בברלץ.ל. .der Tosefta, 1876

Transkript

1 תוספתא ע פ כתב יד ווינה ושנויי נוסחאות מכתב יד ערפורט קטעים מן הנניזה ודפוס ויניציאה רפ א בצרוף מסורת התוספתא ופרוש קצר מאת שאול בהר ר משה דל ליבדק הועתק והוכנס לאינטרנט ע י חיים תש ע הוצאת מכץ מאיר ליב רבינוביץ ע י בית המדרש לרבנים שבאמריקה נויארק תשט ו

2 סדר זרעים ברכות פאה דמיי תרומות שביעית כלאים מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים* * וכן הוא הסדר בדפוסים. והסדר בכי ע הוא: ברכות פיאה תרומות עורלה דמאי שביעית כלאים מעשר ראשון מעשר שיני חלה ביכורים.

3 הקדמה בראשונה בסוף האלפםי נדפס ספר התוספתא, אחד מעמודי התוך של תורת התנאים, ובסוף סדר זרעים כתב הגאץ המגיה: הגם כי יש ויש טעיות לרוב ויניציאה רס א. דפוס ורוב הנראה לעינים הוא, לא מלאני לבי לתקנו מעצמי, והעתק טוב ומדוייק איננו בתוספתא, אכן לרוב להתגדר בו לכל בר בי רב כפי שכלו והגהתו. מקום והנחתי אתנו, במציאות רבותיו, בפני המתנצל שבתלמידי, הקטן כה דברי להדפיסו. אמרנו הספר וחדוש תועלת כל הדפוסים שבאו אחריו (חוץ מהוצאת צוקרמנדל וגרוריה) חיא מאיר בכהר ר דוד זצ ל.! עיקרם בדפוס ויניציאה הראשץ, אלא שנתוםםו בהם שיבושים משלהם, ותיקונים נכונים שתיקנו ומפרשים, אבל בלי יסוד בנוסחאות כתב יד. חכמים תר כ תרל ג הדפיסו בש ם ווינה את התוספתא (בסוף כל מסכת של הבבלי) בשנות וצרפו לה שינויי נוסחאות מכ י ווינה. וכן כתבו המדפיסים בסדר זרעים, צ ד ע א: פה ערכנו לעין הקורא כל שנויי גרסאות שמצאנו בתוספתא כתיבת יד על קלף ישן נושן אשר באוצר הספרים היא גרסאות הדבור כל שנויי וקראנו אותן בשם אור הגנוז. יר ה, הקיסר לאדונינו בעלמא, ולא העתיקו אלא מעט מזעיר, וכל מה שהתקדמו בהדפסה נתמעטו שינויי מליצה עד שממסכת טהרות ואילך אין שם שינויי נוסחאות כלל. 2 הנוסחאות, בספר התוספתא את כל לאור שהוציא צוקרמנדל שמואל הר ר משה לטוב וזכור מיוחד (פאזעוואלק תרל ט תרמ א), והדפים מתחילת התוספתא עד זבחים (והיא המסכת הראשונה הנוסח הוא (לפי ואילך ומשם ובכי ו) פ ה ה ה ע פ כ י ערפורט, בכי ע קדשים בסדר מכ י ווינה. הוא צרף להוצאה שלו שנויים מכ י ווינה (מתחילת התוספתא עד זבחים דבריו) פ ה ה ה) ומן התוספתא שבדפוס. אבל כבר הראינו בהקדמה לתוספת ראשונים ח ב עמ, 4 שאין דבריו מדוייקים: מזבחים פ ה ה ו הנוסח שלו מתאים בעיקרו לתוספתא הוצ, ראם, והשינויים שינויי הנוסחאות שלו מכ י ווינה לשאר הסדרים אינם מדוייקים כלל וכלל, הגנוז. שבאור עכשיו 1. בהקדמתו עמי 6 הערה עצמו כעדות ראשץ לא ראה מימיו, דפוס ותוספתא ובנוסח שלו מכי ע כי ע ראינו שאף בהעתקתו מכ י זה לא דייק במיוחד, לפנינו כשבא להשתמש בזהירות, כפי שיווכח הלומד מתוך ההשוואה של הצילום מכי ע (שצרפנו) עם צריך צוקרמנדל. הוצאת והחכם כתבי יד, לצלם עדיין לא היו רגילים ההוא שבזמן עלינו לא לשכוח ברם הדפים חלק מן התוספתא (עד דמאי בהוצאה שלו) ע פ שינויי הנוסחאות שהעתיק צוקרמנדל לעצמו מכ י ערפורט, ומדמאי ואילך ע פ העתקה מכ י, ולא מכ י עצמו. ולא עוד אלא שהחכם! מתוך התנצלותו של הרב ניכר שהוא פקפק אם כדאי בכלל להדפיס את התוספתא מתוך הנוסח המשובש. הרב היה אחד מנחלי התורה בזמנו, עיין מ ש עליו רנ נ רבינוביץ ב.מאמר על הדפסת התלמוד, עמ 33, הערה מ א והערה מ ב. 2 בשנת תר ז הדפיס ר י גאלדענטהאל (בהקדמה לס הספתח לרין שהוציא לאור, ח עיא ואילך) טכ י ווינה שלנו את סוף מסכת ננעים וראש טס פרה החסרים בדפוסים. שינויי נוסחאות מכ י ווינה למס ב ב נתפרסמו ע י צוקרמנדל במכתב חרשי הנרמני חמ נ (1899), עמ 291 ואילך. וכן נתפרסמו שם בחמ ה (1901), עטי 21 ואילך, שנו ס לכל סדר טהרות ע י קרענניל. ועיין ש בתוספת ראשונים ח ב, עט 299 ואילך. ז

4 ח הקדמה הזה עבד בתנאים קשים מאד, ומכל מקום העומד מרובה הרבה, הרבה, על הפרק, והוא זיכה אותנו בכמה מקומות בנוסח משובח מאיר עינים, וטובה גדולה אנו חייבים לו. לפני עינינו היה כל כ י ערפורט וכל כ י ווינה של התוספתא, קטעים מן הגניזה שבמצרים לחלק ממעשרות וחלק ממעשר שני וכל התוספתא מדפוס ויניציאה רפ א. 3 עמדנו בפני השאלה באיזה כתב יד לבחור כנוסח היסוד של פנים התוספתא. לפי בקשתי ניאות החכם והמומחה הגדול לכתבי יד ר משה לוצקי לתאר את טיב כ י ווינה וכ י ערפורט. ואלה הם דבריו: כתבי היד א. כ י ערפודט.» בספר זכרץ עתיק (הויזערקראניק) של העיר ערפורט! נמצא רשום:,בשנת 1362, מכד הועד של העיר ערפורט מספר של ספרים עברים (יודענביכער) בעד שלשים וארבעה מרקים. הספרים האלה נמצאו מונחים באיזו פינה בבנץ הועד ונשארו לפליטה מן הפרעות נגד היהודים (יודענשלאכט) משנת 1349/» חלק מכי י אלו (ששה עשר) היו נמצאים (עד שנת 1879) ברשות הםפריה של עוואנג. מיניםטעריאל בערפורט, וביניהם גם התוספתא הזאת.(N.11.V.12) בשנת 1879 עבד האוסף הזה לרשות הםפריה הממלכתית בברלץ.ל כ י הזה היה רשום ברשימת הספרייה בתור כ י של תלמוד ירושלמי, וכל החכמים שהזכירוהו דברו עליו כעל כ י ירושלמי שבערפודט. וכן מתאר אותו אדולף ירצ בסקי בספרו על תולדות העיד ערפודט. ווינר ברשימתו של כ י ערםודט רושם אותו בתור כת י של המשנה*. הראשץ שהכיר שהכ י הזה הוא תוספתא היה הר ז פראנקל. בהקדמתו לספרו מבוא הירושלמי (תר ל) הוא מספר:,והנה זה שנתים יצא לאור ם, קורות היהודים בערפורט (מאת ד ד ירצ בםקי) וכתוב שם שיש בהמיניםטעריאל ביבליאטהעק בעדפורט כ י של הירושלמי ושמחתי על הבשורה כעל כל הק... אך בפתחי הכ י והנה תוחלתי נכזבה כי הוא כ י של התוספתא ולא של הירושלמי., בשנת 1874 רשם הספרן ד ר ווינקלעד על הכ י:,למרות שרבים חשבו שהכ י הזה הוא תלמוד ירושלמי ובאמת הוא הכ י של התוספתא,. וכנראה בזמן ההוא התחיל הרמ ש צוקרמנדל (שהיה תלמידו של הרז פ) להתעניין בכ י הזה וגמד בלבו להוציאו לאור.* ד ד ירציבםקי הנ ל (שהיה באותו זק רב בערפורט) העתיק עבורו קטעים מהכ י, ובאותה שעה התחילה עבודתו של הרמ ש צוק, בתוספתא. אח כ הסכימה הנהלת הםפריה לשלוח את גוף הכ י לידו ובמשך ג, חדשים רשם את שנויי הנוסחאות של הכ י(כנראה בהשוואה עם הנוסח הנדפס בש ם זולצבאך) על מאתים ועשרים דפים בגודל 4.י הכי ע כולל בתוכו ארבעת הסדרים הראשונים (זרעים נזיקץ) וד, פרקים הראשונים וחלק מפרק ה, ממם, זבחים. נראה שמפני איזו סיבה הפסיק המעתיק באמצע פרק ה מזבחים 3 בשאר הדפוסים לא השנחנו כלל מטעם שכתבנו לעיל בתחילת דברינו. * חלק מדברי על כ י זה מיוסד על דברי צוקרמנדל במחברתו Erfurter Handschrift.der Tosefta, 1876» בסכסוניה של פרוסיה, מקומה של קהילה יהודית עתיקה; בימי הכינים שמשה מושב של חכמים גדולים, וביניהם ר' אלעזר בעל הרוקח ותלמידיו. «ראה מה שכתב ווינר בהמזכיר של שטיינשניידר ח ה (תרכיב), עמ 70. ל ראה מ ש שטיינשניידר בספרו,Vorlesungen iiber... Heb. Handschriften עמ.85» ראה הערה 6.» בהעתקתו של שטר ההשלשה שצרף לכתב היד חתם צוקרטנדל את שמו בשנת ! ראה בטחברתו של צוקרמנדל (לעיל הע 4), עט 4-3.

5 הקדמה ט ולא המשיך בהעתקתו, כי הדף של הקונטרס האחרץ נשאר חלק, אף כי היה משורטט ומוכן לכתיבה. אפשר שהטופס שממנו העתיק היה בלתי שלם, או היה נאלץ להפסיק בעבודתו משום פרעות ביהודים או גירוש, שהיו באותו זמן מעשים בכל יום. בכ י הזה נמצא גם הפרק השני של מם, מכות החסר בדפוסי הש ם וגם בכ י ווינה. הסופר כותב, כדרך הסופרים הקדמונים שבאשכנז, מלים מלאות וי ו או יו ד ולפעמים בשתי יודין(שייש במקום שיש) או שתי ווין(מכוונים); הוא איננו משתמש בראשי תיבות או בקצורים מלבד אותם הרגילים והידועים למדי (כגון ר/ אומ/ שני, ישרא, ). את המספרים הוא כותב בפירוש ולא ע י אותיות הא ב. בתפילת הסופר הוא משתמש בפסוק בשם ה, נעשה ונצליח, או עזרי מעם ה,. בסופי הפרקים והמסכתות הוא גומר סליק פירקא וםליקא המםכתא. ובסוף הסדר: סליק פירקא וסליק הסדר(פלוני) כולו ונותן(בלשץ ארמית) את מספר הפרקים שבכל הסדר. בין הלכה והלכה הוא משאיר מקום חלק כעין פרשיות פתוחות או סתומות שבס ת. סופי השורות נגמרות בקו ישר, ובמקום שאי אפשר הוא מאריך את האותיות האחרונות, או ממלא את השורה באות הראשונה של המלה מהשורה הבאה ומסמנה בנקודה לרמז שהיא אינה מהטקסט. את השם הקדוש הוא כותב בשתי יודץ וכעין יוד שלישית עליהן. לסימני המחיקה הוא נותן נקודות מעל התיבות או על האותיות שטעונות מחיקה. אם הוא מוצא טעות בהעתק שלפניו הוא מעתיקה כמו שהיא וכותב אחריה שתי נקודות (כעין סוף פסוק) ומוסיף את המלה הנכונה (לפי דעתו, או אולי מכ י אחר) כגון בעמ 164 מהכ י: כהנים: אחים; עמ 321 למומין: לממון; עמ, 389 תלוי: צלוב. אם נזדמנה לו בהעתק תיבה מחוקה שאי אפשר לראותה רמז עליה במקומה בנקודות. תקונים של אותיות בודדות או מלים קצרות הוא שם בין השיטין. תקונים הטעונים כמה מלים, או הערות, הוא רושם בגליונות. הרמ ש צו מ מנה כחמישים הערות או תקונים כאלו שנעשו בידי הסופר בעצמו, ורק אחדות נוספו בידי בעלים אחרים. בכי ע נמצאות למעלה ממאתים מלים (ולפעמים משפטים שלמים) מנוקדות בתנועות. מן הצלומים קשה להכיר אם אלו התנועות נעשו ע י המעתיק של הכ י, או שנוספו אח כ ע י אחד מבעלי הכ י. הניקוד הזה הוא לא לפי כללי הניקוד הידועים לנו אלא נעשו עפ י אופן המבטאי(פונטי) שבזק ההוא. בקמץ איננו משתמש כלל ובמקומה באה פתח(אךם. יןךחה) במקום סגול באה צירי (אחד, צמר). אץ בהן תנועות חטופות ובמקומן באה שוא בלבדה או התנועה בעצמה (אבל, העלה, הרי). את המלה דינר הוא מנקד דינר. אותיות בג ד כפ ת כשהן רפות הוא מםמנן בסימן הרפה (קו קטן מעל האות). ולפעמים סימן כזה נמצא גם באות מ. יש בזה ענין רב לתולדות המבטא העברי בץ יהודי אשכנז בתקופות הקדומות של התישבותם שם. צורות האותיות ומקום כתיבת הכ י. אחרי התבוננות מדויקת בצורות האותיות האופיניות והשואה לכי י אחרים, נראה לי שהסופר שהעתיק את הכ י הזה היה אשכנזי. אמנם חסר פה אותו טיב הכתיבה הטיפוסית של הסופר האשכנזי הידוע לנו מכי י אשכנזים מזמנים יותר מאוחרים. אולם שלדי האותיות וקויהן היסודיים, וביחוד צורות של כמה אותיות אופיניות, מראים לטיפוס הכתיבה האשכנזית. בתקופה קדומה כזו עוד לא הגיע לידי צורה מםויימת ההבדל בין כתב לכתב בארצות אירופה, ורק ע י בדיקה בעץ בוחנת אפשר להבדילם זה מזה. למרות שצורתו החיצונית של הכתב עושה רושם של כתב מזרחי, ברור הוא שהכ י הזה לא נכתב בארצות המזרח, ולא באp ספרד שצורת כתיבתה היתה אז דומה לכתיבה בבלית שמשם היא באה לה. כפי שאפשר להכיר מחודי הקוים ומתבניתם נראה שהסופר כתב בעט של נוצה (לא בקולמוס) עם עוקץ אלכסוני, והוא שאפ#ר לו לעשות קדם מעוביים שונים. סופרי ארצות 1 1 בתוספתא שבאלפסי מש ס ראם הוסיפו את הפרק השני ממסכת מכות ע פ הוצאת צוקרמנדל.

6 הקדמה המזרח כתבו באותו זק בקולמוסים של קנים חלולים שהשפיעו הרבה על צורות האותיות ועל תבנית קויהן, העוזרות לנו להבדיל בץ כתב מזרחי לכתב אירוסי. אותיות הכ י הן ביסודן בתבנית מרובעת, אבל כבר ניכר בהן המעבר לידי כתב עגול (רבני או כתב רש י); אץ בהן אותן הזדות החדות והישרות שבאותיות המרובעות וגם הכיוץ של האות נוטה כבר אל האות שלאחריה וכמעט שנוגעת בה. הטיב של כמה אותיות שבכ י זה טפוםי הוא ורומז על זק קדום מאד. אות א. הקו היורד השמאלי נוגע כחודו השמאלי של הקו האלכסוני ואינו מתחיל מאמצעו כמו באלפץ מזק מאוחר, והיוד העליונה היא רק נקודה עבה דבוקה כמעט בסופו הימני של הקו האלכסוני; תמונת אל ף כזו עתיקה מאד. אות ב. באות ב יש כבר נטיה לתמונת ב רבנית (רש י): גבה כבד כפוף וקוזז הבסיסי נמשך מצד ימץ בלי הפסק העט, כלומ כל האות נעשה בבת אחת. אות ג. רגלה השמאלית ממושכה לפנים, כאילו היא בועטת באות הבאה אחריה. מתבנית זו נתפתחה הגימ ל הקורםיבית של זמננו. אות ה. רגלה השמאלית מתחילה מאמצע גגה ודבוקה לו (רגלה השמאלית של הה א היא סיוע רב לקביעות זק הכתיבה של כתב יד. בזק קדום היא יצאה מתוך הזוית התיכונה הימנית וכמעט נגעה בראש רגל הימנית, כשם שאנו מוצאים במגילות הגנוזות שנתגלו זה כמה שנים בא י. במשך הזק היא הלכה חזה לצד שמאל וכשהגיעה לסופה השמאלי של הגג, והיתה אף דבוקה ונראתה כאות ח,, התחילו הסופרים להפרידה ק הגג. בכ י זה הרגל עודנה דבוקה לאמצעו של הגג). אות ח. הרגל השמאלית עולה ומגיעה לסוסו של הגג וממעל לו(ובזה היא נבדלת מהה א) אות י. נראית פה כמו ריש קטנה,*«סימן לעתיקות מופלגת, והיא מזכידתנו את היו ד הקדומה שתמונתה היתה כמו יד איש. אות ל. הקו היורד הימיני עדיץ ישר וקצר מאד, ונעשה כאגב אורחא, בלי כפיפות לצד שמאל. לפנים היה הקו הזה חסר לגמרי והלמד נראית כאות L הלועזית, ובמשך הזק נתארך ונתעקם עד שנעשה כחלק עיקרי ק האות. צוארה של הלמ ד בכ י שלנו קצר יותר מדי, ובזמן קדום כזה היה צריך להיות יותר ארוך, אבל מפני השטח הצר שבץ שיטה לשיטה היה מוכרח הסופר לקצרו (אות ל היא היחידה היוצאת ממעל השורה). אות ואינה מגיעה לסופה של האות. מ. מתקרבת כבר לתמונת מ רבנית והוי ו שבשמאלה נראית כרי ש קטנה וקצרה אות נו ן. סופית (וק כל האותיות הסופיות) עודה קצרה, כמו בכל כי י עתיקים, אמנם היא כבד יותר ארוכה משאר האותיות. אות ק. הקו היורד מחובר לגגו, םיק לעתיקות, וכיוונו נוטה לצד ימץ (וכן שאר האותיות הארוכות), וזה מראה שהסופר חי באp שהכתב הלועזי(הרומי) היה נהוג, ואפשר שאף הוא בעצמו היה רגיל גם בכתיבה רומית (בארצות המזרח נוטים הקדם היורדים לצד שמאל בהשפעת הכתב הערבי. סופר הרגיל רק בכתב עברי עושה קדם ישרים). אות ש. הד ו האמצעית יורדת ישר לאמצע הבסיס, במשך הדורות היא הלכה ונטתה לצד שמאל עד שנעשית כחלק מהד ו השמאלית (כמו בשץ רש י). הכ י נכתב על קלף משורטט מצד אחד של הדף, בעצם חד, והשורות קרובות מאד זו לזו, סימן ליוקר הקלף בזק ההוא. האותיות נכתבות תחת קו השרטוט, כמו שנוהגים סופרי םת ם. הרמ ש צו מ, שגוף הכ י היה בידו, מצא בקלף סימני מחיקות של כתב אחר, וחשב עיין ס ש ליברמן בתוספת ראשונים ח ג, סוף עפ 153, בשם תשובת הרא ש.

7 הקדמה יא שבכרך הזה היה כתוב בראשונה איזה טקסט אחר, ומחקוהו וכתבו במקומו את התוספתא (פאלימפסעסט). אמנם לא עלה בידו לקרוא אף שורה אחת מן הטקסט הראשון. ר מ שטיינשניידר ור א ברלינר לא הסכימו לדעתו. אף מצא בו סמנים של כתמי דם ושיער שהכ י נגזל מבעליו, והגיע לידי שפיכות דמים. התוספתא נכתבה על 222 דפים ולהם מחוברים עוד ארבעה דפים שכנראה הוצאו מהבריכה הישנה ועליהם כתובים ענינים אחרים. מניין השורות אינו שוה בכל עמוד. מספרן הוא בערך משלשים ושתים עד שלשים ושש. גוף התוספתא מתחיל מדף ב עמוד ב ונגמר בדף 222 עמוד א (עמוד האחרון חלק). בדף האחרון נמצא שטר העלווה. כתב השטר מחוק וקשה לקרוא בו, וביחוד מתוך הצילום. לפי קריאתו של הרמ ש צו מ (ור א ברלינר הסכים אתו) זהו תוכנו: בשנת נה אלפים] ועשרים (1260) ר יעקב ב ר שמחה, בעל הכ י, שהיה חייב לר אלעזר ב ר יצחק הלוי סכום כסף, השליש את הכ י הזה יחד עם ספר האלפסי, בידי ר, יהודה ב ר שניאור, והתנו ביניהם כאשר הב ח יסלק את חובו עד זמן קבוע ביניהם יחזיר השליש את הספרים, או מחירם כפי ערכת ר צוריאל בן שלומיאל. לפי טיב הכתב, צורות האותיות ויתר הסימנים הפליאוגרפיים, אפשר לדעתי לקבוע את מקום כתיבת הכ י הזה-בארץ אשכנז וזמנו במאה הי ב (במאה האחרונה של האלף החמישי). ב. כ י ווינה. ברשות הםפריה הלאומית שבווינה רשום במספר Heb. 20 (ברשימת א. ז. שוואp משנת N) , בשנת ה ק (1340) היה הכ י הזה ברשות ר מנחם ב ר אברהם (כנראה מכתב ידו בסוף הכ י היה מארץ ספרד). בחודש תמוז, בשנה הנ ל מכר אותו ר מנחם הנ ל לר דניאל ב ר משה הכהן בעד עשרה וחצי זהובים. ובשנת ה ש ז( 1547 ) נקנה ע י ר יוסף ב ד יהושע הכהן בגינובה בעד ארבעים זהובים. ר יהושע הזה הוא ההיסטוריץ הידוע שחבר ם עמק הבכא ועוד ספרים חשובים בתולדות ישראל והעמים. בשנת ת מ י ם לפ ק (1730) נקנה ע י ר יעקב בן...(?). בשנת 1843 היה הכ י הזה ברשות ר אברהם גינצבורג והוא מכרו (ל ביאנואר) יחד עם ם הקנץ לאבן סיני לספריה שבווינה בעד מאתים פלארין. הכ י כולל כל ששת הסדרים של התוספתא. באמצע חסרים מספר של דפים מהכ י ונשלמו בדפים חלקים. (חסרים ד יח-כא: קכ ט קל ו, קע ז, קצ ב, רע ד, רע ט, ש יי ושכ א). בסוף הכ יי (בדף שכ ז ע ב) נמצאות הרשימות של הבעלים השונים הנקובים לעיל. על הגליונות נמצאות הערות, מק בידי הסופר הראשון ורובן בידי אחרים. הכ י נכתב באותיות מרובעות קטנות (שמות המסכתות ומספרי הפרקים באותיות גדולות) ק הטיפוס הספרדי וע י סופר ספרדי מומחה. נכתב על קלף, שכ ז דפים (החסרים בכלל). גודל כל דף ל א וחצי סנטימטר גבהו וכ ד רחבו, ל ה שורות בכל עמוד. טיב הכתב וזמנו. צורות האותיות הן מהטיפוס הספרדי הידוע לנו מהרבה כי י. מבנה האותיות מראה סימני עתיקות. אות א. היודין שממעל ומתחת לקו האלכסוני נעשו בקוץ קטנים ואץ להן צורת יו ד, שלא כדרך הסופר הספרדי. פה נמצאת כבר הליגטורה של האל ף עם הלמ ד. אות ג. כמעט שאין הבדל בינה ובין אות נו ן, ורק עפ י הענץ אפשר להכירה. אות ד. רגלה קצרה מאד וכן באות ר אבל יש הבדל ניכר בין שתיק. אות ה. רגלה השמאלית זזה כבר לצד ימץ עד כמעט סוף הגג ועודה מחוברת אליו, אבל עדיין יש הבדל בינה ובין אות ח (ראה בכי ע מה שכתבנו ע ד אות ה). אות ל. רגלה כבר התעקמה לצד שמאל ונראית כלמי ד ה ע 4), עט ראה במחברתו של צוקרסנדל >לעיל

8 יב הקדמה של זמננו(עיין מ ש לעיל על כי ע). אות מ. הוי ו שלה כבר מגיעה לסוף האות. אות ע. היא העי ן הספרדית שיורדת תחת האות הבאה, והוא סימן מובהק לכתב ספרדי. אות ש. הוי ו האמצעית נוטה כבר לצד שמאל עד שכמעט נוגעת בוי ו השלישית של השי ן (עי מ ש לעיל על כי ע באות זו). האותיות הסופיות הגיעו פה כבד לארק המקסימלי. ע ד זמנו, נראה לי שעל יסוד תבנית האותיות אפשר לקבעו בודאות בראשית המאה הי ד (ה אלפים ום, בערך). עד כאן דברי החכם ר מ לוצקי. כתיב הכ י הוא קרוב מאד לכתיב הספרים ממוצא א י, כגק אק (במקום אדם), דמיי (במקום דמאי), שמי (במקום שמאי), במי (במקום במה) וכדומה. ואף שראינו שכ י ערפורט עתיק מכ י ווינה בחרנו באחרץ, מפני שהוא כתב היד היחידי של כל התוספתא (חוץ מחםרץ כמה דפים במקומות שונים), ובעיקר מפני שהוא מתאים רובו ככולו לכת י על קלף שבא ממצרים לידי הגאץ ר משה מרגלית, כת י ישן נושן, יותר מאלף שנה (לפי דבריו) בזמנו של הרב הנ ל, עיץ מ ש במבוא לבאורנו הארוך עמ י ז ואילך. ואף נוסחאות הקטעים p הגניזה מתאימות הרבה לכ י זה (אעפ י שישנם יוצאים p הכלל), כ י זה ובן משפחתו נוסח הדפוסים, מייצגים את טיפוס כתבי יד ספרד, כמו שהראינו במבוא לבאורנו הארוך עמ י ט. נהגנו בהוצאה שלפנינו כמנהגו של ר חייא מאיר ז ל בכ י שנדפס בסוף האלפסי דפוס ויניציאה דפ א. לא שינינו בפנים הנוסח (את הכפילויות המוטעות הקפתי, ואת החסר הוספתי במרובעים), אלא העתקנו את כתב היד כמו שהוא, ולא הגהנו בפנים ע פ כ י ערפורט או נוסח הדפוסים. ומכל שכן שלא הגהנו ע פ המקבילות. וכבר לימדנו רבינו הגדול, דבינו תם, בהקדמתו לספר הישר: ועוד אני מודיע לרבים ומשמיע שלא להגיה ספרים מתוך תוספתא ומתוך הבדייתות, כי אפילו מאותן הנזכרות בתלמוד אנו צריכים לתרץ ברייתא לא שמיע ליה. יתר על p אין לנו מסורת מושכת רב מפי רב בפירוש התוספתא, ואין אנו רואים את עצמנו דשאים להוציא בפעם הראשונה נוסח מלוקט (אקלקטי). הנםיק הוכיח לנו שקשה להכריע בוודאות גמורה שיש לפנינו שיבוש בדור. ולא עוד אלא שאינו מן הראוי לטשטש את התמונה המתקבלת מנוסח אחיד. ולא הרי הספרות הקלםית הלועזית שכבר פורסמה בהרבה הוצאות מדוייקות, כהרי הספרות שלנו שלא נתחדשו בה הוצאות מדעיות אלא בדורות האחרונים. ברם במקרים יוצאים מן הכלל, בשעה שהשיבוש היה נראה לנו למעלה מכל ספק, ובשעה שנוסח הכת י היה מבלבל את הקורא נתנו בפנים נוסח הדפום או נוסח כי ע,» 1 ובשינויי נוסחאות צוינה גירםת כ י ווינה. יוצא p הכלל היא כתיבת שם הויה שהדפםנו בפנים ה בשעה שבכ י ווינה נכתב השם בצורה של ג יודץ, כמץ סגל הפוך, וכע ז אף בכ י ערפורט. חילוקי ההלכות הם כמו בהוצאת צוקרמנדל. ונהגנו כן כדי להקל את החיפוש בתוספתא ללומד שישתמש בקונקודדנציא של הרח י קוםובםקי ^ p את ההלכות ע פ ההוצאה ההיא. בשינויי נוסחאות סומנו חילוקי ההלכות בכ י ווינה, בדפוסים ובכי ע (במקום שצוקרמנדל חילק אחרת). וכבר הוכחנו במבוא לבאורנו הארוך (עמ, כ ב) שחילוקי ההלכות לא יצאו מידי המסדר הדאשץ. כיוצא בו הוספנו סימני הפסק בתוך ההלכות עצמן, ופשיטא שהסימנים הללו לפעמים פירושים הם. *> בנליונות כתה י שנכתבו בזמן מאוחר לא השגחתי כלל, מפני שאין להם ערך ביחס לכ י עצמו. מתוך אותם הגליוגות שיכולתי לקרוא ראיתי שהמגיה הוסיף פירושים והגהות משלו, ואין להם יסוד בכי י.»! בכי ו, וכן בדפוסים, חסרה לפעמים המלה.אומר אחרי שם התנא, והכנסתיה בפנים בםרובעים, אעפ י שהשיבוש איגו ודאי גמור, עיין בבלי ב ק ל ט ב. וכן הוא הנוהג בירושלמי להשמיט בכגון דא את המלה.אומר (.אפר <. «עיין לדוגמא להלן, עסי 292 ואילך, ובצילום מכי ו שצרפנו לספרנו.

9 הסימניות והקיצורים בשנויי הנוסחאות יג בשינויי נוסחאות צוינו כל השינויים, ואפילו הקלים ביותר, שהרי למדנו בדרך העבודה שלפעמים השינוי הקל ביותר פותח פתח להגהה נכונה, עיין, לדוגמא, בתרביץ ש ב עמ, 239. הכתיב החסר של המלה צפרין הוביל להגהה בירושלמי, וההגהה נתקיימה על ידי כ י של הירושלמי, עיין במבוא לירושלמי כפשוטו עמ, י ח. יוצא מן הכלל היא התיבה רבי שנדפסה ע פ רוב בשלימותה בדפוסים במקום ר שבכ י ווינה. אבל בשעה שהנידץ הוא ברבי, ר יהודה הנשיא, צויין אף השינוי בין רבי ל ר,. בהוצאה זו התחשבנו בראשונה עם בני תורה המצויים הרבה אצל הספרות הרבנית, ולפיכך בחרנו בסימניות המקובלות בספרות זו כדי לסמן בהן את החסרונות ואת ההוספות. בפירוש הקצר צויין תכופות: עיין בבה א ( כבאור הארוך), מפני שלעתים קרובות הפירוש הקצר הוא בבחינת מאי קא משמע לן או מנא הני מילי, ואין לסמוך עליו מבלי לעיין כבאור הארוך, ולא חברנוהו אלא למי שירצה לעבור על התוספתא בקופיא בעלמא. ש. ל. הםימניות והקיצורים בשנויי הנוסחאות א ב ג ד כ י ערפורט. כ י ווינה. כ י הגניזה ממצרים. תוספתא דפוס ראשץ.. = Eהוספה ) 2( = מחיקה. חסר = התיבה (התיבות) אינה (אינן) במקור שצויין. סתום = אין הפסק בין הלכה להלכה. פתוח - יש כאן ריוח והפסק. = ב, פעמים. ב פ = ג, פעמים. ג פ פתוח, סתום, חסר באה תמיד נקודה, וכן הסימנים ותן דעתך שאחרי ד חסר. א חזר. ומכאן יבץ הקורא באה נקודה לפני הסימנית שלפניה. לדוגמא: אחר כך I ד חסר א חזר(בלי נקודה אחר חסר ) שהמלים אחר כך חסרות בד. אבל אם כתוב: אחר כך I פירושו שבמקום אחר כך שבכי ו הגירםא בד חסר ובא חזר. וכן לדוגמא: אחר כך ן ד חזר ד חזר. א חסר. ופירושו שבא חסרות המלים אחר כך. אבל אם כתוב: אחר כך I א חסר (בלי נקודה אחר חזר ) פירושו שבמקום אחר כך שבכי ו הגירםא בד חזר ובא חסר. וכן על הקורא לדייק ולעיין היטב בשנו ם בכמה מלים לפני התיבה שהוא מעוניין בה ולאחריה, שמא צויץ לפני כן (או אחר כך) שישנה השמטה בכ י או בדפוס. 1 סונרים מרובעים בפנים הנוסח מסמנים שהמוסגר חסר בכייו, ונוסף עיפ סקור אחר. ובשנויס הם משמשים סימן שהםוסנר נמצא במקורות פרט לנוסח שהדפסתי בפנים. a בפנים הנוסח פירושו שהמוקף הוא מיותר, ובשנו ס אני מכניס לפעמים במוקף הערות משלי.

10 יד ראשי תיבות וקיצורים במסורת התוספתא ובפירוש הקצר ראשי תיבות וקיצורים במסורת התוספתא ובפירוש הקצר אויה אורח חיים. אחיכ אחר כך. איי ארץ ישראל. איכיר איכה רבה. אעפ י אף על פי. ביב בבא בתרא. בבהיא כבאור הארוך, (בתוספתא כפשוטה). בריא במה דברים אסורים. בהיא הבאור הארוך, (בתוספתא כפשוטה). ביהימ בית המדרש (מדרשות הוצ יעללינעק). בימ בבא מציעא. בפיר בסדבר רבה. בעה ב בעל הבית. בצ צ בצרכי ציבור. ביק בבא קפא. ביר בראשית רבה. ברינ (ר יונה) בר גרשון. ני נירסא, נירסת. גנזיש ננזי שכטר. דיא דרך ארץ. דאיז דרך ארץ זוטא. דביר דברים רבה. דהיא, דהיב דברי היפים א,, ב. דריא דר אליעזר (פרקי). דרין דר גתן (אבות). היא, היב וכו הלכה אי, הלכה ב וכוי. הוצ הוצאת. העי הערה. כ ס כסה פקוסות. כנ ל כסו שנזכר לעיל. כס ז כסיגנון זה. כעיז כעין זה. כפויפ כפתור וסרח. כצ ל כן צריך לוסר. ס א, ס ב מלכים א, בי. פיא, מ ב וכוי משנה א, משנה ב וכוי. מהריקיש מורנו הרב יעקב קשטרו. מו ק מועד קטן. פויש מוצאי שבת, מוצאי שביעית. סלא ש מלאכת שלמה. מ מ מכל מקום. ססה ת מסורת התוספתא. פ ע מעשר עני. פע ש פעשר שני. פק נ פקיצי נרדפים. פיש פה שכתבתי (שכתוב), פעשר שני. פש ש פה שכתבתי(שכתוב) שם. נויא, נו ב נוסחא אי, נוסתא ב. סהיא, סה ב וכו סוף הלכה א, סוף הלכה בי וכוי. ס ז ספרי זוטא. סי סיסן. סס א, סס ב וכו סוף סשנה אי, סוף סשנה ב' וכוי. סעיא, סע ב וכו סוף עסוד אי, סוף עסוד ב וכו. ספיא, ספ ב וכו סוף פרק אי, סוף פרק ב וכוי. סיק סעיף קטן. וייר ויקרא רבה. וכעיז וכעין זה. ופשיש ופה שכתבתי(שכתוב) שם. חיד חסדי דוד. חוהיפ חול הסועד. חו ל חוץ לארץ. טאויח טור אורח חיים. כני כגירסא, כנידסת. כייו כתב יד ווינה. כייע כתב יד ערפורט. ע ה עם הארץ. עיז עבודה זרה, על זה. עיי על ידי. עיי ש עיין שם. עים על םנת. עיפ על פי. פיא, סיב וכו פרק אי, ב וכוי. פי פירוש. פיסקא. פיה ס פירוש הסשניות. פיס פיסקא. פיס פני פשה. פסייר פסיקתא רבתי.

11 הוצאות המקורות שעל פיהם סומנו העמודים צו ם, צוק צוקרמנדל. צ ל צריך לומר. קהיז קהלת זוטא. קהיר קהלת רבה. קיש קריאת שמע. רהיא, רהיב וכו ראש הלכה אי, ראש הלכה ב וכוי. רויר רות רבה. ריח ראש חודש. רבינו חננאל. ריבמיץ רבינו יצחק בן מלכי צדק. רמ א, רמיב וכוי ראש משנה אי, ראש משנה ב וכוי. רעיא, רעיב וכו ראש עמוד אי, ראש עמוד ב וכוי. רפ א, רפיב וכו ראש פרק אי, ראש פרק ב רש ס רבעו שלםה סיריליאו. שיא, שיב שמואל אי, שמואל ב. שהשיר שיר השירים רבה. שוי שורה. שוית שאלות ותשובות. שמויר שמות רבה. שנויא שנות אליהו. שנו ס שינויי נוסחאות. שיש שם שמים. תויכ תורת כהנים. תסיר תוססת ראשונים. תיק תנא קמא. תרוימ תרומת מעשר, תרומות ומעשרות. תשהינ תשובות הגאונים. הוצאות המקורות שעל פיהם סומנו העמודים הוצ רשיז שכטר, ווינה תרמיז. אבות דר נתן. הוצ תיאודור אלבק, ברלין תרסינ-תרפיט. בראשית רבה. הוצ רימ מרגליות (פרשיות א -כ ), ירושלים תשיינ-תשייד. ויקרא רבה. הוצ רחיש האראוויטץ, פרנקפורט תרציא. מכילתא. הוצ רימ איש שלום, ווינה תרסיב. סדר אליהו רבה. הוצ רחיש האראוויטץ, לייפציג תרעיז. ספרי במדבר. הוצ ריא פינקלשטין, ברלין תיש. ספרי דברים. נספח לספרי במדבר הניל. ספרי זוטא. הוצ ריס איש שלום, ווינה תר מ. פסיקתא רבתי. הוצ ראיה ווייס, ווינה תרכיב. תורת כהנים.

12 מסכת ברכות [פרק א ] 1. מאמתי קורץ את שמע בערכין, משעה שבני אדן נכנםץ לרכל פיתן בלילי שבתות דברי ר מאיר. וחכמים אומ משעה שהכהנים זכאץ לוכל תרומתן. סימן לדבר צאת הכוכבים, אע פ שאץ ראיה לדבר, זכר לדבר, וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת 5 הכוכבים, ר שמעץ או פעמים שאדם קורא אותה שתי פעמים בלילה, אחת עד שלא [עלה] עמוד השחר, ואחת משעלה עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. ר אר ארבע משמרות בלילה. העונה אחת מעשרים וארבעה משעה, העת אחת מעשרים וארבעה בעונה, והרנע אחד מעשרים וארבעה בעת. ר נתן אף שלש משמרות הוי הלילה, שנ ראש 10 האשמורת התיכונה, אץ תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה. 2. מאימתי קורץ את שמע בשחרים, אחרים אומ כדי שיהא חבירו רחוק ממנו ארבע אמות ומכירו. מצותה עם הנץ החמה, כדי שיהא סומך לה תפל/ נ וחכמים וכר. משכ פ א מ א;! מאמחי וכר. ילוש b D ה א, ב ע א; בבלי ב 3/ * ל שמעון וכר. ילוש פ א ה א, וכר. נחמי ד/ נרו. * וחציס ילוש ובבלי הכ ל. ל ל אר וכר. ילוש פ א ה א, נ ב סע ד; בבלי ח נ ; אבוח דל ן ספ ב, עמ 14. העוכח וכר. ילוש ואיכ ל הכ ל. ע ד; בבלי ג ב ; 7 איכ ל פ ב ס י / י כו, הול נובל, עמ 120. אחלים וכו/ לאש וכר. שופנוים ז/ י נן. ל כחן וכר. ילוש/ בנלי, ואיכ ל הכ ל. מצוהה וכו/ ילוש הכ ל (להלן בסמוך ש 0 ); ילוש פ א ה ב, ג ע א; בבלי נו ב/ בבלי כ ו א/ לוכל ן a בלילי ד בערבי. לוכל ד א לאכול. אין ד א אדם. 1 סאםתי ד א סאיסחי. «וחצים ך א חציים. אעים ד א ואף על סי. נ תרומתן ד בתרוסחן א בתרוםה. ד א לאכול. םשעלה ן ד קודם שתעלה. עד שלא ןעלה] ב תלוי בין השורות.» הכוכבים כ ר סתוזז. עדן א ועד. בלילה ר [הוי] הלילה. 7 לילה ב ך פתוח. יוצא ן א יוצא [בה]. תסצא ן א נסצא. ד משיעלה. וארבעה בעונה ד וארבע לעונה. העת ד א והעת.» וארבעה משעה ך וארבע לשעה. העונה ר עתה. הלילה ד א בלילה. הוי ד א חסר. סשסרות ן ך אשמורות. t וארבעה ד וארבע. אחד ד א אחת. חבירו 11 בשחרים ד בשחרית א בשחרין. אין ן א ואין. 10 האשמורת ס האשסרת. ראש ן א לראש. 13 לה חטל ד נאולה לתפלה א נאולה לתפילה. ססגו א הימנו. רחוק םםני ד סמנו חברו ברחוק. 1. שבני אדן. שמי אדם. 2.בלילי שבתות. פירשיי: ממהרץ לסעודה, שהבל מוכן. 3.שאין ראיה וכוי. שהיום כלה בצאת הכוכבים. 7.ארבע משמרות וכוי. מפרש את משנתנו: מאימתי קורץ את שמע בערבץ וכו עד סוף האשמורה הראשתה דברי ר אליעזר. ועיץ בבלי ג אי. העונה אחת וכוי. הכל הוא מדברי רבי, והוא באר את חלוקת העם >כד הירושלמי ואיכיר< והלילה, ואת חלוקת השעה. 11. חבירו וכוי. פירשו בירושלמי בחבירו שרואהו לקיזץ. כלומר לפרקים, אבל לא בחבירו הרדל א 1 לו. 1

13 2 ברכות פ א ונמצא מתפלל ביום. אמ ר יהוד פעם אחת הייתי מהלך אחר ר עקיבא ואחר ר אלעזר בן עזריה, והניע זמן קרית שמע, כמדומה אני שנתיאשו» מלקרות, אלא שהיו עםוקין בצרכי צבור. קריתי ושניתי, ואחר כך התחילו הן, וכבר נראת חמה על ראשי ההרים. 3. החתנים וכל העסוקץ במצות פטורין מן קרית שמע ומן התפלה, שנ בשבתך בביתך, פרטלעסוקים במצות, ובלכתך בדרך, פרט לחתנים. 4. מעשה בר ישמעאל ור אלעזר בן עזריה שהיו שרויין במקום אחד, והיה ר ישמעאל מוטה 20 ור אלעזר בן עזריה זקוף. הניע זמן קרית שמע, נזקף ר ישמעאל והטה ר אלעזר בן עזריה. אמ לו ר ישמעאל, מה זה אלעזר. אמ לו, ישמעאל אחי, לאחד או לו מפני מה זקנך מנודל, והוא או להם יהיה מנד המשחיתים, אני שהייתי זקוף הטיתי, ואת שהייתה מוטה נזקפתה. אמ לו אתה הטיתה לקיים דברי בית שמאי, ואני נזקפתי לקיים [דברי] בית הלל. דבר אחר 25 שלא יראו התלמידים ויעשו קבע הלכה כדבריך. 5. למה אמרו אחת» ר יהוד וכו/ ימש פ א ה ב, ג, סע א.»! החסכים וכו/ משכ פ ב מ ח; ימש פ א ה ג, ג ע ב; בבלי י א א/ כו ז א ; סוכה כ ה א/ בשבחן וכו/ דברים ף, ז מעשה וכו/ קפרי ואחחכן פי ל ד, עמ 62; ירוש פ א ה ג, ג ע ב; בבלי י א א/» קבע וכו/ עיין להלן פ ה ה ב ובמקבילוח; דמאי פ ה הכ ד; משכחכו qip חלה; בבלי כחובוח כ ב/ 13 יהוד ך א יהודה. 14 כמדומה א [ואין כמדומה. שנתיאשו א שנתייאשו. 15 אלא שהיו עסוקין I ד אלא שעסוקין א מפני שהן עסוקין. בצרכי צבור א בצורכי ציבור.»1 נראת ך נראת א נראית. חמה ן א החסה ראשי ד ראש. החתנים ד החתנין. העסוקין ן א העסוקים 17 סן קרית ד א מקרית. ומן התפלה א חסי ד וסן התפלה [ומן התפילין]. בביתך ך בביתיך לעסוקים במצות א לעסוקץ במצות ד לחתנים. 18 לחתנים ד לעסוקין במצות. ב סתום. «1 P עזריה ד חסר. 20 הניע ד א והגיע נזקף ד ונזקף. והטה ד והיטה א והיה.!2 בן עזריה ד חסר. א בן עזריה [סוטה]. 22 לאחי אי לי ד א אוסרי (א אוסרין) לאחד. ספני סה ן א לסה והיא אי ד א אסר. יהיה א חסר. 23 הטיתי ד היטתי א היסיתי. ואת ד א אתה. נזקפתה ד זקפתה לו ד ליי. הטיתה ד א היטיתה. 24 לקיים ד חסר. דברי ד א כדברי. ואני ד אני. [דברי] כיה ד. א כדברי. 25 ויעשו... כדבריך ד ויקבעו כדברך הלכה לדורות א רעשי קבע כדבריך. אחת ד [ארוכה ואחת]. 14. שנתיאשו וכו. כלומר, שנמנעו. וכנראה שר יהודה הרגיש שלא התכוננו להפסיק ולקרוא. 15. אלא וכו. כלומר, ולא כמו שדמיתי מתחילה. ואחר כך וכוי. אחרי שנמר ר יהודה. 17. ב ש ב ת ך וכו. כלומר, בשבת דידך, כשאתה יושב לך בביתך לטובתך ולהנאתך. 18. ו ב ל כ ת ך וכו. כלומר, בלכתך לטובתך, דהיינו טרדה של רשות. מעשה בר וכו. הברייתא נסמכה למשנתנו >פ א מיג): בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבקר יעמדו וכוי, ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו. 20. זמן קרית וכוי. כלומר, של ערב. 21. מה זה ובו. כלומר, וכי עשית כן בכוונה מיוחדת, כדי לנהוג כביש. 22. מפני מה וכוי. כלומר, וכי יש לך דץ, או שמא אבילות אירעה לך? כנגד המשחיתים. אני מגדל זקני לשם הוכחה והפגנה ננד משחיתי הזקן בתער. 23. אני שהייתי וכוי. כלומר, שנינו עשינו מה שעשעו, כדי להוציא מלבות החולקים עלינו. אמי לו וכוי. כלומר, ר ישמעאל הודה לו בגוף הדבר, אלא שהוכיח אותו שיש הפרש בתוצאות מעשיהם. 25.שלא יראו וכוי. כלומר,אלמלא שראיתי אותך שהטיתה, לא הייתי נזקף, עיץבבהיא. למה וכוי. כלומר, ולא הזכירו אותה בשמה, כלהלן רפיב ומשנת תמיד רפיה.

14 ברכות פ א 3 קצרה. מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, לחתום אינו רשאי שלא לחתום, לא לחתום אינו רשאי לחתום, לשוח אינו רשאי שלא לשוח, ושלא לשוח אינו רשאי לשוח, לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח בברוך, ושלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח בברוך. 6. אלו 30 [ברכות] שמקצרין בהן, המברך על הפירות, ועל המצות, ברכת הזמון, וברכה אחרונה שבברכת המזון. ואלו ברכות שמארכין בהן, ברכות תעניות, וברכות של ראש השנה, וברכות של יום הכפורים. מברכות של אדם ניכר אם בור הוא, אם תלמיד חכם הוא. 7. אלו ברכות שאץ חותמין בהן. המברך על הפירות, ועל המצות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה שבברכת 35 המזון. ר יוםה הנלילי היה חותם בברכה אחרונה שבברכת המזון ומאריך בה. 8. אילו ברכות ששוחץ בהן, ברכה ראשונה תחלה וסוף, מודים תחלה וסוף. השח על כל ברכה מלמדין אותו שלא ישחה. 9. אילו ברכות שפותחין בהן בברוך. [כל הברכות כלן פותחין בברוך] חוץ מברכה הסמוכה לשמע וברכה הסמוכה לברכה אחרת, שאין פותחין בהן 40 בברוך, ואין עונץ עם המברך. ר יהודה היה עונה עם המברך ק ק, ק, ונו 2 6 מקום וכו/ משכתהו פ א מ ד. 30 שמקצרין וכו/ ירוש פ א ה ח, ג ע ג. 3 מברכוח כ / א/ 33 ברכוח וכו/ בבלי מ ו א ; פסחים ק ד ב/ 3 6 ששוחין וכו/ ירוש הכ ל; בנלי וכו/ ירוש הכ ל; ב ר פל נו, י ב, 377; בנלי ל ל א/ 38 שפוחחין וכו/ ירוש הכ ל, נ ע ד; ). 3 3 ק ק ק/ ישעי ו/ ג/ בבלי הכ ל (בשו 20 לקצר לקצר ן א לקצר ולקצר. 27 לא ד שלא א ושלא. רשאי לחתום ד רשאי לחתו. לשוח... לפתוח ן ד א לפתוח... לשוח. 28 ושלא ד שלא. רשאי שלא א רשאי [להאריך] שלא (ונמחק המוסגר בנקודות). 29 ושלא ד שלא. 30!ברכות] כ ה ד א וגליון ב. הסברך ן א םברך. המצות ן ך םצות. הזםון ן א הזימון. 31 שבברכת הסזון ן א שבקרית שמע ד א פתוח ואלי ד אלו א אילו. שמארכין בהן ברכות ן א שמאריכין בהם ברכת. תעניות ד תענית. ג 3 וברכות של יום ן ד וברכות יום. הכפורים \ א הכיפורים. מברכות ד מברכו א מברכותיו. אדם \ ד אדי. ניכר ן ד נכר. 33 אם תלמיד ן א ואם תלמיד. שאין ן א שהן (ובנליון: שאין). בהן ד בה א בהן ןבברוך]. 34 המברך ן א חסר. וברכת ך א בברכת. הזימון ד הזמון. 35 המזון ב פתוח. יוסה I ד א יוסי. בברכה ן ך בברכת. 38 אילו ד אלו. ששוחין... שפותחין ד א שפותחין... ששוחין. תחלה ן א תחילה. מודים ך א ובמודים. 37 תחלה א תחילה. השח על כל ברכה ] ד א והשוחה בכל ברכה ןוברכהן. אילן ן ך אלו. 38 שפוחחין \ א שפותח. כל וכו ן השלמתי עיפ ד. כלן א כולן. פוחחץ ן א פותח!בהם]. 39 מברכה הסמוכה ד מן הברכה הסמוכ. לשמע א [לקריח] שמע. פותחין בהן ן א פותח בהם. 40 ואין ן א אין. היה ד הי. ק ק ק וגו ד ק ק ק [ה צבאות מלא כל] א קק ק [ה... כל הארץ כבודו]. 26. מקום וכו. כלומר, ללמדנו שארובה וקצרה הן בדווקא. ולהלן מפרש את מהות הקיצור והאריכות. 31. תעניות. כלומר, בברכת נואל ישראל ובשש ברכות שהוא מוסיף. 32. ראש השנה וכוי..בתקיעות דבי רב, דהיינו עלינו לשבח וכוי, ומאריכץ בברכות דיום הכיפורים בוידוי ובאתה בחרתנו ובתחנונים ובכל מילי דתחנונים וכו י. >ס הפרדס). מברכות וכוי. לפי פשוטו פירושו שמתוך מטבע האריכות והקיצור בברכותיו ניכר המברך. 37.מ למדין אותו וכוי. סי בתוםפ שהטעם הוא משום יהירות, או שלא יהא כל אחד מחמיר כרצונו. 40. עם המברך. כלומר, כל העניות שאתה עונה אמן.עם' המברך אלא.אחרי המברך. ר יהודה וכו. כלומר, פסוקים הללו היה ר יהודה עתה.עם' המברך ולא אחריו, מפני שוו היא ענייה לנתינת רשות, וכולם כאחד עונים ואומרים קדוש קדוש וכוי.

15 4 ברכות פ א וברוך וגו,. כל אילו היה קורא ר יהודה עם המברך. 10. מזכירץ יציאת מצרים בלילות. אמ ר לעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שאשמע שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנ למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. וחכמים או ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. אמ להם בן זומא וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמ לכן הנה ימים [באים] נאם ה ולא יאמר עוד חי ה אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון. אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא יציאת מצרים מוסף על מלכיות, מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפילה. כיוצא בו לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל וגו, לא שיעקר שם יעקב ממנו, אלא שיהא יעקב מוסף על ישראל, ישראל עיקר ויעקב טפילה. 11. כיוצא בו אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו. אל תזכרו ראשונות אילו של מלכיות, וקדמוניות אל תתבועו אלו של מצרים, הנני עשה חדשה עתה תצמח זו מלחמת גוג ומגוג(של גוג). משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה וברוך. יחזקאל ג/ י ב. מזכירין וכו/ משכחכו פ א מ ה. «ר לעזר וכו/ מכילת בא פכו ז, 60; קפרי ראה פי ק ל, 188. «למען וכו/ דברים כו ז, ג/»< כל ימי וכו/ עיין ב ר פצ א, י, 1134; שם, 1169, בשכו ס ובפי מכחח יהודה שם. אמ להם וכו/ מכילח הכ ל; ירוש פ א ה נו ד ע א; בבלי י ב ב/ ל* לכן וכו/ ירמי כ ג, ז ואילך. 52 לא יקרא וכו/ בראשיח ל ה, י/ <* אל וכו/ ישעי מ ג י ח ואילך. 41 וברוך וגי ד א וברוך [כבוד ה ססקוסי]. אילי ד אלו. היה קורא ר יהודה ד א היה רבי יהודה אוסר (א אוס <. 48 בלילות ד פתוח. אס ד אסר א אי. לעזר ד אלעזר אאלע. הרי אני ד הריני. ולא ן א לא. 43 שאשסע ד חסר. שתאסר ן א שתיאסר. יציאת ד יציא. עני ד שנאסר. 44 סצרים ד סצרי. 45 הלילות ד א [אלו דברי בן זוס ]. וחכסים ד חכםי א והכס. אי ד אוסרים א אוס. 48 כל ב כל [להביא], ונסחק עיי נקודות. ליסות ן א את יםות. אם ד אסר. זוסא ן ד א [לחכסיםן. וכי ד וסי. סזכירין ד םזכירים. 47 והלא כבר נאט ד א הרי היא (א הוא) אוסר. [באים] כיה ד א. 48 ה ולא ד ה ונוסד משאר הפסוק חסר<. ולא ן א לא. 50 צפון ן א צפון [ונו ]. לא שתעקר א שלא תיעקר. 51 סםקוםה ד מםקוםו א סהם. שתהא ד שתאס. יציאת ן א חסר. סלביות ד הסלכיות. סלכיות ד וסלכיות. עיקר ד עקר. ויציאת ן א חסר 5. a סצרים ן וסצרים. לא ד ולא. עוד שסך ד א שסך עוד. a68-5 כי.... וגי ד חסר 63 ישראל ונו ן א ישראל [יהיה שסךן. שיעקר ד שתעק. ססנו ן א היסנו. שיהא ן א חסר ד שתהא [שם]. סוסף ן א טוסיף. 54 עיקר ד עקר. טפילה ד טפלה א טפל ד סתום. 65 וקדםוניות אל תתבוננו ן ד חסר. אילו של ך אלו עול. 58 אלו ן א אילו. של ד עול. עשה ד א עושה. 57 תצסח ן ד א הלא תדעה (א תדעוה). זי ד אלו. נונ וםגונ ן א חסר. וסנונ של נונ ד חסר. םשלי ד חסר. 58 שהיה... בדרך ן א חסר. ופנע ן א שפגע. וניצל א ונוצל. סס ד היסנו א סידו. והולך ן ד א חסר. םעשה ן א בםעשה. 41. מזכיר ין וכוי. כלומר בברכות ק ש.

16 ברכות פ א 5 הזאב. פגע בו ארי וניצל מידו, שכח מעשה הזאב והיה מספר במעשה הארי. אחר כך פגע בו נחש וניצל מידו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה הנחש. אף כך ישראל, צרות האחרונות משכחות את הראשונות. 12. כיוצא בהן, לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם. כתחלה הרי את אב לארם, עכשיו הרי את אב לכל העולם כולו, שנ, כי אב המון גוים נתתיך. 13. כיוצא בו, שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. כתחלה הרי היא שרי על עמה, עכשיו הרי היא שרה על כל באי עולם שנ כי שרה שמה. 14. אע פ שחזר וקרא את אברהם אברם, אינו לבאי אלא לשבח. ליהושע הושע, אינו לגנאי אלא לשבח. הוא אברם עד שלא נדבר עמו, והוא אברהם משנדבר עמו. הוא הושע עד שלא נכנם לגדולה, והוא יהושע משנכנס לגדולה. משה משה, אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל, כולן לשון חיבה, לשון זירוז. הן הן עד שלא נדבר עמהן, והן הן משנדבר עמהן, הן הן עד שלא נכנסו לגדולה, והן הן משנכנסו לנדולה. 15. כיוצא בו, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון. וכי מה ראה הכת להחזיר לה שם הראשון, לפי שנ כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר, יכול אף עכשיו הרי היא באף ובחמה, תיל ההר חמד אלהים לשבתו, צמה וכר. להלן סוכןס פנףץ קה ז; ימש, שם פ נו הי ב, כ ד ע ב, ירוש, ובבלי כאן ספ א. ז ה /. 63 אה אב וכר. ירמז בכורים פ א ה ד, ס ד ע א; 6 2 לא יקרא וכו. בראשים י ב ר פמ ו, ז, 464; בבלי י ג א ; שבח ק ה א/ <» ש ר י וכר. בראשיה י ז, נרו. 8 8 על עמה וכו/ ; לי י ג א/ 69 הוא הושע וכר. ספרי דברים פי של ד, 384. י משה א/ כ ) מ ז 3 משה וכו/ שמוח ג/ ד ; בראשיח כ ב, י א; שם מ ו, ב ; ש א ג/ י/ 7 1 לשון חיבה וכו/ חו כ ריש ויקרא; ב ר פכ ו, ז, 602; שמר ר פ ב, ו ; במ ר פי ד, כ א; מד שמואל ספ כו. *ל ויהי וכו/ חהלים ע ו, ג/ <ל כ י ע ל וכו/ ירמי ל 3 ל א.»ל ה ה ר וכו/ חהלים ס ח, י ז. 59 פגע ד [חזר] ופנע א [וחזרן ופנע. וניצל ן א ונוצל. מידי ד א הימנו. שכח... הזאב ד חסר. במעשה ד א מעשה. 60 הארי ד ארי. אחר כך ד חסר. א חזר. פגע ד א ופגע. וניצל ד א ונוצל. מידו ד היסנו. 61 והולך ך א חסר. הנחש ד א נ ח ש אף ד חסר. האחרונות ד אחרונות. הראשונות ן א הראשנות. 62 כיוצא... כיוצא ד א הי נ לפני הי ב. ם ר. 63 אברהם ד פתוח. כתחלה ד בתחלה א כתחילה. את ן בהן ד א בו. את ן ך ח ד א אתה. לארם ך [לכל] אדם א על ארם. עכשיו ד ולבסוף א ועכשיו. את ד א אתה. לכל ן א לכל [באי]. כולו ך א חסר. 65 כתחלה ן א כתחילה. הרי ד חסר. 66 על עסה ד לעסה. הרי היא ד היתה. על כל באי עולם ד לכל האומות העולם א על אומות העולם. שנ ד שנאסר. שסה ך סחוס. 67 אעיפ ן א אף על פי. את ד חסר. 68 נדבר ן א נידבר. והוא ד הוא. אברהם ך א אבדם. 69 םשנדבר ן א םשנידבר. והוא ד הוא. יהושע ן ד א הושע. 70 לגדולה ן ב א פתוח. כולן ד כלן. א חסר. 71 חיבה לשון א חיבה ולשון. הן הן ד הן א הם הם. נדבר עםהן ן א נידבר עסהם. והן הן וכו ן א והם הם סי שגידבר עםהם. 72 הן הן ן א הם הם. והן הן ד הן הן א והם הם. 73 ויהי ן א יהי. וםעונתו בציון ד חסר. סה ראה ה. 74 לפי שנ כי ן ד לפי שהוא אוסר א הרי אוס כי. העיר ד העיר הכת ד [מהן םה ראה הקבי [הזאת לסן היום אשר בנו אות עד היום הזה להסיר מעל פני] א העיר [הזאתן. «' באף ר חסר. ובחמה ד בחימה א ובחיםה. תיל ד תלמוד לוםר א חלם לוס. לשבתי ד לשבת.

17 6 ברבות פ א, פ ב הרי היא בחמדה ובתאוה, מלמד שכיפר לה חורבנה. ומניץ שאץ השכינה חוזרת לתוכה עד שתעשה הר, שנ ויהי בשלם סוכו, מצינו כשהוא שלם קרויה הר, הא אץ השכינה חוזרת לתוכה עד שתיעשה הר. ואו ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה יראה אשר יאמר 8 היום בהר ה יראה, ואו זכור ה לבני אדום את יום ירושלם, אימתי כשיעקרו יסודותיה ממנה, האמרים ערו ערו עד היסוד בה. פרק ב 1. הקורא את שמע צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב. ר או צריך להזכיר בה מלכות, אחרים או צריך להזכיר בה מכת בכורים וקריעת ים סוף. 2. הקורא את שמע צריך שיכוץ את לבו. ר אחאי אומ משם ר יהודה אם כיץ את לבו בפרק הראשון, אע פ שלא כיון לבו בפרק «האחרון יצא. 3. הקורא את שמע למפרע לא יצא. וכן בהלל, וכן בתפלה, וכן במנלה. 4. הקורא את שמע וטעה והשמיט בה פסוק אחד לא יחזור לל מציכו וכר. עיין ב ר פכ ו, י, עמ 608; מדרש חהלים פע ו, ג,. לויקרא וכו,. בראשית כ ב, י ל. 80 זכור וכו/ ההלים קל ז, זי.» הקורא וכו/ ירוש פ א ה נו, ג ע ד. 3 הקורא וכו/ בבלי י ג ב/ ועיין במשכהכו רפ ב. ר אחאי וכו/ ירוש פ ב ה א, ד ע א; בבלי הכ ל. 5 הקורא וכו/ משכהכו פ ב מ ג; להלן מגילה רפ ב; בבלי וירוש שם, ירוש כאן פ ב ה ד, ד ע ד. בהלל. חוספהא, ירוש ובבלי הכ ל. בהפלה. תוספ ובבלי הכ ל. «במגלה. משכה מגילה רפ ב; הוספ/ ירוש, ובבלי הכ ל. הקורא וכו/ להלן מגילה פ ב ה ב; ועיין בבלי שם י ח ב/ השכינה ד שכינה. וסניין ד חסר. א מנין. חורבנה ד חורבחה. שכיפר ד שכפר. 76 היא ד הוא. שנ ויהי דשנ [הר הטוב הזה והלבנון] ויהי אחיל הר דהרי. שתעשה ן א שתיעשה. 77 לתוכה ד חסר. הא... הר דהרי. 78 קרויה ן א קרוי. כשהוא ד כשהיא. סוכו ן אסוכו [ומעונתו בציון] פ סכו. ויהי. 79 ויקרא ואו ד שנאט א של. חוזרת ן א [שורה ן חחרת (ונמחקה שורה עיי נקודות למעלה). הר ד חסר. את... ד [ויקרא] ואומר. 80 ואו ד יראה ונו. יראה... יראה ד חסר. ההוא ד חסר. 82 בה האמרים ד א האוסרים. מסנה ן א הימנה. 81 כשיעקרו ד משנעקרו. ירושלם ד חסר. ד בא. מצרים ד מצרי. ר ד רבי אי ד א אום. 2 אחרים ד אחריי. או ן 1 להזכיר ן א שיזכיר. 4 סשם ד א משום. אוס ד אוסר. 3 אחאי ן א אחי. בכורים ד א בכורות. ד אוסרי א אום. 5 האחרון ן לבו ד א [אתן לבו. אעיפ ד א אף על פי. הראשון ד ראשון. את ד א חסר. יחזור ן א יתחיל. וטעה ן א טעה. 8 בםנלה ן א בסנילה. בתפלה א בתפילה. ד אחרון. 78. ק ר ו י ה הר. שהרי הכתוב מדבר לפני בנימה, עיץ במדרשות שצוינו במסירת. ושמא הכותה לסוף הדברים: אדיר מהררי טרף(תהלים ע ו, נ ). 81. א י מ ת י וכוי. כלומר, בזמן ההוא מכור ה את ירושלים ויתכפר לה. 2.מ לכו ת. כלומר, מלכנו מלך אבותמו. 5. למפרע. כלומר, פסוק שני לפני הראשון וכוי.

18 ברבות פ ב 7 ויקרא אותו פסוק בפני עצמו, אלא מתחיל באותו פסוק וגומר. וכן בהלל, וכן במגלה, וכן בתפלה. נכנס לבית הכנסת ומצאן שקראו חציה וגמר עמהן, לא יחזור ויקרא מראשה ועד אותו מקום, אלא מתחיל מראשה ועד סוף. וכן בהלל, וכן בתפלה, וכן במגלה. 5. הקורא את שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור לראשה. טעה באמצע הפרק יחזור לראש הפרק. טעה בין כתיבה ראשונה לכתיבה אחרונה יחזור לכתיבה ראשונה. 6. כותבי ספרים תפלין ומזוזות מפסיקי לקרית שמע ואין מפםיקין לתפלה. ר או כשם שאין מפסיקין לתפילה, כך אין מפםיקין לקרית שמע. ר חעיה בן עקביא או כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפלה. אמ ר אלעזר בר צדוק כשהיה רבן גמליאל ובית דינו ביבנה והיו עםוקין בצרכי צבור לא היו מפסיקין שלא להסיע מלבו. 7. הכתף אע פ שמשאו על כתיפו הרי זה קורא אבל בשעה שפורק וטוען לא יקרא, לפי שאין לבו מכוין. ובין כך ובין כך לא יתפלל עד שיפרוק. 8. פועלים קורץ בראש האילן, ומתפללין בראש הזית, או בראש התאנה. ושאר כל האילן יורדין למטה ומתפללין. בעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל. 9. פועלין קורץ את שמע, ומברכין לפניה ולאחריה, ואוכלין פיתן, ומברכין לפניה ולאחרי, ומתפללין שלשה פעמים של שמנה עשרה, אבל אין מורידין לפני הכ ל. 0! הקורא וכו. בבלי ט ז א/ כותבי 3 3 לי ג ; וע יין ש ס ה ה לן ל 8 כ כ כ ק ו כ ן / וכו. ירוש פ א ה ה, ג ע ב; בכורים פ ג ה ג, ס ה ע ג; שבח פ א ה א, ג ע ב; בבלי סוכה ל! הכתף וכו. ירוש פ ב ה ה, ה ע א; ר אלעזר וכו/ בבלי שבה י א א/ כ ו א/ ירוש הכ ל; בבלי כו ז א/ ועיין במשכ פ ב מ ד. 9! פועלים וכו/ ועיין בבלי ב מ ק ה ב/ ירוש ובבלי הכ ל. 21 פועלין וכו/ 8 במגלה... וגומר ד וגו ד א [עד סוף]. באותו ן א מאותו. אותו פסוק ד את הפסוק. י ויקרא \ ד ויקרי. ד חצייה. חציה ד א הגכגס. נכגס ד בתפלה... במגלה א בתפילה... בסגילה. ב פתוח. בתפלה ועד סוף ד א [וגומר] עד סוף. מראשה ד מראש. ועד ד עד. יחזור ן א יתחיל.» עסהן ן א עםהם. א לראש הפרק. לראשה ד א חוזר. 11 יחזור א במגילה. במגלה ן א בתפילה. 0! בתפלה ן אחרוגה ד לאחרוגה א האחרונה. לכתיבה ד חסר. 12 ראשונה ן א הראשונה. ח ו ז ר. ד א יחזור לתפלה ן מפסיק ד א ספסיקין. 13 תפלין ד א תפילין. ראשונה ן א הראשונה. יחזור ד א חוזר. א ו ט. 14 לתפילה ד לתפלה. חנניה ד חנינא א חנניא. 5! עקביא ן ד ר ב י ר או א לתפילה. אס ך אמר א אי»! והיו ד א היו. לתפלה ן א לתפילה. ד אומר א אומ. או ד עקיבא מלבו ד מלבן א מליבן. 7! םפסיקין ד מפסיק. בצרכי צבור ן א בצורכי ציבור. עסוקין ד עסוקי. 18 שפורק ן ד כתפו. כתיפו א שהסשאוי. שםשאו ן א אף על פי. ד אע פ א כתף. הכתף ן עד שיפריק ד שעה שיפרק ובין ד ובי. 19 ובין ד א בין. מכוין ד מתמין א מכוון. ד שפרק. א ובראש. 20 או בראש קורין ן א קודאין. ך פועלין. פועלים א עד [שעה] שיפריק. ב סתום. 22 קורץ ן פועלין ן א פועלים. 21 ומתפלל ן א ויתפלל. א האילנות. ד האילן התאנה א התאינה. א לפניהם. לפניה ד מברכין. ומברכין ד [את] פיתן. פיתן א אוכלין. ד ואוכלין א קודאין. שלשה ד שלש של ד חסר. א מתפללין. ומתפללין ן א ולאחריהם. ד ולאחריה 23 ולאחרי 17.שלא להסיע בץ.וכתבתם שבפרשת שמע ובץ.וכתבתם שבפרשה שניה. 12. בין כתיבה וכוי. כלומר, בץ בשעת פריקה ובץ משמשאו עליו לא 19.ובין כך וכו. וכו. כלומר, את צרכי הציבור. יתפלל, מפני שתפלה צריכה כוונה.

19 8 ברבות פ ב התיבה. 10. השושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפילה ומן התפלץ כל שבעת הימים, חייבי, בקרית שמע. ר שילא או חתן פטור וכל בני חופה חייבץ. 11. קברו את המת ועמדו בשורה, שורה הפנימית פטורה, החיצונה חיבת. ר, יהודה או, אם אץ שם אלא שורה אחת, העומדים לשם כבוד חיבין, [ל]שם אבל פטורין. ירדו להספד, הרואין את הפנים פטורץ, שאין רואץ את הפנים חיבץ. הסופד וכל העםוקין בהספד מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. מעשה שהפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפלה. 12. בעל קרי חולה שנתן עליו תשעת קבץ מים הרי זה קורא, אבל אין, מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיבא בארבעים סאה. ר, יהודה או ארבעים סאה מכל מקום. הזבץ והזבות והנדות והיולדות מותרץ לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש בהלכות ובאגדות, ובעלי קריין אסורץ בכולן. ר, יוסד, או, אבל שונה הוא בהלכות הרגילות, ובלבד שלא יציע את המשנה. 13. בעל קרי שאץ לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו דברי ר, מאיר. וחכמים או קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה. אמ ר, מאיר פעם אחת היינו <* השושביכין וכו/ בנלי סוכה כ ה ב/»* קברו וכו. משכתהו פ ג סמ ב; שמחות פ י ה ז. ר יהודה וכו/ ירוש פ ג ה ב, ו ע ב; סנהדרין פ ב ה ב, כ ע א; בבלי כאן י ע ב ; שמחות הכ ל. ירדו וכו/ ירוש ושמחות הכ ל. 29 הסופד וכו/ ירוש הכ ל.!3 נעל קרי וכו/ ירוש פ ג ה ד, ו רע ג; בבלי כ ב ב (ועיי ש כ ב א ). 33 הזבין וכו/ ירוש הכ ל; בבלי כ ג א/ 35 ר יוסה וכו/ ירוש ובבלי הכ ל; ירוש שבת פ א ה ד, ג ע ל. 36 בעל קרי וכו/ ירוש פ ג ה ד, ו רע ג; בבלי כ ב א/ ועיין במשכ פ ג מ ד. 24 התיבה ד התכה. השושבינין ן א השושבינים. חופה ד א החופה. התפילה ד התפלה. התפלץ א התפילין. 25 חייבי ד חייבין א וחייבין מאף ב ב תלויה וייו ביני שיטי בכתיי מאוחר). שילא ד שילה. או ד אוסר.»ג חופה ד החבורה א החופה. קברי ר סתום. בשורה ד בשור,. שורה הפנימית ן ד שורה [הרואה את! הפניסית א שורה הפניטית [הרואה אתן הפנים. פטורה ן א פטורין. 27 החיצונה חיבת ד א ושאינה רואה את הפניםית חייבת (א הפנים חייבין). או ד אוסר א אום. העוםדים ד העוםדי. לשם ד [שם] לשם א לשום. 28 [לןשם ד לשם א לשום. הפנים ד הפניםית. פטורין ד פטורין!ויש אומרים ושניים להםן.»2 שאין... הפנים ד ושאין... הסניםית א ושניים להם. הסופד ן א חסר. העסוקין ד העוסקין. בהספד א להספד. 30 לתפלה ן א לתפילה. ב פתוח. שהפסיקו א והפסיקו. ולתפלה א ולתפילה. 31 תשעת ד תשעה. אין ד א אינו. 33 שיבא ן א שיבוא. יהודה ד יהודי או ד אוסר א אום. 33 ארבעים ן א בארבעים. םקום ב פתוח. והנדות ן א והנידות. 34 בנביאים ובכתובים ד א חסר. בסשנה ד בפשנ. בםדרש ן א ובםדרש. בהלכות ן ך בהלכו א ובהלכות. ובאנדות א ובהנדות. 35 יוסה ד יהודה א יוסי. או ד אוסר א אום. אבל א חסר. הוא ן א חסר. הרגילות ן א הרוגליות. 36 הסשנה ד סתום. 37 לאזניד ד לאזנו [ואינו םברך לפניה ולא לאחריהן א לאזניו [ואינו מברך בין מלפניה ובין מלאחריה]. וחכסים ד וחכסי א וחכם איי ד אוסרי א אומי. 38 לאזניו ד לאזנו. וסברך ן א םברך. אס ד אסר א אי. 28. ה ר ו א י ן וכוי. כלומר, בני אדם שבאו להראות פנים לאבל, עיין בבה א, שו 26 דיה שורה. 33. מכל מקום. כלומר, ואפילו שאובין, כמפורש להלן מקואות פיו סהיא. ועיין בירושלמי ובבבלי. 35.הרנילות. כלומר, שהוא רניל בק. 37. לאוניו. ציל: ואינו מברך לפניה ולא לאחריה, כני ד. וכעץ נם בכייע ובירושלמי ובבבלי.

20 ברבות פ ב 9 יושבין בבית המדרש לפני ר עקיבא, והיינו קורץ את שמע ולא היינו משמיעין 40 לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח. אמרו לו אין שעת סכנה ראיה. 14. הרי שהיה עומד בשדה ערום, או שהיה עושה מלאכתו, הרי זה מכסה את עצמו בתבן ובקש ובכל דבר וקורא, אע פ שאמרו אין שבחו של אדם להיות עומד ערום, שכשברא הקב ה אדם לא בראו ערום, שנ בשומי ענן לבושו וערפל חתלתו. בשומי ענן לבושו זה השפיר, 45 וערפל חתלתו זה שליא. הרי שהיתה מטפחת של בגד ושל עור חגורה על מתגיו הרי זה קורא. בין כך ובין כך לא יתפלל עד שיכסה את לבו. 15. לא יכניס אדם את ראשו לתוך אובו ויקרא את שמע. אם היתה אפרקםית חגורה עליו מבפנים הרי זה מותר. שנים שהיו ישנים בטלית אחת אינן רשאץ לקרות את שמע, אלא זה מתכסה בלבושו וקורא וזה מתכסה בלבושו 50 וקורא. ואם (היה) היו בנו ובתו הקטנים הרי זה מותר. 16. קטן שיכול לוכל כזית דגן פורשין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות. אין פורשין אלא משל אדם, ומשל כלבים בזמן שנתן לתוכן עורות. גרף של רעי ושל מימי רגלים עמו בבית הרי זה מרחיק ארבע אמות וקורא. שלפני «הרי שהיה וכו/ עיין להלן חלומות פ ג ה ב; ירוש פ ע ה ג, י ג ע ג; בבלי קוכה י, ב. בשומי וכו/ איוב ל ח, ע/ השפיר וכו/ ירוש כדה פ ג ה ג, כ ע ד; וי ר פי ד, די, הרי שהיסה וכו/ בבלי כ ד סע ב. «שכיס וכו/ עמ ש ז; דב ר ליברמן, עמ עיין ירוש קידושין ס ו ע ב (קרועושין ס ו ע ג); בבלי כאן כ ד א/ >»» קען וכו/ להלן חגיגה פ א ה ב; ירוש פ ג ה ה, ו ע ד; בגלי סוכה מ ב ב/ משל אדם וכו/ בבלי כ ה א/ גרף וכו/ ירוש הכ ל; בבלי כ ה ב/ 39 בבית הסדרש ן א חסר. ד לפני ר עקיבא בבית המדרש. והייני ד והינו. הייני ד הינו. םשסיעין ן ד משמיעי. 40 קסדור ן א כצרור >בנליון: קסדור<. שהיה ד שהיו. אחסר. עוםדן א העומד. אסרו ן כ נ ה. 41 ראיה ב ד סתום. שהיה ד חסר. מלאכתו ן ד אמי. שעת ן א השעת. סכנה ך א הס ם]. a4 ובקש ן א וקש. אע פ ד א אף על סי. עומד 4 3 ד יושב. ערום ד ערום ד א מלאכתו [ערו ןזה מכסה עצמו בתבן ובקש ובכל דבר וקורא אף על פי שאמרו]. שכשברא ד כשבר. הקב ה ד א הקביה [אתן. אדם ד האדם. שנ ד שנא. 44 בשוסי ד בשוסו. לבושי פ לבשו. התלתי ד חתולתו ס ר. 45 וערפל ד ערפל. חתלתי ד חסר. א חתולתו. שליא ד השליא א חתילתו. בשוסי ד ח [לון. 45 קורא ד פתוח. בין א ובין. את ד חסר. ו ז ג ו ר ה א ד א יליא ב פתוח. חנורה ן ד 4 יכניס ד יכנס. לתוך ן א בתוך. אובו ן ד קובו א חיקו. אם ר ואם. אפרקסית ד אפרזסות א אפיקרסותו. 48 עליו ף א לו. סותר ב ד פתוח. שהיי ד חסר. ישנים א ישינים. אינן ן א אין. 49 בלבושו... בלבושו ך א בכסותו... בכסותו. 60 ואם א אם. >היה< ר א חסר. מי ד בניו. ובתו ד ובני ביתו. הקטנים ד א קטנים. 61 לוכל ד לאכל א לאכול. דנן ן ד א חסר. פורשין ך פורשי. אין ך און א ואין. פורשין ד פורשי. 53 שנתן ד שנותן. עורות ן ד פתוח. 63 ושל סיסי וכו ] ף [ועביט! של סי תלי. אסות ד אםו. וקורא ד וקורין. סירשיי: 44. השפיר. כמו קוסטר, כלומר,quaesitor,Kucuaircop חוקר הפשעים. 40. ק ם דור. א פ ר ק ס י ת. לתוך חיקו. 47. ל ת ו ך א ו ב ו. הוא עור הולד שהעצמות והנידים והבשר נצורים בתוכו. מפני 50. מותר. כלומר, משום הרהור. 48. אינן וכוי. עיץ בשנו ס, ופירושה כותנת התחתונה. שהוא רניל בק.

21 10 ברבות פ ב המטה, אם נתן לתוכן מים כל שהן יקרא ואם לאו לא יקרא. ר או אם נתן לתוכן רביעית מים יקרא ואם לא לא יקרא. רבן שמעון בן גמליאל או שלפני המטה לא יקרא, שלאחר המטה יקרא. ר שמעון בן אלעזר או אפלו כל הבית כולו כעשר אמות ומונח בתוכו לא יקרא עד שיכםנו, או עד שיניחנו תחת המטה. 17. לא יכנס אדם במבואות המטונפות ויקרא את שמע, ולא עוד אלא אפילו נכנם כשהוא קורא הרי זה מפסיק עד שיצא מרשות כל אותו מקום ויקרא. 18. לא יעמוד אדם ויתפלל והוא צריך לנקביו, שנ הכון לקראת אליך ישראל. 19. לא יטיל אדם את המים במקום שמתפלל אלא אם כן ירחיק ארבע אמות. המטיל את המים לא יתפלל באותו מקום אלא אם כן הרחיק ארבע אמות. יבשו או נבלעו הרי זה מותר. 20. הנכנס לבית המרחץ, מקום שבני אדם עומדין לבושץ יש שם מקרא ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן את תפיליו ואין צריך לומר שאינו חולץ. מקום שבני אדם (ערומים) עומדין ערומין אין שם שאילת שלום ואץ צריך לומר מקרא ותפלה, וחולץ תפליו ואץ צריך לומר שאינו נותן. מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושץ יש שם שאילת שלום ואין שם מקרא ותפלה, ואין חולץ תפליו ואינו נותן לכתחלה. 58 לא יכנס וכו/ בבלי כ ד 57 כעשר וכו/ עיין קדר אליהו רבה פ נו (פ ח), עמ לא יעמוד וכו/ ירוש פ ב ה ג, ד ע ד; מגילה פ א ב/ ועיין ירוש פ ב ה א, ד ע ג. לא יעיל 61 הכון וכו/ עמוס ד/ י ב. הי א, ע א ע ג; בבלי כ ג א ; קה ר פ ד, יי ז. 64 הכככס 63 יבשו וכו/ בבלי כ ה א. וכו/ ירוש פ ג ה ה, ו ע ד; בבלי מגילה כ ז 3/ וכו/ ירוש פ ב ה א, ד ע ג; בבלי שבת י א/ 54 הסטה ד הסט א הסיטה. אם ד חסר. נתן ד א נותן. לתוכן ד לתוכו. מה! ד שהו. יקרא ד וקורא. ר ד א ר ןזכאי] אי ד אוסר א אום. 56 לתוכן ד א לתוכו. ואם לא ד א ואם לאו. יקרא ב ד פתוח. רבן שסעון בן נסליאל ד רשבינ. נסליאל א נםל «אי ד אוסר א אום. שלאחר הסטה ן א ושל אחר הסיטה. אלעזי א»לע או ד אוסר א אום. 67 אפלו ך א אפילו. כולו ד כלו. אמות ד אסות ןונרף של רעין. וסונח ד סונח. בתוכו ד לתוכו. שיכסנו ד שיכניסנו. עד ד חסר. 58 שיניחנו ד יניחנו. במבואות א לסבואות. הסטונפות א הסטונפין. 69 אפילו נכנס ד חסר. 60 ויקרא ד סתום. והוא ד חסר. א ויהא. צריך ד וצריך. 61 שנ ן א ןםשוםן שני. אדם ד א חסר. 62 שםתפלל ן א שיתפלל. ירחיק ד סרחק הסטיל... אמות ד חסר. 64 לבית המרחץ ן א לםרחץ. עוםדין לבושין ן א עוסדים לבושים. 66 ותפלה ן א ותפילה. תפיליו ן ד תפליו. 66 שאינו ן א שהוא. חולץ ד חולץ [את תפליון. ב פתוח מקום... נותן םקום... לכתחלה ד א סקום... לכתחלה מקום... נותן. >ערוםים< ד א חסר. עוסדין ערוסין א עוסדים ערוסים. 67 ותפלה א ותפילה. וחולץ ד א וחולץ [אתן. תפליו ן א תפיליו. ואין ד ואינו. 68 ערוסים ולבושין ד לבושין וערוםין א ערוםים ולבושים. 60 םקרא ך סקרי. ותפלה א ותפילה. ואין ד ואינו א אינו. חולץ ד א חולץ [אתן. תפליו ן א תפיליו. ואינו נותן לכתחלה א ואין נותנן לכתחילה. 56. שלאחר וכוי. כלומר.שהמיטה מפסקת בינולבץ הכלי(רשיי). 64. ע ו מ דין וכוי. כלומר,שדרכם לעמוד שם לבושים וכוי.

22 ברבות פ ב, פ ג הלל הזקן אף אל תראה ערום, אל תראה לבוש, אל תראה עומד ואל תראה יושב, אל תראה צוחק ואל תראה בוכה, משם שנ, עת לשחוק ועת לבכות עת לחבוק ועת לרחוק מחבק. פרק ג 1. כשם שנתנה תורה קבע לקרית שמע, כך נתנו חכמים לתפילה. מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות, שכן תמיד של שחר קרב עד חצות. ר יודה או עד ארבע שעות. מפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב, שכן תמיד של בין הערבים קרב עד הערב. ר יודה או עד פלג המנחה. 5 כמה הוא פלג המנחה, אחת עשרה שעה חסר רביע. 2. תפלת הערב אין לה קבע, ר לעזר בר יוסי או עם נעילת שערים. אמ ר לעזר בר יוסי אבה היה מתפלל אותה עם נעילת שערים. 3. המתפלל תפלת המוספין קהלת פ ג די. ועיין דא ר ספ ז, הול 7 היגער, עמ 221, בשנו ס. וכו/ לשחוק 1 ל ע ח שם פ ג, ה/ וכר. לחבוק»עח! מפני וכו/ ירוש פ ד ה א, ז ע ב; פסחים פ ה ה א, ל א ע ד (וקוצר לפנינו, עיין אהצרי» ר יודה וכו/ משנהנו רפ ד. שם, עמ 75); ב ר פס ח, עי, 779; בבלי כ ו ב/ תנחומא כי השא, כ ג. תפלה וכו/ משנתנו הנ ל; ירוש וב ר הנ ל; 5 כמה וכו/ ירוש פ ד ה א, ז ע ב; בבלי כ ו ב/ ירוש תענית פ ד ה א, ס ז ע ג; בבלי כ ו ב/ דב ר ריש נלבים; הוספ לפסי ר פ ב, קצ ה ע ב. ל אבה וכו/ עיין בבה א. חראה ערום אל א ערום ואל. תראה ך א תיראה. או ד אוסר א אום. 70 הלל א הילל אל ן 71 תראה ד א (א ג שעסיס) תיראה. ו א ל ן ך אל. ר א ה. וכו א תיראה לבוש ואל תי לשחוק... ד שנאסר. שני םשם ד א חסר. ך אל. ואל צוחק ד א שוחק. א ואל. עת לחבוק א חסר. 73 עת... מחבק ר חסר. לבכות פ ד לבכות... לשחוק. לתפילה ד [קבע] לתפלה א ףםן] חכסים ן א חכס. חורה ן א חסר. 1 שנתנה ן א שניתנה. 3 יודה ד א יהודה. חצות ד פתוח. קרב ן א [היה! קרב. 2 תפלת א תפילת. לתפילה. ספני ד וםפני. שעות ד שעות [שכן תםיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות]. או ד אוסר א אוס. יודה ן קרב א [היה] קרב. 4 הערבים ד הערבי. תפלת ן א תפילת. ד םנחה. הםנחה הסנחה ד הםנחה [שהרי תסיר של בין הערבים קרב והולך עד פלנ הסנחה: או ד אוסר. ד א יהודה. ומפני סה אסרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברין ופדרים קרובין והולכין כל הלילה: וספני סה אסרו תפלת סוססין כל היום: שהרי קרבן םוספין קרב והולך כל היום: רבי יהודה אוסר עד שבע שעות שהרי קרבן של םוסף אחת ן «כסה ד א וכסה. קרב והולך עד שבע שעות: ואיזו היא סנחה נדולה םשש שעות וסחצה ולסעלה]. או ן לעזר בר ד חסר. א אלע ברי. תפלת ן א תפילת. ד אחד. שעה ד שעות. רביע ן א סתום. 7 אבה ן לעזר ד אלעזר. אס ד אסר. 7-6 אס... שערים ן א חסר. עם ר עת. ד אוסר. הסוספין ן א סוספין. הסתפלל ן א אם התפלל. אותה ר חסר. ד אבא. 70. א ל תראה וכוי. כלומר, אל תתראה, לא בערומיך ולא בלבושיך. כשם שאמרו בתענית(י ב ): הלך יתראה בפניהם (חיי), והובאה ברייתא ממקום שאץ מתענין למקום שמתענץ היז מתענה עמהם וכוי, אל זו לכאן, כדי להדגיש שבמקום שבני אדם עומדים ערומים תלבושת הלבושים אינה אלא ארעית (עים הניל). והיינו בזמן שנאמר אז ימלא שחוק פיט >עיץ קהיז ולקיט לפסוק), כלומר, לעולם 71. עת לשחוק וכוי. ישתף אדם את עצמו עם הציבור, ואל יהיה חתן בץ האבלים ואבל בץ החתנים. כלומר, שערי היכל, דהיינו 6.שערים. כלומר, בשכבך ובקומך. תורה וכוי. 1. שנתנה מבעוד יום (חימ.

23 12 ברכות פ ג בץ משקרב תמיד של שחר בץ עד שלא קרב תמיד של שחר יצא. ר עקיבא או אם שגורה תפלתו בפיו סימן יפה לו, ואם לאו סימן רע לו. הוא היה או כל שרוח הבריות נוחה ממנו רוח המקום נוחה ממנו. כל שאין רוח הבריות נוחה ממנו אין רוח המקום נוחה ממנו. כל שרוח עצמו נוחה בשלו סימן יפה לו, אץ רוח עצמו נוחה בשלו סימן רע לו. 4. בן עדי או כל שנטרפה דעתו מפני חכמתו סימן יפה לו, נטרפה חכמתו מפני דעתו סימן רע לו. הוא היה או כל שלקה בגופו מפני חכמתו סימן יפה לו, חכמתו מפני גופו סימן רע לו. המתפלל צריך שיכוין את לבו. אבא שאול או סימן לתפלה ת כ י ן ל ב ם ת ק ש י ב א ז ג י ך. 5. אמ ר יהודה כשהיה ר עקיבא מתפלל עם הצבור היה מקצר בפני כולם, וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, מפני הכרעות והשתחואות. 6. יכול יהא מתפלל והולך כל היום כולו, פרש בדניאל וזימנין ת ל תא ביומא וגו. יכול כשבא לגולה, ת ל כל קבל די הוה עבד מן קדמת דנא. יכול יהא משמיע קולו, פרש בחנה, שנ וחנה היא מדברת על» אם שגורה וכו/ משכ ספ ח. כל שרוח וכו/ אבוס פ ג מ י. בן עזיי וכו/ אבות דר ן רפכ ה. «המתפלל וכו/ בבלי ל א א, ; ועיי ש ל ד ב/ אבא שאול וכו/ בבלי הכ ל; תכחומא ריש חיי שרה; דב ר רפ ב; הוס לפסי ר הכ ל. ועיין ירוש ספ ה, נו, ע ד; ויק ר פע ז, ע/ עמ שס ו; דב ר רפ ח; מדרש תהלים רפק ח. תכין וכו/ תהלים י/ י ז. ר יהודה וכו/ בבלי ל א א/ מקצר וכו/ עיין תכחומא חיי שרה סי ה/ «! יכול וכו/ ירוש פ ד ה א ז ע א; בבלי הכ ל; דב ר רפ ב; מדרש שמואל פ ב, י/ הול בוב/ עמ 10. «! וזי מכי ן וכו/ דכיאלו/ י א.» וחכה וכו/ ש אא/ י ג 8 בין עד ן א ובין עד. יצא בד פתוח. עקיבא ן ד יהודה א עק,.» אי j ד אומר. שגורה ן א שנדה. תפלתו ן א תפילתו. יפה ד יפה [הוא]. רע ד רע [הואן. 10 אי ד אוסר. םסנו >ב פ< ד א חיסנו. כל ד וכל. א חסר. שאין ן א אין. 11 פסנו >ב'פ< ד א היסנו. בשלו ד [היסנון בשלו. 12 בן ן ד בין. עז ך א עזאי. או ד אוסר א אום כל שנטרפה... כל שלקה ד א כל שלקה... כל שנטרפה. 13 נטרפה ד וכל שנטרפה. א חסר *1 לו בד פתוח אי ד אופר. בנופו ן א נופו. חכסתו ספני ד [כל שלקה] בחכסתו ספני 1 6 לו בד פתוח. לבו ד פתוח או ד אופר. לתפלה ד לדבר א לתפילה.»! אזניך פ אזנך. אם ד אסר א א. 17 הצבור ן א הציבור. בפני ן א פלפני. כולם ד כולן. וכשהוא ד כשהיה. אדם ד [היה] אדם. 18 מויתזווכו ן ד א בצד זה ובא ופצאו בצד אחר. והשתחואות א והשחחוייות א ד [שהיה עושה] ב סתום. 1 יהא פתפלל והולך ד יתפלל א יתפלל אדם. פרש ד [כבר! פירש א פירש. בדניאל ד דניאל. וזיפנין פ וזפנין א זיפנין. תלתא פ תלתה. ביוםא וטי ד ביוםא [הוה כריך על ברכוהי: יכול יתפלל לכל רוח שירצה תלסוד לוםר וכוין פתיחין ליה בעיליתיה ננד ירושלם] א ביוםא [הוה כריך על ברכוהי ונין. 20 כשבא ן ך א םשבא. תיל ד תלמוד לוסר א תל לום. קבל א קביל. די הוה פ די הוא ד דהוה. עבד ן ך א עביד. 21 תא פ תה קולו ד קולו [בתפלתו] א קולו [לאזניון. פרש ד א פירש. שנ ד א חסר. וחנה ן א חנה. 11.נו ח ה בשלו. השמח בחלקו. 14.מ פני חכמתו. שהתורה התישה כחו. מפגי גופו. שחס עליו יותר מדאי. 15. סימן לתפלה וכוי. כלומר, שתתקבל. 17.בפני כולם. עיץ בבהיא. 18.מפני הכרעות וכוי. כלומר, בשעת התחנונים שהיה אומר אחרי תפלת ש ע. 19.כל היום וכוי. כלומר, שיחקה את מנוע ר*ע. 20. לנו ל ה. כלומר, כשבטלו הקדמות.

24 ברכות פ ג 13 לבה. יכול יהא כוללן כולן בבת אחת, פרש בדוד, שנ ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה. ערב, זו תפלת ערבית. בקר, זו תפלת שחרית. וצהרים, זו תפלת מנחה. יכול יהא שואל צרכיו ומסתלק, פרש בשלמה, שנ לשמע אל הרנה ואל התפלה וגר. הרנה, זו רנה, שנ רננו צדיקים בה לישרים נאוה תהלה. תפלה זו בקשה. אץ אומ דברים אחר אמת רציב, אבל או דברים אחר תפלה, אפילו כסדר וידוי של יום הכפורים. 7. היה מהלך במקום סכנה ולסטין, מתפלל תפלה קצרה. אי זה הוא תפלה קצרה. ר ליעזר או, יעשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליריאיך, והטוב בעיניך עשה. ברוך שומע תפלה. ר יוםה או, שמע לתפלת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתן. ברוך שומע תפלה. [ר אלעזר בר צדוק אומי, שמע קול צעקת עמך ישר ועשה מהרה בקשתם. ב שומע תפילה]. אחרים או, צרכי עמך מרובים ודעתן קצרה. יהי רצץ מלפניך ה אלהינו שתתן לכל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגרה די מחסורה. ברוך שומע תפלה. אמ ר לעזר בר צדוק אבא היה מתפלל «יהא כוללן וכו. המקורות הכ ל; תכחומא מקז סי נו ; בוב סי י א (כגי הירושלמי); כי השא, כ ג. ערב וכו. תהלים כ ה, י ח. יכול וכו. בבלי ל יא א. ועיין ירוש פ ד ה ד, ח ע ב; בבלי ע ז ז ב ; דב ר רפ ב הכ ל; מדרש תהלים ק ב, ב/ 2 5 לשמע וכו/ מ א ח, כ ח. 26 רככו וכו/ ההלים ל ג, א/ אין אומ וכו/ ירוש פ א ה א, ב ע ד; בבלי ל א א/ 28 היה מהלך וכו/ בבלי כ נו ב/ ועיין במשכ פ ד מ ד. 33 אחרים וכו/ ירוש פ ד ה ד, ח ע ב; בבלי הכ ל. 22 לבה ן א לבה [ונו ]. כולן ך חסר. פרש ך א פירש. בדוד ד דוד «ד א חסר. 23 אשיחה ואהםה ד חסר. א מ. תפלת ן א תפילת. בקר ד א בוקר זו ד זה. תפלת ן א תפילת. 24 וצהרים ן א צהרים. תפלת ן א תפילת. יהא שואל ד שואל הוא. צרכיו ן א צורכיו. וססתלק ך [ואחר כך סתפלל] ויסתלק. פרש ך א פירש. 28 בשלםה ד שלמה. שנ ד א חסר. לשסע ן א לשסוע. הרנה... התפלה ן א הרינה... התפילה. וני ד חסר. א וני. הרנה ד א רינה. רנה ן ך א רינה. שנ ד וכן הוא אוסר. 28 בה א בה [ונ ]. לישרים... חהלה ד א חסר. תפלה זו בקשה ן א חסר. בקשה ב ד פתוח. אום ד אוטרין. 27 דברים ן ד א דבר או ד אוסרין א אום. דברים ד דבר. תפלה ן א תפילה. אפילו ד אפלו. כסדר ן א סדר. של ד חסר. 28 הכפורים ן א הכיפור. סכנה ן א הסכנה. ולסטין ד וליסטים א וליסטין. ח ס ר. 20 אי זה הוא ך א אחו היא. חפלה ן א תפילה. ליעזר ד אליעזר תפלה ן א תפילה. ף א אליע או ך אוסר א אום. יעשה ך א עשה. ססעל ר חסר. 30 רוח ר חסר. ליריאיך ן ד א ליראיך [בארץ!. בתך ן א ב. שוסע ד שסע. תפלה ן א תפילה א ב פתוח ר וס י. 31 או ן א אום. שסע א שסע [קול] לתפלת ן א י ד ח ם ר. יו ס ה ת פ, 1 ה ן _,ן ס ה א תפילת. ישראל ן א ישרי. בקשתן ן א בקשתם. ברוך ן א ב. תפלה א תפילה א ב פתוח. 32 ר אלעזר וכו ן הושלם עיפ א (וך). אום ך אוסר. קול ( ד חסר. ישר ד ישראל. בקשתם ן ד בקשתן. 33 ב ד ברוך. תפילה ף תפלה. או ד אוסרי א אום. צרכי א צורכי. עמך ן ד עסך [ישראל]. מרובים ך מרובין. 34 צרכיו ן א [כל] צורכיו. ולכל א וכל. נויה וגויה ן א נוייה ונוייה. 38 די ך כדי. ברוך ן א ב. תפלה א תפילה ארב פתוח אס ד אסר א א. לעזר ך א אלעזר. בר ד בר 27. או י דברים וכו. כלומר, קילוסים ותחנתים. 33.ק צ ר ה. שקצרה דעתם מרוב הדוחק והטרדה.

25 14 ברכות פ ג תפלה קצרה בלילי שבתות. ומאהבתך ה אליהנו שאהבת את ישראל עמך. ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך, נתת לנו ה אלינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה. על הכוס הוא או,, אשר קדש את יום השבת ואינו חותם. 8. כבוד יום וכבוד לילה, כבוד יום קודם לכבוד לילה. אם אין לו אלא כוס אחד, קדושת היום קודמת לכבוד היום ולכבוד הלילה. לילי שבתו ולילי ימים טובים, יש בהן קדושת היום על הכום, ויש בהן קדושת היום בברכת המזון. שבת, ויום טוב, ראש חודש, וחולו של מועד, יש בהן קדושת היום בברכת המזון, ואין בהן קדושת היום על הכוס. 9. לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, ולא שאל את הגשמים בברכת השנים, מחזירין אותו. לא אמר הבדלה בחונן הדעת, אומרה על הכוס. אם לא אמר מחזירץ אותו [ר יוסי אומר אף מי שלא הזכיר ברית בברכת הארץ מחזירין אותו]. 10. כל שאץ בו מוסף, כגץ חנוכה, ופורים, בשחרית ובמנחה מתפלל (תפלה קצרה) שמנה עשרה, ואו מעין המורע. אם לא אמ אץ מחזירץ אותו. וכל שיש בו מוסף, כגון ראש חדש, וחולו של מועד, בשחרית ובמנחה מתפלל שמנה עשרה, וא קדושת היום בעבודה. ר ליעזר או בהודייה. אם לא אמ מחזירין אותו. ובמוםפץ מתפלל שבע, «לילי וכו/ בבלי 39 כבוד יום וכו/ בבלי פסחים ק ה סע א; ועיין ילוש, ספ ז, י א ע ד. «לא הזכיר וכו/ פסחים ק ה א/ ועיין בבלי שבת כ ד א וירוש כאן פ ז ה ה, י א ע ג. ירוש פ ה ה ב, נו ע ב; תענית פ א ה א ס ג ע ד; בבלי כ ו ב ; כ נו א ; ל ג א ; ועיין בבלי 3. «ר יוסי וכו/ עיין ירוש פ א ה כו, ג סע ד; בבלי מ ח סע ב. י* כל ה נ נ כ י ה ג / שאין וכו/ ירוש פ ז ה ה, י א ע ג; בבלי שבח כ ד א/ ד א אלהינו. אליה א מאהבתך. ומאהבתך ד בערבי. בלילי א תפילה. 38 תפלה ן 37 םלכנו ן א חסר (ותלוי בין המורות בכיי מאוחר). שאהבת ן ד חסר מאהבת... באהבה מליון א, בכיי סאוחר, 38 באהבה א חסר (ותלוי בין המורות כדלעיל). מחסלת ן א מלכינו. למנוחה לקדומ לעבודה ולהודא לאות ולברית לתת לנו ברכה ומלום מאתך. אלקינו ואלקי אבותיי נוסף: א קידמ. קדמ ן ד אוסר א אומי. אי ד חסי הוא ד א ועל. על רצה בםנוחתינו כוי. לכבוד היום ד כיס. כוס א חסר. 0* אם ן ד לכובד. לכבוי ד כבוד. «3 וכבוד 41 הלילה ד א לילה א ב פתוח. מבתי ד א מכתות. ד ולכובד. ולכבוד ך א לכבוד יום. ד הזכרת היום א הזכרה. קדומת היום ד להם א בהם. 42 בהן ד להם. ך טובי. בהן טובים 43 בהן ד בהם. ראמ ן א וראמ. מבת... וחולו מל מועד ד מבת וראמ חדמ וחולו מל סועד ויום טוב. הנממים ן ד חסר. את ד חסר. 44 נמסים בהן ד להם. קדומת היום ד הזכרת היום א הזכרה. אוסר ן ד. ר יוסי וכו ן המלסתי ע*ס ד ואם. 46 אם ד בברכי. 48 בברכת ד נמסים. 48 במחרית ן א אתו. אותו א במל ארץ. 47 בברכת הארץ א חסר. ברית ן א אופי. (תפלה קצרה) ד א חסי ואוי ד ואוסר. ד א וםנחה. ובסנחה ך [ערבית] מחריח. א מחרית ד חסר. אין אם ן א אמר ד אמר [מעין הםאורע]. ד ואם. 49 אם המורע ד הםאורע [בהודא ] וכל... אותו א חסר. 80 במחרית ובמנחה ד מחרית ומנחה וא ' ד ואומר. אותו ן א אתו. ד חסר. אם' ד ואם לאו. אם לא ד אלעזר אומר בהודאה. 61 ליעזר או בהודייה 39. חותם. מפני שכבר יצא בקדושת היום שבתפלה. כבוד יום. יץ לסעודה ובשר (ריפ פיל מה שבת היי). 46.מחזירין וכוי. כלומר, לתפלה. ועיץ בבהיא. 48. המורע. כלומר, המאורע. והיינו על הנסים.

26 ברכות פ ג 15 ואו קדושת היום באמצע. 11. שבת שחלה להיות בראש חודש, ובחולו של מועד, בשחרית ובמנחה מתפלל שבע, ואו, קדושת היום בעבודה. ר, ליעזר או, בהודייה, אם לא אמ, מחזירין אותו. ובמוספין מתפלל 55 שבע, ואו, קדושת היום באמצע. 12. בשבת, וביום טוב, וביום הכפורים מתפלל שבע, ואו, קדושת היום באמצע. רבן שמעון בן גמליאל ור, ישמעאל בר, יוחנן בן ברוקה או, כל זמן שזקוק לשבע או, קדושת היום באמצע. 13. יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, בית שמיי או, מתפלל(שמנה) עשר(ה). ובית הלל או, מתפלל תשע. יום טוב שחל להיות בשבת, בית שמיי 6 אומרי, מתפלל שמנה, ואו, של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמו, ומתחיל בשל שבת. ובית הלל או, מתפלל שבע, ומתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואו, קדושת היום באמצע. ר, או, אף חותם בה ברוך מקדש השבת וישראל והזמנים. 14. סומה ומי שאינו יכול לכוץ את הרוחות, מכווגין את לבם כנגד אביהם שבשמים ומתפללין, שנ ויתפללו אל ( ה אליכם וגו,. 15. העומדים בחוצה לארץ מכוונץ את לבם כעד 5 2 שבח וכו/ בבלי עירובין מ ב/ ביצה י ז א. 56 רבן שמעון וכו/ בבלי הכ ל. 58 יום עוב וכו/ להלן סוף ר ה; ירוש שבועוח פ א ה ה, ל ג ע א; בבלי עירובין מ סע א. 59 יום טוב וכו/ בבלי בילה י ז א/ ועיין עירובין מ ב 7 (ר ח שחל להיוח בשבח וכף). 63 כןומה וכו/ 3 לי ל א. 64 וי ח פללו וכו/ צ ל: והחפללו אל ה (אליכם), ירוש פ ד ה ה, ח סע ב; ב כלומר מ א ח מ ד. וכ ה בד ובירושלמי ובבבלי. 65 העומדים וכו/ ספרי ואחחכן פי כ כו, עמ 47; ירוש ובבלי הכ ל; שה ש רבה פ ד, ד/ חכחומא וישלח, הול בוב סי כ א, פ ז ע ב; פסיקחא רבחי רפל ג, קמ נו ע ב; ילמדנו שבגכז ש ח א, עמ ואיי ד ואוסר שבת... באמצע ד חסר. 63 בשחרית ובמנחה ן א שחרית ומנחה. ואו ן א ואום,. קדושת היום א מעין המורע. בעבודה ן כיה א ב באמצע. 54 ר ליעזר וכו ן א ור אליע אום בהודאה. אם א אסר [אין]. 66 ואו ן א ואום. בשבת וכי ד שבת ויום הכפורים א שבת ויום טוב ויום הכיס. 66 ואיי ד ואוסר רבן... באמצע א חסר. ישסעאל ברי ד חסר. 57 ברוקה או ד ברוק אומר. כל זמן וכוי ד כל מקום שמתפלל שבע אומר קדושות. באםצע ד סתום. 58 יום ד ויום. להיות ד חסר. שם ד א שמאי. או ד אוסר. (שמנה) ד א חסר. 59 עשר>ה< ד א עשר. יילל א הי לל או ד אומר. שמיי ד א שמאי. 60 אומרי' ד אומר א אוי. שמנה ן א שמונה. ואי ד ואוסר. א חסר. ושל ד של. עצמו ן א עצמה. 61 ובית ד א בית. הלל א הילל או ד אומר א אומי. וסתחיל ד א םתחיל. 62 ואוי ך ואום א ואוסר. היום ך היו. ר אוי ך רבי [נתן] אומר א ר!נתן] אומי. בה ד א חסר. ברוך א ב. מקדש ד מקדש [אתן. 63 וישראל ן א וישרי. סומה ד א סומא. 64 מכוונין ד סכוונים. את ד א חסר. לבם ד לבן א ליבם. כננד אביהם שבשמים ד לפני המקום א למקום. שני ד שנאם. ויתפללו אל ה אליכם וגי ד והתפללו אל ה' א התפללו אל ה (דרך ארצם אשר בחרתה בה). והמוקף נמחק בא עיי נקודות על.דרך ועל.בה". 66 העומדים ד היה עומד. מכוונין ד יכוין. לבם ד לבו. 57.שוקוק לשבע וכוי. כלומר,ואפילו בשחרית של שבת שחלה בריח או בחוהימ. 58. מתםללוכו. כלומר, בשחרית, עיץ בבהיא. 61. ומתחיל וכוי. כלומר, שאומר מקודם תפלת שבת, עיץ בבהיא. 63. לכוין וכוי. כגון שנמצא בספינה שאמה הולכת בכיוון ישר.

27 16 ברכות פ ג ארץ -שראל, שנ ויתפללו דרך ארצם. העומדים בארץ ישראל מכוונץ את לבם כעד ירושלם ומתפללץ, שנ ויתפללו אל העיר הזאת. 16. העומדים בירושלם מכוונץ את לבם כעד בית המקדש, שנ והתפללו אל הבית הזה. העומדים במקדש מכוונץ את לבם כעד בית קדשי הקדשים ומתפללץ, שנ ויתפללו אל המקום הזה. נמצאו עומדץ בצפץ פניהם לדרום, בדרום פניהם לצפון, במזרח פניהם למערב, במערב פניהם למזרח. נמצאו כל ישראל מתפללץ למקום אחד. 17. לא יעמד אדם לא על גבי מטה, ולא על גבי ספסל וכסא, ולא על גבי מקום גבוה, ויתפלל, שאץ נבהות לפני המקום, שנ ממעמקים קראתיך ה. ואם היה זקן או חולה מותר. 18. היה רוכב על החמור, אם יש לו מי שיאחז החמור ירד למטה ויתפלל, ואם לאו מתפלל במקומו. ר או בין כך ובץ כך מתפלל במקומו, ובלבד שיהא לבו מכוץ. 19. היה משכים לצאת לדרך, הרי זה נוטל שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגלה וקורא בה, וכשיגיע זמן קרית שמע קורא. היה משכים לישב בקרץ או בספינה, הרי זה מתפלל. לכשיגיע זמן קרית שמע קורא. 20. היה עומד ומתפלל»» ויתפללו וכו/ צ ל: והחפללו וכו/ דה ב ו/ ל ח. ל ו י ת פ ל ל ו וכו/ צ ל והתעללו וכו/ והוא קיצור הכתוב שם ל ד. והתפללו וכו/ שם ל ב. «ל ויתפללו וכו/ צ ל: יתפללו וכו/ מ א ח, ל/ *ל לא וכו/ ירוש פ ב ה ג, ד ע ד; מגילה פ א הי א, ע א ע ג; בבלי י ב ; קה ר פ ד, י ז; מדרש תהלים פק ל. <ל מ מ ע מ ק י ם וכו/ תהלים ק ל, א/»ל היה רוכב וכו/ ירוש פ ד ה ה, ח כןע ב; בבלי ל א/ ועיין במשנתנו פ ד מ יה ובתכחומא ריש חיי שרה. לל היה וכו/ בבלי חנ ל. ועיין ירוש סוכה פ ג ה י, נ ג ע ד. «היה וכו/ ירוש פ ה ה א, נו, ע א; בבלי ל ב ב/ 8» יסראל ן א יסר [וםתפלליןן. ויתפללו דרך ארצם ד א והתפללו אל ה דרך ארצם א [אסר בחרתה בה] פ והתפללו דרך ארצם ב פתוח. העומדים ד היה עוםד. יסראל א יסר. 87 סכוונין ד יכוין. את ן א חסר. לבם ד לבו. א חסר. וםתפללין ד חסר. סנ ן א סנאי. ויתפללו ד והתפללו א התפללו. 88 םכוונין את לבם ד סתסללין. הסקדס ן א הסקדס [ומתפלל, []. והתפללו פ והתפלל הבית... אל א חסר. ד ב פתוח. םכוונין את לבם ך יכוונו את לבן. 70 וסתפללין ד חסר. ויתפללו ד והתפללו פ יתפללו. 71 עומדין ן א עוםדיס. בצפון ד לצפון א בצפון!פניהם לדרום עוםדים בצפון] בדרום ד [העוסדיס] בדרום א ןעומדין] בדרום. בסזרח ד [העומדים] בסזרח א ןעוסדים] בםזרח. 72 בסערב ד א [העומדים] >א עומדים) למערב. נמצאו ד ונמצאו. יסראל ן א יסר. למקום ד א במקום. 73 יעמד א יעםוד. אדם ד חסר. מטה ן א םיטה. ספסל וכסא ד א כסא ולא על נבי ספסל. ולא... גבוה ן א חסר. 74 סאץ ן א [לסי] סאץ. סנ ד סנאס. 78 ואם ד א אם. סוחר ד א [הרי זה] סותר. רוכב ן א רכוב על ד על [נבי]. 76 סיאחז ד סיאחח [אתן א סאוחז [לון. החסור ד חסורו. לסטה ד לסט. םתפלל בסקוסו ד [יסב] בםקוסו ויתפלל א יתפלל בסקוסו. ר ד רבי או ד אומר א אום. 77 מתפלל ד א יתפלל. ובלבד ן א בלבד. סכוין ד א סכוון. 78 הרי זה ד חסר. סגלה ד א מגילה. 79 וכסיניע ד ולכסיגיע א [ומתפלל] לכסיגיע. קורא ן א [הרי זה] קורא ב פתוח. היה ד [וכן סי] סהיה. םסכים ליסב ד םסכי לסב. 80 הרי זה סתפלל ד סביאין לו לולב ומנענע םגילה וקורא בה. לכסיגיע ד ולכסיניע. ססע ן א סמע [הרי זה]. קורא ד קורא [רסביא אום בין כך ובין כך קורא קיס וםתסללן. וסתפלל ד חסר.

28 ברכות פ ג 17 בסרטיה ובפלטיה, הרי זה עובר פני חמור, פני חמר, פני קדה (עולה) ואץ מפסיק. אמרו עליו על ר חנינא בן דוסא שהיה מתפלל ונשכו ערוד ולא הפסיק. הלכו תלמידיו ומצאוהו מת על פי חורו. אמרו אילו לאדם שנשכו ערוד, אילו לערוד שנשכו לבן דוסא. 21. אין עומדין להתפלל 81 לא מתוך םיחה ולא מתוך השחוק ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך דברים של חכמה. וכן לא יפטר אדם מחבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך דברים של חכמה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומין. 22. הכותב את השם, אפי המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. היה כותב חמשה ששה שמות כיון 9 שגמר אחד מהן משיב שאילת שלום. 23. מקום שנהגו לומר ברכת אבלים שלש או שלש. שתים אומ שתים. אחת אומי אחת. 24. מקום שנהגו לומר ברכת אבלים שלש, כולל את הראשונה בתחיית המתים וחותם בה מחיה המתים. שניה בתנחומי אבלים וחותם בה מנחם עמו בעירו. שלישית בגמילות חסדים ואינו חותם. המפטיר בבית העולמים אינו חותם. «25. שמונה עשרה ברכות שאמרו חכמים, כנגד שמנה עשרה אזכרות שב ה ב ו אמרו וכו. ירוש הנ ל; חנחומא וארא סי ד ; ילמדנו במדרשים של מאן, עמ צ ח. ועיין בבלי ל ג א/ ושממי פ ג, י ב.»«אין עומדין וכו. ירוש פ ה ה א, ח ע ד; בבלי ל א א ; מדרש חהלים רפק פ. ועיין במשנ רפ ה ובתנחומא הול בובר, וירא סי נו.»» הכוחב וכו. ירוש פ ח ה א, נו ע א; מס סופרים פ ה ה ז, 155. שמונה וכו. ירוש פ ד ה ג, ח ע א; תענית פ ב ה ב, ס ה ע ג; בבלי כ ח ב ; וי ר פ א, ח ; תנחומא (בשתי המהדורוח) ריש וירא; מדרש חהלים פכ נו, ב. שב הבו וכו. תהלים פכ ע.!8 גסרטיה ובפלטיה ד בסרטיא ובפלטיא א באיסטרטיא או בפלטיא. פני חסר פני ד א ופני חםר ופני. (עולה) ן ד א חסי ואץ ד א אינו. 88 םפסיק ן א פוסק. סתפלל ך א ןעוסד! וסתפלל. ונשכו ד א נשכו. 8 3 אילו ד א אוי לו. 84 ערוד ן א ערווד אילו ד א אוי לו. לערוד א לערווד. 85 לא ד חסר. סיחה ד שיחה א שיח. השחוק ד א שחוק. קלות ן א קלח. ראש ד א ראש [ולא סחוך דברים בטלים (א בטילים)). דברים ד דבר. 88 סחבירו ד םחברו, שחוק ד א שחוק [ולא סחוך דברים בטלים א (בטילים)). 87 ולא... ראש אחסר. דברים ד דבר. 88 שסייסו א שחוחםץ. דבריהם ד!את) דבריהם. ותנחומין ן א ותחנונים. 89 אפי ד א אפילו. הסלך ן א סלך. חםשה ששה שפות ד חסשה שסות או ששה א חפשה וששה שסוח. 80 סהן ן א סהם. שאילת ד שאלת. 9 1 ש לש ד בשלש (ביפ<. או ן ך אוסר א אוסרין. שתים ד בשתים >ב פ). אופ >ב'פ) I ד אוסר א אוסרין. 82 שלש ד בשלש. 98 הסתים ד הסתי. שניה ן א שנייה. בה ד חסר. בעירו ן א ועירו. 94 העולסים ד א עולסיס. אינו ן א אינו [צריך]. 85 שסונה ד שסנה. ברכות ד חסר. חכפים ד חכפי א חכפ. שסנה ן א שסונה. עשרה ן א חסר. אזכרות ד הזכרו א הזכרות. 81. קדר. צ ל:קרר, כלומר,מגהיגהקרת. 82. ערוד. כלומר,ערווד,חברבר. 83. אילו וכוי. צרוף ש ל אי לו, אוי לו. 86. חכמה. כלומר, הלכה. 89. לא ישיבנו. מפני שאסור להפסיק באמצע כתיבת השם, שצריך לכתבו בבת אחת. חמשה ששה וכוי. כגון שהניח ריוח בשביל השמות, והשלימם אח כ. 92. כולל וכו. כלומר כשמברך ברהימ כולל את הראשונה בברכת הזימון שמוכיר בה תחיית המתים. עיין בבהיא. 93. בתנחומי וכוי. כלומר, בברכת.נחם ה אלקינו, והיא ברכה שלישית של בהימ לאבלים. 94. בגמילות וכוי. כלומר, בברכת הטוב והמטיב שהתורף שלה הוא: נומלנו יגמלנו וכוי, ואץ לה חתימה. המפטיר וכוי. כלומר, המפטיר את המת בבית הקברות.

29 18 ברכות פ ג, פ ד לה בני אלים. כולל של מינים בשל פרושץ, ושל גרים בשל זקנים, ושל דוד בבונה ירושלם. אם אמר אלו לעצמן ואילו לעצמן יצא. 26. עונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונץ אמן אחר כותי המברך עד שישמע את כל הברכה. פרק ד 1. לא יטעום אדם כלום עד שיברך, שנ לה, הארץ ומלואה. הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל, עד שיתירו לו כל המצות. לא ישתמש אדם בפניו, בידיו, וברגליו אלא לכבוד קרבהו, שנ כל פעל ה למענהו. 2. דבש תמרים, ויין תפוחין, וחומץ ספווניות, מברך עליהן 5 כדרך שמברכץ על המורים. 3. יץ חי, מברכין עליו בורא פרי העץ, ונוטלץ הימנו לידים. ואם נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר ליעזר. וחכמים או בץ כך ובין כך מברכץ כולל וכו,. ירוש, הכ ל; שם פ ב ה ד, ה רע א. פ ה הכ א ומש ש. ל» עוכין וכר. משכ, קפ ח; ועיין להלן! לא יכועום וכו/ תו כ קדושים כןפ ה (פרש, ג, ), צ ע ב; ירוש, רפ ו, נו, ע ד; בבלי ל ה א, ; מדרש חהלים רפכףז. לה וכו/ תהלים כ ד, א/ * לא וכו/ עיין בבלי שבח ספ ז. כ, ב/ כ ל וכו/ משלי נו ז, ד/» יין וכו/ ירוש, פ ו ה א, י, ע א; בבלי כ, ב/ ועיין במשכ 96 אלים ד אילי. כולל ד וכולל. מינים ד מיני א םינין. פרושין א פרושים. 97 בבונה ן ד א חסר. ירושלם ך בירושלם א בשל ירושלם. אם אמר ד ואם אסרו. אלו ן א אילו. ואילו ך ואלו. ואילו לעצסן ן א חסר. יצא דאב סתום. 98 הסברך א םברך (ביפ<. 99 את ד חסר. הברכה ד הברכה [כלהן. 1 וםלואה ן א וםלואה [תבל ויושבי בהן. 2 סעל א [הרי זה] םעל. שיתירו ן א שהיחירו. כל ן א [את] כל. הסצות ד הםצ. 3 בידיו וברגליו ד א ידיו ורנליו. לכבוד קונהו ן א בכבוד קוניהו. פעל ד פועל. 4 לפענחו ד סתום. תסרים ד תסרי. חפוחין ד א תפוחים. ספווניות ד סתוניות א סיתווניית. םברך ד א סברכין. עליה! ד עליה א עליהם. 6 הסורים ד א הפוריים. פברכין ן ד םברכי. עליו ן ב ה ד א ב עליהן. «היסנו א ססנו. ואם ך א חסר. םברכין ד סברכי. 7 ססנו ד א חיסנו. ליעזי ד אליעזר א אליע. וחכסים ן א והכס. או ד אוםרין א אום. בין כך ובין כך ד אחד זה ואחד זה א אחד חי ואחד סזוג. 96. פ רו שין. כלומר, בני אדם שרגילים לפרוש מדרכי ציבור. 97. ושל דוד וכוי. באיי לא אמרו ברכת מצמיח קרן ישועה, וחתמו בברכת ירושלים: אלקי דוד ובתה ירושלים. ולא אמרו שם אלא ייח ברכות וברכת המינים בתוכן. עיץ בבה א. י צ א. שהרי היה pt שאמרו אותן בפני עצ^ 98. ה מ ב ר ך. כלומר בתפילה. 99. א ת כל וכוי. שמא אמר.והכניע קמינו' וכדומה, וכיוון לישראל. 1. לה וכוי. כלומר, ונמצא כאילו נמה p ההקדש, ולפיכך: הנהנה וכוי. 2. כל המצות. והברכה משלימה את כל המצות שקיים בהכנת הפת(כלאים חלה מעשרות). עיין בבה א. 3. ב פ נ י ו וכוי. כלומר להגאתו גרידא. 4. סםווניות. כלומר, ענבים שבאים בסוף העתה, בסתו,.ומשקה היוצא מp הוי חומץ' (ערוך ערך סתו), והיינו שהוא חמוץ מתחילתו. מברך וכוי. ואינו אוכלן בלא ברכה (אעפיי שנשתנו לגריעותא), כשם שחייב לברך אף על מוריים, אעפיי שהיץ והשp שבו כל אחד נשתנה לגריעותא עיי המלח וכן ציר הדנים שנפלט, עיין בבהיא.

30 ברכות פ ד 19 עליו בורא פרי הגפן, ואין נוטלין ממנו לידים. 4. הביאו לפניו מיני תרגומה, מברך עליהן בורא מיני כסנץ. על הזרעים או בורא מיני זרעים. 10 ועל הדשאים או בורא מיני דשאים. ועל ירקות או בורא פרי האדמה. ר יהודה או, ברוך מצמיח אדמה בדברו. ר מאיר או אפלו ראה את הפת, ואמ ברוך אשר ברא את הפת זו, כמה היא נאה, זו ברכתה. 5. ראה את התאנים (ואמ ברוך שברא את התאבים), ואמ ברוך שברא את התאנים הללו, כמה נאין הן, זו ברכתן. ר יוסי או כל המשנה ממטבע (ר, ( שטבעו 15 חכמים בברכה לא יצא. ר יהודה אומר כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו יצא. 6. הכוםם את החטין, מברך עליהן בורא מיני זרעים. אפאן, בשלן, אם היו פרוסות קיימות מברך עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך אחריהן שלש ברכות. אין הפרוסות קיימות, מברך עליהן בורא מיני מזונות, ומברך אחריהן ברכה אחת. 7. הכוסם את האורז, מברך 20 עליו בורא פרי האדמה. אפאן, בשלן, אע פ שהפרוסות קיימות מברך עליהן בורא מיני מזונות, ואין מברך אחריהן כלום. זה הכלל, כל שתחלתו י< על הזרעים וכר. עיין במשכ רפ ו. ר מאיר וכו/ ירוש פ ו ה ב, י ע ב; בבלי מ ב/ ה כ ל. הכוסס וכר. ירוש פ ו ה א, י ע ב; בבלי ל ז א/ ר ו ש / ה ו ד ה ו כ ו / י is ל/ י 1 9 הכוקס וכר. ירוש ובבלי הכ> 20 אפאן וכר. ירוש ובבלי הכ ל. ועיין בבבלי שם ל ז ב ומכחוה ע ה ב/ זה הכלל וכר. ירוש פ ו ה א, י ע א. 8 מסט ד א הימנו. הביאו ד הביאן. 9 תרגומה ד תרניםא א תרנומא. כסנץ ד כיסנין א [מזונות] כיסאנין (אחרי.מזונות נמצא ריוח כסו בין הלכה להלכה, ואח כ מתחילה הלכה שניה: כיסאנין על הזרעים וכוי. וברור שהסופר הוסיף אח כ.כיסאנין' בתוך הריוח, בתחילת השורה). ד פתוח. או ד [הוא] אומר א [הוא] איטי 10 ועל ד על. פרי בגליון א בכתיי הסופר: ירקות או ד א הירקות [הוא] אומר (א אום, ). אי ד [הוא] אומר א [הוא] אוי. 2! ואמ ד ואמר אפלו א אפילו. או ד א אומי. אדמה ך הארמי. 11 אי ד אומר א אומי. סיני 11 נאה ך נאה!פת יי] זו ד [הרי] ד חסר. היא ך א שברא. ברא ד א חסר. אשר א ואומי. ד תנאים התאנים ד א חסר. 13 את ך [אפלו] ראה. ראה ב ד סתום. ברכתה זו א זו [היא]. ד חסר. את [סי] שברא. ד שבר א שברא ד ואמר א ואי. המוקף ך א חסר. ואט א תאינים. ד פתוח. ברכתן ד זו [הן] א זו היא. זו ד א הן נאות. 14 באין הן ד תאנים א התאינים. התאנים ח ס ר. 15 בברכה ד בברכות. ר' ד רב. אומר א אום. ף א המוקף א אומי. ד אוסר אי עליהן ן ד חיטין א חיטים. החטין ד א חסר. את א ןאת! ברכתו. 6! ברכתו ן ד ושנה. ושינה 8! וסברך ד א שהפרוסות. פרוסות ך א בזמן. אם היו ן ך ובשלן א ובישלן. 17 בשלן א עליהם. ד חסר. 19 אחריהן א עליהם. עליהן ד ושלש. שלש א ומברך עליהן. ר חסר. אחריהן א סיני זרעים. פרי האדמה ד עליה. 20 עליו ד חסר. את ד אחת [מעין שלש אחריהן]. אחת ד שהפרוסו, שהפרוסות ד אף על פי א כל זמן. אע פ ך ובשלן א ובישלו. בשלן א אפאו. אפאן א אחריו כלום. ד [עליהן] כלום אחריו אחריהן כלום א עליו.!2 עליהן ן ד קימות. קיימות א שתחילתו. שתחלתו הוא שם כולל לקליות, מיני סירות, כסנין. מאכל הבא לקינוח סעודה, עיין בבהיא. 9.תרגומה. 14. ר יוסי 10. ירקות וכו. כגון קישואים, דילועים מלפפוגות וכדומה. ורעוגין ותבלץ יבשים. 15. שג ש תג ה וכו. כלומר, אם שיגה את המאכל מברייתו, ועיי זה גשתגה וכוי. כלומר, וחולק על רימ. כלומר, ברכת המוץ. 18. שלש וכוי. והיא הלכה בפגי עצמה, ואיגה עגיץ למחלוקת רימ ור י. שמו. 19. אחת. כלומר, מעץ שלש.

31 20 ברכות פ ד המוציא לחם מן הארץ, מברך אחריו שלש ברכות. 8. כיצד סדר סעודה, אורחין נכנםץ תשבץ על ספסלים, ועל נבי קתדראות, עד שיתכנסו נתכנסו כולן נתנו להם לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת. מזגו להם את הכום, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו לפניהם פרפראות, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו, ונתנו להם לידים, אע פ שנטל ידו אחת נוטל שתי ידיו. מזנו להם את הכוס, אע פ שברך על הראשץ מברך על השיני. הביאו לפניהם פרפראות, אע פ שברך על הראשונה מברך על השניה. ואחד מברך לכולן. הבא אחר שלש פרפראות אץ לו רשות ליכנס. 9. אמי רבן שמעון בן גמליאל זה מנהג גדול היה בירושלם, פורםין מטפחת על נבי הפתח. כל זמן שהמטפחת פרוסה אורחין נכנסץ, נסתלקה מטפחת אין רשות לאורחץ ליכנם. 10. ועוד מנהג אחר היה בירושלם, מוםרץ סעודה לטבח. אם נתקלקל דבר בסעודה עונשין את הטבח. הכל לפי כבוד האורחין, והכל לפי כבוד בעל הבית. 11. הלכה בסעודה, היוצא לסוך את רגליו נוטל ידו אחת. לדבר עם חבית והפליג נוטל שתי ידיו. היכן הוא נוטל, בא ויושב במקומו ונוטל. והספידו מחזר על כל האורחץ. 12. שאלו את בן זומא, מפני מה אמרו בא להן יין בתוך המזון 30 אמי וכוי. בבלי ב ב צ ג ב ; איכ ל 3 3 לי «y א/ 22 כיצד וכו/ ירוש פ ו ה ן, י רע ל; ס ע א. 32 ועוד וכו/ בבלי ואיכ ר הכ ל (ע א ע ב). ועיין להלן ע א 3 ו / 3 פ ד, ב/ הול/ ל נ שאלו וכו/ ימש פ ו ה ו, י ע ד; 34 הלכה וכו/ בבלי יומא ל א/ ב ק פ י הי/ע. ועיין במשנתנו פ ו מ ו. בבלי מ ג א/ 22 לחם ד חסר. סן הארץ ד א חסר. כיצד א כאי זה צד. סעודה ד א הסעודה. 23 ויושבין ן א ויושבים. על ד א על ןנבי] ועל א או על. שיתכנסו ד שיכנסו (כולן] א שנכנסו כולם. 24 נתכנסו כולן ד נכנסו כולן. א חסר. נתנו ד ונתנו א!ונטלו] ונתנו. להם כ ה ד א ב לחם. אחת ד אחד. 25 כל ד חסר. לפניהם ד א להם. פרפראות ד פרפריות. 2 והסבו ד א והטיבו. אע פ ד א אף על פי. שנטל ן א שנוטל. 27 נוטל שתי ד ניתן לשתי. אעיפ ד א אף על פי. שברך ד א שבירך. הראשון ד הראשונה. 28 השיני ד השנייה. הביאו לפניהם ן א והביאו להם. פרפראות ד פרפריות. אעיפ ד א אף על סי. שברך ד א שבירך. על ד חסר. 29 השניה ד א השנייה. לכולן ן א לכולם. הבא אחר וכו ך הביאו לאח שלש פרפריות. 30 אס ד א חסר. נםליאל ד א נםליאל ןאוסר]. זה סנהנ ך והסנהג. 81 סטפחת ד סטפחות. הפתח ד פתח. כל זםן שהסטפחת ד מסן שהסטפחות. 32 נסתלקה ד נסתלקו. םטפחת ד חסר. א הסטפחח. לאורחין א לאורחים. 33 סוסרין ד םוסר. אם ד א חסר. 84 האורחין ד א בעל הבית. לפי כבוד בעל הבית ד לפי האורחין א לפי כבוד האורחים. 35 היוצא ד א יוצא לסוך ד להסך א להסיך. לדבר עם ד לרצו את. חבירו ד חברו. 38 היכן ד א להיכן. הוא ד הו. ויושב ד א וםיסב. םחזר ן א וסחזיר [ספה]. 37 כל ד א חסר. האורחין א האורחים. אסרו ד א חסר. להן א להם. 23.נכנסין וכוי. כלומר לחדר ההמתנה. 24.ידו אחת. משום נקמת. 26.עלו וכוי. כלומר, עלו על המטות בחדר האוכל והסבו, ולפי ששינו את מקומם מברכים שוב. 27.שתי ידיו. כלומר, נטילת ידים ממש, כהלכה. 29. אין לו וכוי. כדי שלא לבייש את בעה ב. 35. לסוך וכוי. לעשות צרכיו בגסים. 36. והמפיח. פך המים.

32 ברכות פ ד 21 כל אחד ואחד מברך לעצמו. אמ להם לפי שאין בית הבליעה פנוי. 13. הביאו לפניו אורז ויין, מברך על האורז ופוטר את היין. צנון ונובלות, 40 מברך על הצנון ופוטר את הנובלות. 14. מליח ופרוסה, מברך על המליח ופוטר את הפרוסה. ר חנינה בן גמליאל או מליח הבא בתחילה לפני המזון, ופת הבאה עם המליח לאחר המזון, טעונה ברכה לפניה ולאחריה. רבן שמעון בן גמליאל או פרוסות סימן גדול לאורחץ. כל זמן שאורחין רואין את הפרוסות יודעין שדבר אחר בא אחריהן, ככר 45 שלם, דנה וקטנית, יודעץ שאץ דבר אחר בא אחריהן. 15. מברכין על הדגן שהוא מן המובחר. כיצד שלימה של גלוסקין ושלימה של בעל הבית, מברך על שלימה של (בעל הבית) גלוםקין. פרוסה של גלוםקין ושלימה של בעל הבית, מברך על שלימה של בעל הבית. פת חטץ ופת שעורין, מברך על של חטץ. פרוסה של חטץ ושלימה של שעורין, מברך על פרוסה 50 של חטץ. פת שעורין ופת כוסמין מברך על של שעורין. והלא כוםמין יפץ מן השעורין, אלא שהשעורין ממין שבעה, וכוםמין אינן ממין שבעה. זה הכלל כל שהוא ממין שבעה וממין דגן, רבן גמליאל או מברך אחריו שלש ברכות. וחכמים או ברכה אחת. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין ביריחו, הביאו לפניהם כותבות ואכלו. קפץ ר עקיבא ברך ז. «סמסוח וכר. עיין בבלי קכהדרין ל 3 א/ «מברכין 4 0 מליח וכר. משכ YD מ זה הכלל וכר. ירוש פ ו ה א, י / ע ב; בבלי 3 3 לי ל נן 3 ן ע ר ק ה 5 י/ פ ר ו ש / כ ו / י ו ל ז א. ועיין במשכ פ ו מ ח. 3 8 אס ד אסר א ואס. לפי ד ספני. 89 לפניו ד לו א להם. היין ב ד פתוח. 40 הנובלות ב סתום. 41 חנינה ן א חמיה. או ן אוסר א אוסי. סליח ן א פת. בתחילה ד בתחלה א תחילה. 42 הסזון ן א סזון. הבאה ד א הבא. הסליח ד הסלח. 43 נםליאל א גםל או ד א אום. פרוסות ד פרוסו. 44 שאורחין ד שהאורחין. אחר ן א חסר. אחריהן ד אחריהם. ככר א כיכר. 45 דגה א חסר. וקטנית א וקיטניח. בא ד בא (להם בסעודה]. אחריהן ד א אחריהם. 46 כיצד א כיזה צד. שליסה... ושליסה ד שלסה... ושלםה. 47 שליסה ד עלטה. (בעל הבית< ד א חסר. נלוסקין ד פתוח. ושליטה ך ושלטה. 48 שליטה ד השלטה. חטין א חיטין. 49 חטין א חיטין >ביפ<. פרוסה... חטין ושליטה ף פרוס... חטים ושלטה. שעורין ד א שעורים. 50 חטין א חיטין. פת שעורין ופת מסטין ר פת כיסטין ופת שעורין. של ד חסר. שעורין ן א שעורים >ב פ<. 51 סן השעורין א םשעורים. שהשעורין... שבעה ן א ששעורים... שבע. וכוססין ד והכוסםין. אינן ן ע ב ע. 52 ססין ד סין. שבעה ן א שבע. וסםין ד וסן א או סין. ד אינה א אין. שבעה ן א או ד אוסר א אוס. 58 וחכסים ן א וחכס או ד אוסרי א אום. אחת ד אחת ןסעין שלש]. סעשה ן א וםעשה. תקנים ד תקני. 84 ואכלו ד ואכלום. א חסר. ברך ד וברך א ובירך. 38. פנוי. ושמא יקדים קגה לוושט כשיצטרך לענות אמן. 39. מברך וכוי. מפגי שהאורז הוא עיקר. וכן להלן בצנון ומליח. 42. טעונה וכוי. ציל: טעון וכו לפניו ולאחריו, והכוונה למליח. ואף שאוכלו עם הפת לאחר סעודה אץ דינו כבא באמצע הסעודה. (דגול מרבבה ארח סי קע ז<. 46. נ לו ס קין. עוגה, עיגול. 52. וממין וכו. כלומר, או ממץ וכו. וכיה בכייע ובראבי ה. 53.אחת. כלומר, מעץ שלש. 54.ה ב י או לפניהם וכו. כלומר, אחרי שגמרו סעודתם.

33 22 ברכות פ ד 55 אחריהן אחת, אמ לו רבן נמליאל, עקיבא, למה אתה מכניס ראשך לבין המחלקות. אמ לו למדתנו אחרי רבים להטות. אע פ שאתה או כך וחביריך או כך, הלכה כדברי המרובין. ר, יהודה או, משמו, כל שהוא ממין שבעה ולא ממין דנן, או דגן ולא עשאו פת, רבן נמליאל או מברך אחריו שלש ברכות. וחכמים או ברכה אחת. וכל שאינו לא ממין 60 שבעה ולא ממץ דגן, רבן גמליאל או מברך אחריו ברכה אחת. וחכמים או ולא כלום. 16. מעשה בר טרפון שהיה מיסב בצלו של שובך במנחה בשבת, הביאו לפניו דלי של צונין. או להם לתלמידיו השותה מים לצמאו מאי מברך. אמרו לו ילמדנו רבינו. אמ להם בורא נפשות וחסרונן. אמ להם אשאל. אמרו לו ילמדנו רבנו. אמ להם הרי הוא או וישבו לא כל «לחם וישאו עיניהם ויראו וגו, והלא אין דרכן של ערביים להיות 56 אחרי וכו/ שמוח כ ג, ב/ «מעשה וכו/ מכילתא בשלח, ויהי פ ה, עמ 106; מכילתא השוחה וכו/ משכ p Dp בבלי עירובין י ד ב ; דב ר ס ג, ח/ דרשב י, עמ! וישבו וכו/ בראשיח ל ז, כ ה. 5» והלא וכו/ ב ר פפ ד, י ז, 1021; חכחומא וישב, הול בוני,, p ' י ד. אם ך אסר. א [ברכה] אחת. אחת ד [ברכה] אחת [םעין שלש ן א אחריהם. 85 אחריהן ד חסר. ד הסחלוקת א המחלוקות. 66 הסתלקות ד א בין. לבין א שאתה. אתה ן ד א סה [לך]. לסה ד א אף על פי- אע פ פ להטת. להטות ד לסדתנו [רבינו] א ליםדתנו. לטדתנו לו ן א לו [ר ]. 67 וחביריך... כך ן א חסר אוי ד אוסר. הסרובין א הסרובים. א אום. ד אוסר או א שבע. שבעה ן ד א סין. 5 8 ם ם ין ד א טשום [רבן גמליאל]. 5 8 ם ם טשםו א אוט. ד אוסר או או ן ך אוסר דגן ולא עשאו ד א ודגן שלא עשאן (א עשאו). או ד א חסר. ולא ממין ד א ואיגו מין וכל ך אחת [סעין שלש]. פתוח. אחת אומר א אום. ד או א וחכמי. 59 וחכמים א אוס. שאיגו ן א שהיא לא ד חסר. מפין שבעה ד משבעת הסידן. 60 שבעה ן א שבע. ד א כל. דנן ד דגן [כגון פת אורז ופת דוחן] או ד אומר. מברך ד חסר. אחריו ד א חסר. ברכה וחכסים א וחכמי או ד אוסרי א אום. ולא כלום ד אחת ןםעין שלש!. אחת א חסר. ד א בשבת בסגחה בשבת א בצילו. בצלו ד א יושב. מיסב ד א אין ןפברכין (א םברך<] כלום. 62 צוגין ד א צונן אי ( ד אסר א אס. להם ד להן. לתלםידיו ך א [ר טרפון] בסגחה. אם ד רבנו. רבינו ד לסתו א לםדיגו. ילסד ד כיצד א כיצד [הוא]. 3» םאי לתלפידיו. 64 להם ד להן. אשאל ן א חסר אפ ד אפר. וחסרונן וחיסרונן. להם ד א להן. ד אסר א א. ה ן. אן ן ך אוסר רבנו א חסר אמ ד אסר א א. להם ד א ל ד למדנו א למדינו. ילמדנו ויראו ן א ויראו [והנה ארחת ישםעאלים] ד חסר. וישאו ונוי ד לחם ונוסר. 65 לחם א אום,. אין ן ד הלין 55. אחת. כלומר, אחת מעץ שלש, כשיטת בה ג והגאונים שאץ ברה מ סוטרת אותן. >עיץ מק אברהם או ח סי קע ז סקיב אות ו, ומיש בבה א). 56. המחלקות. כלומר, ולמה לא ברכת מקודם ברהימ, שהגך חייב בה לכולי עלמא. 57. ר יהודה וכוי. לפי גירסת התוספתא לא הוסיף ר יהודה אלא דץ הסיפא, כשאכל לא ממץ שבעה ולא ממץ דץ. 62. אוי להם וכוי. ציל: אמ (כגי ד וכייע) להם וכוי. 63.ו חסרונן. כלומר, חסרץ וצורך הנפשות. וזו היא ברכת השבח, כברכת הפירות לפניהם. ואחיכ (בזמן התנאים האחרונים) כשהתחילו לברך ברכה זו לאחר האכילה והשתיה הוסיפו בה ברכת ההודאה: על כל מה וכוי, כלומר אנו מודים ל.בורא נפשות וחסרונן על כל מה וכוי, כנוסח כל ברכות ההודאה. 64. אשאל. כלומר. בקש רשות, דרך עטה מפני כבוד הרבים. ושמא הכוונה היא: שאלו, כםירשיי(שבת ל רעיב). ועיץ מיש להלן על הקשר של השאלה עם הברכה על המים.

34 ברכות פ ד 23 נושאין אלא עורות וריח רעה ועטרן, אלא שנתנו אותו צדיק בין דברים חבובץ. והלא דברים קל וחומר, ומה אם בשעת כעסן של צדיקים מרחמין עליהם, בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה. 17. כיוצא בו, ויקרבו וישאום בכתנותם אל מחוץ למחנה. והלא דברים קל וחומר, 70 ומה אם בשעת כעסן של צדיקים כך, בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה. כיוצאבו, לא אכל האריה את הנבלה ולא שיבר את החמור. והלא דברים קל וחומר, ומה אם בשעת כעסן של צדיקים מרחמין עליהם, בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה. אמ להם אשאל. אמרו לו ילמדנו רבנו. אמ להם מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהודה בתמר. 18. מעשה 75 בארבעה זקנים שהיו יושבין בבית שער של ר יהושע. אלעזר בן מתיא, וחנניא בן כינאי, ושמעון בן עזאי, ושמעון התימני, והיו עסוקץ במה ששנה להם ר עקיבא. מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהודה בתמר. הוסיפו הן מעצמן, אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבתם להם לבדם נתנה הארץ וגו/ אמ להם וכי נותנין שכר על העבירות. אלא 6 8 ויקרבו וכף. ויקרא י, ה. ועיין בםו כ שהבאכו בבה א.!ללא אכל וכר. מ א י ג, כ ח. <ל מסכי מה וכר. מכילחוה הכ ל; מדרש ההלים פע ו, ב/ 341. ועיין שמרר פ ל, י ע. *ל בארבעה וכר. מדרש הלל (ביה מ ח ה), עמ א ש ר וכר. איוב נו ו, י ח, י ע. 86 עורות ד עורת. וריח ך א ריח. רעה ד רע. ועטרן ד א ועיטח אלא I ד אלו. אוחו ן ד את. א חסר. צדיק ד הצדיק [ההוא] א צדיק ןההוא). בין ד בי. 67 חבובין ן ד א החביבין. והלא ן א והרי. סרחמין ן א מרחמים. 68 עליהם ד עליהן. ויקרבו א ויקרבו. 69 יישאום פ וישאם בכתנותם פ בכתנתם א בכותנותם. אל מחוץ למחנה ד חסר. א ונו. 70 אם ד חסר. כעסן א כעסו. כך ן ך א םרחפין עליהן (א עליהם). 71 בו א בדבר [אתה אום ]. הנבלה ן א הנבילה. שיבר ן פרא שבר. 72 והלא ן א והרי. והלא... וחומר ד חסר כעסן... וכמה ד ונוטר. עליהם ן א עליהן. 73 אמ ד אמר א א. ילמדנו ד למדנו א לסדינו. 74 רבני ד רבינו. א חסר. אם' ף אמר א אי. מפני ך ססני. יהודה למלכות א למלכות יהודה לן ן. 76 יהושע ן א יהושע [אילו הןן. 76 וחנניא בן כינאי ד וחנניה בן עכינאי א וחנניה ד למלכות [אם ר ו בן חכינאי. והיו ד א היו. עסוקין ד עסוקי א עוסקין. 77 להם ד א להן עקיבא ד טרפון ר עקיבא] א עקיי. בתמר ך א פתוח. 78 כחדו א כיחדו. םאבתם פדאםאבותם. [אמר להן 79 נתנה א ניתנה. ונו ך חסר. א ולא עבר זר בתוכם. אם ך אמר. העבירות ד העברה א העבירה. אלא ד [אסרו לו] אלא. 66. ו ע ט ר ן. ההלכה (על ברכת המים) מתקשרת כאן עם םוף האגדה:.מפגי שקידש שמו של הקב ה על הים (להלן שו 89), כלומר על המים, כפי שמשמע מדביר סיג, ח. וסימן מובהק למדרשים מטיפוס ילמדנו ושאילתות הוא הקשר הרופף והמלאכותי בין סוף האגדה וההלכה הפותחת. ובילקוט מעין מים כתיי(לפי הרמימ כשר, וישב, עמ 1422) פירש שריח טוב לצדיקים אף הוא בכלל.וחםרוגן של הגפשות. 67. ב ש ע ת כעסן וכו. כלומר, בשעה שכביכול כועס על הצדיקים. והסימון הוא דוגמת.רוגזו של יוסף'(ביר ריש וישב). ועיין הגי בספרי שהבאגו בבהיא. 74. מפגי שהודה וכו. זו היא תשובת התלמידים. מעשה וכו. מכאן עד.הארץ (בשו 79) הוא מאמר המוסגר של מסדר התוספתא. 77. הו סי סו וכו. כלומר, שאף אחרים גטלו שכר על ההודייה. 79. א מ להם וכו. כלומר, ר טרסון, וחזר המסדר לסוף הייז. אלא וכו. זו היא תשובת התלמידים. ובד מפורש: אמרו לו אלא וכו.

35 24 ברכות פ ד מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהציל את אחיו מן המיתה, שנ ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגר. אמ להם דיה להצלה שתכפר על המכירה. אלא מפני מה זכה יהודה למלכות. אמ לו מפני הענוה, שנ ועתה ישב נא עבדך תחת הנער וגו,. אף שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה, שני פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו. שקל עבדו בו. אבל שמואל לא אמ כן, אלא הנה נטש אביך את האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני. כשהוא בורח מן הסררה מהו אף, וישאלו עוד בה הבא עוד וג/ אמ להם והלא ערב הוא, וסופו של ערב לצאת ידי ערבותו. אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, אמרו לו ילמדנו רבינו. אמ להם מפני שקידש שמו של הקב ה על הים. כשבאו שבטים ועמדו על הים, זה אופף אני ארד, וזה אוכף אני ארד, קפץ שבטו של יהודה וירד תחלה וקדש שמו של מקום על הים. ועל אותה שעה הוא אומר הושיעני אלים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו,, אל תשט, שבו, וג/ואר היתה יהודה לקדשו וגו,. יהודה קדש שמו של הקב ה על הים, לפיכך ישראל ממשלתיו. 19. עקרו להביא את הכלה, הניחו שם אפי, זקן אפי, חולה אין צריכין לברך»»פן וכוי. ש א נו/הי. 3»ועתה וכו/ שם מ ד, ל ג 80 ויאמר וכו/ בראשית ל ז, כ ו. מכילתות הכ ל; ><«כשבאו וכו/ וכו/ שם כ ב. 8 7 וישאלו וכו/ שם י/ב/ 8 7 הכה בבלי כןונוה ל ו קע ב ואילך; פסי ר פ ז, כ ו ע ב וכ ח ע א; שמו ר פכ ד, א ; במ ר קפי ב; שם פי ג, ז ; דב יר ליברמן, עמ 6; מדרש חהלים פע ו, ב ; שם קי ד, ח ; פרקי דר א פמ ב, הוצ הרד ל תהלים וכו/ * הושיעני ל ע ע א; אגדה בראשית פע ה (ע ד), הול בובר, עמ 145. עקרו וכו/ בבלי פקחים ק א ב/ 3«ה י ת ה וכו/ שם קי ד, ב/ ס נו, ב -ג/ א בצע ונו ד בצע כי נהרונ [וכתיב לכו ונמכרנו לישסעאליםן 81 בצע וני ד שנאמר. 80 שנ 82 המכירה דיה ד דייה א דיי. להם ד להן. [לכו ונמכרנו לישמעא וידעו אל תהי בו]. אס לו ד א חסר. 83 תחת הנער ד חסר ונו ד א פתוח. 84 מן א [המיתה] הםכירה. הנה לא אס ד אעו א אינו או. 88 בו ך פתוח. לנו א לנו [ונין. האתונות פ האתנות. א את. לבני א ב פתוח. 88 לאםר ד לאם. האתונות ד א [דברי] האתונות פ דברי האתנות. פ והנה ד חסר. 87 וישאלו סהו או ד א סה הוא אוס (א אוסר). הסדרה ד השררה. כשהוא ד א וכשהוא. עוד וני ד עוד הלום איש ויאסר הנה הוא נחבא אל הכלים א עוד הבא ד הנה. ד ושאלו א וישאל. לםלכות ד לסלכו. 88 ידי ן א [ירד] ידי. והלא ד ולא. הלם איש ויאסר ה (שלשה יודין) וני. על הקב ה ן א םקום. שקידש ד שקדש. 89 אםרו... להם ד אם להם לסתו רבנו אם להן. א חסר. ארד... ארד ן אוס (ביס) ד אוסר א או... אום. 90 כשבאו ד שכשעלו א שכשבאו. הים ד חסר. וקדש ן אוקידש. 1» תחלה ד בתחלה אתחילה. ד יורד... יורד א יורד [תחילה]... יורד [תחילה]. 92 הושיעני ד [הי] הושיענו. אוסר ן א אום. שעה ד השעה. על הים ד חסר. םקום ד הקביה. 93 מעמד ן א מעמד [באתי בםעסקי םים ן וני. תשט שבו וני ן א תשטפני שבולת טבעתי... שבו וני ד חסר. ואו היתה ד וכן הוא אוסר בצאת ישראל םסצרים היתה א וכן הוא אום בצאת [םים ואל תבלעני םצולה] וני. ד א חסר. < ונוי לקדשו ן א לקדשו [ישר םםשלותיו]. ישר םםצר בית יעקב טעם לועז היתה. 98 הכלה ד [החתן ואת] הכלה. פרא ממשלותיו. סםשלתיו הקביה ן א םקום. קדש א שקידש. צריכין ד צריכי. אפי ד או א ואפילו. זקן ן א זקן [אחד]. אפי א אפילו ד חסר. הניחו ן א והיניחו. כלומר, ואע פ כן דייה להצלה לכפרה בלבד. 81. דיה וכוי.

36 ברכות פ ד, פ ה 25 למפרע, וכשהן חוזרין אין צריכין לברך כתחילה. לא הניחו שם זקן או חולה צריכין לברך למפרע, וכשהן חוזרין צריכין לברך כתחילה. 20. בעל הבית שהיה מסב ואוכל, קראו חברו לדבר עמו, אין צריך לברך למפרע. וכשהוא חוזר אין צריך לברך כתחלה. הפליג צריך לברך למפרע, 100 וכשהוא חוזר צריך לברך כתחילה. 21. פועלץ שהיו עוררין בתאנים, וגודרין בתמרים, ומוםקין בזתים, אע פ שמפםיקץ ואוכלין, ומפםיקין ואוכלין, אין צריכין לברך למפרע. וכשהן חוזרין אין צריכין לברך כתחילה. הפליגו, צריכין לברך למפרע, וכשהן חוזרין צריכין לברך כתחילה. פרק ה 1. לא יאכל אדם בערב שבת מן המנחה ולמעל,, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי ר יהודה, ר יוסה או אוכל והולך עד שעה שתחשך. 2. מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור יהודה ור יוםה שהיו מסובין בעכו, וקדש עליהן היום. אמ לו רבן שמעון בן גמליאל לר יוסי, ברבי, רצונך נפסיק לשבת. אמ לו בכל יום אתה מחבב דברי בפני יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי יהודה בפני, הגם לכבו את המלכה עמי בבית. אמ לו אם כן לא נפסיק, שמא תקבע הלכה לדורות. אמרו לא 5 בעל הביה וכר. עיין בבלי שם ק ב א/ קראו חברו וכר. עיין לעיל שו 35 ומ ש בבה א שם.! לא וכר. ימש פסחים פ י ה א, ל ז ע ב; בבלי שם צ ע ב. 3 מעשה וכר. ימש הכ יל; בבלי שם ק א,. הגם וכר. אסתר ז/ ח. י שמא תקבע וכר. עיין לעיל פ א סה ד ומש ש. 97 או חולה ן א [אפילו] זקן [אחד!. זקן ן ד לכתחלה. כתחילה ד צריך. 98 צריכץ ד א ב יקראו. כיה קראו ד א מיסב. 98 מסב ך לכתחלה. כתחילה א ואפילו חולה [אחד ן. ד לכתחלה. 100 כתחילה ד לכתחלה א כתחילה. 99 כתחלה נו. אי א א ץ ן ר ן. ב י א ח חברו ד א אף על פי. אע פ ד א בזיתים. 101 בזתים ד א בתאינים. בתאנים א פועלים. פועלין למפרע... לברך ן ד א צריך. 102 צריכין ך א מפסיקין. ומפסיקין א ואוכלים. ואוכלין ד לכתחילה. כתחילה א חסר. למפרע ך צריך. 103 צריכין ד לכתחלה. כתחילה א חסר. 2 כשהוא ן ד א ולסעלה. ולמעל ד המנח. המנחה ך א ערב. בערב ד אד. 1 אדם [אד 1 אוכל והולך ד אוכל והולך ד א יוסי אום. יוסה או ך א בתאוה. תאוה ד א חסר. ד שתחשך [סססיקי לשבחו דברי רבי יהודה רבי יוסי אוסר שתחשך ד חסר. שעה א הולך ואוכל. ברבי רצונך ן ד אסר. אם ד א עליהם. 4 עליהן א יוסי. ד 3 יוסה ן ד ב סתום. אין ספסיקי[] בפני ן דברי א דבריי. בכל יום ן א כל יום [ויום!. א ם ן ך אפר א א. 8 נפסיק ך נפסוק. א חסר. ד א לכבוש. לכבוי א בפניי. «בפני ן ך עכשיו. ועכשיו א [ר ן יהודה. יהודה ן ד סבפני. תקבע... לדורות ן א תקבעו... בישרי. נפסיק ד נפסוק. ל אמי ד אסר א א. בבא זו לא נשנית אלא וכר. חוזרין 97.וכשהן כלומר, ברה מ על מה שאכלו. למפרע. 96. כלומר, הפליג את 99. ה פ ל י ג וכו. אגב רישא, שהרי פשיטא שמברכים כתחילה אחרי שברכו ברה מ. מקומו, או את דעתו, עיץ בבה א. 5.נ פ סי ק עד ועד בכלל. שעה וכו. 2.ע ד מתשע שעות ולמעלה. המנחה וכוי. 1. מן כלומר, נפסיק את הסעודה ונקדש קדושת היום. וכוי.

37 26 ברכות פ ה זזו משם עד שקבעו הלכה כר יוסי. 3. אורחץ שהיו מסובין אצל בעל הבית וקדש עליהן היום ועקרו עם חשיכה לבית המדרש, חזרו, ומזגו להם את הכוס, אומרין עליו קדושת היום דברי ר יהודה. ר יוסה או אוכל והולך עד שעה שתחשך. 4. מזגו לו כוס ראשון, מברך עליו ברכת המזון, מזכיר של שבת בברכת המזון, והשני או עליו קדושת היום. 5. כיצד סדר הסב, בזמן שהן שתי מטות גדול מסב בראשה של ראשונה, שני לו למטה ממנו. בזמן שהן שלש מטות, גדול מסב בראשה של אמצעית, שני לו למעלה ממנו, שלישי לו למטה ממנו. כך היו מסדירין והולכין. 6. סדר נטילת ידים כיצד, עד חמשה מתחילין מן הגדול, מחמשה ואילך מתחי מן הקטן. סדר מזיגת הכוס כיצד, בתוך המזון מתחילץ מן הגדול, לאחר המזון מתחילין מן המברך. רצה לחלוק כבוד לרבו, או למי שגדול ממנו, הרשות בידו. 7. שנים ממתינין זה לזה בקערה. שלשה אין ממתינץ. המברך פושט ראשון. רצה לחלוק כבוד לרבו, או למי שגדול ממנו, הרשות בידו. 8. לא ישוך אדם מן הפרוסה ויחזירנה לקערה מפני סכנת נפשות. 9. לא ישתה אדם מן הכוס ירוש העניה פ ד ה ב, ק ח ע א; כיצד וכו/ «אורחין וכו/ בבלי פקחים ק ב קע א. שנים וכו/ בבלי מ ז קדר וכו/ ירוש פ ח קה ב, י ב ע א; בבלי הכ ל. בבלי מ ו 3. 2 לא ישוך וכו/ 19 המברך וכו/ ירוש פ ו ה א, י ע א; בבלי הכ ל. א ; גינרן נ ע ב/ דא ר הכ ל. ועיין בבלי תמיד «לא ישתה וכו/ דא ר רפ ט, הול היגר, עמ 229 ואילך. כ ז ב/ 9 עליהן ד א עליהם. ועקרו ד עקרו א עוקרי[ 10 אוסרין ך אסרו. יוסה או I ד א יוסי אוסר (א אוס <. שעה ד חסר.!1 שתחשך ב סתום. עליו ן א חסר. סזכיר ד א וםזכיר. 12 והשני או ד ובשני אוסר א והשיני אום. כיצד ן א כיזה צד. הסב ד ההיסב א היסב. 13 םטות ן א סיטות. םסב ך א םיסב. בראשה ד בראש א בראשו. שני ד ושני א והשיני. םםנו ד היטנה א היטנו. מסן ד א ומסן. 14 םטות ן א םיטות. םסב בראשה ד א טיסב בראש (א בראשו). שני ן א שיני. סםנו ד א היפנו. שלישי א ושלישי. 15 לו ן א חסר. פפנו ד א היפנו. פסדירין ד םסודרין. והולכין ן א סתום. סדר.. כיצד ד כיצד סדר נטילת וכוי. נטילת א לנטילת. כיצד ן א כיזה צד. 18 עד ן כיה ד א. ב עם םחםשה ד טחטש. טתחי ד א טתחילין. הקטן ד הקטן [עד שפניע לחפשה וחחר ופחחיל פן הנדול. ולפקו שפים אחרונים חוזרין שם ברכה חחרתן. פזינת ד א לפזינת. 17 כיצד ד חסר. א כיזצד. פתחילין ד סתחיל. לאחי ד אחר א ואחר. פחחילין ך פתחילי. 18 פפנו ן א היפנו. בידו ן א סתום. 19 לזה ד את זה. שלשה א ושלשה. סושמ ד פושט [ידון. 20 פפנו ן א היפנו. ישוך איישך 21 ויחזירנה א ויחזירנו. לקערה ד בקערה. נפשות א ב סתום. כשיטתו היום וכוי. 10.p דוש ת אבל בעהיב נשאר במקומו, במקום סעודה. 9.ו ע ק רו וכוי. לו 11. מזגו עד ועד בכלל. שעה וכוי. עד בהיב שמפסיק לקדושת היום ומקדש. לעיל הכל הוא מדברי ר יוסי, שסובר שאינו מפסיק מסעודתו, וכשגומר מברך על המזון, ואחיכ וכוי. ידים נטילת כלומר, אם היו יותר משלשה, עיץ בבה א. היו וכו. 15.כ ך מקדש. 16.מ ח מש ה וכו. שלא יצטרך הגדול לחכות בץ נטילה כלומר, מים ראשונים לסעודה. וכו. 19.ממתינין כדי שיתקץ את עצמו לברכה (ירושלמי). המברך. 17. מן לברכת המוציא. 21.מפני סכנת וכוי פושט וכוי. כלומר, פושט את ידו לאכול. וכוי. משום ד א ומשום אבק גזל. שלא יאכילנו רוקו, ויתבלעם.

38 ברכות פ ה 27 ויתננו לחבירו לפי שאין דעת בריות שוות. 10. אחד משמש את שנים אוכל עמהן, שלשה אין אוכל עמהן, אלא אם כן נתנו לו רשות. 11. באת להם מתיקה בתוך המזון, מברך על המזון ופוטר את המתיקה. 12. ר מונא או משם ר יהודה פת הבאה בכיסנין לאחר המזון, טעונה ברכה לפניה ולאחריה. 13. מים הראשנים רשות, האחרנים חובה. מים הראשנים אם רצה להפסיק מפסיק, מים האחרנים אם רצה להפסיק אינו מפסיק. 14. הכל חייבין בברכת המזץ. כהנים לרם וישראל גרים ועבדים משוחררין חללים נתינים ממזרין סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. 15. אנדרוגינוס (מוציא את) מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. 16. מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. 17. נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. באמת אמרו אשה מברכת לבעלה, בן מברך לאביו, 22 אחד וכו. בבלי מ ה א/ ר מונא וכו. ימש פ ו ה ה, י ע ג; בבלי מ ב א.» מים הראשונים וכו. ירוש פ ח ה ב, י ב ע א; חלה פ ב ה ג, כ ח ע ג; בבלי חולין ק ה א/ ועיי ש עירובין י ז ב ; במ ר פ כ, כ א; תכחומא בלק סי נףו, הול בובר, סי ב ה כהנים וכו. ככףז להלן ר ה פ ב ה ז (כי ע רפ ד); מגילה פ ב ה ז; מנחות פ י הי ג והי ז. וקכונים ה ס פ ג 35 אשה וכו. ירוש פ ג ה ג, ו ע ב; סוכה פ ג הי א, ר 3 מ ש כ כו. עיין ו נ ג סע ד; ר ה ספ ג, נ כן ע א; בבלי כ ב. ה [. 22 לחבירו ד לחברו. בריות ד הבריות א הביריות. שוות) אב סתום. שנים ד א השנים [הרי ז 23 עםהן ן א עמהם >ביפ). שלשה ן א שלש. אין ך א אינו. אלא אם כן נתנו ד א עד שיתנו. רשותן ב א ת ה. 24 מונא ן ך מונה. 25 או ד אומר. משם ד א משום. לאחר ן א ב סתום. באת ך בא א ד א אחר. 26 הראשנים... האחרנים ד א ראשונים... אחרונים. הראשנים ד ראשונים א הראשונים. 27 אם ן ד חסר. מים ך א חסר. האחרנים ן ך אחרונים א והאחרונים. 28 וישראל ד וישראלים. נרים ד וגרים. סשוחררין ד משוחררי א משוחררים. 20 חללים ך א חללין. נתינים מםזרין ד וםמזרין נתינין ס. 30 חייבין ד חייבי. ואין ד חסר. םוציאין את הרבים ן ס ר י ך א נ ת י נ י ן ן ם ט ז ר י ם < ן ס ר,ס ( (. ואנדרוגינוס ד ואנדרוגנוס א ואנדרנינוס. 31 חובחן א ב סתום. אנדרוגינוס ן ד ומוציאי הרבי [את ח ס ר. 32 ואינו םוציא ן א חסר. את ד א חסר. שאינו א ושאינו. א אנדרגינוס. (מוציא את< ך א ולא שאינו. םינו ן א סתום. 34 פטורין ן א חסר. ואין ן ד את ד חסר. 33 ולא את שאינו ן ך ט ו צ א ץ. 35 הובחן ן א פתוח. לבעלה ד לבעל. סברו ד א חסר. ן א א ץ > ס ו צ י א י ן 22.שאין דעת וכו. ושמא חבירו הוא איסטניס, ודעתו רעה. 23. אוכל וכו. כלומר, אוכל כזית משלהם, כדי שיצטרף עמהם לזימון. 24.מתיקה וכוי. כלומר, סירות או תבלים מתוקים שבאו בתוך הסעודה מחמת הסעודה, ברה מ סוטרתן. 25. לאחר המזון וכו. כלומר לאחר. 2 7 להפסיק מפסיק וכו. לפי שיטת הבבלי פירושו כפשוטו שמותר הסעודה ולפני ברהימ. (ע יין בטאו ח סי קםץ, ועיין בשרת הרש ל סי ל ד). ובבה א פירשנו עפ להפסיק בין נטילה לברכה שיטת בני איי 30 ואין מוציאין וכו. ציל בגי ד:ומוציאיןוכו. 32. ואינו מוציא וכו.ואפילו אשה אינה יוצאת בברהימ שלו, שמא אמו לא זכר ולא נקיבה. עיין בבורא. 34. פטורין ואין וכו. המלה םטורין צריכה מחיקה, וצ ל: אין וכו, כגי כי-ע והראשונים. ונשים אין מוציאות את הרבים בברהימ מפגי כבוד הצבור 35 ל ב ע ל ה. כלומר, ומוציאה אותו בברהימ. ולאו דווקא בעלה, אלא שדברו חכמים בהוה, שאין דרכה של אשה לאכול עם אחר ביחידות. לאביו. ואביו עוגה אחריו כל מה שהוא אומר.

39 28 ברכות פ ה עבד מברך לרבו. 18. קטן שיכול לאכול כזית מזמנץ עליו, שאץ יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו, ואץ מדקדקין בקטן. בץ שאומר נברך, בין שאומ ברוך אין תופשץ אותו על כך. הנקדנץ תופשין אותו על כך. 19. בעשרים נחלקין. ובלבד שלא יהא בהן אחר שיפטור עצמו מן הזמץ. < 20. רבן שמעון בן נמליאל או עלו והסבו וטובל עמהן, אע פ שלא אכל עמהן כזית דגן, מזמנין עליו. 21. נוי המברך בשם עונץ אחריו אמן, את השם אין עונץ אחריו אמן, עד שישמע את כל הברכה. 22. היה מקריב מנחות בירושלם, או ברוך שהגיענו לזמן הזה. כשהוא מקריבן או בר אש קד במצו וצו להקריב מנחות. כשהוא אוכלן או המוציא לחם מן הארץ. «היה מקריב זבחים בירושלם, אומ ברו שהגיע לזמן הזה. כשהוא מקריבן או ברוך אשר קדש במ וצו להקריב זבחים. וכשהוא אוכלן או בר אשר קד במצ וצונו לאכל זבחים. 23. עשרה שהיו מהלכץ בדרך, אע פ 37 ואין מדקדקין וכו. ילוש פ ז רה ב, י א ע ב; שם רה ג; ב כ פצ א, ג, 1111; בבלי מ ז סע ב. בין וכו. ירוש פ ז ה ג, י א סע נ; בבלי o א. 39 כחלקין. משכ פ ז מ ד. >» לבן וכו. ילוש פ ז ה ב, י א ע ב; נזיל פ ה ה ה, כ ד ב ; ב ר פצ א, ד, 1118; בבלי מ ח א. «גוי וכו. משכ ספ ח; ילוש פ ח ה נו, י ב ע ג; סוכה פ ג הי ב, כ ד ע א; מגילה פ א הי א, ע ב ע א; ב ל קפכךו(בדפוסים). ועיין לעיל ספ ג. «היה וכו. בבלי ל ז ב ; מנחות ע ה ב/»< אוכלן וכו. עיין להלן סוף פסחים. «עשלה וכו. ילוש פ ז ה ה, י א ע ג; בבלי מ ב ב. 36 עבד א ועבד. סברן ד א חסר. לרבו ב סתום שאין ד ושאין א ושאינו. 3 7 ואין ן ד א איו שאוסר ן ךשאםר א שאם. 38 בין ן א ובין. שאום ד שאסר א שאם. ברוך ד ברכו א ברוך (הואן. אותו א אתו (ביס). הנקדנין ן א והנוקדנין. כך ד סתום. 39 בעשרים כיה ד א. ב בעשרה. נח לקין ך נחלקו. אחר ד א אחד. שיפטור ן ךשטפטירין א שהפטיר (אתן. עצםו ד אותו. הזסון אהזיםון. א ב סתום. 4 0 אי ך אוסר א אוס. והסבו ד והסיבו א הסיבו. וטובל ד טובל. עטהן א עםהם. אעיס ד א אף עלפי. 41 עסהן ן א עםהם. טזטנין ד א ןהרי אלו (א אילו)] םזםנין. עליון בסתום. בשם ן א את השם (וכנראה שהסופר סחק את שתי התיבות עיי נקודות לטעלה) את השם ד א [כותי הםברךן בשם. 42 את ן א חסר. כל הברכה ד הברכה כולה היה... הארץ ד חסר םנחות... זבחים I א זבחים... םנחות. 43 שהניענו ן א [שהחיינו ן והניענו כשהוא... םנחות ן אחסר. 44 כשהוא אוכלן או ן א כשהם אוכלין או [ברוך] 48 אום ד אוסר א או. ברו שהגיע ד א ברוך שהניענו. לזםן ד חסר כשהוא... זבחים ן א חסר. םקריבן ד סקריבי.»* או ך אופר. ברוך ובו ד באקביו. וכשהוא אוכלן או ד כשהוא אוכלם אופר א כשהן אוכלין אופי בר וכו ד באקב ו א ב אשר קדשנו בפצ וציו. 47 לאכל ד א לאכול. זבחים ד זבחי א הזבח הזה. םהלכין בדרך ד אוכלין אעיפ ד א אף על פי. 36.שאין יכול וכוי. ואפילו אכל כזית חליבה. 37.ואין מדקדקין ומי. כלומר, לבודקו אם הביא שתי שערות, כדי לצרפו לעשרה לעניץ תפלה וכוי. 38. הנק ד נין וכוי. נקתין, נקרנץ, הם.המדקדקין על דברי תוהו (תשהיג הרכבי, 145). וכבר הביאו הראשונים(בבבלי במקומו) את הברייתא בדיא זוטא פיו(הינר דאיר, 119): לא יהא אדם לא נוקרן ולא עוקמן וכוי. ע ל כ ך. כלומד, אם אמר נברך. 39. א ח ד שיפטור וכוי. ציל: אחד שיפטור וכוי, כלומר שלא אכל כזית דק ופטר את עצמו מן הרמון, ועיין בבהיא. 41. ע ו נ י ן וכוי. שהרי גוי אמו מצווה לא על הברכות ולא על הוצאות שיש לבטלה א ת השם וכוי. צ ל: נכותי המברך] בשם וכו (כני ד וכייע). ואסור לענות אמן אחריו עד שישמע כל הברכה, שהרי הכותי מצווה על הברכות ועל הזכרת שיש לבטלה. 42. מ ק ר י ב וכוי. כלומר, ישראל שמסר מנחה לכהן להקריבה, או כק שלא הקריב מנחה מימיו, עיץ בבהיא. 43. מ ק ר י ב ן וכוי. כלומר כשהכהן קומצן. 45.מקריבן ומי. כלומר, כשמקבל את הדם.

40 ברכות פ ה (כי ע פ ה, פ ו) 29 שכולן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו. ישבו לאכל, אע פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו אחד מברך לכולן. 24. פועלין 50 שהיו עושין אצל בעל הבית, הרי אילו מברכין שתים. אופף ברכה הראשנה וכולל את ירוש בשל ארץ, וחותם בשל ארץ. ואם היו עושין עמו בסעודן, או שהיה בעל הבית מברך להן, הרי אילו מברכין ארבע. (פיו בכייע) 25. דברים שבין בית שמיי לבית הלל בסעודה. בית שמיי או מברך על היום ואחר כך מברך על היין, שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קדש 53 היום ועדיץ יין לא בא. ובית הלל אומ מברך על היין ואחר כך מברך על היום, שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר ברכת היץ תדירה וברכת היום אינה תדירה. והלכה כדברי בית הלל. 26. בית שמיי או גוטלין לידים ואחר כך מוזגץ את הכוס, שמא ניטמאו משקין שבאחורי הכום מחמת הידים ויחזרו ויטמאו את הכוס. בית הלל או אחורי הכום לעולם 60 טמאין. דבר אחר אץ נטילת ידים אלא סמוך לסעודה. מוזגין את הכוס «פועלין וכוי. ימש פ ב ה ה, ה ע א; פ ו סה א, י ע ב; בבלי נו ז א. 53 דברים וכו. משנ רפ ח; ירוש פ ח ה א, י א ע ד; פסחים פ י ה ב, ל ז ע ג; בבלי כ א ב ; פסחים קי ד א ; סוכה כ ו א/ 54 שהיום וכו. להלן פסחים פ י ה ב; ירוש ובבלי הכ ל. 56 דבר אחר וכו. ה כ ל. ל 5 בית שמיי וכו. משכ פ ח מ ב; בבלי כ ב א. שמא בבלי זבחים צ א א ; מקורות ה כ < 60 אין כנוילת וכו. ירוש הכ ל; בבלי כ ב ב ; 3 3 לי 3 ע א. פ ח ר ה 3 י ו כ ן / י ר ו ש, ירוש פ א ה א, ב סע ד; דב ר פ ב, י ; מדרש תהלים פ ד, נו, עמ 47; נספחות שם פקל ד, ד. ועיין בבלי מ ב א (לענין מים אחרונים). 4 9 א ע -פ ן ך א אף על פי. לכולן ן א לכולם. פועלין ן א פועלים. 60 עושץ ן» לאכל ד לאכול. דעושין [סלאכהן. אילו ך אלו. שתים ך [לאחריהן שתים. אוס ן א מברך ד [כיצדן םברך. הראשנהן ו כ ו לל ן א כולל. את ך [שנייה] של א של. ירוש ד א ירושלם. ארץ ן ד ר א ש ו נ ה ] כ ח ק נ ה [. א ראשונה (. ואם ד אבל אם א אם. בסעודן ד בסעודה א בסעודתן. 62 להן ד עליהן ד ארץ ןבדיא בעושין בשכרן א להם אילו ד אלו. ארבע ד [כתקנן] ארבע. 63 שמיי (ביפ< ד א שמאי. לבית ד ובית. הלל א הילל. ב ן א. 66 יין ד חסר. בא ן א פתוח. ובית הלל א בית הילל. א ע י ן א ן ט ר א א ן ט / 4 4 ש,ב א א,- ן ך אום ד אוםר.»6 לקדושת היום ך לקדושה. שתאםר ן א שתיאסר. תדירה ר תדיר. 57 אינה תדירה ד אינו תדיר [תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם]. כדברי בית ד כבית. הלל א הילל. שמיי או ן (. 68 הכוס ד הכוס [שאם אתה אומר מתנין תחלה את הכוס]. ניטסאו ן א ו פ ר ) א א ן ם ע פ א י ד א ד א נטמאו. שבאחורי ן א שאחורי. 69 םחמת ד מחם. הידים ד ידיו א ידים. ביתןראובית. ( ך א ן ט ר א א ן ם. 60 ידים ד ידיי. לסעודה ן א פתוח. סמוך ד ססך. ( א ה י ל ל א ן, ה לל 48.לעצמו. כלומר, ואץ מזמגץ. 51. בסעודן וכו. ומכיוון שהסעודה גרידא היא שכרן, אף זמ ברהימ כלול בתוך שכרן. 54. שהיום גורם וכו. כלומר, שאלולי כבוד העם לאגצרכו ליין(סיה מ להרימ). וכבר קדש וכו. שקדש המם מאליו משחשיכה, ועדיץ לא בא יץ לםניו >רש י בסוכה). לו יץ אינו מקדש במעחד. תדירה וכו. ואפילו אם לא אמר ג ו ר ם ו כ ר י ש א ם א ץ 56.שהיין עדיין קדושת העם בתפילה, ברכת היין קודמת. 58.ני ט מ או וכו. כלומר, הניצוצות שגיתוו מתוך הכום על נבע נטמאו מחמת סתם ידים, וטימאו את גבי הכום, וממילא חוששין שמא יגע בגבי הכוס בידע שנשאר עליהן משקה טופח אחרי מטילה, וייטמאו בגבי הכום (בבלי). 59. אחורי הכום וכוי. כלומר, ומה תועלת בנטילת ידים לפני המדגה.

41 30 ברכות פ ה (כי ע פ ו) ואחר כך נוטלין לידים. 27. בית שמאי או מקנח ידו במפה ומניחה על השלחן, שמא ניטמאו משקין שבמפה מחמת הכסת ויחזרו ויטבלו את הידים. בית הלל או ספק משקין לידים טהור. דבר אחר אין נטילת ידים לחולין. אלא מקנח ידיו במפה ומניחה על הכסת, שמא ניטמאו משקין שבמפה מחמת 65 השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלים. 28. בית שמיי או מכבדין את הבית, מפני אובדן של אוכלים, ואחר כך נוטלין לידים, בית הלל או אם היה שמש תלמיד חכם מלקט פרורין שיש בהן כזית. ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית. 29. בית שמאי או אוחז כוס יין בימינו ושמן ערב בשמאלו, מברך על היין ואחר כך מברך על השמן. ובית הלל או אוחז שמן 0 ל ערב בימינו וכוס יין בשמאלו, מברך על השמן וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמי חכם (מלקט פירורין) טחו בכותל, לפי שאין שבח תלמיד חכם שיצא מבוסם. 30. אמ ר יהודה לא נחלקו בית שמיי ובית הלל!6 ביה שמאי וכו,. משכ פ ח מ ג; בבלי כ נ ב/ «שמא וכו/ ירוש פ ח ה ד, י ב ע א; בבלי הכ ל. 3» pep וכו/ טהרות פ ד מ ז ואילך; ידים פ ב מ ל. 65 בית שמיי וכו/ משכ פ ח מ ד; בבלי כ ב ב/»» מפני וכו/ ירוש פ ח ה ג, י ב ע א, בגלי הכ ל. 68 בית שמאי וכו/ ירוש פ ח ה ה, י ב ע ב; בבלי מ ג ב/ 7 1 שאין שבח וכו/ ירוש ובבלי הכ ל; דא ז רפ ו; ד א רבה, הול היגער, עמ 116. *ל אמ וכו/ ירוש פ ח ה א, י ב ע א; שם ה ה, י ב ע ב; בבלי כ ב א ; פסחים ק ג א/ 81 לידים ד לידים [שאם אתה אופר נוטלין תחלה שםא יטטאו סשקין של ידים מחטת הכוס ויחזרו רטםאו את הידים אלא םחגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים!. א ב סתום או ד אוסר א אום,. ידו א ידיו. 62 השלחן ד השלחן [שאם אתה אוסר על הכסת]. ניטמאו ד א נטטאו. ויטבלו י. 63 בית ד ובית. הלל א הילל. או ד אוסר ד י ד א ויטםאו. הידים ן א י א אום. לידים ד לידי. דבר אחר ן א ר אוט. ידים ד חסר. לחולין ד לחולין [סן התורה!. 64 ידיו ך ידו. הכסת ד הכסת [שאם אתה אוטר על השלחןן. ניטטאו ד יטםא א נטמאו. 65 השלחן ן א השולחן. האוכלים ד א האוכלין. שם או ד א שמאי אום. 66 אובדן ך אבוד א איבוד. של אוכלים ד א אוכלין. בית ד א ובית. הלל א הילל. או ד אוסר א אום. 67 םלקט ד וסלקט. פרורין ן א פירורין. ונוטלין ד א נוטלין. 68 הבית ב א סתום. בית ד [הביאו לפניו שםן ויין! בית או ד אוסר א אום. אוחז ך א חסר. כיסינו ד בשסאלו א םיסינו. 68 בשםאלו ד כיסינו א סשטאלו. היין... השסן ד השטן... היין. הלל ן א הילל. או ן ך אוסר א אום. אוחז א חסר. שסן ערב ך חסר 70 יין ד שםן. סברך ד טברך ןעל היין ושותהו וחתר וסברךן. וטחו ד וטחה. בראש השסש א בראשו של שסש. 71 תלםי א תלטיד. (טלקט פירורין< ד א חסר. טחו א טחה. תלטיד ד לתלטיד. 72 סבוסם ד םבושם. אט ד אטד א א. שסי' ד א שסאי. הלל א הילל שהרי אץ שם אוכלין. הכסת וכוי. 64.ע ל ציל: ויטמאו, כשאר הנוסחאות. וכוי. 62.וי ט ב לו שאם נוטל ידיו לסני הכיבוד, המים ניתוץ על 66.או ב דן וכוי. שלטומאתם גרידא חוששץ, כלהלן. כלומר, כוס יין של ברכה, ושמן שלאחר הסעודה, יין וכוי. 68. כו ס האוכלין וגמאסין(רשיי והרימ<. השמן. 69. ע ל כדי להעביר זוהמת הידים ולשם ריח. ומחזיק בימץ את הכוס שמברך עליו תחילה. 70. מ ב ר ך וכו. מסגי שהגאת הריח היא כלומר, בורא שמן ערב; או, אשר נתן ריח טוב בשמן ערב. כדי שלא ישאר הריח וטחו וכוי. מיד, אבל הנאת יץ אינה אלא אחרי ששותיהו(רשביא, מאירי וראיה). בתוך ידיו, וכמבואר בסיסא: לסי שאץ שבח וכוי.

42 ברכות פ ה (כי ע פ ו) 31 על ברכת המזון שהיא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף, על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים, שבית שמיי אומר מאור ואחר כך בשמים, ובית 75 הלל או בשמים ואחר כך מאור. הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת, מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים, ואו הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. או הבדלה במוצאי שבת, ובמוצאי יום טוב, ובמוצאי יום הכפורים, ובמוצאי שבת ליום טוב, ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד. הרגיל או הבדלות הרבה, ושאינו רגיל אומ 80 או אחת או שתים. בבית המדרש בית שמיי או אחד מברך לכולן. ובית הלל או כל אחד ואחד מברך לעצמו. 31. היה לו נר טמון בתוך חיקו, או בתוך הפגם, רואה את השלהבת ואין משתמש לאורה, משתמש לאורה ואין רואה את השלהבת, אין מברך עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. עששית אע פ שלא כבתה מברך עליה. נר של גוים אין מברכין עליו. ישראל 85 שהדליק מגוי, וגוי שהדליק מישראל, מברך עליו. מאימתי מברך עליו, משתחשך. לא ברך משתחשך, מברך כל הלילה. לא ברך כל הלילה אין מברך מעתה. האש והכלאים אינן מששת ימי בראשית, אבל חשובין מששת 5 ל הנכנס וכו. ילוש פ ח ה א, י א סע ד; בבלי פסחיס ק ב ב.»ל המיל וכר. ילוש פ ה ה ב, ט ע ב; בנלי ק ל א/ 80 בבית המדלש וכו. בבלי כאן נ ג א/ 81 היה וכו. ילוש פ ח ה ז י ב ע ב; בבלי נ ג ג. 84 נל וכו. משנ פ ח מ ו. ישלאל וכו. ילוש פ ח ה ז, י ב ע ב; בבלי נ ג א.»«אין וכו. עיין ילוש פ ה ה ב, ע לע ג; בבלי פסחים ק ץ א/ 87 האש וכו. ילוש פ ח ה ו, י ב ע ב; ב ל פפ ב, נףו, עמ 993; בבלי פסחים נ ד א. 73 שהיא בתחלה ד שבתחלה א שבתחילה. שהיא בסוף ך א שבסוף. על ד ועל. 74 שם ד א שמאי. אוסר א אום. מאור ד על הםאו. 78 הלל ן א הילל. או ד אוסר א אומי. סאור ב פתוח. לתוך ביתו ן ד א לביתו. 6 ז ואוי ד [ואחר כךן אוסר א ואוסר. 77 לאחר ד א אחר. ומשלשלן ד א וםשלשלו. כולן אחריי ד כלן לאחריו. או ד אום א ואום. 78 הכפורים ן א הכיפ. 79 אי ד אוסר א אום. אום ן ד אוסר. 80 או אחת ד א אחת. בבית ד א בית. שמיי או ד א שםאי אוסרין (א אום ). לכולן א לכולם. הלל א הילל. 81 או ך אוסר א אום. לעצמו ד בפני עצסו. בתוך חיקו ד א בחיקו. בתוך הפנס ד בפנס א בתוך הפאנס. 82 רואה ד או שראה. ואין סשתסש ד ולא נשתסש. לאורה םשתסש ן א לאורה [םברך עליהן משתמש משתמש לאורה ואין... השלהבת ד חסר 8 3 אין ד אינו. םברך אסברכין. עד שיהיה ך א!עליהן עד שיהא. 84 אעיפ ד חסר. א אף על פי. כבתה ן ד א כבת. םברך ן א םברכין. אין םברכין ד אינו פברך. עליו ד א עליה ד פתוח. ישראל ן א ישרי. 88 סמי ן א סן הנוי. םישראל ן א סן ישר. סברך ן א סברכין עליו ד א עליה. עליו ד א חסר. 86 לא... םשתחשך ן א חסר. סברך ד יברך. ברך ן א בירך אין ד א לא 87 מברך א יברך. אינן ך אינו. חשובין ן א חשובים. 73. ב ת ח ל ה. שהרי כבר נתחייב בה, ואין מעבירין על המצות (רש י ססחים). בסוף. שהיא אפוקי יומא, ומאחרין כל כמה שאפשר. 74.מ או ר וכוי. מפני שהנאתו תדירה. 75.בשמי ם וכו. מפני שאינו מברך על המאור אלא במויש, ואינו מברך על הנאתו, אלא רק לזכר שנברא במו ש. (אויש, עיין בבהיא). 80. לכולן. מפרש בבבלי משום ברוב עם הדרת מלך (משלי י ד, כיח). 81. לעצמו. מפרש שם: משום בטול בית המדרש. 84. ש ל גויס וכו. מפני שאץ מברכין על נר שלא שבת ועשו מלאכה לאורו. 85. מישראל. כלומר, מנר של ישראל שהדליקה במוצאי שבת. 87. חשו בין וכר. כלומר, עלו במחשבה להבראות וכוי.

43 32 ברכות פ ה, פ ו (כי ע פ ו, פ ז) ימי בראשית. ר יוסה או אש גהנם נבראת ביום השני ואינה כבה עולמית, שנ ויצאו וראו בפגרי האנשי וגו,. 32. האש והבשמים של מרחץ אץ מברכץ עליהן. היה עומד בחנות של בשמים כל היום אינו מברך אלא אחת. היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל אחת ואחת. פרק ו 1. ברכת הזימון מן התורה, שנ ואכלת ושבעת וברכת, זו ברכת הזימון. את ה א ל הי ך, זו ברכה ראשנה. על הארץ, זוברכתהארץ. הטובה, זוירושלם,שנא ההר הטוב הזה והלבנון. אשר נתן לך ה, זו הטוב והמטיב. מנ^ שכשם שאתה מברך לאחריו כך מברך לפניו, ת ל אשר נתן לך, משעה שנתן לך. מניץ אף על ההרים ועל הנבעות, ת ל על הארץ. מנץ אף על התורה ועל המצות, ת ל אשר נתן לך, ואו ואתנה לך את לוחות האבן. ר, מאיר 88 ביום השני וכו. בבלי הנ ל; ב ר פ ד, ו/ עמ 30. ועיין בב י ספי א, עמ 96 (ובמנחת יהודה שם); ספכ א, עמ 203; תנחומא חיי שרה סי ג ; הול בוב בראשית סי י ז; פרקי דר א רפ ד. וכו. ירוש פ נו ה ג, י ג ע ג; עומד ><«היה כ ל. ישעי ס ו, 89 וילאו וכו. בבלי נ ג א. וכו. דברים ח/ י. ועיין מכילחא בא פנףז, 60; ירוש פ ז ה א, י א ע א; בבלי!ואכלת ה. עיין להלן שו 9. * לן 3 ההר וכו. דברים ג, כ ה. מ ח ב ; מדרש שמואל ספי ג. ל ואתנה וכו. שמות כ ד, י ב. 88 יוסה או ד א יוסי אוס. נהנם נבראת ד א ניהנם שנבראת. השני ד שני א שיני. ואינה וכו ד א אינה כבת לעולם. 89 שנ ד שנאסר [ואשם לא תכבה ן. ויצאו... וגו ד חסר. האנשי א האנשים [הפושעים בי]. של םרחץ ד שבסרחץ. 90 אין סברכין ך א אינו סברך. עליהן א עליהם ב מ ט י ם I א בשם 9 1 אלא ד אלא [פעם]. אחת ואחת ד פעם ופעם. 1 הזימון ד זסון. של ד שנאסר. 2 הזיםון ד הזסון. את ד [ברכת] את. ראשנה ד א ראשונה. 3 האיץ ד פתוח. הטובה פ הטבה א טובה. ירושלם ד ירושלי. שנא ד א וכן הוא אומר (א אוס <. והלבנון ד חסי פ והלבנן. * ה פ ד א חסי זו ד זה. והמטיב ד פתוח. מניין ד ומניין א םנין. סברך אםברכו. 6 כך ד א כך [אתה]. םברך ן א סברכו. תיל ך תלטוד לוםר א תל לוס. משעה ד משעת. שנתן א שנותן. מניין ד וםניין א םנין. אף ד שאף. ההרים וכו ד ההרי ועל הנבעו. תיל ד תלסוד לוםר א תל לומ. הארץ ד פתוח. מנין אף ד וםניין שאף. ועל המצות א אף על הסצוה. י תיל ד תלסוד לומר א תלם לומ ואו ד א ולהלן הוא אוסר (א אום ). לוחות פ לחת. האבן ב ד פתוח. א האבן [ונו ]. ר םאיר ד רבי. 91.נכנס ויוצא ומי. כלומר, שיוצא שלא על מנת לחזור מיד. 4. לך הי. בפסוק ליתא.ה. ועיץ בשנו ס, ומ ש בבה א. 6.ו ע ל הנבעות. נראה שצ ל: ועל הבקעות, כלומר, שמזכירן בברהימ,ומודה על הארץ ועל ההרים והבקעות, עיץ בבהיא. על התורה וכוי. כלומר, שמודה עליק בברהימ.

44 ברכות פ ו (כי ע פ ז) 33 או מנץ שכשם שאתה מברך על הטובה כך אתה מברך על הרעה, תיל אשר נתן לך ה אלהיך, אליך דיינך, בכל דץ שדבך, בץ במרת 10 הטוב בץ במרת פורענות. 2. הרואה את ע ז, או ברוך ארך אפים. מקום שנעקרה ממנו ע ז או ברוך שעקר ע ז מארצנו. יהי רצון מלפניך ה אלינו שתעקר ע ז מכל מקומות ישראל ותשיב לב עבדיך לעבדך. הרואה את אכלסין, אומ ברוך חכם הרזים, לפי שאץ פרצופותיהן דומין זה לזה ואין דעתן דומות זו לזו. בן זומא כשראה אוכלםץ בהר הבית, או 15 ברוך מי שברא את אלו לשמשני. כמה ינע אדם הראשון ולא טעם לוגמה אחת עד שזרע וחרש וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל, ואני עומד בשחרית ומוצא אני את כל אילו לפני. כמה יגע אדם הראשון ולא לבש חלוק עד שגזז ולבן ונפס וצבע וטווה וארג ואחר כך לבש, ואני עומד בשחרית ומוצא את כל אילו לפני. כמה אומניות 8 שאתה מברך וכו. עיין במשכ פ ע מ ה; מכילתא יתרו, בחדש פ י, 239; ספרי ואתחנן פי ל ב, 55; ירוש פ נו ה ז, י ד ע ב; בבלי ל ג ב ; מ ח 3 ; ס ב ; מגילה כ ח א. 9 ה י א ל ח י ך. ליתא בדברים ח, י. ובדברים כ ו, י א: ושמחת בכל הכווב אשר כתן לך ה אלה י ך. 0! הרואה וכו. ירוש פ כן ה א, י ב ע ד; בבלי כ ז ב ; רות רבה פ ג סי ב. מקום וכו. משכ פ ע מ א; בבלי ורו ר הכ ל. יהי רלון וכו. ירוש כ < הרואה וכו. ירוש פ כו ה ב, י ג ע ג; בבלי כ ח א ; פ ע רה ב, י ג ע ב; בבלי ורו ר ה במ ר פכ א, ב ; תכחומא פכחס סי י, הול בובר סי א. 8 אי ד אוסר א אום. םנין ן ד וםניין. תיל ד א חלםוד (א תלס < לום» לך ד חסר אליך ד אשר גחן לך. בםדת א בסירת. 10 בין ן א ובין. בסדת א בסירת. פורענות ד א הפורענות. ד סתום. את ד א חסר. ע*ז ן א עבודה זרה. או ד אוסר א אוס. 11 שנעקרה ן א שעקר. עיז ד חסר. א עבו זרה אי ד אוסר. א חסר. עיז םארצנו ן א עבוד זרה םארצינו. סלפניך ד סלפני. ג! אלינו ן ד חסר. שתעקר ד א שתיעקר. עיז ן א עבו זרה. סכל ד בכל א ןסארצינו] וסכל. טקוםות דםקוםו. ישראל א ישרי. ותשיב ן א ותשים. עבדיך לעבדך ד א עובדיה לעובדך ד (ובחוצה לארץ אין צריך לוםר כן ספני שרובה מים: רבי שסעון אף בחוצה לארץ צריך לוסר כן ספני שעתידין להתנייר שנאסר אז אהפוך ונוסד:]. ב ד פתוח. 13 אח ד א חסר. אכלסין ך א אכלוסין. אום ד אוסר. לפי ד א חסר. פרצופותיהן ד פרצופותיהם. דוסין ן א חסות. 14 דעתן חסות ד דעתם דוםה לזו ד א פתוח. כשראה ד א ראה. אוכלסין ך אוכלוסין א אכלוסין. או ד אסר א אס. (ואף ב ב נראה שהסופר תיקן א בסקום.או ). 15 ברוך ד ברוך [חכם הרזים וברוך] סי ד א חסר. את ד כל א את ןכל]. אלו א אלה. לשסשני ד לשםשנו א לשםשיני. ינע ד יניע. לונסה ך םלונםא א לונםא.»1 שזרע וחרש ד שחרש חדר. וקצר ועסר ד וקצרו עםר א וקצר ועיםר. וברר ד ובורר. 17 בשחרית ן ד א שחרית. וםוצא ן א םוצא. אני את ד חסר אילו ד אלו א אלה. לפני ב פתוח. 18 חלוק ן ד חלוק [אחדן. ולבן ד א וליבן. ונפס ד וניפץ א וניפס. וארנ ן א ואת [ותפר]. «1 בשחרית ן ד א שחרית. וםוצא ך וםוצאן. את ד חסר אילו ד אלו א אלה. לפני א לפניי ב פתוח. אוסניות ד איםנויות. 8.על הרעה וכוי. כלומר, שצריך לברך דיץ האמת בברכה רביעית שבברה מ. 9.אליך דיינך וכוי. כלומר, אלקים היא מדת הדץ, ואלקיך הוא דימך במדת הדץ. 13. חכם הרזים וכוי. כלומר, להגיד גדולתו של הקביה שטבע כל אדם בחותם אחד ואץ פרצופיהן ודעות שלהם שוים.

45 34 ברכות פ ו (בי ע פ ז) שוקדות ומשכימות, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אילו לפני. וכן היה בן זומא או ארח טוב מהוא או/ זכור בעל הבית לטוב. כמה מיני יינות הביא לפנינו, כמה מיני חתיכות הביא לפנינו, כמה מיני גלוסקאות הביא לפנינו, כל שעשה לא עשה אלא בשבילי. אבל ארח רע מהוא או, וכי מה אכלתי לו, פת אחת אכלתי לו, כוס אחת שתיתי לו, כל מה שעשה עשה לצורך אשתו ובניו, ואו זכור כי תשגיא פעלו וגו. 3. הרואה את הכושי ואת הבוריק ואת הגיחור ואת הלוקין ואת הכיפיח ואת העם (ואת החרש ואת השוטה ואת השכור), או ברוך משנה הבריות. את הקיטע ואת החיגר ואת הסומא ואת מוכי שחץ, או ברוך דיץ האמת. 4. הרואה בני אדם נאץ ואילנות נאות, או ברוך מי שככה לו בריות נאות. 5. הרואה את הקשת בענן, או ברוך נאמן בבריתו זוכר הברית. 6. היה מהלך בדרך בין הקברות, או ברוך יודע מספרכם הוא עתיד לדון, והוא עתיד להקימכם בדין. ברוך נאמן בדברו מחיה המתים. הרואה את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות, או ברוך עושה בראשית. ר יודה או המברך 25 זכור וכו/ איוב ל ו, כ ד. המאה וכו/ ירוש פ ע ה ב, י ג סע ב; בבלי כ ח ב ; תכחומא עמזכן הכ ל. 28 הרואה וכו/ ירוש/ בבלי ותכחומא הכ ל; תכחומא וילא שי ו ; ועיין ירוש ע ז פ א ה ע, מ רע ב, ובבלי שם כ א/ «2 הרואה וכו/ ירוש פ ע ה ג י ג ע ד; בבלי כ ע א ; תכחומא כח סי ו/ הול בוב סי ז/ 30 היה וכו/ ימש הכ ל(לעיל שם); בבלי כ ח ב ; פסי ר רפי ב, מ ו ע הרואה וכו/ ירוש פ ע ה ג, י ג ע ד; בבלי כ ע ב ; וי ר פכ ג, חי. 33 ר יודה וכו/ להלן חרומוח פ ז הי א. 20 בשחרית ד א שחרית. וסוצא כל ן א וםוצא [אני את] כל אילו ד אלו א אלה. ' 0 ני א פ ת ו ח 1 2 אוי ד אופר א אום. ארח... או ן א חסר ד אורח... מה הוא אוסר. 22 חתיכות ד נלוסקאות. נלוסקאות ד חשובות א קלוסקאות. 23 כל ך א כל [םה!. בשבילי א בשבילו. אבל ד חסר. ארח ד א אורח. סהיא אוי ד סהו אוס א םה הוא אום לו ד לא. אכלתי ד אכלתי [ולא חתיכה אחת אכלתי]. לו כוס ד לא כוס. אחת ד א אחד לו ד חסר. עשה לצורך ד א [לא] עשה אלא בשביל 2 8 ואי ד [על אורח טוב סהון אוסר א וכן הוא אום. זכור פ זכר. פעלו וגי ד א פעלו אשר שררו (א שוררו) אנשים. 26 ואח הבוריק ד א חסר. הלוקין ך א הלווקן. הכיפיח ד הקיפ א הכיפח. הננס א הננוס ד הננס [הדרניקום] מאת... השכור) ן הסוקף חסר בך א. 2 7 אי ד אוסר. הבריות ד א פחוח. הקיטע ואת החינר ד החינר ואת הקיטע. 28 ואת םוכי ד וסוכי א ואת סוכה. שחין ד שחין [ואת פתויי ראש ואת הברקנין]. או ד אוסר א אוס. הרואה ך א ראה. 29 באין א נאים. נאות ד נאין א נאים או ד אוסר. א חסר. סי שככה לו ד שברא א שככה לו בעולםו. את אחסר. 30 הקשת א קשת או ד א אוסר. ברוך ן ך חסר. זוכר ד [ברוך ן זוכר. מהלך ד הולך. בדרך ד א חסר. 31 בין ד א בבית או ד אוסר. ברוך ן א בר. םספרכם ן א םספר כולכם ד םספר כלכם [הוא יודע] לדון ד לדין א לדון [אתכם]. והוא ד א הוא. להקיטכם ד להקיםכ. 32 בדין ד א חסר. ברוך א ברי. נ^םן בדברו ד חסר. הסתים ן ך סתים [בטאטרו]. ב ך א פתוח. הרואה ד חסר. 33 הםזלות ד הםזלות [כסדרן] או ך אוסר א אוס. יודה ד א יהודה. אוי ד אוסר א אוס. 25. כי ת ש גי א וכוי. ולשיכך צריך אדם להתנהג כאורח טוב ולהשגיא את סעלו של הבורא יתברך. 26. ה בו ר י ק. צ ל: הבוהק, כלומר אדם שיש לו כתמים לבנים בפניו, ונראה כצרוע, עיץ בבהיא. הגיחור. אדום ביותר. הלוקין. לבן בעתר (»»6X. s > ה כ י פ י ח. כלומר, גבח, ארוך ודק. 32. את החמה וכוי. כלומר, כשרואה אותן בתוקפן, וכשעת יצירתן. ועיץ בבהיא.

46 ברכות פ ו (בי ע פ ז) 35 על החמה הרי זו דרך אחרת. וכן היה ר יודה או הרואה את הים תדיר ונשתנה בו דבר צריך לברך. 7. ר מאיר או/ הרי הוא או ואהבת את ה אליך בכל לבבך, בשני יצריך. ביצר טוב וביצר רע. ובכל נפשך, ואפי הוא נוטל את נפשך. וכן הוא או/ כי עליך הורגנו כל היום. דבר אחר בכל נפשך, בכל נפש ונפש שברא בך, שנ תחי נפשי וגו/ ואו כל עצמותי תאמרנה ה מי כמוך. בן עדי או בכל נפשך, תן נפשך על המצות. יש דברים שהן תפילת תיפלה. כיצד כנס מאה כורין, אמ יהי רצון שיהיו מאתים. כנס מאה חביות אמ יהי רצון שיהיו מאתים הרי זו תפלת שוא. אבל מתפלל הוא שתכניס בהן ברכה ואל תכנים בהן מאירה. 8. ר דוםתאי בי ר יניי אמ משם ר מאיר הרי הוא או ביצחק וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי, דרש יצחק ואמ הואיל ואץ הברכה שורה אלא על מעשה ידי, עימר וזרע, שנ ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, מאהמנין. מאהשערים, ה. 37 כ י ע ל י ך וכו/ תהלים 3 5 ר מאיר וכו/ עיין לעיל שר 8 ומש ש. ואהבת וכו/ דברים ף, מ ד, כ ג. «3 תחי וכו/ שם קי כן, קע ה. כל וכו/ שם ל ה י/ בןעזייוכו/ ספרי ואחחכן פי ל ב עמ 55. יש דברים וכו/ עיין בבלי תעכית ח ב וב מ מ ב א/ ועיין במשכתכו פ ע מ ג. וברכתי ך וכו/ בראשית כ ו, כ ד. «ויזרע וכו/ שם, כ ו, י ב. 4 7 מאה מכין וכו/ עיין ב ר פס ד, ו/ עמ 706, ובשכי ס שם. תדיר ן א חסיד. או ד אומר א אום. יודה ך א יהודה. זו ן א זה. *3 היי ד חסר. הרי הוא או ן א חסר. או ך אוסר >ב פ<. ר ך א ןהיהן ר. 3 8 לביר ד א סתום. ר ע ( ד ה ר ע. 37 ובבל ך א בכל. יאפי ד אפלו א אפילי. ד ל ב ב ך ] ו נ ו פ ר [., 35 לב ב ך 38 הורגנו וע ליך. ך אום,- או כי עליך אחסר וכן... היום ן ד א חסר. היא 30 תחי נפשי ד ותחי בכל נפש ונפש ן א בנפש. דיא. ד דבר אחר היום ב ד פתוח. פ הרננו. ד חסר. ה מי כסיך פ עצםתי. עצםותי ך ואומר א ואום. ואו ד א ותהללך. ו גפשך. 1. תפילת תיפלה המצות ד א מצותיו. בכל נפשך ד חסר. «עז אי ד א עזאי אוסר,א אום ). אס ד ואוסר כורין ן א כורים. כנס ד א כונס. כיצד ן א כתה צד. ד תפלות שוא א תפילה של תיפלה. תפלת ן א תפילת. אס ך ואוסר א ואום. ך א וכעס. 42 כנס ם. ת י םאתים א סא א ואום'. םאירה ן ואל תכנים ד ולא שתכנס א ולא תיכנס. בהן ן א בהם. 43 שתכניס ד שתכנס א שתיכנס. םאיר ן אם סשם ד א אסר (א אוס ) םשום... בי ר עיי ך א בר ינאי. י ד חסר. ד םארה ת י. 45 בעבור... עבדי ד א חסר. ואם ד חסר. פ א ו ה ר ב י ך א א ן ט / ן ה ר ב ת, ן ד א ן. עיסי ד א עסד. ידי ד ידיו א ידים. םעשה ן ך א בםעשה. על ד א חסר. 45 הברכה ד א ברכה. סאה ן ד ויסצא ומסר. ויסצא... שערים פ ההוא >ב פ< ד ההי. 47 ההיא ד שנאסר. «ך םניין א םינין. א וסאה םנין ש ו א. 43. ב ר כ ה וכוי. כלומר. שיתברכו מתוכן, ופתפלל כן אפילו כלומר, 41. ת י מ ל ה. כלומר, ברכה ליצחק כתוספת על הברכה (בראשית כיו, 44. יו ב ר כ וז י ן וכו. לאחר שמדד. כלומר את הדיבור.וברכתיך ואמר הואיל ואץ האוצר 45. ד ר ש וכו. גי, ד ) בזכות אברהם. מתרבה מאליו ואץ הברכה שורה אלא במעשי ידים (עיץ בשנוים), לפיכך עמד (כני כל הנוסחאות) כלומר, לא מאה ממה שזרע אלא מאה וכוי. מנין 47.מ א ה וזרע וכו. ועת בבהיא. חלקים, מאה תבואות.

47 36 ברכות פ ו (בי ע פ ז) מאה דעים. מאה שערים ששערו מאה פעמים, נמצא על אחד מאה במה ששיערו. 9. העושה כל המצות מברך עליהן. העושה סוכה לעצמו או ברוך שהגיענו לזמן הזה. נכנס לישב בה, או ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. משברך עליה יום ראשק שוב אינו צריך לברך. 10.העושה לולב לעצמו, או, ברוך שהחיינו וקיימנו והניענו לזמן הזה. כשהוא נוטלו, או ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב. וצריך לברך עליו כל שבעה. העושה ציצית לעצמו, או ברוך שהחיינו. כשהוא מתעטף, או ברוך אשר קדש במצ וצו להתעטף בציצית. וצריך לברך עליהן בכל יום. העושה תפלין לעצמו, אומ ברוך שהחיינו. כשהוא מניחן, ברוך אשר קד במצ וצו להניח תפלין. מאימתי מניחן, בשחרית. לא הניחן בשחרית מניחן כל היום כולו. 11. השוחט צריך ברכה לעצמו. או ברוך על השחיטה. המכסה את הדם צריך ברכה לעצמו. אומ ברוך על כיסוי הדם בעפר. 12. המוהל צריך ברכה לעצמו. או ברוך על המילה. אבי הבן צריך ברכה לעצמו. או ברוך א להכניסו בבריתו של אברהם»< העושה כל וכו/ עיין ימש פ ו ה א, י ע א סוכה וכו/ ירוש פ נו ה ד, י ד ע א; בבלי פסחים, ז ג ; סוכה מ ו א ; מנחות מ ב א/ משברן וכו/ ירוש פ ג ה ג, ו ע ב; פ כו ה ד, י ד ע א; סוכה פ א ה ב כ ב ע ב; בגלי סוכה מ ו א/»* כשהוא מחעעף וכו/ ימש פ נו הנ ל, בבלי ס ב/ כשהוא מניחן וכו/ ימש חנ ל. ועיין ימש פ ב ה ג, ל ע ג, בבלי הנ ל ומנחות ל ו א/ מ ב ב/ «5 השוחנו וכו/ להלן חולין פ ו ה נו; ירוש פ נו הנ ל; בבלי פסחים ז ב/» או ברון וכו/ ימש הנ ל; בבלי שבת קל ז נ/ ששערו ד ששיערו א ששיערום. סאה שערים ד וסאה רעים. 48 סאה דמים... שערים ן א חסר. אי ד א צריך לברך. 49 סברך עליהן ד אחת. אחי א חסר. ד ונםצא. נסצא קדשנו בםצוחיו ד חסר. אשר קדשנו... וצו ד אוסר. 80 או ד אוסר א אום. אמו צריך ראשון ן א הראשון. סשברך ד וםשברך א םשבירך. 81 וצונו א וציונו. א קידשנו בסצ. כשהוא והניע ד א שהניענו. שהחיינו וקיים ד א חסר. 6 3 או ד אוסר. לברך ד לא יברך שבעה ברוך... וצו ד חסר. א בר אש קיד בסצו וצי. 5 8 או ד אוסר. ד וכשהוא. א חסר 5 8 כשהוא שהחיינו ד א שהניענו א [לזמן הזה ן. ברוך אבר. אי ד אוסר א אוס. ב ד א פתוח. ד וכשהוא. סתעטף א סתעטף ןבה! «או ד אוסר א אוס. ברוך... וצו ד חסר. א בר אשר 88 חפלין וצריך... יום ד א חסר ב פתוח. בציצית ד א פתוח. קידשנו בסצו וציונו. כשהוא ד וכשהו שהחיינו ד א שהגיענו א ןלזםן מהן. ברוך ן א ברי. אוס ד אוסר. א תפילין ברוך ד חסר. א ברי. 67 קי ד קדשנו א קיד מניחן ד סניחן [אוסר! א סניחן [או ן. א וכשהוא. 58 בשחרית בשחרית ן א שחרית. תפלי! ד א תפילין. פתוח. בסצ וצו ד חסר. א במצ וצי. כולו ד א חסר אי ד חסר. «5 ברוך על ן א בר [אשר קידש בסצ וצ ן על. א שחרית. בעפר 60 כיסיי ך כסוי. אוס ברוך ד א חסר. אח הדם ד דם. השחיטה ב ד א פתוח. ד א חסר. הסוהל ד הסל או ברוך ד חסר. א ברוך [אשר קיד בסצ וצי ]. הפילה כריך א ד ברוך אשר [קדשנו בסצוחיו וצמו] א בר אשר 8 1 אי ד א חסר. ב ד א פתוח 8 1 [קיד בסצ וצי ]. 48. ששערו וכוי. כלומד, 1 ממה 1 ששערו בתחילה מצא פימאה. 81. שוב אינו וכוי. שהרי חייב בסוכה בלילות כבימים. ואץ הפסק בחיוכה (ירושלמי). 54. כל שבעה. שהרי הלילות מסםיקץ (ירושלמה. 57. ב ש ח ר י ת. כלומר, ובאותה שעה מברך עליהן, ושוב אמו מברך כל היום.

48 ברכות פ ו (כי ע פ ז) 37 אבינו. העומדץ מה הן אומ/ כשם שהכניסתו לברית כן תכניסו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. 13. המברך מהו או/ אשר קדש ידיד מבטן וחק בשארו שם (וח ) וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת 65 אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת. ברוך כורת הברית. 14. היה הולך להפריש תרומה ומעשרות, או ברוך שהניענו לזמן הזה. כשהוא מפרישן, או ברוך אש קד במצ וצו להפריש תרומה ומעשרות. מאימתי מברך עליהן בשעה שמפרישן. 15. עשרה שהיו עושץ עשר מצות, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היו עושץ כולן מצוה אחת, אחד 70 מברך לכולן. יחיד שהיה עושה עשר מצות, מברך על כל אחת ואחת. היה עושה מצוה אחת כל היום, אין מברך אלא אחת. היה מפסיק ועושה, מפסיק ועושה, מברך על כל אחת ואחת. 16. הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. ר שמעץ או ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו מהו [אומר], יהי רצץ מלפניך ה אלהי שאכנס לשלום. 75 נכנם לשלום, אר מודה אני לפניך ה אלהי שהכנסתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך ה אלהי שתוציאני לשלום. יצא לשלום, או מודה אני לפניך ה אלהי שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך ה אלהי שתגיעני למקומי ג ה ג 0 ל יחיד וכף. עיין בבלי סוכה מ ו פ כשהוא וכו/ ימש הכ ל; להלן תרומות w מ ל. 4 ל בכניסתו וכו/ 7 2 ה כ כ כ ס ן כ ן / מ ש כ / ע י י ן ח ן ל י ן פ / ן, מ ל ן ה ן כ ן, ^ ילוש פ נו ה ו, י ד ע ב; בבלי ס א/ העוםדץ ד והעוטדין א והעוסדים. םה הן ד א חסר. שהכניסתו ך שהכניסו א שהיכנםתו. כן ן א כך. תכניסו א תכניסהו. 03 ולחופה ד לחופה. ולסעשים טובים ך לםעשים טובס. א חסר. מהי ד א חסי או ד אוסר א אום. קדש ן א קידשנו ב מנסחקו.נוי וביית)..6 וחק ך וחוק א חוק. ש. 5 חלקנו >יח < ד א חסר. וצאצאיו ד וצאצאו א צאצאיו. חתם באות ד וחתם באו. קדש ן א ק - צוינו א חלקינו צורעו. שארגו ן א שארינו. סשחח ן א חסר. ך א ןלסען בריחו אשר שם בבשרינון. כרוך א ב. הברית ד הברי ןהסל נרים אוסר בסצותיו וצונו לםול את הנדים. להטיף םהן דם בריח. שאילסלא דם כרית לא נתקיים שפים וארץ, שנאסר אם לא בריתי יוטם ולילה ומסר, ברוך כורת הברית: הסל את העבדים אופר ברוך על הפילה הפברך אופ ברוך אשר קדשנו בפצותיו יונו לסול את העבדים ולהטיף סהן דם א םהלך. תרוסה ן א תרופות או... פפרישן ך א חסר. ד בדית וכו :]. 6 הולך I אשר קדשנו א אש קיד. בסצ וצו ד חסר. א בסצ וציו. וםעשרות ד 8 7 אי ד אוסר. אשי קד א פשעה. 60 עושין כולן ן א כולם עושין. 70 שהיה עושה ן א שעושה. ד ד ופעשר. 68 בשעה א ס צ ן י ת < 1 7 א ח ת ( ך ו ז ם ר. אלא ן א אלא ןפעםן. פססיק ועושה ן א חסר. 72 כל ן א כל ן פצ ו ת ד ס ב ר ך. 73 ר שפעון או ך א בן עזאי אופר >א אופ ). 74 (אוסר! השלפתי 0 ת פלל ן «עס ופע ד א פה הוא אופ אלהי ן א אלהינו. שאכנס לשלום ד שאכנס בשלום א שתכניסני [לכרך זה! לשלום. 76 לשלום ד בשלום. או ך אופר א אופ. ה אלהי ן א חסר. שהכנסתני לשלום ד שהכנסתי בשלום. כן ן אחסר. 76 ה אלהי ד חסר. לשלום ן א ןפכרך זה ן לשלום. או ך אופר א אופ. לל לשלום א ןסכרך זה] לשלום ןוכשם שהוצאתני לשלום]. כן ן ך א כך. יהי... שתגיעני א הוליכני לשלום ותספכנ לשלום עד שאגיע. פלפניך... שתגיענ ד סלפניך שאניע. לסקוס ן כיה ד א. ב לפקופז. 63. ידיד. כלומר, יעקב שנקרא אועב(מלאכי א, ב ). 68. ע ש ר וכו. כלומר, שאץ ברכותיהן שוות. 70.עשר מצות וכוי. כלומר, שאץ ברכותיק שוות, כברישא. 71.מפסיק וכו. כלומר, תמלך אח כ לחוור על אותה מצוה.

49 38 ברכות פ ו (כי ע פ ז) לשלום. 17. הנכנס למרחץ, מברך שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו או,, יהי רצץ מלפניך ה אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום, ואל ירע בי דבר קלקלה. ואם חם ושלום אירע בי דבר קלקלה תהי מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בה לעתיד לבא. יצא בשלום, או מודה אני לפניך שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתגיעני לביתי לשלום. 18. ר יהודה או שלש ברכות חייב אדם לברך בכל יום. ברוך שלא עשני גר, ברוך שלא עשאני בור, ברוך שלא עשאני אשה. גוי, שג כל הגוים כאין גגדו כאפס ותהי נחשבו לו. בור, שאץ בור ירא חטא. אשה, שאץ הנשים חייבות במצות. משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמ לעבדו בשל לי תבשיל, והוא לא בשל תבשיל מימיו, לסוף מקדיח הוא את התבשיל, ומקניט את רבו. להפוך לו חלוק, והוא לא הפך חלוק מימיו, לסוף מלכלך את החלוק, ומקניט את רבו. 19. לא יכנס אדם להר הבית במעות צרורין לו בסדינו ובאבק שעל רגליו ובאפנדתו חנורה עליו מבחוץ, שנ שמור רנלך כאשר תלך אל בית האלים. ר יוםה בי ר יהודה או הרי הוא (ר ) או ל הכככס וכו. ירוש ובבלי הכ ל; מס דא ר פ י, הול היגער, עמ 295. שלש וכו. ירוש פ נו ה ב, י ג ע ב; בבלי מנחות מ ג ב ; פרקי דרבי, הול גרינהוכו, עמ ס ו. «כל ה גוי ם וכו/ישעי מ/י ז. 8 6 שאין בור וכו. אבות פ ב מ ה. 0 לא וכו ; משנה פ נו מ ה; תו כ קדושים פ ז, ה נו, ל סע ד (בבלי יבמות ו ב ); ספרי כי תלא פי רנ ח, עמ 282; ירוש פ נו ה ח, י ד ע ג; בבלי ס ב ב ; קה ר פ ד, י ז; דב ר ליברמן, עמ שמור וכו/ קהלת ד/ י ז. 78 לשלום ד בשלום. למרחץ ד א לבית המרחץ. טברך ד א םתפלל. 79 סחו א חסר. או ד אוסר אאוס. אלהי א אלהינו. ותוציאני לשלום ד ותוציאנו לשלו. 80 ירע ד א יארע. דבר ד דבי. חס ושלום ד א חסר. אירע ד א יארע. תהי ד יהא א תהא. 81 כפרה על ד כפרתי עלי. כל עוניתי ד חסר. א בל עוונותיי. ותצילני ס ד והצילנו סזה. בה ך בזה. בשלום ד א לשלום. 8 2 אי ד אוסר א אוס. לפניך ד א לפניך [ה אלהין. שהוצאתני ד שיצאתי. סלפניך ד םלפניך [ה אלהין. שתגיעני ד שאניע א שאבא. לביתי ן א לסקוםי. 8 3 אי ד אוסר א אוס. חייב ן ד א צריך. אדם ד חסר. 84 כריך ד חסר. עשני ד א עשאני. בור... אשה ד א אשה... בור. נוי ן א [ברוך שלא עשאני] מי. 86 שני ד א חסר. המים ד נוים. כאפס לי ד א חסר. באפס ותהי ן פ מאפס ותהו בור... אשה ד א אשה... בור. בור ן א [שלא עשאני] בור. 88 חםא ד חטא [ולא עם הארץ חסיד]. אשה א ןשלא עשאני] אשה. שאין ד אין. הנשים חייבות ן ד א אשה חייבת. סשלי ד חסר. 87 שאס ד שיאסר א שאי. בשל לי ד א לבשל לו. והיא ד א הוא. 88 בשל ד בשל [לו] א בישל. לסוף ד א סוף. סקדיח ד שסקדיח. הוא ד א חסר. להפוך ד לחפות א לחפת. 89 והוא א הוא. הסך ד חיפת א חסת. לסוף םלכלך ד א סוף שםלכלך. 90 להר הבית ד בהר החבית. צרורין ד הצרורו א הצרורות. ובאבק ן א ובאבקו. 91 ובאפנדתו ד וכאפונדתו א ובפונדתו. חמרה עליי ד החמרה לו א חמרה לו. שני ד שנאסר. שםור רנלך פ שסר רנליך. כאשר ן א באשר. האלים ן א האלהים [וני] ד האלהים: [ולא יעשה קפנדריא ורקיקה סקל וחוסר שאין בו דרך ביזיון אסרה חורה כך על אחת כסה וכס וקל וחום שיש בו דרך בזיון]. יוסה בי ר יהודה ד יהודה בר יוסי א יוסי בר יהודה. או ן א אום ד אוסר [אינו צריךן. >ר < ד א חסר. או ך אוםר א אום. 91.ובאפנדתו. כלומר, אדור חלול. שמור רנלך וכוי. כלומר,תן דעתך על כניסתך לבית האלקים.

50 ברכות פ ו (בי ע פ ז) 39 כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, על אחת כמה וכמה קולין וחמורין יש לדבר. ורקיקה מקל וחומר. ומה מנעל שאין 95 בו דרך בזוי, אמרה תורה אל תכנס במנעל, קל וחומר לרקיק/ שיש בו דרך בזוי. 20. הפותח ביו ד ה י וחותם ביו ד ה י [הרי זה חכם. ביו ד ה י וחותם באל ף למ ד הרי זה בור. באל ף למ ד וחותם ביו ד ה י] הרי זה דרך בינוני. באל ף למ ד וחותם באל ף למ ד הרי זה דרך אחרת. 21. כל חותם ברכות שהיו במקדש היו עד העולם. משקלקלו המינץ ואמרו 100 אין עולם אלא אחד, התקינו שיהיו או מן העולם ועד העולם. מודיעים שהעולם הזה בפני העולם הבא כפרוצדור בפני טרקלץ. 22. אין עונין אמן במקדש. ומניץ שאין עונין אמן במקדש, שנ קומו וברכו את ה אלהיכם מן העולם ועד העולם ויברכו את שם כבודך. ומניץ על כל ברכה וברכה ועל כל תהלה ותהלה, ת ל ומרומם על 105 כל ברכה [ותהלה, על כל ברכה] וברכה ועל כל תהלה ותהלה. 23. בראשונה כשהיתה תורה משתכחת מישראל, היו זקנים מבליעין אותה /. 3 6«הפוסח וכר. ירוש פ ע ה יא, י ב ע ד. י כל ס ה ר ר! ו כ ו. א «כ י ה. 1 שהעולם וכו/ אבוח פ ד מע ז. אין ערכין m מ מ ש כ / ו כ ו / חוחם וכו/ להלן תענית פ א הי א ואילך; ימש פ ע ה ח, י ד ע ג; תענית פ ב הי א, ס ה ע ד; ככלי ס ג א ; תענית ע ז ב ; סועה מ ב/ ועיין ספרי האזינו פ י / ש ו עמ 342. נחמי ע/ ה/ קומו וכו/ על. 4«קולץ ך א קלין. יש ד א חסר. לדבר ד ] ב א ו ר א ה [ ע ל ן ^ פ ד א ן 93 לב א ד א בדבר ד [אם לפני םלך בשר ודם אין עושין כן לא כל שכן לפני סלך סלבי הסלכיס הקביה:] ורקיקה בזוי ד חסר. 95 בו דרך בזוי ן א בה םנהנ בזיון. תכנם ן א חיכנס. לרקיק ן א לרקיקה בו דרך בזוי א בה םנהנ בזיון. 96 ביויד ה י יביס) ך ביוד והא א ביוד הי. וחותם א והחוחס [הרי זה... בירד היי] ן חסר ב והשלםתי ע פ א והרוקח. ובכל הנוסחאות של התוספתא הבבא של.בורי היא אחרי של.דרך בינוני, עיין בבהיא. ביו ד היי וחותם באלף לסד ן כיה ברוקח. א ביוד הי וחותם באלף ולא בדלת ד באלף לסד וחוחם באלף לסד. 97 באליף לסיד וחותם ן ביה בך וברוקח. א באלף ולא בדלת וחותם. בירי הי' ד ביוד והא. 98 דרך ך א חסר. באליף לסיד וחוחם ד ביוד בא וחוחם א באלף ולא בדלת וחותם. באליף לסיד הרי זה ד באלף לסיד הרי זו א באלף ולא כדלת הרי זה. 99 כל ד על. חותם ן א חותםי. ברכות ך הברכות. שהיו ד א חסר. בםקדש ך א שבםקדש. היו ן ד היו [אום ]. סשקלקלו ן א סי שקילקלו. ואסרו ן כ ה ד א ב יאסרו. 100 אין עולם ן א שאין העולם. שיהיו אי ד א שיהו אוםרין. סודיעים ך א וסודיעין. 101 שהעולם ן א [שאין] העולם. כסרוצדור ן ד כפרחדור א [אלא] כפרחדור. בפגי ך לפני א ספני. טרקלין ד החדר. 102 וסנ ן... בםקדש ן ד חסר. ומניין ן א וסנין. שנ ך שנאםר. וברכו פ ברכו. אח פ א חסר. ה א לה. 103 אלהיכם ן ד אלהים. ויברכו ן א [ואופי] ויברכו. את פ ד א חסר. כבודך פ כבדך ד כבודו!וםרוםם על כל ברכה ותהלה). 104 וםניין... תיל ן אחסר. ופנ ן ך סניין. ועל... ותהלה ד חסר. תיל ד תלמוד לוסר. 105!וחהלה... ברכה] ן השלסתי עיפ ד א (א ותהילה). ועל... ותהלה ן ד תן לו תהלה א על כל תהילה ותהילה. 106 כשהיתה ד א שהיתה. םישראל א בישרי. זקנים ן א זקינים. םבליעין ד םבלעין. 94. קו לין וכוי. כלומר, שאסור להכנס לחצר מלך מלכי המלכים דרך בזיון מבליעין אותה וכר. כלומר, מבליעץ דברי תורה בעיהם לבין ע*םם בראשי פרקים בעלמא, משום עת לעשות לה הפרו תורתך, וכפי שמבארת הסיסא.

51 40 ברכות פ ו (בי ע פ ז) ביניהן, שנ והנה בעז בא מבית לחם וגו/ואו ה עמך גבור החיל, ואו אל תבוז כי זקנה אמך עת לעשות נל]ה. 24. הלל הזקן או בשעת מכנםין פזר, בשעת מפזרץ כנם, בשעה שאתה רואה שהתורה חביבה על כל ישראל והכל שמחין בה, את תהי מפזר בה,שנ יש מפזר ונוסף עוד. בשעה שאתה רואה שהתורה משתכחת מישראל, ואין הכל משגיחץ עליה, את הר מכנס בה, שנ ע ת ל ע ש ו ת ל ה. היה ר מאיר או אין לך אדם מישראל שאץ עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, אוכל פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של (שמונה) שמונה עשרה, ועושה שאר כל מצות ומברך עליהן. 25. וכן היה ר מאיר או אץ לך אדם מישראל שאין מצות מקיפות אותו. תפלץ בראשו, תפלץ בזרועו, מזהה בפתחו, וארבע ציציות מקיפות אותו, ועליהן אמ דוד שבע ביום הללתיך ונו/ נכנם למרחץ מילה בבשרו, שנ למנצח על השמינית ונו/ ואו חונה מלאך ה סביב ליריאיו ויחלצם. 07! והכה וכו/ מת ב/ ד/ ה ע מ ן וכו/ שופנוים ף, י 3. «> א ל ח ב ו ז וכו/ משלי כ ג, כ ב. ע ת וכו/ תהלים קי נו, קכ ו. י<! הלל וכו/ ספרי זונוא ריש פנחס; ירוש פ כו ה ח, י ד ע ד; בנלי ס ג א ; מדרש שמואל פ א, עמ 2; מדרש משלי פ ח, נו ז, הול בובר, עמ יש מפזר וכו/ משלי י א, כ ד. עת וכו/ תהלים קי נו, קכ ן. 3 היה וכו/ ירוש סוף מכילתין; בבלי מנחות מ ג ב/ ועיין במדרש תהלים רפ ו, עמ 58.»! וכן היה וכו/ ספרי סוף ואתחנן, עמ 68; ירוש ובבלי הכ ל; סוף מס תפילין ש ב ע וכו/ חהלים קי נו, קס ד. «ל מ כ ל ח וכו/ שם י ב, א/ חונה וכו/ שם ל ד, ח/ 107 ביניהן ד חסר. א ביניהם. שנ ד שנאמר. בעז ד א בועז. טביח לחם וני ך חסר. א לחם ןויאםר לקוצרים ה עםכםן. יאי ד ואוםר. עםך נמר א עיסך ניכור. 108 ואו... נל]ה ד א חסר. אל פ ואל. לה ן כ ה כפ. 08! הלל א הילל. אי ד אוסר. בשעת ן ך בעת. םכנסין ן א הסכנסין. בשעת ד בעת א ובשעת. םסזרין ן א המסזרין. 0 שהתורה ן ד תורה. כל ד א חסר. ישראל ן א ישר. שםחין ן א שםחים. אח תהי ד הוי את א את הוי. 111 בה ד חסר. שנ ד שנאסר. בשעה ן א ובשעה. םשחכחח ך שכוחה א שכיחה. ג את הוי ן ד הרי את. בה ד חסר. שני ד שנאם. לה ד לה [הפרו תורתיך] א לה ןהסרו תורתך. ר סאיר אוס הפרו תורתך עת לעשות לה ]. 118 היה ד חסר. אי ד אוסר א אומי. מישראל ן א סישר.. ך א םברך. פתו ן א פיתי ד [אתן סחו 116 וסתסלל שלשה ד א מתפלל שלש. (שמונה > ד א חסר. כל ך חסר. םצות ן א הסצוות. 116 עליהן ן א עליהם. אי ך אוסר א אום. מצות א המצוות ד ןשבען מצות. 117 תפלין א תפילין. תפלין ד ותפלין א ותפילין. סזחה א ומזחה. בפתחי ד לפתחו א בפיתחו. וארבע ד ארבע א וארבעה. 118 ועליהן ן א ועליהם. אמ ד אמר. הללתיך ן א היללתיך. יני ד חסר. א על משפטי צדקך. נכנס למרחץ ן א וכיון שנכנס לבית המרחץ. 11 מילה א ןוראה] מילה. שנ ן ד שנאמר. למנצח פ למנצח ןבננינותן. וגו ן א מזמור לדוד יאי ד ואומר. חמה פ חנה. 120 ליריאיו פ ד א ליראיו בשעת מ פזר ין וכוי. כלומר בשעה שהתלמידים מפורץ את התורה ואמם אוגרים אותה, טס את דבריך, וכמו שמפורש להלן. ועח בבה א ד ה בשעה שאתה.

52 מסכת פאה [פרק א ] 1. דברים שאץ להן שיעור, הפיאה והבכורים והראיץ וגמילות חסדים ותלמוד תורה. הפיאה יש לה שיעור מלמטה ואין לה שיעור מלמעלה. העושה כל שדהו פיאה אינה פיאה. 2. על אילו דברים נפרעץ מן אדם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, על ע ז ועל נלוי עריות ועל שפיכות דמים, ועל לשון הרע כעד כולם. זכות יש לה קרן ויש לה פירות, שנ אמרו צדיק כי טוב כי פרי ונו/ 3. עבירה יש לה קרן ואץ לה פירות, שנ אוי לרשע רע. אם כן מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם וגו/ עבירה שעושה פירות יש לה פירות, שאץ עושה פירות אץ לה פירות. 4. מחשבה טובה המקום ברוך הוא מצרפה, מחשבה רעה אץ המקום מצרפה, * דבריס וכו/ משכה פ א מ א; בבלי חגיגה ו סכנ נ; חולין קל ז ב/ יש לה וכו/ פ א מ ב; נ ר ו ע א. 3 על אילו וכו/ אבות דדן פ מ, עמי 120; ילוש פ א ה א, נרו ע ד. ה א, ילוש פ א» זכות וכו/ אבות דדן הנ ל; ירוש הנ ל נףז רע ב; בבלי קידושין מ א/ אמרו וכו/ ישעי ג/ י/ 7 אוי לרשע וכו/ שם י א. ויאכלו וכו/ משלי א/ל א. י מחשבה וכו/ ירוש ובבלי הכ יל, מדרש ההלים פ> הול בובר קי ח ע א. ועיין אבות דדן פ ח, עמ 36, ומ ש להלן פ ד הי ז. והבכורים והראיון א והביכורים שיעור ך מעור. ה ם. ל א להן ן ך! דברים ד ןאילון דברים. לה שיעור ך לו שעור. הפיאה ך פאה א פיאה. ב פתוח. 2 חורה חסדים א חסד. והריאיון. על ד חסר. פיאה ן א סתום. אינה ן א אינו. a פיאה ך פאה. סלסעלה ד פתוח. לה ד לו. לעולם ן א בעולם. ך א קייסת ןלון. 4 קייםת ד ס. ך א הא אדם ד אלו הדברים. אילו דברים 8 פרי וגו ד א פרי מעלליהם יאכלו. ך שנאסר. 5 שנ גלוי ן א גילוי. ז ר ה. ע*ז א עבודה ד א חסר. אם כן ך א רע ןכי גםול ידיו יעשה לון. 7 רע «ד שגאםר. עבירה ד עברה ד א ןאלא] 8 עבירה ד חסר. א וסםעצותיהם ישבעו. ונו ד ויאכל. ויאכלו ד וסה. סה» הסקום ברוך הוא ד חסר. פירות ד פירו. סתום. מאין ד ושאעה א ושאין. עברה >א עבירה). סצרפה ן א סצרפה המקום ד הקב ה. םצרסה ך א סצרפה ןלםעשהן. ברוך הוא א חסר. [לסעשהן. 1.שיעור וכו. כלומר שיש בהם מ»ה אסילו בכל שהוא, והמרבה הדי זה מוסיף במצוה. (ירושלמי). והראיון. ראיית פגים בעזרה בג רגלים. וגמילות חסדים. כלומר בגופו, כנון ניחום אבלים והלוית המת, וכדומה. 2. מ ל מ ם ה. כלומר מדרבנן אץ פוחתין מאחת מששים, כמפורש במיב בםרקץ. מלמעלה. כלומר, אחרי שקצר שבולת אחת שחייבה את שדהו במאה, יכול להשאיר את כל הנותר לעניים בתורת פאה. 3. כ ל שדהו וכו. כלומר, לפני שקצר אסילו שבולת אחת. 8.שעושה פירות וכו. מירש י כגון חילול השם, שאדם חשוב עובר עבירה ואחרים למדים ממנו לעשות כן. 41

53 42 פאה פ א 10 שנ, אם און ראיתי בלבי לא ישמע ה/ הא מה אני מקיים שמעי הארץ (הא מה אני מקיים) הנה אנכי מביא רעה על העם הזה פרי מחשבות,, אלא מחשבה שעושה פירות המקום מצרפה עם המעשה, מחשבה שאינה עושה פירות אץ המקום מצרפה עם המעשה. 5. נותן אדם פיאה מתחילה, ובאמצע, ובסוף. ואם נתן בין בתחילה בין באמצע בין בסוף 5! יצא. ר, שמעון או, אם נתן בץ בתחילה בין באמצע בין בסוף הרי זו פיאה, וצריך שיתן בסוף כשיעור. ר, יהודה או, אם שייר קלח אחד סומך לו משם פאה, ואם לאו אינו נותן אלא משם הפקר. אמ ר, יהודה במה דברים אמורים בזמן שנתן פיאה ומבקש להוסיף. לא נתן מן הקמה יתן מן העומרין, לא נתן מן העומרץ יתן מן הגדיש, לא נתן מן הגדיש יתן מן הכרי עד שלא מרח. ואם 20 מרח, מעשר ונותן. 6. אמ, ר, שמעץ מפני ארבע, דברים לא יתן אדם פיאה «כוהן אדם ירמי ף, י נן. וכו/ שמעי חהלים ק ו, י ח. וכו/ און אם 8! לא וכו/ פ א מ ג; חו כ קדושים פ א ה נו, פ ז ע ג. ועיין בירוש פ א ה ג, נו ז קע ב. כחן וכו/ בבלי ב ק ל ד א ; סנהדרין פ ח א ; מכוח נו ז ב ; חמורה ו א/ ועיין במשכחכו פ א מ ו חר כ קדושים פ א ה י; ירוש פ ד ה ג, 20 מפכי ארבע וכו/ ובירושלמי קפ ב ופ ד ה א. י ח ע ב; בבלי שבח כ ג סע א. > «ד שנאם. אם אין פ ד א און אם. ראיתי ד ראית. הא מה... מקיים ד ומה... סקיי שסעי הארץ ן כיה אפ ב שסעו הארץ ד חסר. n (הא וכי< ד א חסר. על העם הזה ד חסר א פ אל וכר. 12 מחשבות א פ מחשבתם ד םחשבתו. סחשבה ד א םחשבה ןטובה]. שעושה פירות א חסר ד שעושה טובה. מצרפה עם הסעשה ד סצרפ לטעשה. 13 םחשבה ד א חסר. שאינה ד א ושאינה. עושה ן א חסר. סירות ד א טובה. הסקום ד הקב ה. עם הםעשה ד א לםעשה. 14 פיאה ד פאה. םתחילה ד א םחחלת (א טחחילת) השדה. ובאטצע ן כיה ד א. ב ובאטצעה (ונםחקה ההייא). ואם ן א אם. בתחילה ד בתחלה. בין באסצע ן א חסר. בין ן א ובין. 1 8 אי ד א אום. בתחילה ד בתחלה. בין... בין א ובין... ובין. באטצע... בסיף ד בסוף... באםצע. פיאה ד פאה 1 8 אי ד אוסר א אוט. שייר ד שייר [לון. סוטך ן א ססוך. םשם ד סשום א ןנוחן] םשום. 17 פאה ד א פיאה. אינו כיה ד ב איני א אין. סשם ד א םשום. אם ר יהודה ד חסר. אס א אי. בסה דברים אסורים ד בדיא. 18 פיאה ד א ןאח] הפיאה. יתן א נותן. העוםרין ד העסרים א העוםרים. לא א ולא. «1 העוםרין ד העםרים א העוסרים. יחן א נוחן >ב'פ). מרח ד מירח א מירחו. 20 מרח ך מירח. תותן א ונותן [לו]. אם ד אמר א א. ארבע ד א ארבעה. דברים ד א דברים [אמרה תורה]. פיאה ד פאה. 13.נותן אדם וכוי. כלומר מחלק אדם את הפיאה לג חלקים,מותן חלק אחד בתחילת הקצירה ואת השני באמצע הקצירה וכוי. 14. ואם נתן וכוי. כלומר, שנתן את כל שיעור הפיאה בץ בתחילת הקצירה בין באמצעה יצא. בין בסוף וכו. לא שנמו כן אלא אגב נררא מן הרישא, שהרי מצות פיאה כדמה היא בסוף. 16. שיתן בסוף וכוי. כלומר, כשיעור המשתייר, אבל אמו נותן פיאה על הפיאה שהפריש. אם שייר וכו. כלומר, אם שייר מן השעור (של אחת מששים), והיינו שנתן כל שיעור הפיאה חוץ מקלח אחד. ומילתא באפי נפשא היא, ואמה דבוקה לרישא. (ר אפרים אשכנזי למשנתנו). 17. ו א ם לאו וכוי. שנתן את כל השיעור וכבר יצא ידי חובת פיאה. וכל דברי ר יהודה כאן אמם אלא סיסקא ממשנתנו, ולה נסמכה הבבא שלהלן. אמ ר יהודה וכוי. הם דברי ר יהודה שלעיל הם דברי ר יהודה כאן, אלא שלעיל היא סיסקא ממשנתנו וכאן הוא ניסוח התוספתא שאמו נותן משום הפקר אלא אם כבר נתן בתחילה כשיעור. 18. לא נתן וכוי. ברייתא אחריתא היא ואמה דבוקה לרישא. 19.ש ל א מרח וכוי. כלומר לפני זריית התבואה (או החלקת פני הכרי), והימו לפני שנגמרה מלאכת הכרי למעשרות.

54 פאה פ א 43 אלא בסוף. מפני נזל העניים, ומפני בטול העניים, ומפני מראית העין, ומפני הרמאין. מפני גזל העניים כיצד, שלא יראה שעה שאין שם אדם ויאמר לעני מדעתו בוא וטול לך פיאה זו. ומפני בטל עניים כיצד, שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום, ואו עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פאה, אלא 25 מתוך שניתנה בסוף הולך ועושה מלאכתו ובוא ונוטלה באחרונה. ומפני מראית העין כיצד, שלא יהו עוברין ושבין אומ ראו היאך פלני שקצר את שדהו ולא הניח ממנו פיאה, שכך כת בתורה לא תכלה פאת שדך וגו/ ומפני הרמאין כיצד, שלא יאמרו כבר נתננו. דבר אחר שלא יניח את היפה ויתן מן הרע. 7. הירק אע פ שלקיטתו כאחד, אין מכניסו לקיום. תאנים 30 אע פ שמכניסו לקיום, אין לקיטתן כאחד. ר יוםה בי ר יהודה או רטובות תמרה פטורות מן הפאה, שאץ ראשון ממתץ לאחרון. ר לעזר בר צדוק או השיזפין חייבין בפיאה. אחרים אף אף בנות שוח וחלחלחץ. 8. אילו מפסיקין לפיאה, הנחל, והשלולית, דרך היחיד, ודרך הרבים, ושביל היחיד 2 7 ל א הכלה וכו/ ויקרא י נו, נו/ אין מכניסו וכו/ עיין במשנ פ א מ ד; חו כ קדושים פ א ה ז; ירוש כאן במקומו ושבה פ ז ה יא, נו ע א; בבלי שם ס ח א, ; ל ה כ / א. 30 ר יוסה וכו/ ירוש פ א ה ה, נףז ע ג. 33 מפסיקין פסחים נ ו ב ; כ וכו/ פ ב מ א; חו כ קדושים רפ ב; ב ק נךא א ; ב ב נ ה א ; מנחוח ע א ב/ 2 1 כסיף ד א בסוף!שדהו]. העניים ך ענים א עניים. וטפני ד ומפני. בטול ן א בטל. העניים ד ענים ה ע י. 22 הרסאין ך א הרםאים. א פתוח. העניים ד הענים א ו ד ס ר א עניים. םראית העין א עניים. כיצד ן א כיזה צד. שם ן א חסר. ויאםר ך ויא א יאסר. 23 םדעתי ד חסר. א קרובו. ב ו א וטול ד בא וקח. פיאה ך פאה. זו ד חסר. א פתוח. וספני ך א ספני. בטל ד בטול. ב וייו תלויה בין השורות. 24 וטשטרין ן ך וטשםרי. ואו ד ואוסר א ויאסרו. הוא ד א חסר. פיאה ד פאה. עכשיו... פאה ך חסר. עכשיו ן א ועכשיו. הוא ן א חסר. פאה א פיאה. 28 שניתנה ד שנתנ א שנותנה. ועושה ך ועושי. ובוא ד בא א ובא. באחרונה ן א פחוח. וספני ן ד א ספני. 26 כיצד ד חסר. ושבין ן א ושבים. אום ך אוסר א אוםרין. היאך ד א חסר. פלני j א פלוני. את ד חסר. 27 שדהו ך שדה. הניח ד א נתן. ס«ו ך סמנה א היםנו. שכך כת בתורה ד א שהרי אסרה חורה. ונו ך א חסר. 28 ומפני ד א מפני. יאמרו ן י [יהי! םן. 29 סן ך חסר. הרע B הרעה. אעיס ד א אף על סי. שלקיטחו ד שלקיטותו. אוםרין. את ד כאחד ד א כאחת. סכניסו לקיום ן א סיכגסו לקייום. תאנים ך התאנין א והחאינים. 30 אע פ ד א אף על פי. שמכניסו ד שםכנסין א ןשאין] סיכנםן. אין ן א ואין. לקיטתן ד לקיטותו. כאחד ד א כאחת. יוסה בי ר ד א יוסי בר. או ן ך אומר. רטובות ך רטיבות א רוטבות. 31 תסרה פטורות ד תמרא א אלעזר. או ד אוסר א אום. 32 בפיאה ד בפאה. או ן ד פטורין. הפאה ן א הפיאה. לעזר ן אלו. 33 לפיאה ד לפאה. דרך ד ודרך. ד ד אוסרין א אום. וחלחלחין ד חסר. א וחלחלוחין. אילו לעני מדעתו. כלומר הודעתו, קרובו >עיץ רות רבה ב, א ). 29.שלקיטתו כאחד וכוי. וכל שאץ לקיטתו בזמן אחד, או שאץ ממםו לקיום, םטור מן הפאה. >פיא מיד). 30.ר טובות וכוי. כלומר תמרות לחות ומלאות שהיו גודרים אותן מן האילן מיד אחרי בישולן. 32. ה ש י ז ם י ן. פרי דומה לשזיםים שלנו,אלא שהוא קטן ממנו,עיץ בבהיא. בנות שוח. אילן שהיה גקראתאגה לבנה,שם עממי לאורן הגדל בארץ חלב. עיץ בבהיא. ו ח לח ל ח ין. הוא םורקדן שבמשנת כלאים, והירושלמי מפרשו: נילבונא, ממעי הקטניות הנאכלות, עיץ בבהיא אילו מפסיקין וכוי. כלומר,ועיי ההפסק הן חשובות שתי שדות, ואץ מםרישץ משדה על חברתה. 33. והשלולית. כלומר, אמת המים, עיץ בבה א.

55 44 פאה פ א ושביל הרבים הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים, הבור, והניר, וזרע, וקוצר, 35 לשחת, ושלשה תלמים של פתיח, ואמת המים שאינה יכולה ליקצר כאחת. ר יהודה או אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק, ואם לאו אץ מפסיק. אכלה חגב, אכלה גוביי, קירםמוה נמלים, שברתה הרוח או בהמה, הכל מודים שאם חרש מפסיק ואם לאו אינו מפסיק. 9. קצר חציה ומכר את הקצור, קצר חציה והקדיש את הקצור, נותן פאה מן האחד על הכל.» המדרגות שהן גבוהות עשרה טפחים, נותן פאה מכל אחת ואחת. ואם היו ראשי שורות מעורבין, נותן פאה מאחת על הכל. המארג חייב בתחלתו וחייב בסופו. 10. היו בו ארבעה או חמשה גפנים, בוצרן ומכניסן לתוך ביתו, ופטור מן הפרט מן השכחה ומן הפיאה, וחייב בעוללות. אם שייר, נותן מן המשואר על מה ששייר. והמידל נותן מן המשריר על מה ששייר. 35 ואמה המים וכו/ פ ב מ ב; תו כ קדושים פ ב ה ב; ירושלמי פ ב ה ב, י ז ע א. 37 א כ ל ה חגב וכו/ פ ב מ ז; חו כ הכ ל פ א ה ו; יפוש פ ב ה א, כו ז ע ד; בבלי מכחוח ע א ב/ 38 קלר חליה וכו/ ירוש פ א ה א, כףו ע א. «המדרגוח וכו/ ירוש פ ב ה ב, י ז ע א. «המארג וכו/ ירוש פ ג ה ג, י ז ע ג. ועיין בפ ג מ ג. «היו בו וכו/ ירוש הכ ל. «והמידל וכו/ פ ג מ ג. 34 והניר וזרע ד והזרע והניר [אחד]. חרע א חרע [אחר]. 85 ליקצר ד להקצר. כאחת 3 ר יהודה אי a ך אמר ר יהודה. או א אומי. וקוצר מכאן ומכאן ן א קוצר מיכן ומיכן אין ד א אינו. 37 נוב ד א נובאי. קירסמוה ד קרסמוה א וקירסמוה. נמלים ן א נמלין. שברתה ד ושברתי א ושיברחו. «3 הקצור ד א הקציר >ב פ<. חציה ד חצייה. פאה ד א חסר. האחד ד המשויר א המשוייר. 40 המדרנות שהן נבוהות ד מדרגות שנבהן א םדרינות שנבוהים. עשרה ד עשרים. פאה א פיאה. ואס א אם. 41 נותן ד נותנין. הכל ך פתוח. בתחלחו ן א בחחילחו. 43 וחייב ד חייב בי ד א לו. ארבעה או חםשה ד ארבע וחסש א ארבעה וחםשה. בוצרן א ובוצרן. לתוך ד [ניתן] לתוך. 43 ופטור ן א פכור. סן השכחה ך א וסן השכחה (א השיכחה). הפיאה ד הפאה. וחייב א חייב. בעוללוח ך בעוללו א בעולילוח. אם ד ואם. 44 הסשואר ד המשויר א המשוייר. והמידל ד המודל. הםשוייר ד א הםשויר. 34. וזרע. כלומר, וזרע אחר (כני כייע< באמצע השדה מפסיק וקוצר לשחת. מפני שחייב בפיאה על השחת מעיה וביה דווקא, ואץ כאן התחלת קצירה לחייב את כל השדה בפיאה, עיץ בבהיא. 35. ש ל פתיח. תלמים רחבים שעושים בני אדם, כשמתחילים לפתוח את האדמה בחרישה ראשתה. ואמת המים וכו. מכאן מתחילים דברי ר יהודה שלהלן. והוא מבאר שאמה יכולה ליקצר כאחת פירושו שאינו יכול לעמוד בצד אחד ולקצור בצד שני. עיץ בבה א הכל מודים וכו. כלומר, אפילו רימ (בס א מ ב), הסובר שהקוצר לשחת מפסיק אפילו בלא חרש, מצריך כאן חרישה, שהרי אץ כאן חיוב פיאה כלל, והויא לה כשדה שנזרעה ולא צמחה. 39. מ ן האחד וכו. כלומר, מן המשוייר, כד ד וכי ע. 41.מעור בין וכו. כלומר, שהמדרטת עולות על ההר בשיפוע ובעיגולים. המארנ וכוי. כלומר, המנמר את שדהו, ומחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישץ לגורן(עיץ פיג מיג). עיץ בבהיא לתוך ביתו וכו. כלומר, לתוך ביתו לאכילה ולא לגיתו לעשותן יין. 43.ו פסו ר וכוי. מפגי שאץ בצירה אלא עימ לעשות יץ. וחייב בעוללות. שהרי הן של עניים מתחילת גידולן, ואיגן תלויות בדעתו של בעהיב בבצירה. 44. ו המי ד ל וכו. כלומר, והמידל בבצלים שהוא שולף את הבצלים שמתים כדי לתת ריוח לשאר הבצלים על מנת שיתעבו, כמפורש במשנתנו מ נ מינ. ועיץ בבהיא. נותן וכוי. מפני שעיקר הלקיטה היא מפני תקנת הנשארים, ואץ כאן קצירה, והבצלים שהידל פטורים מן הפאה.

56 פאה פ א אמ ר יהודה במה דברים אמורים במידל לשוק, אבל המידל לתוך ביתו, נותן מן המשואר על הכל. 11. המקטף ומכנים לתוך ביתו, אפי כל שדהו, פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה וחייב במעשרות. 12. הכותב נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהו, איבדה כתובתה. אמ ר יוסי במה דברים אמורים בזמן שקבלה עליה לשם כתובתה, אבל לא קבליה לשם כתובתה מה 50 שנתן נתן, וגובה כתובתה מן השאר. 13. הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורץ, שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורץ. ר שמעון או הרי האומר כל נכסיי נתונץ לפלוני עבדי חוץ מאחד מרובו שבהן לא אמ כלום, חוץ מעיר פלנית ושדה פלונית, אע פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר, זכה עבד זה בנכסים, וקנה עצמו בן חורץ. וכשנאמרו דברים לפני ר יוסה אמ 55 שפתים ישק [משיב] דברים נכוחים. 4 5 אמ ל יהודה וכו. ילוש פ ג סה ג, י ז ע ג ועיין במשנה הנ ל. «המקנוף וכו,. ילוש פ ג ה ג, י ז ע ג. ועיין בבה א. ל* וחייב במעשרוח. עיין להלן מעשרוח פ ג ה ה ומש ש. הכוחב וכו. פ ג מ ז; ילוש כחובוח ספי ב, ל ה ע ג; ניכוין פ ה שה א, מ ו לע ד; בבלי ב ב קל ג א/ 50 הכוחב וכו. פ ג מ ח; בבלי גינוין ח ב ; שם מ ב א ; ב ב קמ נו ב ; ה י א. 54 וכשנאמרו וכו. ילוש ספ ג, י ח ע א. שם ק נ ב/» ל שמעון וכו. להלן ב ב פ ע ש פ ח י ם וכו. משלי כ ד, כ ו. 4 5 א ד אמר א אי. במה דברים אמורים ד בד א. דברים ן א דבר. בסידל לשוק ד בםודל בשוק. ב ת ו ך. 46 המשואר ד א המשוייר. המקטף ד א היה מקםף. הסייל לתוך ד בםודל בתוך א בםידל אפ ד אפלו א אפילו. 47 וסן >ב'פ< ך א חסר. השכחה ד שכחה א שיכחה. הפיאה ד ופאה ס ת ו ם. 48 וכתב ד והניח א ושייר. שהו ן א שהוא. איבדה ן בסעשרו. ך א ופיאה. במעשרות ן ד אבדה אמי ך אטד א א במה דברים אמורים ד בריא א במה דבר אמור. «. שקבלהן עלי. לשם ן א לשום. כתובתה ד כתובת א כתובה. קבליה ד א קבלה ד א שקיבלה. עליה (א קיבלה) [עליהן. לשם כתובתה ן א לשום כתובה. 80 וגובה כתובתה ד מוב כתובת. מן השאר ן א ב ר. 81 שייר ן א [אם! שייר. בן ן א בר. או הרי האוסר ן ן נ כ ס ץ א ס ע א ר נ כ ס י ם ך ן מ ש א ד ד אומ האום א אום [לעולם הוא בר חורין עד שיאםרן. נכס ד נכסיו א נכסי. 82 נתונין ן א גתתי. למלוני ד לפלגי. מרובו ד מרבוא א בריבוא. שבהן ן א שבהם. אט ן א א. פלגיה ד פלונית א פלוני. 83 ושדה פלמית ך א!חוץ! משדה פלוני. אעיפ ד א אף על פי. 84 זה א חסר. בנכסים ד בנכסי. וקנה ן א קגה. כן ן א בר. דברים ד דברי. לפני ן א בפני. יוסה ד א יוסי. א ס ' ד אסר. 86 ישק ן א יישק. [משיב! ן כ ה ראפ. נכוחים פ נכחים. 46. המק ט ף וכו. ודווקא קצירה ודכוותה (כגון עקירה ותלישה) מחייבת בסאה. ונקטו כאן הכנסה לבית עימ לאכול מיד, מפני שאץ דרך לקטוף אח כל השדה לגורן, ועיץ בבהיא. 47. ו ח י י ב במעשרות. מפני שחמב מעשר אמו בא מחמת הקצירה. 48. ו כ ת ב לאשתו וכו. לפי גי ד וכי ע, אץ הת ק מזכיר כאן כתיבה כלל, אלא שהניח או שייר לאשתו וכוי, והיא לא מיחתה. 51. שייר קרקע וכו. פירשו בבבלי שכל זמן ששייר האדץ לעצמו זכות בתוך השטר אץ העבד משתחרר בנט זה מפני שאץ הוא כרות גיטא, כלומר אמו כרות לגמרי מבעליו בגט זה. 52. מ א ח ד מרובו וכו. צ ל: מאחד מריבו (-מריבוא), כלומר שסתם את השיעור, תתן רשות ליורשיו לבחור אחד מריבוא מנכסיו בכל מקום שירצו, והרי הם יכולים לבחור חלק זה בעבד נופו, תמצא ששייר בעבד, ואמו משוחרר כלל. (סיה מ להר מ). 54. בנכסים וכו. כלומד, זכה בעצמו, שהרי אף ד%א בכלל נכסים. ואץ מתקיים דבור כל נכסי אלא בעבד בלבד. עיץ בבה א.

57 46 פאה פ ב, פרק ב, 1. נטל מקצת פאה וזרק על השאר, אץ לו בה כלום. ר מאיר אומ קונסין אותו וגוטלין הימנו זו וזו. 2. בעל הבית שנתן פאה לעניים, ובא עני אחר ונטלה מאחוריהן הרי זה זכה. שני עניים שהיו מתכשין על העמור, ובא עני אחד ונטלו מאחוריהן הרי זה זכה, שאץ העני זוכה בלקט בשכחה ובפיאה 5 עד שתפול לתוך ידו. 3. פועלץ שהיו קוצרץ בתוך קופותיהן, הרי אילו מעבירין אותן. 4. לא יטול בעל הבית לקט מן העניים על מנת ללקוט מבין העומרין. 5. ר יהודה אומר שחרית בעל הבית צריך שיאמר כל מה שליקטו עניים (מבין) מן העומרין הרי זה הפקר. ר דוסה או לעתותי ערב. וחכמים או הפקר אונםין הפקר שאץ אחריות לרמאץ. 6. בעל הבית שנתן! פאה לעניים, או לו תן לנו מצד זה ונותן להם זו וזו הרי זו פיאה. 7. פועלין שהיו עושץ אצל בעל הבית, אינן רשאץ לנמור את כל השדה, אלא משירץ! ככול וכו. פ ד מ ג; ילוש שם; גינוין פ ח ה ג מ נו ע ג; ב מ פ א ה ד, ז ע ד; בבלי שם י ל ר יהודה וכו. ילוש מע ש פ ה ה א, א. ר מאיי וכו. ילוש כאן פ ד רה ב, י ח ע א.» בעל הביח וכו. עיין בבלי ב ק כ ח א. כ ה סע ד; םוכה פ ד ה ב, כ ד ע ב; בבלי ב ק ס נו א. 1 פאה ן א פיאה. אום ד אוסר. ג ונוטלין א ונוטל. פאה ן א פיאה. 3 אחר א אחד. טאחוריהן ן א םאחריהם. 4-3 שני... זכה א חסר. העטור ד העטור. 4 העני ך עני. זוכה ן כיה ד א ב לוקט. בשכחה ן א ובשיכחה. ובפיאה ך ובפאה ד א [ובסלע של טציאה >ד סשיאה)]. 5 שתפול ן א שתיפול. פועלין ן א פועלים. בתוך א לחוך. אילו ד אלו. 6 אותן ב א סתום. ללקוט ד א ללקט. סכין ד סן. 7 העוםרין ד העםרים. ב סתום. אוסר ן א אום. 8 שליקטו ד שלקטו א שילקטו. עניים ד העניים. >םבין< ד א חסר. העוםרין ד העסרים א העוםרים. דוסה ן ך א דוסא או ד אוסר. לעתותי א לעותותי.» וחכסים ן א וחכט. אי ך אוטר א אוס. 10 פאה ן א פיאה או ד א אםרו. סצד זה ן א בצד תה. ונותן ד נותן א ונתן. זו תו ן ך א זה תה. זו ן א זה. פיאה ן ך פאה. פועלין ן א פועלים. 11 סשירין ד א םשיירין. 1. אין לו בה וכו. כלומר, בפיאה המחוברת שזרק עליה. 2. שנתן וכוי. שנתן לאו דווקא, אלא שהניח אותה לעניים מיודעיו(הר מ), או אפילו זכה לק לא קנו, עיץ בבהיא. 3. מת כשין. כלומר, מתכתשץ ומתקוטטין על העומר, ולא זכו בו. 4. ו ב פיאה וכוי. ובפיאה נובסלע של מציאה! וכוי, כני כייעדוהר מ. 5. בתוך קופותיהן וכו. כלומר,שהיו קוצרים ישר לתוך הקופה, ומתעים עיי זה את נפילת הלקט לארץ. 7-6.מבין העומרין. כלומר,שהעניים יטלו את השיבולים שנשרו בשעת העימוד, כלומר דבר שאץ לו דץ לקט, וחייב במעשרות כל מה שליקטו וכוי. ציל: שילקטו(כני כי ע ומקבילות), כלומר לר יהודה מפקיר בשחרית לפני שלקטו העניים, מפני שאחרי לקיטתם אץ הוא יכול להפקיר דבר שאמו ברשותו. 8. ל ע תו ת י ערב. והוא מפקיר דבר מםויים, מה שלקטו כבר. ולא עוד אלא שעצה טובה קמיל,שלא יתפקרו העניים ללקט הרבה(תוספי ביק סיט א ). 9.הפקר אונםין וכוי. צ ל: אין הסקר אתםץ וכו (כגי הירושלמי), כלומר אץ הסקר מחמת אתס הפקר גמור, שהרי בעל כרחו הואמפקיר. שאין אחריות וכוי. כלומר, לפי שאץ אחרמת הרמאץ עלמו. 10. או לו תן וכוי. צ ל: אמרו לו וכו (כגי ד וכייע), כלומר, שבעהיב עדיץ לא כילה את שדהו והניח פיאה בקצה האחד, והעגיים בקשו שיתן להם בקצה השני. הרי זו פיאה. מפני שאץ פיאה אלא בסוף שדוע ובסוף הקצירה, ואם נתן בתחילה אפילו כשיעור יכול להוסיף בסוף, עיץ בבהיא. 11. אינן ר ש אין וכוי. כלומר, החיוב להניח פיאה חל אף על הפועלים.

58 פאה פ ב 47 כדי פיאה. ואינה פיאה עד שיפרישנה בעל הבית לשם פאה. 8. עני שראה כדי פיאה בין בתבואה בץ באילן, אץ רשיי ליגע בה, ואסורה משום גזל עד שתודע לו שהוא פאה. 9. גוי שמכר קמתו לישראל לקצו,, חייב בפיאה. 15 ישראל שמכר קמתו לגוי, פטור מן הפיאה. ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה, [חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור. ר, שמע, אומר ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה,] פטור מן הפאה. אימתי בזמן שהגוי ממחה, אבל אין הגוי ממחה חייב בפיאה. 10. גוי שמת ובזבזו ישראל את נכסיו, המחזיק במחובר לקרקע חייב בכל, בתלוש מן הקרקע פטור מן הכל. החזיק בקמה, פטור מן הלקט 20 מן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות. 11. הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשרות. אימתי בזמן שהגוי ממחה, אבל אץ הגוי ממחה הפקר גוי הפקר, ופטור מן המעשרות. 12. בעל הבית שנתן פאה לעניים, אין רשיי שיאמר להן טלו זרע ותנו פשתן, טלו תמרים ותנו מכבדות, נשרו ואחר כך הפרישן אין חייב משם פאה אלא זרע בלבד. 13. [ארבע] מתנות בכרם, 12 לשם פאה. עיין חר כ קדושים פ א ה נו.»! גוי שמכר וכו. עיין להלן פ ג הי נ, ספרי כי חלא פי רפ ב, עמ 298.» ישראל וגוי וכו. ירוש פ ד סה ד, י ח ע ב. ועיין להלן חרומוח פ ב ה י ומש ש. 1 6 ר שמע אומר וכו. חו כ קדושים ספ א; ירוש הכ ל(במחלקה). ועיין בבלי חולין קל ה ב ולהלן פ ג הי ב. «גוי שמח וכו. ירוש קידושין פ א ה ה, ס ע ל. 0 הלקנו וכו. פ ד מ ז א/ 23 עלו זרע וכו. עיין חו כ קדושים פ ג ה ז, פ ח סע ב; ירוש ג יעץ סמ ע; בבלי פ ד ה א, י ח ע א.» ארבע מחכוח וכו. בבלי חולין קל א א. 12 כדי פיאה ד כדי פאה. שיפרישנה ך שיפרשנה א שיפרישנו. לשם פאה ן א לשום פיאה. 13 פיאה ד פאה. בין באילן ן א ובין באילן. אץ רש ך א אינו רשאי. ואסורה ד ואסור א אסורה. םשום ד סשו. u שתודע ד שתיודע א שתיוודע. שהוא ד א שהיא. פאה ן א פיאה. שסכר ד שססר. לישראל א לישר. לקצו ד ליקצר א לקצור. בפיאה ך בפאה. 16 ישראל ן א וישראל. שסכר ד שססר. לנוי ן א לנוי [לקצור]. הפיאה ך הפאה [חלקו וכוי! ן הושלם עיפ ד א.»! שמע ד ישסעאל. אוסר ן א אן. 17 הפאה ן א הפיאה. סםחה ך מסח א סםחא. אבל ן א חסר. ממחה ד א סםחא. 18 בפיאה ד א בסאה. נוי ן א נר. ובזבזו ישראל ן א וביזבזו ישר. 20 סן השכחה ופן הפאה ן א שיכחה ופיאה. הלקט והשכחה והפאה ן א ולקט ושכחה ופיאה. 21 במעשרות ד בםעשרר. ממחה ד א ממחא. אבל ן א חסר. ממחה ך ממחי א [ 6 ס!ץא] טםחא. הפקר ד הפק. ר ש א י. 23 להן... וחנו... טלו ן א להם... וטלו... ני' א הנוי. 22 פאה ן א פיאה. רש ך א 24 אין ד א אינו. משם ד א משום. פאה ן א פיאה. זרע ן א הזרע. [ארבע] כיה ד א 12. לש ם מאה. כלומר, ואמה קדושה מאליה כלקט ובשכחה. 13. אין ר שיי וכו. שמא עדיין לא קראו לה שם. 14.ח יי ב בפיאה. שהרי חובת הפיאה היא בקמה. 17. פטור מן הפאה. בתו כ ממעט ליה מן הכתוב, שדך ולא שותף עם הנוי. שהגוי ממחה וכוי. כלומר, שאץ הנוי מניח לישראל שיתעסק בחלקו(של ישראל) כמו בשל עצמו בלבד, אבל אם לא איכפת לו לגוי אם הישראל עושה בחלקו כמו שהוא רוצה, הרי זה כאילו קנו ע מ לחלוק, ומתחייב חלק ישראל בפיאה. עיץ בבה א. 19. פטור מן הלקט וכו. שהרי לא קנה את הקרקע שבץ השבלים, ושבלים בודדות אמן מתחייבות בפיאה ובלקט. עיין בבהיא. 21. ח י י ב וכו. מפגי שאץ קגיץ לגוי באיי להפקיע מידי מעשרות, או שחייב מדרבנן. א י ן הגוי וכוי. כלומר, שמניח לכל אדם לזכות במתנות עניים שהניח פטור מן המעשר, משום שיש לו קניץ גכסים והפקרו הפקר. 23.ט לו זרע וכו. כלומר, אםילו אם הרוח הוציאה את הזרע מקני הסשתן אחרי ההפרשה, שהרי כבר זכו העניים בפשתן. מכבדות. כלומר, כפות התמרים.

59 48 פאה פ ב פרט שכחה ופאה ועוללות. שלש בתבואה, לקט שכחה ופאה. שתים באילן, שכחה ופאה. כל אלו אץ בהם משם טובה. אפי עני שבישראל מוציאץ אותו מידו. ושאר מתנות כהונה, כנון הזרוע והלחיים והקבה, יש בהן משם טובה, ונותנן לכל כהן שירצה. אץ מוציאץ לא של כהן מכהן ולא של לוי מלר. 14. אי זהו לקט, זה הנושר בשעת הקציר ובשעת התלישה. ר יוםה אומ אץ לקט אלא הנושר בשעת הקצירה בלבד, שנ ולקט קצירך לא תלקט. 15. שמלת שבקמה הרי היא של בעל הבית, שבקציר, הרי היא של עניים. חציה בקמה וחציה בקציר, נוטלה ומשליכה לאחוריו, שספק לקט לקט. 16. חורי נמלים אסורץ משם גזל, ואם הפקירן בעל הבית מותרי משום גזל. ר שמעץ בן לעזר או אם היו נזיקץ אסורין משום גזל. 17. בעל הבית שנתן כליבה לעני למלות לו מים, אץ בו משום לקט שכחה ופיאה, וחייב במעשרות. שהים באילן וכו. עיין ירוש כאן פ א ה ה, נףז ע ג, וחולין הכ ל. 26 אפי עני וכו. עיין חו כ קדושים ספ ב, פ ז סע ד; בבלי גיעין י ב א ; משכחכו פ ח מ ח וירוש ספ א. «אין מוליאין וכו. ספרי שופכוים פי קס ה, עמ 214; חולין הנ ל. ועיין במשכחכו ספ א ודמאי פ ו מ ד. אי זהו לקנו וכו. פ ד מ י; בבלי ביצה ל ה ב. ועיין חר כ פ ב ה ה, פ ז ע ל. 30 הקלירה בלבד. עיין חולין קל ז א וחו כ הכ ל; ירוש פ ד ה ז, י ח ע ג. ולקנו וכו. יקרא י נו, ע. שספק לקנו וכו. פ ד סמי א; הו כ קדושים פ ג ה ז, פ ח רע ג; ספרי כי חצא פי רפ ג, עמ 300. ועיין בירוש ספ ד, י ח ע ג, ובבלי חולין קל ל א. 33 חורי נמלים וכו. פ ד מי א; חולין הנ ל. 28 פרט שכחה ופאה ועוללות ן א הפרט והשיכחה והפיאה והעולילות. פחוח. שלש ן א ושלש. לקט שכחה ופאה שתים א הלקט והשיכחה והפיאה ושתים. 26 שכחה ופאה ן א השיכחה והפאה. אלו ן א אילו. בהם סשם ד א בהן משום אמי ד ואפלו א אפילו. סוציאין ן א מוציא. אותו ד א את ןשלל]. 27 טידו א מידו ןמעשר עני אין בה משום טובה אפילו עני שבישר מוציא את שלו מחחת ידו] ב פחוח. ושאר מתנות כהתה ן א מתנות כהונה ולויה. והקבה א והקיבה. משם ד משו א משום. 28 ונותנן ן ך ונוחנין. של ד משל. סכהן ד לכהן. של ד משל. מלוי ד ללוי ב סתום. 29 אי זהו ד א איזהו זה ן א חסר. הקציר א קצירה. התלישה ן א תלישה. יוסה ד א יוסי. אומי ד אוסר. 30 ועושר א נושר. הקצירה ן א קצירה. «ד שנאסר. ולקט א לקט. תלקט ב סתום. ו 8 שבולת א שיבולת. שבקסה ד שבשקסה א של קסה. שבקציר א ושבקציר. היא ד הו. 32 חציה... וחציה ד חצייה... וחצייה. לאחוריו ד א לאחריו. 33 סשם ד א משום. סותרי ן ך א סותרין. 34 שםעון ן א שסע. לעזר ן ך אלעזי א אלע אי ד אוסר. א חסר. נזיקין ך פיקדון א נקררן ןנזחין] הבית ד הבי. 35 כליבה ן א כליכא. לסלות ד לסלאת א לםלאות. סיס ד סי. א חסר. משום ד משו. ופיאה וחייב במעשרות ד ופאר. וחיי בסעשרי. כ ד סתום. כלומר, שיעכבם בשביל מכיריו וקרוביו בלבד, או לידידיו שיכירו לו טובה בעד טובה. 26. מ ש ם כלומר, מקומה מוכיח עליה שנשרה אחר היד ואחר שבקמה וכוי. 31.ש בו ל ת מסירת המתנות. 32. ומש לי כה וכוי. מפני שלקט היא בעויבה ולא מתמה. המנל, והיא לבעל הבית, כמשנתנו פ ד מ י. 35.כליבה וכוי. בכי ע:כליכא. והנר א רל מניה: וכוי. לא ידעתי פירושו. ועיין בבהיא. 34.נזיקין כריכה, כלומר, שנ»ן אלומה קטנה לעני כדי שימלא לו מים בשכרה, ולא נחשדו בעלי בתים שיפרעו כלומר, העני צריך להפריש, מפני שנתן לו שבלים שעדיין לא וחייב וכוי. חוב במתנות עניים. נטבלו.

60 פאה פ ב עניים המחזרין בין הגרנות מעשרץ ונותן להם. הצנועץ מוציאץ בידן מעות, בדברים הנאכלין, ונותנין לו דבר מיעט כדי שיאכלנו עד שלא יגע לעיר. ושאר כל מתנות עניים שבשדות שאץ העני מקפיד עליהן, הרי אילו של בעל הבית. 19. מאימתי שורפין קשץ שבשדות, בשדה לבן עד הפסח, 40 בשדה אילן עד ראש השנה, מפני גזל אדם ובהמה. בשדה בית השלחין מיד דברי ר יהודה. וחכמים או בשדה לבן עד העצרת, בשדה אילן עד ראש השנה, מפני גזל אדם ובהמה, בשדה בית השלחין מיד. 20. המרבץ את שדהו כדי שלא יכנסו עניים לתוכו, אם היה הזיקו מרובה על של עניים מותר, ואם היזק העניים מרובה על שלו אסור. ר יהודה או בין כך ובין כך מלקט ומניח 45 על גבי גדר, והעני בא ונוטל את שלו. 21. השובלין שבקשץ ושבשדות הרי אילו של בעל הבית. אמ ר עקיבה בזו נהגו בעלי בתים עין יפה. «המרכז וכו/ ירוש פ ה ה ג, י כן ע א. «ר יהודה אף וכו/ ירוש הכ ל; שם פ ז ה ה, כ ע ב. 88 הסחזרין א ןשהיון סחזירין. ונותן ף א וגותנין. הצנועין ן א והצגועין. בידן ד א בידם. 37 בדברים ד בדברי א ודברים. הנאכלין ן א הנאכלים. לו ד חסר. םיעט ד א סועט. ינ ע ד א יגיע. 88 כל ן א חסר. עניים ן א עני. עליהן ן א עליהם. אילו ך אלו. קשין שבשדות א הקשין שבשורות. לבן ך האילן א אילן. הפסח ד א עצרת. 40 אילן ד הלבן א לבן. ספני... ובהסה ך א חסר. בשדה ן א חסר. 41 וחכםים או ד וחכסי אוסי ין א וחכס אום. העצרת בשדה ן א עצרת ובשדה. 42 בשדה ן א חסר. המרבץ א המרביץ. 43 כדי ד א עד. יכגסו ד גכגסו. לתוכו ן א לתוכה. הזיקו ד החקו. ואם א אם [היה ן. 44 התק ד הזיק. העניים ן א ןשל] עגיים. או ד אוסר. 45 גבי ן א חסר. ג י י ד א הגדר. והעני ן א ועני. שלו ברא סתום. השובלין ד השיבלין א שובלין. ושבשדוח א ושבשורות. «אילו ך אלו. הבית ד הבי. אם ך אסר. עקיבה ד א עקיבא 36.מעשדין וכו. כלומר, p הדץ שיתנו לעניים המסייעין לבעה ב בגורן חולץ מתוקנץ. 37.מעות. כלומר, הצנועים מקפידים שלא למסור לע ה אוכלים המקבלים טומאה. בדברים הנאכלין. * ל: ודברים(כני כייע) וכו. כלומר, דברים הנאכלים כמות שהם, כדי שיאכלו מיד. עיץ בבה א. 38. ו ש א ר כ ל וכו. חוור להטיז: חורי נמלים וכו, אבל שאר כל מתנות עניים וכו. 39. מ א י מ ת י ש ו ר ם י ן וכו. נראה שברייתא זו היא כריע בסוף םירקץ הסובר שבעלי בתים נהגו עץ יפה בשבלים ומניחים אותם לעניים. עד הפסח. כלומר, מניחץ אותם עד הפסח, ואחיכ מתחילים לחרוש את השדה, ושורפים את הקש לשם זבל. 40. ב ש דה אילן וכוי. צל האילנות מp על הקרקע שלא תתייבש ותתקשה, ואץ צורך לחרוש את האדמה, אלא אחרי ר ה. בית ה ש ל ח י ן וכו. שדה ששותה מי שלוחים שמשקץ אותה בידים נחרשת מיד אחרי הקצירה, שהרי היא עושה פירות תדיר. 43. כדי שלא וכוי. צ ל: עד שלא וכו (כני ד וכי ע). 45. ושבשדות וכוי. מראה שצ ל: ושבשורות (מי כי ע והראב ד),והיינו השבלים שנשרו בשעת העימוד תשארו בץ השורות, והרי אץ לקט אלא מושרות בשעת קצירה.

61 50 פאה פ ג פרק ג 1. המקבל שדה לקצור, לא ילקט בנו אחריו. ר יוסי או ילקט בנו אחריו. אבל העריסץ (והעבודות) והחכורות והמוכר קמתו לחברו לקצור, ילקט בנו אחריו. היו שם עניים שאינן ראויץ ללקט, אם יכול בעל הבית למחות בידן ממחה, ואם לאו מניחן מפני דרכי שלום. אין שוכרץ פועלי גרם, לפי שאין פקיעין בלקט. אין נותנין מעשר עני לעניי נרם, אבל נותנין להן חולץ מתוקנץ לשם טובה. בעל הבית שהיה עומד בעיר, א יודע אני שהפועלץ שכיחין את העומר במקום פלוני, ושכחוהו אין שכחה. ר שמעון בן יהודה או משום ר (יהודה) שמעץ אפי אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו, אין שכחה, ר שמעץ בן יהודה או משם ר שמעץ אפילו אחרים עוברץ בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלץ, אץ שכחה עד שישכחוהו כל אדם. ר יהודה או העושה כל שדהו עומרים, מעמר להן כמעמר לנדיש, חררה בגדיש. מודים בית שמיי ובית הלל שאם הפקיר לאדם ולא לבהמה לישראל! המקבל וכו/ בבלי ב מ י ב א/ ועיין במשנתנו פ ה מ ו. «אין שוכרין וכו/ ירוש פ ב ה ז, י ז סע א. «בעל הביס וכו/ ירוש פ ח ה ו, י כו ע א; מעשרוח פ ג ה ח נ ע ד; בבלי ב מ י א א/ 11 העושה וכו/ עיין פ ה מ ח. ועיין במשנחנו פ ה מ ז ובספרי כי הלא פ י / רפ ב, עמ ! ולא לבהמה וכו/ ירוש פ ו ה א, י נו ע ב. ועיין במשנחנו רפ ו. ך א חסר. (והעכורות) ן ד א האריסין. העריסין ך חסר. צ אבל ד אוסר א אוס. 1 אוי ד סלקט. היו ן כ ה ד א. ב הי ה 3 ילקט ד חסר. א לחבירו. לחברו ד והחכירות. והחכורות 5 מאין ב ד א פתוח. שלום א םםחא [בידן]. ססחה ן ד בידם. * בידן ד חסר. ללקט פקיעין ד בקיאין. עני כיה ד א ב שני. לעניי ד לעני. 8 לשם ן א לשום. טובה ד א שאינן. את ן א חסר 7 שכיחין ד שכחין א שוכחין. שהפועלין ן א שהפועלים. א' ד ואטר א ואם. ב פתוח העוטר א עוטר. פלוני ד סלני אין ד א הרי זה (א זו). שכחה ד שכחה [היה עופ בשדה ואסר יודע 9-7 ר שטעון... שכחה ד אוסר א אום. או אני שהפועלי שוכחי אח העוסר ושכחוהו אינה שכחה]. ך אינה. אין ן א פועלים. 10 פועלין ן ד א פשום. םשס ד אוסר א אוס. או ד א חסר. םעסר ן ךאוסעסר. עוםרים ן ך עוםרין. או ד אוסר. שישכחוהו ן א ששכחוהו. שכחה א שיכחה. ך א שםאי. שסיי ן א לנדיש. 12 בנדיש ן ד לחררה א וההרה [חודר]. חררה ד בהן. להן א הילל. הלל ן ו. לא ילקט וכוי. כלומד, בנו קטן,מפני שזוכה לאביו,ואבמ אסור בלקט מפני שיש לו חלק בתבואה 2-1. בנו אחריו. וסירשו בגמרא שר יוסי סובר שעשו כאן את שאמו זוכה כזוכה, והקטן זוכה מתחילה לעצמו, והרי לו אץ חלק בתבואה. 2. אבל העריםין וכוי. מבאר את משנתנו (פיה מיו): לא ישכור אדס וכוי, ודווקא בפועל אסור לשוכרו עימ שילקט בנו אחריו, שיש לחשוש שבשביל זה פחת לו הפועל משכרו, תמצא בעהיב פורע חובו במתנות עניים, אבל בארים מותר, משום שעשו את שאמו זוכה כזוכה(וכר יוסי לעיל) והקק זוכה לעצמו, וחשש של הפחתת שכר אץ כאן. 5.פקיעין. כלומר בקיאץ. 7.אין שכחה. מפני שאץ שכחה בעיר, אם לא שכח לפני כן בשדה. ומכיון שזכר בעיר, אפילו שכח אחיכ אץ כאן שכחה. ועיץ בבהיא. 9.ר י שמעון וכוי. נוםחא כפולה. ועיין בבהיא. 11.כל שדהו עומרים וכוי כלומר, שאץ בדעתו לאנוד את העומרים הקטנים ולעשותם נדזלים הרי זעא כמעמר לנדיש, כלומר למקום גמר מלאכה, ויש לו שכחה חררה בגדיש. צ ל: כגדיש (וכן אפשר לקרוא גם בכ י). ופירושו שמעמד כל שדהו לחררה, והיינו בצורה עגולה כגלגל, הרי הוא כמעמר לגדיש, וכלעיל.

62 פאה פ ג 51 ולא לגרם הפקר. 2. אמ ר אלעאי שאלתי את ר יהושע על אילו עומרץ נחלקו בית שמיי. אמ לי התורה הזאת על אילו העומרין, הסמוך לגפא ולגדיש 15 לבקר ולכלי ושכחו. וכשבאתי ושאלתי את (ר ליעזר אמ ר ליעזר) ר ליעזר אמ לי מודים באילו שאין שכחה, על מה נחלקו, על העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ונתנו בצד גדר ושכחו, שבית שמאי או אין שכחה, מפני שזכה בו. ובית הלל אומ שכחה. וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר לעזר בן עזריה, אמ לי התורה אילו דברים נאמרו מסיני. 3. העומר שהחזיק בו 20 להוליכו לעיר, ונתנו על גב חבית ושכח את שניהם, התחתון שכחה והעליון אינה שכחה. (התחתון) ר שמעון או שניהם אין שכחה, [התחתץ] מפני שמכוסה, והעליון מפני שזכה בו. 4. שדה שעמריה מעורבין, ועימר ושכח אחד מהן אין שכחה עד שיעמר כל םביביו. העומר שכננדו מוכיח כיצד, מי שהיו לו עשר שדות של עשרה עשרה עומרץ, ועימר אחד מהן לצפון ולדרום ושכח 13 אמ ר אלעאי וכו/ ירוש פ ו ה ב, י כן ע ב. הסמוך לגפא וכו/ פ ו מ ב; עדיות פ ד מ ד; ירוש, כתובות פ ח ה א, ל ב ע א. שהחזיק וכו/ פ ו מ ג; ספרי כי הלא פי רפ ג, עמ 300. «! העומר וכו/ ירוש פ ו ה ג, י ע ע ג; בבלי סונוה מ ה רע ב. «מעורבין וכו/ ירוש פ ו סהי ג, י נן ע ג. שככגדו וכו/ פ ו מ ג ומ ד; ספרי כי תלא פי רפ ג, 300; ירוש פ ו ה ג, י נו ע ג 3! הפקר ד א!שזה] הפקר (א הפקיר). אם ד אסר א א. אלעאי ד אלעזר א אילעאי. אילי עוסרץ ד אלו עםרים. 14 מסיי ך א שסאי [ובית הלל (א הילל)]. אם ך אםר. אלו. א חסר. העוסרין ך א העומר. הססוך ד הסםו א סםוך. ד התורה ד החור. אילו ל גפ א ד א לנפה. 15 ולכלי ן ך א ולכלים. וכשבאתי ן א כשבאתי. את ן כיה ד א ב אס (ובין השורות חלויה תי וז. (ר... ליעזר) ך א חסר. 16 ליעזר ן ך א אליעזר. אס ד אסר. באילו ד באלו. א שהחזיקו. 17 ונתנו ן א נתנו. בצד ד בצד ןנפה או בצד] א בצד ןהנפה ד על ד ועל. שהחזיק ובצד]. נדר א הנדר. ושכחו ך א חסר. או ד אוסרת א אוס. אין ך אינה. שכחה ן א שיכחה. הלל א הילל. אום ד אוסרים. שכחה ן א שיכחה. וכשבאתי ן א כשבאתי. דברים ד הדברים. א חסר. לעזר ד א אלעזר. 19 אם לי ד אסר לו. החורה ד חסר. אילו דברים ד אלו הדברים. נאסרו מסיני ד א שנאסרו ןלסשה] םסיני (א בסיני). שהחזיק ד שהחזי. 20 חבירו ך חברו. אח כ ח ה. 21 אינה ך א אינו. (התחתון) ד א חסר. או ד אוסר א אוס. ד חסר. שכחה ן א שי [התחתון] ן כיה ד א ב חסר. שםכוסה ד שסכום. 22 שעמריה ן א שעוםריה. םעורבין ד א סעורבבין. ועימר ד ועוסד. 23 שכחה ד שכח. כל ך א ןאחן כל. העוםר ן א והעומר. כיצד א כיזה צד. 24 שדות ד שורו א שורות. עומרין ך עמרים. ועיםר ך ועוםר. אחד ד אח. לצפון ולדרום ן א צפון ודרום. 14. נחלקו בית שמיי. כלומר במשנתנו(פיו מיב<: העומר שהוא סמוך לגפה וכו, ביש אומרים אינו שכחה וביה אומרים שכחה. ל נ פ א. סתימת כותל של עץ או של קנים. (רש'י<. 16. ש א י ן שכחה. מפני שבעצם מהותם אץ בדברים הללו שכחה, משום שהם אצל דבר מסויים, והוי להו כמחובר אצל מחובר. 17. ונ תנו בצד וכו. כלומר, שבאו מעשע והוכיחו על מחשבתו שלא נתכווץ להוליכן לעיר אלא להטיל בהם סימן שלא ישכחם, ואץ לו רשות לעשות כן. 18. ש ו כ ה בו. וסירשיי(סוטה מיה א ): דבעינן שכוח מעיקרו. 22.ועימר וכו. כלומר, שפמה את העומרים >רשיי שבת קכיז א ). ועיץ להלן ומיש בבהיא. 23.עד שיעמר וכוי. כלומר, עד שיפנה וכו, כלעיל. 24.עשר שדות וכוי. ציל: «ישר שורות, כני ד וכייע.

63 52 פאה פ נ אץ שכחה, מפני שנידון במזרח ובמערב. 5. שתי כריכות המובדלות זו מזו שכחה, שלש אץ שכחה. שני עמרץ המובדלין זה מזה שכחה, שלשה אץ שכחה, שתי גפנים המובדלות זו מזו שכחה, שלשה אין שכחה. שני נתרץ פרט, שלשה אץ פרט. שתי שבלץ המוטלות כדרכן לקט, שלש אין לקט. אילו דברי בית הלל. ר יוטה או, חעיה בן אחי ר יושוע או, כל שבאת רשות עני לאמצע, כגון התבואה והכרם, אין מצטרפין. וכל שלא באת רשות עני לאמצע, כגון פירות האילן, הרי אילו מצטרפץ. אימתי אמרו קמה מצלת את העומר, בזמן שלא ניטלה מבנתים, הא אם ניטלה מבנתים הרי זו אץ מצלת. קמת חבית מצלת על שלו, של חטץ על של שעורין, של נכרי על של ישראל, דברי ר מאיר. וחכמים אומ אין מצלת(על) אלא על שלו, וממץ על מינו. 6. רבן שמעון בן נמליאל או כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה. ודץ הוא, מה אם קמה שהורע כח עני בה הרי היא מצלת את העומר, עומר שייפה כח עני בו אינו דץ שיציל את הקמה. אמ לו, ר, מה לקמה «שתי כריכוח וכו/ פ ו מ ה; ספרי הנ ל, 299; בבלי סנהדרין פ ח א/ ר יוסה וכו/ פ ו מ נו. 30 חחבואה וכו/ ירוש פ ו ה ח, י ע ע ל. 33 קמח חבירו וכו/ ירוש פ ו ה ז, י נו ע ד. 35 רבן שמעון וכו/ ירוש הנ ל. ועיין במשנחנו פ ו מ ח. 36 ודין הוא וכו/ ספרי כי חלא פי רפ ג, עמ אין א הרי זה. שכחה ד שכחי מנידון ד שנדון. במזרח ד א במזרח. ובמערב I ד וכמערב א ומערב. כריכות ד בריכות.»2 שכחה שלש ן א שיכחה ושלש. עמרין ן א עומרי! המובדלין ן כיה ד א ב המובדלות. שכחה שלשה ן א שיכחה ושלשה. 27 שתי ן א שני. שכחה ן א שיכחה. שלשה ד א שלש שני נרגרין... שתי שכלין ן א שני שיבלין... שני נרנרין. 28 שלשה ן א ושלשה. אין ד אינן. שתי ן א שני. שבלין ד שבלים א שיבלין. המוטלות ד א המובדלות. כדרכן א דו סזון כדרכן. שלש ן א ושלש אין ד אינן. אילו ן ך אלו. 20 הלל ן א שטאי. יוסד ד א יוסי אי ד אוסר (כיפ). חנניה ן ך הנעה. יושוע ד א יהושע. 30 התבואה א תבואה. אין טצטרפין א הרי אילו מצטרפות. שלא ן א שאין. 31 לאמצע א בה. הרי אילו טצטרפין ן א אין מצטרפות. אילו ד אלו. קסה ן א חסר. 82 העומר ד העוט. ניטלה ד נוטלה. ממתים ד מכמתים א טבעתיים. אם א אין. ניטלה ד נטלה. םבנתים ן א טבינחיים. אין ן א אינה. 83 של חטין ן א [ועל] של חיטין. שעורין ן א שעורים. של נכרי ן ושל נכרי. ישראל ן א ישרי. 34 וחכמים ן א וחכם. אום ן ך אוסרים. >על< ן חסר ד א. סינו ב ד סתום 3 5 אי ד אוסר. העוסר סציל ן א עוםר סצלח. 36 מה ד וסד הרי היא ן א חסר. 37 שייפה ד שיסה. אס ד אסר א אסרו. 25.מ פני שנידון וכוי. כלומר, ואץ כאן בל תשוב לקחתו. שתי כריכות וכוי. כריכות הן אגודות קטנות מהעומדים. 28. המוטלות כדרכן. כלומר, כעץ צבתים, אחת על יד השניה, אבל אם היו מובדלות ומרוחקות אפילו שלש הן לקט. 29.שבאת רשות עני וכוי. כלומר, בץ שתי סאץ (שאץ שכחה) מבדילים מידות ממץ כזה שיכולה להגיע לעני זכות בחלק מהם, וכמו שמפרש להלן. 30. כגון התבואה והכרם. כלומר, שהעני יש לו זכות בלקט שבתבואה ובפרט שבכרם. 32.שלא ניטלה וכוי. כלומר, בץ שכחה לזכירה, ואץ הקמה מבטלת את השכחה, לומר שכבר זכה בה בעהיב, אלא מצילה על העומר דווקא כל זמן שהוא םמוך לה, ומיד כשנוטל את הקמה, הרי הוא שכחה. 36. כ ח עני וכוי צ ל: נמעביי(-בעל הבית), כלומר, שהרי קמה יכולה להוציא לקט ופיאה. 37.שיי פה כח עני וכוי. ציל: כח נמעב י ומי. כלומר, שהרי אץ בעומר אלא שכחה בלבד.

64 פאה פ ב 53 שמצלת את העומר, שהרי ייפה כח עני בו, יציל את הקמה שהרי ייפה כח עני בה. 7. יפה כה עני בקמה יתר [מ]בעומר, ובעומר יותר מבקמה, שהקמה יש 40 לה לקט שכחה ופיאה מה שאץ כן בעומר. העומר שיש בו םאתים ושכחו, אץ זו שכחה, עד שיהא בו םאתים. 8. החותך כריכות ועתיד לעמרן, וכן אגודי השום ואגודות השום והבצלים, אין להן שכחה. המעמר מפני דלוקה ומפני אמת המים אץ להן שכחה מפני שעתיד לבחן. מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדהו ואמ לבנו צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמים. אמ 45 לו, אבא, מה ראית לשמוח במצוה זו מכל מצות האמורות בתורה. אמ לו כל מצות שבתורה נתן לנו המקום לדעתנו, זו שלא לדעתנו, שאילו עשינוה ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו. אמ לו הרי הוא או כי תקצור קצירך וגו, קבע לו הכת ברכה. והלא דברים קל וחומר, מה אם מי שלא נתכוץ לזכות וזכה מעלץ עליו כאילו זכה, המתכוץ לזכות וזכה 50 על אחת כמה וכמה. כיוצא בו, ואם נפש כי תחטא ועשתה וג, * 3 מעשה בחסיד וכו/ רוח זונוא פ ב, נף ז; עמ 51; מדרש תנאים, עמ 161. י* כ י וכו/ דברים כ ד, י נו. «דברים ק ו וכו/ ספרי כי חצא סוף פי רפ ג, עמ 301. ועיין חו כ ויקרא, חובה, פרש י ב פ כ חי ג, כ ז ע א ומשנח ר א (מדרש ל ב מדוח), עמ 57. ועיין להלן ל כ ג א/ 50 ואם נפש וכו/ ויקרא ה, י ז-י ח. כ ז י., 3 י ל ו ש י ן ס א 3 3 לי ק ד. 3 ה י D כזיל 88 שסצלח א סצלת. שהרי ן א חסד. ייפה ך יפה א שייפה. יציל ד א יציל [עומד!. שהרי ן א חסר. מה ד הורע א שהורע. 89 בה ן א בו. ב ד סתום. יפה ן א ייפה. יתר ן א יותר. [ס]בעוםר ן כ ה ד א. ב בעוסר. ובעומר א והעומר. יותר ד יתר א יפה כח עני בה. מבקסה שהקמה ד בסקס שהקט. 40 לה ד א כה. שכחה ן א שיבחה. ופיאה ד ופאה. העומר שיש ן א והעומר שאין. סאתים ד סאת. אין זו דאינו א הרי זה. 41 שכחה ד שכח ןהקס אינו שכחה ן. סאחים ךסאתי. אנודי ד אגידי אאונורי. 43 ואגודות השום ד חסר. והבצלים ד והבצלין. שכחה ד שכח א שיכחה. דלוקה ד א הדליקה וס«י א ספני. 3. להן ד להם. שכחה ד שכח א שיבחה. לבחן ד לאבדן. ב פתוח..4 לשלםיס ן ד א ם ר. 46 אבא ן א אבה. לשמוח ן א לשמור. בסצוה ד ןבשסחח] םצוה. א [לזבחי] שלמים. אמ ן ט ר. 48 שבתורה ד שבתור. סכל א [יותר] מכל. האמורות בתורה ד שבחורה. אמ ד א ן אחו. שאילו ך שאלו א אילו. עשינוה ד עשינוהו. ז ו. ( נ ו ) ב. ד ע ח, ל א, ל ד ע ת ג ו ד ל ה. ל" וט. 48 תקצור פ תקצר. קצירך ד חסר. א קצירך א א א ו ס ר ל ו י א ן ן ך א ל א א א. * 7 אט לו ך [בש ושכחת עומר בשדה]. תו ן א וני. הכת ד הכתו א כתוב. והלא ן א והרי. דברים ד דברי. מה א ומה. 40 אם מי ד אד. נתכוון ן א םתכוין. לזכות חכה ן כיה ד א. ב לחטוא ולא חטא. כ א י לי ד כאלו. 60 וכמה א ב פתוח. כיוצא ד כיוצ. ואס נפש כי תחטא ועשתה ן א אם נפש אחת תחטא כשנגה מעם הארץ. ובי j ד א וביי 38.כח עני בו ציל נמעב י, וכדלץיל. 40. שיש בו וכוי. ציל כגי כי ע: שאין בוםאתים ושכחו הרי זה שכחה וכר אגודי השום וכוי. פירש הר מ שאגוד הוא אגוד טבעי המחובר בשרשי צמחיו, ואגודה היא אגודה מלאכותית. וכולן אץ לח שכחה מפגי שעתיד לעשות מהן עומרים. 42. ה מ ע מ ר ממני דלוקה וכו. כלומר, המפנה עומדים >עיץ מיש לעיל שוי 22) מתוך שדהו, כדי להצילן ממני הדליקה או מפני השטפץ. 43.שעתיד לבחן. כלומר, שעתיד לחזור ולבדוק אם לא שכח מפני הבהלה, ובכגון דא אץ כאן שכחה. ועיין בבה א. 46. ז ו שלא לדעתנו. כלומר, שמקיים את המצוה בשכחה נרידא לפני שאםפוה העניים, ממני שהשכחה עוברת מיד לרשות העניים.

65 54 פאה פ ג והביא איל תמים וג/ והלא דברים קל וחומר, מה אם מי שלא נתכוון לחטוא ולא חטא מעלץ עליו כאילו חטא, המתכץ לחטוא וחטא על אחת כמה וכמה. 9. כל הזית שיש לו [שם] בשדה, כזית נטופה בשעתו, שכחו אין שכחה. במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו, אבל אם התחיל בו ושכחו הרי זו שכחה, עד שיהא בו(הזית) סאתים. 10. הזית שהוא עוד שלש שורות של שני מלבנץ, ושכחו, אץ שכחה. במה דברים אמורים בזמן שאין מכירו, אבל בזמן שמכירו רץ אחריו ונוטלו, אפי מאה אמה. 11. המפקיר את כרמו, עשירין נוטלץ את האשכולות ועניים נוטלין את האשכולות ואת העוללות. אי זו היא עוללות, כל שאץ לה לא כתף ולא נטף. יש לה כתף ואץ לה נטף, נטף ואץ לה כתף, הרי היא של בעל הבית, ואם לאו הרי היא של עניים. אי זהו כתף, פסיגץ המחוברות בשזרה זו על גבי זו. נטף, ענבים המחוברות בשזרה דורדות. 12. גוי שמכר כרמו לישראל לבצור, חייב בעוללות. וישראל שמכר כרמו לגר לבצור, פטור מן העוללות. ישראל וגוי שהיו שותפץ בכרם, חלקו של ישראל חייב, של גוי פטור. ר שמעץ או ישראל וגוי שהיו שותפץ 53 כל הזית וכו. פ ז מ א. <* במה דברים וכו. פ ז מ ב. 55 הזית שהוא וכו,. פ ז מ ג; ספרי הכ ל פיס רפ ד, עמ 301.»5 במה דברים וכו. ירוש פ ז ה ג, ע א. 5 כל שאין לח וכו. פ ז מ ד; חו כ קדושים פ ג ה ג פ ח ע א; ספרי כי הלא פיס רפ ח, עמ 302; ירוש פ ז רח ד, כ ע א.»» אי זהו וכו/ ירוש הכ ל. «גד שמכר וכו/ עיין לעיל פ ב ה נו.!6 והביא... ונ ן א חסר. תשים וני ד תםי מוי. והלא ן א והרי. דברים ד דברי,. סה ן א וסה. נתכוון I א סחכוין. 82 לחטוא א לחטאות. ולא ד א חסר. חטא ד א וחטא. כאילו ך כאלו. הסחכון לחטוא ד הסחכוון לחטא א הסחכוין לחטאות. 53 וכסה ד סתום. [מם! ן כיה ד א. שכחו ד ושכחו א ושיכחו. אין ן ך אינו. 64 שכחה ד שכח. בסה דברים אסורים ד בדיא. אבל ן א חסר. ושכחו ן א ושיכחו. 65 (הזית) ן ך א חסר סאתים ד סאת, ב ד סתום. הזית ד חבית. עוד ך מד א על. של ן א על. 56 שכחה ן א שיכחה. בםה דברים אסורים ד בריא א בםה דבר אסור. 57 תוטלו א נוטלו. אפי ן א אפילו. המפקיר ד הספקי. עעירין ד עשירי א עשירים. האשכולות ואת ד האשכולו ואת א האשכלוח ואח אי זו היא ד אחהו א איזוהיא. 69 עוללות ד עוללת א עולילות. לה ד בה. לא ן א חסר. 0» ואם לאו הרי היא של עניים א ספק לעניים. אי זהו ד איזהו הו א אחה הוא. 61 כתף פסעין ן א כתיף בסינין. הסחוברות ד הסחבור. בשזרה ד א בשדרה (ביפ<. נבי ד נב. ענבים ן ך הענב,,. 63 ויורדות ב סחוס. שסכר ן א שםסר. לישראל ן א לישרי. וישראל ן א ישר. 63 לנוי לבצור ד לבצור לנד. פטור ן ד פטל. העוללות ן א העולילות. ישראל ן א ישר. 64 ישראל ן א יערי על ד ועל א [וחלקו] על או ך אוסר א אוס. 52.ו ל א חטא וכוי. צ ל: וחטא: כני ד וכי ע. 53. כזית נטו ם ה וכוי. פירשו בירושלמי שהוא נוטף שמן וכוי. 55. ש הו א עוד וכוי. צ ל: שהוא עו 1 מ!ד 1 על 1 שלש וכוי. והכוונה שהוא עומד בץ שני מלבנין (רבועיף, שבכל אחד מהם שלש שורות, והוא באמצע, אמו שכחה, מפני שהוא מסויים במקומו(הראיש). ועיין בבהיא. 56.שאין מכירו וכוי. בבא זו מדברת בשאר זיתים דעלמא, שאמם מסויימים. 57. בזמן שמכירו וכוי. כלומר, אם הוא מסמים בדעתו, אפילו עבר עליו מאה אמה, חמר ונוטלו. 59.כתף וכוי. מפורש להלן. 61. פםינין וכוי. כלומר, השרינים העליתים שעל יד העוקץ, שהם עבים ואמם נכפפים למטה מכובד הענבים. נ ט ף וכוי. הוא הצד התחתץ של האשכול, והשרינים שם דקים תכפפים זה על גבי זה, תראים כנוטםים אחד על השני. 63. פטור מן וכוי. ומדברים כאן כשמכרה לנוי לפני שנודעו העוללות. ועיין בבהיא.

66 פאה פ ג, פ ד 55 בכרם, פטור מן העוללות. 13. המקדיש את כרמו, לא יקדיש את העוללות, שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. 14. בן לר שנתמנו לו ענבים, והיו בו עוללות אינו חושש שמא של עניים הן. 15. הנוטע כרם להקדש, פטור מן הערלה ומן הרבעי, וחייב בשביעית. מאימתי אדם רשיי לבצור כרמו, משיודע הפרי. שכבר נתחייב הכרם בגדולי עוללות. 16. אי זו היא שכחה, בעריםץ גדולים, כל שאין יכול לפשוט את ידו וליטלה, בעריםין קטנים, משיעבר הימנו, בדלית ובדקל, משירד ממנו. ושאר כל האילן, משיפנה וילך לו. במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו, אבל אם התחיל בו ושכחו, אץ שכחה, עד שיבצור את כל םביביו. פרק ד 1. ר יהודה או מקום שדורכין את העוללות, נאמן עני לומר יץ זה עוללות הוא, לקט זה לקטתיו אני ואחי וקרובי, אבל אין נאמן לומר מפלוני נוי לקחתיו, מאיש פלוני כותי לקחתיו. עניי כותים כעניי ישראל, אבל עניי «המקדיש וכו/ פ ז מ ח. «שאין אדם וכו/ ימש פ ז ה ח, כ ע ג; פסחים פ ד ה נו, ל א ע ב. בן לוי וכו/ יפוש פ ז ה ד, כ ע א. ל הנועע וכו/ ירוש פ ז ה ח, כ ע יג; פסחים הנ ל. ועיין להלן ערלה פ א ה ד; מנחוח פ י חכ ח. «אי זו היא וכו/ משנתנו ספ ז. ע ל. 3 עניי כותים וכו/ מס כוחים פ א ה ו, 3 כ י פ ח ה כ, ^ח י < ע י י ן י מ ש / א 2 הול היגער, עמ ס ב. ועיין בבלי גינףן ל רע יב וברש י שם. 8 המקדיש ד המקרי. יקדיש את העוללות ן א הקדיש את העולילות. 86 בי ד א בהן. 87 עוללות ן א עילילות איני ד א אין. חושש ן א חוששין. להקדש ד להקדיש. 88 בשביעית ד בשביעי. אדם א [אץ! אדם רש ד א רשאי. לבצור ן א לקוץ [אתן. כרסו ך א כרמו ןבשביעיח]. משיודע ן א סשיוודע. 69 בגדולי א בנידולי. עוללות ב סתום. אי זו היא ך איזהו הוא. 70 שאין ך שאינו. משיעבר ד כשיעבר ך.!73-7 בםה דברים אסורים ך בדיא. א ו ה ל } א ם ץ ר ד ס ה ן.,,לך ן א ט ש י ע ב ן ר < 1? ס ש י ר ף ^ 0 2 ל ושכחו אין שכחה ן א ושכח הרי זו שיכחה. 1»י ד אוסר א אום. העוללות ן א העולילות. 3 עוללות ך א ןשל) עוללות. לקט א [נאמן עני לוסרן לקט. לקטתיו ך לקטתי א ליקטתי. וקרובי ך [אני! וקרובי א [ליקטתי אני] וקרובי. פלוני. 3 סאיש ן א וסאיש. עניי ך עני א ועניי. כותים ד כותיים. כעניי ן א ] ס א יש [ לוני ד םפלני ד כעני עניי א לעניי. 68 לבצור כרמו וכו. בד ובכי ע מפורש: בשביעית, ואסור להפסיד פירות שביעית, ולפיכך אסור לבצור את הכרם בשביעית לפני שיוודע הפרי. ועיץ בבה א. 69. ש כ ב ר נתחייב וכו. ברייתא זו משלימה את משנתנו(סם'»: המקדיש כרמו משנודעו בו העוללות וכו העוללות לעניים. ומבארת התוספתא שאץ העניים נותנים שכר נידולי התוספת להקדש, מפני שכבר נתחייב וכו. געיפ הריבמ ץ) ב ע ר י ס י ן גדולים וכו. כלומר. בערים p ה גפנים. 71.ב ד לי ת וכר. כלומר. גפן יחידית מודלית עיג אילן או ע נ קנה או קונטוס. 72. א ם ה ת ח י ל ב ו וכו. מפני שאפשר שכווגתו לבצור מקודם צד אחד גהעליץ או התחתץ, או מן הצד) של כל האילנות ולשוב אחיכ ולבצור את הצד האחר של כל האילגות מפלוני גוי וכו. וצריך להאמץ לו בשתים: שלקח מגוי ושהנוי לקט משדה ישראל בתורת לקט. ולפיכך אמו נאמן.

67 56 פאה פ ד גרם אץ מאמינים להם בכל דבר. 2. אין פוחתין לעני בשעת מעשר עני מחצי קב חטץ, או קב שעורץ. במה דברים אמורים על הגורן, אבל מתוך ביתו נותן כל שהוא, ואינו חושש. ושאר מתנות כהונה ולרה נותן כל שהוא ואינו חושש. רצה מציל מחצה ונותן מחצה. אבה יוסה בן דוסתאי אמ משום ר ליעזר רצה נותן לפניהם שליש, ומניח שתי ידות לקרוביו. 3. כהנים ולוים שהיו עומדים על הגרן, ובאו כהנים אחרים ועמדו, אינן יכולין להוציא מידן. אמ רבן שמעון בן נמליאל נהנו כהנים עץ יפה שלא להוציא את אחיהם ריקנין, אבל מקמצין ונותנין להם. ר שמעון בן לעזר או אם באו עד שלא תחזור חלילה, עומדין על העקוב ונוטלץ. 4. נשים ועבדים אין חולקין להם על הנורן, אבל נותנץ להם מתנות כהונה ולרה לשם טובה. 5. רבן שמעץ בן גמליאל או כשם שהתרומה חזקה לכהונה בחילוק גרנות, כך מעשר ראשון חזקה ללוים בחלוק גרנות. החולק בבית דין אין לו חזקה לכהונה. 6. שתי חזקות לכהונה, בארץ ישראל נשיאות כפים וחלוק גרגות, ובסוריא עד מקום «אין פוחתין וכו. משכ פ ח מ ה; ספרי ראה פי ק י, 171; סבא פי ש ג, 321; בבלי עימבין כ נו א/ «מחנוח כהונה וכו/ עיין במשכ פ ח מ ו. «כהכים וכו/ עיין ספרי נשא פי ו/ עמ 10. נשים וכו/ להלן סוף תרומות; ירוש יבמוח פי א ה ה, י ב ע א; כהובות פ ב ה י, כ ו ע ד; בבלי יבמות ל ע סע ב. רבן שמעון וכו/ להלן כתובוח פ ג ה א; ירוש שם פ ב ה ז, כ ו ע ד; בבלי שם כ ו א/ שתי חזקות וכו/ תוספתא וירושלמי הנ ל; בבלי שם כ ה א/ 4 סאסינים ד א םאסינין. להם בכל א להן לכל. דבר ב ד סתום. סוחתין כיה ד א ב פותחין. לעני ן א לעניים. בשעת ד בשני א בשנת. םעשר ד םעש. עני ן ביה ד א ב שני. 6 חסין ן א חיטין. או ן א חסר. קב שעורין ן א וקב שעורים. בסה דברים אסורים ך בדיא. םתוך ד סתו. 6 נותן ד נות [לו]. שהוא ד שדהו. סתנות ן ך [נותן] םתנו. י רצה ן א ןואס! רצה. אבה וכי ד א אבא יוסי בן דוסאי. אם' j ד אוסר א או. 8 ליעזר ד א אליעזר. רצה ן א ןאם] רצה. וםניח ן א וסציל. שתי ד שני. ולוים ד לוים.» עוסדים על הנרן ך א עוםדין על ועורן. אחרים ד אחרי. להוציא מידן להציל מידם. 10 אם ד אסר. 11 אבל ן א אלא. שםעון ן א שסע. לעזר ד א אלעזר. או ד אוסר. 12 חלילה ב פתוח. ונוטלץ ב ד סתום. להם ן א להן. 13 מתנות כהונה ולויה [ א חולין םתוקנין (ומליון: סתנות כהונה ולרה). לשם ן א לשום. טובה ן א סחוס. 14 נסליאל ן א נסל או ד אוסר. בחילוק ד בחילו. ראשון א ראשין. 18 ללוים ן א לכהונה. בחלוק ד א בחילוק. החולק ן א והחולק. לכהונה ב ד סתום. 16 לכהונה ד חסר. וחלוק ד א וחילוק. ובסוריא עד ד ובסורי ועד. 6.מ ת נו ת כהונה וכוי. כלומר, נותן כל שהוא, ואפילו מן ועורן. 9.אינן יכו לין וכוי. אעםיי שעדיץ לא זכו העומדץ באחד p הקנימים, מפני שדמם כמכירי כהתה שאמם צריכים קניין. 11. ע ד שלא וכוי. בעלי הבתים המ נוהנים לתת לכהנים כשיעור שקבעו במשנתנו, ואחרי שכל אחד קבל כשיעור, ולא באו אחרים, היה חתר תותן להם כשיעור וחוזרץ חלילה. ולפיכך אמרו כאן שאם באו עד שלא חזר המחזור מקבלים כאותו מחזור שעדיין לא נגמר, אבל לא מאותם מחזורים שכבר עברו. 12. על העקוב וכוי. כלומר, לאחורי הכהנים שבאו מקודם ובעקבותיהם. נשים ועבדים ומי. שמא תתנרש האשה ותבוא לקבל את חלקה כבתחילה. ובעבד אנו חוששץ שמא יחשבוהו לכק. 13. מ ת נ ו ת כהונה ומי. כנראה שהנכון הוא בכי ע: חולק מתוקנץ וכוי, כלומר, שמן הראוי שלא יוציאו אותם ריקם, דתנו להם חולץ לשום טובה בעלמא. ועיין בבהיא. 15. החולק בבית דין וכוי. כלומר, אם ביד נתנו לו תרומה בתור ירושה, אץ כאן שום הוכחה, שהרי אפשר שירשה מאבי אמו כק. (ירושלמי).

68 פאה פ ד 57 ששליח חודש מגיע, לנשיאות כפים, אבל לא לחילוק (מצות) גתות. ובבל כםוריא. ר שמעון בן לעזר או אף באלכםנדריא, בראשונה כשהיה שם בית דץ. 7. חומר בקדשי מקדש שאין בקדשי הגבול, ובקדשי הגבול שאץ בקדשי 20 מקדש, קדשי הגבול, קטנים חולקין בהן וטמאים חולקין בהן, וחולקין אותן בטומאה, ושוקלין מנה כנגד מנה. קדשי מקדש חייבין באחריותן ליטפל בהן, ולהביא לבית הבחירה. קדשי הגבול נותנין לכל חבר, קדשי מקדש אץ נותנץ אלא לאנשי משמר בלבד. 8. אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון, מארבע סאץ בסלע. לן, נותנין לו פרנסת לינה, שמן וקטנית. שבת, 25 נותנץ לו מזון שלש סעודות, שמן וקטנית דג וירק. במה דברים אמורים בזמן שאין מכירין אותו, אבל בזמן שמכירין אותו אף מכםץ אותו. היה מסביב על הפתחים אין נזקקץ לו לכל דבר. 9. תמחוי כל היום, קופה מערב שבת לערב שבת. תמחוי לכל אדם, קופה לעניי אותה העיר. אם שהא שם שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר לקופה, ולכסות ששה חדשים. לעניי העיר שנים! לינופל בהן. עיין להלן בכורים פ א רה ח ומש ש. «קכוכים וכו/ להלן סוף תרומות, ועיין מש ש. יעיין מכילתא בא פנףז, עמ 58; משפעים פי ע, עמ 319; תו כ כלבה פרש ג הי ג, ה ע ג; שם חובה פרק י ח ה ה, כ ד ע ד; שם תזריע פ ג ה ל, כ ע ע ב; ספרי נשא סוף פי כ נו, עמ 36; קרח פי קי ח, עמ 138. ועיין ספרי ראה פי ע ז, עמ 142; בבלי תמורה י ח א ; להלן תמורה ספ ב.» לכל חבר. ספרי קרח פי קכ א, עמ 148. ועיין במשנה חלה פ ד מ נו, ובירוש שם(הי א ס ע ב); «אין פוחתין וכו/ משנ פ ח מ ז; בבלי שבת קי ח א ; ב ב נו א/ / 3 ; חו לין ק ל 3 ל/ בגלי סנה ד כ ץ היה מסביב וכו/ ירוש הנ ל; ספרי ראה פי קנףז, 26 שאין מכירין וכו/ ירוש פ ח ה ז, כ א ע א. י אם שהא 27 תמחוי וכו/ ירוש הנ ל; בבלי הנ ל ח ב/ ע א/ 3 3 ; 3 3 לי עמ 75! וכו/ ימש הנ ל; ירוש ב ב פ א ה ו, י ב ע ל; בבלי שם ח א/ >סצוח< ד א חסר. לחילוק ן א בחילוק. ל! ששליח חודש ד ששלוחי!ראש] חדש א ששליח [ראשן החודש. 18 חוסר ב חומר חוסר (ונסחק.חוטר* הראשון). באלכסנדריא ן א אלכסנדריא. 1 8 לעזר אי ד א אלעזר אום. חולקין ומסאי ד וטסאין. 20 קדשי ן א שקדשי ובקדשי... מקדש ן א חסר. שאין בקדשי א סבקדשי. באחריוחן חייבין ן א חייב. קדשי ן א קודשי. 1 ושוקלין ך וחולקין. מנה ן א סנא (ביס <. כהן א חולקים בהם. 23 אלא אןאוחן] (. קדשי ן א קודשי (ב פ הבחירה ן א הבירה. 22 ולהביא ד ולהביאן א להביאן. דבאחריוח. 24 בפונדיוןן העובר ן א עובר. פוחתין ד פותחין. אלא. משמר א סשסר ןסקדש בלבדן. גונסחק שם המוסגר). במה ומ ד בדיא דג ן א תה. ך וקיטני א וקיטנית. s 2 וקטנית וקטנית ך א וקיטנית. ד בפונדין. היה ן אותו מון א פתוח. שמכירין ד שמכירי. אותו ן א אתו (ביפ<. 20 מכירין ד מכירי. [אותו!. כל היום ן ב ד א סתום. דבר 27 הפתחים ד הפתחי. סםכיב ד ססבב א המסבב. א חסר. העיר ן 29 הוא ן א זה. שהא ד א שהה. 28 לעניי ך לאנשי. קופה ך קופ. א בכל יום. לעניי ן א לפסי. חדשים ד חדשי. ששה ן א לששה. ולפסוי א לכסות. ד ולכסות א ןאוחה] העיר. שנים א לשנים. 21. מנה כננד מנה. כלומר, שאם יש לו משקל מנה מקדשי הגבול יכול לשקול כנגדו חולץ, ולהשתמש םאין וכו. כלומר, ארבע סאץ במ ח 24. מארבע בקדשי הגבול כמשקל, ואץ כאן ברץ קדשים. פונדיונות, חצי קב תבואה בסונדיון. והחנווני משתכר שליש ואתו נותן בםונדיץ אלא ככר בן שליש קב. כלומר, שהוא אותו. מכירין 26.שאין לינה. כלומר, מצע וכסת. פרנסת *יין בבה א. העיר וכוי. 29. לעניי כלומר, המאכל שנותנים לעניים מן הקערה. 27.תמחוי וכוי. מי ככי ע: לפסי העיר וכו, כלומר למסי העיר.

69 58 פאה פ ד עשר חדש. 10. עני שנתן פרוטה לקופה ופרוסה לתמחוי מקבלין אותן ממנו. אם לא נתן אץ מחייבין אותו ליתן. נתנו לו חדשים והחזיר להן שהקץ, מקבלין אותו ממנו. אם לא נתן, אין מחייבץ אותו ליתן. היה משתמש בכלי מילת נותנץ לו כלי מילת, מעה נותנין לו(מאה) מעה, עיסה נותנץ לו עיסה, פת נותנין לו פת, להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו, שנ די מחסורו אשר יחסר לו, אפי עבד אפי סוס. לו,זואשה,שנ אעשה לו עזר כננדו. מעשה בהלל הזקן שלקח לעני אחד בן טובים סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו. שוב מעשה באנשי הנליל שהיו מעלץ לזקן אחד ליטרא בשר בציפורי בכל יום. 11. היה משתמש בכלי זהב מוכרן ומשתמש בכלי כסף, בכלי כסף מוכרן ומשתמש בכלי נחשת, בכלי נחשת מוכרן ומשתמש בכלי זכוכית. אמרו משפחת בית נבטלה היתה בירושלם והיתד! מתיחסת עם בני ארנון היבוסי, העלו להם חכמים שלש מאות שקלי זהב ולא רצו להוציאן חוץ מירושלם. 12. האומר איני מתפרנס משל אחרים, שוקדין עליו ומפרנסץ אותו, ונותנין לו לשום מלוה, וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה דברי ר מאיר. 32 בכלי מילה וכו. ירוש פ ח ה ח, כ א ע א. 33 מעה כותכין וכו. ספרי ראה פי קי ח, עמ ד י מחסורו וכו. דברים נףו, ח. 35 אפי עבד וכו. להלן כחובוח פ ו ה ח בד ובכי ו; ספרי ראה פי קע ז, עמ 175; בבלי כתובות ה ז 3. אעשה לו וכו. בראשיח ב/י ח. 36 מעשה וכו. ספרי ובבלי הכ ל; ירוש כאן פ ח ה ח, כ א ע א. 38 בכלי זהב וכו. ירוש הכ ל; בבלי הכ ל ס ח א/ >י» אמרו משפחת וכו/ ירוש הכ ל; ספרי ראה פי ק י, עמ 171; שם כי הבא פי ש ג(בדפוסים). «איני מחפמס וכו/ בבלי כחובוח ס ז ב/ ועיין ספרי ראה פי קנו ז, עמ 175; ירושלמי פ ח ה נו, כ א ע ב; שקלים פ ה ה מ מ ע ע ב; וי ר פל ד, א/ 30 חדש ן א חודש כ ד סתום. שנתן א שנוחן. פרוטה I ד פרוט. לקופה ן א לתמחוי. ופרוסה ד ופרוס א ופרוטה. לתסחוי ן א לקופה. אותן ד אותו. א חסר. ססנו א היםנו. 31 חדשים ן ד חדשי. והחזיר ד והחזי א וטחזיר. להן שהקץ א להם שחקים. 32 אותו םםנו אם ן א היסנו ואם. 33 סעה... עיסה... פת ן א פת... םעה... עיסה. >םאה< ך א חסר. לו עיסה ך לו ןכלין עיסה. 34 בחוך ן א לחוך >ב'פ<. אותו ד לו. שני ד שנאסר. םחסורו B סחסרו. 35 אפי ד אפלו א אפילו (ביפא שנ ד שנאסר לו... כגנדו ן א חסר. 36 כנגדו ב ך פחוח. בהלל ן א כהילל. שלקח ד שנחן. אחד ד חסר. אחד בן טובים ן א בן טובים אחד. 37 שוב ן א חסר. סעשה ן א וםעשה. ליטרא ן א ליטרא [אחת]. 38 בציפורי ד צפורי םוכרן וסשתסש בכלי כסף בכלי כסף ן אחסר. 30 נחשת ד נחשי. נחשת j ד נחוש. 40 נבטלה j ד נבלטא א נבלטא. והיתה סתיחסח ן א היחה םחייחסח. עם ן ך על. 41 בני ן א חסר. ארנון ד ארנן א ארונן. שלש א שש. ולא רצו ן א שלא רצה. 42 סירושלם ד סחום. איני א אין. אחרים שוקדין ך אחרי שוקרין. וםפרנסין ך וספרנסי. 43 ונותנין ן א נוחנין. לשום ך לשוום. וחחרין ן א חחרין. לו ן א חסר. םחנה ד טחני. 32.בכלי מילת וכו. כלומר, בכלים מצמר דק ויקר. 33.עיסה וכוי. כלומר, כשמתבייש ליטול סת כעני שנשתרש בעניו. 38. ב צי סורי וכוי. כלומר, בליטרא של ציסורי. עיץ כבהיא. 41. להוציאן וכוי. כלומר, את בני המשסחה, שהרי.הכל מעלץ לירושלים ואץ הכל מוציאין גמשנה סוף כתובות). 42. שוק דין עליו וכוי. כלומר משדלץ אותו, ואומרים לו שהם בטוחים שיוכל לשלם אחיכ.

70 פאה פ ד 59 וחכמים או נותנץ לו לשום מתנה, וחוזרין ונותנץ לו לשום מלוה. ר, שמעו 45 או אומרין לו הבא משכון, כדי לגוס את דעתו. 13. האומ איני מתפרנס משל עצמי, שוקדין עליו ומפרנסין אותו, נותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונותנין לו לשם מלוה. 14. המסמא את עינו, והמצבה את כריסו, והמעבה את שוקיו, אין נפטר מן העולם עד שיהא לו כך. 15. נבאי צדקה אין רשאץ לפרוש זה מזה. אפי נתן לו חבית מעות שהוא חייב לו, אפי מצא מעות בדרך, אינו 50 רשיי ליטלן, שנ והייתם נקיים מה ומישראל. אבל פורשין זה מזה לתוך חצר, או לתוך חנות, ונובין. 16. מעשר שני אין נובין ממנו מלוה וחוב, ואין משלמין ממנו את הנמולין, ואין פודץ בו שבויין, ואץ עושין בו שושבינות, ואין נותנין הימנו דבר לצדקה, אבל משלחין הימנו דבר של גמילות חסדים, וצריך להודיע. ונותנין אותו לחבר עיר בטובה. 17. אמ ליתן ונתן, נותנין ה כ < 47 המסמא וכו. ירוש פ ח רה ע, כ א ע ב; ו 3 ב לי פ ר כ ס ו כ ו / ס פ כ י «איני מח בבלי ב ב ח ב. «גבאי לדקה וכו. בבלי כחובות ס ח א/ ועיין במשכ סוף מכילתין.. 3!5 מעשר שני וכו. עיין להלן שביעית פ ז ה כו; 3 כ ל 3 מ ד 3 ר וכ ן/. ם ו ה י י ת ספרי ראה סוף פיס קי ז, עמ 176. אמ ליתן וכר. ירוש דמאי פ ג ה א, כ ג ע ב. יעיין לעיל פ א ה ד ומש יש. 45 או שםעו ד א שסעון. סלוה ן א הלוואה. וחכמים או ן א וחכם אום. 44 וחכסים... םלוה ד חסר. ד אינו א אין. איני האום ן א האוסר. את דעחו ן א דעתו עליו. א משכון (וטול ן. משכון ן ד א אומי. לשם ד א לשום. נותנין ד מותניי. אוחו ן א אתו. וםפרנסין ד ומפרנסי. 45 עצםי כיה ד א ב עצסו. והמצבה ן לשם םלוה ן א חסר. ד לשום םלוה. 47 לו ן א הימנו. ונוחנין ך א ונובין. וחחרין א חוזרין. שיהא לו ן א שיחלה. כך ן ד כן איו 48 אין ן א אינו. ד והמעב א והמקפח. והמעבה ד והמצב. אפי ד חברו. חבית א נותן. נתן ן ך אפילו א אבל. 49 אפי ד לפרוט. לפרוש j א אינן. א פחוח. ומישראל ן פ נקים. נקיים ד שנאמר. שנ ד א רשאי. 50 רש א ואפילו. ד אפילו נובין ן א עני. שני ן 51 לתוך חצר או לתוך חנות ן א בתוך החצר ובחוך החנוח. ד פורטין. פורש,! את ן 52 ואין... ממנו א אין... הימנו. וחוב ן כיה ד א. ב וחייב. א הימנו. ססנו ן ד א פורעין. וא ין ן א אין. שבדין ך א שבויים. בו ן א םםנו. שושבינוח ן ם א נםו לין. ך ה נ ם ל, ה נ ס ו לץ ן ס ר. א ח א צדקה. לצדקה ן א חסר. דבר ן >ב פ<. ד ממנו הימנו א פוסקין. 53 נותנין ן ד שושבינו. בטובה ך בטובי ב ד סתום. אמ ן א אמר. נותנין ד נותני. א וצריכין.»* וצריך 44.נ ו תני ן לו וכוי. כלומר, מותחים במתנה, ואם לא רצה, גותנין לו לשום מלוה. 45. כדי לגוס וכוי. כלומר, כדי שתזוח דעתו עליו, ויווכח שאץ בדעתם לתת לו צדקה, אלא הלואה.».שוקדין וכוי. כלומר,משדלץ אותו שיקח ומבטיחים לו שזו היא מתנה, ולא הלואה. 47.המסמא וכוי. כלומר, המתחסש כאילו הוא סומא, או שכדיםו צבה, או ששוקיו עבות ונסוחות מחמת חולי וכו.» אין ד ש אין וכוי. סירש י שלא יחשדו ביחיד שהוא נובה לעצמו. 50. אבל מור ש ין וכוי. פירשיי: ו. 5 אין גו ב ין וכו. כלומר, אין בעל חוב רשאי לגבות מעשר עני(כצ-ל ובלבד שיראו שגיהם כאחד. לפנינו) מבעהיב,ממני שאץ המעשר שלו,ואץ סורעץ חוב בדבר שאינו שלו. 52. את הגמולין. כלומר,אץ משלמץ לעגי במיע בעד.גמילות חסדים (משנת ביב ס ט מ ד) שעשה לו העני מקודם. ועיץ בבהיא. 53. ד ב ר לצדקה. כלומר, לתת מעשר עני בתור צדקה, שהרי מעשר עגי הוא קגיץ העגי, ושלו הוא נוטל. אבל מ ש ל ח ין וכוי. כלומר, אעפיי שאץ משלמץ ממגו את הגמולין מפני שנראה כפורע חוב, אבל מותר לשלוח מיע בתחילה לעגי חבירו, בגמילות חסד. 54. וצריך להודיע. כלומר, שהוא מעשר עגי, כדי שלא יחזיק לו טובה יותר מדאי. לחבר עיר וכוי. כלומר, חכם העיר המתעסק בציצומקבל שכר מבני העיר, מותר לשלוח לו מעשר עני, ובלבד בטובה, והיינו שכבר נתן לו שכרו הקצוב. והוא מוסיף עליו אף מעשר עני.

71 60 פאה פ ד לו שכר אמירה ושכר מעשה, אמ, ליתן ולא הספיק בידו ליתן, נותגץ לו שכר אמירה כשכר מעשה. לא אמ ליתן אבל אמ, לאחרים תנו, נותנץ לו שכר על כך,שנ כי בגלל הדבר הזה יברכך ה אליך. לאאמ לאחרים תנו אבל מניח לו בדברים טובים, מניין שנותנין לו שכר על כך, שנ כ י ב נ ל ל הדבר הזה. 18. מעשה במונבז המלך שעמד ובתם אוצרותיו בשני בצרות. שלחו לו(אבותיו) אחיו, אבותיך עזו אוצרות והוסיפו על של אבותם, ואתה עמדת ובזבזת את כל אוצרותיך, שלך ושל אבותיך. אמ להם, אבותי עזו אוצרו למטה, ואני ננזתי למעלה, שנ, אמת מארץ תצמח, אבותי עזו אוצרות מקום שהיד שולטת בו, ואני עזתי מקום שאין היד שולטת בו, שנ צדק ומשפט מכון כסאך ונו,, אבותי עזו אוצרות שאץ עושץ פירות, ואני עזתי אוצרות שעושין פירות, שנ אמרו צדיק כי טוב וגו,, אבותי עזו אוצרות ממץ, ואני עזתי אוצרות של נפשות, שנ פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפש, ונו,, אבותי עזו אוצרות לאחרים, ואני עזתי לעצמי, שנ, ולך תהיה צדקה ונו,, אבותי עזו אוצרות בעולם הזה, ואני עזתי לעצמי לעולם, הבא, שנ והלך לפניך צ ד קי ך. 19. צדקה וגמילות חסדים שקולץ כעדכל מצות שבתורה, אלא שהצדקה בחיים, גמילות חסדים בחיים ובמתים, 56 אמ לאחרים וכו/ ספרי הכ ל. ועיין בבלי ב ב נו א ; במ ר פי ג, י ז. 57 כ י בגלל וכו/ דברים נףן, י. 59 מעשה וכו/ ירוש כאן פ א ה א, נרו ע ב; בנלי ב ב י א א/ א מ ח וכו/ חהלים פ ה, י ב. לדק ומשפע וכו/ שם פ ע, כר ן. 5» א מ ר ו לד י ק וכו/ ישעי ג/ י/»» פרי לד י ק וכו/ משלי י א, ל/ ולן תהיה וכו/ דברים כ ד, י ג. והלך וכו/ ישעי כ ח, ח/ לדקה וכו/ ירוש כאן פ א ה א, ע ו רע ג; בבלי סוכה מ ע ב ; קה ר פ ז, ב (הול ראם י ח רע ג). 85 אסירה... סעשה ך אסיר... העש. אס ד א אסר. 86 סעשה ד םעש. אס ן ך אסרו א אסר. אם ד א אסר. תנו א חיני 8 7 של ד שנאסר. הדבר ד הדב. אליך ד אלהיך [ונוטר]. אס ד אסר יברכך... הזה ן א חסר. 68 םניין ן ך מנין. 59 הזה ד הזה [ונוסד!. שעסד וביזבז ד שעם ובזבז. אוצרותיו ך [אח כלן אוצרותיו א [כל! אוצרותיו. בשני ן א [לעניים שהיו לו! בשני. 60 בצרות שלחו ד בצרו אסרו. (אבותיו) ד א חסר. אחיו ן א אחיו [ואסרו לו!. 61 עסדת וממת ן א עםדתה וביזבזתה. את כל אוצרותיך ן א חסר. אבותי ן א אבותיי. 63 אוצרו ד א אוצרות. ננזתי א גנזתי [אוצרות!. תצסח ן א תצסח [וצדק סשסים נשקף!. אבותי ן א אבותיי. 63 טקום ן א בסקום גביפ). שולטת ך שולט א [יכולה! לשלוט. בו ן א בה. ננזתי א ננזתי [אוצרות!. שולטת ך שלטת א [יכולה! לשלוט. בו ן א בה. שנ ד שנאסר. 64 כסאך ד כסאו. וגו ד ונוטר. א חסר. אבותי ן א אבותיי. אוצרות ך אוצרו. 65 ואני ד אני. שעושין ד שעושי. שנ ד שנאם ונו ד ונוסד א כי פרי סעלליהם יאכלו. פתוח. אבותי ן א אבותיי. 66 ססון ד א [של! םסון. של דשנאס. 67 ולוקח a ולקח. נפש ן א נפשות ך נפש. ונו ך א חכם. אבותי א אבותיי. אוצרוח ן א חסר. שני ד שנאבר. 68 ונו ד לפני ה אלהיך. א חסר. אבותי ן א אבותיי. לעצם ד חסר. א אוצרות. 69 של ד שנאסר. צדקיך פ ד א צדקך א [וכבוד ה יאספך!. 70 שהצדקה ד שהצדק. חסדים ד חסדי. 58. מניח לו וכוי. כלומר, מניח את דעתו ומנחמו בדברים. 70.אלא שהצדקה וכו. כלומר, אעפ י ששתיהן שקולות, מ מ נמילות חסדים עדיפה.

72 פאה פ ד 61 צדקה בעניים, נמילות חסדים בעניים ובעשירים, צדקה בממונו, גמלות חסדים בממונו ובנופו. 20. אמ ר יהושע בן קרחה מניין שכל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע ז, שנ רק השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר, ולהלן הוא או יצאו אנשים בני בליעל, 75 מה בליעל האמור להלן ע ז, אף בליעל האמור כאן ע ז. 21. אמ ר לעזר בי ר יוסה מניץ שהצדקה וגמלות חסדים שלום גדול ופרקליט גדול בץ ישראל לאביהם שבשמים, שנ כה אמר ה אל תבא בית מרזח וגו. חסד, זו גמלות חסדים. הרחמים, זו צדקה. מלמד שהצדקה ונמלות חסדים שלום גדול בין ישראל לאביהם שבשמים. 7 2 אמ ר יהושע וכו/ ספרי ראה פי קי ז, עמי 176; בבלי כהובוח ס ח א/ ב ב י א/ 3 ל ה ש מ ר לך וכו/ דבריס ע ו גן/. 74 ילאו וכו/ שם י ג, י ל. «אמ ר לעזר וכו/ בבלי ב 3 י א. לל כה אמר וכו/ ירמי נו ז, ה/ 71 נמלות ד א גמילות. 73 בממונו ומופו ן א מופו ובממונו. סתום. אמי ד אמר א א. מניין ן א מנין. עי ני ו ד [אח] עיניו. 73 כאילו עובד ד כאלו עבד. ע ז ן א עבו זרה של ד שנאמר. רק D ד א חסר. 74 לאמר א לאמר ומי או ך אומר א אום. בליעל ד א בליעל [מקרבך]. 75 עיז א עבו זרה >ב ס< אם ר לעזר בי ר יוסה ד איר אלעזר בר יוסי א ר אלעזר בר יוסי אום. 76 מניין א מין. ונסלות ד א ונםילות. שלום נתל ופרקליט ן א פרקליט נתל ושלום. 77 של ד שנאס. חבא ן פ תכ יא וגו ד ונוס א [ואל תלך] וני. 78 חסד פ החסד. נםלות ד א גסילוח. הרחםים ן ד א ורחמים. שהצדקה ד שהצדק. וגסלות ד א וגסילוח. חסדים ד חסדי. 79 שלום ן ד שלום [ופרקליט] א [פרקליט גדול] ושלום.

73 מסכת דמיי [פרק א ] 1. הקלין שבדמיי, השיתין והרימץ והחוזרדין חזקתן בכל מקום פטורין, ואם היו משתמרין חייבין, אם כחס על שדהו פטורץ. ר יוסד, אומ, שיתין שבציפורין חייבות, מפני שהן משתמרות. ר יוסי בר יהודה או הנובלות שנמכרות עם התמרים חייבות. וחכמים או עד שלא יטילו שאור פטורות, 5 משייטילו שאור חייבות. 2. בראשונה היה חומץ שביהודה פטור, מפני שחזקתו מן התמד, עכשיו שחזקתו מן היץ, חייב. 3. הבכרות והסייפות בעה חייבות, בבקעה פטורות. אלו הן הבכרות, עד שלא ישיבו שומר. הסייפות משיקפלו המקצעות. ר לעיי או משם ר ליעזר הבכורות לעולם חייבות, מפני שהן משתמרות. 4. כזיב עצמה פטורה מן דמיי. חזקת ארץ ישראל! הקלין וכו/ משכה פ א מ א; בבלי ברכוה מ ב/ 2 ואם היו וכו/ ילוש פ א ה א, כ א ע ג. ר יוסה וכו/ ירוש הנ ל. 3 ר יוסי וכו/ ירוש הנ ל. 5 בראשונה וכו/ ירוש פ א ה א, כ א ע ד; ועיין ירוש פסחים פ ג ה א, כ נו ע ד; בבלי שם מ ב ב/ «הבכרות וכו/ ירוש פ א ה א, כ א ע ג.» כזיב עלמה וכו/ ירוש פ א ה ג, כ ב ע א. ועיין במשנחנו פ א מ ג, ולהלן שו 28 ואילך. 1 שבדם ד א שבדסאי. והריםין ד והדיסין. והחחרדין א והעחרדין. 2 ואם היו םשתסרין א אם היו טשופרין. שדהו כיה ד א ב מרה. פטורין ב ופטורין ך פטורה א פטור. יוסה ד א יוסי. אומי ד אוסר. 3 שבציפורין חייבות ן א שבציפורי חייבין. ספני ן א חסר. םשתםרות ן א םשוזטרין. בר ן ך בר. אי ד אוסר. 4 שנםכרות ד א הנסכרות. התםרים ד התםרוח א החסרה. וחכםים ן א וחכט או ד אוםרים א אוט. יטילו ד יטלו. 5 טשייטילו ד א סשיטילו. «חייב כ ד סתום. הבכרות ד הברכות א הבכורוח. בגנה ד א טינה. 7 בבקעה א ובבקעה. פטורוח ך פטורו. אלו ן א ואילו. הבכרות ד הברכו א הבכורות. ישיבו ד יושיבו א ישיםו. שוטר ן ך שוטי. הסייפות ך הסייפו א והסייפות. 8 לע ד אלעאי א אילעאי. או ד אסר. א חסר. טשם ך א םשום. ליעזר ד א אליעזר [א אוס ]. הבכורות ד הברכות. 9 םשתםרות ב ך סתום. דסיי ך א הדסאי. 1. ה ק לין וכו הקולץ מה שדינו קל (תשהיג אסף, הוצ מקינ, 178), כלומר הטירות שהקלו עליהם ש ב דמיי. הלוקח סירות מעם הארץ חייב לעשר.דמאי*, כלומר מפריש בדמאי, ואינו מעשר עליהם. מעשר ותרומת מעשר, ונותן תרוימ לכק, ומעכב את המעשר לעצמו. אבל פטור מתרומה גדולה, שלא נחשדו עליה עיה. ובשנת מעשר עני מפרישו ומעכב לעצמו; ובשנת מעשר שני מפרישו ואוכלו בירושלים או מחללו כלומר. השחיתין, תאגים גרועות שאיגן מתבשלות יפה, מפגי שהן יוצאות מתחת השיתין. על המעות. והרימין. ציל: והדימץ >כגי a, והוא מץ סנה שמגדל פרי גרוע. העלים המסתירים אותן מקרני השמש. מפני סטו ר ין. והחוזר דין. והוא עץ ממשפחת הורדניים. עp בבה א על כל המינים הללו. כחס וכוי. כלומר, שאינם משתמרים מחמת עצמן, אלא אגב 2. אם שחזקתן שלא באו מן המשומר. 4. שנמכרות וכוי. פירשו בירושלמי שמעורבות עם השדה שבעה ב מקפיד שלא ידרכו בה בני אדם. על חרצגץ וזגץ או על שמרי יץ. 6. התמד. משקה שנעשה מגתינת מים ועיץ בבה יא. התמרים. המחצלאות שמייבשץ עליהן את 8.המקצעות. תאנים הנשארות בסוף העונה. והסייפות. התאנים. 62

74 דמיי פ א חייב עד שיודע שהוא פטור. חזקת חוצה לארץ פטור עד שיודע(שהוא פטור חזקת חוצה לארץ פטור עד שיודע) שהוא חייב. חזקת בעלי בתי ישראל שבסוריא אין מפרישץ עליהן דמיי, ואם בידוע שרוב הפירות שלהן הרי אילו חייבין. אמ שלי הן, חייב לעשר, מעושרין, נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. 5. היה מוכר פירות בשנת מעשר שני, ואמ של מעשר שני הן נאמן היה מוכר פירות בשנת מעשר עני, ואמי של מעשר שני הן אין נאמן. היה מוכר פירות בשנת מעשר שני, ואמ מעושרין הן נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. 7. היה מוכר פירות בשביעית, ואמ של ערב שביעית הן, חייב במעשר וחייב בביעור. 8. היה מוכר פירות בערב שביעית, ואמ של מוצאי שביעית הן, פטור מן המעשר ופטור מן הביעור, שכל ששתיקתו פטורה נאמן 20 להחמיר, לפיכך פירושו להקל פטור. 9. פירות ארץ ישראל שרבו על פירות חוצה לארץ חייבין. פירות חוצה לארץ שרבו על פירות ארץ ישראל הרי אלו פטורין דברי ר מאיר. וחכמים או אף דברים התדירץ כגון האגוזין 1 3 שהפה שאסר וכו/ חזקה וכו/ עיין במשכחכו פ ו מי א; ירוש חלה פ ד ה ז ס ע א. משכה הכ ל; כתובות פ ב מ ה; עדיות פ ג מ ו; להלן מע ש פ ה הי ג; כחובוח פ ב ה ב; ב מ פ א ה י; מהרוח פ ח ה ה. ובכ מ בירושלמי ובבבלי. שכל ששחיקחו וכו/ ירוש פ ו הי א, כ ה ע ד. 10 שיודע א שיוודע (ב'ס<. שהוא ן א חסר, והושלם מליון (שהוא... שיודע< ן הסוקף חסר ד א. שהיא א ןלךן שהוא. חזקת ך חזק. ישראל ן א ישר. 12 עליהן ן א עליהם. דמיי ד א דםאי. ואם א אם. בידוע ך בידו. הפירוח ד הפירו א פירות. אילו ן ך אלו. 13 אמ ך אסר א ןאםן אמי. מעושרין ן ך א םעושרין ןהןן. 14 שהתיר ן א שהיתיר. ב ד סתום. שני ן א שיני >ביפ<. ואס ד ואסר א אס. של ן א משנת. נאםן ב ד סתום. 15 סירות ן א חסר. בשנת ך חסר. עני ב ה ד א ב שני. ואם ך ואסר. של ד חסר. א םשנת. שני ן א שעי. הן ך זה. אין א אינו. 10 שני ן א שעי. ואס סעושרין הן נאםן שהפה ך ואסר סעשר עני נאם שהפ. ו א. 18 בםעשר ן א בםעשרוח. בביעור ן ל! שהחיר א שהיחיד. ב סחוס. ואס ד ואסר א ב ד סחוס. בערב ן א בםוצאי. ואס ך ואסר א ואי. סוצאי ן א חסר. 19 סן הםעשר ן א םסעשרוח. ופטור א חסר. סן הביעור ן א וםביעור. שכל ד כל ד א [דברן. פטורה ד פטור. 20 פטור ב סתום ארץ ד הארץ. ישראל ן א ישר. 21 חוצה ד חוצי. חייבין ד ןהרי אלון חייבין. פירוח א ופירוח. ישראל ן א ישרי. 22 הרי אלו ן א חסר. וחכםים ן א וחכס. או ך אוסרים א אוסר. אף דברים ן א על הדברים. האנחין ך האגחים א אנחין. 10. ח י י ב וכו. כלומר, פירות שנמכרים באיי בחזקת שבאו מא י. 12. א י ן מ פ ר י ש י ן וכו. מפני שאנו תולים שקנו p הגוים. 14. פירות וכו. כלומר. של טבל וודאי. של מעשר שני וכו. כלומר, של שנת מעשר שני(כמפורש בכי ע) נאמן, ואינו חושש שמא משנת מעשר עני הם. 15. א י ן נ א מ ן. כלומר, וצריך להפריש מעשר, ולהתנות אם משנת מעשר עני הם הםירות הרי הוא מעשר עני, ואם לאו הרי הוא מעשר שני, ומחולל על המעות, ונותן את המעשר לעניים. 6 ו.ואמ מ עושר ין וכו. שמא ציל: ואמ נמעשר עני הן 1 מעושרץ וכו, כלומר שהן משנת מעשר עני אלא שעישר אותם, נאמן, ואינו צריך להפריש מעשר עני. אבל פשיטא שמפריש מעשר שני. עיין בבהיא. 18.בערב שביעית וכוי. בבא זו משובשת ואינני יודע לפרשה בלי תיקץ ביד חזקה. ועיץ בבהיא. 19.ששתיקתו פטורה וכו. כלומר, בכל מקום ששתיקת המוכר אינה מחייבת מימ נאמן בדבורו להחמיר, ולפיכך נאמן בדבורו אף להקל, שהרי היה יכול לשתוק. 20. שרבו וכו. כלומר, שבמקום וה רוב הפירות הן םירות של ארץ ישראל. 22. ה ת דירין וכוי. כלומר, דברים שרגילים להביאם מחויל.

75 64 דמיי פ א ודורמסקניות ופסיליה ופםלקאות פטורץ, ושאר כל הדברים חייבץ. אמ ר, נראץ דברי ר מאיר בדבר שאינו קבוע, ודברי חכמים בדבר הקבוע הלוקח מן החמרת בצור, ומן המורדות בצידן, פטור, מן המונירות בצור, ומן החמרת בצידן, חייב. ר, יוםה בי ר יהודה או הלוקח מן המתירות בצור פטור, ואץ צריך לומר מן החמרת, מחמר אחד בצור, חייב. ר יהודה או חמרת היורדת לכזיב חייבת, מפני שחזקתה מן הנליל. וחכמים אופף הרי היא בחזקתה, פטורה עד שתיודע לך מהיכן הוא. 11. הלוקח מן הספינה ביפו 30 ומן הספינה בקסרי חייב. ר יהודה אומ כופת הישוב וכופת אנטיפטרס ושוק של פטרוס בראשונה היו דמיי, מפני שחזקתן מהר המלך, עכשיו רבותינו אמרו כל עיירות הכותיים שעל יד הדרך, כנץ התבואה והקטנית שלהן, דמיי, מפני שחזקתן מהר המלך, שהן משתמשץ ביהודה, ושאר כל פירותיהן ודאי. 12. אוצר שישראל ונוים מטילץ לתוכו, אם רוב גרם ודאי, ואם רוב ישראל 35 דמאי, מחצה על מחצה ודאי, דברי ר מאיר. וחכמים או אפילו כולו גרם 25 מן החמרת וכו/ ירוש פ א ה ג, כ ב ע א. 31 מפני שחזקתן וכו/ עיין ירוש פ ב ה א, כ נ אולר שישראל וכו/ משכה ע ג. שעל יד הדרך וכו/ עיין להלן פ ה שו! מכשירין פ ב מ י. אס I פטורין ן א פטורים. ופסיליה ד חסר. א ופסליא. 23 ודורססקניות ד והורססקיניו א ודורססקיות. הסוגירות בצידן ן א בצידון. 25 הסוגירות ד הסנדת. חכםיס א חכם. 24 ר ד רבי. ד אסר. בצירן ן א בצידון. יוסח בי ר' ד א יוסי ברבי >א בר ז 28 החסרת ד החסר. בצור ד בצו. א הםונרוח. סחםר 27 פטור ד חסר. בצור ן א בצידון. הסוגירות ד הםונורות א הםוגרוח. אי ד אוסר א אוס. אום ד אוסר. וחכסים ן א וחבטי. חייבת ד חייב. 28 חסרת ן א החסרת. או ד אוסר א אופי. א סן חסר 30 בקסרי היא [ ד א היא ב סחוס. שהיודע ן א שחיוודע. פטורה ן א חסר. 29 בחזקתה ד בחזקות. אנטיפטרס ד וכיפת. וכופת ד היישוב. הישוב ד כיפח. כופת אוס ד אוסר. א בציפורי. א אסרו רבותינו. רבותינו אסרו ן ד א דסאי. דםיי ד פטרים א פטריס. 31 פטרוס ד אנטיפרס. דסיי ד והקטניות א וקיטנית. והקטנית א תבואה. התבואה ן ד הכותים א כותיים. 82 הכותיים ודאי א שסשתסשוח. סשתסשין ן 33 שחזקחן סהר הסלך שהן ן ך שהן של ישראל. א חסר. ד א דםאי. א מ לתוכו ן ד ונוי. ומים ד א של ישראל. שישראל ד אוצי. 34 אוצר ד סתום. או א וחכס,. וחכמים ן א וודאי. ודאי ן 85 דסאי ן א ודאי. א אם רוב ישר. ואס רוב ישראל ן כולו א כולם. ד אוסרים א אוס. 23. ודורמםקניות. מעי שזיפים שמקורם מסביבות דמשק. ופסיליה. מין פול ידוע, phaselos ככפויפ גורס: והפסדקאות, ושמא גיל: ואססטקאות, כלומר, אססטוקץ, כמו ששער בח ד. ופסלקאות. החמרת וכוי. 25.מ ן כלומר, שאץ מביאים אותו בכל שנה ושנה מחויל. קבוע וכוי. 24. ש אינו מטור וכוי. מפני שאץ דרך להביא המונירות וכוי. כלומר, מן האוצרות. כלומר מן השיירא. סירות מאיי בשיירא לצור הסמוכה לה. וכן האוצרות של צידץ בחזקת פטור, משום שאנו תולים שאגרו שם 27. מטור. מפני שהולכים אחרי מפירות המקום, שהוא חויל. אבל להפך, יש לחשוש שבאו מפירות איי. אחד וכוי. חוזר לדברי התיק שפוטר דווקא בלוקח מחמרת גמשיירא) מחמר מקומם באוחה שעה. הספינה וכוי. כלומר, שעומדת בנמל, והולכים אחר 29. מן אבל מחמר אחד יש לחשוש שהובאו מאיי. כלומר, הלוקח מאוצר של העיר ישוב ושל העיר אנטיסרס. הישוב וכוי. 30. כופת מעמדה. התבואה וכוי. כ נ ו ן 32. הדרך. כלומר, הדרך ההולכת מיזצדה לנליל, על יד עיירות המתים. 34. ו ד אי וכוי. ממני שמא צ ל: כגון 1 אלח, התבואה וכוי, כלומר, כנון הערים שנמט לעיל. (שירי מנחה). שאץ קניץ לגוי באיי להפקיע מידי מעשר.

76 דמיי פ א 65 וישראל אחד מטיל לתוכו, דמיי. 13. אמ ר יוסה במי דברים אמורים באוצר של יחיה אבל באוצר של מלכים הולכץ אחר הרוב. [אמר ר יהודה בד א באוצר של ישראל וגרם, אבל אוצ, ישראל וכותץ הולכי אחר הרוב]. אמרו לו אחר שהוריתה לנו על אוצר של יבנה שלפנים מן החומה שהוא דמאי והיה רובו כותים, אבל אוצר שמטילין בו מחוצה לארץ לארץ, כגון אוצרה של 40 רגב, חייב לפי חשבון. 14. אמ ר יהושע בן קבוסאי כל ימיי הייתי קורא המקרא הזה, והזה הטהור על הטמא, ולא מצאתיו אלא באוצר של יבנה, ומאוצרה של יבנה למדתי שטהור אחד מזה אפי על מאה טמאים. 15. הלוקח פירות לאכילה, ונמלך למכרן, לא ימכרם לגוי, ולא יאכילם 45 לבהמת אחרים, ולא לבהמת עצמו, אלא אם כן עישר. 16. כיוצא בו, מי שנפל לו פירות בירושה, או שנתנו לו במתנה, לא ימכרם לגוי, ולא יאכילם לבהמת אחרים, ולא לבהמת עצמו, אלא אם כן עישר. 17. לוקחין שדה «< אמ ר יהושע וכו/ להלן סוף מכשירין; ירוש פ ג ה ד, כ ג ע ג. < והזה וכו/ במדבל י נו, י נו. הלוקח וכו/ עיין ילוש פ א רה ג, כ א ע ד; בבלי חולין ז בי. יוסה ד אסר. אס ד א דםאי. ד סתום. דמיי ך סטייל. מטיל ד א וישר. 88 וישראל [אמר... (. 37 של ן א חסר >ביפ כסי... אסורים ך בריא א בסה... אסר. ד א יוסי. ד אוצרוח. אוצר ד אחרי. אחר א אס. 89 אסרו ן ב א חסר. הרוב] כ ה ד ד והיו 40 והיה ך סלחסה. א חסר. החוסה ד א שלפני. שלפנים סן א חסר. ל א לתוכו. בו ן ד שסטיל א שםיטיל. שסטילין א כותייס. כותים ן ד רובן. רובו א היה יםיי ד יסי א קופסאי. קבוסאי ן ד אסר. אס ב ד סתום. חשבון ד א תב. 41 רגב של ד מצא דיו. מצאחיו פ הטהר. הטהור א והיזה. ומה ן ד מקרא א הפסוק. 43 המקרא אפי א ומאוצר יבנה מצאחי. ומאוצרה של יבנה למדוד ן ד יבנ ד א [בלבד]. 43 יבנה א חסר. 44 סה טיו עד ה כינ בא סדר אחר: ייט, כ, כיא, כ ב, כ נ, טיו, טםאים ן א טסאץ. ד אפילו. א חסר. 46 לבהסת אחרים ד יסכרנו. יםכרם א לםוכרן. לסכרן ן ך פרוח. פירות מיז. "ז, ייח. ד שנותנו א שניתנו. שנתנו א שנפלו. 46 שנפל ן ך עושי. סתום. עישר א [לא] לבהםת חבירו. ד עשר. עישר א [לא] לבהםח חבירו. 47 לבהםח אחרים ן ד יסכת. יסכרם חכמים סוברים שיש קניין ביד גוי באיי להפקיע מידי מעשר, ואמו חייב אלא מדרבנן, 36. דמיי. כלומר, אוגר שמטילין יחיד. 37. ש ל היקלו אם ישראל מטיל לתוכו. ועיין בבה א. ולפיכך מלכים של שם למכירה, וידוע שאף ישראל מטיל לשם, ונעשה הוכח ואינו מעשר אלא דמאי. כלומר, שמטילים שם מם, חזקה שישראל לא יטיל שם חולץ, שהרי יכול לשקול על ידי נוי וכוי. ולפיכך אם רוב תושבי הסביבה הם נוים חזקה שהטילו טבל לו דמי טבל >עיץ בבה א). וישלפ 38. ישראל וכותין וכו. ור יהודה סובר שכותי כישראל לעניין ודאי לשם, ומעשר ודאי מדרבנן. חיוב מעשרות, וחייב מדאורייתא. וכותי בוודאי איטי מעשר מה שהוא מוכר, ולפיכך אם רוב כותים הולכים שהוריתה וכו. 39.אחר אחר הרוב ומעשר וודאי, ואם רוב ישראל מעשר דמאי. ועיץ בבה א. חשבון. מפני שפירות חרל פטורץ אפילו לפי 41. חייב אתה שהוריתה וכו. הגייא זיל מגיה: מדרבגן, ולפיכך עשו אותם כטבל דמאי(שהרי ישראל רובן מעשרץ) וחולץ (פירות חויל< שגתערבו (עיץ אחד וכו. הדברים הללו לא 43. שטהור חלה פ ג מיח ואילך), ואינו מפריש דמאי אלא לטי חשבון. נאמרו אלא בדרך דרש ומוסר, כלומר שצדיק אחד מטהר כמה רשעים, כשם שישראל אחד עושה את כל ממני שכבר נתחייבו בדמאי כשלקחן ימכרם וכוי. 44. ל א סירות הנוי דמאי, עיץ בבהיא. מפני שםתמם ומי. 46. ב י ר ו ש ה לאכילה, ואץ מוכרץ טבל לנוי, וכן אינו מאכילו לבהמתו. לאכילה, וכלעיל.

77 66 דמיי פ א זרועה מן הגוי, בין משצמחה ובין עד לא צמחה, וכן מישראל במוצאי שביעית, משצמחה ובין עד לא צמחה, ואינו חושש. 18. לוקחין זרע, אחד דבר שזרעו כלה ואחד דבר שאץ זרעו כלה. אין זורעין את הטבל, ואץ מחפץ את הטבל, ואץ עושץ עם הגוי בטבל. ישראל ששכח וזרע את הטבל, עד שלא צמחה חייב, משצמחה פטור שכבר אבד. 19. הלוקח לבהמה לחיה ולעופות פטור מן הדמיי. 20. לא יקשור ישראל בהמתו אצל בהמתו של גוי. אם הלכה בהמתו מאליה אץ מחייבץ אותו להחזירה. 21. משכיר ישראל בהמתו לגוי, ופוסק עמו על מנת שהגוי זנה, ובלבד שלא יאמר לו כך וכך שעורץ תהא מטיל לפניה, כך וכך עמיר תהא מטיל. 22. גוי שאמ לישראל תן שמן על גבי מכתי, בודיי אסור, ובדמיי מותר. נפל על גבי בשרו, משפשפו ואינו חושש. 23. גוי שנתן שמן על גבי טבלה של שייש להתעגיל עליה, משעמד מותר לישראל לישב אחריו. 24. הלוקח יץ ליתן לתוך המורים, רץ לעשות 50 אין זולעין וכו/ ירוש, הכ ל. ועיין פאח פ א מ ו. 52 הלוקח לבהמה וכו,. עיין במשנה הנ ל ובמשנתנו כאן פ א מ ג ועיין בירוש פ א ה ג, כ א סע ד ושקלים פ ה ה א, מ ח ע ד; ב פ פ ס, ח,, עמ, 649; בבלי חולין ז ב/ 58 גוי שנהן וכו/ עיין להלן חרומוה פ י ה י ומש ש. 59 הלוקח יין וכו/ ילוש פ א ה ג, כ ב ע א; בבלי חולין ו א/ ועיין להלן תרומות פ ינו ה ו ומש ש. 48 םשצסחה ד [לפני] שציםחה א שציםחה. עד א חסר. לא צמחה ד א שלא ציטיחה. וכן ן א חסר. םישראל בםוצאין א סיש לסוצאי. ומליון: סשביע גכלוסר, הסלה.מיש י תוקנה: םשביעיח<. שביעית ן ך שביעי. 49 םשצםחה... צםחה ד א חסר. חושש ב ד סחוס. לוקחין זרע ן א הלוקח לזרע. 60 כלה ך פתוח. 81 ואין ד ואיי. ישראל א ישר. צםחה ד ציםחה א ציסיחה. 5a חייב טשצםחה ד חסרי א חייב סשציםחה. אבי ד אבדה. סתום. לחיה ד א ולחיה. ולעופות ן א ולעוף. 63 הדסיי ד א הדםאי. ב ד סתום. יקשור ד יקשור [אדם!. ישראל ן א ישר. אם ד שאם. א חסר. הלכה ד אכלה. 64 בהסחו סאליה ן א בהסה סאיליה. ישראל ן א ישרי. 88 עסו ד עליה. שעורין תהא טטיל א שעורים חהא םיטיל. 56 סטיל א סיטיל ד א [לפניהן. ב סחוס. שאס ד א שאסר. לישראל א [לון לישר. 57 סכתי ד סכחו. מדיי ד בודאי א ודאי. ובדסיי ד ובדמאי א דסאי. םשפשפו א סשפשה. חושש ב סתום. 58 טבלה של שייש ד טבלא של שיש. להתעניל ך א להתענל. 69 לישראל א לישר. לישב ד ליסב. הסורים ד הסוריוס א הסוריים. לעשוח ד לעשותו. 48. מן הגוי. כלומר, ואץ חוששין שמא זרע סבל שנקבע בידי ישראל, ומותר לאכול ממנו ארעי. וכן מישראל וכוי. ואין חוששין שמא זרע סירות שביעית. 49. לו ק חין זרע. בכי ע: הלוקח לזרע. וזי היא סיסקא ממשנתנו(סיא מיג), כלומר, הלוקח לזרע סטור מן הדמאי. 50. ואין מחסין וכו. כלומר אץ מכסים את הזרעים בעסר. 52. חייב. כלומר, ללקט מה שזרע. 53. לא יקשור וכו. מפני שנראה כאילו מאכילה טבל בידים. 54. משכיר וכו. שהרי מזונותיה על הגוי, והוא רשאי להאכילה טבל. 55. ובלבד שלא וכוי. מפני שאם פסק אתו סכום מניץ נראה כאילו מאכילה טבל של בעל הבהמה בשליחותו. 57. ב ו דיי אסור. מסני שסבל אסור בהנאה של כילוי. ו ב דמיי פותר. מסני ש לנוי חולה מותר להאכיל דמאי ולסוך אותו דמאי. ועיץ בבהיא. נפל וכו. כלומר, אם נפל השמן שסך על גבי מכת הטי על בשרו של ישראל מותר לו לישראל לשפשפו על טפו ואינו חושש. כמםורש להלן בסמוך. עיץ מיש להלן תרומות מיי הייא. 59. לתוך המורים. כלומר, לגיר שהיו מכינים אותו מקרבי דדם והיו טועים יין לתוכו.

78 דמיי פ א אילנתית, וכרשבץ לעשותן טחינץ, חייב בדמיי, ואץ צריך לומר בודאי. הן עצמן פטורין מן הדמיי. הלוקח יין ושמן ליתן על גבי חטטין, וכרשנין לעשותן טחינין, חייב בדמיי. ור שמעון בן לעזר פוטר. וכן היה ר שמעון בן לעזר או הלוקח כרשינין לעשותן טחינין, פטור מן הדמיי. 25. הלוקח יין ליתן לתוך הקילור, וקמח לעשותו מלוגמא ורטייה, פטור מן הדמיי וחייב בודיי, 65 והן עצמן פטורין מן הודיי. הלוקח קמח לעורות, פטור מן הדמיי וחייב מדיי, ושל ודיי שנתן לתוכו עורות, מותר ליתן לתוכו עורות אחרים. 26. שמן ערב, בית שמיי מחייבין, ובית הלל פוטרין. אמ ר נתן לא היו בית הלל פוטרין אלא בשל פליטון בלבד. 27. אחרים או משום ר נתן, מחייבין היו בית הלל בשמן ורד ודנין. 28. תשלומי תרומה וחומשה, וחומש חומשה, מותר 70 העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, ותוספת הבכורין, ר שמעון «קמח 63 הלוקח יין וכו/ ירוש הכ> ש. ש 61 יין ושמן וכו/ עיין להלן תרומות פ נו הי ד ומ ד» אמ»» שמן ערב וכו/ משכהכו הכ ל. לעורות. משכחכו פ א מ ג, ועיין מ ש לעיל שו אחרים וכו/ ירוש הכ ל.»ל ושירי 3 ע ג כ ס ה fy D כ ה ן ו כ ן / י ר ו ש, ל והוספה הבכורין. בכורים פ ג מ י, ועיין להלן בכורים מכחות וכו/ משכתהו פ א מ ג. פ ב הי ג. 60 אילנתית א אלונתית. וכרשנין ד וכרשעין א כרשינין. לעשותן ן א לעשות. בדם ד א בדםאי. ום. 61 פטורין מן הדם ך פטורי סן הדםאי. וכרשנין ן ך ל לו ם ר א ח ס ר < ב ד ט ן וא יי ד וכרשינין. 62 בדמ ד בדםאי. ור ן א ר. שטעון ן א שפעי. לעזר ך אלעזר >ב פ< א אלע... אלעזר 3 י< או ד אומר א אוט. לעשותן ן א לעשות. הדמיי ד א הרמאי ב ד סתום. 64 הקילור ד הקילו. לעשותו ן א לעשות. הדסיי... בודיי ך א הדטאי... בודאי (א בוודאי). 65 הוריי ד הודאי א הוודאי. פטור ד פטו. הדסיי... בודיי ד א הדםאי... בודאי. 66 ודיי ך א ודאי. לתוכו א שם. עורות ד עורו. לתוכו ן א לתוכן. אחרים ב סתום. ערב ן א טוב. 67 שט ד א שסאי. הלל ן א הילל >ב פ). אט ך אסר א א. נחן ן א יהודה. 68 סליטון ן א פילייטון. בלבד א חסר. ב ד סתום. אחרים ך אחריי. או ד אוסרים. א חסר. נתן ן א נתן ןאםרון. «9 הלל א הילל. ורד ן א וורד. ותיו ב ד סתום. א חסר. וחוםשה ן א חוסשה. סוחר ן א וסוחר. 70 העוםר א עוסר. הבכורין ן א ביכורים. 60 א י לנתי ת. פירשו בבבלי: יין ישן ומיס צלולץ ואפרסמון. וכרשנין וכוי כרשמין הם כמין סולים שחורים, ועושים מהם טחינץ, כלומר, טוחנים אותם ושמים בהם תבלץ ודבש. עיין בבורא. 61. פ ט ו ר י ן וכר. ופירשו בבבלי שלא גזרו דמאי על התערובת. וכרשנין לעשותן וכוי. חוזר על הלכה זו, מפני המחלוקת של ר ש בן אלעזר. 63. ל ע ש ו ת ן ט ח י נ י ן וכוי. שמא צ ל: ועשאן טחינין וכו, כלומר אפילו לקח אותן לאכילה כמות שהן, ואח כ עשאן טחינץ פטור. עיין בבורא. 64. לתוך הקילור. כלומר, לתוך משחת העמים, וכולם מודים שבכגון דא היין בטל לגמרי. מ לו ג מ א. כלומר, רטייה, אלא שהראשון יוגית והשגי עברית. 66. מותר לי ת ן וכוי. ממני שכבר גמאס ובטל. שמן ערב. שמן שפיטמו בבשמים לריח. 67. פ ו ט ר י ן. מפגי שעיקרו לסיכה, ולא גזרו עליו דמאי. 68. ס ליטון. כלומר שמן גרד, והוא בטל על גבי הבשמים המרובים שניתנו לתוכו. 69. בשמן ורד ודנין. ציל: ווירמון >כגי הירושלמי), והוא שמן אירמון, שמן שמםטמץ אותו בסרח האירוס, וביה מחייבץ לעשר דמאי בשמן ורד ובאירמון, מסני שהורד והאירוס לא היו מםםידץ את השp לגמרי מותר העומר. כלומר, שירי העומר, עיץ בבה א.

79 דמיי פ א, פ ב 68 בן יהודה או משם ר שמעץ בית שמיי מחייבין, ובית הלל פוטרץ. וכולם שקרא שם למעשר שני שלהן, מה שעשה עשוי. 29. בפת המרחץ, פטור מן הודיי, ואץ צורך לומר מן הדמיי. רבן שמעץ בן גמליאל אף אץ מטמא טומאת משקה. שמן שהגרדי סך באצבעותיו, חייב בדמיי, שהסורק גותן לצמר, פטור מן הדמיי, לפיכך שמן של שביעית נותנץ ממנו לגרדי ואץ נותנץ ממנו לסורק. פרק ב 1. אורז במקומו מותר בחולת אנטוכיה. ר לעזר בן ר יוסה או אורז שבחולת אנטוכיא מותר הוא עד בורו. 2. המקבל עליו ארבעה דברים, מקבלים אותו להיות חבר. שלא יתן תרומה ומעשרות לעם הארץ, ושלא יעשה טהרות לעם הארץ, ושיהא אוכל חולץ בטהרה. המקבל עליו להיות נאמן, מעשר את שהוא אוכל, ואת שהוא מוכר, ואת שהוא לוקח, ואץ מתארח «ביח שמיי וכו/ עיין ירוש רפ ה, כ ד סע ב. -*ל וכולם שקרא וכו/ ירוש פ א ה ג, כ נ קע א; קידושין פ ב ה ח, ס ג ע א. <ל שמן שהגרדי וכו/ משכה ספ א. * אוח במקומו וכו/ ימש פ ב ה א, כ ב ע ד. המקבל וכו/ עיין במשכחכו פ ב מ ג, ואבות 3 שלא יחן וכו/ ספרי קרח פיס קכ א, עמ 148; ועיין להלן פ ג דר ן פמ א, הול שכטר, עמ 132. סה א, בנלי סכהדרין ל, ב/ חולין ק ל ב,, נספח לסוף משכה חלה (עיין מ ש להלן חלה פ ב סה ט). 4 ושיהא אוכל וכו/ עיין להלן ע ז פ ג ה י; בבלי ברכות מ ז ב, ; גיטין ס א א/ סוטה כ ב א/»-* להיות כאמן וכו/ משכתכו פ ב מ ב. ומלם I שסיי ד א שמאי. שטעון ן א שמעי. או משם ד א אום משום. 71 יהודה א יהודי. שלהן א שעי. שני ן ד למעש. למעשי א [אם] קרא. 72 שקרא ד א וכולן. 73 הודיי פטור ד פטו א פטורה. בפת א כפת. עשוי ב סתום. ד עליהן א שלהם גמליאל ד א הדפאי. הדמיי ד לומ. לומר א צריך. צורך ד א הודאי מטמא א מטמאה. 74 משקה ן א משקי[ ד אינו א אזה. אין ד גמליאל [אי] אגמל [אום ] 78 הדמיי א בצסר. לצמר ן בדמיי ד חסר. א בדמאי. שסן שהנרדי סך א שכן הנרדי הסך. א אותו (כיפ). םםנו א חסר. של ד א הדםאי. לעזר בן ר יוסה אגטוכיה ) ד אגטכיא א אנטוכיא. בחולת ד שבחחילח. 1 אוח ן א האוח אגטוכיא 2 שבחולת ך שבתחילת. אוח א האוח. אי ד אוסר א אום. ד א אלעזר בר יוסי יתן ד ליתן. וסעשרות ך וםעשרו 8 סקבלים ד א םקבלין. בורו ב ד סתום. ד אנטכיא בטהרה חולין ן א חולץ. הארץ ד האר. לעם ד א אצל עס. 4 טהרות ד טהרו א טהרותיו. ו א י ן א ואיגו. m n B 6 המרחץ וכוי. צ ל: כסת המרחץ (כגי כי ע וכמויפ), והכוונה לשמן שפטמו געשב שממו.כטה' 72.בפת pv של שביעית ניתן לסיכת אדם ולא ממנו וכוי. שהרי 75. נו תנין והיו םכץ בשמן זה במרחץ. לסיכת כלים (הדיש). 1.אורז במקומו וכוי. בירושלמי: האורז שבחולת אנטוכיא מותר במקומו. וכנראה שהאורז מבקעת אנטוכיא היה דומה לאורז שבא י, ולסיכך אמו מותר אלא במקומו. 4. ל ע ם הארץ. ג ל: אגל עם הארץ, כני ד וכייע. המקבל וכוי. כנראה שצ ל: ומקבל וכוי, וזהו תנאי רביעי. עיץ בבהיא. 5. מעשר וכוי. סיםקא ממשנה ב פיב. שהוא מוכר. פירשו בירושלמי: את שהוא מוכר מפירות מכנסו. שהוא לוקח. כלומר, את שד 1 א לוקח על מנת למכור (ירושלמי).

80 דמיי פ ב 69 אצל עם הארץ, דברי ר מאיר. וחכמים או המתארח אצל עם הארץ נאמן. אמ להם ר מאיר על עצמו אינו נאמן, יהא נאמן עלי. אמ לו מימיהם של בעלי בתים לא נמנעו מלהיות אוכלץ זה אצל זה, ואע פ כן פירותיהן שבתוך בתיהם מתוקנץ. 3. עם הארץ שקבל עליו דבר חבירות ונחשד על דבר אחד, נחשד על כולן דברי ר מאיר. וחכמים אומ אץ חשוד אלא על אותו דבר בלבד. 4. גר שקבל עליו כל דברי התורה ונחשד על דבר אחד, אפי על כל התורה כולה, הרי הוא כישראל משומד. 5. עם הארץ שקבל עליו כל דברי חביתת חוץ מדבר אחד, אץ מקבלץ אותו. [גר שקיבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו]. ר יוםה בי ר יהודה אד אפי דבר קטן מדקדוקי סופרים. 6. כהן שקבל עליו כל(מתנות) עבודות כהונה חוץ מדבר אחד, אץ מקבלין אותו. 7. בן לוי שקבל עליו כל עבודות לרה חוץ מדבר אחד, אץ מקבלץ אותו, שנאמר המקריב את דם השלמים וג/ אץ לי אלא זריקות דם והקטר חלבים, מנ^ ליציקות, וכלולות, תנופות, והגשות, הקמיצות, והקטרות, המליקות, והקבלות, וההזאות, והשקאת סוטה, ועריפת עגלה, וטהרת מצורע, ונשיאות כפים מבפנים ומבחוץ, ל מימיהם וכו/ ירוש, פ ב ח ב, כ ב ע ד.» עם הארץ וכו/ ירוש הכ ל; בבלי בסדום ל, ב,. כ ל.» גר שקיבל וכו/ גר שקבל וכו/ בבלי הכ ל.! עם הארץ וכו/ ירושלמי ובבלי ה חו כ קדושים פרק ח ה ג, ל א ע א; מכילחא דרשב י, עמ 30; בבלי הכ ל; תכחומא ויקרא סי ב ; הול בובר סי ג/ ועיין בבלי יבמות מ ז ב/ «כהן שקבל וכו/ בכורות הכ ל; מדרש הנאים, עמ 108. בן לוי וכו/ ספרי סוף קרח, עמ 150; בבלי הכ ל. ל! ה מ ק ר י ב וכו/ רקרא ז, ל ג. «מניין ליליקוח וכו/ חו כ לו פע ז ח נו, ל נו סע ד; בנלי מכחות י ח ב ; חולין קל ב ב/ א עלי הוא יהא נאמן עלי ן א להן. 7 להם ן 0. ך אומרין א או או א וחכי. 8 וחכסים 8 בתים... נאמ הן. טיסיהס ד סימי אס לו ב אס להם ך אלו א אמרו לו. עלי ד על. ו א סירות. סירותיהן ן ך ואעפ כ א אף על פי כן. ואע פ כן ד בתי... סלהין. סלהיות חכירות ד חברות. דבר ד ןכל] דברי א דברי. שקבל ן א שקיבל. בתיהם ד בתיהן. א ו ם ר י. אין ן א אינו. 11 בלבד ב סתום. גר א ו ח כ ס < < א ו פ ן ך פ,ס ן 0! וחכ 12 על ן א חסר א אפילו. ד אפי ן התורה ן א תורה. כל ן א חסר. שקבל א גוי שקיבל. שקבל םשוסד ב ד סתום. בישראל ן א כישר. כל ך חסר. (ויש שם ריוח תקורות בכתיי< ןגר... אותון סדבר ד ןסןן םדבר. הבירות ד חבת. 18 כל ן א חסר. א שקיבל. או ך אוסר א אוס. בי ר ד בר א בר. 14 יוסה ך א יוסי. שקיבל ד שקבל. השלסתי ע פ ד א. >םתגות< שקבל ן א שקיבל. סופרים ב ד סתום. קטן םדקתקי ן א אחד סדיקדוקי. 1 6 אפי ד א אפילו. עבודות ן א עבודת. שקבל ן א שקיבל. 18 אותו ב סתום. עבודות ן א עבודת. ד א חסר. ליציקות ן מניין ד א מנין. זריקות ד א זריקת. 18 מ ד תוסר. א חסר. ד! שנאסר ד א שני. המליקות ן א חסר. ך וקטרות א וההקטרות. והקטרות ד א ובלילות.» וכלולות א יציקות. ענלה ן א הענלה. 20 והשקאת ן א השקאת. וההזאות ד וההזאה א הזאות. והקבלות א וקבלת. מבפנים ומבחוץ ן א בפנים ובחוץ. כלומר, אפילו עבר על כל התורה כולה אינו מסולק מיהדותו, ואינו דומה לע ה וכו. 12. כל התורה המקריב וכו. חתר לכהן שלא קבל עליו. 17. שנאמר שקבל חברות שנחשד, שחברותו מתבטלת. ליציקות וכו. כלומר, במנחות.

81 70 דמיי פ ב ת ל בני אהרן, כל עבודה שהיא בבני אהרן. אמ ר שמעון יכול אין דוחץ אתם אלא ממתנות מקדש בלבד, מניץ אף ממתנות נבולץ, ת ל ראשית דגנך תירושך ויצהרך וג/ מפני מה, כי בו בחר ה ונ/ כל המקבל עליו שירות יש לו במתנות, כל שאץ מקבל עליו שירות אץ לו במתנות. 8. בזמן שהכהנים עושץ רצונו של מקום מה נאמר בהם, חלקם נתתי אתה מאישי, משלהן הן נוטלין, ואץ נוטלץ משלי. ובזמן שאץ עושץ רצונו של מקום מה נאמר בהם, מי גם בכם ויםנר דלתים ונו,. 9. וכולן שחזרו בהן, אץ מקבלץ אותן עולמית דברי ר מאיר. ר יהודה או חזרו בפרהסיא מקבלץ אותן, במטמורנית אין מקבלץ אותן. ר שמעץ ור יהושע בן קרחא או (מדץ) בץ כך ובץ כך מקבלין, שנ שובו בנים שובבים. 10. הבא לקבל עליו, אם היה נוהג מתחלה בצינעה, מקבלץ אותו ואחר כך מלמדץ אותו, ואם לאו, מלמדץ אותו ואחר כך מקבלין אותו. ר שמעון או לעולם מקבלין אותו ומלמדץ אותו והולכץ. 11. ומקבלץ לכנפים ואחר כך מקבלץ לטהרות. אם אמ איני מקבל עלי בכי אהרן. ויקראז/ל ג» ר אשיח וכו/ דברים י ח, ל/ כי בו וכו/שם ה. בזמן שהכהכים וכו/ עיין להלן מכמות פ ז ה ע.»* ח ל ק ם וכו/ ויקרא ו/ י/ 26_» ובזמן שאין וכו/ עיין תו כ לו פכףז ה / ע א. ד מ י גם וכו/ מלאכי א/ י/ «וכולן שחזרו וכו/ בבלי ע ז ז א ; בכורוה ל א א/ 3 0 ש ו ב ו וכו/ ירמי ג/ י ד, כ ב. 31 הבא לקבל וכו/ בכורות ל ב/ ומקבלין וכו/ ירוש כאן פ ב ה ג, כ ג א ; בבלי הכ ל. 21 תיל ן א תלי לוי. אהרן ד אהרון. עבודה ד עבורי. שהיא בבני ן א שבבני. אמי ד אמר. א חמר. שמעון ן א שמעון [אומרן. 22 אתם ד אותן א אתו. ממתנות ן א ממתנת. מדי[ ד א מנין. ממתנות ד סמתנר. גבולי[ ב נבילין. תיל ן א תלמ לוס. 28 ראשית ד ראשיי. חירושך... וני ן א חסר. חירושך פ תירשך. רצהרך ד רצהריך. וני ד ונוי. ה ן אה [אלהיךן. פחוח. 24 ת ד א חסר. בל א חסר. שירות ד שירו א לשרת. בםתנות ד בסתנו. כל א חסר. שאין ן א ושאין. שירות ן א לשרת. 26 בםתנות ן א סתנות. רצתו של סקום סה נאסר ן א רצו! אביהם שבשסים סה כתי. 26 אתה ד אותה א אותם. םאישי פ םאשי א סאשי ןקודש קדשים!. סשלי ן א סשלו. 27 רצתו של סקום ן א רצון אביהם שבשסים. בהם ד בהן. ויסנר ד ויסניר. 28 תו ן א חסר ב ד א סתום.» או ד אומר א אוס. חזרו ן א חזרו [בהסן. אותן ד אותו בסטסותית ד בסטסתו א בסססתיוח. 80 בן קרחא ד בן קרחה. א חסר. או ד אוסרים. (סדין< ד א חסר. בין כך ובין א לעולם. כך ד א חסר. סקבלין ן ך א םקבלין [אותן!. 81 שובבים ד שובבים [ונוי] כ ד סחום. סחחלה ן א כתחילה. בצינעה ד בצנעה א בצינעא. 32 ואחר כך סלםדין ן א חסר. אותו ד א חסר. םלסדין אותו ן א אין םקבלין אתו. 33 אותו ן א אתו עיפ<. ר... אותו ד חסר. או ן א אום. והולכין א ב ד סתום (ובא פתוח לפני.והולכין ). 34 ואחר ך ואח. םקבלין א טקבלין [אתון. לטהרוח ד לטהר. אס ן א ואם. אס ן א חסר. אזי ן א אינו. עלי ד א עליו 22.ממתנות מקדש וכוי. כלומר, שהרי p הסםוק הגיל אמו מוכח אלא שמפסיד חזה ושוק 27.ויםנר דלתי ם וכוי. הכוונה לסוף הססוק: ולא תאירו מזבחי חנם, כלומר, ואסילו בעד דבר שאץ מי אדם נמנעים לעשותן בחנם, כגון הגסת דלתים והדלקת הנר. 29,ב מ ט מורני ת וכוי. כלומר, שבמטמוניות נרידא חזרו לסודם, אבל בפרהסיא נהנו כחברים, אץ מקבלץ אותם מפני שאץ אמונה בצבועים. 34. ל כ נ מי ם. כלומר, לנטילת ידים קודם אכילה וקודם שיגע בטהרות. ועיץ בבהיא. לטהרות. כלומר, חומרי טהרות שנזהרים בהם החברים בלבד, עיץ בבהיא.

82 דמיי פ ב 71 3 אלא לכנסים בלבה מקבלין אותו. קבל עליו לטהרות ולא קבל עליו לכנפים אף על הטהרות אין נאמן. 12. עד מתי מקבלין, בית שמיי אף למשקין שלשים יום, לכסות שנים עשר חדש, ובית הלל אף זה וזה לשלשים יום. 13. הבא לקבל עליו, אפי תלמיד חכם, צריך לקבל עליו, אבל חכם היושב בישיבה, אץ צריך לקבל עליו, שכבר קבל עליו משעה שישב. אבא 4 שאול אומ אף תלמיד חכם אין צריך לקבל עליו, ולא עוד אלא אף אחרים מקבלין בפניו. 14. המקבל בפני חבורה, אין בניו ועבדיו צריכץ לקבל בפני חבורה, אלא מקבלין בפניו. רבן שמעון בן גמליאל אומ אץ דומה חבר שקלקל לבן חבר שקלקל. 15. בן חבר שהיה הולך אחר אבי אמו עם הארץ, אין אביו חושש שמא מאכילו בטהרות. אם בידוע שמאכילו בטהרות, י הרי זה אסור, ובגדיו טמא מדרס. 16. בת עם הארץ שנשאת לחבר, אשת עם הארץ שנשאת לחבר, עבדו של עם הארץ שנמכר לחבר, צריכץ לקבל עליהן כתחלה. 17. בת חבר שנשאת לעם הארץ, אשת חבר שנשאת לעם ה כ < 38 הבא לקבל וכף. ירוש פ ב ה ג, כ ב כןע ד; בבלי הכ ל. ו כ ו / 3 3 לי מ ח י על ><* אבא שאול וכו. בבלי הכ ל. «בפכי חבורה וכר. ימש פ ב ה ג, כ ג ע א; בבלי ה כ < 43 בן חבר וכו. עיין להלן פ ג ה ה ומ ש בבה א. 4 2 ר 3 ן ש מ ע ן ן ו כ ו / 3 3 לי הכ ל. 3 3 לי ע ז ל כן א ; בכורוח ל ב/ ועיין להלן ע ז פ ג ה נו. ל* בה חבר וכו. «בת עם הארץ וכר. ע ז ובכורות הכ ל. פ (. עליו ן ך על. 36 אין ן א אינו. נאסן ב ד סתום. ) ב - ב ל א ק, א א ת ו < ק ב ל ן ן 35 או ת ו ס ת ' ד םתי. שם או ך א שסאי אוסר (א אום <. 37 לכסות ן א ולכסות. חדש א חודש. הלל ן א הילל. או ד אוםר א אום. לשלשים ן א שלשים. 38 אפי ד א אפילו. תלסיד ן א חסר (ותלוי בין השורוח). צייר ד צרי. 39 היושב א שישב שכבר... עליו ן א חסר. 40 תלםיד ד תלמי. אף ן א חסר. אחרים ד אחרי א שאחרים. 41 בפניו א לפניו. ב ד סתום. הםקבל בפני ד חסר. בפני ן א ןעליון בפני. צריכין ד צריכי. «אלא סקבלין בפניו ן א אבל לפניו סקבלין. בפניו ד בפניו [חבורה]. שםעון בן נסליאל ן א שמע P נ ם ל > אין ד א אמו. רוסה ד דוס. 43 שקלקל ן א שקילקל (ביט). ב ד סחום. אחר ד א אצל. ** הארץ אין ד האר איי. אביו ן א אבי אטו. בטהרות ך בטהרו א טהרות (ביס). בידוע ד יודע 48 הרי זה א חסר. אסור ך אסר. טסא ך טסאי א טסאין. בת ב בית (ונטחקה הירדז. שנשאת ן א שנישאת. 46 הארץ ד האר (ב'פ<. שנשאת ן א שנישאת. עבדו ן א עבד. של ן א חסר. צריכין ן ד צריכי. 47 כחחלה ך בחחלה א כחחילה. ב ד סתום. שנשאת ן א שנישאת (ב פ). 35. מ ק ב לין אותו. ופירשיי, משני שקיבל עליו עיקר אכילת חולץ בטהרה, ואץ כאן שיור של דבר אחד (כלעיל היה), שהרי לא שייר כאן דבר שלם, אלא לא קיבל עליו לפי שעה את החומרות היתירות. 36. ע ד מתי וכו. כלומר, כמה זמן צריך לנהוג בחכירות, כדי שנחזיקו לחבר. 37. למשקין וכו. כלומר, אחרי שלשים יום מאמינים אותו על טהרת שבעת המשקים שיש בהם חומרא (שאינם צריכים הכשר) וקולא (שטומאתם מדרבנן). לכסות וכוי. כלומר, להחזיק כסותו כחבר, ובמשנת חגיגה ספיב. 39. ה י ו ש ב וכו,. כלומר, הממונה והמוסמך חבר שקלקל וכוי. כלומר, חבר שקלקל מחמירץ עליו כשהוא חוזר בתשובה >עיץ לעיל היט), אבל p חבר, שלא קיבל בעצמו בפני חבורה, שקלקל אחיכ וחזר בתשובה, דינו כבא בתחילה. ולפיכך מוטב שאף בן חבר יקבל בעצמו בפני נ, כדי שמהר שלא יקלקל. ועיץ בבהיא. 46. צרי כין לקבל וכוי. כלומר, ואמם מקבלים בפגיו גרידא (כלעיל הייד), מפני שבעליהם הוא חבר מכבר, ובשעה שקיבלו עליהם הבעלים חברות עדיץ לא המ ברשותם.

83 72 דמיי פ ב הארץ, עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ, הרי זה בחזקתן עד שיחשדו. [ר שמעץ בן אלעזר אומר צריכץ לקבל עליהן בתחלה. וכן היה] ר שמעץ בן לעזר או משם ר מאיר מעשה באשה אחת שנשאת לחבר, והיתה קומעת על ידו תפלץ, נשאת למוכס והיתה קושרת על ידו קשורץ. 18 בנו של חבר שהיה למד אצל עם הארץ, עבדו של חבר שהיה למד אצל עם הארץ, הרי הן בחזקתן עד שיחשדו. 19. בנו של עם הארץ שלמד אצל חבר, עבדו של עם הארץ, צריכין לקבל עליהן. בנו של עם הארץ שהיה למד אצל חבר, או עבדו של עם הארץ שהיה למד אצל חבר, כל זמן שהן אצלו הרי הן כחבר, יצאו מאצלו הרי הן כעם הארץ. 20. לא יאמר חבר לעם הארץ הילך ככר זו ותן לפלני חבר, שאץ משלחץ טהרות ביד עם הארץ. 21. חבר שאמ לו עם הארץ הילך ככר זו והולך לפלני עם הארץ, לא יתן לו, שאין מוסרץ טהרות לעם הארץ. 22. עם הארץ שאמ לחבר תן לי ככר זה ואוכלנו, יץ זה ואשתנו, לא יתן לו, שאין מאכילץ טהרות לעם הארץ. 23. היה נדור מן הככר, ואמ לו תן לי ואוכלנו, אבטיח וניקר ואמ לו תן לי ואוכלנו, יין ונתנלה ואמ לו תן לי ואשתנו, לא יתן לו, שאין מאכילין [את האדם] את האסור לו. 24. כיוצא בו, לא יושיט ישראל אבר מן החי לבני נח, ולא כוס יץ לנזיר, שאץ מאכילץ את האדם דבר האסור לו. וכולן 8 3 לא יושיע וכו/ ימש פ ג ה א, כ ג ע ב. ועיין בבלי פסחים כ ב ב ; ע ז ו ב/ ומ ש בבה א שו עבדו של חבר ן א עבד חבר. זה ן א הן. שיחשדו ד שייחשדו. 49 [ר שפעון וכו [ ן השלסחי עיפ ד א אוסר א אוי. בתחלה ן א כחחילה. 80 לעזר ד א אלעזר. אוי ד אוסר. סשם ן א סשום. םעשה ד מעשי. שנשאת ן א שנישאת. 81 ידו ן א ידיו (ביפ<. תפלין ד א תפילין. נשאת ן א נישאת. והיחה קושרח א וקשרה. קשורין ן א קשרים. ב ד סתום. בנו ן א בן. 82 של ן א חסר. שהיה לסד א שלסד >ביפ<. עבדו של א עבד. שהיה ך שהי. 83 שיחשדו ד שייחשדו. ב א סתום בנו... עליהן ד א חסר. 84 בנו של ן א בן. שהיה לסד ד שלסד א הלסד. 68 או ד א חסר. עבדו של ן א עבד. שהיה לסד ן א הלםד. 56 חבר ד ןאדםן חבר. 67 זו וחן לפלני ן א זה והולך לפלוני. שאין ן א אין. טהרות ד טהרו. הארץ ב ד סתום. 68 שאם ד שאסר. זו... לפלני א זה... לפלוני. לו ן א חסר. 60 ואוכלנו ד ואוכלינו. טהרות ך טהרו. הארץ ד סתום 61 ואם ד ואסר א אט. ואוכלנו ד א ואוכלינו. אבטיח ד אבטי. וגיקר ואם ן א שניקר אס. 62 ונתגלה ואט א וניתנלה אס לו ד א חסר [את האדם ן ן כיה א ד את האד. ב חסר 63 את ד א דבר לו ד סחוס. ישראל א אדם אבר סן החי למי נח ולא כוס וכו א כוס יין לנזיר ואבר סן החי וכו. 64 סאכילין ד סאכלין. ומלן ך א [ועל ן כולן. 48. ה ר י זה בחזקתן וכוי. רשיי םירששהם בחזקתם כשהם יוצאים מתחת ידי עיה, ואמם צריכים לקבל כתחילה, אבל בשעה שק תחת ידי עיר.אמם נאמנים. ועיין בבהיא. 51.קומעת על ידו וכוי. כלומר. קושרת קשרי תפילץ בשביל בעלה. עיין ב ב היא. קשורין. כלומר קשרי מוכס, שניתנים לסימן שהמכס שולם בנו של ומ" עליהן. בדובכייעחסר. וכנראה שיש כאן הכסלה מוטעית. ועיין בבהיא חבר שאמ לו וכוי. סי בחיד שהיה לו ככר שננבל בטהרה עיי חבר. 58 לא י תן לו וכוי. מרהיטות הלשץ משמע שאסור לקיים שליחותו, ומטעם זה אסור להחדר אף למשלח. ואפשר שצריך לפייסו בממץ. עיין בבהיא.

84 דמיי פ ב, פ ג 73 אץ מברכץ עליהן, ואץ מזמנץ עליהן, ואין עונין אחריהן אמן. נשאלין לעם הארץ על טהרותיו, ובלבד שלא יאמר לו צא אכול, צא שרוף, אלא אומ לו אם בזה שאלת טמא, ואם בזה שאלת טהור. פרק ג 1. העיד ר יוסי בן המשולם משם ר, נתן אחיו שאמ משם ר לעזר חםמא שאין עושץ טהרות לעם הארץ. לא יעשה לו עיסתו של תרומה בטהרה, אבל עושה לו עיסתו של חולין בטהרה, מפריש ממנה חלה ונותן לתוך כפישה, ועם הארץ בא ונוטל זו וזו. לא יעשה לו זתים של תרומ בטהרה, אבל עושה לו 5 זתים של חולץ בטהרה, מפריש מהן תרומה ונותן לתוך כליו של חבר, ועם הארץ בא ונוטל את שתיהן. כשם שאין נותנץ תרומה אלא לכהן חבר, כך אץ משלמץ קרן וחומש אלא לכהן חבר. 2. האוכל תרומת עם הארץ משלם קרן וחומש לכהן חבר, וחבר נוטל דמים ומפייס את עם הארץ. 3. תרומת חבר ותרומת עם הארץ שנתערבה כופץ את עם הארץ למכור את חלקו. 1 חולק כהן(עם ישראל) ישראל עם כהן כותי במקום כותי, מפני שהוא כמציל מידו. אבל לא בארץ ישראל, מפני שמחזיקו בכהונה. אף בארץ ישראל! העיד וכר. בבלי ניכוין ס ב א/ «כשם וכר. להלן תרומות פ ז סה ד. ל האוכל וכר. להלן שם ה ה; ימש תרומות פ ו שה א, מ ד ע ב. 8-«תרומה חבר וכר. להלן שם ה ן. 0! חולק כהן וכו. מק כוחים פ ב, הול היגר, עמ ס ה. א [אםן א. ד אוסר אוס א לא. שלא ן 66 ובלבד ן א חסר. א [ואין] נשאלין. 66 נ אלין ד א כזה. בזה א אם. ואם ן א שאלתה (ב פ<. שאלת ן ד א כזה. 67 בזה ד א אלעזר. לעזר ד חסר. שאס א םשום (כיפ). םשם ן ך בין הטשלם. 1 בן המשולם לתוך כפישה א לפי כפישא. 3 של ן א חסר. של ן א חסר. 3 טהרוח ד טהרו. ח ס א ד חסמי. 6 זתים (בצילום: ותים!<. עושה ד עוש. חרום ך א חרוםה. של ן א חסר. * זתים א זיתי. בד סתום. 7 חבר א חסר. 6 אח ן א [ונוטלן ונותן. ונותן ן א זיתי חוליו. זתים של חולין לסכור ן שנתערבה ן א שנתערבו. ד ותרום. 0 ותרוםת ד תרוסות. תרוסת ד סתום. 8 הארץ שהוא בםקום כותי ן א חסר. >עם ישראל) ן א חסר. 10 חולק ד וחולק. את ן א חסר. א ליטול א לכהונה. בכהונה ד שטחזיקין א שםחזיק. שמחזיקו ד חסר. 11 ישראל א שמציל. כמציל ד בישראל. ' ראל כלומר, ברכת המוון ברבים, וכוי. מ ו מג ין ואין ברכה שלפניהן. וכו. מ בר כין 65 -אין ולפטור אחרים. עיץ בבהיא. תרומה וכו. כלומר, עיסה טהורה, כדי שירים ממנה ע ה חלה על שאר עיסות שלו. ועיר, 2. של 3. כסישה. כלי עץ שאץ לו בית יפריש שלא מן המוקף, רעשה אותה חלה באמירתו. ועיץ בבה א. 8. וחבר נוטל וכו. כלומר, החבר שאכל נוטל דמים מן הכק החבר קבול, ואיטי מקבל טומאה תרומת חבר וכו. כלומר, שנתערבה בתרומת עיה שלא הוכשרה, והיא ששילם לו את התרומה. 9. כופין וכו. כלומר, אי אסשר לחלק, שמא יסול חלקו לע ה, תמצא מוסר תרומה טהורה תדאי. כותי וכוי. כלומר בעיירות הכותים, שאם לא יחלוק עמו יתן הכותי כל התרומה 0 ו. במקום לעיה. לכק הכותי.

85 74 דמיי פ ג במקום שמכירין בו שהוא כותי מותר לחלוק הימנו. אוכל כהן ישראל עם כהן כותי בזמן שעושה בטומאה, אבל בזמן שעושה בטהרה הרי זה לא יאכל עמו, מפני שמאכילו בשר בכור טהור ומשקה אותו יץ רביעי. 4. בראשונה היו או, חבר שנעשה גבוי דוחץ אותו מחבורתו, חזרו לומר כל זמן שהוא גביי אין נאמן, פרש מגבייתו הרי זה נאמן. 5. חבר שחכר מעם הארץ עקרי תאנים ודליות של ענבים, מעשר ונותן לו, ואץ נותן לו אלא משלו. בן חבר שהיה הולך אצל אבי אמו עם הארץ, אץ אביו חושש שמא מאכילו דברים שאינן מתוקנץ. היו בידו פירות, אינו חושש שמא אץ מתוקנץ הן. אם אמ, לו האכילני, 20 מעשר ומאכילו. 6. לא ישתמש חבר במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של עם הארץ אלא אם היה מותקן תחת ידו, אפי, אינה אלא מניקות אחת של יץ. לפיכך חבר ששמש במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של עם הארץ הרי זה חזקה למעשרות. 7. חבר שהיה יושב במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של עם הארץ, אפי, רואץ אותו נוטל ואוכל מיד, נוטל ואוכל מיד נוטל ושותה»! חגי שחכר וכו. עיין בראשונה וכו. ילוש פ ב ה ג, כ ג ע א; בבלי בכורוח ל א 6.» 2 לא ישחמש וכו. ירוש פ ב בן חבר וכו. עיין לעיל פ ב הכו ו. במשכחכו פ ו מ א. 2 3 שהיה יושב וכו. ירוש הכ ל. קה ב, כ ב ע ד. 12 במקום ד א םקום. בו ן א אותו. אוכל כהן ישראל ן א אבל כהן חבר. 13 כותי ן א עם הארץ. מסן ן א חסר. הרי זה ן א חסר. עמו ן א ממנו. 14 בכור ן א עוף. ומעקה אותו ן א וסשקהו. רביעי ן א רבעי ד רבעי ןטהור!. ב ד סתום.» או ך א אוסרין. שנעשה א תעשה. נבוי ד א תליון ב נבאי. סחבורחו ן א םחבירותו. נביי ד א נבאי. אין א איני 16 פרש ד א 0 ירש. מגבייתו ד טנביותו א סנבייותו. זה ך חסר. נאםן ד סחוט. שחכר ן ך א שהיה חובר (א חוכר). עקרי ב עקרו (ותוקן: עקרי< ד א עיקרי. תאנים ן א תאינים. 17 של ן א חסר. תותן ד תוחנין. ואין א ואמו. 19 בידו ן א בידיו. אין א אתן. אם ן א חסר. אס ד אסר א אוס. האכילני ד האכילנו. 20 םעשר ד םעש. וםאכילו ב ד סחוס. ישחםש ך ישחט. ובסעודתו ן כיה ד ב ובס א ולא בסעודת. של א חסר. 21 אם ך א אם ןכןן. היה א היי טוחקן ד סחוקן א סחוקנין ןהכלן. ידו א ידיו. אפי ד אפלו א אפילו. אלא ן ך חסר. טניקות ך םינקח א סניקיח. 22 ששסש ד א ששיםש. של עם הארץ ן א חסר. זה ן א זו. 23 יושב ן א םיסב. בםשתאו דבסשתאו א בסשחה. של עם הארץ (2) ן א חסר ובסעודתו של עם ן א וסעודת עם. 24 אפי ך אפלו א אפילו. נוטל ואוכל סיד ד א חסר. 13. שעושה בטומאה וכוי. המתים נזהרים בטומאה וטהרה, ולפיכך אם הכותי מחזיק את עצמו בטומאה, אץ לחשוש שמא יאכילנו קדשים. ולמאכלות אסורים אץ לחשוש, שהרי הכותי אוכל יחד אתו. 14. ב ש ר בכור וכוי. שהרי הכותים אץ בקיאים במומים, ושמא התירו מי שאינו מומחה, והכותי אוכל ממנו בחזקת בעל מום. ועיץ בבהיא. יין רביעי. צ ל: יץ רבעי כבשאר נוסחאות. והכותים סוברים שפירות רבעי ניתנים לכק, ואמם נאכלים לפני ה, ולפיכך חושש שמא נותן לו הכהן יץ רבעי. ועיץ בבהיא. 15. דו ח ין וכר. כלומר, אץ מקבלץ אותו אסילו כשחזר, כשיטת רימ לעיל סיב היי. 17. מעשר וכוי. שהרי אסור לחבר למסור טבלים לעיה, ולסיכך מעשר ונותן לו, ומנכה לו מן הדמים. אלא משלו. כלומר, אלא מן השדה של העיה המוחכרת לו. אבל אם קתה סירות משדה אחר, הרי אסור לו למכור טהרות לעיה, אפילו יבש, כמםורש במשנתנו סיב מיג. ועיץ בבהיא ש הי ה הולך וכוי. מכאן ואילך בחבר נאp למעשרות עסיקינן. 20. לא ישתמש וכוי. בירושלמי: לא ישמש וכוי. והיא היא, עיץ להלן שו מניקות. כלומר, כף שיש לה יד ארוכה, ושואבים בה משקץ. 23. שהיה יושב ומי. כלומר שהיה מיסב כאורח, ואינו משמש.

86 דמיי פ ג 75 2 מיה אין לו חזקה למעשרות, שמא עישר בלבו. היה בנו מוסב אצלו, מעשר עליו. אחר, אין מעשר עליו. בנו במקום אחר, מעשר עליו. 8. בן חבר שהיה יושב במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של עם הארץ, אפי, רואין אותו נוטל ואוכל מיד, נוטל ושותה מיד, אץ לו חזקה למעשרות, שמא עישר בלבו, אע פ שאמרו כל אילו תקלה לאחרים הן. אם היה שותף עמו בחנות, הרי זו חזקה למעשרות. 9. עם הארץ שהיה משתמש בחנות, אע פ שחבר יוצא ונכנס הרי זה מותר, ואינו חושש שמא החליף. היה הוא נאמן ואשתו אין נאמנת, לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו, ואע פ שאמרו הרי הוא כשרוי עם הנחש בכפיפה. אשתו נאמנת והוא אין נאמן, מתארחין אצלו ואין לוקחין הימנו. הוא אין נאמן ואחד מבניו נאמן, ואחד מעבדיו נאמן, ואחד ממשפחותיו נאמנת, : לוקחין ואוכלין על פיהן, ועושץ לו ואוכל. בשביעית ובטהרות אינן רשאץ לעשות כן. 10. הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה, פטורין מן השני. במי דברים אמורים במוכר בחנותו על פתח חנותו, אבל המוכר בפלטיר, או בחנות הסמוכה לחנותו, חייב בשני. את «הוא כאמן וכו/ ירוש פ ב ה ב, כ ב ע ל. 32 עם הכחש וכו/ עיין בבלי כחובות ע ב א/ 36 הכחתומין וכו/ משכה פ ב מ ד; בבלי יומא ח ג. ל 3 במוכר בחכוחו וכו/ ימש פ ב ה ד, כ ג ע א. ד בםקום אחד א בסקום 26 במקום אחר א עסו. אצלו ן ך א סיסב. םוסב א זו. 2 8 לו רואין ן ד אפלו א אפילו. אפי א חסר. של עם הארץ 111 ן ך א סיסב. 27 יושב אס. א שאם. שאסרו ד א אף על סי. 29 אע פ ך ושותה. 28 ושוחה סיד ד רואי. א בחנות ד בחנוח [של חבר] 30 בחנוח ד זה. זו ד בחנו. בחנוח ד אלו. אילו א םחליף. החליף א אינו. ואינו א חסר. 31 הרי זה ן פ י. ד א אף על אעיס [חבר] ד ואף על פי א אף על פי. ואע פ םתארחין ן כיה ד א ב םתאחרין. 32 םסנו ן א היפנו. אין א אינה. םתארחין ן 33 אין ן א אינו. הנחש ן א נחש. הוא ן כיה ד א ב היא. שאסרו כיה ד א ב שאסר. ד חסר. א אחד ואחד םעבדיו נאםן ואחד ן א אחד >ביפ). 34 אין ך חסר. א אינו. כיה ד א ב סתאחרין. א נאםן. נאמנת א וםשפחותיו. ד םשפחתו םסשפחותיו ך ואחח. נאמן ואחד ן א חסר. םעבדיו. ד ופטורין א ופטור. 37 פטורין אותן ן א חסר. 36 חייבו ן א חייבום. 35 אינן רשאין א אינו רשאי. הסוכר בפלטיר ן 38 חנותו א ביתו. דברים אסורים ן א דבר אסר. בסי ך א בסה. השני א השיני. בשני ן א [הרי זה] חייב. חייב ן ד הססוכ. הססוכה ד בחנית. בחנוח א פוכר בפלטר. א בשיני. 26. בן חבר וכו. כלומר, שע פ רוב אץ לו פירות משלו, שנוכל לתלות בריות שיפריש מהם על מה שהוא אוכל. 29. ת ק ל ה וכוי. כלומר, שמא יסמכו עליהם, ויחשבו שהסעודה מתוקנת. 30.שהיה משתמש וכו. כלומר, שהיה שמש בחנות שאוכלין ושותץ בה. עיץ לעיל שו מ מ ש ם ח ו ת י ו. כנראה שציל: משסחותיו(עיץ בשנויס). אבל עיץ בבה א. 35. ו ע ו ש ין וכו. כלומר, אחד מן הנאמנים שנזכרו לעיל. אינן ר ש אין וכוי. כלומר, דווקא בדמאי הקל סומכים עליהם, אבל לא בשביעית ולא בטהרות. 37. טטורין מן השני. פירשו בבבלי שהקלו עליהם מפני שהממונים על השוק היו מכריחים אותם למכור בזול, ולפיכך הטילו על הלוקח שיחוש לעצמו על פתח חנותו וכוי. כלומר, או על סתח חנותו, ובשתיהן מוכרח הנחתום למכור בזול. 38. ב ט לטיר. כלומר, בחנות שמוכרץ בקמענות. הסמוכה וכוי. כלומר המסתפקת >עיץ בבה א) מחנותו האחרת, חייב במע יש, מפני שבץ שתיהן משתכר עתר.

87 76 דמיי פ ג שדרכו לימדד בגסה, ומדדו בץ גסה בין דקה, טפילה דקה לגסה. 11. אילו «דברים הנמכרין בגסה, אילו מיני תבואות. וקטניות דרכן לימדד בדקה דברי ר, מאיר. וחכמים או אף דברים שדרכן למדד בדקה ומדדן בנסה, משפיעה ומוכרן דמיי. אם מדדן בדקה, הרי זה חייב. ר נחמיה או הנמכר בדקה הרי הוא כדקה, בגסה הרי הוא כגסה. 12. ר ישמעאל בי ר יוחנן בן ברוקה או הנמכר בדקה הרי זה חייב. אפי לא מכר לו אלא סאה ורובע, צריך לעשר «את הרובע. רבן שמעץ בן גמליאל או משם ר יוסה(קליעה של שום ו)סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק. לימץ במדה גסה, מלימין ולמטה במדה דקה. ובלח הץ במדה נסה, מהין ולמטה במדה דקה. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או משם רבי יםה קליעה של שום הרי היא כמדת גסה. 13. לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד. בעל הבית בין כך ובין כך צריך 3 9 שדרכו וכר. משנה פ ב מ ה. ועיין בבח א הע 15. < מיני תבואות. עיין במשנה פ ב סמ ל. «ר נחמיה וכו/ ירוש פ ב ה ד, כ ג ע א. «ר ישמעאל וכו/ ירוש הנ ל. קלי תאנים וכו/ עיין במשנחנו ספ ב.»< לימין וכו/ ירוש פ ב ה ה כ ג ע א. 8<-9< לא התירו וכו/ ירוש פ ב ה ד, כ ג ע א; פ ג רה ב, כ ג ע ב; פ ו ה כו, כ ה ע ד; בבלי ב מ נ ו א/ ועיין במשנ פ ב סמ ד. «בעל הבית וכו/ בבלי הנ ל. 39 ליטדד ך א לטור. וטדדי ד וטורדו א סודדו. נסה בין דקה ד בנס ובין בדק א נסה דקה. טפילה דקה ד דקה טפילה. לנסה ד לנסה ןאת שדרכו ליסדד בדק וםדדו בין בדקה בין מסה טפילה נסה לדק'! ס ת ו ם - א ילן ן ך אלו. ך ב לדקה], א לנסה [אח שדרכו לסוד בדקה םודדו בין מסה בין בדקה טפילה נס ה 40 דברים ד דברי. הנטכרין ן א הנסכרים. מסה ד מסי אילו ד חסר. תבואות וקטניות ן א חמאה וקיטנית. דרכן ד דרכו. 41 וחכסים א וחכם אי ד אוסר א אוס. אף ך חסר. דברים א חסר. שדרכן ן א דרכן. לסדר ד א ליםדד. וסדרן ן א םודדן. םשפיעה ן א סשפען. 42 דם ך דסים. אט ן א חסר. טדדן ן א פכרן. נחסיה א נחםיא או ד אוס. 43 הוא ן א היא >ביפ<. כדקה... מסה ד א בדקה... מסה. בי י ד בר א מו של ר. ברוקה ד ברוקא. או ד אוסר א אום. 44 אפי א אפילו. לו א חסר. 45 שםעון בן נםליאל ן א שסע בן נסל. אי ד אום. סשם ן א סשום. יוסה ד א יוסי. קליעה של שום ן א חסר. וסלי ן א קלי.»4 וסלי ד סלי. א חסר. ענבים ן א וענבים. של ן א חסר. ליסין בסדה ן א ליסון סירה. סליםין ך סיליסון א םליםון. בםדה ן א סירה. 47 בםדה... בסרה ן א סידה... סירה. 48 נםליאל ן א נםל. או ד אוסר. סשם ד חסר. א סשום. יסה ד א יוסי. קליעה ן א קליפה. היא ד הוא א זו. כסרח I דבסדתאסידה. נסה ב סתום. 49 לסכור ד לסכר. דם ן ך דםאי א ןאתן הדסיי. בעל הבית ן א חסר 39.ט פי ל ה דקה וכו. כלומר,ומטור p הדמאי. 41.מ ש פי ע ה וכו. כלומר, מותר לו לכתחילה להשפיע על המדה ולמכור דמאי. 42.א ם מדדן וכו. צ ל: אם מכרן וכו (כני כ ע<, כלומר אם מכר עיפ המחיר של הדקה ה ז חייב בדמאי. ועיין בבהיא. הנמכר וכו. כלומר, לר נחמיה אק הדבר תלוי לא בריוח המוכר, ולא בדיר הרנילה של המדידה, אלא בכלים שהוא מודד בהם ואם מכר בדקה, אפילו הוסיף במיוחד על המדה חייב בדמאי. 44. ס א ה ורובע וכוי. כלומר, אעט י ששתיהם יחד היא מכירה בגסה, מימ חייב לעשר את הרובע. ועיץ בבהיא. 45. (קליעה של שום 0. חסר בכייע ובר ש, וכן נכון, עיץ להלן שו ש ל ירק. כלומר, כל אלו אם מכרום כמות שק דינם כנמכרים במדה גסה. ואחיכ מתחיל עניץ אחר. עיץ בבהיא. לימין וכוי. לימץ הוא נומץ, מסבע קp p fpnv הזמנים היה שויו איסר. 48. כמד ת גסה. כלומר, אם מכרה כמות שהיא כאילו מכרה במדה גסה, ודינה כסלי תאנים שנשנו לעיל. 49. בין כך וכוי. כלומר, בץ שמוכר במדה דקה בין שמוכר במדה גסה(רשיי).

88 דמיי פ ג 77 לעשר דברי ר מאיר. וחכמים אומי אחד סיטון ואחד בעל הבית מותר למכור ולשלח לחבירו וליתן לו במתנה. 14. המשלח בין לעם הארץ ובין לחבר צריך לעשר. רבן שמעון בן גמליאל אף לעם הארץ צריך (עם הארץ) לעשר, לחבר צריך להודיע. אמ רבן שמעון בן גמליאל מעשה ששילח לי ר יוםה בי ר אתרוג גדול מציפורי, ואמ זה בא בידי מקיםרי. ולמדתי ממנו שלשה דברים. אחד שהיה ודיי, ושהיה טמא, ושלא היה בידו אלא [זה] בלבד, שאילו היה בידו אחר היה מעשר ממנו עליו. 15. הלוקח מן התגר ואמ זו מתוקן וזו אינו מתוקן, אף על המתוקן אין נאמן. את שדרכו לימכר דמיי נאמן. חבר שהיה מוכר משפיע ומתוקן ונתמנה לו דבר שהוא דמיי, צריך להודיע, שכל דבר שהוא דמיי צריך להודיע. רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמיי, ומודיע. ואם בידוע של בעל הבית מאותו המץ אין צריך להודיע. 16. גבאי קופה אץ גובץ(ביום טוב) ומכריזין ביום טוב כדרך שנובין ומכריזץ בחול, אבל בצנעה גובץ בתוך חיקן ומחלקין על כל שכונה ושכוגה. 17. גבאי צדקה בשביעית מדלגץ על פתחיהן של אוכלי שביעית דברי ר מאיר. וחכמי אף אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית, אפי פת ג. 3 אמ לבן וכף. ירוש, פ ג ה ג, כ ג ע ג מן ג מ פ ח ן כ ן / ע י י ן 3 מ ש כ / ה מ ש ל 5! כ. 59 לליך וכו/ ילוש פ ג ה א, כ ג ע ב. לבן גמליאל וכו/ משכ ה פ ל הסגל ו. עיין להלן 3». 3 גבאי לדקה וכו/ ילוש הכ ל. ג ע כ פ ג ה א פ ג מ א < 1 6 ג 3 א י ק ן פ ה ן כ ן / י מ ש, 60 וחכםים א וחכם. אוס ד אומרין. 51 לחבירו ד לחברו. לו ן א חסר. בין... ח ב ר רבן... להודיע ן א חסר או ד אוסר. ובין א ביד... וביד. 52 לחבר ן א (עם הארץ< ד חסר. ב נםחק ע י נקודוח למעלה. 63 לחבר ן כיה ד ב לעם הארץ. אס ד אםר. 64 ממילח ד שמלח. לי ר ן א לד. יוסה ך א יוסי. בי ר ד בי רבי א בר. גדול ן א חסר. ד י. 55 םטנו ן א בו. שלשה ד שלש. אחד ן א חסר. ד י ן א לי ב י סציפורי ד מצפורי א בציפורי. ו ש לא ן א ולא. בידו ן א בידי. 66!זה] ד א זו ב חסר. ה, א ו ה, ן ך ן ד א י א ו ן ד י י ן ע ה י ה וד יי ן אילו ד שאלו א שאם. מסט ן א חסר. עליו ב סחוס. 67 ואמ ד ואסר. זו... חו ן ח ס ר. 68 לימכר ן א לימנות. דמיי ד דמאי. נאמן ב ד פחוח. ד א זה... חה. אין נאסן ן א חבר א ןאיתמרן חבר. משפיע וסתוקן ונתםנה ן א סשפיעין מתוקן נחמנה. 59 דמיי ד א דמאי. שכל... להודיע א חסר. דמיי ד דמאי. להודיע ד להודי. 60 מאכיל ד מאכול. את ן א חסר. ד. א אם ב ואס. של ן א חסר. בעל הבית מאותו המין ן א שאותו דמיי ד א דמאי. ואם ן כיה הסין בעל הבית. 61 קופה אין ן א קופה ןביום טובן לא היו. (ביום טוב) ד א חסר. 63 בצנעה גובין ן ד נובן בצנעה א גובין בצינעא שכונה ושכמה ן כ ה ד א. ב שכינה ושכמה ב ד סתום. 63 פתחיהן ן א פיתחן. 64 וחכמי ך וחכמים א וחכמי. או ד אוטרין א אופ. אפי דאפלו א אפילו. 50.מותר וכוי. כלומר, ובמדה גסה דווקא. 51.ה מש ל ח וכו. כלומד, המשלח טבל ודאי. 55.ש הי ה ודיי וכוי. ופירשו בירושלמי שמירות קסרץ ודאי, והוא טמא מפני שמרביצץ עליו מים, והוכשר. 57. אינו מתוקן. כלומר, שהוא ודאי, והיינו שהוא קונה p הטי או מן הכותי. 58. מ ו כ ר משפיע וכר. כלומר, שמוכר ומשפיע במדה נטה, ומחמיר על עצמו לקנות מן החברים יייקא. 60.ו מודיע. כלומר,שהוא דמאי, והרוצה לתקן יתקן של בעל הבית וכוי. כנראה ש* ל: שלבעהיב 1 אץ 1 מאותו המץ וכוי. כלומר, שהפועלים יודעים שבמכנםו של בעהיב אץ אותו המץ מצוי, הרי חזקתו שלקח מן השוק, ובחוקת דמאי הוא. 62. בתוך חיקן. כלומר, ולא בכלי, שלא מהגז כדרך שנוהגץ בחול שכונה ושכונה. כלומר, ולא לכל העיד בבת אחת.

89 78 דמיי פ ג, פ ד נתנו להם מקבלץ אותה הימנו, שלא נחשדו נותנות אלא מעות ובצים בלבד. אם היתד, עיר כולה של אוכלי שביעית אין צריכץ לדקדק באוכלי שביעית. הכהנים נובין בטהרה צריכין לדקדק באוכלי שביעית. פרק ד 1. הלוקח ירק מן השוק, הרי זה בורר כל היום כולו ואינו חושש, משנמר בלבו אסור, להחזיר אץ יכול, מפני שצריך לעשר, ולעשר אין יכול, מפני שמחוסר מניץ, וליטול אחד אין יכול, שמא יבוא אחר ויטול ונמצא מעשר מן המתוקן על שאינו מתוקן. 2. הרוצה [להחזיר עלי] ירק ולהקל ממשאו, לא ישליך עד שיעשר. ר יוסה או, בודיי אסור, ובדמיי מותר. 3. המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן, ונמלך להצניע, לא יצניע עד שיעשר. ר יוסה אומר בודיי אסור, ובדמיי מותר. 4. קנובת ירק שבעה הרי זו מותרת. של בעל הבית, ושבתוך ביתו, הרי זו אסורה. שעל גבי אשפה בכל מקום, הרי זו ל» הכהכים וכו/ ירוש הכ ל. «הרוצה וכו/! הלוקח וכו/ משכ פ ג מ ב. ועיין בירוש פ ג ה ב, כ ג ע ג; בבלי ב ב פ ח אי. י ירק שבגנה וכו/ עיין ירוש תרומוח פי א ה ד, מ ח 5 המולא וכו/ משכ פ ג מ ג. משכ הכ ל. רע א. ובצים ד א וביצים. 68 של ן א חסר נותנות ד מתנות. אותה ן א חסר. 68 נתנו להם ן א ניתנה להן. אין צריכין ן א אינו צריך. שצריך ד שצרי אין ן א אינו >ב פ<. ד אסר א [הרי זה] אסור. 2 אסור 1 כולו ן א חסר. ך א אחד אחד א ליטול. וליטול ן א חסר. סניין ד שסחסר. 3 שםחוסר א לעשר. ולעשר ן א נםצא. * [להחזיר עלי] ן כיה ך. א להחזיר על. ב חסר ונסצא ן א אינו. אין [ולהניח אחד]. 8 יוסה ד א יוסי או ד אוסר א אום. בוריי א ירקו ולהשליך ססשואו. ירק ולהקל םםשאו ן יוסה א לאוכלן. לאכלן ן א בשוק. 6 בדרך ד ובדסאי א דסאי. ובדם ד בודאי א וודאי. סותר ד ובדסאי א דפאי. ובדסיי ד בודאי א ודאי. ד בוריי א אום. אוסר ד א יוסי. 8 ביתו א הבית. הרי ן א חסר. שבגנה ן א שכנעה. ד סתום. 65. מ ע ו ת ובצים. כלומר, דמי מידות שביעית ובצים שנקנו בדמי שביעית. 66. א ם ה י ת ה ומי. בזה כיע מודי, מפני חיי נפשות >ח ד<. 67. גו בין וכוי. צ ל: נובלין וכר. וםירשו בירושלמי, שאם לא ימצאו כמים שיגבלו את עיסתן בטהרה כדי להפריש ממגה חלה, יגדרו מאכילת מירות שביעית. 1. מ ש נמר וכר. כלומר, משנמר בלבו לקנות אסור להחזיר אם דרכו לקיים.ודובר אמת בלבבו' ועיין בבה א. 2. להחזיר וכוי. כלומר, אסילו בהסכמת המוכר. 3.שמחוסר וכוי. כלומר שמחסר את מניין הירק בעישורו. וליטול וכוי. כלומר, ולקנות אחד ולעשותו תרומת מעשר על המעשר שבידו. 4. להחזיר וכוי. צ ל: להחדם (כני כפרס), כלומר, לכרות את העלים לא ישליך וכוי. שאסור להשליך טבל מפני התקלה. 7. בו דיי וכוי. כנון במקום שרוב מכניסים לבתיהם שאץ ממרישץ מעשר עד שיכניסו לבית. שבגנה וכוי. ממני שאץ מקנבים בנינה אלא את העלים שאמם ראויים לאכילה כלל. 8. בכל מקום וכו. כלומר, אסילו של בעלי בתים.

90 דמיי פ ד 79 מותרת. 5. ר יוםה או כרוב שלקטו לקבב את האספרגוס שבו ולהשליך, 10 הרי זו מותר, לקטו לאכלו, ונמלך להצניע, לא יצניע עד שיעשר. ודיי שתיקנו דמיי, ודמיי שתיקנו ודאי, לא עשה ולא כלום דברי ר יעקב. ר יוסה או ודיי שתיקנו דמיי לא עשה כלום, (דמיי שתיקנו ודיי לא עשה כלום) דמיי שתיקנו ודאי, מעשרותיו מעשרות, ותרומתו אין תרומה שאין תרומה [אחר תרומה]. 6. כל העיר מוכרין ודאי, ואחד דמיי, לקח ואינו יודע מאי זה מהן 15 לקח, הרי זה אסור. מפריש תרומה [ומעשר ונותנן לכהן והשאר שלו. 7. הטבל והמתוקן שנתערבו ואבד אחד מהן, נוהג במשוייר ודאי, מפריש תרומה] ותרומת מעשר, ונותנן לכל כהן שירצה. 8. כל העיר מוכרין מתוקן ואחד מוכר שאינו מתוקן, ולקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור. 9. כל העיר מוכרין בשר שחוטה ואחד מוכר בשר נבילה, ולקח ואינו יודע 20 מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור. 10. [כל העיר מוכרץ יין טהור ואחד מוכר יין טמא, ולקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, הרי זה אסור]. במי דברים אמורים כל העיר וכו. חולין ל ה א ; כדה י ח א. ימש שקלים פ ז ס ג, כ ע ג; בבלי פסחים נו ב ; כחובוה כדו א ; 9 סותרת ב ד סתום. יוסה ך א יוסי. או ך אומר א אום. כרוב ן ב ה ד א ב ברוב. שלקטו ן א שליקטו. האססרנוס ן א האיספרגוס. 10 זו ד א זה. לקטו לאכלו ן א נטלן לאוכלן. לא ד חסר. שיעשר ב ד פתוח. ודיי ד א ודאי. שתיקנו ך שתקנו א שחיקנה. 11 דסיי ודסיי ך א דטאי ודטאי. שחיקנו ד שתקנו א שתיקנה. ולא ן א חסר. יעקב ן א סאיר. יוסה ך א יוסי. או ך אוסר א אום. 12 ודיי ד א ודאי. שתיקנו ד שתקנו א שתיקנה. דסיי ך א דםאי. (דמיי... כלום) ך א חסר. דם ד א דסאי. 3! שתיקנו ד שתקנו א שתיקנה. ותרוסתו אין ן א ואין תרוסתו. תרופה ך תרום. ס ת ו ם. 14 דם ד דפאי א [פוכר] דפאי. ואינו א ואין. ך ב 13-u [אחר תרוםהן כיה ד א. ב חסר. 'ייע ד נודע. פאי זה ן א אחה. סהן ן א חסר. 1 אסור ן א פתוח. ספריש ן א הפריש. *! ז! [וסעשר... הרוסה] ן כיה ך. ב חסר. וטעשר ונותנן ן א וטעשרות נותנן. שלו ד סתום. «> ואבד א אבד. םהן ן א סהם. ודאי ספריש ן א וודאי הפריש. 17 ותרוםת ך ותרוטה. ונותנן) א נותבן. שירצה ב סתום. 18 שאמו ך שאין. ולקח ן א לקח. פאי זה םהן ן א אי זה םהס. הרי זה א חסד. אסור ן א סתום. 19 פוכרין ן א סוכרן. נבילה ד נבלה. ואינו ן א ואין. יודע ד נודע א ידוע. 20 הרי זה ן א חסר ןכל... אסור! ן כיה ד ב חסר. 21 ואינו א ואין. הרי זה א חסר. בסי וכו ד בריא א בטה וכוי שתיקנו 9. האספרגוס וכוי. אססרנום של כרוב הס קלחים רכים שיוצאים משרשי הכרוב. דמיי וכו. כלומר, שהסריש מעשר ולא הםריש תרומה נדולה, ועכשיו שנודע לו שהוא וודאי צריך להםריש תרומה נדולה, ונמצא שהקדים מעשרות לתרומה, ולפיכך אץ הפרשתו הקודמת הפרשה, מפני שהיא הסרשה 11.ודמיי שתיקנו ודאי וכוי. כלומר, שהסריש תרומה גדולה, ומעשרות בטעות. עיץ בבה א. כלומד, מכיוץ שחייבו חכמים דמאי במעשרות, מעשרות וכו. 13.מעשרותיו ע מ ליתנם ללוי. הרי בדיעבד אם הפרישם על מנת ליתנם ללוי, חייב ליתן לו. ומכיש שאינו מוציא מידו אם כבר נתנם כלומר,תרומה ותרומת תרומה ומעשר. 15.אםור. מפני שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. לו. כלומר, קופה של טבל שנתערבה בקופה 16.הטב ל וכו. מעשר וכוי, כמפורש ברימ ולהלן שו 17. כלומר, יץ כשר, של 20.טהור. כלומר, דמאי. מתוקן. 18.שאינו של חולץ מתוקנים >הר'מ). ישראל.

91 80 דמיי פ ד בזמן שלקח ואינו יודע מאי זה מהן לקח, אבל בלוקח מן השוק הולכץ אחר הרוב. 11. פירות, לא הלכו חכמים בהן לא אחר הטעם, ולא אחר הריח, לא אחר המראה, ולא אחר (הרוב) הדמים, אלא אחר הרוב בלבד. 12. זתים, משיחסום בבד ובבודידה דברי ר מאיר. וחכמים או אץ הבד והבודידה שוץ לא בעיר ולא במדינה. רבו בעיר לא רבו במדינה, בעיר מותר ובמדינה אסור. רבו במדינה ולא רבו בעיר, במדינה מותר ובעיד אסור. 13. רבו בהר ולא רבו בבקעה, בהר מותר ובבקעה אסור. רבו בבקעה ולא רבו בהר, בבקעה מותר ובהר אסור. רבו לחנוני ולא רבו לבעל הבית, לחנוני מותר לבעל הבית אסור. לבעל הבית ולא לחנוני, לבעל הבית מותר לחנוני אסור. זה הכלל כל שרבו לו מותר, לא רבו לו אסור. רבו ונתמעטו, חזר השוק ליושנו. אמ ר יוםה מעשה שנכנס גורן אחד של פול במירון, ובאו ושאלו את ר עקיבא והתיר להם את השוק. אמרו לו, ר/ נתמעטו, וחזר השוק ליושנו. ר שמעץ או אפי לא נכנס אלא נרן אחד בעיר, הנחתומין מותרין מפני שרצץ אחר החדש. 14. מצרפץ מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ, כדי שירבו על פירות הארץ לפוטרן מן המעשרות. 15. מצרפץ מפירות חוצה לארץ על פירות שנייה, כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן מן מעשר עני. 16. מצרפץ מפירות חוצה לארץ על פירות פירוה וכו/ להלן qip מעשמח; ימש כאן פ ב ה א, כ ב ע ג. עיין במשכ מכשירין ספ ב. 37 על פימה שכייה וכוי. 32 מםן שלקח ואינו יודע א כשלקח ואין ידוע. בלוקח ד הלוקח א לוקח. 23 הלכו ן א הילכו. חבפים בהן ד א בהן חכםים לא א ולא. (הרוב) ד א חסר >וב ב נסחק עיי נקודות). הדסים ד הדסי. בלבד I א חסר. ב ד סחוס. 25?חים ד זיחים. וחכסים א וחכם אי ד אוסרי א אום. הבד ן א המד. 26 רמ... לא רבו א ריבה... ולא ריבה. 27 רבו א ריבה >ביפ<. 28 אסור ב ד סתום. רבו ן א ריבה (לס) ובבקעה ן א בבקעה. אסור ד אסר. 20 רבו ן א ריבה ע'פ<. ובהר ן א בהר. אסור ב ד פתוח. 30 לחנתי ד א לחנווני לבעל ד א ןרבו (א ריבה)] לבעל. הבית ד הבי. לחנוני ד א ןרבו (א ריבה) 1 לחנונ (. 32 ונחםעטו לבעל... לחנוני א לחנוני... לבעל. 31 שרבו ן א שריבה. רבו ן א ריבה (ב פ חזר א ונתפעט חתר אס ד אסר א א. יוסה ד א יוסי. שנמס נורן אחד ן א שנמסה גרן אחת 3 3 בסירון ד בסירק. והתיר ד והתירו. אסרו ד א אס. לו א להן. ר ן א חסר. 34 גתטעטו א נתסעט. וחזר ד חחר או ד א אוס. אפי ן א אפילו. נמס ן א נמסה. גרן ד א נירי אחד א אחת. 35 שרצין ד שהן רצץ. ספירות ד א פירות. 36 על ן א עם. הםעשרוח I ב ד סתום. 37 ספירות ד א פירות. שנייה א ןהארץ כדי] שנייה >ונםחק הםוסנר עיי נקודות). סתום. ד 38 םעשר א הםעשר עני ד שני. א חסר. ב עני ןלפוסרן], ונםחק.לפוטרן ע י נקודות. ב סצרפין ד םצרפן. ספירוח א פירוח. 22.השוק וכוי. כלומר,שהשוק בעצמו מסתפק מרוב כשרים. 25.משיחסום וכוי. כלומר, משיעםום משיעשה ויסחוט את הזיתים בבד או בבודידה (בד קטף, ניכר מקום גידולם מתיך התכונות שלהם בשעת העשייה. ועיין בבהיא. 26.רבו בעיר וכו. כלומר. סירות ההיתר. 32. שנכנס וכר. כלומר פירות היתר, כגון חויל. 35. אחר החדש. ואם היתה מוצאי שביעית, אץ לחשוש לסירות שביעית 36. על מירות וכו. כלומר, מצרפץ םירות חו ל עם מירות הארץ שנמכרו עיי חביריס, כדי שירבו על פירות הארץ שח דמאי.

92 דמיי פ ד 81 שלישית, כדי שירבו על פירות רביעית לפוטרן מן מעשר עני. 17. מצרפץ 40 פירות חוצה לארץ על פירות ערב שביעית, כדי שירבו על פירות שביעית לפוטרן מן הביעור. 18. מצרפץ מפירות חוצה לארץ על פירות שביעית, כדי שירבו על פירות מוצאי שביעית לפוטרן מן המעשרות. 19 אמ, לו מכור לי יץ ישן, אמ לו של אשתקד הוא נאמן להחמיר, של ארבע ושל חמש שנים הוא גוהג בו כשעת לקיטתו, בין להקל ובץ להחמיר. 20. חזקת תגר בכל 45 מקום דמיי, אחד הגוי ואחד ישראל ואחד הכותי. במי דברים אמורים בזמן שמביאין לו מישראל, אבל מביאין לו מן הגוי ומן הכותי חזקתו וודאי. 21. אי זהו תנר, כל שהביא ושנה ושלש. הלוקח מן התגר, ואמ זה מתוקן וזה אין מתוקן, דמיי. מבעל הבית, ואמ זה מעושר וזה אין מעושר, וודאי. רבן שמעץ בן גמליאל או הלוקח מבעל הבית, ואמ זה אינו מתוקן, ודיי. זה אינו 50 מעשר, מוציא עליו שני מעשרות לפוטרו מן התרומ, שאין תרומה אחר תרומה. «חזקת חגר וכו,. ירוש, פ ב ה א, כ ג ע ג.»-ל< אי זהו תגר וכו,. ילוש הכ ל. 3 שלישית ד שלישי. פירוח ד פירו. לפוטרן ד לפטרן. סן ן א חסר. מעשר ד המעשר לפטרן. ד ח ס ר. 41 לפוטרן א טסעשר עני בד סחוס. 40 פיתח... לארץ על ד הכיעור ב ד סתום. סצרפין ן א פצרפ. ספירות ד ספרות א פירות. 42 לפוטרן ד לפטרן הטעשרות ן א הסעשר. ב ד סתום. אט לו סכור ך אטד לו םכרו. 43 אם {. 44 נודע ד נהג. כשעת ד כשע א בשעת א ג א ט ן [ 7 זו א ן א ע ת ק ד ( א א י ע ת ק ד י ג א ט ן ס ר. ך א ת ו ם. 45 דמיי ך א דסאי. ס ד לקיטתו ד א לקיחתו. ובין ך א בין. להחמיר ד להחמי ב אחד ד ואחד. ישראל... הכותי ן א הכותי... ישראל. ישראל ד הישראל. במי וכו ד בד א א במה דבר אמור. 40 מישראל ן א מישר. סן... הכותי ן א סמי וממתי. וודאי ד א ודאי ואום חה... ד הו א. 47 ושלש ך א ושילש. ואמ כ ד סתום אי זהו ן א איזה ואס ד חסר. 48 אין... דמיי ן א אינו... דפאי. מבעל ן א [הלוקח ן מבעל. אין א אינו וודאי א ודאי. 60 םעשר ן א סעושר. שני ד ב סחוח. 49 נםליאל ן א נטל. ואט ן א וא. ודיי ן א שתי לפוטרו ד לפוטרן. התרום ך א התרופה. 39. מ ן מעשר עני. ציל: מעשר שני, כמו שהניהו בודד והגר א. והכוונה שמצרפץ מיעוט פירות חייל למיעוט פידות שלישית (שאץ בהם מעשר שני) ושניהם יחד רבים על מידות רביעית, ופטור ממע ש, ומפריש מעשר עני דמאי, ומעכבו לעצמו. 44. ל ק י ט ת ו. בד ובכייע: לקיחתו. וכאן אמו נאמן, מפני שמרחיק את לקיטת הפירות להרבה שנים, ואינו אלא כמשבח את מקחו, וטטומי מלים בעלמא הם. עיץ בבה א. 45. אחד הנוי וכו. ופירשוה בירושלמי שברוב איי נתונה בידי ישראל עסיקינן, ואף תגר נוי וכותי חוקתם קונים מישראל. 46. מביאין לו וכו. כלומר, ממכנםם, הרי חזקה שכותי אמו מעשר מה שהוא מוכר, וכשמביאץ לו מן הטי חייב, מפני שאץ קניץ לגוי באיי להפקיע מידי מעשר. 47. מן התנר וכו. כלומר, שדרכו למכור דמאי. זה מתוקן וכר. כלומר, מתוקן מן הכל, חולץ נמורץ, שהרי לתרומה נדולה אץ אנו חוששים בתגר שמוכר דמאי, עיץ לעיל בסמוך. 48. דמיי. כלומר, אינו נאמן והכל בחזקת דמאי. אין מעושר. בעהיב שהוא מוכר ממכנםו, כוונתו ב.אץ מעושר שלא המריש ממנו כלום, כדי שעכל הלוקח לאכול ארעי בלי מעשי, ומפריש וודאי, ואפילו תרומה גדולה אינו מעשר וכו. בכייע: אינו מעושר וכו. ורשבינ סובר שאף בעהיב מדייק בלשונו, ואם אמר שאינו מעשר כוונתו למעשרות נרידא, אבל לא לתרומה, ואף עיה נאמן על התרומה. 50. שני מעשרות. כלומר, מעשר ראשץ ושני, או מעשר ראשץ ומעשר עני, ואיטי מעכבם לעצמו. לפוטרו וכוי. ציל: וםטורץ וכוי, כמו שהניחו המפרשים.

93 82 דמיי פ ד 22. המפקיד פירות אצל עם הארץ, הרי זה בחזקתן למעשרות ולשביעית. אם היו של טבל, עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר, או קורא שם לתרומה ומעשר שבהם. אם היו של מעשר [טבל, עושה אותן תרומה מעשר על מקום אחר, או קורא שם לתרומת מעשר שבהן. אם היו של מעשר] שני, מחללן על המעות, והמעות מחללן על השני. אמ לו נטלתים והנחתי לך ישנים תחתיהם, מתוקנץ תחתיהם, אם את מאמינו שנטל, האמינו שנתן, ואם אין את מאמינו שנתן, אל תאמינו שנטל. 23. במי דברים אמורים בזמן שהניח ובא ומצא את אותו המין שהניח, אבל הניח ענרון ומצא קסרי, קיסרי ומצא ענרון, הרי זה חושש להן משם מעשרות ומשם שביעית. 24. המפקיד פירות אצל כותי, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית. ואם היו של טבל, עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר, וקורא שם לתרומת מעשר שבהן. ואם היו של מעשר [טבל, עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר, וקורא שם לתרומת מעשר שבהן. ואם היו של מעשר] שני, מחללן על המעות, והמעות 51 המפקיד וכו/ משכ פ ג מ ד. ועיין בכומח י 6 ג. 55 כנולחים וכו/ ימש פ ג ה ד, כ ג ע ג. 59 המפקיד וכו/ משכ פ ג מ ד. 61 זה ן א הן. 82 של ן א חסר. עושה אותן ן א עושם. וסעשר ן א וסעשרות. או ך חסר קורא ד וקורא. 83 לתרוםה ד לתרוס. וםעשר ן א ולםעשרות. שבהם ד שבהן ןטבל... םעשרן הושלם ע פ ד ב חסר. חרוסה ן א תרוסת. 64 על סקום אתר א חסר. לתרוםת וכו ן א לחרוטה ולטעשר שבהם. שני ן א שיני. 55 םחללן ן ד סחללץ נ י א ם לן ן ך אלן. 56 חחחיהם א ה ש, ה ש נ י ן א טחללו. םחללן ד םחללין א םחוללין. ד חחחיהן (ב פ). אם א ואם [אי]. ואם א אם אין ד א אי. 57 שנטל ן ב ך סתום. נדו ן א קיסרי. בסי וכי ד בד א א בםה דבר אסור. 68 את ן א חסר. הסין ן א פין. ענו ןן ן ך ע קסרי ן א אנרי. קיסרי ד [או] קיסרי א [הגיח] אנרי. 50 ענרון ן א קיסרי. להן ן א חסר. סשם כ ו ת י. לסעשרות ד סשו א סשום. םעשרות ך סעשרו. וםשם ך ופשו א וסשום. 60 כותי ן א ה ד לםעשרו א לםעשר. ואם היו ן א אם הן. 61 וסעשר ן א וסעשרות. וקורא ן ך וקרא א [און קורא [להם]. לתרוסת סעשר ד לתרום וםעשר א לתרוסה ולסעשר. שבהן ן א שבהם. ואם ן א אם [טבל... םעשר] הושלם ע פ ד ב א חסר. 63 שני א שמי. םחללן ד םחללין א םחוללין 51.בחזק תן וכוי. כלומר, לא חיישינן שמא החליף ע ה ונתן משירותיו שאינן מעושרץ, או שנתן פירות שביעית במקומם. 52. ש ל טבל וכוי. וכאן הרי אץ ע ה חושש שמא יכשיל את החבר שהרי נותן לו פירות יותר מתוקנים (שכבר הפריש מהם תרומה נדולד.), אפילו הכי לא חיישינן שמא החליף, והרי הן בחזקת טבל נמור. קורא שם וכוי. כלומר, מעשר מעיה וביה, ולא חיישינן שמא עירב בהם ע*ה ממידותיו, ונמצא מעשר מן הפטור על החיוב (חיד<. 53.תרומה מעשר וכוי. צ ל תרומת מעשר, כגי כי ע. ועיץ מיש בבה א, שו 55.ו 62. ה מעות מחללן וכוי כלומר, חייב להעלותן לירושלים כדי לחללן שם. וזו היא עיקר הרבותא, שאם חלל את המירות המופקדים על המעות חייב להעלותן לירושלים, ואמו יכול לחזור ולחללן על המירות בגבולים ודמן כמעות מעיש של טבל ודאי. אבל לוא היו דמאי היה מותר לחללן על המירות, וכרימ במשנתנו מ*א מ*ב. 56. ישנים וכוי. כלומר, אם הפקיד אצלו בשביעית טירות של היתר, ואמר לו הנמקר שהחליםם במידות של ערב שביעית >חיד). 58. ע גרון וכוי. כלומר,שני ממי קמחים, עיץ בבהיא 59.חוש ש וכו. שהרי וודאי החליפן. 62.תרומה ומעשר וכוי. צ*ל: תרומת מעשר וכוי או קורא שם וטי, כלעיל שו 54 ואילך. ועיץ בבהיא.

94 דמיי פ ד 83 מחללן על השיני. אמ לו נטלתים והנחתים לך ישנים תחתיהן ומתוקנץ, הרי זה אינו חושש להן משם מעשרות ומשם שביעית. 25. המפקיד פירות אצל 65 הנוי, הרי זה חושש משם מעשרות ומשם שביעית. רבן שמעון בן נמליאל זד שמעון או עשו פירות ישראל את פירות הגוי הזה דמיי. 26. המשלח ביד עם הארץ וביד כותי, אינו חושש לא משם מעשרות ולא משם שביעית. המשלח ביד הנוי, הרי זה חושש משם מעשרות ומשם שביעית. אבל חמרי גרם 70 המודדים מן הגרן לעיר, אינו חושש לא משם מעשרות ולא משם שביעית, מפני שהן בחזקת המשתמר. 27. הטוחן אצל עם הארץ ואצל הכותי, אינו חושש משם טומאה. הטוחן אצל הנוי, הרי זה חושש משם טומאה. 28. מפקידץ תרומה אצל ישראל עם הארץ, ואין מפקידין תרומה אצל כהן עם הארץ, מפני שלבו גס בה. 29. טוחנץ ומרקדין אצל אוכלי שביעית ואצל עושי בטומאה, 75 אבל אץ טוחגין לא לאוכלי שביעית ולא לעושין בטומאה. 30. המשלח פירות [ל]חבירו ונמלך להחזיר, נהג בהן כמות שהוא, אבא שאול או חושש אגי ס כ < 6 הגוי וכף. עיין במשכ פ ג סמ ד; ירוש שם וע ז» איכו חושש וכן/ עיין ירוש 0 ל מן הגרן לעיר וכו/ עיין ילוש ע ז / 3 > א 0 3 ג מ א ע ; ל י ש ם ל א / 3 b כ ן מ ת פ פ ה ה ה, מ ל ע ל. 1 ל העוחן וכו/ משכ פ ג מ ד. ועיין במלא ש ובבלי ניכוין ס א ב/ ש. 74 כווחכין וכו/ * מפקידין וכו/ בבלי גיעין כךא ב/ ועיין להלן מע ש פ ד ה ד ומש גינוין הכ ל. ועיין במשכ שם קפ ה, שביעית ספ ה, ע ז פ ל מ נו, ובירושלמי ובבבלי שם.» מחללן ד םחללין א מחוללין. השעי ד השני. אס ד אמר. והנחתים ך א והנחתי. ישנים ן ד ישני. ישנים תחתיהן וסתוקנין ן א סתוקנים תחתיהם ישנים תחתיהם הרי זה ן א חסר. 66 להן א חסר. םשם... וסשם ך א םשום... וסשום. סעשרות ן א םעשר. 66 םשס מעשרות ומשם ב ן נ ם ל 67 שםעון ן א שמע. או ד אוסר א מ ס ע. ן א מ ע ו ם ס ע מ ר ן ס ע ו ם < ש ם ע ן ן p נ ס ל י א ל או. א חסר. פירות ך פירו א לפיתת. דמיי ב א אומי ישראל ן א ישר. את ן ביה ד. ד א דמאי ב ד סחום. הםשלח ן א השולה. 68 עם ן א עסי. כותי ן א הכותי. לא ד א חסר. א ס ע מ ר. ןלא ן א חסר. םשם ד םשו א וםשום. שביעית ד שביעי. ן ס ע ע ר ן ת ד א ס מ ן ם. משם המשלח א השולח. 60 משם... שביעית ן א חסר. משם... וסשם ד משום... ומשו. מים ד טי. 70 הסודרים ד המודרי א ןשהןן סדיירין. מן וערן ן א חסר ד מן הנורן. לעיר ן א בעיר. לא... שביעיח א חסר. סשם... סשם ך סשום... וםש,. 71 שהן בחזקח ן א שבחזקת. הטוחן ן א הטוען. ואצל ה מ י ן א נוי. הרי זה ן א אינו. סשם טוסאה ן א חסר. ך א ס ע ן ס. ן 7 2 ס ע ם ד [און אצל. 73 ישראל א ישר..7 בה ד סחוס. ומרקדין ך א ומרקידין. ואצל עושי ן א ואין עושין. בטוסאה ן ד בטוטא. 75 אבל אין טוחנין ן א חסר. לעושין ן א לאוכלי. הסשלח ן א השולח. 76 ןלןחבירו ן כיה א ב חבירו ד לחבר. נהג ן א נוהג. שהוא ך שהן א שהיו או ך אומר א אוס. ח ישש אני א חיישינן. 66. מ ע ש ר ו ת..מעשרות כוללים כאן אף תרומה נדולה, כרגיל במשניות ובבדייתות. 70. המודדים וכר. המידדץ, המדדץ, כלומר שמתנהלים בכבידות כשחמריהם טעונים. 71. אינו חושש וכוי. דחיישינן שמא החליפן כפירותיו או במידות ישראל אחר, וחושש אף למעשרות ולשביעית. 7 5.לא לאוכלי שביעית וכו. כלומר, כפירות שלהם, 74. טוחנין וכו. כלומר, מידות החבר. שהרי הוא מסייע בידי עוברי עבירה. 76.ונמלך וכוי. כלומר, המקבל נמלך להחוירם ושלחם בחזרה ביד אותו השליח. חושש אני וכוי. שהרי כבר יצאו מידו ליד המקבל, ויש לחשוש שמא החליסם השליח בגרועים מהם, ואינו מסחר להחליף, שהרי אמו נתסם על מעשיו,ויאמר שהמקבל החליפם.

95 84 דמיי פ ד שמא חילפן. רבן שמעון בן גמליאל או היה לו ערים שיודע לתקן, והוא אץ מאמינו על מעשרות, והביא לו משלו, ואפף שלך הן, מתוקנין הן, נאמן. ר או אץ נאמן, שהחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו. 31. נותן אדם לשכנתו» תבשיל לבשל לו, ועיסה לאפות לו, ואינו חושש לשאר ותבלץ שבהן משום מעשרות ומשום שביעית. במי דברים אמורים בזמן שנתן להן שאר ותבלין, לא נתן להן שאר ותבלין הרי זה חושש לשאר ותבלין משום מעשרות ומשם שביעית. 32. נותן אדם לפונדקית תבשיל לבשל לו, ומנחת את הקדירה בפניו, ומנערת בה, אפלו בין הגרם ואינו חושש.»ל כאמן. עיין ירוש פ ד ה מ, כ ד ע ב לל היה לו עליס וכו/ עיין ילוש פ ו הי א, כ ה ע ד. יל אין כאמן וכו/ להלן בכורוח פ ג הי כו; בבלי (ומ ש להלן פ ה ה ד), ובמשכח בכורוח פ ה מ ד. שם ל ה ב/ ועיין במשכה שם ספ ד; פ ה מ ד; ילוש הכ ל וילוש יבמות פ ב הי א, ד סע א; >י 7 80 לשככהו הבשיל וכו/ ילוש ב ל פל ח, ד/ עמ 1254; יומא ע ח א ובכולוח במקומו. 3» כוחן אדם וכו/ עיין במשכ כאן קפ ג; בבלי חולין ו א/ ועיין להלן מעשלוח פ ג הי ג. פ ג מ ה. יי חילפן ד חולפן. גמליאל ן א נטלי או ד אופר א אום,. היה ן ביה א. ב ד היי עריס ד א אריס. 78 אין ן א איגו. מעשרות והביא ן א המעשרות הביאו. מעלו ד א ןפירותן משלו ואמי ד ואומר. שלך ן א משלו. מתוקנין ד מתוקנות. ר ד רבי 7 9 איי ד א אופר. אין ן א אינו. שהחשוד על דבר ן א שחשוד על הדבר סעייו ד סתום. לשכנתו ד לשכינתו א לשכונתו. >* לו ד חסר. ועיסה ן א עיסה. לאפות ד לאפת. לו ן כיה ך. א חסר ב בו. לשאר ד א לשאור ותבלין ד ותבלי. משום ד םשם. 81 מעשרות ך מעשרו א טעשר. וםשום ד וסשם. שביעית ד שביעי. במי וכו ד בד א א במה דבר אמור. להן ן א בה. שאר ד א שאור. ותבלין ד ותבלי. 82 לא א ןאבל] לא. להן ד לה א בה. שאר ד שאור >ביפ< שאר וחבלין א חסר לשאר... שביעית ן א חסר. 82 וםשם ד ומשום. 83 אדם ך אד. ומנחת ד וםנח. את ד א חסר. 84 בפניו א לפניו. ומנערת ד א ןאם (א ואם)] מנערח. בה ן ד חסר א בו אסלי ד א פ " א אפילו ואיני ד א אינו. 77. שיו דע לתקן. כלומר בקי בהלכות תרומות ומעשרות, אלא שלא היה נאמן. 78. נאמן. מפני שאין אדם חוטא ולא לו. ועיין בבהיא. 83. ו מנ ח ת וכו. כלומר, אעפיי שפונדקית חשודה להחליף (כמשנתנו מינ מיה), מימ אם היא מנחת את הקדירה על הכירה בפניו, אמו חושש שמא תחליף אח כ. 84. ו מנ ע ר ת וכוי. כלומר, ואפילו הסירה את הקדירה מן הכירה כדי לנער בה אינו חושש שמא החליפה, ואפילו היא בין הגוים אינו חושש שמא נער בה הנוי, או שמא החזירה הגוי ועיין בבהיא.

96 דמיי פ ה פרק ה 1. הלוקח פירות ממי שאץ נאמן על המעשרות ושכח לעשרן, שואלו בשבת ואוכל, ביום טוב ואוכל, [ביום טוב ואוכל] בשבת, שאלו בחול לשבת, למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. שאלו בשבת, לשבת הבאה לא יאכל עד שיעשר. היה מוכר פירות בערב שבת עם חשיכה, ואמ מתוקנין הן, הלוקח ממנו, למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. 2. תרומת מעשר של דמיי שחזרה למקומה, ר שמעץ שזורי או אף בחול שאלו ואוכל על פיו. יתר על כן אמ [ר ] שמעון שזורי הפורש תרומה ומעשרות ונגנבו פירות, הולך ושואלו, ובא ואוכל על מה שהפריש, שכשם שאימת שבת על עם הארץ, כך אימת דימוע עלניו]. עם הארץ שאמר זה טבל וזה תרומה, זה וודיי וזה דמיי, אע פ שאמרו החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, לא נחשדו ישראל על כן. גוי שהיה ציוח ואמ באו וקחו לכם, פירות עזק הן, פירות ערלה הן, פירות רבעי! הלוקח וכו. משנ רפ ד. ואוכל בשבת. ירוש פ ד ה ב, כ ד רע א. נ שאלו בשבת וכו. ס. * תרומת מעשר וכו. משכ, פ ד מ א, והובאה בבבלי מנחות ל ב וחולין ש ירוש הנ ל, בנוסח הר ע ה 3. יחר על כן וכו. ירוש פ ד ה ג, כ ד ע א. ««שאמרו וכו. משנה בכורוח שפ ד, פ ה מ ד, לעיל פ ד שו 79 ומש ש. 0!- גוי שהיה וכו. ירוש פ ו הי א, כ ה ע ד; בבלי יבמות קכ ב א. 1 שאין ד א שאינו. 2 ואוכל >2) ן א חסר. [ביום טוב ואוכל] ן הושלם עיפ א. ב ד חסר. שאלי א שואלו. 8 לסוצאי ד לסצאי. שאלו ך א שואלו. בשבת לשבת ך לשבת בשבת. ח ס ר. 8-4 הלוקח טסנו ן א חסר. 5 שיעשר ן * בערב א ערב. חשיכה ד חשכה. ואם ד אוסר א אום. שאלו ד א שואלו. ד כ ד סתום. של ד חסר. דם ד א דסאי. «אוי יתר א יותר. 7 אס ך אסר.!ר ] ן כיה ד א. ב חסר. שזורי ד שקורי. א חסר. הפורש א הפריש. תרומה ד חרוט. וםעשרוח ן א וסעשר. ונגנבו פירוח ן א חסר. 8 ואוכל ד ואכל. נ עס הארץ!. עם... שאסר ן אחסר. הארץ ד חסר. 9 על [יו! כיה בר פ ובכפרפ. ך א על וודאי א ודאי. דסיי ך א דסאי. אע ם ד אף על פי. א חסר. ד תרוסה ד חרוס. מדיי 0! שאסרו א חסר. הדבר ד דבר. ישראל על כן ן א ישר על כך. 11 ציוח ד א צמח. ואס (. עזק ן א עזקה. הן ן א הם >ב פ<. ערלה ן ד ואוסר א ואו. באו ן א בואו. פירוח ך פירו >ב פ א עורלה. פירות ד סרות שואלו בשבת וכו. ממני שאימת שבת על עיה והוא מפחד להאכיל טבלים בסעודת שבת,. 3 לא יאכל וכו. שהרי נראה לעשר בנתים. 4.ע ם חשיבה וכו. ואינו משקר. ועיץ בבה א. כלומר, אעםיי שמוכח בסירוש שזעא מוכר לצורך שבת, מ מ אץ לוכל בשבת בלי אמירתו, ובמרש אסור אסילו באמירתו. 6.שחזרה למקומה וכו. כלומר, שנמלה לתוך אותו הכרי עצמו שהומרשה ממני 7.ונננבו מירות וכו. כלומר, הסירות שהסריש עליהם דמאי. ומחמת הםםידו התירו לו 8.על מה וכו. כנראה שצ ל: על נסיו! מה שהמריש. לאכול ע מ שאלתו לע ה. עיץ בבהיא. שכשם וכו. חתר לרישא, לתררמ של דמאי שחזרה למקומה. 10. לא נחשדו וכו. כלומר, להיות חוטאים בלי תאה. 11. עז ק וכר. יש מפרשים פירות גדר, כלומר, מירות שבאו מפרדס גדוד ושמור, ובשנת שביעית עסיקינן. ויש מםרשים מעיר עזקה, וםירותיה היו טובים, והגוי עומד בחרל.

97 דמיי פ ה 86 הן, אץ נאמן, מפני שהוא כמשבח מקחו. אבל אמ לו מאיש פלוני גוי לקחתים, מאיש פלני כותי לקחתים, משלי הבאתים, נאמן להחמיר דברי ר/ רבן שמעון בן נמליאל או אין נאמן, שדברי הנוי לא מעלץ ולא מורידין. 3. האומר למי שאץ נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא מעשר, וממי שהוא נאמן, אץ נאמן. מאיש פלני, הרי זה נאמן. ר יוםה או אין נאמן, שמא מצא אחר קרוב ממנו. מודה ר יוםה באומ צא אכול את הככר, ואני נותן דמיה, צא ושתה רביעית, ואני נותן את דמיו, שהוא נאמן. 4. הנכנס לעיר והיתה תרומה מתוך ידו, ואין מכיר שום אדם, [וכן מי שעמד על הגורן והיתה תרומה בתוך ידו ואץ מכיר שם אדם], הרי זה נשאל לחבירים ולעמי הארץ דברי רבן שמעון בן גמליאל. ר או אץ נשאלין על התרומ אלא לחבירים בלבד. 5. היה עומד בתוך סיעה של בני אדם, ואמ מי כן נאמן, מי כן מעשר, אמ לו אחד אני, אץ נאמן, מעשר הוא הרי זה נאמן. אמ לו שהוא מעשר, בפניו אין נאמן, שלא בפניו נאמן, בבית דין נאמן. במי דברים אמורים בזמן שאין מכיר שם אדם, האומל וכו. משכ פ ד מ ה, והובאה נילוש גינרן פ ו ה ה, מ ח ע א, ובבבלי בכומה ל ו א/ הכככס וכו/ ילוש פ ד ה ח, כ ד ע ב. ל או וכו. עיין לעיל פ ד שו 79 ומש ש. בתוך סיעה וכו/ ילוש פ ד ה נו, כ ד ע ב. ועיין במשכ פ ד מ ו. «הן אין א הם אינו. כםשבח ן א כםשביח. אס ד [אם] אסר. לו ן א חסר. נוי I א חסר לקחחים א לקחחיו. 3! פלני ד א פלוני. לקחחים... הבאחים ן א לקחחיו. הבאחיו. י ד רבי. שסעון א שסע. u נסליאל א גמלי או ך אוסר א אום אין א אעו»! שאין א מאינו. מעמר... נאסן ן א גאסן... םעשר. אין ן א אמו. 16 פלני ד פלוני א פלוני ןנאםן]. יוסה ד א יוסי או ד א אום. אין ן א אמו. ספנו ן ך א היסני- 17 סודה א וסודה. יוסה ד א יוסי. באום ד כאוסר א [שאם] אי. אכול ד אכלו א ואכול. אח א חסר. הככר א ככר. רביעיח א רביעיח [ייןן. 18 אח דפיו א דפיה. נאסן ב סחוס. והיתה א והיה P nd ד בתוך. א חסר. ידו ואין ן א בידו ואמו. «! שום אדם ך שם אדם א אדם שם [וכן... אדם [ ן הושלם עיפ ד ב חסר. פי שעסד א העוםד. והיתה... בידו ן א ובידו תרוסה. 20 שם אדם א אדם שם. נשאל ן א סשאיל. לחבירים ד לחברים. ולעפי ן א ולעם רבן שסעון בן נסליאל. ר ן א ר. רבן שסע בן נסל!2 אי ד אוסר א אום. על התרום ן א חסר לחבירים ד לחברים. 22 סיעה של ן א חסר. ואס ד ואסר. םי כן ד םכאן >ביפ<. אפ ן ך אסר א יאסי אין ד חסר. א אמו. 23 אם ד אפר א א. שהוא סעשר ן א סעשר הוא. אין ך א חסר. 24 נאםן ד [אין] נאםן. בביח דין נאםן ד א חסר. בטי ד א בסה. אסורים ן א אסור. מסן א חסר. שם אדם ן א אדם שם. 12. כמשבח וכוי. מפני שפירות מנטיעה ילדה משובחים מפירות נטיעה זקעה. ואנו הולכים אחר הרוב, או אחר מקום מעמדו. 16. מ ל נ י וכוי. ממני שהוא מפחד שמא ישאלנו, ויברר שהוא שקר. שמא מצא וכוי. כלומר, הע ה יכול להתנצל שחשב שהראה לו על מלתי כמראה מקום בעלמא, לטובתו, שלא יטרח לחפש. 18.א ת דמיו. כלומר, של היץ, עיץ ני כייע. מתוך ידו. בד: בתוך ידו, וכציל לפנימי. והוא רוצה ליתנה לכהן חבר. 21.אלא לחבירים וכוי. ובשיטתו, שהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. עיץ בבהיא. 23.מעשר הוא וכוי. כלומר, שאחר העיד עליו שהוא מעשר. וכאן מדברים ברוצה ליקח. א מ לו וכוי. הברייתא מנבילה את הרישא, ואומרת שאינו נאמן אלא אם העיד דין וכוי. כלומר, נאמן אפילו בפניו, וחזקה שלא ישקר בביד, מפני 24. בבית שלא במני המוכר. זעומה גרידא.

98 דמיי פ ה 87 אבל אם היה מכיר שם אדם לא יטול אלא מן המומחה. במה דברים אמורים בזמן שלא שהה שם שלשים יום, אבל בזמן ששהה שם שלשים יום לא יטול אלא מן המומחה. במה דברים אמורים בתרומות ובמעשרות, אבל בשביעית ובטהרות אין נאמן. 6. הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה, וכמה היא, אחד מעשרים, האומ אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, והשאר מעשר סמוך לו, ועוד אחד מארבעים ושמונה מה שיש כאן הרי זה בצד זה חולץ, והשאר תרומה על הכל. מאה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר (וה ) עליו, והשאר חלה, מעשר שיני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות. ר שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה במה דברים אמורים בזמן שכולן מפרישין נוטל חלה מכולן, אבל מקצתן 28 הרוצה וכו. ירוש פ ה ה ב, כ ד ע ג. ועיין במשנה פ ה מ ב. חממה. עיין ירוש הכ ל ה א. 3 4 ר שמעון וכו. משנ פ ה סמ ג; ירוש שם ה ג, כ ד קע ג. 3 3 «אם היה א חסר. שם אדם ן א אדם מם. במה וכו ד בריא במה... המומחה ן א חסר. 28 ממן ך חסר. ששהה ד שהה. 27 דברים ן א דבר. אמורים ד אמורי א אמור. בתרומות ן א בתרופה. ובסעשרות ך ומעשרו א וםעשר. 28 ובטהרוח ן ד ובטהרר. אין ן א ןהר זה ן אינו. וחלה ן א חסר. 29 היא ד הם א הוא. האומ ך א האומר. כן. 31 פה ד פפה א במה. חולין ן כ ה ד א ב חולק. 30 ממאה פפה שיש כאן ן א בפאה בפה שיש והשאר א ושאר. הכל ב הכל [חולק] (תמחק.חולק עיי נקודות). 32 מאה ן א במאה. זה ן א חסר. שני. 34 ומחולל ן א מחולל. ר שפעוןןאור ד יוה ) ד א חסר. והשאר חלה ן א חסר. שעי שמע. 35 דברים אמורים ן א דבר אטו. נוטל חלה סכולן ן א חסר. מכולן ד םכלם. 26. ששהה וכוי. כלומר, אץ דעו כאכםנאי, אלא כבן העיר וצריך לחקור ולמצוא מומחה שנאמן לרבים. 27. במה דברים וכו. חוזר להיד, למחלוקת רשביג ורבי, ודווקא ברוצה לחלק תרומות ומעשרות לחבר עיה נאמן להעיד על גוף האדם שהוא חבר (ממני שקול יוצא לחילוק, וירא לשקר), אבל ברוצה למכור שביעית וטהרות לחבר אמו נאמן, עיץ בבה א. 28.הרוצה להמריש וכו. כלומר, נחתום (כמשנתנו רמיה) שמפריש אחד מארבעים ושמונה אטילו בטבל טהור. והשאלה היא, ממני שיש כאן תרתי דסתרי: תרומה ניטלת מאומד, ומעשרות ניטלים במדה, ואסור להקדים מעשרות לתרומה. ולפיכך אם יקדים תרומה מאומד, כדינה, נמצא מוחת או מוסיף על המעשרות, ואם יקדים את המעשרות נמצא עובר. כיצד יעשה? 29. אחד מעשרים. כלומר, נוטל באומד חמשה אחוז, והם שני אחוז כדי תרומה, אחוז אחד כדי תרומת מעשר, ושגי אחוז (אחד ממיח) כדי חלה. ואץ החשבץ מצומצם ומתייק לגמרי, כסי שהעירו הראשונים. האומ וכו. ציל: הוא אומר וכוי. 30.בצד זה וכו. כלומר, קובע לו מקום ואינו קורא לו שם, כדי שלא יקדים מעשר לתרומה. 31. חולין. כלומר, טבל לשם חלה. ונמצא שקבע מקום למעשר, לתרומת מעשר ולחלה, במדה. והשאר תרומה וכו. נמצא שמפריש תרומה קודם לכל, ושיעורה באומד, שהרי נטל חמשה אחוז מאומד, ומה שנשאר אחרי קביעת המקום למעשרות ולחלה היא תרומה, הן חמר הן יתר. 32. מאה חולין וכו. כלומר, אחד ממאה שקבע לו מקום בראשונה. 34. ר שמעון וכוי. הברייתא משלימה את משנתנו (פיה מיד):.מודה ר יהודה בלוקח p המנפול (כלומר, סוחר שקמה מכמה נחתומים) שהוא מעשר מכל אחד ואחד/ ועליו חולק ריש וסובר שמ מ מפריש חלה מטיפוס אחד על הכל (וכדברע במיג שש. וכמו שמסרש להלן. 35. שכולן מסרישין וכוי. כנראה, שציל: שכול נאי 1 ן ממרישץ וכוי, כלומר, שכל הגחתומים עושים בטומאה וסומכים על הלוקח שהוא ימריש חלה >עיץ ירוש מיב היד, כיג עיא<, ולמיכך כל כיכרי המנסול בחזקת טבל וודאי לחלה, ונוטל חלה מכל כיכר שהוא רוצה על כולן.

99 88 דמיי פ ה מפרישין ומקצתן אץ מפרישין, נוטל חלה מכל אחד ואחד. 7. פועלין שהיו יושבין ואוכלץ והותירו פרוסות, וכן אורחץ שהיו מסובין ואוכלין והותירו פרוסות ונתנום לשמש, או שהיו אחרים מלקטין תחתיהן, מעשר מכל אחד ואחד. 8. עני שנתנו לו פרוסות פת וגרוגרות, מעשר מכל אחד ואחד. שחק את הפת ועשאה פירורין, או נרונרות ועשאן דבילה, מעשר מאחד על הכל. אמ ר יהודה במה דברים אמורים בשנת שבוע, אבל בשאר שנים מעשר מכל אחד ואחד. 9. הלוקח מן העני, וכן עני שנתנו לו פרוסות פת וגרוגרות, מעשר מכל אחד ואחד. בתמרים בעמקים מעשר מאחד על הכל, במקומות אחרים מעשר מכל אחד ואחד. בנרונרות בשנת שבוע, מעשר מאחד על הכל, בשאר שני שבוע מעשר מכל אחת ואחת. 10. הלוקח מן הפלטר, מעשר מכל דפוס ודפוס. ואם היה מביאן וצוברן לפניו, מעשר מכל קישות וקישות, ומכל אנודה ואנודה, ומכל תמרה ותמרה. 11. הלוקח מן חנוני וחזר ולקח ממנו שניה, אע פ שמכיר את החבית שהיא היא, לא יעשר מזה על זה. הלוקח 39 עני וכו/ משכ פ ה מ ה. «מן הפלער וכו/ משכ פ ה מ ד, והובאה בבבלי ב מ כ ו א/ ל* מן חכוכי וכו/ ייוש פ ה ה ו, כ ד ע ד. ועיין במשכ פ ה מ ו. 36 םפרישין ד מפרשי. פועלין ך פועלי א פועלים. 37 יושבין ן א ססובין. וכן אורחין שהיו I א או שהיו אורחין. 38 חחחיהן א חחחיהן [והותירו]. סכל ן א לכל. 39 ואחד ב סחוס עני... ואחי ד חסר. פח ן א חסר. 40 ועשאה ן א ועשאו. או ן א חסר. ועשאן ד יעשאי «* אמ ד אסר א א. יהודה ן א יוסי. כסה וכוי ד בריא א כסה דבר אסור. 42 ואחי ד סחום. וכן ד ובן. א חסר. עני ן א חסר. פרוסוח ך פרוסו א פרוסה. ונרונרות ד ונרונרו. 43_44 כחסרים בעסקים... בנרונרוח בשנח ן א בנרונרות ובשנת... כחסרים ובעסקים. בסקוםוח ד בםקוסו. 44 אחרים ד אחריי. בשנת שבוע א ובשנח השבוע. 45 בשאר שני שבוע ן א ובשאר שנים. אחח ואחח ד א אחד ואחד. 40 ואם היה סביאן וצוברן ן א אם היו סביאין וצוברין. םעשר ן א נוטל ד [נוטלן םעשר. וקישות ן ך וקימר. 47 חסרה ד תםר. ותסרה ב ד סתום. הנוני ן א החנוני. 48 סםנו א היפנו. שניה ך א שנייה. אעיט ד אף על פי א אם. שםכיר ן א סכיר. יעשר ן כיה ד א ב יעשה. זה ב ד פתוח. 36.ומק צ תן וכוי. כלומר, מקצת הנחתומץ עושץ בטהרה ומםרישץ חלה, ומקצתן עושץ בטומאה ואץ מפרישץ, הרי הלוקח מן המנפול מפריש מכל טיפוס וטימום, כדי שלא ימריש מן הטטור על החיוב. 40. מ א ח ד וכוי. מפני שאנו מקילים בדמאי, ותולים שהכל נבלל בשוה, וכשהוא ממריש מפריש מעיה וביה מכל חלק וחלק. 41. בשנת שבוע וכוי. כלומר, בשנת שובע (כני הריש< ושסע וכולם נותנים בשעת הגרנות לעניים כדי שובעם, אבל בשאר שנים שיש מקמצים מותנים לעניים כל שהוא, ואץ המתנות שוות, אץ כאן בלילה שוה,ומעשר מכל אחד ואחד. 42.ו כ ן עני. מלים הללו הן באשגרה ממשנתנו(פיה מיה), ואינן בכייע. 43. א ח ד ואחד. ציל: אחת ואחת (כמו בשורה 45), כלומר, מכל םרוסה וסרוםה ומכל גרוגרת וגרוגרת, מה שאץ כן העני בעצמו, שהוא יודע מי נתן לו, ואינו מעשר אלא מכל מתנה ומתנה. בתמרים וכוי. בכייע הסדר הוא: בגרונרות ובשנת השבוע וכו בתמרים ובעמקים וכוי. והדברים דבוקים להיח, כלומר, בשנת השובע ובמתנה מרובה בולל ומעשר מאחד על הכל, ובשאר שנים מעשר מכל אחת ואחת. 45. בשאר שני וכר. הנכץ בכייע: ובשאר שנים (כמו לעיל שורה 41), כלומר, בשגים שאמן של שובע מעשר הלוקח מכל גרוגרת וגרוגרת. 46. מביאן וכוי. ציל: מביאץ וצוברץ, כגי כייע.

100 דמיי פ ה 89 מן הסיטון ונמלך להחזיר לא יחזיר. במה דברים אמורים בשל דמיי, אבל בשל ודיי הרי זה אסור. לקח הימנו באיםר ירק, באיסר גלוסקין, באיסר רמונין, ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שהוא מתקנן. בשל דמיי, ואץ צריך לומר בשל ודיי. 12. הטבל שנתערב בחולין, הרי זה אוסר כל שהוא. ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבץ, ואם לאו, נוטל את החולין כדי תרומה ומעשרות שבטבל. וכן מעשר טבל שנתערב בחולין, הרי זה אוסר כל שהוא. ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו, נוטל את כל חולץ כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל. 13. ירק של חולין שבשלו בשמן שאינו מתוקן, הרי זה אוסר כל שהוא. אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון. ואם לאו, דבר הנבלל בולל ונוטל, דבר שאינו נבלל נוטל מן הקלח, ומן החתיכה, ומן הביצה. 14. אומי אדם לחבירו ולפועליו צאו ואכלו בדינר זה, צאו ושתו בדינר זה, ואינו חושש לא משם מעשרות, ולא משם שביעית, ולא משם יין נסך. אבל אם אמר צאו ואכלו את הככר, ואני אתן את דמיה, צאו ושתו רביעית ואני נותן דמיו, הרי זה חושש משם שביעית ומשם מעשרות העבל וכו,. משכ חלה ספ ג ועיין להלן תרומות פ ה הנףו ומש ש. אומ אדם וכר. להלן ע ז פ ח (פ ז) ה י; ירוש כאן ספ ו, כ ה שע ד; קידושין פ ב ה א, ס ב ע ג; בבלי ע ז ס ג סע א.» הסיטיו ד הסימום. יחזיר ד יחזור. בסה וכו ד בד א א כסה דבר אסור. דם ן ד א דמאי. 6 0 יי" ד א ודאי. באיסר ך באיסור פ). באיסר ירק ן א ירק באיסר. באיסר ן א ובאיסר (ביס). 51 רמינין א ריסונים. שהוא מתקנן ן א שיתנם (ובין השורות.קי. קרי: שיתקנם). דמיי ד א דמאי. א אם. 53 םםקום ן א במקום. את דאת ד א שהיא. ואם ן ד ה ו ן מ ה ו א ד א ו ד א,. «ודיי ן [כל] תרוסה ד א תרומת..5 וםעשרות ך א םעשר. שהוא ך שהו. 55 ואם ן א אם. סםקום ד מסקי. מוציא לפי חשבון ן א סביא את החשבון. כל ך א חסר. חולין ך א החולין. 55 טבל ן א חסר. של חולין ן א חסר. שבשלו ד שבשלן א שבישלו. בשסן ן א בזםן. 57 שהוא ד שהו. ק ו ם. 58 דבר ן א בדבר (ב פ<. שאמו ן א שאמו!נוטל].,5 אום ך א אוסר. ממקום ד ספקו א בם ד ח ס ר. ואמו ן א אמו. לא ן א חסר. משם ד א סשום. ל ח ב י יי ד לחברו א לחסרי,. 50 צאו מעשרות א םעשר. ולא ן א חסר. משם ד משום א וסשוס. ולא ן א חסר. סשם ך סשום א וסשום. אמר א א. צאו וכו ן א צא ואכול ככר זה. אתן ד א נותן. את ן ד א חסר צאו ושתו א םשום. שביעית ן א םעשר. וסשם ן ד ף ן [. 52 דםיו ן ך א דםיה. סשס ן וכי א צא ושתה רביעית ד א ומשום. סעשרות ן א שביעית. 49. להחזיר לא וכו. צ ל: להחזיר לו, יחזיר. וכן הדין נותן, ולא יהא מחזיר חמור ממוכר לו, והרי מותר למכור דמאי לסיטץ, עיין לעיל מיג הייג. 51. לא יחזיר וכו. שהרי אסור למכור דמאי במרה יקה. עיין בבהיא. וצריך למרש שהחבר עושה צבור מיזחד מן הםירזת שמחזיר,והםיטון מזהיר את הלוקח ח ב ר. עיץ לעילרסידובירושלמי ם ג םהיב. 52. כ ל שהוא. ממני שהוא דבר שהצבור מעושר עיי מלוני ה שיש לו מתירץ יש לו ס רנ ם ה וכו. אץ תנאי זה עונה על.כל שהוא נרידא, אלא בעיקר על כל טבל שנתערב ברוב חולץ. 53. למי חשבון. כלומר, למי חשבץ הטבל שנתערב. כדי תרומה וכוי. כלומר נוטל את כל החולץ(כני ד< וטבל כדי שיעור תרומה ותרומת מעשר, והיינו אם נסלו מאה סאץ של טבל למאחים של חולץ נוטל מאתים ושלש םאץ והרי בתערובת זו ישנן לכל הסחות נ סאץ של טבל, והוא עושה אותן תרומה ותרומת מעשר על הטבל בכל מקום שהוא, וכל מה שהוא נטל נעשה מדומע, והשאר (ציז םאיף הן חולץ מתוקנץ ב ד ינ ר ז ה וכו. והרי נתן להם מעות, ומה שירצו יעשו בהן. 62. ה רי זה חושש וכוי. מסני שהם מקבלים דברים אסורים בשליחותו. עיץבבהיא.

101 90 דמיי פ ה ומשם יין נסך. 15. הנותן צמר לצבע נוי, אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יץ נסך. אם בא לבית החשבון אסור. 16. לא יתן אדן תרומת ניתו [לשומר 65 גיתו], ולא בכור צאנו לרועה צאנו. אם נתן להן שכרן, נותן להם לשם טובה. 17. לא יתן ישראל בהמתו לטבח כהן לשחוט, ולא לרועה כהן לרעות לו, אלא אם כן נותן להן שכרן. 18. רשאי ישראל שיאמר לכהן הילך סלע זו ותן תרומה לבן בתי כהן, ותן בכור לבן בתי כהן, ר שמעון בן לעזר או אני אף בכתנות מקדש כן. כיצד אמ הרי עלי מאתים זוז לכתנות כהונה, רשיי ל שיאמר לו הילך סלע זו ותנם לבן בתי כהן. ישראל שמכר את זיתיו בששים לוג טבלים, ואמ לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנין, מותר. בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי, מעשרות שלו, ואינו חושש לא משם שביעית ולא משם רבית ולא 63 הכוהן למר וכו/ להלן ע ז הכ ל הי א. ל» רשאי ישראל וכו/ ילוש פ ו ה ג, כ ה ע נ; כדרים פי א ה ג, מ ב ע ג; קידושין פ ב ה י, ס ג ע ב; בבלי בכורוח כ ז א/ ועיין ערכין פ ח מ ז. 70 ישראל שמכר וכו/ ירוש ר שמעון וכו/ בכורוח הכ ל בספרי ספרד, עיין בבה א. פ ו ה ה, כ ה ע ג. 63 וםשם ד א וםשום. נסך ב סתום. בחוסץ של ן א חסר. 64 יין ן א ביין. בא ן א באו לא יחן וכו סדר ההלכות בא הן ייט, כ, טיז, ייז, י ח בסקום ט ז, י ז, ייח, ייט, כ. אדן ך א אדם ניתו ןלשוסר ניתון כיה א ך ביתו [לשוטר ביחון. הסוסנר חסר בב. 65 בכור ד בכורי. נותן ד ס ת ן ם. 68 יחן I ן ט ן ב ה ש ן ם. ל א ען ל ד ד [רצה! נותן א [רצה] ליתן. לש 0 ן א ישכור. ישראל אחסר. לטבח... לשחוט א ןלאן לטבח... לשחוט ןלון. כהן ן א חסי 67 להן ד להם. שכרן ב סחום. ישראל שיאםר א ישר לוםר. זו ד זה. 68 שסעןן ן א שסע. לעזי ד אלעזי א אלע או אני ד אוסר אני [אוסר] א או ןאו ן אני. 69 בכתנות ך א במתנות. סקדש ד םקודש [בכהניםן. אם ד חסר. א א. זת א זו. לכתנות ך [כל] סתמת א םחנוח. רש ך א רשאי. 70 שיאסר א [ישר ] לוסר. לו ן א חסר. ותנם ן א והנח. ס ר. 71 ואם I כהן בד פחוח. ישראל א ישרי. אח א חסר בששים... סותר ן א ח ד ואסר. סוחר... סחוקנים ד חסר. סתוקנים ן א סתוקנין. 72 וסעשרות שלי סעשרות שלו א מעשרותיו מעשרות. סעשרות שלו ן כיה ד ב םעשרות שלי. ואינו ד אמו. םשם... םשם ד א סשום... םשום. 64. לבית החשבון וכוי. כלומר, שהגוי מחשב לו בעד היין באופן מיוחד, הרי נראה כאלו היה ניחא ליה בקניית היץ, ורצה בקיומו. 65.ל ש ם טובה. כלומר, שיחזיק לו טובה, אבל אינו מנכה לו משכרו כלום. 66. ל ט ב ח וכוי. כלומר, שיעכב את הזרוע והלחיים והקיבה בשכרו. לרעות וכוי. כלומר, נותן לו את הבכור מיד אחר לידתו, כדי שירעה אותו. עיץ בבהיא. 67. ש י א מ ר לכהן וכו. ציל: שיאמר לחברו וכוי. 69.בכתנות מקדש וכוי. כלומר, אם ישראל נדר מאתים זוז לכתנות כהונה שישמש בהן הכהן, רשאי זכו. עיץ בבהיא. 70.ישראל שמכר וכו. כלומר, שהחכיר את אילנות הזיתים בששים לונ שמן טבל, בץ שיעשו הרבה בץ שיעשו מעט. ועיץ בבהיא. ושמא צ ל כאן במירוש: ישראל שנהןחכר, שהחכיר וכו. 71. מותר. שהרי המעשרות הם מדינא של הכהן, ומותר לו להוםיף על המקח כמה שירצה. 72. ו מ ע ש ר ו ת שלי וכוי. כלומר, אמילו התנה עמו שיוסיף לו את המעשרות שבכל הזיתים חייב לתת לו, שאץ איסור מסייע אלא אם הוא סוחת לו לכהן משכרו, אבל מותר לו לכהן להוסיף כמה שהוא רוצה. והתרומה והמעשרות הרי הם של הכהן מדינא, ומשל עצמו הוא נותן לו. משם שביעית. כלומר, אץ השביעית משמטתו, מסגי שאץ כאן מלוה. ועיץ בבהיא. משם ר ב י ת. שהרי אץ כאן אגר נטר, והוא יכול להוסיף על המקח כמה שהוא רוצה.

102 דמיי פ ה 91 משם מחלל את הקדשים. 19. מפרישי תרומת מעשר ממקום היוקר למקום הזול, או ממקום הזול למקום היוקר, כיצד היו לו תשעת בורין ביהודה ואחד 75 בגליל, או תשעת כורין בגליל ואחד ביהודה, או כור שביהודה עשוי תרומת מעשר על תשעת כורין [שבגליל, או כור שבגליל עשוי תרומת מעשר על תשעה כרין] שביהודה. יתר על כן אמרו יש לו שני חבירץ אחד ביהודה ואחד בגליל, ולו שני כורין אחד ביהודה ואחד בגליל, או לזה שביהודה בוא וטול לך כור שבגליל, ולזה שבגליל בוא וטול לך כור שביהודה, וחוזר ונוטל מהם 80 כשער הזול. 20. אץ פודין מעשר שיני במקום היוקר כשער הזול. [אין פודץ מבן לוי במקום היוקר כשער הזול]. כהנים ולוים שהיו מסייעץ בין הגרנות, אץ נותנץ להן תרומות ומעשרות בשכרן, ואם נתנן הרי אילו חולין, שנ ואת קדשי בגי ישראל לא תחללו, כבר הןחולין, ואו שחתם ברית הלוי אמר ה צבאות. יתר על כן אמרו תרומתן אינן תרומה 85 ומעשרותן אין מעשרות, ולא עוד אלא שבקשו חכמים לקונסן להיות פירותיהן יל ביהודה וכו. עיין ימש חממות פ ב ה א, מ א ע ב. ><«אין פולין וכר. עיין להלן מע ש פ ג, שו 3.!«כהכים וכו. ספרי זונוא סוף קרח, עמ 299; ימש פ ו ה ג כ ה סע ב; כדרים פי א ה ג, מ ב ע ד; קידושין פ ב ה י, ס ג ע ב; בבלי בכורות כ ו ב. 73 משם ד א םשום. את ן א חסר. הקדשים ן א קדשים. םסרישי ד א םפרישין. היוקר ן א יוקר. 74 חשעח ד תשעה. 76 תשעת ד חשעה. או ד אום תרומת סעשר א חרוסה וסעשר. 76 חשעח כורין ד חשעה כור [שבגליל... כרין] ן הושלם ע פ י ב חסר. חרוסח סעשר ן א חרומה ומעשר. תשעה ן א חשעח. 77 כרין א כורין. יתר א יותר. יש לו ן א חסר. חבירין ד חברי א חברים. 78 כורין ן א כורים. ביהודה ן ט ו ל. 70 לך ן א חסר. בוא ן ו ט ו ל ן א א ח ם ר. ן מ א א א, ד ב י ה ן ד / א ן ( 1 ך א ן ס ף, א ט ו ל. לך ן א חסר. וחחר ונוטל ן א חזר ונטל. 80 כשער ן ו ט ן ל ן א ח ס ר. ב א. ד [אין... הזול] ן הושלם עיט ד א. שני. ד שיני אין... הזול ן א חסר. ד כשער. תרוםות וםעשרוח ן א חרוסה 82 להן ד א להם. בין ך סן א בבית. 81 ולוים ך ולוייס. כ חסר. י. 83 שנ ד שנאסר. ואת ן א את. ישראל ן א ישרי. לא א ל א נ ת נ ו י א,ל, ן ך ן נ ת נ ן וסעשר. ד ו א ם א ואום. 84 אסר ה צבאוח ן א חסר ב ד פתוח. יתר ן א יותר. ואן ן א ח ס ר. תחללו ן שבקשו ן א שביקשו. ן ך א אזן. א ץ 85 וסעשרותן ך וםעשרותיהן. 1 ד אץ א אינה. 73. מ ח ל ל וכו. שהרי אץ בעהיב נותן לו כלום, אלא, אדרבא, הכהן הוא שמוסיף לבעה ב בחנם ל מ ק ו ם ה ז ו ל וכו. כלומר, ואץ כאן מרבה או ממעט במעשרות, שהרי מחיר המעשר אינו מעלה ואינו מוריד, ואץ אנו הולכים אלא אחר המדה. ובמעשרות אינו צריך להפריש מן המוקף. ועיץ בבה א. 77.ש נ י ח ביר ין וכו. כלומר, לויים. 78.ב ו א וטול וכוי. כלומר, הוא מזכה לו את המעשר במקומו. 79.וחוו ר ונוטל וכו. שהרי בן יהודה ימכור מליל את הסירות שלו יותר בזול, מסני שהוא אכםנאי, וצריך לעזוב את המקום. ואינו כדאי לו לטלטל אתו את הסירות בחזרה למקומו. 82.ח ו לין. כלומר, זאץ הכהן מברך על אכילתן ברכת המצות >על אכילת תרומה, וכדומה). ועיץ בבהיא. 83.כ ב ר הן וכוי. כלומר, משעת נתינה בעד הסיוע, ולא קיים מצות נתינה. 84. יתר על כן וכוי. כלומר, התרומה מחוללת משעת הסרשה, ואסילו מצות המרשה לא קיים.

103 92 דמיי פ ה צריכין להפריש תרומה, ועליהן אמ הכתו ראשיה בשחד ישפטו ו כ ה נ י ה וגו,. לפיכך הביא עליהן המקום שלש פורעניות כעד שלש עבירות, שנא לכן בגללכם ציון שדה תחרש. 21. מעשרץ משל ישראל על של גרם ומשל גרם על של ישראל, ומשל ישראל על של כותי, ומשל כותי 90 על של ישראל, ומן הכל על הכל דברי ר מאיר. ר יהודה ור יוסי ור שמע אומ מעשרין של ישראל על של ישראל, ושל גוים על של גוים, ושל כותי על של כותי, אבל לא מישראל על של גוים ועל של כותי, ולא מהן על של ישראל. 22. א ר שמע שזורי מעשה שנתערבו לי פירות טבלים ובאתי ושאלתי את ר' טרפין ו א מ ' צ א ו ^י ק ח 7 "ר עירות מן השוק ועשר עליהן. ר אליעזר אומ 95 בשל כותים, כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן, אין מעשרין מזה על זה כך מעשרין פירות כותי דמאי, ואין מעשרין מזה על זה. 23. רבן שמעון בן י/ 8» מעשרין 3 פ ז y w / v ב ומ א / 5 3 לי י 7» לפיכן וכו/ ירוש הכ ל; בבלי שנח קל ע אי. ועיין וכו/ בבלי מנחות ס ו ב/ ועיין במשכ כאן פ ה מ נו. «ר יהודה וכו/ ילוש פ ה רה כו, כ ד ע ד; גיעין שפ ד, מ ו ע ב; בבלי הכ ל. ר שמע שזורי וכו/ ירוש פ ה ה ע, כ ד סע ד; בבלי מכחוח ל א א/»«ר אליעזר וכו/ עיין במשכ פ ה מ נו. «כשם שעשו וכו/ יפוש פ ה סה נו, כ ה ע א. 86 להפריש ן א םשלם. תרוסה ד תרוסה [משלהן]. א חסר. ועליהן ן א ועליהם. אס הכתו ד א הכתוב אופר (א אוס <. בשחד ן א בשוחד. ישפטו ד א ישסוטו. 87 וכהניה ן א חסר. ונו ן א וני. הביא עליהן הםקום ן א הקביה סביא עליהם. שלש ן א ני. עבירוח ד א עבירוח [שבידם]. 88 שנא ד א שגי 1 חחרש ד א החרש [וגו (א וגי)] ד סחוס. 89 על של ישראל וכו סכאן ואילך עד חרופוח פ ב שורה 4 חסר בב, והדפסחי עיפ א. וםכאן עד סוף הפרק כתוב בא בכל סקום.ישר י.סישר י וכו, בסקום.ישראל.טישראל י וכו (חוץ סשורה 103 שאף שם: בישראל). כותי ד מחיים >ב'פ<. 90 של ד חסר. שסע ד שםעון 91 של ד םשל. ושל מים ד וסשל נוים. ושל כותי ד וםשל כותיים. 92 כותי ד כותיים. טישראל ד ןסשל] ישראל. ועל... ישראל ד ולא סשל מים על ישראל ולא סשל כותים על ישראל ולא סשל ישראל על של כותיים. 93 א ר שטע שזורי ד אטד רבי שטעון שחורי. לי... טבלים ן ך לו... טבלין 94 ואט ד אסר לך ד חסר. אום ד אוסר. 08 בשל כותים ד [אף ן טשל כותי. אין ד ואין 96 סעשרין פירות כותי דסאי ד עשו פירו כותים ודאי [אחר רובן ן. זה ד א סתום. כלומר, שהתרומה חוזרת לטבלה, ויצטרך הכהן להמריש תרומה תרומה וכוי. 86.לה מריש ועיין ולתתה לכק אחר, כדק כהן שקנה מירות לאחר גמר מלאכה (משנה סאה ססיא). עליה, 87.ש ל ש סו ר עניו ת וכוי. שדה תחרש, עיץ, ובמות יער, כננד שחד, מחיר, וכסף בבה א. 89. ע ל של נוי ם וכוי. רימ סובר שאץ קנץ לנוי באיי להמקיע מידי מעשר, ולמיכך (רשיי). ישראל וכוי. מכאן ואילך עד תרומות סיב היו הנוסח הוא מכייע, על של מידותיו טבל ודאי. 90. ו מ 7 מסני שכותי אמו מעשר מה שהוא מוכר. כותי וכוי. של ובכייו חסרים כאן כמה דסים. כלומר, מנוים על של כותים ומכותים על של נוים, מישראל על של ישראל וכוי, מסני הכל וכוי. כותי וכוי. מםני שהם נרי אריות, ומסורים מן המעשרות 92.ועל של שכולם חייבים במעשרות. 93. טבלים וכוי. כלומר, טבל ודאי ברוב חולץ, ומדאורייתא בטל ברוב. מדאורייתא. ועיץ בבהיא. 95. אחר רובן וכוי. כלומר, רובן מעשרץ, ולמיכך אץ מעשרץ מזה על זה, שמא האחד ועיץ בבהיא. 96. כ ך מ ע ש ר ין וכוי. ציל כני ד: כך עשו םירו כותים ודאי הוא p הרוב והשני p המיעוט, או להמך. אחר רובן, ואץ מעשרץ וכוי. וכיה בירושלמי. ומירושו שאף שעשו מידות כותי ודאי, אינו אלא מחמת שאנו הולכים אחר הרוב, ורובם מוכרים מה שייחדו מתחילה לשם מכירה, והם אינם מעשרים מה שהם מוכרים. ולםיכך אץ מעשרץ מזה על זה, ממני שאנו חוששים שמא האחד הוא p הרוב, והשני הוא p המיעוט (שחשב מתחילה לאכילה ועישר, ממלך אח כ למוכרו), וכמו שאמרנו לעיל לעניץ דמאי.

104 דמיי פ ה 93 גמל או אף במקום שעשו פירות כותי דמאי, כגון ירק של כפר עותני, מעשר מהן על הטבל, אבל לא מן הטבל עליהן. במה דברים אמור בלוקח מן השוק, אבל במוצא פירות לתוך ביתו, או ששילח לו חבירו פירות, נוהג בהם דמאי. 24. ר שמע או שלש גזירות בדמאי. מעשה שנכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הדרך, הביאו לפגיהם ירק, קפץ ר' עקיבא ועישרן ודאי. אמ לו רבן גמליאל היאך מלאך ליבך לעבור על דברי חביריך, או מי גתן לך רשות לעשר. א לו וכי הלכה קבעתי בישראל, א לו ירק שלי עישרתי. א לו תדע שקבעתה הלכה בישראל שעישרתה ירק שלך. וכשבא רבן גמליאל ביגיהם עשה תבואה 1 0 0! 5 וקיטנית שלהן דמאי, ושאר כל פירותיהם וודאי. וכשחזר רבן שמעון בן גמל ביניהם ראה שנתקלקלו ועשו כל פירותיהן ודאי. ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש. 25. עציץ נקוב חייב במעשר סליק פירקא עשה חבואה וכו/ עיין לעיל פ א שו 32. י חדע וכו/ עיין לעיל ברכות פ א שר פירוחיהן ודאי. מס כותים פ א ה ו הול היגר, עמי ס ב. עליז נקוב וכו/ ירוש כלאים ספ ז ל א ע א; חלה פ ב סה ב, כ יח ננ יג. ועיין פ ה מ י ז נפל אי ד גסליאל אוסר. אף ד חסר. בםקום ד בסקר. כותי ד הכותי. של כפר ן ד שבכפר. 8 הטבל ד הטבלין (ב-מ<. כסה וכו ד בד א. ««בסוצא פירות לתוך ן ד הםוציא פי בחוך. חבירו ד חברו. בהם ד בהן. דסאי ד א סתום. 00! שסע אי ד שסעון אס. נזירות ד נזרו. שנכנסו ן ד שנתכנסו. לעיירות של כוחים ד לעיירו ת כותיים. 101 הדרך הביאי ד הירדן והביאו. ועישרן ד ועשרו. אס ד אמר לבך. חביריר ד חבריך. 03! א ד אסר. ד גמליאל ד גמליאל ןעקיבאן. ליבך א לי ד חסר. עישרתי ך עשרתי. א ד אסר. שקבעתה ד ןלךן שקבעת. 104 בישראל ן א בי שעישרתה I ד שעשרתה. וכשבא... ביניהם ך כשהלך... לביניהן. חבואהן ד תבואות. 10 וקיטנית ן ך וקטניר. שלהן ד חסר. סירותיהם וודאי ד סירותיהן ודאי. וכשחזר נ. 108 מיהם ראה שנתקלקלו ועשו ד לביניהן וראה שנתלקלו עשה. בטעשר ן ש ח ז ר ר רבן שםעון בן נסל ד כ ד בםעשרות. 107 ותרוסתו אעה סדםעת ד תרומתן ואין סדםעות. עליה ד עליהן. 97. כסר ע ו תני וכו ממני שחוקתן מישראל מן הגליל. 98.מהן על הטבל וכו. נראה שצ-ל: מי! עליק. ועיין בבהיא. בלוקח מן השוק וכו. כלומר, דווקא בהם עשו מירות כותי וודאי. 99. במוצא וכו. צ ל במוציא סירות מתוך ביתו, כלומד, מסירות שכנסן לאכילה הדרך. כלומר, מיהודה לנליל 102.רשות וכו. ר נ סבר שריע עישר על כל הירק שהביאו לסניהם. י-א 3 לו ירק וכו. שמא צ ל: והלוא ירק וכו. 06 ו.עציץ נקוב וכר. ציל: עציץ שאינו נקוב וכוי, כני בעל כמוימ כאן, וכיה בירושלמי, ועיין בבהיא.

105 94 דמיי פ ו ו ] נפרק 1. המקבל שדה מן הגוי, מעשר ונותן לו. אמ רבן שמעון בן גמליא מה אם ירצה הגוי שלא לעשר פירותיו, אלא חולק ונותן לו בפניו. 2. החולק שדה מן הנוי, מעשר ונותן לו. ר שמעון או תורם ונותן לו, לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר, או שמכר לישראל, מעשר ונותן לו. שכר ממנו שדה, מעשר ונותן לו. 5 מה בין שוכר לחוכר. שוכר במעות, חוכר כפירות. החוכר שדה מן הנכרי, מעשר ונותן לו. לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו, או שמכרו של ישראל, חוזר ונוהנ בו דמאי. 3. החוכר שדה מן הכותי, מעשר ונותן לו. ושוקל לאוצר. שוקל לקיטרון, מעשר ונותן לו. 4. לא יאמר ישראל לגוי, ולכותי, ולמי שאינו נאמן על המעשר, הילך מאתים זוז ושקול תחתיי מן האוצר, אלא אומר לו פטריני 10 מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ופול תחתיי לאומנות. אלא אומ לו פוטריני מן האומנות. 5. המקבל שדה מישראל, תורם ונותן לו. ר מאיר אומ מעשר ונותן לו. ר יהודה או אם נתן לו מאותה שדה ומאותו מה אם ירצה וכו. ילוש רפ ו, כ ה ע א.! המקבל וכו. עיין במשנתנו לפ ו. ה ע א. 8 לא יאמר כ ה א פ ן ו כ כ ו כ ן / ^> 5 ש 3 לפיכן וכו. עיין ילוש פ ו ה ב, כ ה ע 3. המקבל וכו. 7 0! וכן לא וכו. ילוש הנ ל. וכו. ילוש ספ ו כ ו ע א, בבלי ע ז ע א א. ילוש ב מ פ נו ה ז, י ב ע א. ועיין בילוש כאן פ ו ה ב כ ה ע ב (בנוסח הלש ס) ובמשנתנו לפ ו. 2! ל יהודה וכו. משנ פ ו מ א. 1 אם... גםליא ד אםר רשבינ. 2 הגר ד הגר [הזהן. 3 אוי ך אום. 4 לישראל I ך לישרי. 5 שוכר... חוכר... החוכר ד השוכר... והחוכר... החובר. 6 שסברו של ישראל ד שסכרה לישראל אחר. של ישראל ן א של ישרי. 7 חחר ד חסר. ונוהג בי ד נוהג בה. לאוצר ד ואוצר. 8 לקיטרין ך לקטרון. ישראל [ א ישרי. 8 הםעשד ד הםעשרוח. חחחיי ד תחתי. פטריני ד פוטרני. 10 לחבירו... סאתיט... ופול חחת ך לחברו... טאחי... וכול חחתי 11 אום לו פוטריני ן ך אופר לו פוטתי. האוםנות ד סתום. 12 אוט טעשר ד אוטר םעש. יהודה אי ד יהוד אוטר. טאותה שדה ד טאות השדה. 2. א ל א חולק וכו. כלומר, ונותן לו את חלקו טבל. 3-2.התו ל ק שדה וכוי. כלומר. המחלק שדה של שותפות עם הנוי, נותן לו חולץ מתוקנץ לגוי, מםני שאץ ברירה, וחיישינן שמא נמל חלקו לגוי, תמצא מוכר טבלים לגוי. 3. ת ו ר ם וכוי. כלומר, ואמו מעשר, מפני שיש ברירה, אבל חייב לתרום מפני שאי אפשר לגורן שתיעקר אלא אם כן נתרמה תרומה גדולה. ל מי כ ך וכוי. מאחר שישראל אינו מעשר, הרי התבואה בחזקת טבל למעשרות. 4. ונותן לו. שכר. המלים.ונותן לוי הן באשגרה משאר ההלכות כאן, כפירוש המטרשים. 6. ולקחה ממנו וכו. כלומר, שהישראל החוכר חזר וקנה את תבואת החכירה ששלם לו, או שהגוי מכר אותה התבואה לישראל אחר, מעשר הקונה דמאי, מפני החשש שמא החליפה במידותיו. עיץ בבהיא. 7.ושוקל וכוי. כלומר, והשוקל לאוצר המלך את המם. 8.לקיטרון. כלומר, למקיד שמחלק את צרכי המזץ לצבא, עיץ בבהיא. 9. מן האוצר וכו. כלומר. לאוצר המלך, מפני שנראה כאילו פורע בשליחותו. ובגוי יש לחשוש שמא יפרע ביץ נסך,ונראה כאילו ניחא ליה לישראל שישלם בייט,, ורוצה בקיומו. טטריני וכוי. וזה מותר, מפני שכוונת היהודי שיפייס עליו בדברים, או שישלם במעות. 10.ופול תחתיי וכוי. כלומר, שימול תחתיו לאומנות המלך, והכוונה לאנגריות שהיתר, המלכות מטילה על בעלי נכסים. עיץ בבהיא. 11.המק בל שדה וכוי. כתבו הראשתים שהמקבל כאן סירושו החוכר. ומדינא צריך לשלם פירות מעושרים, אלא שהקלו על חוכר מישראל שיתן לו טבל למעשרות, ויסמוך על הבעלים שהם יעשרו. אבל ר מ העמידו על לץ תורה.

106 דמיי פ ו 95 המין, תורם ונותן לו, ואם משדה אחרת נתן לו, וממין אחר, מעשר ונותן לו. וחכמ אומ אם מאותה שדה נתן לו, בין ממין אחר בין מאותו המין, תורם ונותן לו, ואם משדה אחרת נתן לו, בין מאותו המין בין ממין אחר, מעשר ונותן לו. קיבל הימנו זרע לתת לו פירות בגורן, מעשר ונותן לו. ממקום שחולקין על הגורן חולק לו בפגיו שיויו. קיבל ממגו מעות ליתן לו פירות לגורן, הכל מודים שמעשר ונותן לו. 6. ישראל שקיבל מחבירו שדהו לקצור כשהוא שבלין, כרמו לבצור בענבים, זיתיו למסוק בזיתים, נותן לו כמות שהן. שדהו לקצור בחיטין, כרמו לבצור ביין, זיתיו למסוק בשמן, מעשר ונותן לו. 7. העיד ר' יוסי בן המשולם שאמ משום נתן אחיו שא משום ר אלעזר חסמא, שהמקבל שדה אבותיו מן הנוי למוסקו בזיתים, שנותן לו כמות שהן. 8. חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ, אינו רשאי לומר לו טול אתה חיטים שבמקום פלוני, ואני חיטין שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני, ןאלא חולקין בשוה. אפלו חבר חולק לו בפניו, חבר אוכל את היבש ושורף את הלח, מפני שאמרו כל טהרותיו של עם הארץ נשרפות. ירשו את אביהן חבר, רשאי שיאמר טול אתה חטין שבמקום פלני ואני הטין שבמקום פלני, אתה יין שבמקום פלוני, ואני יין שבמקום פלוני], אף על פי שאמרו חבר שמת והניח בנים חברים ועמי הארץ, ! וחכמ אומ וכו/ ירוש פ ו ה א, כ ה ע ב; ב מ פ ע ה ז י ב ע א. «ישראל שקיבל ב. 2 חבל וכו/ עיין במשכ פ ו מ כו ובילוש שם כ ה ע ד, ה ע מי/ ילוש פ ו סה א כ ומ ש בבה א. 5 את היבש וכו/ בבלי חגיגה כ ה ב/ ם. 14 אום ד אופר. כי 1 ח כ ם י ו ד» ואם ד חסר. אחרת ) ך אחר. נתן לו ן ד חסר. וחכם ן אס. סעשר ן כיה ך. א חורם. קיבל ד קבל ד ב ץ פ פ ץ. 15 ואם ן ד כ ץ ט א ו ח י... ב ץ ט א ו ת ו, סםץ... קבל חיסנו. לגורן ד חסר ד 1 לתת ד ליחן. ססקום I ד מקום. 17 שיויו ך חסר. קיבל ססנו ן 1 8 קיבל וכו ד שקבל סחברו שדה לקצו. כשהוא ן ד חסר. 1 בחיטין ד בחטין. 1 שאם ד חסר. סשום ח ס מ. 22 בזיתים שנותן ד לזיתים נתן ד סשם ןרבי] נחן. שא סשום ר אלעזר חסםא ך שאםד סשס ר אלעזר ןבןן נ י. 24 פלוני פ ל תן. 3 אינו ד אין. לוסר ך שיאםר. חיטים ד חטים (ביס<. פלוני ך יעלני עיפ< ןאלא... פלוני] ן הושלם ע פ ך. אחסר. 6-15,.קיבל הימנו וכו. כלומר,האריס שקיבל אחר וכר. כלומר,או ממץ אחר וכו. 13 -וממין מבעה ב זרע על מנת לשלם לו את הזרע בשעת הנורן, הרי יש כאן הלואה, וצריך לשלם לו בעד הורע 6 ו. שחולקין וכו. כלומר, במקום שאף בעד הזרע משלם לו בגזדן חילץ מתוקנין, כמו שלוה ממנו. (ואינו טורח להביא את הזרע לעיר, כדק הלואה שמשלם במקום שלוה), הרי מוכח שהתנאי היה שיוסיף לבעה ב בשכר אריכותו אף את הזרע שלוה ממנו, והכל בכלל תשלומי האריסות, וחולק בםנע. ועיין בבה א. הכל מודים וכו. נראה שציל: בכל 7 י יויו. כלומר, טבל בשיווי זרע החולץ שקבל. עיין בבה א. 18. מ ח ב י ר ו וכו. כלומר, מקום מעשר וכוי, כלומר, אף מקום שחולקץ בגורן, שהרי הלואה ברורה היא. כשהוא שבלין וכוי. כלומר, לשלם לו בשבלים,והיינו בתבואה שעדיץ לא מחבית גוי. ועיץ בבהיא! 19. ש ד הו ל ק צור וכו. כלומר, שקיבל ממנו שדה זרועה והתחייב לשלם נגמרה מלאכתה למעשרות. 21. שדה אבותיו וכו. כלומר, ואמילו במקבל שדה אבותיו p בטירות שגגמרו מלאכתן למעשרות. בחבר לטהרות עסיקינן כאן, חיטים וכו. אתה 23. טול הגיי לא קנסו בו. ועיץ במשנ מיו מ ב. 24. ב ש ו ה. ומוכשר ושאינו מוכשר, וכן סוער וטמא, לגבי חבר כשני מינים הם, ויש כאן חליסץ, ואסור. 26. ר ש א י ש י א מ ר וכוי. ובפץ אחד אמרינן ברירה, והוברר הדבר למפרע שזהו חלקו משעה הראשונה. 28. אף על מי וכוי. כלומר, אם לא ציוה כלומר מכיוון שהכל טהור, הר ליה כמץ אחד,ויש ברירא. כלום לפני מותו, אץ מפקיעים חלק ע יה, ונוטל דברים אחרים כנגד הטהרות שמקבל החבר.

107 96 דמיי פ ו לא יוריש טהרותיו לעם הארץ, אלא לחברים בלבד. 9. היניח מעשר שיני 30 אינו רשאי שיאמר לו טול אתה חיטים ואני שעורים, אתה יין ואני שמן, אלא אומ לו טול אתה מעות של חיטין ואני מעות של שעורים, אתה מעות של יין ואני מעות של שמן. 10. חבר ומי שאינו נאמן על המעשרות שלקחו עירות שירשו או שנשתתפו, רשאי שיאמר לו טול אתה חיטין ואני שעורים, אתה יין ואני פירות, שכל דבר שמותר למוכרו דמאי, רשאי לעשות כן. 11. לקחו גדיש 35 של תבואה ועביט של ענבים ומעוטן של זתים, זה מעשר שלו וזה מעשר שלו. אם לקחו ואחר כך שיתפו צריך לעשר על הכל. זה שהביא שחרי שבלים משלו, וזה שהביא שחרי שבלים משלו, זה הביא סלי זיתים משלו, וזה הביא סלי זיתים משלו, זה הביא סלי ענבים משלו, וזה הביא סלי ענבים משלו, או שבצרו כרמיהן לתוך נת אחת, אחד מעשר ואחד אינו מעשר, המעשר מעשר את שלו ודאי, 40 וחצי חלק חבירו דמאי. 12. גר וגוי שירשו את אביהן נוי, רשאי לומר לו טול אתה צלמים ואני כלים, אתה יין ואני פירות. החמיר על עצמו, והוליך חלקו לים המלח. 13. אונקלוס הגר חלק מאחיו ירשו מרחץ, רשאי שיאמר לו טול אתה שבת בחלקך, ואני בחול בחלקי. ישראל וגוי שלקחו בית גוי, אינו רשאי 32 חבל וכו/ עיין במשכ פ ו מ ח. 36 ואח כ שיהפו וכר. עיין ילוש פ ו סה י, כ ה ע ד. 3 8 שבללו וכו/ משכ פ ו מ ז. < גל וגוי וכו/ משכחכו פ ו מ י, והובאה בבבלי קידושין י ז ב/ ע ז ס ד א/ «אוכקלוס וכו/ ילוש פ ץ שהי א, כ ה ע ד. שלקחו ביה וכו/ ילוש פ ו להי א, כ ה ע ד. 29 לעם ד לעטי. לחברים ד לחבריי. בלבד ד סתום. היניח ד הניח. שיני ד שני. 30 אינו ד אין. חיטים ד חטים ואני ד ואני [אטול]. 31 אום ד אוסר. חיטיןן ד חטים. שעורים ד שעורין. אתה ד [טול ן אתה. 32 םעות ד סער. הםעשרוח ד הסעשרר. 33 שיאםר ד שיאס. חיטין ד הטין. שעורים ד שעורין. 34 פירות ד שסן. לעשות ד לעשוי. כן ד סתום. 38 ועביט ד עביט. וםעוטן ד ומעטן. סעשר... סעשר ד סעשר [אתן... םעשר [אתן. 86 לקחי ד לקח. שיתפו ד שתפו. שהביא וכי ד הביא שהרי שבלין שלו. 87 חה וכי ד ח הביא שהרי שבלי שלו. זיתים ד זיחי >ב פ<. הביא ד הבי. 38 ענבים ד ענבי. ברסיהן ד [אתן כרסיהם. 39 לתוך ד בחוך. אימ ד שאינו. 40 חלק חבית ד חלקו [של] חברו. לוסר ד שיאסר. 41 צלסים ך צלםין. אונקלוס ד אנקלוס. 42 החסיר.. והוליך ד והחסי... הוליך. סרחץ ד [אתן הסרחץ. שיאסר ד שיאפ. טול ד תהא. 43 אחה ד חסר. א אחה [סרחץן (ונסחק.סרחץ' עיי נקודות). ואני ד חסר. בחול ד וחול. שלקחו ן כיה ד. א שירשו. בית ד ביתו [שלן אינו ד אין. 32. חבר וכוי. כאן אנו עוסקים בחבר למעשרות ולא לטהרות. 34. לקחו נדיש וכו. כלומר, לקחו ע מ לחלוק, ומה שקנו את הכל הוא ממני שועא יותר בוול. 35.ומעוסן וכוי. כלומר. מעטן, כלי שהמתים מתרככים בו. זה מעשר וכוי. ומירשו בירושלמי שאם קנו ע מ לחלוק, אנו אומרים שמקבל את חלקו המדע לו משעה ראשונה. 36.שח ר י וכוי. כלומר, שהרי, סהרי, והם כלים שמניחים בו שבלים. ואח כ נתערבו. 40.וחצי חלק וכוי. כלומר, מססק החמירו עליו שיעשר חצי חלק חבירו, עיץ בבהיא טול אתה וכוי. וסירשו בבבלי שירושת הנר אמה אלא מדרבנן, ומן התורה לא ירש כלום, ונמצא שלא נתן כננד ירושתו כלום. ודווקא באומר כן, עד שלא באו לרשותו. 43.ש ל קחו בית וכוי. ומכיוון שכבר בא הבית לרשותו, אינו יכול לומד וכוי.

108 דמיי פ ו, פ ז 97 שיאמר לו טול אתה צלמים ואני כלים, אתה יין ואני פירות. לקחו מרחץ, אינו 4 5 רשאי שיאמר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי. ואם היתנה עמו במנת כן מותר. 14. עיר שיש בה ישרי ונוי, שומרי ישראל ושומרי גוים, מתוקנץ ושאינן מתוקנין, שומרין מתוקנין ושומרין שאינן מתוקנין, רשאין לומר זה לזה צפון העיר בחלקינו ודרומה בחלקכם. אם באו לבית חשבון אסור. סליק פירקא נפרק זי] 1. ישראל שקיבל שדהו מישראל, וכהן מכהן, ולוי מלוי, חולקץ ביניהן. ישראל וכהן שקיבלו שדה מלוי, או ישראל ולוי שקיבלו שדה מכהן, רשאין לומר ולהתנות ביניהן שהמעשרות לאמצע. 2. ישראל שקיבל שדה מכהן, תרומה לכהן, מעשר ראשון ושיני חולקין בשוה. 1 קבל שדה מלוי, מעשר ראשון 5 תרומה ומעשר שני חולקין בינהן]. לוי שקיבל שדה מכהן, תרומה לכהן, מעשר ראשון ושיני חולקין בשוה. נכהן שקבל שדה מלוי, מעשר ראשון ללוי, תרומה ומעשר שני חולקין ביניהן]. 3. ישראל שקיבל שדה מכהן, (תרומה לכהן) 44 לקחו מרחץ וכו/ עיין בנלי ע ז כ ב אי. 1 ישראל וכו/ ירוש פ ו ה ג, כ ה ע נ. 3 ישראל וכו/ משכי פ ו מ ד; להלן שו ישראל וכו/ ירוש הכ ל. בסנת כן 45 היתנה ד התנה. א ץ. פ ר ח ץ סרחץ איני ך [אתן ה ** אתה צלמים ד את צלמן. ןע אין. שוםרין םתוקנין ך שוסרין םתקנין. שאינן ן ך ^ע ן ן ן [ כ ן י 4 7 ו ש א ינ ן ה ע ל} ם נ ת ח ל ד 1 סת חשבון ד ודרוסו. ורדופה ך בחלקנו. 48 בחלקעו וט -. ל ד לוסר ן ד אין סתקנין. טתיקניו ד החשבון. ע ר א ל ן א או ישר. שקיבלו ד שקבל. ד מ ק ב ל. או י ן ש ק י ב ל ש ד ה ן ( ך ק ב ל ע ד ה < a ק י ב ל ו,. ושיני ד שקבל. שקיבל ך שהסעשר. שהםעשרוח ד להתנות. ולהתנות ד חסר. 3 ליסי 5 שקיבל 5-4 ןקבל... בינהןן ן הושלם ע ס ך. א חסר. ה ן. נ י ד ב י בשוה ן ד ןוטעשר] שני.»-7 ןכהן... ביניהן] ן ד בעיהן. בשוה ך ןוסעשר] שני. «ושעי ד ופעשר. סעשר ד שקבל. ד חסר. (תרוסה לכהן) ך שקבל. 7 שקיבל הושלם עיפ ד. א חסר.». ואם ה י תג ה וכו. שהרי לא בא האיסור לרשות ישראל כלל, ואעו מקבל כלוש מגדו. ועיין בבהיא. ש ו מ ר י י ש ר א ל וכו. תמצא שישראל משתכרין בשמירת וגוי. ולגוימ יש ע ז ויין נסך. 46. י ש ר 47. שומרין 47-46, מתוקנין ושאיגן וכו. כלומר, סירות חולץ וסירות טבל. ע ז ויין נסך. מתוקנין וכו. כלומר שומרים שמקצתן שומרץ את החולץ ומקצתן את הטבל. וכשמשלמים לכלם ביחד, כלומר, שאח כ חשבון וכוי. 48. לבית נמצא שהחבר והע ה שותסץ בסירות שאינם מתוקנים. חישבו מי מן השומרים עבד יותר, ומשלמים להם יותר, הרי הוא כאילו נתבטל התנאי ואסור. עיין בבה א. חולקין וכו. כלומר. את המעשרות מישראל וכו. ציל: שדה מישראל, כני ד. 1. שדהו ואעט י שישראל המקבל מכק המעשרות לכהן >ס ו מ ד), שאני הכא ששניהם שזים, ועיין בבה א בשם תרומה וכוי. ציל: מעשר ראשץ [ללוי!. תרומה וכוי, כמו שמעתיק ראשון 5-4.מעשר ירושלמי. במהרייק.

109 98 דמיי פ ז ואמ לו על מנת שהמעשרות שלי, על מנת שהמעשרות שלך, על מנת שהמעשרות שלי ושלך, אסור. 4. כהן שקיבל שדה מישראל, ואמי לו על מנת שהמעשר 0! שלי, מותר. שהמעשר שלך או שלי ושלך, אם קיבל עליו כדרך שמקבלין עליהן, מותר, ואם לאו אסור. 5. ישראל שקיבל שדה מכהן, ואמ לו על מנת שיטול את המעשרות ויטלם לפלוני, אסור. על מנת שניטלם אני ואתה וניתנם לפלוני מותר. 6. כהן ולוי ששכרו או שחכרו מכהן ולוי, מעשרות לשוכר ולחוכר. 7. ישראל שקיבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר, אמ 5! לו אם הותירו הרי הן שלי ומעשרות שלך, אסור. 8. כהן שקיבל מעות מישראל ליקח בהם פירות למחצית שכר, אמי לו אם פחתו או אם הותירו הרי הן שלי ומעשרות שלך, אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו אסור. 9. ישראל שקיבל יי כהן וכו. ירוש הכ ל.» ישראל וכו. ירוש, הכ ל. ישראל וכף. ילוש פ ן ה ה, כ ה ע ג. כהן וכו. ירוש הכ ל. שכרו וכר. לעיל פ ה שו ואם... שהסעשרות ד אסר... שהםעשר.» אסור ד סתום. שקיבל ד שקבל. מישראל ן א פישר. ואם לו ד חסר. שהםעשר ד שהמעשרות. 10 שהםעשר ד [על סנתן שהסעשרות. או ך אסור שלי ד ןעל מנח שהסעשרוחן שלי. קיבל... שסקבלין ד קבל... הסקבלין.!1 עליהן ד חסר. מותר ד סות. אסור ד סתום. שקיבל ד שקבל. ואם ד אסר לו ד חסר. 12 שיטול ך שאטול. ויטלם ד ואתנם. אסור ד פתוח על ד [ישראל שקבל שדה טכהן אסרן על. שניטלם... וניתנם ד שאטול... ונותנם. 3! לפלוני ד לפלני. סותר ד סתום. או שחכרו ד ושחכרו. ולוי ך וםלוי 14 ישראל וכו בד באה כאן הייג שלהלן, ואחיב היז שלפנינו. שקיבל ד שקבל. אט ן ך אסר»! אם ד ןפחתון או. וסעשרות ד םעשרות. שקיבל ד שקבל. םישראל ן א פישר. 18 בהם ד בהן אם ד אסר. אם ד חסר >ב'פ<. 17 וסעשרות ד סעשרות. שקיבל ד שקבל. 8.ואמ לו וכוי. כלומר, ישראל המקבל. שהמעשרות וכו,.מעשרות' פירושו כאן תרומה ותרומת מעשי עיין בבהיא, הע 5. שלך. אגב נררא נקטה, שהרי בלי התנאי התרומה ותרומת מעשר הן של כהן. 9. אסור. ציל מותר, וכיה בירושלמי, וכן הדה הגר א. וטעם ההיתר הוא, שהרי התרומה היא של הכהן מדינא, ויכול הוא למוכרה, ליתנה במתנה, ולהוסיף על האריסות בשבילה. ואמ לו וכו. כלומר, הכהן המקבל. 10. מותר. שכן הוא דרך העולם לתת את המעשרות לאריס >עיץ בבלי בכורות ליה סעיא). וראייה לדבר, שלר אליעזר, בכגון דא, המעשרות הם למקבל מדינא >סיו מימ שלך או. ציל: שלך אנסןר, אסור. וכיה בד ובירושלמי. ומימשו שאמד לו הכח כל המעשרות שלך לעכבם לעצמך, והרי יש כאן כהן המסייע בבית הנרנות, שבהעיב מוסר בקבלה לכהן זה, בשביל המעשרות שמחזירם לו. ש ל י ו ש ל ך. מירשו בירושלמי, שאמר: שלי שלי..שלך שלי ושלך, כלומר, בחלק המגיע לך אני נוטל את החצי, והחצי השני אני מחזיר לך לעצמך, אץ לחשוש, אם קבל עליו כדרך המקבלים, שהרי הכהן מקבל שלשה רבעים של המעשרות, ולא ד 1 ריד לו בעהיב כלום מדרך המקבלים. 11. ש ד ה מכהן וכו. ציל: שדה מישראל וכו. וכיה בירושלמי, וכן הדהו בחיד והגריא. 12.ויטלם למלוני וכוי. כלומר, שכל המעשרות יטול סלוני כהן. ועיץ בבהיא. הע מעשרות לשוכר וכוי. שהרי אץ הוא מחוייב לתת לבעל השדה מתוך סירות השדה. ואינו שייך לומר כאן שבעל השדה שייר את המעשרות לעצמו. 14. ל מ ח צ י ת ש כ ר. אץ כאן אלא הביטוי הרדל, והכוונה כאן שיקבל חלק מן הסירות אם הם קיימים אמ לו. כלומר הכהן מותן בקבלה. 15.אם הותירו וכו. ציל:אם 1 סחתו או] הותירו, כד ד וירושלמי, ולהלן שו 16. והכוונה שהנותן מקבל עליו את כל האחריות, והמקבל איטי אלא שליח. אסור. ציל: מותר, וכיה וירושלמי, וכן הדה הגריא. ומכיוץ שהםירות הם של הכהן, הרי המעשרות הם שלו מדינא, וכנכסע הם, ויכול ליתגם למקבל בשכר טרחתו. 16. א מ לו. כלומר. ישראל הנותן בקבלה. 17. אסור. שהרי הישראל מורע חובו במעשרות, ואמו מקיים מצות נתמה כלל. והכהן הוא מסייע בבית הגרנות.

110 דמיי פ ז 99 שדה מכהן, תרומה לכהן. מכרה לישראל, חולקין בשוה. קיבל שדה מישראל, חולקין ביניהן. מכרה לכהן, חולקין ביניהם. קיבל שדה מבת ישראל, חולקין 20 בשוה. נישאת לכהן, תרומה לכהן. קיבל שדה מבת כהן, תרומה לבת כהן. נישאת לישראל, חולקין ביניהן. נתארמלה או נתגרשה, חזרה לתחילתה. 10. פרת כהן שהיית שומה אצל ישראל וילדה בכור, בכור לכהן דברי ר' יהודה. וחכ אומ בכור לשניהם. אמ להם ר יהודה אתם מודים כפירות שדה שהן שלו. אמרו לו אם שדה גופה שלו, פרה גופה לשניהם. אם פרה היתה גופה שלו בכור לכהן הנותן שדה קבלה לגוי, ולכותי, ולמי שאינו נאמן על המעשרות, אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן, צריך לעשר על ידן. 12. הנותן שדהו קבלה לעמי הארץ, עד שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידן, משבאו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידן. למי שאכלו, שאין אחריות לרמאין. כיצד, עומד על הגורן ומעשר, ואינו חושש 13. כהן ולוי שמכרו פירות שדה לישראל, 30 במחובר לקרקע, מעשרות שלהן. בתלוש מן הקרקע, עד שלא מירחו מעשרות שלהן, משמירחו מעשרות שלו, הפריש תרומה ומעשר, נותנן לכהן, והשאר שלו סרת כהן וכר. ירוש פ ו ה ה, כ ה ע ג מבת כהן וכר. ירוש פ ו ה ג, כ ה ע ג 25 הכוהן וכר. ירוש פ ו ה א, כ ה שע א, ועיי ש «בכור לכהן וכר. עיין במשכ פ ו מ ה. בכוקח הרש ס. 8! תרוםה ד תרום. בשוה ד ביניהן. קיבל ד קבל. מישראל ן א מישר.» ביניהם ד חסר. קיבל ד קבל. ישראל ן א ישר, 20 בשוה ן ך ביניהן. נישאת ד נשאת. תרוסה לכהן ן ד חולקין ביניה קיבל ד קבל. 21 נישאת ד נשאת. לתחילתה ד לתחלתה. פרת ד פרתו ןשלן. 22 שהייח שומה ד שהיחה שוסא. ישראל ן א ישרי. בכור לכהן ד הבכור לכהן. וחכ אום דוחכסים אומר. 23 בכור לשניהם אם להם ר יהודה ד הבכור לשניהן אמר להן ר יהוד. אתם מודים כפירות ן ד א ס. 24 אם ד חסר. פרה... לשניהם ך ופרה... לשניהן. ן א ס ר ו ד [אי] אחם מורי בפיר,. ה. 26 שאין ך שאינו. ישראל ד חסר. ק ב ל אם פרה ד ןאףן פרה אם. 2 שדה קבלה ך שדהו ב ןאף על פי שלא בא לעתת המעשרות] צריך. לעשר ד ליעשר. ידן ד ידו ןסשבאו ד א ישי צריך לעונת םעשר). סחוס. קבלה ך בקבלה. 27 לעמי ך לעם. באו ד בא. ידן פשבאי ד ידו וםשבאו. 2 8 אי" ד אין. ידן ד ידו. כיצד ד כיצד ןהוא עושי ן. וסעשר ד ונוטל. 20 למי ד למה. ה ץ שלפנינו. שמכרו ד שחכרו. לישראל ן א לישר. 31 הפריש ן כהן וכו ן בך נפצאח הלכה זו לפני ד מפריש. נותבן ד ונחן. שלו ך פתוח. 20.ת רו מ ה לכהן. מפני שאנו תולים שבשעת נתיגה בקבלה היתה דעתה למשא לכהן, ושיירה לעצמה את התרומה. ובד נורם: מלקין ביניה. 22.שהיית שומה וכו. כלומר, ששניהם קבלו עליהם אחרעת של יוקרא וזולא, והם חולקים בשבח ובוולדות, ושכר המלאכה הוא למקבל. עיץ בבהיא. 25. שאינו נאמן וכר. כלומר, חשוד וודאי. 27. צריך לעשר וכוי. יש כאן םרום, יגיל להפך: אץ צריך וכו צריך. וכיה בירושלמי וברימ. 29. למי שאכלו וכוי. בד: למה שאכלו וכו. והטעם הוא שהרי אסור לו לאריס לאכול למני החלוקה, מחמת גול, ואץ אנו אחראים לרמאים. 31.משמירחו מעשרות וכו. מי הראביד שאחרי המירוח כבר זכה המוכר במעשרות, ומוכר כל זכות שיש לו בסירות. ובבא זו עונה על לוי גרידא. הפריש תרומה וכו. בד: מסריש תרומה וכו, וציל: מסריש תרומה ותרומת מעשר וכו, שהרי בהן אץ זכות ללוי. אבל מעשר ראשץ הוא שלו, שהרי הלוי מכר לו כל זכות שבידו, ודמו כישראל שירש טבלים ממורחים מאבי אמו כהן, עיץ כבהיא.

111 100 דמיי פ ז מכר הוא להן פירות, עד שלא מירחו מעשרות שלו, משמרחו מעשרות שלהן. מפריש תרומה ותרומת מעשר ומתנן לכל כהן שירצה. 14. כהן שמכר שדה לישראל נאמן על מנת שהמעשרות שלי לעולם, מת, אין לו מעשרות. על מנת 35 שהמעשר לי ולבני, מת, מעשרות לבניו. על מנת שהמעשרות שלי כל זמן ששדי לפניך, מכרן לאחר, אף על פי שחזר ולקחן ממנו אין לו מעשרות. 15. ישראל שמכר שדה לכהן, ואמ לו על מנת שהמעשר שלי ארבע וחמש שנים, מותר. לעולם, אסור, שאין כהן עושה כהן. וכן בן לוי שהוא חייב מעות לישראל, לא יהא גובה לאחרים ומפריש עליו, שאין לוי עושה לוי. מפריש ישראל ברשות 40 לוי וברשות עני, ועושה חשבון באחרונה דברי ר מאיר. ר' יהודה ודי יוסי ודי שמע אוי אלא אם כן נתן לו עישור. וכהן שמכר שדה לישראל, ואמ לו על מנת שהמעשר שלי ארבע וחמש שנים, אינו רשאי לנוטעה כרם, ולזורעה סטיס, ולעשותה שדה קנים. לעולם, רשאי ליטעה כרם, ולזורעה סטיס, ולעשותה שדה קנים. סליק פירקא 32 מכר הוא וכו/ משכ פאה ספ א. 33 כהן וכו/ ירוש פ ו ה ג, כ ה ע ג; בבלי ב ב ס ג א ה ע א. 39 מפריש ז מ ה y D 3 6 ישראל וכו/ ירוש הכ ל קה ג. 38 וכן בן לוי וכו/ ירוש גיכןין ישראל וכו/ עיין משכ גיכרן פ ג מ ז, להלן חרומוח פ א הי ל, ומ ש בבה א. «וכהן שמכר וכו/ ירוש פ ו ה ג, כ ה ע ג. 82 מירחו ד מיריחו. לי ד [הרי אלון שלו. סשםרחו ד טשםיריחו. שלהן ך [הרי אלון שלהן 33 מעשר... שירצה ד מעש... שירצ. 84 לישראל ן א לישר. נאמן ד חסר. שלי ד שלו. מעשרות ד בסעשרוח. 85 שהסעשר ד שםעשרוח. לי ד חסר. ולבני ד למי. לבניו ד לבנים. ששדי ך ששדה.»3 סכרן... ולקחן ד סכרה... ולקחה. סעשרות ד בסעשרות [כלום]. סחוס. 37 שםכר שדה לכהן ד שקבל שדה סכהן. ואס... שהםעשר ד אסר... שהםעשרות. ארבע וחסש ן ך ארב ןאו! חסש. 88 שהוא ך שהיה. 30 לאחרים ן ך סאחרים. ישראל ן א ישר. ברשות ד [בין] ברשות. 40 וברשות ד [בין] ברשות. 41 שמע אי ד שםעון אוסרין. נתן ד נותן. וכהן ד כהן. לישראל ן א לישרי. ואס ד אמר. 42 שהמעשר ד שהטעשרות. אעו ד אין. לנוטעה ד ליטע. 48 סטיס ד חטים >ביפ<. 32.עד שלא מירחו וכוי. צ ל: עד שלא מירח מעשרות שלהן, משמרח מעשרות שלו. וכ ה במשנת מאה םס א וברימ. ובארו בירושלמי(סאה שם) שקנסו את הכהנים שלא יקפצו לנרנות ויקנו טבלים ממורחים. ויסקיעו מתנות אחיהם. 34. נא מן וכו. צ ל: ואמר וכו, וכ ה בירושלמי ובר מ, והכוונה שהכהן אמר לישראל ישראל שמכר וכוי. בד: ישראל שקבל שדה מכהן וכוי. וכיה בר מ וכן עיקר 37. ואמ לו וכוי. כלומר, ישראל המקבל וכוי. וכיוון שהמעשרות הם של הכק מדינא, הרי יכול לעשות בנכסיו כל מה שהוא רוצה, כלעיל שו 8,וכד הירושלמי בשר שאין כהן וכוי. כלומר, שאץ כהן ממנה ישראל להיות כp תחתיו ולקבל את מעשרותיו לעולם. 39. נובה לאחרים וכוי. בד: מאחרים, כלומר, שלא יגבה מעשרות מישראלים אחרים, כדי לנכות את החוב שהיה הלוי חייב לו מכבר. ממריש ישראל וכוי. כלומר, יכול הוא לקנות את המעשרות מן הלוי ומ העני למסדע, ולהסריש על חשבתם וברשותם, והוא עושה עמהם חשבון באחרונה ומשלם להם אח כ. 41. ו ר י שמע או. כלומד. אוםרץ, וכיה בד. עישור. וכהן. ציל: עישורו. כהן וכוי, עיין בבהיא. כלומר, אסור להסריש ברשותו עימ לעשות חשבץ אחיכ, אלא קונה ממנו דווקא כשכבר נתן לו את עישורו(או את דמע). 42. נים שהרי מםסיד לכק את המעשרות של ג שני ערלה ושנה של רבעי. 43. סטים. הוא איססים הרדל במשנה, והוא צמח שעושים ממנו צבע, והוא מטור מן המעשרות. ועיין ככהיא.

112 דמיי פ ח פרק ח ] 1. עם הארץ שאמ לחבר תן לי אגודת ירק אחד, תן לי גלוסקין אחת, ר' יוסי אומי אינו צריך לעשר. ר יהודה אוי צריך לעשר. רבן שמעון בן גמלי אומ אם החליף את המעה צריך לעשר. 2. חמשה שאמרו לאחד צא והבא לנו עשר גלוסקין, ועשר אגודות ירק, והביא כל אחד ואחד בפני עצמו, חברים שבהם אין צריכין לעשר אלא על חלקן בלבד. 3. הביא להן מעורבין, חבירים שבהן צריכין לעשר על הכל. נתנו לו אחת יתירה, ר יהוד אומי, לשליח. ר יוסי או, לאמצע. 4. המזמן לחבירו לאכול אצלו, והוא אינו נאמן על המעשר, אמ מערב שבת, מה שאני עתיד לאכל הוא מעשר זה מעשר עשוי עליו, והשאר מעשר הסמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו, מעשר שיני בצפונו או בדרומו, מחולל על המעות. 5. אמ ר יהודה היאך זה מעשר דבר שלא בא לתוך ידו. ומודה ר יהודה שחוזר ולוקח מקום שלוקח זה. מזגו לו את הכוס, ואמ מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס, הרי זה מעשר, והשאר המעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, מעשר! עם הארז וכו. עיין במשה פ ו מי ב. ר יוסי וכף. ירוש ספ ו, כ ה ע ד; בבלי ננירובין ל ז ב. > אם החליף וכו. ירוש הכ ל. * מעורבין וכו. עיין במשכ ספ ן. 6 אחת יתירה וכו/ ירוש הכ ל, בבלי כתובות ל ח ב. י המזמן וכו. משכ רפ ז. 0! ר יהודה וכו. ירוש פ ז ה א, כ ו רע ב. מזגו וכו/ משכ פ ז מ ב.! שאס ד שאסר. תן לי ך קח לו. חן לי ד חסר. אחת ך אחד. 3 אום אינו ן ד אוסר אין. יהודה או ד יהוד אוסר. גסל ד נטליאל. 8 אוס ך אוםר. 4 ועשר אגודות ן ד עשר אגודו ןשלן. והביא כל ד הביא לכל. חברים ד חברין. 5 שבהם אין צריכין ד שבהן אץ צריכי. בלבד ד סתום. חבירים ד חבירין. יתירה ד יחרה. יהוד אוס ד יהודה אוסר. 7 א י ד אומר. המזמן להכירו לאכול ד המזמין ןאחן חבית שיאכל. אינו גאסן ד אין סאסיגו. 8 המעשר אמ ד המעשרות אומד. לאכל ד להפריש [מחר]. הוא ד ןהרי] הוא.» והשאר... ו ז ס ט יר ד ושאר... סמוך. תרומת מעשר ד תרומות סעש, 10 םעשד שיני ד סעש שני. מחולל ן ד ומחולל. אס ד אמר. 11 ומודה ד מודה. שחתר ד בהולך. מקום שלוקח ד ססקום שלקח. 1 8 לי ד חסר. ואס ך ואמר. 18 והשאר המעשר ד ושאר םעש. חרוסת ד תרוסוח. 1. תן לי וכו. כלומר, קנה לי, וכן בד: קח וכו. 2. אינו צריך וכו. כלומר, מפני שהמוכר זיכה ישר לבעל המעות. צריך וכוי. ממני שהמוכר מזכה לשליח, והשליח לבעל המעות, תמצא שהקניין היה ברשות החבר שעה אחת. 3. א ם החליף וכוי. שהרי עכשיו קונה במעות שלו, והוא השליח הוא בעל המעות. 5.מ עור ב ין וכו. כלומר, שלקח ואח כ נתערבו. 6.ל ש לי ח. כשיטתו בריש סירקץ, שהמוכר מזכה לשליח. 7. לאמצע. ממני שאץ הקונה שליח בחנם לבעל המעות אלא בקניין מנד המעות, אבל כשנתן לו יתירה שניהם שותמים בה. ועיץ בבה א. 8. הוא מעשר וכו. כלומר, כל מה שאני עתיד לאכול הוא מעושר, ועל תנאי זה מפריש בשבת. עיץ בבה א. זה מעשר וכוי. כלומר, בשבת הוא לוחש בשמתיו ואומר: זה מעשר ומ, על סמך התנאי שהתניתי בערב שבת ועיין בבה א. 12. מזנו לו וכוי. יש כאן תיאור של סעודת חבר אצל ע ה בשבת, שמפריש על התנאי שהתנה בע ש. עיץ בבה א.

113 102 דמיי פ ח שיני בצפונו או בדרומו, מחולל על המעות. 6. פועל שהיה עושה אצל בעל 5! הבית, והוא אינו מאמינו על המעשר, ר יוסי או תנאי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר משל בעל הבית, (ותרומת) מעשר שיני משל פועל. 7. הלוקח יין מבין הכותים מערב שבת ושכח ולא הפריש, אומ שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשרה הבאים אחריהם מעשר ראשון, תשעה הבאים אחריהן מעשר שיני, ומיחל ושותה מיד דברי ר מאיר. ר יהודה ור' יוסי ור שמע אוסרין. אמרו 20 לו לד מאיר אי אתה מודה שאם יבקע נודו ששותה טבל. אמ להם לכשיבקע. 8. היו לו תאינים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש, או בשדה, אומר שני תאינים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשר הבאים אחריהם מעשר ראשון, תשעה הבאין אחריהם מעשר שני. 9. היו דמאי, אומ מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר, ושאר המעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר 25 עשוי תרומת מעשר עליו, מעשר שיני לצפונו או לדרומו מחולל על (המעשר) המעות. נוטל תרומה ותרומת מעשר ומניחה במקום המוצנע, אחד תרומה טהורה ואחד טמאה. 10. לא יטיף אדם שמן לא לתוך נר חדש, ולא לתוך המדורה, פועל וכו/ משכ פ ז מ ג. ר יוסי או וכו/ ירוש פ ז סה ד, כ ו ע ב.! הלוקח יין וכו/ משכ פ ז מ ד. ועיין בבבלי שהבאנו להלן. «דברי ר מאיר וכו/ בבלי עירובין ל ו ב ; יומא כ ה ג ; סוכה כ ג ב, ; ניכוין כ ח א ; כ ח א ; ב ק ס נו ב ; חולין י ד א ; מעילה כ ב א/ ור יוסי וכו/ ירוש פ ז ה ב וה ה; גינוין פ ג ה ח, מ ה סע א. בבלי הכ ל. 20 שאם יבקע וכו/ ירוש הכ ל; בבלי עירובין ל ח א ; יומא כ ו ב ; סוכה כ ד א ; גינוין כ ו א/ כ ח ב ; ע א. 23 היו כ ן ז ה א ע מ ש / ה ; י ז מ פ כ / חולין י ד ב/ 21 היו לו וכו/ מש דמאי וכו/ משכ הכ ל. 26 אחד חממה וכו/ ירוש פ ז סה ה, כ ו ע ב; שבח פי ח, נו ז ע ג. או I ד המעשרות. המעשר ד אין. 1 8 אימ ד שני בצפון או בדרום ומחולל שעי וכוי ך אופר. אוס ן ד הכותייס. 17 הכותים ד שני. 18 שעי ד ביד. בית דין אומר. ד ך שני 19 שעי וכו ד ותשעה הבאין. תשעה הבאים ד ועשרה הבאין אחריהן. 18 עשרה וכוי לכשיבקע ד יבקעו הנוד ששחה ןזהן. 30 יבקע וכוי ד שמעון אוסרן. שסע אוסרין םחיל ושחה. 22 חאעים ד חאני ד אום. אומר ד והו. והוא ד תאני. 21 תאינים סתום. ד א עני (ובין שני ן ד ותשע הבאוח אחריהן. 28 תשעה וכי ד ועשר הבאות אחריהן. עשר וכי ושאר הםעשר ד מחר. 24 לסחר ד אוסר. אום ד סתום. השורוח חלויה.שי. קרי: שני). ד שני בצפון או בדרום וסחולל. שעי ובו ד על. עליו ד תרוסוח. 28 תרוםת ד ושאר םעשר. ך ואחת ןתרוסה] 27 ואחד ד אחת. אחד ד הםות.»2 הסעות ד חסר. (הםעשר) ד הסדור. הסדורה בעל הבית, ואעו חוסך מסעודתו. כלומד, הסועל מפריש מסירות הבית וכוי. בעל 16.משל 21. היי כלומר, עושה את הטבל חולץ למסרע לכשישתה ויסריש. עיין בבהיא. וכוי. 19.ומיחל כלומר. דמאי וכו. 23. היו תאינים וכו. כלומר, בעיש, ואינו יכול להסריש מבעוד יום. לו תרומה וכו. כלומר, נוטל את הטבל 26.נוטל שאמו צריך להמריש תרומה ממנו. ועיץ בבהיא. שמייחדו לתרומה ולתרוימ, ומצניעו כדי שלא ישכח ויאכל. וכל pt שלא עשאו תרומה, מותר לטלטלו אמי חדש 27. נ ר ממא, מכיוון שיש עליו תנאי, ויכול להסריש עליו מחלק אחר ולאכלו. ועיץ בבהיא. וכוי. מסני שהחרס החדש בולע מיד.

114 דמיי פ ח 103 ולא לתוך דבר המאבד, אלא אם כן קורא שם לתרומת מעשר שבה, עד שלא תגיע לארץ. 11. מי שהיו לו עשר חביות של מעשר טבל טמא, ושל מעשר 30 טבל טהור, וראה אחת מהן שגשפכה, או שנתגלתה, אומ הרי זו תרומת מעשר על תשע אילו. בשמן אסור, מפגי שגכסי כהן. אם אמ הרי זו תרומת מעשר, לא אמי כלום. 12. ראה אחד שהפריש תרומת ומעשר, ואמי הריני כמה שאמ זה, דבריו קיימין. ר' יוסי או בסמוך תנאי בית דין הוא. 13. המרבה במעשרות, מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין. הממעט במעשרות מעשרותיו מקולקלין, 35 ופירותיו מתוקנין. 14. קרא שם לשולי חבית, לא ישתה מפיה. לפיה, לא ישתה משוליה, מפני שהמשקין מעורבין. אבל קורא שם לשולי מגורה, ואוכל מפיה, לפיה, ואוכל משוליה. 15. היו לפניו שתי כלכלות של טבל, בזו מאה ובזו מאה, נטלה תרומתן מעושרות זו בזו, הראשונה מעושרת. בשל זו בזו ושל זו בזו, אין הראשונה מעושרת. נוטל שתי תאינים ושני עישורין ועישורו של 3 ק קכן ן ני. 33 ר יוסי אף וכו/ ירוש פ ה ה ב, כ ד ע ג המרבה 33 לי ו כ ו / «מי שהין לן במעשרוח וכו/ ירוש הנ ל; בבלי עירובין כ א ; קידושין נ א א/ מנחות כ ד ב, ; ועיין אבוח פ א מנו ז. 37 שתי כלכלות וכוי. משני פ ז מ ו; ועיין ירוש פ א ה ד, כ ב ע ב; בבלי תמורה ך א. 39 נוכול וכו/ ירוש פ א הנ ל; פ ז רה ו, כ ו ע ב. ב י ח 28 דבר הםאבד ד דב הםאביד. אלא אם כן ך אבל. 29 לארץ ד סתום. טי ן ך [כיוצא בו] סי. 30 וראה אחח ד ראה אחד. שנתגלתה אוס ד שנתגלת אוסר. זו ד זו [עשויה ]. 3 1 אילו ד אלו. שנכסי ד נכסי. אם אם ד ואם אסר. 32 אם ד אסר. כלום ד סחוס. תרוסוז וכוי ד תרוסה וםעשרות ואסר הריני בםה שאסר. 33 דבריו ד דברי. או ד אוסר. יין ד ביד. הוא ד סתום. 34 הםטעט בםעשרות ד הםםעיט בסעשרר. 35 סתוקנין ד סתום קרא ד הקורא.»3 קורא ד הקורא. סנורה ן כיה בד ובראשונים. א קדירה. ואוכל j ד אוכל. 37 ואוכל ד אוכל. 38 נטלה ן כיה ד. א בטלה. סעושרות ד [או! םעשרות. בשל ד של. 39 הראשונה ד הראשוני. םעושרת ד פתוח. שתי תאינים ד שני תאנים. ושני וכוי ד שני עשורין ועשורו ע ד שלא תגיע וכוי. ומותר לאבד תרומת מעשר של דמאי בדבר מועט. אבל אם כבר הגיעה לארץ הרי עברה מן העולם ו ש ל מעשר טבל טהור. ליתא בבבלי, וקשה למרשו. 30. הרי זו תרומת וכו. כלומר, מכיוץ שביץ טמא עמיקיגן, ותרומה טמאה שליץ חדש אמה ראויה לכלום, הרי לא הטמיד הכהן באיבוד היץ. 31. בשמן אסור וכו. שהרי תרומה טמאה של שמן ראויה להדלקה, והוא מפסיד נכסי כהן, אם הוא מפריש מדבר שעתיד ליאבד. אם אמ הרי זו וכו. שמא ציל: אם [משהגיעה לארץ] אמ הרי זו וכו. עיץ לעיל שו ר א ה אחד וכו. חוזר להיד (לעיל שו 7), כלומר אם שגים היו מוזמנים בשבת אצל עיה, והראשון הלחיש כשסתיו והמריש תרומת מעשר (וכציל למנמו במקום.תרומת ומעשר') על תגאי שהיה בידו, והשני אמר הרמי כמה שאמר זה דבריו קיימץ. 33. בסמוך תנאי וכוי. כלומר, ולא זו בלבד שהסרשתו קיימת, אלא סומך על תנאי ביד לעניץ מקום המעשרות ולעניץ המדה, עיץ בבהיא. המרבה וכו. ציל: הממעט וכו. 34. הממעט וכו. ציל: המרבה וכו, ומעשרותיו מקולקלץ, מסני שהעודף טבול למעיש, או למעשר עני. 36. לשולי מגורה וכו. כלומר, אם קבע מקום באוצר של תבואה, ביבש אץ כאן תערובת. 38.נטלה תרומתן. כלומר, וכבר נוטלה תרומתן, והן טבל למעשרות גרידא. מעושרות וכוי. ציל: אמ מעשרות וכוי. ובד: או מעשרות וכו, וציל: אמ וכו. 39. מעושרת. ציל: מעשרת, כלומר, אינה סוטרת בתאנים שלה את השניה, שהרי היא כבר גםטרה, ואץ מעשרץ מן הסטור על החיוב, עיץ בבהיא. נוסל שתי תאינים וכוי. כלומר, אם רוצה לעשר את כל המעשרות של הראשונה מן השניה נוטל ממנה שתי תאנים וכו. ועיץ החשבון בבה א.

115 104 דמיי פ ח 40 עישור. 16. מעשרותיהם מעשרות כלכלה בחברתה, קורא שם. נוטל עשרים תאינים מאיזו שירצה. בזו מאה ובזו מאתים, אם מן הקטנה הוא נוטל, נוטל אחת עשרה, ואם מן הגדולה, נוטל את כולה ולא השלים. בזו מאה ובזו אלף, אם מן הקטנה נוטל נוטל שש עשרה, ואם מן (הקטנה) הגד 1 לה נוטל, גוטל את כל הששים. מיכן ואילך לפי חשבון. 17. היתה בידו כלכלה של פירות שאינה מתוקנת, 45 נוטל שתי תשיעיה ותשיעיה תשע, בין שהטבל מרובה על החולין בין שהחולין מרובין על נהטבל, נוטל את כלה חולין כדי תרומת מעשר שבטבל. בין שהמעשר טבל מרוב על החולין בין החולין מרובין על! מעשר טבל, נוטל כל החולין כדי תרומת מעשר (שביעית) שבמעשר טבל. מאה מעשר ושמונים טבל נוטל תשעים ושנים חסר עישור אחד. 18. מאה מעשר תשעים טבל, נוטל תשעים ושלשה חסר ** היחס «בזו מאה וכו,. ירוש, פ ז רה ז, כ ו ע ג. ><» כלכלה בהברחה וכו,. משכ, הכ ל. «בין שחנובל וכו,. עיין במשכ, פ ז מ ז ובירוש, ב מ רפ י, בידו וכו,. ירוש, פ ז ה ז, כ ו ע ג. «מאה מעשר וכו,. ירוש פ ז סה כו, «בין שהמעשר וכו,. עיין במשכ הכ ל. י ב ע ג. «< מאה מעשר וכו,. ירוש, הכ ל. כ ו ע ג. 40 עישור ד א סחוס. טעשרוחיהם ד סעשרוחיהן. מעשרות ן א פתוח. 41 חאינים סאיזו ד תאנים מאזה [מהן]. מאה כיה ד. א מאחים. טן הקטנה ד טקטנה. 42 טן הנדולה ד פנדולה [נוטלן. ולא ד לא טן הקטנה ד טקטנ [הוא]. 43 שש עשרה ד חמש עשר. מן (הקטנה) ד חסר. הנדולה ך מגדולה ןהואן. 44 מיכן ך טיכאן. חשבון ד החשבון. 45 שתי ומי ך שני חשיעהא וחשיעהא [שלן חשיע. בין... בין ך בין... ובין [הטבל... על] הושלם ע פ ך. 47 סעשר ד הםעש. כל ד [אח] כל. 48 חרוסח ד חרוט. (שביעיח< ד חסר. טבל ן כיה ד א שכל. םעשר ד חסר. 49 עישור ד עישר. אחד ד סחום. םעשר ד ועשר. חשעים טבל ן ך חסר. 40. קורא שם. כלומר, קורא שם וממריש מאיזו שירצה, שלא נתכוץ אלא שלא ימריש ממקום אחר. 42. נוטל את כולה וכר. נסתרםו כאן הבבות,וכאן צריך לגרוס את הםיםא: נוטל את כל הש[ל 1 שים, מיכן ואילך וכר. עיץ בבהיא. 43. שש עשרה. ציל: אחת עשרה, כמו ברישא כ ל הששים מיכן וכוי. כאן צריך לגרום את הרישא (בתיקונים קלים): ואם נלןשן ( לשם) הגדולה נוטל [אסילו נוטל! את כולה לא השלים. כלומר, אם נוטל מן הקטגה לשם הגדולה מעמים שאםילו נוטל את כולה לא השלים. עיץ בבה א. 44.היתה בידו וכר. כלומר, ורוצה לעשר עליה ממקום אחר. 45.שתי תשיעיה וכר. כלומר שתי תשיעיות ותישוע של תישוע >.^< של הכלכלה, עיץ בבהיא. בין שהטבל מרובה וכר. התוססתא משלימה את משנתנו ששנתה: מאה טבל מאה חולץ!שנתערבו] נוטל מאה ואחד. כלומר, אם אץ לו טירות טבל במקום אחר, והוא מוכרח לעשר מיניה וביה, נוטל מן התערובת מדה של סירות שיהא בה לכל הסחות אחת של טבל וודאי שיוכל לעשותה תרומת מעשר על כן הטבל (אחת ממאה). ומוםיסה התוםםתא שבזה אץ הבדל אם הטבל מרובה על החולץ או להטך, ובלבד שיהא טבל במה שנםל כדי תרומת מעשר שבטבל. 46. את כלה חולין. ציל: את כל החולץ בין שהמעשר טבל וכר. אף כאן משלימה התוממתא את המשנה הניל ששנתה: מאה חולץ מתוקנץ מאה מעשר נוטל מאה ועשר וכוי. ומוסיסה התוססתאשאץ הבדל בץ שהמעשר טבל מרובה או להטך, ובלבד שינהונ כמבואר כאן. 48.ושמונים טבל. ציל: ותשעים טבל, ונמצא שכל התערובת חייבת באחת עשרה חסר עישור אחד תרומת מעשר, והיינו עשר למאה מעשר, ואחת חםר עישור לתשעים טבל תשעים ושנים וכר. שהרי אם יטול תשעים אסשר שכל הטבל עלה בידו, ואינו יכול להסריש ממנו אלא תשע מעשר ולקובען לתרוימ, ונמצא חסר עוד שתים חסר עישור לכל התערובת. 49. תשעים טבל וכר. ציל: שמנים טבל נוטל שמתים ושלשה וכר. תמצא שכל התערובת חייבת באחת עשרה חסר שני עישורץ תרומת מעשר, והיינו עשר למאה מעשר, ואחת םחות שני עישורץ לשמתים טבל. ואם יקח שמתים אסשר שכל הטבל עלה בידו, ואמו יכול להמריש ממנו אלא שמתה מעשר ולקובען תרו מ, ולמיכך מוסיף עוד שלש חסר שני עישורץ. (עיס סירוש הראיף בירושלמי).

116 דמיי פ ח שני עישורין, מיכן ואילך לפי חשבון. 19. המפקיד לוג טבל, אוכל עליו תשעים ותשע והוא, המפקיד לוג מעשר אוכל עליו תשעים. כיצד המפקיד לוג טבל אוכל עליו תשעים ותשע והוא, אומי לוג שבשולי חבית הרי הוא חולין (והשאר תרומה על הכל). 20. נטל לאכול וגטל לשתות, אומר לוג שבשולי חבית הרי זו תרומה על מעין שבתוך חבית, ושאר המעשר סמוך לו, וזה שעשיתי מעשר 5 5 עשוי תרומת מעשר עליו, מעשר שיני בצפונו או בדרומו, מחולל על המעות. 21. כיצד המפקיד לוג מעשר אוכל עליו תשעים, או לוג שמן שבשולי חבית הרי הוא חולין. (ושאר תרומה על הכל) נטל לאכול ולשתות, אומר מעשרן בדרומן ותרומת מעשרן מעין שבחבית. גמרן ודאי, נותנן לכהן. ספק גמרן ספק לא גמרן, מעשר עליהם וקורא שם למעשרותיהם. כיצד, אם היו של טבל, אומר 6 מעשרן בדרומן ותרומת מעשר בדרום דרומן, אם היו של מעשר טבל, אומר תרומת מעשר בדרום דרומן. 22. מי שהיו לו שתי חביות, אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור, מביא שני לגינין וממלא מן זה כדי תרומת מעשר על שתיהם, ומזה כדי תרומ מעשר על שתיהן, והולך אצל (שתיהן) הראשון, אומ אם זה מן טמא אין בדבר כלום, ואם זה מן טהור (מן) ה זה עשוי תרומת *< מעשר על שתיהן. נוהולך אצל השני, ואומר אם מין זה טמא אין בדברי כלום, ואם זה מין טהור, מזה עשוי תרומה ומעשרות על שתיהן] וקורא שם לראשון, וחוזר וקורא שם לשיני. נמצאו שתי חביות מתוקנות. 23. הלגינין אחד של מעשר 61 מי שהיו וכוי. ילוש ספ ז, כ ו ע ג 80 עישורין סיכן... חשבון ד עשורים סכאן... החשבון הםפקיד... כיצד ד חסר. «ות ע והוא ד וחשעה הוא. והשאר ד ושאר. 3* הכל ד סתום. אוסר ך אום. M הרי זו חרוסה ד עשוי חרוםח ןסעשרן. םינץ ד סניין. שכחוך חביח ד שבחבית. הסעשד ד םעשר. ם. 56 או ד אוסר. 87 הוא ד הן. ולשתות ס ח ו חה ד זה. 66 שעי ד שני. הסעות ך ד [ונטל] לשתות. סעשרן בדרוםן ד םעשר בדרוסו. 58 ותרוסת וכו ך ןעשוי! תרוסת סעש ןעלן סניין. עליהם ד עליהן. לםעשרותיהם ך לסעשרותיהן. כיצד ד כיצד!קורא שם לסעשרותיה. 60 וחרוסת ד והרוס. 63 ואחת ך ואחד. לנעץ ך למין. סן זה ד סזה. כדי ד חסר. 63 שתיהם ד שניהן. והולך ך הולך. (שתיהן) ד חסר. 64 אום ד ואומר. סן ד מין. בדבר ן ד בדברי סן ד מין. >מן) ה זה ד חסר. עשוי ך עשוי ןכדי]. חתמת ד תרומה. 66 מעשר ן ד וסעשר ןוהולך... שתיהן] ן הושלם עיפ ך. 67 לשעי ד לשני. שתי ד חסר. סתוקנותן ד סתום. הלגינין ד חלגעין. 50. מיכן ואילך למי חשבון. כלומר, מאה מעשר ושבעים טבל, נוטל שבעים וארבע חסר שלשה עישורין, מאה מעשר וששים טבל נוטל ששים וחמש חסר ארבע עישורץ וכו. הממקיד לונ טבל וכו. הברייתות (הי ט-כיא) קשות מאד, ומירשתי אותן בדרך השערה בבה א. 61. מי היו לו וכו. כלומר, ונתערבו, ואמו יודע אמו חבית של מעשר טמא ואיזו של טהור. 62.מביא שני וכוי. שהרי אם יסריש מכל אחת מינה ובה, יהא בידו תרומת מעשר תלוי ולא יוכל הכהן לאוכלו, ולמיכך מלמדים אותנו כיצד יטריש מן הטהור על הטמא. 63. על שתיהן. ונמצא שיש בידו לנץ אחד של מעשר טהור ולח שני של מעשר טמא. 64. ה זה. כלומר, הרי זה. 66. מזה וכוי. צ ל: ה (-הדי) זה עשוי תרומת מעשר וכר. וקורא וכו. כלומר, נמצא קורא וכוי. 67 ש ל מעשר וכו. כלומר, שהיה מתחילה מעשר טבל טמא, ועכשמ שניתקן הרי זעא מעשר מתוקן טמא.

117 106 דמיי פ ח טבל טמא, ואחד של מעשר טבל טהור, שותה מזה וטובל ושותה מזה וטובל, ושותה משניהם כאחד, וצריך טבילה באחרונה. 24. מי שהיו לו שתי 0 ל חביות, אחת של מעשר טבל טמא, ואחת של חולין טהורין, מביא שני לגינין וממלא מזה כדי תרומת מעשר על זה, ומזה כדי תרומת מעשר על זה, הולך אצל הראשון, ואומר אם זה טמא אין בדבריי כלום, ואם זה מין טהור עשוי מזה כדי תרומת מעשר על זה. הולך אצל שיני, ואומר אם זה מין טמא אין בדבריי כלום, ואם זה מין טהור עשוי מזה כדי תרומת מעשר על זה. קורא שם לראשון, 5 ל וחוזר וקורא שם לשיני. נמצאו חביות מתוקנות, והלגינין אחד של מעשר טבל טמא, ואחד של חולין טהורין. שותה מזה וטובל, ושותה מזה וטובל, ושותה משניהם כאחת, וצריך טבילה באחרונה. סליק פירקא וחס ל ת דמאי טהורין I ד ואחד. ואחת א טהור. ך. 70 טמא ן ביה ד כאחח צריך. 80 כאחד וצריך ד תרוטוח. חתמת ד עליה. על זה ך טזו. 71 סזה ד לניני. לנינין ד טהורים. 73 חרוסת םזה ד חסר. בדבריי ד בדברי. ד [טין! טמא. 72 טמא ד חסר. על זה ך בדברי. בדבריי ד והולך... השני. הולך... שיני ד עליה. על זה ד חרוסוח. 78 שוחה... ד לשני. לשיני a 7 קורא ד קור. סעשר על זה ד סעש עליה. 74 סזה ד חסר. ך כאחד 77 כאח ח וצריך ך סשניהן. םשניהם דשות... ושות... שחה. ושוחה... ושותה צריך. 68.טבל טהור וכוי. כלומר, שהיה מתחילה מעשר טבל טהור, ועכשיו שעשאו תרומת מעשר. הוא תרומת מעשר טהור, ומותר לכהן. מזה וטובל וכוי. שהרי הוא בספק שותה משקין טמאין, וכן בשני. 69.משניהם כאחד וכוי. המסרשים השלימו עיס הירושלמי: נדברי רבי. ר לעזר בר שמעון אומר! שותה משניהם כאחד וכו. וסירשו בירושלמי שר אלעזר בר שמעץ סובר שססק משקץ טמאץ אץ מסמאץ את הגוף, ולסיכך טובל בסוף, שהרי אם שתה משניהם כאחד שתה משקץ טמאץ בוודאי. 70. של מעשר וכוי. כלומר, שהיו לו שתי חביות שתת ונתערבו, ולא ידע איזו היא של מעשר טמא ואיזו היא של טבל טהור. ומדברים כאן שבחבית של מעשר לא היו אלא תשעים לונ של מעשר ועשרה לוגץ של חולץ גמורים, וביחד מאה לוגץ, ולסיכך אי אסשר להכיר בינה ובץ החבית של טבל, שאף היא בת מאה לונץ, עיץ בבהיא. של חולין טהורין וכוי. כלומר, של טבל טהור שהומרשה ממנו תרומה גדולה. כסיגנץ המשנה במיז מיז. 71.כדי תרומת מעשר וכוי. כלומר, לוקח מכל אחת עשרה לוגץ, כשיעור תרומת מעשר של התשעים מעשר (כשמסריש עליהם מלבר). 72.מ י ן טהור וכוי. ומכיץ שהמין הטהור הוא הטבל, הרי יש כאן עשרה מעשר כדינו, והוא עושה אותם תרומת מעשר על התשעים של מעשר >עיץ לעיל). ומן הטבל אתו צריך להמריש תרומת מעשר כלל, שהרי מותר לו לעשות את כל המעשר תרוימ על מקום אחר. 75.של מעשר טבל טמא. כלומר, שהיה מתחילה מעשר טבל טמא, ועכשיו כשתוקן הוא מעשר טמא. ומותר בשתייה, וכםיגנון הברייתא לעיל. 76. של חולין ט הו ר ין. כלומר, שהיו מתחילה חולץ (=טבל שהוםרשה ממנו תרומה גדולה, עיץ לעיל) טהורץ, ועכשיו הוא תרומת מעשר טהור, וכטיננון הברייתא לעיל.

118 מסכת תרומות נפרק א ] 5 1. ר יהודה או חרש שתרם תרומתו תרומה. אמ ר יהודה מעשה בבניו של ר יוחגן בן גודנדא שהיו חרשים, והיו כל טהרות ירושלם נעשין על גבן. אמרו לו משם ראיה, שהטהרות אין צריכות מחשבה, וגעשות על גבי חרש שוטה וקטן, תרומה ומעשרות צריכין מחשבה. ר יצחק אומ משום ר אלעזר תרומת חרש לא תצא לחולין, מפגי שספק, םפק יש בו דעת, ספק אין בו דעת. כיזה צד עושין לו, בית דין ממגין לו אפיטרופין, הוא תורם והן מקיימין אותו על ידיו. רבן שמע בן גמליאל אום איזה הוא חרש, כל שהיה חרש מתחילתו, אבל פיקח ונתחרש הוא כותב והן מקיימין על ידיו. 2. שומע ואיגו מדבר זה הוא אילם, מדבר ואינו שומע, זה הוא חרש. וזה וזה הרי הוא כפיקח לכל דבר. 3. איזה הוא י! שוטה, היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו, והמאבד מה שנותנין לו. פעמים שוטה, פעמים חלום, זה הכלל כל זמן ששוטה הרי הוא כשוטה לכל דבר, וחלום, הרי הוא כפיקח לכל דבר. 4. ר יהודה או קטן» מעשה בבכיו וכו/ ימש פ א ה א, מ ע ב. ועיין בבלי חגיגה ג א/ * ל יצחק וכר. בגלי שבח קכ ג א ; יבמות קי ג א/ 7-6 לבן שמע וכו/ ילוש הנ ל; ניכוין פ ז ה א, מ ח ע ג; בבלי שם ע א א/ 8 שומע ואינו וכו/ בבלי חגיגה ב ב/ גינוין ע א א/ *- 1 איזה הוא שועה וכו/ ילוש פ א ה א, מ ע ב; גיטין לפ ז, מ ח ע ג; בבלי חגיגה ג ב/ פעמים שועה וכו/ ילוש הנ ל; בבלי ל ה כ ח א/ ועיין ילוש יבמות פי ד כןה א, י ד ע ב; בבלי יבמות ל א א וכתובוח כ א/ ל יהודה או וכו/ ילוש פ א ה א, מ ע ב. ועיין במשנתנו פ א מ ג ובילוש שם מ ע ג; יבמוח פי ג ה ב, י ג ע ג. ה ו א 1 אי ד אוסר. חרוטה ד תרום. יהודה ד יודה. 2 גודנדא... חרשים ד גתד... חרשי. טהרוח ירושלם ד הטהרו שבירושלם. נעשין על גבן ד נעשוח על גבם. 3 שהטהרות ד טהרוח. נ ב ' ד גב. 4 וסעשרוח צריכין ך ומעשרו צריכות. םחשבה ד פחוח. אוס סשום ד אוסר טשם. * שספק ספק ד שהוא ספק. כחה צד ד כיצד. 0 לו ן ד חסר. אפיטרופין ד אפטרופוס. ה יא. והן ד והוא... והם. אוחו ד חסר. 7 שסע ד שסעון. אוס ד אוסר. אחה ד איזהו. כל ד חסר. סחחילתו ד םחחלתו. פיקח ד פקח. 8 וגחחרש ד שנתחרש. כותב ד חורם ידיו ד סחום. אילם ך אלם.» חה חה ך זה חה. הוא כפיקח ד הן כפקח. דבר ד סחום. איזה הוא ד איזהו. 10 והפקרע ד וטקרע. 11 פה ד ןאחן םה. פעסים... פעםים ד פעםי... ופעםים. ששוטה ד ןשהו ן שוטה. 12 וחלום... כפיקח ד חלום... כפקח. דבר א דבר [איזה הוא שוטה היוצא]. תסחקה הכפלה םוטעית זו עיי נקודות או ד אום. ציל: אותה, כלומר את אותו וכוי. 6.מקיימין 1. חרש וכוי. שאינו שומע ואמו מדבר. כלומר, מרשה לתרום, כותב וכו. 8. הוא התרומה, ואומרים מה שהמריש הקטן תהא תרומה. ובכתיבתו מוכיח שיש בו דעת, עיץ בבהיא. 107

119 108 תרומות פ א שהיניחו אביו במקשה, הוא תורם ואביו מדבר על ידיו, תרומתו תרומה. אמרו לא הוא שתרם, אלא אביו שאומן אחריו. 5. כיזה צד תורם את שאינו שלו, 5! ירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות, אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה, ואם איגו חושש, תרומתו תרומה. כיצד יודע אם חושש משום גזל ואם לאו, הרי שבא בעל הבית ומצאו, ואמ לו כלך אצל יפות, אם היו יפות אינו חושש משום גזל, ואם לאו, הרי זה חושש משום גזל. אם היה בעל הבית מלקט ומוסיף עליהן, בין כך ובין כך אינו חושש משום נזל. 6. הננב והאגם והגזלן 20 תרומתן תרומה, ומעשרותן מעשרות, והקדישן הקדש. אם היו בעלים מרדפין אחריהם אין תרומתן תרומה, ואין מעשרותן מעשרות, ואין!הקדישן] הקדש. בעלי בתי סיקריקון תרומתן תרומה, ומעשרותן מעשר, והקדישן הקדש. הבן והשכיר העבד והאשה תורמין על מה שהן אוכלין, אבל לא יתרומו על הכל, שאין אדם תורם את שאינו שלו. הבן בשל אביו, והאשה בעיסתה, הרי אילו תורמין, מפני 25 שהן תורמין ברשות. 7. אריס שתרם ובא בעל הבית ועיכב, אם עד שלא תרם עיכב, אין תרומתו תרומה, ואם משתרם עיכב תרומתו תרומה, אבל אין רשאי להוציא מעשר, אלא על חלקו בלבד. פועל שתרם את הגורן, אין תרומתו! ילד וכו,. ילוש כאן פ א ה א, מ ע ב; קידושין כ ב ב ; ב מ כ ב א. הגנב וכוי. ילוש 25 אליס שחלם וכו. עיין בבלי בכולים פ א ה ב ק ג ע ד; בבלי ב ק ס ז א/ קי ד א ובי. גינףן נ ב א ; קידושין מ א ב/ פועל וכו. עיין במשכחכו פ ג מ ד. 13 שהיניחו דשהניחו. םדבר דםקיים. ידיו דידו. אטרון ד אסרו [לון. u שאוטן דשאיפן. אחריו ן ד סתום. כיזה צד ד כיצד. 15 ירד ד [הרי] שירד. חבירו ד חברו. סשום ד סשו. 18 ואם ד אם (כיפ). חושש ד חושש [סשום נזל]. יודע ד ידוע. 7! הביח ד בית. ואס ד ואסר. אם היו ד נםצאו. 18 זה ד חסר. 19 והאנס והגזלן ד והנזלן והאנס. 20 וםעשרוחן סעשרות ד וםעשרותיהן מעשר. 21 אחריהם ד אחריהן. םעשרוחן םעשרוח ד םעשרוחיהן םעשר. ואין ד ואי. [הקדישן] ן כיה ד. א חסר. הקדש ד הקדיש. 22 בתי ד בתים. סיקריקון ד סיקרקון. הרוסה ד הרום. םעשר ד סעשרר. הקדש ד הקדיש. 23 העבד ד והעבד. יחרוסו ד יחרמו. שאין ד שאי. 24 את ד דבר. והאשה ד והאש אילו ד אלו. 25 שהן חורסין ד שתרסו. ברשות ד סתום. ועיכב ד ועכב. 26 עיכב ד עכב >ב פ). 13. במקשה. בשדה קשואים, והוא עוזר לאביו בלקיטת הקישואים. מדבר על ידו. כלומר, מרשה על ידו, עיין בבה א אמרו לא וכו. בד: אמרו לו לא הוא וכו,והיא היא. 14.שאומן אחריו. שקיים ואימן(מלשון אמירת אמן) את מעשיו. 15 וליקט. כלומר, לעצמו כדי לאכול. עיץ בבה א אינו חושש וכוי. שהרי בעהיב גלה את דעתו שניחא ליה בלקיטתו, ומשלו הוא תורם. 18. הרי זה חושש וכוי. מםני שדברי בעה ב מוכיחים שהיתל בו, כלומר, וכי לא מצאת אצלי יותר ימים כדי לנוזלם ב ע לי בתי סיקריקון וכו. כלומר בעלי בתים שקנו את השדה מן הסיקריקון (קרקעות שהומקעו עיי המלכות ובאו לידי בעלי זרוע שלא כדיני ישראל), והם חייבים ע פ דין להחזיר לבעלים אם יש בידם למדות. וכל זמן שלא החזירו תרומתם תרומה, שהרי לקחו את השדה ברשות. עיץ בבהיא. 24. בשל אביו וכוי. כלומר, אם הוא סמוך על שלחנו תורם על כל הסעודה, וכן אשד. תורמת על כל העיסה ולא רק על מה שהיא אוכלת בלבד. 26.תרומתו תרומה וכוי. מסני שהאריס זורה ומעמיד את כל הכרי, ואץ הגורן נכנס אלא אם כן נתרם (כמסורש בםיסא),וד.וי ליה כתורם ברשות, מה שאץ כן במעשרות שמסרישין אותן אחיכ, ואץ לו רשות לעשר על חלקו של בעה ב שלא מדעתו.

120 תרומות פ א 109 תרומה. ואם אמ לו בעל הבית כגוס לי גרני, תרומתו תרומה, שאין הגורן נכנס אלא אם כן גתרם. 8. פועלים שתרמו את הבור, אין תרומתן תרומה. ואם 3 היה בור קטן, ואחרים משתמשין בו, תרומתן תרומה. 9. רשאי בעל הבית להפקיד מעשר טבל כדי תרומת מעשר שבמעשר. ר יוסי אומי בעל הבית שתרם את המעשר מה שעשה עשוי. 10. אפיטרופין תורמין ומעשרין על ניכסי יתומין, מוכרין בתים שדות וכרמים בהמה עבדים ושפחות, להאכיל ליתומים, לעשות להם סוכה, לולב, וציצית, וכל מצוות האמורות בתורה, לקנות להם ספר תורה 35 ונביאים, דבר הקצוב מן התורה, אבל אין פודין עליהם שבויים, ואין פוסקין עליהם צדקה לעניים בבית הכנסת, דבר שאינו קצוב מן התורה. ואין רשאין להוציא עבדים בני חורין, אבל מוכרין אותם לאחרים, ואחרים מוציאין אותם בני חורין. ר אוי, או אני שנותן דמיו ופודה את עצמו. 11. אין מוכרין ברחוק ליקח בקרוב, ברעה ליקח ביפה. אין דנין לחוב, ולזכות, להכניס, ולהוציא ליתומים, אלא אם כן נטלו רשות מבית דין. צריכין אפיטרופין לחשב עם יתומים באחרונה 4 0 דברי ר. רבן שמע בן גמל אומ אין ליתומים אלא מה שהניחו להם אפיטרופין. מוכרין עבדים ליקח בהם קרקעות, אבל לא קרקעות ליקח בהן עבדים. רבן שמעון בן גמל אומ אף לא עבדים ליקח בהן קרקעות. אין בית דין עושין 28 שאין הגורן וכו,. ילוש מעשרות פ ג ה נ, כ ע נ. פועלים וכר. ירוש פ ג ה ד, מ ב ע א. 3 1 ל יוסי אומ, וכו,. ימש, פ א סה א, מ, ע ג, ועיין מנחות כ ד ב,. ועיין בבלי ניכוין ל א א,. 32 אפיעלופין וכו,. להלן ב ב פ ח הי ד ובבלי ניכוין נ ב א, (כל ההלכות עד שו, 45). ועיין בילוש, כאן פ א ה א, מ, ע ב; ניכוין פ ה ה ד, מ ז ע א; בבלי קידושין מ א ב/ שדות. כ ל. 35 אין פודין וכו,. בבלי ב ב ח סע א. 39 ולזכות וכו,. עיין בבבלי עיין בילוש ה ובילוש, ניכוין הכ ל; ילוש ב ק פ ד ה ה, ד ע ב. 28 ואם אס ד אם אסר. גרני ן כיה ך. א נתי. 28 תרוםה ד תרוס. 30 תרוםה ד סתום. 31 תרוטת ד תרוטות. אום ך אוסר. 32 אפיטרופין ך אפטרופין. ניכסי יתוסין ן ד נכסי יתוםים. 33 וכרסים ך וכרסי. ליתוםים לעשות ד ליתופין ולעשות. 34 להם ן ולולב. סצוות ד סצות. לקנות להם ד ולקנות להן. 38 מביאים ן ד ד להן. לולב ד נביאין ןוכתוביןן. התורה ד התור. עליהם שבויים ד עליהן שבדין. 30 עליהם ן ד וא ינו. 37 ואחרים... אותם ד ואחרי... אותן. 38 או ן ך ח ס ר י ן א ץ ן, 1 עניים ע ל,ה ן < ך»י ד אוט אופ. 39 ברעה ד ברע. ולהוציא ליתוםים ד להוציא ליתוםין. 40 צריכין אפיטרופין ן ת ו ט ץ. 41 ר ד רבי. שסע בן נםל אוס ד שטעון בן נטליאל ה י ד וצריכין אפטרופין. יתוםים ן ך אומי ליתופים ך ליתוםין. אפיטרופין ד אפוטרופין. 42 בהם ד בהן אבל... קרקעות ד חסר. 30.ואחרים משתמשין וכו. כנראה שצ ל: ואחרים ממשמשים בו, כלומר אם היה הבור קטן, או שהיו אחרים ממשמשים בו, ויש לחשוש שמא יטמא מה שבתוכו להמקיד מעשר וכו. כלומר להפקיד מעשר טבל טהור ולשומרו בטהרה, כדי שיוכל אחיכ הלוי לעשותו תרומת מעשר על המעשר שנטמא. 31.בעל הבית שתרם וכו. כלומר, וממילא יכול בעל הבית להפריש מיד בעצמו מן הטהור על הטהור שלא ברשות הלוי, ואץ צורך שימקיד מעשר טבל ולחכות עד שיבוא הלוי ויפריש תרומת מעשר מן הטהור על הטמא. 35. אין פו דין וכוי. אעפ י שהיא מצוה רבה.

121 110 תרומות פ א אפיטרופין נשים ועבדים כתחילה, ואם מינה אותן אביהם בחייו עושין אותן 45 אפיטרופין. 12. ר שמעון בן מנסיא אומ יתומין שסמכו אצל בעל הבית, או שסמכן אביהם, או שסמכן בית דין, מעשר ומאכילן, מפני תיקון העולם. וכן היה ר שמע בן מנסיא או יתום בן לוי שהיה נדל אצל בעל הבית, מעשר ומאכילו, מפני תיקון העולם. אם היה בן אשתו כהן או לוי, הרי זה מאכילו. 13. קטן שאמ לאחד בשוק האכילני מעשר, מאכילו מפני תיקון העולם. אם היה לנדל 50 אצלו כהן או לוי או עני הרי זה מאכילן שלו. אם היה בן אשתו כהן או לוי או עני, הרי זה מאכילו מחלקו. אם חייב לו מזונות, או שהיה עושה עמו כדי מזונותיו, הרי זה מאכילו משלו, ועושה לו בחלקו סנולה. 14. לא יתרום בעל הבית את המעשר ויטול רשות מלוי, ולא הזרוע והלחיים והקיבה ויטול רשות מכהן, אבל מלוה אותן להיות מפרישין עליהן מחלקן. מכרי כהונה ולויה אינן רשאין לעשות 55 כן. ודברים האובדים מותר, מפני שכמשיב אבידה הוא. ר אלעזר אומ מי «יתומין שסמכו וכו/ עיין גינוין פ ה מ ל. so כהן וכו/ עיין דמאי פ ד מ ד. לא יתרום וכו/ עיין לעיל דמאי פ ז שר 40 ומש ש. 54 מלוה וכו/ משכה ניכוין פ ג מ ז. 44 אפיטרופין ד אפטרופין. בחחילה ך בחחלה. אביהם ך אביהן. אותן ן ך חסר אפיטרופין ד אפטורפין. סגסיא אום וכוי ד אלעזר אוסר יחוסים. 40 שסטכן אביהם וכו ד שסםכם אביהן או שססכום. תיקמ ך חקון. 47 שםע בן סנסיא ד שסעון בן אלעזר. או ד אוסר. שהיה נדל ד שנדל. 8< תיקון ד תקון. העולם ך העולם ןהיה לסד אצל לוי או כהן או עני הרי זה םאכילו סשלון. לוי ד לוי ןאו עני ן. םאכילו ד סאכילו [םחלקן!. 49 שאס ך שאסר. םעשר ד םעשר ןםחלקון. תיקון העולם ד חקון עולם לנדל... אם ד חסר. 51 םזונות ד מזונו. שהיה עושה ד שעשה. 52 הרי זה ד חסר. אח ד חסר. 53 הםעשר ד סעשר. סלוי ד ןםןן הלוי. הזרוע ד ןאחן הזרוע. והקיבה ד והקבה. סכהן ד ןסןן הכהן. 54 ספרישין ד ספריש. סכרי ד םכדי אינן ד אינו. 66 ודברים האובדים ד בדברי האובדין. שכסשיב וכו ך שהוא כםשיב אבדה. אום ד אוסר. סי כיה ך ונליון א. א ספני. 44. ואם מינה וכוי. כלומר, אם היו אסוטרוםסים על נכסיו בחייו (שכן נהנו בעלי האחוזות הגדולות) ומאכילו וכוי 47.מעשר בבהיא. ליורשיו. ועיין אסוטרוססים אותם אף ביד ממנים כלומר, מאכילו אף את המעשר. ואעסיי שלהלן בסמוך נתבאר שבלוי סמוך על שלחנו אינו נותן לו מעשרות, שאני הכא שנותן לו את כל הטבל, ומםריש בשבילו מעשר ומאכילו. 48.מ א כי לו ציל: מאכילו נמחלקון, כלומר, נותן לו תרומה ומעשר, מסני שאץ מזונותיו עליו, ואץ דינו כיתום הסמוך 49. מ א כי לו וכוי. ואעסיי שאץ דרך לחלק מעשר בשוק, וחייב לתת לו צדקה, מימ התירו על שלחנו לגדל אצלו וכו. ציל: מגדל אצלו, כלומר שהוא סמוך על שלחנו בקביעות. לוכאןוכר. 50.שלו. כלומר, של בעל הבית, והיינו חולץ מתוקנץ, ודעו כבנו הסמוך על שלחנו. 51. מחלקו כלומר, אם 52. סגולה. כלומר, מחלקו של כהן וכו, מסגי שבן אשתו איגו כלמוד אצלו. הכהונה, הרי מאכילו לבנה, ורוצה לתת לו את מתנות לעשות נחת רוח לאשתו ודואג רוצה בשביל בן אשתו את דמיהן על יד מעכב לעצמו, ומסגל חולין שחייב לו, ואת המתנות משלו 53. ויטו ל רשות וכוי. כלומר, לא יעכבם בתחילה לעצמו על מנת ליטול אחיכ רשות מן על יד אבל מלוה וכוי. כלומר, שנותן דמי המתנות למטרע, ומעכבן הלוי או הכהן, עיץ בבהיא. כלומר, מכרי האבות שנותנים להם את כהונה וכוי. 54. מכרי אחיכ לעצמו בתור םרעץ החוב. המתנות בקביעות, ולא יסםידו את חלקם אםילו אם לא יתן להם מעות למםרע על חלקם. ועיץבבהיא וכוי. כלומר, דברים שחייב ליתנם מיד לכל כהן שיזדמן לו כדי שלא האובדים 55.ודברים יתקלקלו, אץ אצלם מכירי כהתה, ואף הם מותרים ללוות על חלקם בדברים האבודים.

122 תרומות פ א, פ ב 111 שבא בדרך, והיו בידו תאינים וענבים ומלפונית שאין יכולין להגיע לעיר, משליכן לתוך הנקע או לתוך הםגאין. היה עובר בין הגוים ובין הכותיים והיו בידו דברים שאין יכולין להגיע לעיר, מגיחן על גב הסלע. ר יוסי אוי גותגן בפונדתו עד שיסריחו. 15. גוי שתרם של ישר אפילו (שלא) ברשות, אין תרומתו תרומה. מעשה בפיגא בישר אחד שאמ לגוי תרום גורגי ותרמה, וחזרה תרומה לגורן, ובא מעשה לפגי רבן שמע בן גמלי, ואמי הואיל וגוי תרמה איגה תרומה. ר יצחק אומי גוי שתרם של ישראל, והבעלים מקיימין על ידיו תרומתו תרומה. סליק פירקא בי] נפרק 1. המוכר פירות לחבירו ואמ לו פירות שמכרתי לך טבלים הם, בשר, בשר בכור הוא, יין, יין גסך הוא, שורת הדין איגו גאמן. ר יהודה או לא גחשדו ישר על כך, אלא הכל לפי משהוא איש. 2. היה מקריב עימו זבחים, ואמ 58 מכיחן וכו,. עיין במשכהכו כאן פ ח מי יא. «* נוי שחרם וכו,. משכחכו פ א מ א; בבלי שבת קכ נ ב, ; יבמוח קי נ א, ; ניכוין כ נ ב, ; חכחומא חממה סי, נ, ; בובר סי, ב,. «גוי שחרם וכו/ עיין ירוש, דמאי רפ ו, כ ה ע א; חרומוח פ א ה א, מ, רע נ. 1 שמכרחי וכו/ עיין להלן מע ש פ נ הי ב ומש ש. לא כחשדו וכו/ עיין לעיל דמאי פ ה ה ב שו 0!. 3 היה מקריב וכו/ בבלי ניכוין כ ד ב/ 7 והיו בידו ד ובידו. וטלפונית ך וסלפפונר.»» והיו בידו תאינים ן.בידר חסר ב א והושלם בנליון. ף ובידו תאני. 89 שיסריחו ן ך אוסר. או ד נבי סלע. נב הסלע ך ליגע. להניע ד דבריי. 88 דברים 60 בפיגא ן ד חסר, ובא נםחק ע נקודות. >שלא< ד!חברים ושל ן ישראל. ישר ד שיסריחן. ד חסר. 61 שסע בן ד [לי] גרני. נורני שאסר. ד שאם ד בישראל. בישר ד בסינא. ד ןאחן 62 של ך אוסר. אום ך והנוי תרם. וגוי חרסה ד ואסר. ואס ד נסליאל. ג פ ל ד והבעלין. והבעלים ל. בבור הוא ן ד חסר. 2 בשר ך לחברו ואסר. לחבית ואס >ב'פ<. ד פי! פירות פשהוא ד ישראל על כן. 3 ישר על כך ך ודה אופ. יהודה או אין. ד אינו ד הוא בכור. א י ע ד סה שהוא האיש. סתום. סקריב עיסו ן מקרב עפו. ואם ן ך ואסר. 57. לתוך הנקע וכו. כלומר, לתוך מקום המשתמר, כגון בתוך נקיק או קוצים, אבל אינו מחוייב ליטפל בין הנוי ם וכוי. כלומר,ויודע שהם יכריחו אותו למסור להם בהן, שהרי בץ כך ובץ כך יטרחו בדרך בידו דברים וכו. לא דברה התוסםתא אלא בהוה,שדרכם של הנוים את התרומה, עיין להלן. 58. הסלע. ואל ימסור להם בידים. לדרוש מעוברי הדרך את הדברים שאמם יכולים להגיע לעיר. חולק על הרישא, ואוסר להשליכן לתוך הנקע, אלא חייב ליטמל בהן בנומו עד בסונדתו. נותנן שיסריחו. ועיץ בבהיא. בכור 2. בשר 1. שמכרתי וכו. כלומר, בשוננ, שלא ידע שהם טבלים, ורוצה לחוור בו. אינו נאמן. שהרי מעיד על עצמו שפשע, והוא אתו כלומר, שנשחט בטעות שלא עימ מומחה. וכו. לא נחשדו וכו. מסםיד כלום בחורה, ממני שהוא יודע את האמת וישתמש בטירות ובבשר לצרכיו. כלומר, לא נחשדו להעיד על חולץ שהוא טבל ועל יץ כשר שהוא נסך וכו מפני הנאה מועטת (שהרי מחזיר 3. משהוא איש. כלומר, אם מכיר אותו כשקרן וכקנתרן מותר לו שלא לממוך עליו. לו את הדמים).

123 112 תרומות פ ב לו נתפנלו, היה עושה עמו טהרות, ואמ לו נטמאו, לא נחשדו ישר על כן. א לו זבחים שהקרבתי עמך באותו היום נטמאו, שורת הדין אינו נאמן. או לא נחשדו ישראל על כך, אלא הכל לפי משהוא איש. אבל ר יהודה 3. השוחט את הפסח על בני חבורה, ואמ שלא לשמו שחטתיו, שורת הדין [אין] נאמן. ר יהודה או עד שלא יתחילו בו נאמן, משיתחילו בו אינו נאמן. 4. אין תורמין ממין על שאינו מינו, אבל אמרו כל מיני חיטים אחד, כל מין איפולין, ואנוזין, שקדים, ורימונים אחד, תורמין ומעשרין מזה על זה. 5. היו תאינים שחורות ולבנות בתוך ביתו. וכן שני מיני חיטים תורמין ומעשרין מזה על זה. ר יצחק אומ משום ר אלעזר, בית שמאי אומ אין תורמין, ובית הילל אומ תורמין. 6. כיצד אין תורמין מחדש על הישן, אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מן פירות שנה שעברה על פירות שנה זו, אבל שדה שעושה שתי בריכות בשנה, וכן שדה בית השלחין, תורמין ומעשרין מזה על זה. ליקט ירק בערב ראש השנה עד שלא בא השמש, וחזר ולקט משבא השמש, אץ תורמין ומעשרין מזה על זה, מפני שזה חדש וזה ישן. היתה שניה ונכנסה שלישית, הראשון מתעשר מעשר שני, והשני מתעשר מעשר עני. ליקט אתרוג בערב חמשה עשר «השוחט וכו/ להלן פסחים פ ד (פ ג) ה ז. «אין חורמין וכו/ משכ פ ב מ ד; מע ש פ ה מי א; ספרי קרח פי ק כ, עמ 147; ס ז, עמ 299; 298, ירוש במקומו, חלה פ ד ה ה, כ נו ננ ד; בבלי בכורות כ ג ב/ המורה ח א. 0! היו חאיכים וכו/ חולין קל ו ג. 3! מחדש וכו/ משכ פ א מ ה; מע ש הכ ל; להלן שביעיח פ ב ה ה; ספרי קרח הכ ל; ספרי ראה פיסקא ק ה, עמ 164; ועיין להלן בכורוח פ ז ה א; בבלי שם כ ג ב וחו כ בחוקחי ספי נ, קע ו ע ב. 5! ליקנו וכו/ להלן ר ה פ א ה כו; ירוש שם פ א ה ב, כ ז ע א; בבלי שם י ב א/ א ין. 8 או ן ך אוסר ן ך א ינ ו 0 ר. «ואס ד ואסר. ימי ד ישראל. 5 א ן ך א כך ד כן. משהיא איש ד סה שהוא האיש. 7 ואס ד ואסר. [אין] ן הושלם עיפ ד א חסי 8 אי ד אומי. יתחילו... סשיתחילו ד יתחיל... סשהתחילו. 9 חיטים ד חטין. איפולין וכי ד אוסילין ואנחים ושקדי ורמוני. 10 זה ן ך סחום. חאינים ן ד [לי] י ת חאנים. 11 חיטים ד חיטין. משום ד משם. ג! אומי ד אומר. ובית הילל ד ב הלל. תורסין ד סתום. 18 מחדש ד סן החדש. פן פירות ד מפרות. 14 פירוח ד פירו. שעושה ד שנעשה. ובמלה זו םתחיל שוב הנוסח של ב. שתי בריכות ן א שני נמות. וכן ן א כנון. 18 השלחין ד השלחי. ליקט ד לקט. בערב ן א ערב. 18 וחזר וכו ן א וחתר ולוקט (על הריו השניה סימן מחיקה) מי שבא. ומעשרין ן א [ואין] מעשרין. 17 מזה ד זה. שניה שלישית ן א שנייה... לשלישית. 18 שני והשני ן א שמי והשיני. בערב ן א ערב. 4.נתפנלו וכוי. כלומר, בשוננ ע י אחר. לא נחשדו וכוי. כלומר, שישרפו טהרות על פיהם ושיקרבו על מיהם חולץ בעזרה. 5. באותו היום וכר. כלומר, שהודיע לו לאחר זמן, הרי נחשי ונחשד. ועיץ בבהיא. 6. לא נחשדו ומי. כלומר. אף שלא אמר לו מיד עדיץ לא נשברה חזקתו אם אינו מכירו כקנתרן. עיץ בבה א. 7. אין נאמן. שהרי מעיד ששחטו בעצמו שלא כדץ, ויש כאן פשיעה נמורה. 8.עד שלא יתחילו וכוי. כלומר עד שלא התחילו בני חבורה לאכול ממנו ועדיץ הוא ברשותו נאמן. ור י סובר שכל זמן שהוא ברשותו נא^ עיץ בבהיא. 9.כל מין איפוליז וכוי. כל מעי סולים נחשבים למץ אחד, וכן כל מעי אגוזים הם מץ אחד וכוי, ותורמץ מכל מץ ומץ באותו מץ מאחד על השני. 15. ליקט ירק וכוי. כלומר, שמתעשר כשעת לקיטתו.

124 תרומות פ ב 113 בשבט עד שלא בא השמש, וחזר ולקט אחר משבא השמש, אין תורמץ ומעשרץ 20 מזה על זה, מפני שזה חדש וזה ישן. היתה שלישית ונכנסה רביעית, הראשון מתעשר מעשר עני, והשני מתעשר מעשר שני. 7. כיצד אין תורמין מן התלוש על המחוב/ אמר פירות תלושץ אלו עשויץ תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו, או פירות מחוברין אלו עשרין תרומה ומעשרות על פירות תלושין, לא אמר כלום. אבל אמ פירות תלושין אלו עשויין 25 תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו לכשיתלשו, הרי זה אוכל מהן עראי, ועושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר עד שיתלשו. נתלשו, דבריו קיימץ. 8. כיוצא בו, מי שהיה בא בדרך, והיתה בידו כלכלה של פירות שאינן מתוקנץ, ואפף הרי זו עשויה תרומה ומעשרות על פירות שיש לי בתוך ביתי לכשיגיע לעיר, הרי זה אוכל ממנה עראי, ועושה אותה תרומה 30 ומעשרות על מקום אחר [עד] שיגיע לעיר. הגיע לעיר דבריו קיימץ. נאכלו פירות, גגנבו, או שאבדו עד שלא הגיע לעיר, כלכלה בטבלה. משהגיע לעיר, דבריו קיימץ. יתר על כן אמ רבי אלעזר בן יעקב פירות ערוגה זו לכשתביא שליש ותעקר עשרין תרומה ומעשרות על פירות ערוגה זו לכשתביא שליש ותעקר. 9. כיצד אץ תורמץ מפירות הארץ על פירות 35 חוצה לארץ, אין תורמץ מפירות ארץ ישראל על פירות סוריא, ולא 2 1 אין תורמין וכו/ משכ פ א מ ה ומקבילוח. «אמר פימת וכו/ עיין בבלי קידושין ד. 32 יתר על כן וכו/ בבלי יבמוה ד מ י ן ס פ 2 7 / 3 3 כ י ן ל א 3 ן ן כ ן / ע י י ן 3 מ ש כ ח נ ן 3 ו ל ק 34 / 3 3 מפירות הארז וכו/ משכ פ א מ ה; ספרי קרח פי ק כ, עמ 147. ס ל ג ב ; קידושין» וסעשי ין ד א!ואין] סעשרין. 20 היתה וכו ד הית שלישי ונכנס רביעי. רביעית ן א לרביעית. 21 והשני...»' א והשיני... שעי. 22 הסחוב ך א הפחובר. אפר ן א אפ. פירות ך פי. אלו ן א אילו. ר ן. אלן ן א אילו. פירות ד פ". אלו ד חסר. א אילו. ך פ, ן א ח ס ר < 3 2 פ י ד ו ת ומעשרות ן תרוסה ד תרוס א!עלן תרוםה >ונסחק.על ). וסעשרות ן א חסר. 24 פירות ך פי. תלושין ן ד א תלושין!אלון (א אילו). אסר ן א אפ. אם ן כ ה א. ב אם מעל הסי ם נקודה לסיםן סחיקה< ד חסר. אילן. 28 ופעשרות ד וסעשרר. א חסר. פירוח פחוברין ך פירו סחוברי. א פ י. אל, ן פירות ד ס ק ו עד... ן ך אלו א אילו. 26 ועושה אותן ך ועוש אותו. וסעשרות ן א וסעשר. סק ו ם קייסין א חסר. 27 קייסין ד סתום. שהיה בא ן א שבא. והיתה ן א והיה. 28 פירות ך פי. אינן א שאינה. סתוקנין ך סתוקני א מתוקנת. ואס ד אוס א אס. עשויה ד עשוייה. תרוסה רו. 29 ביתי ן א ביתו גונסחקה וייו, ובין ד תרומ. ומעשרות ך ופעשרו א וסעשר. פירות ך פי ר ו פ. 30 ומעשרות ן א וםעשר. םקום השורות תלויה ירד). לכשיגיע ן א לכשאגיע. תרומה ד ת ד סקו. ןעדן הושלם עיפ ד א. ב חסר. קייסין ך קייסי. 31 פירות ך פי ןאון. בטבלה ד בטבל א בטיבלה. 32 יתר ן א יותר. אמ ד אסר. אלעזר ך אליעזר א אליע. פירות ד פירו א אם. 33 לכשחביא... וחעקר ד חסר. ותעקר ן א ותיעקר. עשויין... וטעשרוח ן א עשויה... ס ר. 34 לכשתביא ד לכשתבא. וחעקר ך א וחיעקר. וםעשר. סירוח ן א חסר. זו ד ח רו.»3 ספירות ד פפירו. ישראל וכו ן ן א ארץ. פירוח ד פי ה אר ץ כיצד א כאיזה צד. ד ישר על פירו סורי. 35 על מידות סוריא. כלומר, על מידות ממורחים שבאו מםוריא, ממני שחזקתם משדות גויס שלא היו מעולם בידי ישראל. עיין בבהיא.

125 114 תרומות פ ב מפירות םוריא על פירות ארץ ישראל. 10. ישראל שקנה שדה בסוריא הרי הוא כקונה בפרוד שבירושלם, תורם ומעשר עליה. ישראל וגוי שקנו שדה בםוריא, הרי הן כטבל וכמעשר שנתערבו זה בזה דברי ד/ רבן שמעון בן גמליאל [אומ ] חלקו של ישראל חייב, חלקו של גוי פטור. 11. ישראל שקנה שדה בםוריא, אע פ שחזר ומכרה לגוי, חייבת במעשרות ובשביעי שכבר נתחייבה. אבל העריסץ והחכורות ובתי אבות וגר שמשכן שדהו לישראל, אע פ שעשה לישראל נימוסות עליה, פטורה מן המעשרות ופטורה מן השמטה. 12. אי זה הוא ארץ ואי זה הוא חוצה לארץ, כל ששופע מטורי סמנים ואילך ארץ ישראל, מטורי סמניס ולפנים חוצה לארץ. נםץ שבים, רואץ אותן כאלו חוט מתוח מטורי סמנין עד נחל מצרים, מחוט ולפנים ארץ ישראל, מחוט ולחוץ חוצה לארץ. ר יהודה או כל שהוא כנגד ארץ ישראל, הרי הוא כארץ ישראל, שנ וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול. נסין שבצדדץ, רואיין אותן «נ ישראל שקנה וכו/ משכ qip חלה; להלן כלים ב ק פ א ה ה; גינוין ח א/ «ישראל וגוי וכו. ירוש, דמאי פ ו רה י, כ ה ע ד; בבלי גינוין מ ז א, ; חולין קל ה ב/ ועיין להלן מעשרוח ספ ב ומש ש. 40 ישראל שקכה וכו/ עיין בבלי ניכוין מ ז א/ «העריסין וכו/ בבלי גיכרן מ ג ב/ ועיין במשכ חלה פ ד מ ז ובירוש שם; מעשרוח פ ה מ ה ובירוש שם. «אי זה הוא וכו/ להלן חלה פ ב הי א; ירוש, שביעיח פ ו סה א, ל ו ע ד; חלה פ ד ה ח, ק ע א; בבלי ניכוין ח א/ 7* וגבול וכו/ במדבר ל ד ו/ ישראל ן ד א ישרי ישראל ן א ישרי. ב א סתום.»3 ספירות וכי ד ססירר סורי על פירר. עליה בפרוד ד בפרחדור א בסרואר. 37 כקונה ד כקוג. שקנה שדה ד שקנ שדי. ישראל [אופ ן ן כ ה ד א או ב חסר. 39 רבן וכי ד רשביג. ישראל ד ישר. ב פחוח 41 ובשביעי שחזר ד שחזור. אעיפ א אף על פי. 40 שקנה ד שקני. חלקו א וחלקו. ד ישר. שסשכן א והחוכרין. ד והחכורו והחכורות ד א האריסין. העריסץ ד ונשבעית א ובשביעית. ניםוסות לישראל ד ישר א [לון ישר. אעיפ א אף על פי. 42 לישראל א לישר. א שסישכן. אי זה הוא וכו ד א אייו 43 השםטה ן א השםיטה. פטורה טן הפעשרות ד פטור סן הםעשרר. א ניםוסי. היא הארץ ואחו היא. 44 ששופע א השופע [ויורד] סטורי ד טטור א פטורוס גביפ). סםניס ולפניס ן א ולהלן. 45 נסין ן אהאניס ( ישראל ן א ישר. יאילד ד ואלך. ד אסמן א אסנוס < ב פ) סטורי ססנין ד טטורי אםנון א םסורוס אסנוס. עד ן א ועד מתוח א סחוח [עליהם ן. כאלו ן א כאילו. ולחוץ ך לחוץ. ישראל ן א ישר. ולפנים ד ולפני. סחוט אפן החוט (ביפ). 40 נחל ד נחלי. הוא ישראל ד א ישר. שהוא בנגד ן א שכננד. 4 7 או ד א אוס. יהודה ד יהודי 4 7 נסין ונבול ב ך פחוח. הים וכו א וני. 48 והיה ד והי. ישראל א ישר. ד הו א היא. א והנסין. 36.ישראל שקנה וכו. כלומר, אבל ישראל שקנה שדה בםוריא, הרי היא כמו שנתכבשה, וקםבר תנא זה שכיבוש יחיד שמו כיבוש, ונתחייבה מדאורייתא. עיין בבהיא. 37.ב טרו ד. כלומר- בטרבר. 38. ב טורי א וכוי. אבל באיי אף חלקו של נוי חייב (אם מכר לישראל לפני נמר מלאכה), מפני שאנו מחזיקים שהשדה היתד. טעם בידי ישראל, ואין כח בידי נוי להפקיע באיי מידי מעשרות. 42.שעשה לישראל וכוי. «'ל:שעשה לו ישראל (כני כייע), כלומר שכבר שלח לו את ההתראות שיפרע לו את חובו, והגיע זמן הגביה מן המשכון. עיץ בבהיא. 44. ו ל מני ם כלומר, ולהלן, כני כייע. 45.נםין וכוי. כלומר, האיים.

126 תרומות פ ב 115 כאלו חוט מקפלריא עד (אוקייס) אוקיינוס מנחל מצרים עד אוקיינוס, מחוט ולפנים ארץ ישראל, מחוט ולחוץ חוצה לארץ. 13. ספינה הבאה מחוצה לארץ לארץ והיו בה פירות, מחוט ולפנים אם היא גוששת חייבת לפי חשבון, והיוצא לחוץ לארץ אינו חייב לפי חשבון. ר לעזר אומ עפר חוצה לארץ חייב לפי חשבון. אבל ערלה וכלאי הכרם שוץ לגוי בארץ ישראל, בםוריא, בחוצה לארץ, אלא שר יודן או אין לנכרי כרם רבעי בסוריא. אמ ר יודה מעשה בשביון ראש הכנסת של כזיב שלקח מן הגוי כרם רבעי בסוריא ונתן לו דמיו, ובא ושאל את רבן גמליאל שהיה עובר ממקום למקום ואמ לו המתן עד שנהה בהלכה, אמ לו משם ראיה, אף הוא [שלח לו] ביד שליח חרש מה שעשיתה עשיתה, אבל לא תשנה לעשות כן. 14. אץ תורמין מן התבואה שלא הביא שליש. כיצד יודע אם הביאה שליש ואם לאו, אם זורעה ומשצמחה הדבר ידוע שהביאה שליש, ואם זורעה ואינה מצמחת הדבר ידוע שלא הביאה שליש. 50 קפיכה וכו/ עיין משכ חלה פ ב מ ב, בבלי ניכוין ז ב/ 5 והיוצא וכו/ עיין משכ חלה ה פ ז ה ו, כ ע ב; מע ש פ ה ה ג, כ ו ע א. ועיין פ א כ כ ר י ו כ ו / מ ץ ש / ^ ל מ א. פ ג. 59 אין הורמין וכו/ חלה פ א מ ג; תוספ שם פ ב ה ה; ירוש כאן פ א במשכ כאן שפ ה ה, מ ע ד. 60 אם זורעה וכו/ מדרש הכאים (הול הופמן), עמי 76; ילוש שביעית פ ב ה ז, ל ד ע א; מעשרות פ א ה כ מ ע ע א; חלה פ א ה ד, כ ז ע ד. ועיין בבלי סנהדרין ס כו א/ י* כאלו א כילו. חוט ך חוט ןמתוח] א חוט ןטתוח עליהןן. טקפלריא ן א מקיפלוריא. עד ן א ועד (ב ' פ < >אוקייס< ד א חסר (ואף ב ב נפחק עיי נקודות). אוקיינוס ך אוק נו (כיפ) א אוקינוס. טחוטן א םן החוט. 0 ולפנים ך ולפני. ישראל ן א ישרי. טחוט ן א וטן החוט. הבאה ן א שבאה. 6 1 לארץ ד א חסר. סחוט ן א טן החוט. אם היא ן א חסר. נוששת ן כיה ד ב ניששת א הנוששת. לטי א חסר. 62 חשבון ן א בחשבון. והיוצא ד היוצא. לחוץ ד לחוצ א חוצה. אינו ד אין א אפה. ח כ ד א ח בח. לעזר ך א אליעזר. אוס ן ך אופר. 3 חוצה לארץ ד ארץ ישראל א הארץ ב ג ו י. 84 בחוצה ך בחוצ. יודן ך א יהודה. או ך אוסר אאוט. ןכל שהואן. שרן לנוי ן א שווין לנכר, ד לנוכרי. 65 בסוריא ך א בסוריא ןוחכםים אוטר (א וחכט אוט < יש לון. אס ך אסר א אי. יודה ד א יהודה. בשביון ן א בשנביון. רא«ך א ראש ןביחן. הכנסח ד הכנס. כזיב ן א אכזיב. נו י. 58 כרם ד חסר. בםוריא P ד חסר סן הנוי כרס רבעי ן א כרם רבעי פן ה ד בסורי. דםיו ן א ןאחן דסיו. שהיה עובר ד שהי עובי. 57 םסקום לפקום ד פסקו לסקר. יאט א אס. שנהה ד א שנהיה. 58 ןשלח לון ן כיה ד א. ב חסר. חרש ן א חדש. שעשיחה ן שו י. 69 סן התבואה ן א תבואה. שלא ן א ןעדן שלא. הביא ן ע ש ית א ע ן ך ע ש ית ה ד שעשית. ד א הביאה. כיצד ן א כאיזה צד. יודע ן א יודעין. 80 ואם ך א אם. אם ן א חסר. זורעה ד זורעח. ופשצםחה ך וסצסח א וםצסחת. הדבר ידוע ן א דבר בידוע. ואם ך אם. א חסר. 61 הדבר ידוע א דבר בידוע. 52 אינו חייב וכו. כשיטת ריע במשנת חלה רפיב שםירות הארץ שיצאו לחו ל פטורים. עיץ בבהיא ע ט ר חוצה לארץ וכו. ציל: עפר נשיצאן חוצה וכו (ועיין בשנויס), כלומר ויש בו פירות שגדלו בארץ.וריא לשיטתו במשנת חלה הניל שמחייב פירות הארץ שיצאו לחויל. 56. ונתן לו דמיו. כלומר, וכבר לא היה יכול לחזור בו. 57. ה מ תן וכוי. כלומר, ומכיוון שלא שמענו שהורה לו לאיסור, שימ מותר. יעיץ בבהיא. 58. חרש וכוי. כלומר, בסתר, כדי שלא לביישו. ומכיוון ששלח לו בסתר לא נודעה הוראתו בבית המדרש. לא תשנה וכוי. כלומר, שלא תססיד את דמיך, מפני שתצטרך לסדותו.

127 116 תרומות פ ג פרק ג 1. מפני מה אמרו אלם לא תורם, מפני שאין יכול [לברך. מפני מה אמרו סומא לא יתרום, מפני שאץ יכול] לבור את היפה מן הרעה. מפני מה אמרו שכור לא יתרום, מפני שאץ בו דעת. אע פ שכור, מקחו מקח וממכרו ממכר ונדרו נדר והקדשו הקדש ומתנתו מתנה. עבר עברה שחייב עליה חטאת מחייבין אותו [חטאת], סקילה מחייבין אותו סקילה. כללו של דבר, שכור הרי הוא כפקח לכל דבר. 2. מפני מה אמרו בעל קרי לא יתרום, מפני שאץ יכול לברך. מפני מה אמרו ערום לא יתרום, מפני שאינו יכול לברך. אבל מכסה את עצמו בתבן ובקש ובכל דבר ומברך. 3. היה הולך להפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני מאימתי מברך עליהן, משהפרישן. הפרישן, אם עתיד לקרות להם שם אין בהן קדוש עד שיקרא להן שם, ואם אץ עתיד לקרוא להן שם כיון שהפרישן נתקדשו. 4. ר יהודה או מודיד אדן את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, ובלבד שלא יתרום במדה. שוקל אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, ובלבד שלא יתרום במשקל. מונה אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, ובלבד שלא יתרום במנ^. ר יוםה בי ר יהודה או לא במדד! ולא במדוד, ולא במשקל ולא בשקול, ולא במנ^ ולא במנוי. אמ לו מעשה שהיינו! מפני מה וכו/ ירוש פ א ה ו, מ ע ל.» אע פ שכור וכו,. בבלי עירובי; ס ה א/ י ערום וכו/ ירוש הכ ל; ועיין דמאי פ א מ ד ובירושלמי שם; בבלי שבח כ ג א (ומקבילוח); ב מ קי ל ב/ «אבל מכסה וכו/ לעיל ברכוה פ ב הי ד, שו 42.» מאימחי וכו/ לעיל ברכוה פ ו חי ד, שו 67 ומש ש. אם עחיד וכו/ עיין להלן מע ש פ ד הי ד. מודיד אדן וכו/ ירוש פ א סה ז מ ע ד. ועיין במשכחכו פ א מ ז, בספרי קרח פי קכ א, עמ 147. ה ו מ לם B y ך ןא (א וםפני). 1 אלם ן א אילם. תורם ד א יתרוס. 2-1 [לבדך... יכול] ן ב חסר. 2 פן ן א פתוך. הרעה ד הרע. נ שכור ן א שיכור. אעיפ ן ך א אף על פי ןשאםרו] שכור ד א שיכור. 4 ונדרו... והקדשו... ומתנתו ד א הסדר הוא: מתנתו... תדת... והקדשו ונדרו א ונידרו. והקדשו ד הקדשו א והקדישו. ומתנתו ד מתנתו. מתנה ד מתל. עברה א עבירה. שחייב ן א שחייבין. עליה ך עליי. 6 מחייבין ך מחייבי א [הרי הוא] חייב. אותו א חסר. ןחטאת] ן כיה בא בד חסר. מחייבין אוחו ן א [הרי הוא] חייב. דבר ד דבי. שכור ן א עאין. 8 םכסה נ ו < מ א ינ ו ך א ע א י 7 ע א ין ן א שיכור. 6 הוא ד הר. כפקח א כפיקח. א סכסה [הוא]. וסברך ב ד א סתום. תרומה ד חרוס. ופעשר ך ופעש א פעשר ומעשר ד ומעשי. שני ד עני א שעי. מאימתי ך מאסתי ב סאיםתי [םאיסתין. 10 קדוש ן ך א קדושה שיקרא להן ן א שקרא להם. ואם ן א אם.!1 לקרוא ד א לקרות. או ד אוסר א אוס. סודיד ד אטודד ב םוריד. אדן ד א אדם. 12 טבלו ן א טיבלו בסדה... יתרום ן א חסר. שוקל... יחרום ד חסר. 18 טבלו א טיבלו. 14 בםניין ך א בסעין. יוסה ד א יוסי. בי ר ד ברבי א ברי או ך אוסר. בםדה ן א בסידה. 18 אס ך אסר א אסרו. שהיינו א והיעו. אדם וכוי. 3. דעת. כלומר, לשער ולתרום מאומד כהוק. 11. מוריד אדן וכו. כלומד, מודד

128 תרומות פ ג 117 מלקטין תאנים אחרי אביך, ואמ, לנו היו מוגץ. אמ, ר שמעון בן אלעזר מעשה בזקן אחד בערדסקיס שהיה שוקל את כלכלתו מלאה וחוזר ושוקלה רקנית, והיה ר מאיר משבחו. התורם את הכלכלה ונמצאו פירות בצידי כלכלה הרי אלו תרומות, מפני שלבו לתרום על הכל. 5. היו לפניו תאנים ורמונים, אץ 20 מחייבין אותו להיות יושב ומשער בין בדקה בץ בגסה, אלא תורם כדרכו בבינוגי. 6. התורם את הגורן, צריך שיכוין את לבו על מה שבקוטץ, על מה שבתבן, על מה שבצדדץ, על מה שבגורן. התורם את הבור, צריך שיכוין את לבו על מה שבחרצנין ועל מה שבזגין. התורם את הגת, (צריך שיכוץ את לבו) צריך שיכוין את לבו על מה שבגפת, אם לא כיון, תניי בית דין שיתרום(את) 25 על הכל. 7. ר יוסה או כל בית גיתות תפיסה אחת. כיצד, גת אחת לשתי בורות, שתי גיתות לבור אחת, שתי גיתות לשתי בורות, בזמן שכולם תפיסה אחת תורמץ ומעשרץ מזה על זה, ניטמא אחד מהן, תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו. אץ כולם תפיסה אחת אין תורמץ ומעשרין מזה על זה, ניטמא אחד מהם, לא יתרום מן הטהור שבו על הטמא שבו. וכן היה ר יהודה או כל 30 בית הבד קורא אחת. כיצד, קורא אחת לשתי בורות, שתי קורות לבור אחת, שתי קורות לשתי בורות, בזמן שכולם תפיסה אחת תורמץ ומעשרין מזה על זה, ניטמא אחד מהן, תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו. אץ כולם תפיסה מ ל. 5 כל ביח וכר. ימש פ ב ה א, מ א ע ב. מ ע ש מ ם פ ה ה ח ו ר ם ו כ ן / מ ש כ /! 0! חאנים א תאינים. אחרי ד אח א אחר. ואס ד ואסר. היו ן א הוו. אס ך אפר א א. שסעון א שסע,. 17 בערדסקיס ך בערדסקום א בארדסקוס. אח ן א חסר. םלאה ן א םליאה. וחתר א חתר. רקנית ד א ריקנית. 18 והיה ן א היה. ונפצאו פירוח ן א נםצאו חאינים. בצירי ן ד בצדי א בצד. כלכלה ן א הכלכלה. 9! אלו ן א אילו. חרופוח ן כ ה א. ב ד חרופה. שלבו ן א שליבן. על ן א את. תאנים ורםונים ן א תאינים וריסונים. 20 בדקה בין בנסה ן א דקה ובין גסה. 21 בבינוני א בבינונית. ב ד סתום. צריך ד צדי. שבקוטין ד שבקשין א שבקימין. על א ועל. 22 שבתבן... שבצדדין ן א שבצדדין ועל פה שבחבן. על םה שבגורן ן א חסר. ב ד פתוח. הבור ד הנת. צריך ד צרי. 23 הנח ד הבור. (צריך... לבו) ך א חסר. 24 כיון ן א כיוון. תניי ד א תנאי. ב י ח יין ד ביד ד א [הואן. שיחתם ן א שיחרים. (את) ך א חסר >ב נסחק עיי נקודוח). 28 יוסהן ד יוסי א יהודה. או ך אופר. גיתות ד הגרגות א הניתוח. חפיסה ד א תפוסה. נח אחת ד גת אחד. 26 בורות ד בורו. אחח שחי ן א אחת ושתי. ניחוח ד ניתר. שכולם ן א שכולן. חפיסה ן ד א חפוסה. 27 סזה ד סן זה. חורם ן א [לאן יחרום >ונםחק.לא ). 28 הטםא ד הטס. כולם ן א כולן. חפיסה אחח ד תפוס אח. וסעשרין ן א [ואין] סעשרין. 29 סהם ן א סהן או ד אוסר א אוט. 30 קורא אחח ן א חפיסה אחח [היא]. קורא ד קור א קורה. 31 שכולם ן א שכולן. חפיסה ן ד תפוסת. 32 ניטםא ד נטפא. אחד ן א אחח. כולם ן א כולן. 19.תרומות. כלומר, כבר נתרמו. 20. בין בדקה וכו. כלומר, לשער כמות הדקות כנגד הגסות, או שישער לתרום בנסים נגד הגסים ודקים נגד הדקים. 21. ש ב קו ט ין. כלומר, שבלים קטועות שלא ני דשו כראוי. 22.שבגורן. כלומר, מה שנשתייר בקרקע הגורן. את הבור. ציל: את הגת, כגי ד וכםתור וסרח. עיץ בבה א. 23. את הגת. צ ל: את הבור (כגי ד וכסו ס הניל), כלומר, את הבורשלשמן. ועיץבבה א. 25. ד יוםה וכוי. צ לנר יהודה,כגי כי עוהר שסיריליאו. תסיסה אחת, כלומר, עיקר ויחידה אחת. ועיץ בבה א שו

129 118 תרומות פ ג אחת אין תורמין ומעשרין מזה על זה, נטמא אחד מהן לא יתרום מן הטהור שבו על הטמא שבו. 8. היה מלקט גפי ירק ומניח בגינה, תורם מאחד על 35 הכל, הביא מץ אחד ביניהן, תורם מכל אחד ואחד. הביא מיגין הרבה בקופה, כרוב מלמעלה וכרוב מלמטה ומין אחר באמצע, לא יתרום מן העליה לתחתץ אלא אם כן הקיף. 9. חמשה ציבורין בגורן, תורם מאחד על הכל. אמ ר יהודה אימתי, בזמן שעיקר הגורן קיים, אין עיקר הגורן קיים תורם מכל אחד ואחד. 10. המכנס פירותיו לתוך ביתו, אע פ שמפוזרץ «תורם מאחד על הכל. שתי מגורות בעלייה אחת, תורם מכל אחת ואחת, (ש)סקי תבואה ועגולי דבילה וחביות של גרוגרות כולם בהקפה אחת, תורמץ ומעשרין מזה על זה. 11. מאימתי תורמץ את הגורן, משתעקר האלה. כבר מקצת, תורם מן הכבור על שאינו כבור. 12. מאימתי תורמין את הגת, משיהלכו בה שתי וערב. מאימתי מטמץ אותה, בית שמיי או משיינטל מעשר ראשון. «בית הלל או משיינטל מעשר שני. אמ ר יהודה הלכה כדברי בית שמיי, אלא שנהגו הרבים כדברי בית הלל. וחכמים אף מוציאץ תרומה ומעשרות 33 כנומא וכו/ עיין במשכ פ ב מ א. 35 הביא מיכין וכו/ ילוש פ ב ה א, מ א ע ג. 38 בזמן שעיקל וכו/ עיין בילוש הכ ל. >»-» סקי תבואה וכו/ ילוש הכ ל, ועיין בילוש מע ש ספ ג. «מאימתי וכו/ ילוש מעשלות פ א ס ו, מ כו ע א; שבח פ ו ה ד, ח ע ב. כבל וכו/ ילוש מעשלוח הכ ל. «מאימחי וכו/ ילוש פ ג ה ד, מ ב ע א. ועיין להלן כוהלוח פי א ה ד. ועיין במשכ כאן פ ג מ ד.»< מאימחי וכו/ ילוש הכ ל. 33 וטעשרין א ואין פעשרין. נטמא... פהן ן א ניטטא... פהם. 34 נפי... בנינה ן ךכפי... בגנה. טאחד ד א פאחח. 35 ביניהן... אחד ואחד ן א ביניהם... אחת ואחת. הביא ד הבא א ןהיהן טביא. סידן דפפיני. 36 בקופה דפקופ. וסין דוסן. אחרןדאאחד. 37 העליה ד אהעליון. לתחחון א[על] חחחון. הקיף ד הקף ב ד א סחום. ציבורין ד צמרי. פאחד ן א פאחח. 38 אפ ר יהודה א חסר. אפ ן ך אסר. איםתי ד אםחי. שעיקר ד שעקר. עיקר ן ך עקר. 39 אחד ואחד א אחח ואחח. א סחום. הסכנס ד היכנים א הכניס. אעיפ שפפחרין ן ך א אף על פי שהן פפחרין. 40 סאחד א סאחת. אחח ואחת ד אחד ואחד. >ש<סקי ד שקי א סקי. 41 ועגולי ן א ועיגולי. וחביות ד ודוגיות. כולם ן א כולן. 42 סשתעקר ן א סשיתעשר. כבר ד צבר א בבור. טקצת ד םקצת ןהנורן]. 43 הכבוד... כבוד ד הצבור... צבור א הבבור... בבור. ב ד סתום. םשיהלכו א סשסהלך. 44 םטסין ד א טטסאין. אוחה ד חסר. שסיי או ך א שםאי אוסר < א אוט ) פשיינטל ך טשינטל א םשיטול. 45 בית הלל א ובית הילל או ד אוטר א אוט. טשיינטל ד טשינטל א טשיטול. שני ן א שיני אם ד אטר. שסיי ד א שטאי. 46 הלל ן א הילל. וחכסים או ן ך וחכטי אוטרי א והכס אוט. 34. ג מי ירק. כלומר,כפי גכגי ד<,אגדיירק. 35. מין אח ד וכוי. צ*ל: מין אחר. 37. העליה. ציל: העליון, כגי ד, כי ע וראשונים. 38.שעיקר הגורן וכו. כלומר, מקום שדשין את החטים באמצע (הרשים ע*פ הירושלמי). 40. ע ל הכל. מפני שעומדק להצטרף אחיכ במגורה אחת. 42. ה א ל ה כלומר, משעקר את העתר(הקלשץ) מתוך הכרי, מפני שכבר נמר מלהפך בו. ועיץ בבהיא. 46. ת ר ו מ ה ומעשרות. ציל: תרומה נותרומת! מעשר (כגי הירושלמי). כלומר בעהיב קובע מקום למעשר ומוציא תרומת מעשר ממנו, ואינו צריך להוציא אף את המעשר, ולא איכפת לנו אם יתן מעשר טמא ללוי, אם כבר הומרש תרומת מעשר מן המעשר.

130 תרומות פ ג 119 ומטמין את הגת מיד. 13. מאימתי תורמץ את הזתים, משיטענו. ור שמעון או משייטחנו. ר יוםה בי ר יהודה או מביא זתים בקופה ונותן לתוך הממל ומהלך בהן שתי וערב. אמרו לו אינו דומה ענבים אתים, ענבים ריכות ונותקות 5 את יינן, זתים קשץ ואץ נותקין את שמנן. 14. אין תורמץ שמן על זתים הנכתשין, ולא יין על הענבים הנדרכות. אם תרם, תרומה ויחזור ויתרום. הראשונה מדמעת בפני עצמה וחייבין עליה חומש, אבל לא שנייה, וצריך להוצי עליהן תרומות ומעשרות. ר יוסה אומ בית שמיי או תורמין, ובית הלל או אין תורמץ. מודים שאם תרם שצריך לתרום שנייה. התורם זתים על זתים העתידין ליכתש, ענבים על ענבים העתידין לידרך, תרומה ויחזור ויתרום. הראשונה מדמעת, שנייה אין מדמעת. הראשונה חייבין עליה חומש, 4 7 מאימתי וכו/ ירוש הכ ל. ועיין להלן כוהרוה פי א ה ד. «ר יוסה וכר. ימש הכ ל, מ ב ע אין תורמין וכו/ משכ פ א מ ח. 52 ולריך וכו/ ילוש פ א ה ח, מ א ע א. 53 ר יוסה וכו/ ירוש הכ ל, מ ע ד. ועיין במשה עדיות פ ה מ ב לפי הגהת ר מכא בירוש הכ ל, מ א ע א. ועיין ימש פ א ה ד, מ ע ד.»«התורם וכו/ ילוש פ א ה ח, מ ע ד; שם ה כו, מ א ע א. 47 וםטםין ד א וםטםאין. סיד בד סתום. סאיטתי ך איםחי. את א חסר. הזתים ן ד הזיתים א זיתים. םשיטענו ד טשייטעינו א טשיטעינו. 4 8 אי ד אוסר א אום >ב*פ). םשייטחנו א סשיטחינו. ר ן א ור,. יוסה בי ר ד א יוסי ברבי (א בי"< או ד אוסר א אופ. םביא ן א םשיכיא. זחים ד א זיחים. 49 בהן א בהם. אינו א לא. ענבים לזתים א זיתים לענבים. לזתים ד לזיתים. ענבים ן א שהענבים. ריכות ד א רכות. 50 יינן א יינם. זתים ד א זיתים. ואין ד ואינו. זתים ד הזיתים א זיתים. 61 הנכתשין ן א הנכתשים. הענבים ן א ןגבין ענבים. תרוטה ד ןתרוט ] חרוטה. ויחזור ד ויחזר א יחזור. 52 שנייה ד שניה. 63 להוצי ד א להוציא. עליהן ן א םהם. תרוםות ד תרוםה. א חסר. וטעשרות ן א מעשר. יוסה ד א יוסי. אום ד אוסר. בית שם ד ב ש א בית שםא' או ד אומרין א אוס. תורםין ן א [אין] חורטין. 64 הלל ן א הילל או ד אוסרין א אום. אין א חסר. סורים א וםודים. זתים ד א זיתים. 65 זתים ד זיתים א הזיתים. העתידין ד העתדין א ועתידין. ל י כ ת ש ד להכתש. על ענבים ד על ענבי א על הענבים. העתידין ד העתידי א ועחידין. חרוסה ן ד חרום. ויחזור ד ויחזו א יחזור. 56 ויתרום הראשונה ד ויתרו הראשע. שנייה ד שניה א ושנייה. אין א אינה. םדםעח הראשתה ד סדסע הראשוני. עליה ד עליהן 47.משיטעגו. כלומר, משיטעינו את הקורה על הזיתים. 48. לתוך הממל. בירושלמי: תחת הממל, והיא האבן המאונכת שמםרכץ בה את הזיתים. עיץ בבהיא. 49.ומה לך בהן וכו. כלומר, וגוהג בזיתים כשם שנוהג בענבים. 50. ואין נותקין וכוי. כלומר, ועריץ לא באו הזיתים לכלל משקץ, ואץ תורמץ עליהם משמגם. אין תו ר מ ין וכוי. םירשו בירושלמי, שגזרו חכמים משום גדר מי חטאת שלא יבטלו, שאם אתה אומר שתורמץ מן השמן על הזיתים שעתיד לעשות מהם שמן, יעשה קצת מהם בטהרה (או שיקגה שמן טבל ודאי מן החבר, והחבר ימריש מן השמן על הזיתים בטהרה) ויעשה את שאר הזיתים בטומאה. 52.מ דמע ת וכוי. שהרי מדאורייתא היא תרומה גמורה. 53.ת רומו ת ומעשרות. הגכון בכי ע: וצריך להוציא מהם (כלומר, מן השמן וק היץ של תרומה שגיה) מעשר. ואף לפנינו ציל: עליהן מעשרות. וכן הדין נותן, שהרי מדאורייתא אמה תרומה, ויש כאן טבל טבול למעשרות. 54. מודים וכו,. בבא זו מפרשת את משנתנו מיא מיד: אץ תורמץ זיתים על השמן וכוי, ואם תרמו ביש אומרים תרומת עצמן בהן, ובהיא אץ תרומתן תרומה. 55.העתידין ליכתש וכוי. והרי אף כאן יש נדר של בטול מי חטאת >עיץ לעיל שו 50 דיה אץ תורמין), ולפיכך דינו כלעיל.

131 120 תרומות פ ג שנייה אץ חייבין עליה חומש, וצריך לקרות להם שם. חזר ועשה זתים הראשונה שמן, וענבים ראשונות יץ, תרומה ואץ צריך לתרום שנייה. 15. התורם זתים על זתי ם לאכילה, הרי זה תורם על השמן הראויץ לעשות» דברי ר/ רבן שמעון בן גמליאל או, תורמץ על אוכלן חוץ מגלעניהן. מודים בקולפסץ שתורמץ על אוכלן חוץ מגלעניהן. 16. התורם ענבים לשוק ועתיד לעשותן צימוקים, תאנים ועתיד לעשותן גרוגרות, דמונים ועתיד לעשותן פרד, תרומה ואץ צריך לתרום שניה. ר אליעזר או בית שמיי או אץ צריך לתרום שנייה, ובית הלל או צריך לתרום שנייה. אמרו בית הלל לבית שמיי 65 הרי הוא או וכמלאה מן היקב, לא תרם זה מן היקב. אמרו להם בית שמיי הרי הוא או וכל מעשר וגו, אם אומ אתה צריך לתרום שנייה, 57 חזר וכו/ ירוש, הכ ל קה ח, מ א ע א. 59 הרי זה חורם וכו/ ילוש פ א ה כו, מ א ע א. ח כ ז. 66 וכל 61 החורם וכו/ עיין במשכ פ א מ ע. 65 וכמלאה וכו/ במדבל י מעשר וכו/ ויקרא כ ז, ל/ 57 שנייה ד שניה א ושנייה. זתים ד א זיתים. 88 הראשונה ד ראשונים א ראשנים. ראשונות א ראשונים. תרוסה א חסר. ואין ן א אין. שנייה ן ך שניה. 89 זתים ד א זיתים [שפן ן. זתים ד זיתים א הזיתים. הראויין לעשוח א הראוי להיעשות. 60 ר ד רבי. נםליאל ן א נטלי אי ד אופר א אום. אוכלן ד א אוכלין. סנלעניהן ד טנרעניהן א םנרעיניהן. 61 בקולפסין ד בקלפין א בקלופסין. שתורסין ן א שתורם. םנלעניהן ד סנרעניהן א פנרעיניהן לשוק ועתיד ד חסר. 62 ועתיד א עתיד. ציםוקים תאנים ד א ציפוקין תאינים. ועתיד ד חסר. א עתיד. רסונים ד רםונין א ריסונים. ועתיד א עתיד. 63 פרד ן ך פוי א פראנר. (. אין ן א חסר. שניה א שנייה או ד אוסר א אוס. שט אי ד א שסאי אופר (א אוט 64 שנייה ד שניה (ביט) הלל א הילל אי ד אוסר א אוס. צריך ן א [אין ן צריך. הלל לביח שם אי ד אוסר א אום. וכםלאה ן א כםלאה יי א שסאי לביח הילל. שס ד ש ט א ' בית שם ד ביש א בית הילל 8 8 אי ד אוסר א אוס. וכל ן א כל. סעשר ן כיה א פ ב ד סעשה. ונו ן א [הארץ סזרע הארץ! ונו אום ד אוסר. שנייה ד שניה. להם שם. בבא זו אין כאן מקומה, תשתרבבה מלהלן שו 58, ועיץ מש לקרות 57. וצריך כאן צריך לגרום את הניל: תרומה נוצריך לקרות להם שם! ואין וכו. צריך ואין 58. תרומה זיתים שמן על וכו, וציל: זיתי התורם בד ובכי ע: וכו. זתים 59.ה תו ר ם וכוי. צריך שמן ומי, כלומר זיתים ששמנם אנור בתוכם. וכיוון ששניהם נגמרה מלאכתם הרי תורמין מזה על זה אבל רבי שהרי הגרעין אינו אוכל. מנלעניהן. 60. חוץ כמשנתנו סיא מ ט, ועיין בבהיא. הסובר שתורמין למי השמן שראויץ לעשות מחשב אף את השמן הבלוע בנרעינים. 61. ב קו ל מ סין המזץ. ומכיוון שעיקרו לעורר את תאות אותו כדי אוכלים זית קשה otoxuju/sas) שהיו כלומר, לשוק לאכילה גרידא ולא לשמן אין תורמץ אלא על האוכל שבו. >ריע לעף). עומד כלומר ענבים לאכילה (לשוק, ולא לנת), והיינו דבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא וכו. ועתיד דמון. של (גרעינים) למרידות כללי קיבוץ סרד הוא שם 63.סרד. מלאכתו. נגמרה אליעזר או וכוי. בבא זו מסרשת את משנתנו(סיא מיט): מי שתרם וכו וענבים על ענבים לאכילה ר ועליה אמר ר אליעזר שחולקים בה ביש וביה אם דרך אחיכ את לדורכן אינו צריך לתרום. ונמלך כלומר, כשדרך אחיכ את הענבים, נתברר למםרע שלא תרם מן 65. לא תרם וכוי. המשואר. (ארש). היקב.

132 תרומות פ ג 121 אף זה לא קיים קדש לה,. 17. תורמץ מן הערימה על הכרי, אבל לא מן הכרי על הערימה. 18. המכניס שבלים לתוך ביתו לעשותן מלילות, הרי זה תורם שובלין. בן לוי שנתמנו לו שובלץ ועתיד לעשותן גורן, ענבים 70 ועתיד לעשותן יין, זתים ועתיד לעשותן שמן, שכשם שתרומת ראשית מן הגרן ומן היקב כך תרומת מעשר מן הגרן ומן היקב. ר ליעזר או תורמין מן הטהור על הטמא. אמ ר אליעזר מעשה ונפלה דליקה בגתי כפר סגנא ותרמו מן הטהור על הטמא. אמרו לו משם ראיה, אלא שתרמו מהן עליהן. ר אלעאיי אומ משם ר אליעזר תורמין מן הטהור על הטמא אף בלח. כיצד, מי שכבש 75 זתיו(בטיט) בטומאה ומבקש לתורמן בטהרה, מביא משפיך שאין בפיו כביצה ומניחו על פי חבית, ומביא זתים ונותן לתוכו, ותורם, נמצא תורם מן הטהור על הטמא ומן המוקף. אמרו לו אץ קרר לח אלא יץ ושמן בלבד. 19. ר יוםה או התורם מן הטמא על הטהור בץ בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה.»» המככיק וכו/ עיין בבלי ביצה י ג א/ ל ליעזל וכו/ משכ, פ ב מ א. ועיין חלה פ ב מ ח. 73 ל אלעאיי וכו/ ילוש פ ג ה א, מ א ע ב; חלה ספ ב, כ ח ע ד ל ר יוקה וכו/ ימש פ א ה ד, מ ע ד; פ ב ה ב, מ א ע ג; פ ו ה א, מ ד ע א; בבלי מנחות כ ה ב/ ועיין בילוש ספ ב מ א ע ד. ד» זה ד הוא. קדש ן א קודש. פן ד חסר. העריפה ן א הפוץ ד העדפה [פן הסוץן. 08 העריפה ד הערסה. ב א סתום. הפכניס שבלים ן א הכניס שובלין. לעשותן ן א לעשות. 6 9 ש ו ב ל י ן ד שבולין. שובלין ד שבלין א שובלים. ועתיד ן א עתיד. 70 ועתיד ן א עתיד >ב פ<. הגרן ד א הגורן. 71 הגרן ך א הגורן. ליעזר ד אליעזר. א חסר. א ו ' ד אוסר א אום. 73 אס ד אפר. ונפלה ד א שנפלה. דליקה ד דלקה. מתי ד בגרנו א כנותו. כפר סגנא ן א בפרסננא. 73 ראיה ד ראייה. עליהן ן א עליהם. אילעאי. 74 אוס ד אסר א אס. םשם ן א סשום. אליעזר ן א ע ז - ך א ל, ע א ן א ל כ סחוח. ו א ף. שכבש ן א שכיבש. 76 זתיו ד זיחין א זיחיו. (בטיט) ן ן א א ף כ ה ד א. ב אליעזור. ד א חסר. להורסן בטהרה ד לחרסן בטהר. סשפין ד א פשפך. כביצה ד כביצי. 76 וסניחו... וםכיא א וסניח... סביא. זתים ד זיתי א זיתים. נםצא ן א נםצאת. חורם ד חור. 77 אין ן א אינו. לח ד לה. בלבד ד בלב. 78 יוםה ך א יוסי. או ןדאוס. בין בסזיד ן א ובין בםזיד. 67 אף ו ה וכו. כלומר, שהרי בשעה שתרם עדיץ לא חשב לדרוך את הענבים, וממילא כבר קדשה התרומה, וכבר נתקיים בה קודש לה, ואם אתה אומר שצריך לתרום שנייה, נמצאת מבטל קודש לה. (אויש הנ ל). 68. לא מן ה כדי וכו. ממני שהתבואה שבערימה כבר נתייבשה, תמצא תורם מן הרע על הימה. לעשותן מלילות. כלומר, כדי להפריש את הדגן ע י חיכוך קל באצבעות, הרי המלילא אינה אלא הכשר מלאכה בטחינה בחטים, והשכלים הן כחטים למני טחינה, וכבר נגמרה מלאכתן. 69. שנתמנו לו וכוי. כלומר, שבלימ שהכניסן בעהיב למלילות וכבר תרם עליהן כדין, וכמסורש ברישא, אלא שאץ דעת הלוי כדעת בעהיב, והלוי עתיד לעשותן גורן וכי ועיין בבהיא. 70.שכשם שתרומת וכו. כלומר, הדץ הוא כשם שתרומת ראשית(כלומר, תרומה גדולה) היא מן הנורן וכו אף תרומת מעשר כן. 74. אף בלח. כלומר, ביבש הרי יכול להקיף ממש עיי שיחבר את הטהור ואת הטמא בםחות מכביצה מתים, אבל בלח הרי אמו יכול לעשות כן, שאם יוציא את הויתים מן החבית ויסמיכם ימשך השמן הטמא תחת הטהורים ויסמאם, ולסיכך איר אליעזר שאף בלח יש תקנה. ועיץ בבהיא. 77 אלא יין וכו. כלומר, אבל זיתים לחים הם יבש ביבש, ואץ נניעת מי המשסך מססיקה להיקף יבש טהור וטמא. ועיץ בבהיא.

133 122 תרומות פ ג, פ ד אמ ר יוסה מה נשתנה זה מן [התורם מן הרעה על היפה. מפרישץ תרומת» המעשר מן] הטמא על הטמא, ומן הטהור על הטהור, ומן הטמא על הטהור, אבל לא מן הטהור על הטמא. ר נחמיה או אין מפרישין מן הטמא על הטמא אלא בדמיי בלבד. אמרו לו הרי הוא [אומר], ונתתם ממנו את תרומת ה לאהרן הכהן. פרק ד 1. התורם והמעשר בשבת, בין בשוגג בין במזיד, מעשרותיו מעשרות. והמטביל כלים בשבת, בין בשוע בין במזיד, עלו לו ידי טבילה. תורמין חטין על הפת, אבל לא הפת על החטין אלא לפי חשבון. תורמין תאנים על הגרוגרות במדה, וגרוגרות על תאנים במניין, אבל לא תאנים על 5 הגרוגרות במניין, ולא גרוגרות על תאנים במדה. רבן שמעון בן גמליאל בבלי יבמות פ נו ועיין ייוש, בכורים פ א ה ג, ס ג ע ד; משכ ספ ב. ייל מן הרעה וכו/ מפרישין ועיין קפרי קרח qip פי קכ ב, עמ 150. ב (ובמקבילות שצוינו בגליון שם). ירוש «מן הכוהור וכו/ ירוש פ ב ה א, מ א ע ב; ועיין בבלי ב ק קנףו ב/ וכו/ במדבר י ח, וכו/ ונתתם ועיין בבה א. הנ ל; חלה פ ד ה מ p ע א; בבלי הנ ל. כ ח.! התורם וכו/ משנ פ ב מ ג; להלן שבת פ ג ה כו וה י; ועיי ש ביצה פ ד ה ד. ירוש כאן 3 תורמין וכו/ ירוש פ ב ה ד, פ ב ה ג, מ א ע ג; שבח פ ג ה א, ה ע ד; בבלי בילה י ז ב/ מ א ע ד; בבלי מנחוח נ ד ב/ 0 ל אם ד אסר א א. יוסה ד א יוסי. זה א זו [התורם... פן ן ן הושלם עיס א ב חסר. הרעה ד הרע. תרומת הםעשו ד הרוסה ומעשרות. 80 וסן הטסא ן א מן הטמא. 81 נחמיה א נחמיא. אי ד א אומי. על הטמא ד על הטס. 82 בדם ך א בדםאי. [אוטר] כיה ד א אי ב חסר. 1 והסעשר בשבת ד והסעש בשב. בין בסזיד א ובין בשיר. 2 והטטביל ן א הטטביל. בין בסזיד ן א ובין בסזיד. לו א חסר. 3 חטין ן א [סן] חיטין. אבל לא הפת ן א ואין חורמין פח. החטין ן א חיטין. תאנים א תאינים. 4 הגרוגרות בסרה ן א גרוגרות בסידה. חאנים בסניין א תאינים בםינין. תאנים א תאינים. 8 הנרונרות בםניין ד הנרונרו בפנין א נרונרות בטינין. תאגים כסדה א חאינים בםידה ב ד פחוח. נסליאל א נסל. 79. מן הרעה וכו. כלומר, והרי בזה כיע מודים, כמפורש במשנתנו פיב מיו. 80.ומן הטמא על הטהור וכו. ציל: ומן הטהור על הטמא, אבל לא מן הטמא על הטהור. וכיה בירושלמי ובבבלי. 82.ממנו וכוי. כלומר, ואפילו הוא טמא מפריש ממנו תו ר מ ין ח טין וכוי. כלומר, למי מדה, שהרי בקב חטים יש יותר מקב מת. ועיץ בבהיא. 3. לפי חשבון. כלומר, לפי חשבץ החטים שבפת,אבל לא לפי הנפח במ דה... במניין במניין...במד ה. ציל: במניין... במדה... במדה... במניין, וכיה בירושלמי ובבבלי. וכן הדין נותן, שהרי התאנים הן לחות ונפוחות והן יותר גדולות מן הגרוגרות במדה, ולפיכך תורמין אותן על הגרוגרות במניין; אבל אין תורמץ אותן על הגרוגרות במדה, מפני שהן ממלאות בנפחן את המדה במניץ יותר קטן מגרוגרות הצמוקות והיבשות. וכשתורם מן הגרוגרות על התאנים נוהנ להמך.

134 תרומות פ ד 123 או סלי תאנים וסלי גרוגרות כולן שרן, תורמין ומעשרץ מזה על זה. 2. אמ ר ישמעאל בי ר יוסה אבה היה נוטל עשר גרוגרות מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה. 3. תורמין קלופסץ על זיתי שמן, ולא זיתי שמן על הקלופםין. ר יהודה או, אף זיתי שמן על הקלופםין. 10 תורמין יץ צלול על שאינו צלול, ולא שאינו צולל על הצולל. ר יהודה או אף שאינו צולל על הצולל, ובלבד שיתרום מן היפה. 4. תורמין יין שאינו מבושל על המבושל, ולא המבושל על שאינו מבושל. רבן שמעון בן גמליאל או אף המבושל על שאינו מבושל. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או אף יין מבושל אין בו משום גלוי ואץ בו משום יין נסך. 5. ירק שדרכו 15 להשתמר יום אחד, תורמץ עליו יום אחד, שני ימים, תורמץ עליו שני ימים, שלשה ימים תורמין עליו שלשה ימים. הקשואץ והדלועץ והטרכסמין והטרדץ שדרכן לשתמר יום אחד, תורמין עליהן יום אחד. החזרין והכרשץ והלפת והכרוב שדרכן לשתמר שני ימים, תורמין עליהן שני ימים. הקפלוטות 6 כולן שדין וכו. משכ פ ב מ ד; ירוש הכ ל. ועיין מכחוה כ ה א. ל אבה היה וכו. ימש ובבלי הכ ל. 8 הומלץ וכו/ עיין בילשכ פ ב מ ו. תודמין וכו/ משכ הכ ל. 14 משום גלוי וכו/ עיין להלן ע ז פ ה (כי ע פ ד) רהי ב; ירוש כאן פ ח ה ה, מ ה ע ג; ע ז פ ב ה ג, מ א ע א; בבלי ע ז ל א/ ועיי ש כ ע ב/ 6 א י ד אומר א אום. תאנים ן א תאינים. זה ב ד סתום. 7 אס ן א א. ישמעאל ן א ישמע. בי ר ד ברבי א בר. יוסה אבה ד א יוסי אבא. 8 תשעים ד תשעי. תאנים א תאינים. שבכלכלה ) ב ך סתום. קלופסין ד גלופסי. ולא א [אבל] לא. «הקלופסין ד הנלופסין א קלופסין >ב'פ<. או ך אוסר. 10 צולל... הצולל ן א צלול... הצלול. 11 או ן א אופ. צולל ד צלל א צלול. הצולל א הצלול. היפה ן כ ד סתום. 12 ולא ן א ולא [סן]. שםעון ן א שפע. 13 נפליאל ן א נפלי (ב פ). או ן ד אוסר א אופ. אף ן א אף [סן]. שםעון ן א שסע. *1 או ד אוסר א אום. אף דא חסר. גלוי א גילוי. ירק ן א הירק. 18 יסים ד חסר. יפים ד יסי. הקשואין והדלועין ד הקשואי והדלועי א הקישואין והדילועין. והטרכסםין ן א הטרקסםון. והטרדין ד א והתרדין. 7! לשתםר ן ד א להשחםר החזרין... לשחםר ן א חסר. והכרשין ד והכרישין. 18 לשתסר ד להשתמר. עליהן א עליו. הקפלוטוח ן א הקפליטות. כ ש א ר 6. כולן שוין וכוי. כלומר, התאנים הן יפות יותר מן הגרוגרות, אבל הגרונרות מתקיימות יותר מן התאנים, ורשב ג סובר כר יהודה (לשיטת התוסםתא) שאם רצה תורם מן הימה, רצה תורם מן המתקיים. עיין בבהיא. 7. מן המוקצה. כלומר, מן המחצלת ששוטחים עליה את התאנים ע מ לייבשן ולעשותן גרוגרות. 8. על תשעים וכוי. סירשו בירושלמי שנטל נרונרות נדולות כתאנים לחות. ק לו ס סין וכוי. כלומר, זיתים קשים געיץ לעיל מינ שו 61), ממני שהן מתקיימים יותר. 9. אף זיתי שמן וכו. ור יהודה סובר שאם רצה תורם מן הימה. 10. יין צלול וכו. כלומר, שאין בו שום תערובת טבעית, והוא מתקיים יותר. עיץ בבהיא. 11. מן הימה. כלומר, שלא יתרום משאינו צלול אף מן השמרים שבו. 12. ולא המבושל וכוי. ממני שנשתנה מברייתו עיי מעשה. עיץ בבהיא. 14. אף. מלה זו ליתא בשאר נוסחאות וברוקח, ובאה בכי ו באשגרה מלמעלה. אין בו וכוי. סי ברוקח:.אץ בו הססד יץ, והוא מתקיים יותר, ולםיכך אם רצה תורם ממנו, ממני שהוא מתקיים יותר. ועיין בבהיא. 16.והטרכםמין וכו. כלומר, עולשץ וסלק. 17.החזרין וכזי. כלזמר, החזרת והחציר. 18. הקטלוטות. כלומר, כרשץ שיש להם ראש. ועיץ בבה א.

135 124 תרומות פ ד והמלפפונות שדרכן לשתמר שלשה ימים, תורמץ עליהן שלשה ימים. זה הכלל, כל שנשמר תורמין עליו. ר נחמיה או לא יתרום מן התותים שליקט בשחרית על תותים שליקט בין הערבים. וכן היה ר יוסה או אין לך מר בקישות אלא פנימי שבה, הרי זה מוסיף על חיצון שבה ותורם. 6. התורם את הבור ונמצא מגולה, אבטיח ונמצא נקוד, תרומה יחזור ויתרום. ר ישמעאל בי ר יוסה אומ משם אביו תורמין יץ על חומץ, ואץ תורמץ חומץ על יין. אפי תורמין, אץ תורמץ אלא לפי חשבון. 7. התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ, אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרם, אינה תרומה, ואם משתרמה החמיצה, הרי זו תרומה. ספק, תרומה ויחזור ויתרום דברי ר, שר או יין וחומץ שני מינין, וחכמים או מין אחד. 8. היה בלבו לתרום יין על יץ, מה שבידו חומץ, אין תרומתו תרומה. [מה שבידו יין, היץ תורם, ויחזור ויתרום את החומץ]. מה שבידו חומץ, החומץ תורם, ויחזור ויתרום את היין. היה בודק את החבית להיות מפריש עליה והלך, ונמצאת של חומץ, עד שלשה 21 ל יוקה וכו/ ימש פ ג ה א, מ ב ע א; בבלי ב ב קמ ג א/ 22 החולם וכו/ ילוש הכ ל. ועיין במשכ פ ח מ ל. 24 תולמין וכו/ ילוש כלאים פ א ה א, כ ו ע ד; הלומות ספ ג 25 התולם וכו/ משכ פ ג מ א. 27 דבלי ל וכו/ ילוש קפ ב; בבלי ב ב פ ד לע ב; ועיין בילוש פ ג ה א. 31 היה בודק וכו/ ילוש ב ב פ ו ה א, נרו סע ב (ובקילול בגינוין פ ג ה ה, מ ה ע ב); בבלי קידושין ע כו א ; ב ב צ ו א ; כדה ב ב/ ועיין במשכ גיכרן ספ ג ולהלן בתוקפתא שם פ ג סה ב. 19 והםלפפונות ) ד והפלפפתות א והפלפוניות. שדרכן א שדירכן. לשתטר ן ך א להשתפר זה הכלל ן א כללו של דבר. 20 שנשפר א שנשתפר. אוי ך א אום. התותים ד החוחי. 21 בשחרית א חסר. תותים ד תותי א התותים. הערבים ך הערבי א הערביים. וכן היה א חסר. יוסה ד א יוסי או ד אופר א אופ. 22 פניםי ך הפנים. על א חסר. חיצון א החיצון. 23 אח הבור א חבית. ונםצא ן א ונםצאת >ביפ< נקוד ן א נקור. יחזור ד ויחזור. 24 בי ר יוסה ד א בר יוסי. אום ד אוסר. םשם א םשום. הופץ ן א החופץ. 28 יין א היין. אפי... אין תורסין ד א חסר.»2 תרם ן א תרםה ואם ן א אם. 27 ספק ן א ןאםן ספק. חרוסה ן א חסר. ויחזור ד א יחזור. ר שר ך רבי [יוסי] שרבי [יוסי]. 28 או או ד אוסר... אוסרים א אוס... אום. וחכםים ן א וחכם. אחד ב סחוס. יין ן א סיין. 29 חוםץ ן כיה ד א ב יין [סה... החוסץן ן הושלם עיפ ד ב א חםר 80 סה... היין ד חסר. ויחזור א יחזור. היין ב פחוח. 31 להיוח ד להיר. והלך ד א והולך. ונסצאת ן א [ואחר כך] נסצאח. של ן א חסר. 20. לא יתרום וכוי. ממני שהתות מתקלקל מחום היום. עיץ בבהיא. 23.א ת הבור וכר. ציל: את החבית (וכן בכייע וברמבין: התורם חבית), כלומר שתרם חבית על הבור, ונמצא שהחבית נתנלתה לםני שתרם. נקוד וכוי. כלומר, נקור, ויש לחשוש שמא ניקר עיי נחש והטיל בו ארס. 25. לטי חשבון. כלומר, שנותן לו הרבה חומץ למי שווי דמי יין באותה מדה 29.מה שבידו יין וכוי. כלומר, אם היה בלבו לתרום יין על יין וחומץ על חומץ ונמצא שטעה ונטל חומץ בלבד. עיץ להלן. ועיץ בבהיא. היין תורם. הוייו של תורם שרוקה. כלומר, תרום. וכמה מן הראשונים גרסו כן בםירוש. 30.מה שבידו חומץ. הראשונים נרםו כאן: היה בלבו לתרום חומץ על חומץ מה שבידו חומץ וכוי. כלומר, שבלבו היה לתרום חומץ על חומץ ויץ על יץ, ונמצא שנטל חומץ בלבד. 31. ע ליה והלך. צ ל: והולך, כמו שהוא בשאר נוסחאות. בירושלמי ובבבלי. וסירשיי: להיות סומך עליה בהמרשת תרומותיו ממנה על שאר תבעת.

136 תרומות פ ד 125 ימים ודיי, מכאן והלך ספק, אבל יץ מגתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין כל ארבעים יום. 9. האומ תרומת הכרי הזה בצפונו, מחציו כלפי צפון מדומע דברי ר. וחכמים או עושה אותו כמין כי. רבן שמעץ בן גמליאל או בוטל את התרומה בצפון צפובו. 10. המקדים תרומה לבכורים, מעשר ראשץ לתרומה, מעשר שני לראשון, אע פ שעובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי. שיני לא יאכל עד שיוציא עליו ראשון, וראשון לא יאכל עד שיוציא עליו תרומה, שאין תרומה מעכבת את הבכורים. כיוצא בו, העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה, בין שהקדים תרומה לחלה, מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, ותרומה לא תאכל עד שיוציא עליה חלה. 11. היה הולך להפריש תרומה, בשעת הפרשתו אמ הרי זה מעשר ראשון, [הרי זה מעשר ראשון]. היה הולך להפריש מעשר ראשון, בשעת הפרשתו אמ הרי זה מעשר שני, הרי זה מעשר שני. היה הולך להפריש מעשר שני, בשעת הפרשתו אמ הרי זה מעשר עני, הרי זה מעשר עני. נתכוון לומ מעשר שני ואמ מעשר עני, מעשר שני ואמ מעשר ראשון, לא אמ כלום. מעשר עני האומ וכו/ ירוש כאן פ ג ה ה, מ ב ע ב. ועיין c p מ ג ח ו ן כ ו / י מ ש / ^ין 32 יין ה. 35 המקדים וכו/ משנ פ ג מ ו; מכילתא משפנוים פי נו, עמ 318; במשנ פ ג מ מכילתא דרשב י, עמ 152; ימש כאן פ ג ה ז, מ ב ע ב; בבלי תמורה ד א, ; שמו ר פל א, ח/ 3 8 שאין הדומה וכו/ ירוש הכ ל. העושה עיסה וכו/ ימש, דמאי פ ה קה א, כ ד ע ג; חלה פ א רה ה, נ ז ע ד. «נתכוון וכו/ עיין במשכ, פ ג מ ח. ואלך א ואילך. מנתו ן א םגיתו. עליו ן ד 8 2 וי" ד א ודאי. סבאן ן א פיכן. והלך ד עליה. 33 האומ ך א האומר. המרי ן א הפרי. מחציו ן א מחצייה. 34 ר ן ד רבי. וחכמים ן א וחכמי. או ך אומד א אום. נפליאל ן א נמל. אי ד אופר א אומי. 38 את ן א חפר. התרומה ד החרומ א תרופה. כצפון ן א מצפון. צפונו ב ד סתום. המקדים ד הםקדי. לבכורים ך לבכורי א לביכורים. 36 מעמר ד א ומעמר. ש י. 6^37 שיני... וראשון ן כיה א ב ראשון לא יאכל עד שיצא שני א שיני. אעיס ך א אף על עליו שם שני ד ראשון לא יאכל עד שיצא שם שני עליו שני. 37 שיוציא ך שיוצי. 38 הבכורים ד הבכורי א הביכורים. עיסה ד עסה. 89 שהקדים ד שהקדי >ב פ). בין ן א ובין. תרוםה ד תרוס. * עליה תרופה ד עליהם תרופה. 41 הפרשתו ן א הפרשתה. אס ד אסר א אום. הרי זה ן א חסר. «[הרי... ראשון ן ן כיה ד א. ב חסר. 43 אם ך אסר א אוס. הרי זה ן א חסר. שני ן א שעי >ג פ<. אס א א. הרי זה ן א חסר. לוס ך א לוסר. 48 שני ן א שיני. ואס ד ואסר. סעשר «י... ראשון א חסר. שני ך עני. ואס ף ואום. אס ך אסר א א. עני ן כ ה א. ב ד ראשון. 34. כמין כי. כלומר, כמין כי יוונית: X. וטעם החכמים הוא שכל מה שמתקרב יותר לצפון הוא נכנם יותר לספק תרומה, ולפיכך הוא מרחיב והולך. והזוית הצמונית של הכי היא מדומעת, ומוכר אותה בדמי תרומה, ומנכה להם מן הדמים את שיעור התרומה. (עפיי הירושלמי). ועיין בבה א. לכהנים 35. ב צ מון צ מונו. מן הירושלמי משמע שלא נדמע הכרי כלל, אלא מפריש את החוד הצפוני של הכי תרומה וכו. חוזר לרישא, שאעפי שעבר 38. שאין כשיעור שממית הכרי מותנו לכהן. ועיין בבה א. והפריש תרומה לםני בכורים, מימ חוזר והפריש בכורים, שאץ הפרשת התרומה מעכבתו מלהפריש אחיכ הפרשתו וכוי. כלומר, מחמת פיזור הדעת שכח ואמר וכו. 41. בשעת בכורים. עיץ בבהיא. 44. מעשר עני. ודבריו קיימץ, מפני שאנו מםרשים את דבריו שמתכוין לצדקה (וכר מ להלן שו 46), כלומר, כשטעה בדבורו, היא הפרשה בטעות, לומ וכו. נתכוון ופודהו ומחלקו לעניים. שאץ פיו ולבו שוץ.

137 126 תרומות פ ד ואמ מעשר שני דבריו קיימין. ר יוםה או אם לשום מעשר עני נתכוץ לא אמי כלום, אם משום מעשר שני לראשון דבריו קיימין. 12. גוי שתרם תרומתו תרומה. במי דברים אמורים על הגורן, הפריש תרומה ונתנה לכהן, מעשר ראשון ונתנו ללוי, מעשר עני ונתנו לעני, פירותיו מתוקני. המכנים פירותיו 50 לתוך ביתו פירותיו מקולקלין. ישראל החשוד שמכניס פירותיו לתוך ביתו, פירותיו מקולקלין. הכותי כגוי דברי ר. רבן שמעון בן גמליאל או כותי כישראל. 13. גוי שהפריש בכור, פטר חמור, וחלה, מודיעץ אותו שאינו חייב. עובדין בו וגוזזין אותו, ואחר כך מקבלין הימנו, וחלה נאכלת לזרים. הוציא תרומה מתוך ביתו, נוהג בה טבל ותרומה דברי ר. רבן שמעון בן 55 גמליאל או אין נוהג בה אלא תרומה גדולה בלבד. הוציא מעשר ראשון מתוך ביתו, נוהג בו טבל ומעשר ראשון דברי ר. רבן שמעץ בן גמליאל או אץ נוהג גוי שחרם וכו. משכ פ ג מ ע. ועיין בירוש שם, בבבלי גינוין כ ג ב/ קידושין מ א בי!5 הכוחי כגוי וכו/ להלן הי ד, שו 61; ילוש ברכוח פ ז סה א, י א ע ב; דמאי פ ג ה ד כ ג ע ג; שם פ ו הי א, כ ה ע ד; שקלים פ א ה ה, מ ו ע ב; כחובוח פ ג ה א, כ ז ע א; מדרש שמואל ספי ג.!52-5 כוחי כישראל. עיין בציונים שלעיל. ועיין להלן פסחים פ ב ה ג (כי ע פ א הנו ו); ירוש שם פ א ה א, כ ז ע ב; בבלי ברכוח מ ז ב ; ניכוין י א ; קידושין ע ו א ; חולין ד א/ ועיין לעיל דמאי פ ה סהכ ד שו גוי וכו/ בבלי מנחוח ס ז א/ וחלה וכו/ להלן חלה > y ה ץ. 54 הוציא וכו/ ירוש ספ ג, מ ב ע ב. אן ן ך אומר ןס י. י א ן ך 46 שני ן א [ראשון] שיני (ונמחק.ראשון' עיי נקודות). קיימין ד קייםי. «ן ס ה א אום. אם א חסר (והושלם מליון). לשום ן א משום. אט ן א אי. 47 אם ד א אי. משום ד טשם. מעשר ד חסר. שני ן א שיני [נחכוון] (ונמחקה המלה.שעי' עיי נקודות). קייםין ב א סחום 48 במי וכי ד בדיא. בטי ן א בפה. הפריש ד הפרוש. 49 ונתנו ן א ונתנה (כיפ). סירותיו ן ך פחוח. טתוקני ך םתוקנים א םתוקנין. ב פתוח. הםכניס סירותיו א הכניס סירות. 50 שסכניס ן א להכניס. 51 סקולקלין ן א םתוקנין. ר j ד רבי. שםעון בן נסליאל א שסע בן נםל. או כותי ד אוסר הכותי 62 כישראל ן א כישר. 53 רנוזזין ד ונזזין. ואחר כך ד ואחיכ. וחלה א והחלה. לזרים ב ך פחוח 54 םתוך ד םתו. בה ד בהן. א חסר. טבל א הטבל. ותרופה ד וחרום. ר ד ר ב י שסעון בן נםליאל ן א שסע בן נםל אי ך אוסר א אום. אלא ן א אלא [לשום ן. נדולה ן א חסר הוציא ד הוציאו. 56 ר ך רבי. שםעון בן נםליאל א שסע בן נםל. או ך אוסר א אום' 46. דבריו קיימין. הברייתא כר מ שסובר אץ אדם מוציא דבריו לבטלה,ואנו מפרשים את דבורו שכייה למעשר שהוא שני לראשון, כלומר המעשר שבא אחרי הראשון. 48. על הגורן וכו. כלומר, שהפריש בסנינו ונתנה מיד לכהן, ומעשיו מוכיחים שהסריש כדעת ישראל, עימ ליתנה לכהן. 49. המכנים וכוי צ ל: הכנים (כגי כי ע), כלומר, אבל אם הםריש את התרומה כרץ והכניס את השאר לתוך ביתו, סירותיו מקולקלים, מסני שאנו חוששים שמא עירבם בטירות טבלים שלו. 50.ישראל החשוד וכוי. כלומר אבל ישראל החשוד שנהנ כניל, והיינו שהסריש תרומה למנינו כדץ ונתנה לכהן, ונתן את המעשר ללוי וכוי. ש מ כ נ י ט. צ ל שהכניט (כלעיל שו 49). ובכי ע בטעות: להכניס. 51. מ ק ו ל ק ל י ן. ציל מתוקנין, בגי כי ע. מםני שדווקא בנוי חוששים שמא ערבם במידותיו טבל. אבל ישראל חשוד שראינו אותו מסריש כדץ אינו חשוד לערב אותם בטבל. 53. ע ו ב דין וכוי. כדי להוכיח לגוי שאינו בכור. 54. הוציא תרומה וכו. כלומר, שהנוי הוציא תרומה מתוך ביתו, ולא הטרישה על הנורן בםנינו (כלעיל שו 48), מימ אץ טעם לחשוד בגוי שנותן טבל לשם תרומה, שלמה יעשה כן. טבל ותרומה. טי בירושלמי שרבי חושש שמא הסריש שלא כדץ (ממין על שאינו מינו וכדומה), ואץ תרומתו תרומה, ויש כאן סמק טבל ספק תרומה.

138 תרומות פ ד 127 בו אלא מעשר ראשון בלבד. הוציא מעשר שגי מתוך ביתו, אמ פדוי הוא, לא אמ, כלום. פדאוהו אליכם, נוהג בו טבל ומע שני דברי ר,. רבן שמעון בן גמליאל או אין גוהג בו אלא מעשר שני בלבד. 14. ישראל החשוד והוציא 6 מעשר שני מתוך ביתו, ואמ פדוי הוא לכם, לא אמ כלום. פדאוהו לי, פדאוהו לכם, דבריו קיימין. והכותי כגוי דברי ר. רבן שמעון בן גמלי או כותי כישראל. כותי שתרם ונתנה לכהן תרומתו תרומה. ר שמעון בן אלעזר אומ תרומה ויחזור ויתרום. אמרו לו מה נשתנה זו מכהן שתרם ונתנה לפני בהמתו. אמ להם הפרשה היא זו, שזו נתרמה בקדושה, וזו [לא] נתרמה ( בקדושה. 15. היתה לו ערימה מורחת, רצה לעשותה תרומה על מקום אחר, עושה. נטלה תרומתה, אם רצה לעשות אותה מעשר ראשון על מקום אחר עושה. ניטל מעשר ראשון, רצה לעשות אותה מעשר שיני על מקום אחר עושה. ניטל מעשר שיני, רצה לעשות אותה מעשר עני על מקום אחר עושה. 59 ישראל וכו/ ילוש דמאי פ ד ה ה, כ ל ע א.!» כגוי וכו/ לעיל שר 51 ומש ש. 67 בו א בה. אלא ן א אלא [לשום]. ראשון ד חסר. שני ן א שיני. סתון ביתו ן ד פביחו. אם א ואט. הוא ד הר. 68 אליכם ך א לכם. וסע ד א וסעשר. שני ן א שיני. ר ד א רבי שסעון בן גמליאל א שסע בן גמל, 69 או ך אוסר א אום. אלא ן א אלא [לשום]. שני א שיני. ישראל... והוציא ן א ישר... להוציא. 60 שני ן א שיני. ואס ך וא. לכם ן א חסר. (. 61 פדאוהי ד ופדאיהו א ופדאוהו. קייסין לו (ותוקן: לי ב פיאוהו ד פדאיהו. לי ן כ ה ד א. ד קיים,. והכוחי א הכותי. גםלי ך גמליאל א גמל. או ך אום. 63 אום ך אוסר. ויחזור א יחזור לפגי בהפתו ן א לבהפתו. 64 להם ן א להן. הפרשה ן א אפרשתה. גתרמה ד גחרס. ןלא] ן כיה ד א ב חסר. 65 עריטה ך ערטה. 66 גטלה ן א גיטלה. אם ן א חסר. לעשות אוחה א לעשוחה. טעשר ך טעש. 67 אחר ד אח. גיטל ד גוטל. לעשוח ן א לעשוחו. אוחה ד אוחו. א חסר. שעי... אחר ך שני... אחד. 68 ניטל... עושה ן א חסר. ניטל ד נוטל שעי ד שני. אחר ד אחד. 58. פדאוהו כלומר, שהוא עכשיו חולץ גמורץ, וםשיטא שאינו גאמן. הוא וכוי. 57. מדוי וכוי. בד ובכייע: מדאוהו לכם וכו, כלומר שאמר שהוא מעשר שגי גמור, הרי יש בה מחלוקת אליכם 60. לכם. בכי ע ליתא, ובאה לכאן באשגרה מן הרישא, וכאן הכוונה שהוא רבי ורשב ג כברישא. מ ד או הו לי וכו. כלומר, שאמר שהוא מעיש גמור, אלא שבקש אותו שימרוהו אומר שהוא חולין. משלהם בשבילו או שיםדו משלו בשבילם (כדי להמטר מן החומש, עיץ להלן מע ש מיד היג ומשיש), הרי לכהן וכוי. כלומר, לכהן כותי. 62. ונתנה ישראל עיה אמו חשוד ליתן טבלים בתורת מעשר שני. כלומר, בהמתו לפני ויתרום. מפני שהמריש לכתחילה עימ ליתנה לזר. 63.ויחזור בקדושה 64. נתרמה כהן שתרם את טבלו טמא, נחשוש שמא לכתחילה תרם ע מ ליתן לבהמתו. שהרי הכהן ברך על ההמרשה ותרמה כדץ לשמ תרומה, והתורה לא אסרה ליתן תרומה טמאה וכוי. כנראה שציל: מודדת, ממודדת, מדודה. מורחת וכו. 65. ערימה לפני בהמתו. עיץ בבה א. ואעפיי שאץ תורמץ במדה, אבל מכיוץ שלא מדד את הכרי, ואינו יודע את יחס הערימה המדודה לכרי תרומתה וכוי. כלומר, שהיתה 66. נטלה שאמו מדוד, הרי הוא עדיץ תורם באומד. עיץ בבהיא. לו ערימה שמדד אותה אחרי שנטלה תרומתה, יכול לעשות אותה מעשר ראשץ על כרי שאמו מדוד. ואין הוא נקרא מעשר באומד, משום שיכול למדוד אח כ את הכרי, ואם לא כיוון את המדה ינהג כמשנתנו רמיד. וכו. בבא זו חסרה בכי ע, ולא נשנית אלא באשגרה. ולםנינו מיותרות המלים שיני מעשר 68. נ י ט ל.ניטל מעשר שיני בלבד, וסירושו שבשנת מעשר שני: רצה לעשות אותה מעשר שמי וכו, ובשנת מעשר עני רצה לעשות אותה מעשר עני וכו. וימדוד את הכרי אח כ, כניל.

139 128 תרומות פ ד, פ ה ואם אמ הריני תורם ומחשב אם תעלה בידי אחד מששים, תרומתו תרומה, ><ל ואם לאו, אין תרומתו תרומה. תרם ועלה בידו אחד מששים, תרומתו תרומה, אלא שתרם במדה. ה פרק 1. היה לקט דלעת להיות מפריש עליה והולך, והיה רושם ואו עד כאן תרומה, עד כאן תרומה דברי ר. רבן שמעון בן גמליאל אומר תורם ומחשב כמות שלמוד. היה צריך להפריש בעשר ובחמש עשרה חביות של יין, מעלה את הראשונה ואו הרי זו תרומה, ואת השנייה או הרי זו תרומה דברי רבן * שמעון בן גמליאל. ר או מעלה כולן לגב הבור ואו הרי זו תרומה. 2. מי שהיו פירותיו במגורה, נותן סאה לבן לוי וסאה לעני, מפריש שמוגה סאין ואוכלן. בין שהיתה אותה סאה קיימת, בין שלא היתה אותה סאה קיימת, מפריש עליה! היה וכו/ ימש חלה קפ ג, כ נו ע ג 3 היה לריך וכו/ ימש הכיל. 5 מי שהיי וכו/ עיין במשכ סייר מ ב. 88 ואם א אם אט ד אסר. תורם ן א תורם [תורם]. אם א [אס ן אם. 71 בסדה I א בסירה. 1 היה לקט א הלוקט. לקט ד לוקט. עליה א עליו. והיה רושם ן א ורושם. ואו ד ואומר א ואופי. 2 עד כאן תרומה ד חסר. ר ד רבי. רב? ד ר. בן גמליאל ד חסר. אופר ן א אופי. 8 כמות ד כמו. שלמוד א שלימה ב סחוח. צריך ן א רוצה. בעשר ד סעשר א כעשר. ובחםש ן א וכחם * ואו ד ואוסר. הרי ד חסר. ואת ד א את אי ד אוסר א ואום. 8-4 רבן... גטליאל ארי. 8 ר דרבי א רבן שטעון בן גסליאל ר ו ת ו. 7 ביו פי ד או ד אופר. םעלה א סעלין. לגב א לגג ואו ד ואופר. «פירותין ן שלא א ובין שלא. 69. ואם אמ וכו. חוזר לרישא (לשו 65), כלומר, אם היתה לו ערימה מדודה ותרם אותה על כרי שאינו מדוד, אלא שהתנה ואמר שימדוד אחיכ את הכרי (כמו שנוהג במעשרות, עיין לעיל) ת רו מ תו תרומה... אין תרומתו וכוי. ציל: תרומתי וכו אין תרומתי וכוי. וכל זה הוא חלק מתנאו שהתנה. 71.שת ר ם במדה. שהרי ידע את מדת הערימה, והתנה שימדוד ויחשב אח כ את הכרי, הרי נהג כאן כמנהנ המעשרות, עיין לעיל שו ממריש עליה וכוי. כלומר, להיות סומך עליה בהמרשת תרומותיו ממנה על מקום אחר (רשיי). והיה רושם וכוי. ציל: והוא רושם וכוי, כלומר, הוא רושם וכו. עיץ בשנויס ובבה א עד כאן וכוי. מירשו בירושלמי שרבי מצריכו לסמן את מקום התרומה בדיוק, כדי שיוכל לתת את התרומה לכהן מיד, ולא יצטרך לחכות עד שכל הדלעת תהיה תרומה. 2. ו מ ח ש ב וכו. כלומר, קובע מקום בצסונה או בדרומה באומדנא, וכשתתמלא תרומה יתן כולה לכק. 3. בעשר וכו. צ ל: כעשר וכחמש וכוי, כגי כי ע. 4. את הראשונה וכו. כלומר, קורא שם הדומה לכל אחת ואחת במיוחד, ואץ הראשונה של תרומה מםסקת בץ הבור ובץ השניה של טבל (לםני שקרא לה שם), תקרא תורם p המוקף. 5. מעלה כולן וכוי. רבי סובר שמוטב שמתחילה יעלה את כל החביות כשהן טבל וחמץ אחד,ויקרא לכולן שם תרומה בבת אחת,ונראה מתר תורם מן המוקף. 7. בין שלא היתה וכוי. ר מ סובר שכותת בעהיב היתה שהמעשרות יחולו למסרע, לכשימדוד וימריש אחיכ שמתה םאץ על תשבץ המעשרות שנתן.

140 תרומות פ ה 129 ואוכל דברי ר מאיר. וחכמים אף אם היתה אותה סאה קיימת מפריש עליה והולך, ואם לאו אין מפריש אלא לפי חשבון. 3. שיעור תרומה, בית שמיי 10 או עץ יפה משלשים, והבינונית מארבעים, והרעה מחמשים. בית הלל או עין יפה מארבעים, בינונית מחמשים, והרעה מששים, ר ישמעאל או מחצה חולץ ומחצה תרומה, ובלבד שיהו חולין מרובין על התרומה. 4. האומ לשלוחו צא תרום בבינונית, אחד מחמשים. צא תרום אחד מחמשים, פחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה. ואם נתכוון להוסיף, אפי אחד, אין 15 תרומתו תרומה. 5. נתכוון לתרום אחד מעשרה, ועלה בידו מעשרים, משלשים, מארבעים, ומחמשים, ומששים, תרומתו תרומה. 6. נתכוון לתרום אחד מששים, ועלה בידו מחמשים, מארבעים, משלשים, מעשרים, מעשרה, אץ תרומתו תרומה. ואם אמ הריני תורם, תורם ומחשב, תרם ועלה בידו אחד מששים תרומתו תרומה ואין צריך להוסיף. מששים ואחד, צריך להוסיף. ר 20 או רובו של אחד כמהו. עד כמה מוסיף, אפילו אחד על אחד. רבן שמעון בן גמליאל או כמות שלימוד. ר יודה או תוספת תרומה ניטלת מן הטהור 9 שיעור וכו/ משכ פ ד מ ג וירוש שם. ר ישמעאל וכו/ משכ פ ד מ ה. לשלוחו וכו/ משפ פ ד מ ד; בבלי כתובות ל כו ב, ; שם ק, א, ; קידושין מ א א ; בכורות ק א א/ «! תרם ועלה וכו/ משכ, פ ד מ ג 20 עד כמה וכו/ משכ הכ ל. «ואוכל א חסר. וחכסים ד וחכסי א וחכם. או ד אוסר א אום. עליה ד עליהן [תרוסהן. 9 ואם ן א אס. שיעור ך שעור. שפ ד א שפאי. 0! או ד אוסר א אופי. והבינונית ד והמונית א ובינונית ב והבינונים >ו.ם תוקנה לתי ו<. בית הלל ן א ובית הילל. אי ד א אופי. 11 פארבעים ד [אחד] סארבעי. בינונית ן א ובינונית. או ד אופר א אופי. ג! התרוסה ב ד סתום. האוס ך א האוסר. 13 תרום ד תרו [תורם ן א ותרום ןתורםן. בבינונית א בעמית. םחםשים ד םששים. פחםשים ן כיה ד א. ב פששים. סחת ן א פחות. 14 עשרה או א סעשרה אם. ואם ן א חסר. אפי ד חסר. א אפילו. 15 ועלה ן א עלה. 10 םשלשים ן א ושלשים. סארבעים ד וסארבעי. וסחםשים ך וסחסשי. וםששים ד וסששי. תרוסה ב ד סחוס. ד! סארבעיס וכו א וסארבעים וםשלשים וסעשרים ופעשרה. 18 ואם... וםחשב ן א חסר. אס ך אסר. תרם ד וחורם. ואין ן א אין. ר ד רבי. 0 או ך אופר. כפהו ד א כפוהו. סוסיף א [הוא] סוסיף שסעון בן נטליאל ן א שסע בן נפל. 1 או ד אופר. כפות ד כסו. שליסוד ד שלםוד א שליםד. יודה ן א יהודה. או ך אוסר א אוס. ניטלת ד נוטלח. 9. לסי חשבון. כלומר, לסי חשבון הקיים, משום שהחכמים סוברים שכוונת בעה ב היתה שיחולו המעשרות לכשימדוד וימריש את הסירות. 12. חולין מרובין וכוי. שהרי מסריש באומדנא, וקשה לצמצם מחצה על מחצה בדיוק, ולסיכך יזהר שיהא ברור לו שהחולץ מרובץ. (מניב) 13. צא תרום וכו. ציל: צא תרום!תורש בבינונית, כני דוכי ע סחת עשרה וכו. כלומר, אסילו הודיע לו בעהיב בסירוש את דעתו, מימ אם טעה השליח בהסרשה ועלתה בידו אחת מששים או אחת מארבעים תרומתו תרומה, עיין בבה א. 14. ואם נתכוון וכו. כלומר, שבכוונה תרם אחת מארבעים ותשע. 15.נתכוון וכו. חוזר לבעה ב שטעה. 16.תרומה. שהרי יש בכלל מאתים מנה. 18. הריני תורם וכוי. כלומר, אם אמר הריני תורם סתם, הדץ הוא שיחשב אח כ, ואם עלה בידו אחד מששים וכוי. 20. רובו וכו. כלומר, רוב סאה כסאה, ואם תרם סאה אחת מכרי בן ששים סאה ושש עשירעת של סאה, דינו כאילו תרם סאה מששים ואחת, וצריך להוסיף. 21. ש לי מ ו ד. כלומר, כמו שהוא רניל.

141 130 תרומות פ ה על הטמא, ואינה מדמעת, ואץ חייבין עליה חומש. במי דברים אמורים בזמן שנתכוון לתרום אחד מששים ועלה בידו מששים ואחד, אבל אם אמ הריני תורם ומחשב, זו היא תרומה ודאיית. ר ישמעאל שיזורי ור שמעון או, כל תרומה שאץ הכהנים מקפידין עליה, כגון תרומת הכליסץ והחרובץ, ניטלת אחד מששים. ותרומה טמאה ניטלת אחד מששים. 7. אילו ניטלין אחד מששים, גידולי תרומה, ועירובי תרומה, ותרומה שנטמאת בשגגה ובאונס, ותרומת הקדש, ותרומת חוצה לארץ, הקצח, והכליסין והחרובץ, וגמרות ותרמוסץ, ושעורין אידומיות, ותרומת עציץ, ותרומת אפטרופים. 8. אמ ר יוםה מניין לתרומה שהיא אחד מששים, שג וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים וגו,, אף ממה שאחזתי לך ממקום אחר הרי הוא כזו, מה זו אחד מחמשים אף זו אחד מחמשים. מניין שאם תרם ועלה בידו אחד מששים שתרומתו תרומה, שג זאת התרומה אשר תרימו מקפידין וכו/ ירוש בכורים עיין ירוש פ ד ה יג, מ ב ע ד.» חורם ומחשב וכו/ לאה חולה סע ד. ק א פ ב ה א, ערלה ימש ועיין ע ג. ס ה ה א, פ ג ע ד. מ ב ה ג, פ ד ירוש וכו/ יוסה 0-!9 נ אמ ר ב/ חולין קל ז בבלי וכו/ יחזקאל מ ח וכו/ ה ח רומה «זאח ל/ במדבר ל א, וכו/ וממחליח י ג. 22 הטםא א הטטא [ לא סן הסוקח ואינה א אינה. בפי וכי ד בריא א במה דבר וכר. 23 לתרום I ד לתרו. סששים ד םששי. םששים ד סששי א [אחד! מששים. אבל א חסר. אם ן א ואס. אט I ן א ישסע ע ט ע ן ן ור ש ח ן ר, ע 0 ע א ל ת. י א י ד א אסר. 24 תורם א תורם!תורם]. ודאיית ד א וד ור שסעין ירי או ד אוסר א אוס. 25 הכהנים ד חסר. עליה ד חסר. תרום ן א תרוםיי* 2 ניטלת ד נטלתי אילו ד אלו. ניסלץ ד נוטלין. 27 ועירוב ד וערובי. הרוסה ותרומה ס ין. ונסזייח י א הכ לי ס ין ן 2 8 ן ה כ ל, וכו א תרוטה ותרומת הקדש ותרומת חוצה לארץ ותרוטה שניטפאת וכר. ד ונםזיות. 2 ותרםוסין ד א ותורסוסין. ושעורין א ושעורים. אידומיות ד אחמיר א [וסודי] אדוטיי ת א י. 30 יוסה עציץ א העציץ. אפטרוסים ד אפטרופוס א אפיטרופין. אס ד אסר א ד א יוסי. סניין... שהיא אחד א סנין... שאחד. סששים ד סחםשי. שנ ד שנאסר א תלם לי 0 ה ח 0 ע י. יני I וטטחצת א םסחצית ישיאל ן א ישר. 31 אחח 0 אחז. החסשים ך פ ופטחציח ן ד ונוסד. א חסר. םסה... םסקום אפה... בסקופ. 3 הוא א היא. זו ן א חסר. פניי? א טח 3 3 שתרומתו ן א תרופתו. שנ ד שנאפר א חל לופ. זאת ד ואת. 23.א ם א מ וכו. כלומר, שאמר במירוש שיחשב אח כ, כדי להמכח שלא מיחת משיעור שקבעו ח כ מ י ה י י א ם נ ת ב ר ר ל י מ פ י ח ת נ מ צ א כ א י לי עדיין לא גמד להמריש, וכל מה שמוסיף היא תתמיז וודאית ולא תוססת תרומה. 25.הכליסין וכי. אילן (או שיח גדול) ממשמחת הקטנמת, וטעם התרמילים שלו דומה לטעם החרובים. ועיין בבה א. 28. ו ת ר ו מ ת ה ק ד ש. כלומר, גזבר שתורם טבל שהוקדש אחרי גמד מלאכה. וגמזיות. כלומר, מרי הגדל על הגזע עצמו של השקמה. עיץ בבר יא 2 9 ותרמוםין. כלומר, lupinus,והוא מצוי מאד באיי,וטעמו מר ואוכלים אותו עיי שליקה, עיץ בבה א עציץ. כלומר, שאינו בקוב. 30. אח ד מששים. צ ל: אחד מחמשים, כגי ד. רשיי, סמיג והירושלמי ועיץ בבהיא, ולסי הגירסא שלםנינו צריך לסרש שהכוונה לסיסא כאן שבדיעבד תרומתו תרומר 31. אחד אחוז וכו. כלומר, משה צווה ליטול אחוז אחד מן החמשימ (במדבר ל א, ל ) ממלקות מדת ולתתו ללויים.

142 תרומות פ ה 131 ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר 35 השעו ר ין. ר ישמעאל בי ר יוסה או מערי הלוים. ר יוסה או, תשלומי תרומה, חומשה, וחומש חומשה, הרי הן כתרומה לחייב עליהן(קרן) מיתה קרן וחומש, לאוסרן בפחות ממאה, לעלותן במאה ואחד. ר שמעון או במאה מקל וחומר, מה מצינו בתרומת מעשר אחד מעשרה, אף זו אחד מעשרה, אמ לו לא אם אמרת בתרומת מעשר שניטלת קדש מקדש, ולא נקרא שם איסור 40 עליה, תאמר בזו שניטלת קדש מחול, ונקרא שם איסור עליה. 9. ערלה וכלאי הכרם עולץ באחד ומאתים. ר שמעון או מאתים. אץ צריך להוסיף. וכן היה ר שמעץ או כל תרומה שאץ הכהנים מקפידין עליה, כגון תרומת ערלה וכלאי הכרם, םפיקן מותר. ספק נאכלו, ספק נגנבו, ספק אבדו, ספק נוהמם להלן ועיין שם, וגירוש, מ א פ ו במשכ עיין וכו/ חממה 36-3$ חשלומי 38 מקל וחומר וכו/ ירוש ערלה פ ב ה א, ז. 37 במאה. עיין במשכ פ ל מ פ א ה ז. «ערלה וכו/ משכ ערלה פ ב מ א. ק א ע ד. ועיין ספרי קרח פי קכ א, עמ 49!. ס א שה א, פ ב ערלה ירוש וכו/ הכהכים «שאין הכ ל. וירוש ספרי יעיין ה ח, פ ד דרוש ומש ש, שו 60 פ ו להלן עיין וכו/ נאכלו «קפק קע ד. מ ג ע א טחוטר החטיס... השעורין ן א חסר. םחופר ן פ טחטר (ב פ<. החטים וששיתם ד החטי וששיח. 35 השעורין פ השערים ד השעורים. ישסעאל ן א ישסע. בי ר יוסה ד א בר יוסי או... הלוים ך אוסר... הלויים. יוסח ד א יוסי. או ך אוסר. 36 עליהן א עליהם (קרן) ד א חסר. 37 לעלותן ך לעלותו א להעלוח. בסאה ד בסא. בסאה ואחד א באחד וסאה. או ד אוס. בסאה ן א סאה. 38 וחוסר ד וחוט. סציני... טעשר ן א טצאינו... הטעשר. טעשרה ן א סםאה. סעשרה ד סעשר א ססאה. א פ ד אטר א אטרו. 39 טעשר ן א הסעשר. קדש ד א קודש. סקדש ן א םקודש. < בזו א בזו [אחד טטאהן. שניטלח ך שניטלה. קדש ד א קודש. עליה ב ד סחוט. ערלה א עורלה. 41 עולין ן א חסר. או ד אוסר א אום. סאחים ד טאחי. 42 שטעון ן א שסע. אי ד אוסר א אום. עליה ד א עליה [אין צריך להוסיף!. טון ך א חסר. תרוםת ד חרוסה א חרוםה [עליהן. 43 ערלה ן א עורלה. 34.ששית האיפה וכו. כלומר, חצי סאה (משנת מנחות רסיז< משלשים סאץ (יחוקאל מיה, י' 0. (רשיי חולץ קליד ב ). 35.מ ער י ה לו י ם. כלומר, כשם שניתנה תרומת הארץ ללויים מחלק יאיר (יהושע כיא, כ ז) אחת מששים (דברים ג, ד ; יהושע יינ, ל ). ועיץ בבה א תשלומי תרומה. כלומר, אם זר אכל תרומה בשוגנ משלם מן החולץ, והחולץ נעשץ תרומה. 38.א ח ד מעשרה וכוי. כלומר, אחר מעשרה שבמעשר שהוא אחד ממאה מכל הטבל. 39. קדש מקדש וכו. כלומר, אף שניטלת קדש מקדש כדבריך, מ מ לא נקרא שם איסור (תרומה) עליה וכו. ועיץ בבורא. 40. שניט לת וכו. כלומר, אף שניםלת וכוי, כדלעיל. 41. להוסיף. צ ל: להוציא, כלומר, אץ צריך להרים כשם שנוהג בתרומה, משום שתרומה הוא ממץ השבט, וממץ איטי בטל ברוב (ביצה ל ח ב ), מה שאץ כן בשאר איםורימ. 42.וכן היה וכו. כלומר, כשם שאמרו חכמים שבערלה וכלאי הכרם אינו צריך להוציא (להרים) כן אמד ר שמעץ אף בתרומה שאץ הכהנים מקסידים עליה, ואץ כאן נזל. כגון תרומת. צ ל: כנון תרומת 1 כו 1, כלומר, כנון תרומת הכליסץוכו שנמנו לעיל שו 25. ועיץ בבורא. 43. ס מ ק נאכלו וכו. כלומר, ואמילו וודאי ערלה וכו שנתערבו בהיתר, ואח כ נאכל חלק מן התערובת אנו תולים שהאיסור נאכל, שהרי מדאורייתא בטל ברוב. ועיץ בבה א.

143 132 תרומות פ ה נפלו לחולץ, ספיקן מותר. 10. ר יהודה או דמונים מתוקץ אסורץ כל שהן. «כיצד, נפל אחד מהן לתוך הרבוא כולן אםורין, נפל מרבוא לתוך רבוא כולן אסורין. ר שמעון בן יהודה או משם ר שמעון נפל אחד מהן לתוך הרבוא כולן אסורין, נפל מרבוא לתוך שלשה, משלשה למקום אחר ספיקן אסור, מפני שספק דימוע. אמ ר יהודה בן בבא אני אחד מן הראויין להורות, שאם יבאו לידי חילפות תרדין, או אני שעלו באחד ומאה. ולא עוד אלא שבית 50 דין צריכץ למנות על כולן שיעלו באחד ומאה. נתפצעו אגוזין, נתפרדו רמונין, נתפתחו חביות, נתחתכו דלועין, נתפרסו ככרות, יעלו באחד ומאתים. נפלו ואחר כך נתפתחו, בין בשוע בץ במזיד, הרי אלו לא יעלו דברי ר מאיר ור יודה ור שמעון או בין בשוגג בין במזיד יעלו. ר יוסה אומ בשוגג יעלו, במזיד לא יעלו. וכן היה ר יוםה או תרומה סתומה שגתערבה בפתוחות 55 ונתפתחה, סתומה בםתומות ונתפתחו, ופתוחה בפתוחות, הרי אילו יעלו, בבה א. סמ ה ומ ש פי ז כלים משכה ועיין א/ ע ד זבחים בבלי וכו/ יהודה «ר 4 7 קפיקן אקור. עיין בשכו ס וירוש ערלה פ א ה ה, ס א ע ב, ובבלי הכ ל. חילפוח > כהפלעו וכו/ ערלה תרדין וכי/ עיין ערלה פ ג מ ז, בבלי בילה ג ב/ יבמוה פ א ב/ פ ג ערלה וכו/ ירוש כפלו ע ג כ ו ה ח, פ ז דמאי מ ח. ועיין ירוש פ ג עיין ירוש ערלה פ ג רה ו, ס ג < סחומה וכו/ רה ז, ק ג ע ב; בבלי גינוין כ ד רע נ. ע ב. סרבוא I א ריבוא. 45 הרמא ד הריבוא רמונים ) ד רטונין א רימוגי. א אומי. ** אי ד אומר משם ר שטעון ן א משוס ר «אי ד אומר. (אחרתן. יביא ד א ריבוא ד א מריבוא. לסקום אחר 47 מרבוא ד א מריבוא. הרבוא ד הריבוא א ריבוא. מהן א מהם. שמעי. אני ך חסר. אמ ד אמר א א. 48 דימוע ד פתוח. ססיקן אסור א ססיקו מותר. ד לסקר אחד. ל ה י ר ו ת I י ל חו יי * 9 יבאו ד א יבואו. הילפות ד חליפות. או ד אוסר א אום. מעלו 60 לפנות ן א ליפנות. אגחין ן ך אגחים שבית דין ד שביד. ומאה א םסאה. ד א שיעלו. דלועין נתפתחו... גחחחכו א תתפתחו... תחחחכו. 61 רמונין א רימונים. נתפרדו ן א ונתסרדו. 82 נתפתחו ד א נתחתכו. אלו א אילו נתפרסי ד ניתסרסו א ונתפרסו. ד דלועי א דילועין. דברי ר מאיר א חסר. 63 ור יודה א ר יהודה אי ד אופר א אופי. יעלו ן א [הרי הן 1 84 במזיד ן א שיד. יוסה ד א יוסי בשוע ן א שוע. אומי ד אומר. יוסה ד א יוסי. יעלו. 65 ונתפתחה... בסתוםוחן בסחוחות א [סחוסהן בפחוחות. חרוסה א חסר. או ד אוסר א אום. אילו ופתוחה ן א סחוחה. סתופה א פתוחה ב [סתוםותן סחוסה גונסחק הםוסנר עיי נקודות). ד חסר. ד אלו. שלשה. פירשו בבבלי: תרתי והוא 47.לתוך 44.כל שהן. מפני שהן חשובץ ואינן בטלים. 48. להורות ס פי קן אסור. «ל: מותר, כני כי ע והבבלי. ועיין בבה א. דאיכא רובא. 49. חי ל פו ת כלומר, ואני נכנם למססק של וקן ממרא, אם ב ד לא יסכימו על ידי. וכוי. כלומר, אעסיי שלא אורה למעשה וכוי. למנות 50. צרי כין צלעות של סלק. תר דין. המניה על יעמדו שב ד הראוי הוא ערלה (ס נ מ 0, מימ מן במשנת הדברים שנמנו בשאר סירשו בירושלמי שלא היו מתוחות לגמרי (שאס 54. ב ט תוחות. ויבטלו את חשיבות כולם. הדיוט שדינן בסתימת מכוסות וסגורות התרומה ניכרת) אלא שהיו כן אץ כאן תערובת, שהרי כסתוחות.

144 תרומות פ ה 133 שלא אסרו אלא סתומה שבסתומות. כשתמצא או כלל שר אליעזר או בידוע לא תעלה בשאין ידוע תעלה. ר יהושע או בין בידוע בין בשאין ידוע נלא] תעלה [דברי ר מאיר]. ר יהודה ור אליעזר אומ בין בידוע בין בשאץ ידוע [לא] תעלה. ר יהושע או בין בידוע בין שאין ידוע (לא) תעלה. ר 6 עקיבא אומ בידוע לא תעלה, שאין ידוע תעלה. 11. ליטרא קציעות שדרסה על פי חבית ואינו יודע באי זו חבית דרסה, על פי כוורת ואינו יודע באי זו כוורת דרסה, דרסה בעיגול של דבילה ואינו ידוע באי זה עיגול דרסה, ר ליעזר או רואין את העליונות כאילו הן פרודות, אם יש שם מאה ואחד ליטרץ תעלה, ואם לאו לא תעלה. ר יהושע או אם יש שם מאה פומין יעלו, ( ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין דברי ר מאיר. ר יהודה אומ, ר ליעזר אומ אם יש שם מאה פומין תעלה, ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין. ר יהושע אף אע פ(שאין שם) שיש שם שלש מאות פומין לא תעלה. 56 כשחמצא או וכו. ילוש כאן פ ד ה כו, מ ג ע א. ועיין במשכ פ ד מ ח ומ נו. -» 59 ר עקיבא וכו. משכ פ ד מ ח. 60 ליטרא וכו. ירוש פ ד ה י, מ ג ע א; בבלי ביצה ג קע ב; זבחים ע ג א.»» שלא א לא. אסרו ד אמרו. שבסתומות ן א בסתומות. כשתמצא ן א שתימצא. או ן ד לומר. א אומי. אליעזר א אליע,. או ך אוסר. 67 בשאץ ן א וכשאין או ד אוסר א אומי. [לא] ן כיה א ד ב חסר. [דברי ר מאירן ן הושלם ע פ ד א ב חסר. ודי ד אומר רבי א או ר. 6 8 ד בין שאין א ובין בשאין. 68 [לא] ן הושלם ע פ א ב ד חסר. או ן בין בשאין ד אוסר. אומי ד עקיב. 60 עקיבא א חסר. >לא< ן ד א בשאין. שאין א בידוע ובין. בידוע בין ן ד אוסר. ד דרסה [דרסה]. דרסה ך ואין ידוע >ביפ<. 61 ואינו יודע א וכשאין. שאין ן א או. אומי ואינו ן ד דבלה. דבילה ד חסר. של ד דרסה בפיגול. דרסה בעיגול ד דרסי. א חסר. 02 דרסה ד א אליעזר. 03 ליעזר ד ענול. עיגול ד א באקו. באי זה א יודע. ידוע ד ואין הן ד א חסי «אי ד אומר א אומי. ד כאלו. כאילו א אוחן. את העליונוח ן ד אוסר. א י אוס ן ד א אליעזר. 66 ליעזר ך אוסר. אומי א והשוליים. 65 והשולים ן א חעלה. יעלו 67 סוחי ץ ד חסי או ד אוסר א והשול. והשולים ן א יעלו אם. חעלה ואם ן ד אוסר א או. (שאין שם< ד א חסר ב נםחק עיי נקודות. שישן א אפילו. ך אף על פי אעיפ ן א אומי. א יש. עיץ בבהיא. כלומר, כשתמצה את עומק ההלכה [אתה] אומר כלל וכוי. או וכו. 56. כשתמצא כלומר, אם הוא יודע את צבע התרומה שגתערבה, אץ כאן תערובת ואץ החולץ 57. בידוע וכו. 58. לא תעלה. כציל, כגי כי ע, וסובר ר מ בשיטת ר יהושע שאפילו ממראה אחר מסייעים להעלות. ו ר וכו. ציל: [או 1 ר אם איטי יודע את צבע התרומה אץ השחורות מעלות את הלבנות. עיץ בבה א. 59. ב י דו ע. כלומר, שידע ושכח(ירושלמי). אבל אם יודע נם עכשיו את צבע התרומה, וכוי, כגי ד וכי ע ר עקיבא וכוי. והכל הוא מדברי ר יהודה. וריע סובר שאם ידע אסילו הרי אץ כאן תערובת. 61. ש ד ר ם ה וכוי. כלומר, שדרסה ודחקה לתוך פי החבית, ואץ סופה ניכר, ואנו שכח אח כ לא תעלה. אוסרים את השולים מסני החשש שמא לא ישער כראוי, וממילא מסייעות התחתונות להעלות. (מהריק ש). ועיץ תעלה. וכנראה שאף השולים 64. לא 63. מדודות. כלומר, ומעורבות עם התחתונות. בבהיא. מירשו בירושלמי שלדעתו עשו את הסומץ תעלה. 67. לא אםורץ, ולםיכך מסייעים להעלות. שדרכו להימנות, ואסילו באלף אעם בטלים. כדבר

145 תרומות פייה 134 דרסה בעיגול ואינו יודע היכן דרסה, הכל מודים שתעלה. 12. סאה תרומה שנפלה על פי המגורה, רואץ אותה כאילו היא חטץ על פי שעורין, יקלפנה. ל רבן שמעון בן גמליאל במשתייר תעלה באחד ומאה. תרומת מעשר של דמיי שחזרה למקומה, מדמעת, למקום אחר אינה מדמעת דברי ר אליעזר. וחכמים או בין למקומה בין למקום אחר מדמעת. ר שמעון או בין למקומה בין למקום אחר אינה מדמעת. 13. כשם שהתרומה עולה מתוך החולץ, באחד ומאה בין בלול ובין שאינו בלול, [כך טמאה תעלה מתוך הטהור 5 ד באחד ומאה בין בלול ובץ שאינו בלול]. ר יוםה או בבלול תעלה, בשאינו בלול [לא] תעלה. נפלה לתוך החולין טמאין, הכל מודים שתעלה. 14. קישות של תרומה שנתערבה במאה קישות של חולין, וכן פרוסה של תרומה שנתערבה במאה פרוסות של חולין, הרי אילו יעלו. ר יהודה או לא ל במשחייר וכר. עיין ימש פ ד הי א, מ ג ע א,»» סאה חממה וכו/ משכ פ ד מי א. חרומח מעשר וכו/ ילוש דמאי פ ד ה ג, כ ד ע א. ועיין במשכ שם פ ל ומ ש בבה א. 8 ל ר יהודה יי קישוח וכו/ עיין ילוש הכ ל. *ל בבלול העלה וכו/ ילוש ספ ד, מ ג ע ב. סמ א. עיין להלן פ ח, שר 54, ומ ש בבה א. וכו/»» בעיניל י כ עי ו ל י" י ייין א איו יח ע ד א ידוע. דרסה ד דרס. סאה ן א סיחה ) ו מ ל'יו : ס א ה > 9 6 על פי א לתוך כאילי ד כאלו. היא א חסר. הטין... שעורין ן א חיטים שעורים. יקלפנה ד לקלסה א יקפינה. 70 שטעון ן א שסע. גסליאל ד גםליאל [אוסרן א גטל [אום ] ד כפשתפ. תרופת א תרופות. דם ד א דפאי. 7 וחכפים ן א ו ח כ פ. a או ן ך אוסר א אום. בין לסקום א ובין לםקים אי ד אוסר א אום. 78 בין ן א ובין. סדפעת ב ד א סתום. כשם א שכשם. שהחרוסה ד שהחרוטוח א שהטהורה. 74 בלול ן א בבלול. ובין ך בין. שאינו א כשאינו [כך... בלול! ן הושלם ע ד ב חסר. הטהור ן א טהורה. 75 בלול ן א בבלול שאינו א כשאינו. יוסה ד א יוסי או ד אוסר. תעלה ד [לאן תעלה. 70 [לאן ן כיה א וגליה ב (בכיי הסופר) ב ד חסר. נפלה ן א נפל. החולין א חולין. טטאין ד טםאים א הטסאין 77 פרוסה ן א פרוסוח. 78 תרוםה ד לחם הפנים. שנחערבה ן א שנתערבו. אילו ד אלו. או ד אוסר א אום 68. היכן דרסה וכו. סי בבבלי: ואינו יודע באיזה מקום בעיגול דרסה, אם בצפוט או בדרומו. 69. שנס לה וכו. כלומר, בניגוד לדרםה שלעיל, וכאן התרומה היא למעלה, ולא נדחקה לסנים 70. במשתייר וכו. כלומר, אם לא קסה את הכל בבת אחת ושייר קצת מסוף התרומה, ואי אפשר עכשיו לקלסה אלא אם יםול רוב חולץ כנגדה, הרי עולה המשתייר באחד ומאה לכ ע, מסני שרוב חולין נכנסו כבר בגדר הססק ומסייעים להעלות. ואץ כאן מבטל במזיד שהרי כשקםה לא כיוון למעט את התרומה כדי שתבטל, אלא להציל את החולץ שלא יאסרו. ועיין בבהיא. 71 למקומה מדמעת וכוי. כלומר, אם חזרה לתוך הכרי שהורמה ממט מדמעת אותו, משום שנראה כמתמיהים אם נתיר אותו, שהרי מתחילה החזקנו אותו לבלתי מעושר, וממילא יש כאן תרומת מעשר גמורה. 73. אינה מדמעת וכוי. כלומר, לריש דמה כםסק תרומה (שהרי רוב עיה מעשרין הש, ואינה מדמעת. כשם שהתרומה וכוי. כלומר, כשם שהתרומה הטהורה וכו, עיץ בשנויס. 74. שאיני בלול. כלומר, שלא נתערבה תתבללה, אלא עומדת בסני עצמה והוא אינו יודע את מקומה. והוא הדין בסירות גדולים כגון קישות שנתערבו, מ מ הסרי נחשב כאילו הוא בסני עצמו ולא נתבלל. תעלה. 76 לא ר יוטה מובר שמכיוץ שיש כאן תרומה טהורה וטמאה הרי הוא מקסיד על התערובת שלא יתערב בה הטהור והטמא, ולםיכך אינה בטלה אלא דווקא אם נתבללו ממש. שתעלה. שהרי כאן התרומה והחולץ ש הכל טמא, ואינו מקםיד על תערובתן, ובטלה לדברי הכל. 77. ק ישו ת וכו. ודינן כאינו בלול, עיץ מ" לעיל שו 74.ובקישות של תרומה טמאה עםיקינן, כבהייג. 78. ר יהודה או וכוי. כנראה שציל: ר יוםה או וכוי, ור עסה לשיטתו שטמא וטהור שאמם בלולים אמם מעלים זה את זה, ואף כאן הוא מקמיד שלא יסמאו החולץ שהוכשרו.

146 תרומות פ ה 135 יעלו. [אם נגעו פרוסות זו בזו, טימאו זו את זו]. ואם היה אוכל פסול שנפסל 80 בטבול יום, הכל מודים שיעלו. 15. הטבל שנתערב בחולין, הרי זה אוסר כל שהוא. אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו, ר ליעזר ור לעזר בן ערך או קורא שם לתרומת מעשר שבו, ועולה באחד ומאה, וכן מעשר. מעשר טבל שנתערב בחולין, הרי זה אוסר כל שהוא. אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו, ר אלעזר בן ערך אומ 81 קורא שם על תרומת מעשר שבו ועולה באחד ומאה. ואם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שני הרי זה אסור, שלא התירו ספק מדומע אלא לדבר שיש לו מתירין. ר שמעון או כל דבר שיש לו מתירין, כגון טבל, מעשר שני והקדש והחדש, ולא נתנו להם חכמים שיעור. [וכל דבר שאין לו מתירין, כגון ערלה וכלאי הכרם, נתנו חכמים להם שיעור. אמרו לו והלא שביעית אין לה מתירץ, 9 ולא נתנו לה חכמים שיעור]. אמ להם שביעית אינה אוסרת כל שהוא אלא לביעור, אבל לאכילה אינה אוסרת אלא בנותן טעם. 80 הכובל וכו. משנ חלה שפ ג, לעיל דמאי פ ה רהי ב, שו 52. ועיין מ ש להלן, שו 87. «מעשר נובל וכו. ימש דמאי פ ז ה ח, כ ו ע ג; חלה פ ג ה א, כ כו ע א ועיין לעיל דמאי פ ה, שו 54. ** ואם היה וכו. להלן פ ו, שו 74; פ ח, שו 50 ועיין מש ש. ל 8 ר שמעון או וכו. ירוש שביעיח פ ו ה ג, ל ו ע ד; נדרים פ ו ה ח, ל ע ע ד; בבלי שם נ ז ב. כגון נובל וכו. עיין להלן פ ח, שו 58 ומש ש. 8 9 והלא שביעיח וכו. משנ שביעיח ספ ז. 9 ד [אם... זו] כ ה א ב חסר. את זו ד בזו. ואם ן א אם. שנפסל א שנטבל. 80 שיעלו א שתעלה. ברא סחוס. 81 שהוא ד שהו. סםקום ן א במקום. ואם א אם. 82 ליעזר ן ד אליעזר א אלעזר. ור לעזר ך א חסר. או ד אוסר א אום. ועולה א ויעלה. 83 סעשר ן ד א חסר. זה ד חסר. שהוא ך שהו. 84 םסקום ן א בםקום. ואם ן א אם. אלעזר כיה ד א. ב שמעון. אוס ן ך או. 85 על תרוםת ן א לתרוםח. שבו ן א חסר. ועולה ן א וםעלה. ואם ן א אם. טבל ן א!שלן טבל ןשל], 86 וםעשר שני ן א ושל מעשר שיני. מדומע אלא לדבר א דיםוע אלא בדבי ל» או ד אוטר א אוט. טבל ב טבל ןפעשר טבל] (ונטחק.טעשר טבל ) א טבל ןוםעשר טבל וטעשר טבל]. טעשר ד א וםעשר. שני ן א שיני. 88 ולא ד א לא. להם ד חסר. חכמים ן ד חכמי ןוכל דבר... חכסים שיעור] ן כיה בגליון ב ובד בחסר. 89 חכםים להם א להם חכםים. 90 לה ן א להן. אס ך אסר. אינה ד אינו א אין. אוסרת ד אוסרות. 91 אוסרת ד אסרות. כלומר, שהרי אם גגעו מרוטות מטמאות וכוי, והוא מקפיד על תערובתן. וכו. נגעו 9 ד.אם 80. בטבול יום וכוי. ואץ מגע טבול יום טופל לא את התרומה ולא את הקדשים, ולפי זה אם ואפילו תערובתן, על מקפיד אינו בקדשים וקדשים בתרומה תרומה טבול יום מגע נתערב וכדמפרש. שהרי יש לו מתירין, שהוא. 81.כ ל לדברי הכל. מעלים בלולים כשאינם 85. ו א ם 83. ו כ ן מעשר וכו. וכן מעשר טבל דעו כתרומה, וכמו שממרש: מעשר טבל שנתערב וכוי. היה טבל וכוי. כנראה שעיקר מקום הברייתא הוא להלן סטיו גשו 74), והובאה לכאן דרך אגב 87. מעשר שני וכו. כלומר, מעיש כדי להשמיענו עוד חומרא בטבל, עיץ מיש במירושה להלן סמיו. 88. ולא נתנו וכוי. ציל: לא והקדש שיש להם היתר עיי מדיון, והחדש שניתר מעצמו אחרי העומר. כלומר, שצריך לאכלה לפני זמן הביעור. לביעור וכו אלא נתגו וכוי, כגי ד וכייע. אוסרים אינם באכילה האסורים שביעית םםיחי אבל כלומר, וכו. לאכילה 91.אבל במשהו.

147 136 תרומות פ ו פרק ו 1. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין, הרי זה אילו מדומעין. אין חייבין עליהן קרן וחומש, ואין משלמין מהן קרן וחומש ממקום אחר אלא לפי חשבון. סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה, אם היו של טבל עושין אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר, או קורא שם לתרומת מעשר שבהן. אם היו 5 של מעשר טבל, עושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר, או קורא שם לתרומת מעשר שבהן. אם היו של מעשר שני, מחללן על המעות בדמי תרומה, חוץ מדמי תרומה שבהן. אם היו של חדש, ימתין עד שיבא הפסח ויתעו לכהן. 2. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעה, אם היו של טבל עושה אותה תרומה ומעשרות על מקום אחר, או קורא שם לתרומת מעשר «שבה. אם היתה של מעשר טבל, עושה אותה תרומה ומעשרות על מקום אחר, או קורא שם לתרומת מעשר שבה. אם היו של מעשר שיני, מחללו על המעות» קאה וכו/ עיין ירוש פ ה קה ג, מ ג ע ג > או קורא וכו/ ירוש רפ ה, מ ג ע ב. 9 או קורא וכו/ משכ פ ה מ א. 1 חרופה ד חרופ ב חרוטה [טפיאה] >ונפחק.טטיאה ) א תרופה [טמאה]. לפחות ן ד לפחי. זה ד א חסר אילו ד אלו. 2 ואין א אין. ספקום ד טטקר. 3 תרופה ך חרופ. לפאה והגביהה א ןלפחוחן פטאה ונדטעה (כלומר, ה ב להלן). עושץ ד עושי א עושה. 4 ומעשרות ד ומעשרו. סקום ד מקו. או כיה ד א ב ואין. קורא ד קרא. לתרומת מעשר ן א לתרופה ומעשרוח. היו א היחה 5 אותן א אותה. ומעשרות j א ומעשר. על מקום ן א לפקום 6 לתרומת ד לתרומות. שגי א שיני. מחללן א מחללו. 7 חרומה א תרומה ןשבהןן. שבהן א שבה. 8 ויחננו א ונוחגן. לכהן ב ד סחום. לפחות ממאה א למאה. מדמעה ד ונדמעו א והנביהה (כלוםר, היא, לעיל שורה 3).» אותה ד א אותן. חרוסה א חסר. ומעשרות א מעשרות. על מקום ן א למקום. לתרוסת םעשר א לתרוסה ולסעשר. 10 שבה ן א שבהן אם ד חסר. היחה א היו. עושה ב עושה [עושה!. אוחה ד חסר. א אוחן. ומעשרוח ד ומעשרו א ומעשר. םקום אחר ד סקר אח.!1 שבה ן א שכהן. אם ד ואם. מעשר שיני ן ך םעש שני. מחללו ד סחללין א מחללן אין חיי בין וכוי. שהרי מן התורה בטל ברוב, ואם אכל מהם זר אינו משלס קרן מחולץ (והם נעשים תרומה), אלא משלם דמי תרומה משום נזל השבט. 2.ממקום אחר וכו. צ ל: על מקום אחר כלומר, אם אכל תרומה וודאית, אמו משלם מן המדומע אלא כסי חשבון החולץ שבו,וכל התשלומין נעשים תרומה (תערובת של תשלומי תרומה עם תרומה) עושין אותן תרומה וכוי. כלומר, עושין את הסירות של הסאה שהגביה תרומה על מקום אחר (המלה.מעשרות היא באשגרה מלהלן). והדין נותן כן, שהרי עיס חשבץ יש בה ציט חלקים של טבל גמור, ולסיכך אם התרומה היתה קגייגו(כגון שגפלה לו בירושה מאבי אמו כהן) ואינו רוצה להססיד ולמכרה לכהן, עושה אותה תרומה על מקום אחר תותנה לכהן. עיץ בבהיא. 4. או קורא וכו. צ ל: או קורא שם לתרומה ולמעשר שבהן, כגי כייע. כלומר אם התרומה לא היתה קנימו, קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר שבה, שהרי מן התורה היא טבל,ונותנה לכהן. 5.תרומה ומעשרות וכוי. כלומר, אם היה קנימו (עיץ לעיל שו 4-3) עושה אותן (אח סירות הטבל) תרומה או תרומת מעשר על מקום אחר, עיץ בבה א. או קורא שם וכו. כלומר, אם לא היה קניינו, כלעיל שו עושה אותה וכו. ציל: אותן, כני ד וכייע, כלומר את המדומעין שהרי רובן סבל. 10.ש ב ה. ציל: שבהן, כגי כייע, כלומר, אם אץ לו סירות אחרים. עושה אותה וכוי. ציל: אותן.

148 תרומות פ ו 137 בדמי תרומה, חוץ מדמי תרומה שבהן. אם היו של חדש, ימתין עד שיבא הפסח ויתננו לכהן. 3. סאה תרומה שנפלה למאה שביעית, הרי אילו יעלו, פחות מיכן ירקבו. 4. סאה תרומה טמיאה שנפלה למאה סאה תרומה 15 טהורה בית שמיי אוםרין, ובית הלל מתירין. אמרו בית הלל לבית שמיי טהורה אסורה לזרים וטמיאה אסורה לכהנים, מה טהורה עולה אף טמאה תעלה. אמרו להם בית שמיי לא אם אמרתם בטהורה שהיא עולה מתוך החולץ להאכל לזרים, תאמרו בטמאה שאין עולה מתוך החולץ ליאכל לכהנים. אמ להם בית הלל הרי טמאה שנפלה לתוך החולץ תוכיח, שאץ 20 עולה מתוך החולץ ליאכל לזרים, והרי היא עולה. אמרו להם בית שמיי לא אם אמרתם בחולין שהתירן היתר מרובה, תאמרו בתרומה שהתירה התיר מועט. אמרו להם בית הלל וכי במה החמירה תורה, באוכלי תרומה לזרים, או באוכלי תרומה לכהנים. באוכלי תרומה לזרים, טהור שאכל את הטהור, וטהור שאכל את הטמא, וטמא שאכל את הטהור, וטמא שאכל את הטמא, 25 כולם במיתה. ובאוכלי תרומה לכהנים, טהור שאכל את הטהור, במצותו. טהור שאכל את הטמא, בעשה, וטמא שאכל את הטהור, וטמא שאכל את הטמא, בלא תעשה. והלא דברים קל וחומר, ומה אם במקום שהחמירה תורה באוכלי תרומה לזרים, הרי היא עולה מתוך החולין להאכל לזרים, מקום משנ וכו/ סאה א/ סנהדרין כ ו בבלי הנ ל, רפ ה ירוש וכו/ 1 3 שבינביח ירוש פ ה סה ד, מ ג רע ד; סוכה פ ב ה ח, נ ג ע ב. החמירה חורה וכו/ פ ה מ ד. ועיין להלן הברייחא. כל ע ד, ס ד ה א, פ ב בכורים ימש וכו/ חממה באוכלי 26 נוהור וכו/ ירוש הנ ל; בבלי זבחים פי ב הי ז, כריחוח פ א ה ה, ובמשנה פרה פי א מ ג ועול. ונומא וכו/ ירוש בכורים הנ ל. ועיין בחוספ זבחים וכריחוח הנ ל ובבלי יבמוח ע ג ב/ ד בלא העשה וכו/ עיין סנהדרין הנ ל וחולין קי ג ב/ סנהדרין פ ג א. 1 ימתין א סםתין. שיבא ן א שיבוא. 13 ויתננו ן א ונותנן. שביעית ב שביעית גואות וי ו בין השורות. קרי: שביעיות). אילו ד אלו. 14 מיכן ד סבן. ירקבו ב פתוס. טמיאה ך א טמאה. 15 שמיי ד א שמאי. הלל א הילל (ביפ). לבית שסיי אחסר. שטיי ך שמאי. 18 וטסיאה ך א וטסאה. אסורה לכהנים ד אסור לכהני. 17 אמרו ן ד אמר. שמיי ד א שפאי. אטרתם בטהורה ך אטרת בטהור. 18 להאכל ך להיאכל א להאכיל. שאין ן א [שהיא] אינה. ליאכל ן א להאכיל. 19 אט ן א אמרו. הלל ן א הילל. שאין ד שאי. מתיר ד מתו. ליאכל ד להאכל א להאכיל. לזרים... היא ד לזרי... הי. להם בית ד לה בי. שמיי ד א שמאי. לא ד חסר.!2 שהתירן ד שהיתירו א שהיתירן. בתרומה ד בתרומ. שהתירה א שהיתירה. התיר ף א היתר. 22 הלל ן א הילל. וכי ד וכו. חורה ן א חרומה. הנ י. 24 שאכל ן א חסר ע פ). 25 כולם ן א כולן. ובאוכלי ד ובאכלי. לכהנים ן 23 לכהנים ד לכ (. 27 והלא א והרי. ד לכהני. כטצותו ד כםצותיו. 26 טהור ן א וטהור. שאכל ן א חסר ע פ 28 להאכל ד להיאכל א להאכיל. 14.ירק בו וכו. כלומר, ואינו מוכרן לכהן, מסני שהכהנים נחשדו על השביעית (סנהדרין כיו א ). 18. לזרים. ציל: לכהנים. 19. לכהנים. ביש סוברים שתרומה טמאה שנסלה למאה חולין טהורים, תירום ותישרף, כמסורש במיה מיב בשיטת ר אליעזר השמותי שאין עולה וכו. כלומר, אעםיי שאין עולה ליאכל לזרים, מימ הרי היא עולה, והשיריים מותרים. 21. מרובה. כלומר, שהרי הם נאכלים לורים.

149 138 תרומות פ ו שהקילה תורה באוכלי תרומה לכהנים, אינו [דין] שתעלה מתוך החולין 30 להיאכל לכהנים. אחר שהודו, ר ליעזר או תרום ותרקב, וחכמי אף אבדה במיעוטה. 5. סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק(ה) להגביהה עד שנפלה אחרת, הרי זו אסורה. ור שמעון מתיר. אמ ר לעזר בי ר שמעון במי דברי אמורים בזמן שלא ידע בה ואחר כך נפלה, אבל אם ידע בה ואחר כך נפלה אחרת, הרי זו מותרת, שכבר היה לה להעלות. 6. הקמחיןוהסלתותמעליןזה, 35 את זה דברי ר נחמיה, וחכמים או אין מעלין. 7. [לוג מים שנפל לתוך תשעי ותשעה של יין ואחר כך נפל לוג של יין, מעלין זה את זה דברי ר נחמי,. וחכמי אומרי אין מעלין זה את זה]. 8. סאה ערלה שנפלה למאתים, ידע בה ואחר כך נפלה אחרת, הרי זו מותרת, לפחות מיכן הרי זו אסורה. 9. [סאה עורלה שנפלה למאתים, ידע בה ואחר כך נפלה אחרת, הרי זו «מותרת], עד שירבה אסור על המותר. 10. סאה תרומה שנפלה למאה ואחר 30 אחר וכו/ משכ פ ה סמ ד. 31 סאה וכוי. משכ פ ה מ ח. 33 שלא ילננ וכו/ עיין ירוש פ ה ה ח, מ ג ע ד. ועיין להלן שו ל* סאה ערלה וכו/ עיין ערלה פ ב מ ג. ועיין בירוש שם ה נ ס ב ע א. 4 0 עד שירבה וכו/ עיין במשכ פ ה מ ז. סאה וכו/ ירוש פ ה רה ה, מ ג ע ד. «2 שהקילה א שהיקילה. לכהנים ד לכהני. אינו א חסר. [דין] ן כיה ך. א דיו [הוא] ב חסר. 30 להיאכל ד להאכל א להאכיל. אחר א לאחר. שהודו ד שהייי ליעזר ד א אליעזר או ד אומר א אומי. חרום א חירם (ומליון: חרומה). וחכמי I ד וחכמים א וחכמי אי ד אוסרים א אוס. 31 בםיעוטה ד בםיעטה. לטאה ן א IP] 0 ר. לעזר I סאה גוציל: בין םאה<. הספיק ן כיה ד א ב הספיקה. להגביהה ד להגביה. 32 אמ ך א ד א אלעזר. בי ר ד ברבי א ברי. שמעון א שמעי במי וכו ד בדיא א כסה דברים אםו 34 אחרה א חסר. שכבר א כבר. להעלות א לעלות ב ד א סחוס. 35 גחמיה ן א נחסיא וחכסים ן א וחכמי או ד אומרים א אומי מעלין ד א סעלין [זה את זה] ד סתום [לונ זה] ן הושלם עיפ ד ב חסר. לונ א לנין. םים א חסר. תשעי ן א חשעים.»3 של ן א [לניניו] של יין א יין ןסעלין זה את זה דברי ר נחםיא וחכ או ן (וכנראה שכל הוספה זו נםחקה בכיי ע-י נקודות בחחילה ובסוף). לונ א לחוכו של ד שמן. א חסר. יין כיה א וראשוגים ד חסר. נחמי ן א נחטיא 37 וחכסי ן א וחכם. אוסרי א אוס. זה ד סחום. ערלה א עורלה. למאחים ן א לסאתים 38 סותרת ן א סותרת [עד שירבה איסור על הפותר]. לפחות... אסורה ן אחסר. סיכן ד סכו !סאה... סותרח] ן הושלם עיפ הראבייה וא. 40 עד... הסותר א לפחות פיכן הרי זו אסורה ב ד סחוס. לפאה ן א [לפחוח] םסאה. ואחר ד ואח א [הנביהה] ואחר. 30.ש הו דו וכו. כלומר, ביש לב ה, שהטמאה אינה אוסרת את מאה הטהורות. ותרקב 1 שהרי רובה תרומה טהורה, ואסור לשורסה, ולסיכך תננז ותרקב. 31.ב מ יעו ט י כלומר, ואינו צריך להרים, והכל מותר לכהנים, ויאכלו בטהרה. 33.ש ל א ידע וכי עיין בבהיא. 35.אין מעלין. שהרי יכול להרקיד את התערובות. 37.אין מעלי! וכו. ממני שהמים ביין בנותן טעם כדין מין כשאינו מיני ויין ביין במאה, ומכיוון שאין שיעוריהם שרם אמם מצטרסים. (הראביד<. ומכמון שידע בה ידיעתה מבטלתה. ועיין בבהיא. סירות היתר מגד הראשונה, כבר נאסרה. אלא חתר תיעור ידע בה וכו. ובערלה הרי אמו צריך להרים את האיסור כ 38. ל סחו ת וכו. כלומר, ואסילו אם רבו אח 40. עד שירבה וכוי. כלומר, ואץ האיסור נהפך להיתר שנמלה למאה וכו. כלומר, והגביהה, וכן מסורש בכי ע.

150 תרומות פ ו 139 כך נפלו לתוכה חולין כל שהן, הרי זו מותרת. סאה תרומה שנפלה למאה, אין מוציאין זונין שבה. פחות מכן, מוציאי זונץ שבה. לוג יץ צולל שנפל לתוך מאה לוגין עכורין, אין מוציאין שמרים שבהן. לוג יין עכור שנפל לתוך מאה לוגץ צלולין, אין מוציאץ שמרים שבו. 11. שאר שבללו בשאר אחר, והחמיץ 45 בו את העיסה, אם אין באיסר בנותן טעם מותר. חיטים בשעורים יבור, טחנן, בנותן טעם. גריסץ בעדשים יבור, בשלן, בנותן טעם, ר יוםה או גריס של פול וגרים של טופח הרי אילו מין אחד. וכן היה [ר יוסי אומר] שתי קופות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאי זה מהן נפלה, שתיהן מותרות. 12. שתי קופות בשתי מגורות, שתי מגורות 50 בשתי עליות, שתי מגורות בעליה אחת, הרי אילו יעלו. ר יהודה או לא 4 4 שאר וכר. עיין ערלה פ ב מי א, מ ג ע ד סאה וכו. ירוש פ ה ה כו,» בשלן וכר. ערלה פ ב מ ז. להלן פ ח הי ג, בבלי פסחים כ ו בי-כ ז א. ועיין בבה א. ירוש 49 שחי קופוח וכו/ 47 שחי קופוח וכו/ משכ פ ז מ ה. ועיין להלן פ ח הי ז. 49 פ ד רהי ב, מ ג ע א; משכ פ ד מי ב. 1* לחוכה א חפר. שהן ן א שהוא. 42 זונין ד זוגין א ןאתן הזונין (כיפ). פכן א פיכן. ס נ י אי ד א פוציאין. צולל ן א צלול. 43 שבהן ד שבהן ןפחוח פכן פוציאין שפרים שבהןן א שבהם ןפחוח םיכן פוציאין שפרים שבהם ן. 44 שפרים ד שפריי. שאר ד א שאור. שבללו ן ד שבלל לו. בשאר ך א בשאור. והחפיץ j ד והחפץ א וחיםץ. 48 באיסר ד באסור א בשאור. בנותן ד נותן. חיטים ד חטין. 48 בשלן ד בישלן. יופה ד א יוסי. א ו ד אופר א אומי. 47 טופח ך טופיח א טפיה. אילו ד אלו. אחד ב פחוח. וכן היה ן א חסר. ןר יוסי אוסר] ן הושלם ע פ ד ב א חסר. 48 חולין... חרופה ן א חרופה... חולין. ונפלה ן א נפלה. 49 לאי זה ן א לאיזו. סותרות ב ד סחום. שחי םגורוח ן א חסר. 80 בעליה ד א בעלייה. אילו ד אלו או ך אופר א אופ. 41. מותרת. שהרי אין בסאה שהרים אלא אתת ממאה תרומה, וממילא אם נפלו לתוכה חולץ כל שהן, נמצא שעכשיו יש בה יותר ממאה חולץ כנגד התרומה. ועיין בבהיא. 42. אין מוציאין וכוי. כלומר, אין ישראל רשאי להוציא לעצמו את הזונץ (זרעונים שחורים הגדלים בץ החטים) וליתן את החטים גרידא לכהן. והטעם הוא, מכיוון שהזקיקוה להרמה הרי כשם שחל שם תרומה על החטים כך חל אף על הזונץ, ודינה לעגיין זה כתחילת הטרשתה, עיץ בבה א. מוציאי זונין שבה. כלומר, רשאי הוא ישראל להוציא את הוונין לעצמו, והיינו שמותר לו לקבל דמים מן הכהן בעד הוונץ, שהרי מדין תורה בטלה התרומה ברוב. ומכיוון שאין כאן הרמה, ממילא אץ מקום שתחול קדושת תרומה עליהם. וגזל השבט אין כאן, שהרי אסילו אם נמלו זונץ של תרומה לתוך מאה אינו צריך להרים(עיין לעיל פיה שו 42 ומשיש). ועיץ בבהיא. 43. אין מוציאין וכוי. כלומר, אין מוציאין מתוך החולץ את השמרים, כדי שיוכל להרים לוג צלול, כמו שנמל, אלא מעלה לוג עכור עם השמרים, ועיץ הטעם בבהיא. לתוך מאה וכוי. כלומר, והעלהו, כמו ברישא. 44. אין מוציאין וכוי. כלומר, אץ ישראל רשאי להוציא את השמרים לעצמו וליתן לכהן יץ צלול (וכמו שםירשנו לעיל שו 42 דיה אץ), אלא נותן כולו לכהן. שאר שבללו וכו. כלומר, שאור של תרומה שבללו בשאור של חולין, והחמיץ בבלל זה את העיטה. 45. טחנן וכוי. כלומר, וכבר אץ להכיר את האיסור, ודינן כמין שנתערב בשאינו מינו, ואינו אוסר אלא בנותן טעם. 47. מין אחד. כלומר, מפני שהם קרובים בטעמם, אץ להבחץ ביניהם כשנתערבו, ודינם כמץ במינו, ועיץ בבה א. 49. מ ו ת ר ו ת. מפני שאני אומר שהתרומה נפלה לתוך התרומה, דש כאן במה לתלות שתי מגורות בשתי וכוי. בראשונים ובירושלמי: שתי קופות בשתי וכוי. עיץ בבהיא.

151 140 תרומות פ ו יעלו. ר שמעץ או אפי הן בשתי עיירות מעלות [זו] את זו. בזו מאה, ובזו [אין] מאה, הריני או לתוך מאה נפלה. אחת מדומעת ואחת שאינה מדומעת, הריני או לתוך מדומעת נפלו. 13. שתי קופות, בזו ארבעים סאה ובזו(אין) ארבעים סאה, נפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן וידוע לאי זו מהן נפלה, ואחר כך נפלה שנייה ואין ידוע לאי זה מקום נפלה, הריני יכול לתלות ולומר למקום שנפלה ראשונה שם נפלה שנייה. נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זו מהן נפלה, ואחר כך נפלה שנייה(ואין ידוע לאי זו מהן נפלה שנייה) וידוע לאי זו מהן נפלה, אינו. יכול לתלות ולומר למקום שנפלה שנייה שם נפלה ראשונה. 14. היו לפניו שתי קופות, אחת של חיטין ואחת של שעורים, נפלה אחת מהן [ואבדה אח מהן], ואץ ידוע אי זו נפלה ואי זו אבדה, שתיהן מותרות. 15. שתי קופות, אחת של תרומה טמיא ואחת של תרומה טהורה, נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זו מהן נפלה, הריני או לתוך של טמיאה נפלה, וטהורה לא תאכל בטהרה עד שתתחשב שאץ בכל! בזו מאה וכר. ימש פ ז ה ד, מ ד ע ד. ועיין משכי מקואות פ ב מ ג; ידים פ ג 53 שתי קופות וכר. ימש פ ד הי ב, מ ג קע א. ועיין מ ד; תוקפי מקואות פ ב קה ד. תוספי מקואוח פ ב ה ג. 58 וידוע וכו/ ימש הכ ל, מ ג ע ב. ועיין תוספי הכ ל ה ד. 6 1 שתי קופות וכו/ עיין ימש פ ז ה ד, מ ד ע ד. «אי ד א אופ. אפי ד אפלו א אפילו. עיירות ד עיירר. מעלות א טעלין. [זו] את זו ן כ ה ך. א זה את זה " [אין] כיה ד א ב חסי או ד אומר א אומי. שאינה מדופעת א שאיגה פדפעת. 53 או ד אופר א אומי. נפלו ד א נפלה. (אין) ן וכיה ד. א חסר. 64 של ד א חסר. תרומה ך חסר לאי זו ד אחה א באחה. 65 לאי זה מקום א לאחו מהן. 66 ראשונה ד הראשונה. שנייה ב ך פחוח. 57 םהן א סהם. ואחי ד ואחי (ואין... שנייה) א חמר. אבל ישנו אף בך. 58 וידוע סהן נפלה ד חסר. ולוסי ד ולוס. לםקום א בסקום. 59 ראשונה ב ך סתום. הימין ד חטים א שעורים. ואחת ד ואח. 60 שעורים ד שעורי א חיטים [לפניהם שני סאין אחח של חיטים ואחח של שעורים]. נפלה א ונפלה.!ואבדה אח סהןן ן כיה ד. ב א חסר. ואין ן א ואינו. אי זו ן א לאחו ןטהן]. ואי זו אבדה א חסר. 61 טוחרות ד טוחרו. טםיא ד א טפאה. 63 או ן ך א אום. של א חרוטה. טםיאה ד א טסאה. וטהורה א [ותרוטהן טהורה. תאכל א תחאכל. בטהרה ד בטהר. א חסר 51. בזו מאה וכוי. חוזר לרישא, כלומר, ואפילו במקום שאץ מצטרסץ, מימ אם יש לו במה לתלות. השניה מותרת. ועיץ בבה א. 58. אינו יכול וכו. מפני שכבר נאסרו שתיהן, ואץ תולים קלקלה במקולקל למסרע ואחת של שעורים וכוי. כלומר, ולסניהם שתי סאים אחת של חיטים ואחת של שעורים, כמסורש בכייע. ונמצא שיש לסניו ארבע קוסות: שתים גדולות של חולין, ושתי קטנות (סאין< של תרומה. ובעהיב לא ידע את מדתן המתייקת של הקומות. 60. נ ם לה אחת וכו. ונשארו לסניו שתי קוםות נדולות. ויש להסתםק שאץ כאן תרומה כלל, משום שאםשר שתרומה נסלה לתוך התרומה והתערובת היא שאבדה, ונשארו שתי הקוסות של חולין נרידא. אבל יש להםתסק שמא נמלה תרומה לחולין מין במינו(ומשום שכמות התרומה היא קטנה, אץ נסילתה לתוך החולין ניכר) והקוסה השניה של תרומה אבדה, ויש כאן אחת מדומעת ואחת של חולץ. אבל אין מקום לשום םסקות אחרים, עיץ בבהיא 61. שתיהן מותרות. שהרי אצל כל קוםה וקוסה יש כאן סםק םמיקא: שמא אץ כאן תרומה כלל ואפילו אם יש כאן תרומה שמא נםלה לתוך חברתה. ולסיכך הולכים אחר דץ תורה וסומכץ על בטול ברוב אסילו אם נסלה לתוכה. 62. סאה תרומה ומי. כלומר, תרומה טמאה. 63. שתתחשב וכוי. מפני שלחומרא אנו חוששים שמא נסלה הטמאה לתוך הטהורה, וכשילוש את התערובת ותוכשר הטהורה לקבל טומאה תיטמא מן הטומאה. ולםיכך עושה עיסיות קטנות שאין בכלאחת כביצה, וםחות משיעור כביצה איני מסמא אחרים לכיע.

152 תרומות פ ו 141 עיסה ועיסה כביצה. 16. שתי קופות, אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין 65 טהורין, נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאי זו מהן נפלה, הריני אומ לתוך תרומה טמאה נפלה, וחולין טהורין לא יאכלו בטהרה עד שיתחשבו שאין בכל עיסה ועיסה כביצה. 17. אחת של תרומה טהורה ואחת של חולי טהורין, נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואץ ידוע לאי זו מהן נפלה, שתיהן אסורות. אם יש בהן לעלות זו את זו, מעלות זו את זו, ולא יאכלו 70 בטהרה עד שיתחשבו שאין (עיסה) בכל עיסה ועיסה כביצה. 18. היו לפנינו] שתי קופות, אחת של תרומה ואחת של חולין, ולפניהן שני סאץ, אחת של תרומה ואחת של חולין, ונפלו משתיהן ואין ידוע אם מזו לתוך זו ואם מזו לתוך זו, הריני אומ תרומה לתוך תרומה נפלה, חולין לתוך חולין נפלו. ואם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שני הרי זה אסור, שלא התירו ספק מדומע אלא 75 לדבר שיש לו מתירין. 19. הפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שיני ואין ידוע אי זהו, הרי זה מודד את התרומה ואת הראשונה ואת השנייה. 6 4 שתי קופות וכר. ימש הכ ל ה ו, מ ל ע ד. ל» אחה וכר. עיין ירוש פ ז ה ו, מ ה רע א. שתי קופות וכר. בבלי פסחים נו ב/ מ ד א/ יבמות פ ב א/ נזיר ל ו ב. ועיין ח ואם היה וכר. לעיל פ ה הנו ו; להלן פ ח הי נו. להלן פ ח הי צ. 8» ואינו ן ד א ואין. לאי זו ן א לאיזה. מהן ד םהם. 64 ועיסה כביצה ד ועים כבי 6 6 אוס ד אוסר. 67 ועיסה ך ועסה. כביצה ב ד סתום. אחת א ןשתי קופותן אחח. 68 חולי ד א חולין. םהורין ב פחוח. נפלה ן א ונפלה לאי זו... ואין ידוע ן סותרו. 70 (עיסה) ך חסר. עיסה ועיסה ד עסה ועסה. 71 לפניןו] ן ד א חסר. 60 אסורות כ ה ד ב לפני. תרוםה ד תרום. שני ך שתי. 72 פשתיהן ד פשחיהן ןלתוך שתיהןן. 73 אופ ן ד אוסר. נפלה א חסר. חולין ן א וחולין. נפלו ן א חסר. ואם ד אם. א חסר. 74 סעשר ן א וםעשר. שני ן א שזי. התירו ן א היחית. 75 לדבר ד חסר. א בדבר. מתירין ב ד א סחום. הפריש תרוסה ופעשר ד הפרי תרום וסעש. שיני ד שני. ואין א ואינו. 76 ידוע ן א יודע. אי זהו א איזו היא ןחרוםה]. הראשונה ן א הראשון. השנייה ן א השיני. 65. ס א ה ת ר ו מ ה וכו. כלומר, תרומה טמאה, כלעיל שו ע ד ש י ת ח ש ב ו וכו. פירשו בבבלי (בכורות כ ג א ) שגורו עליו שיאכל אף את החולין בטהרה (כלעיל), כדי שלא יחשבן לטהורים לגמרי(והרי יש בהם ספק אחת ממאה תרומה טמאה), ויבוא לידי תקלה, עיייש. 68. מאה תרומה וכו. כלומר, תרומה טמאה >כלעיל שו 65 ושו 62), והיא אוסרת לכל אחת מהן אם נסלה לתוכה, ואץ לו במה לתלות. 69. לעלות וכוי. כלומר, אם יש באחת מהן מאה כנגד הטמאה, אגו תולים שגמלה לתוכה. 70. עד שיתחשבו וכו. כלומר התרומה, מטעם שנתבאר לעיל שו 63, והחולץ משום החשש שהזכרנו לעיל שו ואם היה טבל וכוי. כלומר, אם היתה קוסה של טבל וקוסה של חולץ, או קומה ח ו לץ או קומה של מעיש וקוםה של חולץ, מסלה סאה תרומה לאחת מהן. של מעשר ראשץ וקומה של 74. אסור. מסני שאץ לו במה לתלות, שהרי התרומה אוסרת אף את הטבל ואף את המעשר וכו, ואעמ י שנוח לו לבעהיב לתלות בטבל או במעשר ובו. עיין בבהיא אלא לדבר וכו. אץ כאן אלא מליצה בעלמא, והכומה שלא התירו סמק מדומע על סמך.אני אומר אלא דווקא בדבר שיש לו מתירץ כגגדו, כלומר שהשני אמו נאסר אם אנו תולים שנסל האיסור לתוכו, ולמיכך הוא מתיר את הראשון שכנגדו. 75. המריש וכו. כלומר, והניחן בקוסוח ואין ידוע וכר. כלומר, ונתערבבו הקומות. 76. הרי זה מודד וכוי. כלומר, מברר ע מ מדידה אמו היא של תרומה וכו, שהרי התרומה היא המועטת שבהן, והמעשר ראשץ המרובה וכו. ואץ כאן איסור מדידה בתרומה שהרי כבר הסרישה באומדנא. (ר יונה בר נ).

153 142 תרומות פ ז פרק ז 1. ר שמעון אומ הסך יין של תרומה שוגג, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. האוכל תרומה נקורה, והשותה יין מגולה, משלם קרן וחומש. נזיר ששתה יין של תרומה שוגג, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. אכל תרומה ביום הכפורים, משלם קרן וחומש. יין וחומץ, משלם קרן וחומש האוכל תרומה טמיאה משלם דמי עצים לכהן. אבא שאול אומ כל דבר שיש בו שוד, פרוטה חייב בתשלומין. אמרו לו לא אמרו שוה פרוטה אלא בהקדש בלבד. 3. אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך. אכל חזר ואכל, אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס, מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין. שתה חזר ושתה, חזר ושתה, חזר ושתה, אם י» יש מתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין, ואם לאו אץ מצטרפץ. כשם שאכילה בכזיית, אף שתייה בכרת. אכילה ושתייה אין מצטרפין. 4. אכל כזית אפי מחמשת המינין הרי אילו מצטרפין. אכל כחצי זית ונודע לו, וחזר ואכל כחצי זית אחר ממין אחר,! הסך יין וכוי. עיין משכ, שביעית פ ח מ ב, להלן פ ע, שר 55, ומש ש. 5 אבא שאול 6 שוה פמנוה וכו. ילוש פ ו ה ד, מ ד ע ב; פקחים פ ב ה ג, כ כן ע א, וכר. בבלי פקחים ל ב ב. בבלי הכ ל. ל בהקדש וכר. עיין תו כ חובה פרק כ ה ז, כ ו ע ב, ירוש ובבלי הכ ל, בבלי ב מ כ ה רע ב. אחד האוכל וכר. משכ, פ ו מ א; להלן כריתוח פ ב ה ב. אכל חזר וכר. משכ כריתות פ ג מ ג; להלן פקחים פ א הי ב; יומא פ ד (כי ע פ ה) ה ג; כריתות פ ב ה נ ועיין להלן מקוואות פ ז(ד פ ח) ה ה, בבלי כריתות י ג א. ועיין ימש שבת פ א ה א, ב ע נ הוריות פ ג ה כ, מ ז ע ב.! אום ד אומי ן ד א שמן. ואינו א ואין. 3 םשלם... את החומש ן א משלם קרן וחומש. אכל ן א האוכל. 4 הכפורים א הכיפ. וחומש ד חומש א וחומש ןהסךן. קרן וחומש ב ך סתום. א אח הקרן [ואינו משלם אח] החומש [השותה חוםץ ושםן םשלם אח הקרן ואינו משלם אח החומשן. 5 האוכל I ב האוכל [האוכל]. טסיאה ד א טםאה. עצים ד עצי. אוס א אוי. 6 שוה ך שווה. פרוטה ך פרוט. 7 חזר ד א וחזר. ואכל א ואכל [וחזר ואכל]. 8 סחחלת ן א כחחילת (ומליון כחובה ס. קרי: םחחלת. ואף ב ב כתוב: בתחלת, ותוקנה ה.בייתי לסיים). אחרונה ן א האחרונה 9 חזר ן א וחזר >ביפ). חזר ושתה ד א חסר. 10 סחחילח ד סחחלח. עד ן א ועד. שחייח רביעית I א אכילת פרס. 11 בכזיית ד במי א במית ב חוח אף ד א כך. 12 טצטרפין ב ך סחוס. אכל א האוכל אפיי ד א אפילי אילו ד אלו. 13 אחר ן א חסר. 2. משלם וכו. שהרי לא התק, ונתברר משלם וכו. מפני שיק אין דרכו בסיכה. 1. ואינו 3. ואינו משלם וכוי. צ ל: משלם קרןוחומש, כני כייעוהראביד. למםרע שהנחש לא הטיל בה ארס. 4. יין וחומץ וכו. כלומר, מעורבץ יחד. אבל אם שתה חומץ לבד אינו משלם חומש. ועיץ בבהיא. 7.בהקדש וכו. אבל בתרומה מרוטה וכוי. כלומר,ואעםיי שאץ בו כזית. 6.שוה עיץ בבהיא. 8. סרם. כלומר, חצי ככר, תחלקו בו התנאים אם הוא כשלש ביצים או אינו חייב עד שיהא בה כזית. 13.כחצי זית 12.מחמשה וכוי. כלומר, חטים, שעורים, כוסמץ, שיבולת שועל ושיםץ. כארבע. כלומר, שאכל חצי זית של חלב בשוגג תודע לו ששמ, הידיעה מחלקת, ואץ חצאי הזיתים מצטרסים. וכו. בבה א. ועיין

154 תרומות פ ז 143 הרי אילו אין מצטרפין. כשם שאין בותנץ תרומה אלא לכהן חבר, כך אין 15 משלמין קרן וחומש אלא לכהן חבר. 5. האוכל תרומת עם הארץ (נוטל תרומת עם הארץ דמים ומפייס) משלם קרן וחומש לכהן חבר, וחבר נוטל דמים ומפייס את עם הארץ. 6. תרומת חבר ותרומת עם הארץ שנתערבו, כופץ את עם הארץ למכור את חלקו. 7. האוכל תרומה טהורה, משלם מן החולין טהורין. שלם מן החולין טמאץ מהו. סמכוס או בשוגג תשלומיו 20 תשלומין, במזיד אין תשלומיו תשלומץ. וחכמים או בץ בשוע בין במזיד תשלומיו תשלומץ, ויחזור וישלם מן הטהורין. ישראל שנתנו לו תרומה מבית אבי אמו ואכלה, וכן לבעל חוב בחובו, וכן לאשה בכתובתה, משלם קרן וחומש לכהן חבר, וחבר עונה אותן דמים. 8. הגונב תרומת הקדש ולא אכלה, משלם את הקרן ואינו משלם את החומ, וכפל אין בה, שנ ישלם 25 שנים לרעהו, ולא להקדש. אכלה, משלם שני חומשץ, קרן וחומש מן החולין, והן געשץ קדש בתרומה. קרן נותן לגזבר וחומש לבעלים. בקרן זה 8!. 6 האוכל וכו/ בבלי יבמוח ל אי, גינרן נ ד כשם וכו/ לעיל דמאי פ ג שף א ועיין ירוש פ ו ה א, מ ד ע א, פ ז ה א, מ ד ע ג, כחובות פ ג ה א, כ ז ע ב. 1 9 קמכוס וכו/ ירוש פ ו ובבלי הנ ל. «ישראל שכחנו וכו/ עיין ימש פ ו ח א, מ ד ג w ע א. 3 הגונב וכו/ משנ פ ו מ ד; ירוש פ א ה א, מ ם פ 3 ה ) ס ח י ע א, ו ע ב.»* וכפל וכו/ משנ הנ ל; ב מ פ ד מ נו; שבועוח פ ו מ ה ועוד. ישלם וכו/ שמוח כ ב, ח/ *1 הרי א חסר. אילו ך אלו. א חסר. פצטרפין ד פתוח. 15 חבר ב סתום. תרופת ן ד תרופ עוטל... ופפייס) ך א חסר. 17 וםפייס ן א וסיפים. את ן אחסר. הארץ ב ד סתום. חרוסח ד חרופ. 18 עם ד העם. אח ן א חסר. טהורה ד טהור א טטאה. פן ן א דפי. 19 החולין ן א חולין. טהורין j ד הטהורין. שלם ד א שילם. החולין ן א חסר. טסאין ן א הטםאים. סםכוס ך א םוטכוס. או ד אוט. 20 בטזיד ד בטזי. תשלוטיו ד חשלוטין. וחכטים ד וחכטי א וחכם. או ד אוטר א אוט. 21 ויחזור ן א יחזור. הטהורין ב ך פחוח. ישראל ד ישר. טבית ך טבי. 2 2 לבעל ד א בעל. חוב ד הבית [שגבה]. לאשה ן א האשה. 23 עונה ד נוחן א אינו ןנוחןן. א ואין. החום ך א החוטש. שג ד שנאטר, 25 להקדש ד איתן ד להן. 24 ואיגו א [של] הקדש. חוםשין ך א קרנין (א קרנים< וחופש.»2 קדש ן א קודש. בחרוטה ן א כתרוסה. קין א הקרן. לגזבר ד לניזבר א!לבעלים] לגיזבר (ועל הלסי ר הראשונה של.לבעלים סיםן סחיקה). לבעלים ד לבעלין. בקרן ן א קרן. זה ד חסר. א חלוי בין השורוח. כלומר, החבר שאכל נוטל דמים מן הכהן החבר ששילם לו את התרומה. נוטל וכו. 16. וחבר וודאי. טהורה והיא הוכשרה, עיה של** בתרומת שנתערבה כלומר, וכו. 17. שנתערבו כלומר, אי אמשר לחלק, שמא ימול חלקו לעיה, ונמצא מומר תרומה טהורה לעיה. 18. כופין וכו. 23. עונה אותן וכו. כנראה שציל: עושה אותן 19. בשוגג וכוי. כלומר, שלא ידע שהתשלומץ טמאץ. וכו, כלומר עושה דמים את תשלומי התרומה שקיבל, ומשלם לו דמי מאתו כאדם שנהנה מחבירו. עיין 25.אכלה וכו. כלומר, אכלה בשוגג. 24.ואינו משלמ וכו. שהרי הוא מזיד בהקדש. בבהיא. וחומש בבהיא. עיין התשלומץ קודש מאליהם. בהרמת שלו נעשים כלומר, 26. בתרומה. כהן לכל וניתנו בידו נשאר התרומה אכילת בעד שמשלם החומש כלומר, לבעלים. שירצה.

155 144 תרומות פ ז מועלץ, בחומש זה אץ מועלץ. חומש שני, תרומה ודמיי תרומה, גותן לגזבר וחומש לבעלץ. ר מאיר מחייב בקופה שנייה בחלה. ר יוסה פוטר, וחכמים או מדומע פטור מן החלה, ספק מדומע נאכל משם דמע וחייב בחלה. 9. ר 30 ליעזר או משלמין ממץ על שאינו מינו, ובלבד שישלם מן היפה על הרע. כיצד אכל שעורים ומשלם חטים, גרוגרות ומשלם תמרים תבוא לו ברכה. ר עקיבא אומ אין משלמץ אלא ממין על מינו. ר לעזר אמ כשם שמשלמין מן החדש על הישן, כך משלמץ ממץ על שאינו מינו. 10. האוכל את הטבל, משלם מן הלקט מן השכחה ומן הפאה ומן התבואה שלא הביאה שליש דברי ר ליעזר. 35 ר עקיבא או אץ משלמץ מהן, שאץ משלמץ מדבר שלא בא לעונת המעשרות. אמ ר נתן היה ר ליעזר או ימתץ עד שתצא שבת ויצא לחצר ר מאיר וכו/ משכי פ ז מ ה; להלן חלה פ א ה ה, עיין מש ש. מדומע וכוי _30 29 ר ליעזר חלה הכ ל; ירוש פ ז ה ו, מ ה ע א; חלה פ א קה ח, כ ז ע ל. וכו/ משכ, פ ו מ ו; חו כ אמור פרק ו ה ו, ל ז קע ד.!«גרוגרות וכו/ חר כ הכ ל; בבלי עירובין כ נו ב, ; פקחים ל ב א/ ר עקיבא וכו/ משכ ותו כ הכ ל מן הלקנו וכו/ עיין משכ פ ו מ ה; חו כ הכ ל ה ה. 6 נ אמ ר כתן וכו/ ירוש פ ח ה ד, מ ה ע ג; מעשרוח פ ג ח ע, כ, קע ד; בבלי בילה ל ה א/ ועיין במשכ פ ח מ ג. ז בחומש א וחומש. ודטיי ד חסר. א ודטאי. תרומה ד חסר. לגזבר ן ך א לגיזבר 28 לבעלין א זה [אין מועלין חומש שגי תרומה ודמאי תרוסה גוחן לניזברן. ר ן א ור. מסה I ד א יוסי. וחכסים א וחכם» או ד אוסרים א אומי. מדומע ן א מדומעה. דמע I א דמעה. וחייב א חייב. בחלה א סחוס. 80 ליעזי ד א אליעזר. או ד אימי צ ד.!3 ומשלם כ י שאמו א שאין. ובלבי ד ובלב. הרע א הרעה. כיצד א [חאן א טשלם. חטים ד חטי א חיטין ב חטים ןאכל חמין ומשלם שעוריןן. גרוגרוח ד גרונרי א גרוגריח. וסשלם א סשלם [לון. עקיבא א עקי. 32 אום ד אוסר א א,. טשלסין אלא ד טשלםים יק לעזי ד א אליעזר. אם ד אוסר א אומי. 34 סן ד א ומי השכחה א השיכחה יביי י ליעזי א חסי ליעזי ד אליעזר. 86 ר עקיבא ן א וחכם אי I ד אומר א אומי. סהן שאין סשלסין ד חסר. שאין א [לפין שאין. 36 הסעשרוח ן א םעשרוח. אס I ד אמי א א. היה א ןמודה] היה ליעזי ד אליעזר א אליע אי ד אופ. א חסר. שתצא I כיה א ב שיבא ד שחבא. ויצא א יוצא. כלומד, בחומש הנ ל..ואץ מועליך הוא לאו דווקא שאמו הקדש כלל, והרי 27. בחומש זה וכו. תרומה ו ד מיי וכו. צ ל: תרומה ודמי תרומה וכו. כלומר, שימל לשלם הוא כשאר תרומה. מן התרומה שהיא קניינו (כגון שנסלה לו מאבי אמו כהן וכדומה), או שמשלם להקדש דמי תרומה לבעלין. * ל: וחומש זה מןעלץ >עיץ גי כי ע< 28. וחומש שהרי לא הסםיד להקדש יותר מזה. בקומה שנייה וכוי. ברייתא זו היא סיםקא קטועה ממשנתנו(ס*ז מיה<ז שהרי הוא דמי הקדש. שתי קומות אחת של תרומה ואחת של חולץ וכו אץ ידוע אמו היא של תרומה וכו אכל אחת מהן מטור 29. סמק מדומע והשניה נוהנ בה כתרומה, וחייבת בחלה דברי ר מאיר. ר יוסי סוטר. והכוונה לחולי! וכוי. ציל: חייב, כני כייע וירושלמי. וחייב דמע משם כמשנתנו ס ז מיו. שנתערבה בהם אחת ממאה תרומה והורמה שהם מותרים לורים, אעס י שלסי החשבון נשאר שם רוב הלקט וכוי. שמא ציל: משלם נחמיז משלם מן בבה א. שנסלה. עיין התרומה ואחיכ חוזר למשנתנו נמשלם מן! הלקט וכו. כלומר, אם אכל טבל משלם דמיו כאוכל חולין. שתצא שבת וכו. ממרש את 36.עד מיו מיה: משלם מן הלקט וכו, והימו אם אכל תרומה. משנתנו(מ ח מימ: היה אוכל באשכול ונכנס מן הנינה לחצר וכו חשיכה לילי שבת ר אליעזר אומר ינמור.

156 45 תרומות פ ז 145 ויגמור. 11. ר יהושע אומ דם שעל הככר, גורר את מקומו ואוכל את השאר. נמצא בץ שניו, משפשפו ואינו חושש. האוכל את הדירה ואת הנמלה ואת הכינה שבתבואה חייב. את הזיז שבעדשין, ואת יתושץ שבכליסין, ואת התולעץ 40 שבתמרים ושבגרוגרות פטור. פרשו וחזרו, חייב. את התולעץ שבעיקרי אילנות, ואת הקפא שבירק חייב. יבחושץ שביץ ושבחומץ הרי אילו מותרין. אם סינן, הרי אילו אסורץ. ר יהודה או המפנץ את היץ ואת החומץ, והמברך על החמה הרי זה דרך אחרת. 12. הציר והחומץ והמורייס והשמן והדבש מותרין משום גלוי. ור שמעץ אוסר. אמ ר שמעון אני ראיתיו ששתה ציר בצידן. אמרו לו אין ראיה מן השוטין. 13. משמרת אסורה משום גלוי. ר נחמיה או אם היתה תחתונה מכוסה, אע פ שעליונה מגולה הרי זו מותרת, מפני חולין 3 7 ילוש פ ח ה ג מ ה סע ב; בבלי כחובוח ס א ; כריחוח כ א ב וכ ב א/ ל יהושע וכו/ «אם ס ז ב/ 3 9 אח הזיז וכו/ חר כ שמיני לפי ב, כ ז ע א; ימש הכ ל; בבלי לעיל והמבלך וכו/ סינן וכו/ חו כ שמיני qip פלק ד ה י, נ ע א; בבלי הכ ל ס ז סע א. 43 הציל וכו/ ילוש פ ח ה ה, מ ה ע ד; שבח פ א ה ד, ג ע ד; בבלי. 3 בלכוח פ ו שו 3 משמלח וכו/ משנ 45 אין לאיה וכו/ בבלי שבח ק ד ב ; נדה ל ב/ חולין מ נו ב/ אס היחה וכו/ ילוש, פ ח ח ה, מ ה ע ד; בבלי סוכה נ א ; ב ק קנו ו ב/ פ ח מ ז. א א ו. 38 נפצא ד נפצי. שניו ן א שיניו. משפשפו ן אומר ך ד ס ח ן ם י א ן מ - ן ב 37 ויגמור ן הבעה ד את. ואת ד חסר. אח הדירה ב ד פתוח. חושש א אוכל. ד משפשף א היתושין יחושין שבכליסין ן ך א שבעדשים. שבעדשין ן ח ייי. ך 39 חייב ן ד א הכגה. א שבגדוגרוח ד שבתמרין ושבגרוגרת 40 שבתםרים ושבנרוגרות א התולעים. התולעין ן שבכליסים. וחזרו ן כיה ד א ב וחזרן. את ן א [האוכל ן את. התולעץ ד א התולעים ושבחמרים. ד חסר הרי... סינן ד א הקפה. הקפא ך אלנוח. 41 אילנות ד שבעקרי. שבעיקרי א ו ס ע נ ן. אילן ן ך אלו. אסורין ב סחוח. או ד אוסר א אופי. הפפנין ן ן ס ע ן «אם א חסר. 44 משום ד והפור. והפוריים א זו. 43 זה ן ד הסברך. והפברך א הססנן. ד פסננין ד 0 יי גלוי ד א נילוי. אס ך אסר. ראיתיו ן א ראיתי. ששחה ד ששתה ןנחשן א ןנחשן ששחה. השופין ן א השוטים. ראיה ך א [טביאיןן ראייה >א ראיה). אין ד!נחש שוטה היה ן ואין. 4 6 לו ד חסי א תחתיו. חחחונה ן א אוט. ך אוסר או א נחסיא. 40 נחסיה ן א גילוי. גלוי ן כ ד סחוס. א שהעליתה. שעליונה ן ד א אף על סי. א ע פ גורר וכוי. כלומר, אסילו בבכר של תרומה, ואיגו חושש להפסד 37. ד ם וכו. כלומר, שיצא מתוך סיו. 38. נמ צ א וכו. כלומר, אם נתמצה הדם מבץ שגע לתוך סיו משסשסו התרומה. עיין במשנהיסיח מ ב. הדירה וכו. כלומר, את הדדנא ואת הנמלה ואת הכנימה, וכולן הם בתוך הסה ונומר, ואינו סולם. 39. את הזיז וכו. כלומר, תולעים הבאים לתוך התרומה מבחוץ ואמם נדלים בתוכה. ועיין בבהיא. שבכליסין. שיח ממשסחת הקיטניות, עיץ לעיל מיה שו 25. יתוש המיוחד לעדשים, עיץ בבהיא. 41. ואת ה ק מ א וכו. 40. סטור. מסני שכולם נידולם בתוך הסירות התלושים, ולא באו מן החוץ. י ב חוש ין (!7*«&» במחובר, והוי ליה כשרץ השורץ על הארץ. כלומר, תולעת הנדלה בירקות נמה 42. ה מ מנין וכו. צ ל המםגץ (וכן בכייע: המסנן) וכו. יתושץ שתחילת ברייתן במשקץ. עיץ בבה א. 43. דרך והמברך על וכוי. כלומר, בכל זמן וכו >עיץ לעיל ברכות מיו הי 0. וכי. כלומר, דרך הממץ שהיה דרכם לסנן את המשקץ מסני התולעים שגדלים בתוכן, וכן היה דרכם אחרת. 46. מכו ם ד ו המו ר יי ם. ציר מקרבי דגימ המעורב ביץ ושמן. לברך על החמה, עיץ בבהיא. כלומר, אם היתד. החבית התחתונה מכוסה במשמרת, אעמיי שהחבית העלימה ששומך מתוכה מגולה וכוי. וכו.

157 146 תרומות פ ז שארס של נחש דומה לספוג ועומד במקומו. עיסה שלשה במים מגולץ, אפילו היא של תרומה תשרף, ואין צורך לומר של חולין. ר נחמיה או אפאה הרי זו מותרת, מפני שארס של נחש כלה באור. מי כבושין, מי שלקות, מי תרמוסץ, 50 אין בהן משום גלוי. מים ששרה בהן כבושין, שלקות, ותורמסין, אם יש בהן נותן טעם מותרין, ואם לאו אםורין. מים שהדיח בהן עובטין ודרמםקניות לחולה, אין בהן משום גלוי. מים שנתגלו וחיממן אםורין משום גלוי. מים חמץ, כל זמן שמעלין הבל אין בהן משום גלוי. 14. מים מגולין לא ישפכם ברשו הרבים, ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ישקה מהן(את) גוי ולא בהמת אחרים, 55 אבל משקה הוא בהמת עצמו. מים מגולין לא ירבץ בהן את הבית, ולא ירחץ פניו ידיו ורגליו. אחרים או לא אמרו אלא בזמן שיש בו סרטה. וכמה הן,, בקרקעות ארבעים סאה, אחרים או סאתים, בין מכונםץ בץ מפוזרץ. ר נחמיה או כדי שתהא חבית של שועץ מתמלא מהן. מעין כל זמן שהוא מושך 53 מים וכו/ ימש הכ ל; בבלי > 7 עיסה וכו/ ירוש ע ח ה ה, מ ה ע ד, כל הברייתא. 57 בקרקעות וכו/ משנ פ ח מ ה ר נחמיה וכוי ב ק קע ו ב ; ע ז ל ב/ 58 מעין וכו/ ירוש, הנ ל, מ ו רע א. ירוש פ ח רה ו, מ ה סע ד. סגולין א סגולים. 48 תשרף א תישרף ואין ן א אץ צירי I 47 בםקוסו ב ד פתוח. גחסיה ד גחמי א גחםיא אי ד אופר א אופ. 48 באור ב ך פתוח ד א צריך. חרםוסין ך א תורסוסיו א וסי. טי א וסי שלקין. סי שלקות א כבשין. כבושין יש I ותורססין ד ותרםסין א ותורסוסין. כבושין שלקות א כבשין שלקין. 80 גלוי א גילוי. 51 גותן א במתן. שהדיח ד שהדי עובטין ודרססקניות ן א חובשין ודרםסקוגין ד חסר. גלוי א גילוי >ב ס<. טיס שגתגלו... םים הטין א סי חסין... טיס שנחגלו 52 אין בהן א אסורין א ברשות ד ברשו ן גלוי ן א גילוי. 53 שםעלין א שעולה. םים ן א סי. וחיםםן ד וחוםסן א וחטטן. ן ד ו ת (. ולא ן אחסר נ ק ע-י " הרבים ד הרבי ולא א לא (ב פ< (את< ד א חסר (ואף בכיי נםח ק םים סגולי[ בהטח ן א לבהסח. 55 םשקה הוא ד טשק הו. אחרים ד אחרי. בהםת א ובהסת. או ן ך אוסרים 60 ידיון א וידיו. ירחץ ד ירחוץ [בהן] א ירחץ ןםהםן. ירבץ ד א ירביץ. א חסר. 57 ארבעים ד ארבעי א [אחד] ארבעים (תסחקו הן א הוא. סרטה ד סריט א סירטא. א אוס. סלים אילו). אחרים ד אחרי אי ד א אוס. סאתים ד סאת. 58 גחסיה ן א גחםיא. אי I םעין ן א סע ן סהן ד חסר. טתסלא א וגחםלאח. שועין ד שיטץ א שיחין. ד אוסר א אום סושך ן א שםושך [בון. שהוא א חסר. 47. לספוג וכו. כלומר, שהארס אינו תסור וסמיך אלא מלא חלולים כספוג, וכשהמשקה עובר דרי המסננת, הססונ אינו עובר אלא עולה וצף למעלה. 48. אמאה וכו. מםני שהאור שולט יסה בסת 50. ששרה 49. מי תרמו ס ין. כלומר,מים ששלק או כבש בהם את התורמוס.(lupinus) ועיין בבה א. והכבישה. עיץ בבה א השליקה אחרי חריםים, לשרות כמה ממים הקדמונים המ נוהנים וכו. ודרמסקניות. ו 5.עובטין. ציל: עובשין(עיין בשנו ם<,כלומר ענבים שוטים שהם חמוצים. עייןבבהיא..damascena. אין בהן וכוי. ציל: אטורץ, כגי כי ע, הרטבים 52 ראים להם עכשיו שזיסים, עצמו. מסני שהאדם אינו ממית אותה, אלא מזיקה לזמן, ורשאי לעשות P 55. בהמת והירושלמי. וכמי 56.ם ר ט ה. כלומר, שריטה, סדק. בבהמתו טמאה שאינה עומדת לאכילה. ועיץ בבהיא. 57. ב י ן מ כ ו נ ס י ן וכו. כלומר, בץ שהם ה ן. כלומר, כמה הן שיעור המים שלא יהא בהם משום גילוי. במקום אחד, בץשהם מםתרץ בכמה מקומות אלאשהן מושכץ זה לזה. (ר ימה בריג). 58. של שועיז צ ל: של שיעץ, של שיחין (כני כייע), כלומר, חבית הגעשית בכסר שיחין, ושיעורה היה ידוע להם. עיין בבהיא.

158 תרומות פ ז 147 אין בו משום גלד. אפף ר ישמעאל בי ר יוחנן בן ברוקה מעשה שהלך ר, יוחנן בן ברוקה אצל ר יוחנן בן נורי לבית שערים ומצא גבי שאין בו שלשת לוגץ, ושחה ושתה ממנו. היץ בין בכלים בץ בקרקע אסור. 15. מעשה ונמצא נחש מת בבור יץ, ובאו ושאלו את ר יהודה בן בבא והתיר להם את הבור. יין תוסס כל זמן שהוא תוסס אין בו משום גלוי. וכמה תוסס, שלשה ימים. 16. לגין שהניחו בתיבה וכשידה ובאלפסנה הרי זה אסור. בדקן והניחן הרי זה מותר. לגץ בתיקן הרי זה אסור. בדק והניח הרי זה מותר. נתנו בבור, אפילו עמוק מאה אמה, הרי זה אסור. נתנו במגדל, אפי גבוה מאה אמה, הרי זה אסור. נתנו בטרקלין, אפי מפריח, אפי מסוייד, הרי זה אסור. מכסץ ולא פוקקץ ואם היה פקק חץ בה הרי זה מותר. כמה יהא בנקב, כדי שתכנם בו אצבע קטנה של קטן. נקורי תבשיל, וקלח של כרוב, וכל דבר שיש בו לחה, אסור. ר שמעץ בן מנםיא או זורק את הניקור ואוכל את השאר. פטריות אסורות מפני סכנת נפשות. נקר בתאנה ונעשית גרוגרת, בתמרה ונעשית יבשה, שתיהן מותרות. 17. ראה צפור מנקר בתאנה, ועכבר מנקר «מעשה וכו/ ירוש, הנ ל. > היסס וכו/ ירוש הנ ל; בבלי תענית ל א ; סנהדרין ע א ; ע ז ל ב/ <» לגין וכו/ ירוש פ ח ה ה, מ ה ע ד.!ל נקר וכו/ ילוש פ ח רה ה, מ ח ע ג *ל ראה וכו/ ירוש הנ ל; שם ה ו, מ ו ע א; בבלי חולין נו 7 סע א. ועיין במשנ פ ח מ ו ולהלן כלים ב ב פ ה ה ו וירוש מעשרות פ א ה ב, מ ח ע ד.»& גלוי א גילוי. אס ד אמר. ישמעאל ן א ישסע. בי ר ן ך ברי א בנו של ר. ברוקה ן א ברוקא. סעשה ד םעש. 60 ברוקה ף א ברוקא. שערים ד שערי. שלשת ן ד שלשה א [ארבעים] שלשת. 61 ושחה ן א חסר. סםגו ן א היםגו. היין ן כיה א ד יין ב היה. בין >2< ן א ובין. אסור ן א [הרי זה] אסור. סעשה ך מעשי. וגסצא ן א שנסצא. 63 בבור א [בחון ] הבור [שלן. בן בבא ן א חסר. להם ן א להן יין חוסם ן כיה ד א. ב יין תיסס. 63 שהוא תוסס ן א שתוסס. גלוי ן א בילוי. תוסס ן א [הוא] חוסם. יםים ב ד סתום. 64 שהגיחו א שהניחן. בתיבה ובשירה ך א בשידה ובחיבה >א בחיבה). ובאלפסנה ד חסר. א ובפלסנר. בדקן והניחן א בדק והניח. 65 פותר ב פתוח. בתיקן ן א ביתיקו. 66 אפילו ד אסלו. אפי ן ד אפלו א אפילו. 67 אפי ך א אפילו. פפוייח ד סצויר א פפויה. אפי ד חסר. א ואפילו. פסוייד ן א מסויד. 68 ואם ן א אם. חץ ד חסר. א חוצץ. בה ד א חסר. שתכנס ד א שתיכנס. א אופ. 71 פטריות ן א סטרייות. אסורות ד אסורת. בתאנה ן ד 60 נקורי א ניקורי. 70 או ן א בתאינה. ונעשית ד מעשת. 72 ונעשית ד מעשת ב תעשיח [גרוגרח בחפרה ונעשית ן. יבשה ן א יבישה. שתיהן א הרי אילו. סותרות ן א סותרין. ב סתום. צפור ן א ציפור. סנקר ך א שנקר. בתאנה ן א בתאינה. פנקר ן א שנקר. 60. שאין בו וכו. מראה שצ ל: שאץ בו נאלא] וכוי, כגי הירושלמי. 62.והתיר וכו. מראה שר יהודה בן בבא חולק על התיק וסובר שאף יץ אץ בו משום גילוי בקרקע שיש בה מ סאה של יין. ועיץ בבהיא. 64.ו בא ל ססנה. סירוש המלה לא גתבדרה לי בוודאות, ובירושלמי: ובמגדל. ועיץ בבה א. אסור. שמא היה שם נחש לסני שהגיח את הלגץ. 65. ב ת י ק ן. צ ל: בתיקו. עיץ בשנויס ובבהיא. 67.ממוייח וכו. כלומר, אסילו מצוייר בצורות בעלי חיים שהם מסחידים את הנחש. 68. ו א ם. ציל: אסור. וכן בירושלמי: מכוסה ואינו סקוק אסור. חץ בה. כלומר שהוא אוץ ומהודק ואמו מחולחל. 69.ש ל קטן. כלומר, בן יומו. 70.זו ר ק וכוי. שמא צ ל: 1 ביבש 1 זורק וכוי. 71. טטריות וכו. מראה שהכוונה לםטרמת הגדלות בחכמת, וחיישמן שמא ספגו מן המשקץ המנולץ. עיץ בבה א.

159 148 תרומות פ ז באבטיח, שניהן אסורין, שאני אף שמא נקורץ [היו]. אבטיח שנקר ואכלו המנו עשרה בני אדן, השאר הרי זה אסור. וכן חבית שנתגלה ושתו הימנו עשרה בני 75 אדם, השאר הרי זה אסור. 18. אין מערכין תלויות זו בזו, אבל מערכין תרומה שניטמאת בולד הטומאה עם תרומה שניטמאת באב הטומאה, אע פ שמוסיפץ טומאה על טומאתה. אם אמ, על תלוייה טהורה היא, הרי זו טהורה. אם אמ הריני מניחה עד שאשאל עליה, הרי זו טמאה. נולד לככר ספק טומאה ובתוך ידו ספק טומאה שעל גבי השלחן, נוטלה ומניחה במקום המוצנע. * 19. חבית שנשברה בגת העליונה ובתחתונה טמיאה, הכל מודים שתרד ותדמע, ואל ידמענה ביד. 20. סיעה של בני אדם שאמרו להם גרם תנו לנו אחד מכם ונהרגהו, ואם לאו הרי אנו הורגץ את כולכם, יהרגו כולן ואל ימסרו להן נפש אחת מישראל. אבל אם ייחדוהו להם, כגון שייחדו לשבע בן בכרי, יתנו להן 3 ל אבעיח וכו/ ילוש שבה פ א ה ד, ג ע ד; ע ז פ ב ה נו, מ א ע ד (ובשינויים, כאן פ ח ה ה, מ ה ע ד); בבלי ע ז ל ב/ *ל אין מעפבין וכו/ עיין במשנ פ ח מ ח. אבל מערבין וכו/ עיין פסחים פ א מ ו ולהלן שם פ א ה ה. לל אם אמ וכו/ עיין ח ע א. 80 חבית להלן נוהרוח פ ח הי ד; ילוש פ ח ה כו, מ ו ע א; פסחים פ א ה ח, כ וכו/ משנ פ ח מיינו; בבלי פסחים כדו א ; כ ב/ נ ל סוף פל ד, עמ ועיין במשנ ספ ח. 8 1 סיעה וכו/ ירוש פ ח כה י, מ ו ע ב; 73 שניהן א הרי אילו. אי ך אוסר א אופי. [היון כיה ד א ב חסר כ ד פתוח. שנקר ן ד א שניקר. הפני ד םםנו א חיסנו. *7 אדן ד א אדם. שנתנלה ד שנתנלח א שנתגלחה. ושתו ן כיה א ד ושת ב ושתי. היפנו ד היסנ א ססנה. 75 אסור ב סתום. תלרות ד [תרופות טהורות ן תלויות א [תרופות ן תלויות. 78 שניטפאת ד שנטפאת (כיסא עם ן א חסר. תרוסה ד חרופ א וחרופה. אעיפ ד אף על פי א ואף על סי. 77 טוטאה א [להן טוסאה. על טוסאתה א חסר. אם אפ ן א אפרו לו. אפ ד אפר על ד חסר. חלוייה ד תלויה א [תרופה ן חלויה טהורה היא א שהיא טהורה. זו טהורה ן א זה טהור. 78 אפ ד א אטד. טטאה ן א טפיאה. לככר א לכיכר. 79 ובחוך ידו א וכיח. שעל א על. השלחן א שולחן. 80 העליונה ובחחחונה ן כיה א ב התחתמה העלימה ד החחחמה והעלימה. טפיאה ד א טטאה. שחרד ן א שחוריד. 81 ידטענה ד ידפענ א יטטאינה. ביד ן א בידיו. 82 מהרנהו ד מהרנוה א מהרונ אותו. הורנין ן א נהרונ. כולן ן א כולם ואל א ולא. להן ד להם. א חסר. 83 אכל ן א חסר. שייחדו ד שיחדו א שייחדוהו. יחנו ד יתנהו א יתנוהו. להן ד א להם. 73. ש מ א נ ק ו ד י ן וכוי. כלומר, שמא ניקרו במקום שכבר היה נקר של נחש. 74. אסור. שאנו חוששים שמא היה ארס שוקע. 75. ת לו יו ת וכוי. כלומר תרומות שנולד בהם סמק, מסני שאנו חוששים שמא אחת מהן טוערה והשניה טמאה. 76. באב הטומאה וכוי. שהרי סוף כל סוף שתיהן עומדות להשרף מחמת טומאה שבהן. 77. על ת לויי ה וכוי. כלומר, שאמרו לו שהיא טהורה, ואחיכ נתברר שהיתה תלדה ונשאל עליה לחכם מיד והתירה, הרי זו טהורה, שהרי שמר אותה בחזקת טהורה. 78. הריני מניחה וכוי. ומכיוון שהניחה ולא נשאל מיד, נססלה בהיסח הדעת, וכשיטת ביש, עיץ בבהיא. 79.ובתוך ידו. כלומר, שנולד הססק כשהיתה בתוך ידו. שעל נבי וכר. כלומר, או שנולד סמק טומאה בככר שעלנבי השלחן, נוטלה ומניחה וכוי, כר אליעזר במשנתנו מיח מיח. 80. בנת העליונה וכוי. כלומר, של תרומה, והתחתונה היא של חולץ טמאץ, ואם תסול לשם יטטיד את הכל. 81. ואל ידמענה ומי. ציל: ואל יטמאנה, כני כייע ומשנתנו. אחד מכם וכוי. כלומר, שהרנת אותנו, והם אמם יודעים מי הוא. 83.לשבע בן בכרי ומי. כלומר,שידעו בברור מי הוא,וגם חייב מיתה. ועיין בבה א.

160 תרומות פ ז, פ ח 149 ואל יהרגו כולן. אמ ר יהודה במי דברים אמו בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ, אבל בזמן שהוא מבפנים והן מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגץ, יתנוהו להן ואל יהרגו כולן. וכן הוא אומי, ותבא האשה אל כל העם בחכמתה וגו, אמרה להן הואיל והוא נהרג ואתם גהרגץ, תנוהו להם ואל תהרגו כולכם. ר שמעון או כך אמרה להם, כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה. פרק ח 1. הזורע פשתן של תרומה, עד שלא הביא שליש יופך, משהביא שליש יקיים דברי ר מאיר. ר יהודה או בשוגג עד שלא הביא שליש יופך, משהביא שליש יקיים, במזיד זה וזה יופך. 2. הזורע תוספת של תרומה וסאה עולה מתוך [מאה] גדוליהן חולץ. גדולי הקדש אץ חייבין עליהן קרן וחומש, ואץ משלמץ מהן קרן וחומש על מקום אחר אלא לפי חשבץ, וחייבין בחלה, הידיים 8 6 וחב א וכו,. ש ב כ,, כ ב. m מ א. 3 וסאה וכו,. עיי ש מ ד. ועיין להלן כוהרוח פ א ה ו. 3 מ ש כ / ה ז ו ר ע ו מ / ע יין! 8 4 כ יל 1 ד חסר. א כולם ב ד פתוח. אט ך אסר. בטי ובו ך בד א. במי ן א בסה. אטי א אסורים. 85 מפן שהוא סבפנים והן ן א הוא והס. והן פבסנים ד והס םבפני. 86 להן א להם. וכן הוא ן א כגון שהוא. אוס ך אופר. וחבא פ וחבוא ד וחב. 87 ומ ד וגוםר. א חסר. אפרה ך אפר. להן ך א להם. ואתם ך ואת א והן. תנוהו ד תניהו. 88 תהרנו ן א חיהרנו. או ך אוסר א אום. 1 הביא א הביאה. יופך ן כ ה ד א ב יופר. סשהביא ן א וםשהביאה. 8-2 דברי... יקיים א חסי או ך אוסר. שליש ד חסר. יופך ן כ ה ד ב יופר. 8 יקיים ד וקיים. בסזיד א םזיד. יופך ן כיה ד א ב יופר. של ן א חסר. 4 ןסאהן ן כ ה ד א. ב חסר. גדוליהן א גידוליהן. נדולי ן א וגידולי. אין ד חסר. 6-4 ואין... וחוסש ד חסר. ואין א אין 8 וחוםש א חסר. על סקום ן א פסקום. אלא לפי חשבון ן א חסר. הידים ד היד ו ה ן 84. במי דברים וכו. כלומר, אימתי אין מוסרץ אותו אלא בתנאים הללו דווקא. לחומה (כמעשה שבע על העיר הם מחוץ כלומר שהוא בטנים החומה והצרים וכו. מבחוץ כלומר, שהנויים כבר מבםנים וכו. 85. והן בן בכרי), ואםשר שיתייאשו מלכבשה, והוא מצל. 86. יתנוהו וכו. שהדי סוף נכנסו לתוך החומה, והוא נהרנ ואף היהודים הנדדשימ למוסרו יהרנו. 87. ב ח כ מ ת ה. מדייק ממלה זו שאמרה כל סוף ידעו מי הוא היהודי שהרניז אותם, ולמי הם מכוונץ. 88. ר שמעון וכו. ר שמעון סובר שבחכמתה אמרה להם שזעא להם דבר הלכה. (ר מנה בר' 0. חייב מיתה, אבל ייחוד נרידא, אםילו ידעו הנוים בברור מי הוא, אמו מססיק. ועיץ בבה א. 2.י ק יי ם. כלזמר,יהסך את הזרע ויאבדו, כדי שלא יתרגל לזרוע תרומה. עיץבבה א. 1.יומך. 3. יו ס ך. שהרי בסשתים הקיסמים הם העיקר, ואם שהרי מדרבמ כבר קדשו הגדולים משום תרומה. יקיים לא יססיד הרבה אסילו אם נאמר שהגידולים הם תרומה, ולפיכן גזרו עלמ שיהסך אסילו הביאו תו ם מת וכו. כלומר, כשתרם ועלה בידו םחות מאחד מששים, צריך להוסיף שליש. ועיץ בבהיא. 4. קרן וחומש. כלומר, אינו משלם ולתרום כמו שהוא רניל. ומה שהוא מוסיף היא תוספת תרומה. קרן על כל הנידולץ(שאץ כאן להקדש אלא הזרע נרידא) ואמו משלם חומש כלל, מפני שהנידולץ הם חולץ, כלומר, לפי חשבון תוספת הגידולים, אבל הסאה שזרע משועבדת חשבון. 5. למי עיץ בבהיא. להקדש.

161 150 תרומות פ ח והטבול יום אץ פוםלץ בהן כדרך שפוסלץ כחולץ. 3. הדש כיצד יעשה, מביא קפיפה ותולה בצואר בהמה ונותן לתוכה חולץ. ר שמעון או נותן לתוכה כרשנץ, והן יפות להן מהכל. 4. מאה לגינץ של תרומה ואחת של חולץ, כולן מותרץ. בדבר שזרעו כלה, אבל דבר שאץ זרעו כלה לא יעלה, שאץ קרקע עולה באחד ומאה. תלש יעלה, ובלבד שלא יתכוץ ויתלוש. ר שמעון או אף יתכק ויתלוש ויעלה באחד ומאה. 5. ליטרא מעשר ראשץ שנטעה והרי בה כעשר ליטרץ, חייבת בתרומה במעשר ראשץ ובמעשר שני. ובמעשר ראשץ שבה עושה אותה תרומה ומעשר על מעשר ראשץ שנטע. 6. ליטרא מעשר שיני שנטעה והרי בה כעשר, חייבת בתרומה ובמעשר ראשון ובמעשר שיני, וחוזר ופודה את מעשר שיני שנטע. 7. המנכש את הכותי בחסיות, אע פ שפירותיו טבל, לא יאכל מפירותיהן עריי. ר שמעץ בן לעזר הדש וכו/ משכ פ ע מ ג; להלן ב מ פ ח הי א; בבלי שם ל א/ ל-» כוחן לתוכה וכו. ירוש פ כו ה ד, מ ו ע ג; בבלי הכ ל. «מאח לגינין וכו/ משכ פ נו מ ה. שאין קרקע וכו/ עיין ירוש ערלה פ א ח ה, ס א ע ב. ועיין במשכ שם פ א מ ו ובבלי ניכוין כ ד ב/ ליטרא וכו/ כ < 5! המככש ירוש פ נו ה ד, מ ו ע ג; בבלי כדרים כ ח ב/ ליכורא וכו/ ירוש ה ז. «ר שמעון וכו/ V מ» D שכ / וכו/ ירוש פ נו ה ח, מ ו ע ד; נבלי הכ ל. ועיין במ בבלי הכ ל. 6 והטבול ן כיה ד א. ב והטביל. בהן ד בהן ןבהןן. שסוסלין ך שפוסל. בחולין ב ך סתום. הדש I ב ד א חדש. יעשה ן א ןהואן עושה. 7 קפיפה ד קסיפ א קופתו. בצואר ד בצוא א בצוארי. מותן לתוכה חולין ן א וגותגין לתוכו סאותו הסין אי ד אוסר א אוס. נותן ן א מתנין. 8 לתוכה ד לתוכי. כרשנין ד א כרשינין. לנינין ן א לנין. ואחת ד ואחד. 10 קרקע ן א הקרקע יעלה ד א ועלה. יתכוין ד יתכוון. ויתלוש ן א לתלוש. 11 שסעון ן א יהודה. או ך אוסר אאוט אף א אם. רעלה א יעלה. וסאה ב סתום. ליטרא ד ליטרה. 12 שנטעה ד א שניטעה. בסעשר ן א ובסעשר. שני ן א שעי. 11 וםעשר ד וטעשרות. שנטע ן א שניטע ד סתום. 14 מעשר א ןשל] טעשר. שעי ד שני א עני. שנטעה ן כיה ך. א שניטעה ב שכה. כעשר ך א כעשר ןליטרין] 15 שעי ד שגי >ב פ). שיני א שעי ןשבהן. וחתר ד חחר. וסודה ך וטודד. שנטע ן א שניטע את ד א עם. הכותי א חגוגי. 16 בחסיות ן א בחנות. אעיס ד א אף על פי. פפירותיהן ן א פהם ער ד א עראי. לעזר ד א אלעזר. 6.שפוסלין וכוי. כלומר, כדרך שאץ פוסלץ, עיין בבה א. כיצד יעשה וכוי. שהרי אינו דשאי לחסום אותה ואינו רשאי להאכילה נידולי תרומה. 7. חולין. כלומר, מאותו המץ שהיא דשה אותו. וכן ממורש בכי ע ובמשנתנו. 8. ל ניני ן. ערמות. 9. מותר ין. מסני שהקלו בנדולץ בדבר שזרעו כלה. 11. ליטרא ומי. כלומר, בדבר שאץ זרעו כלה. ובירושלמי ממורש: ליטרא בצלים. 12.חייבת וכוי. שהרי p התורה הכל ועא טבל נמוד. 13.ובמעשר וכוי. כלומר, ומתוך המעשר ראשץ שהסריש על הכל ממריש עוד תרומת מעשר(כציל במקום: תרומה ומעשר) על הליטרא שנטע, שהרי כבר נקרא שם מעשר עליה לפני שנסעה. והוא מסריש בבת אחת שתי עשיריות תרומת מעשר. 16.בחסיות אעמ י וכוי. צ ל בחםיות הואיל וכוי. וחסיות p: לוף, שום, בצלים וקטלוטוח >עיץ להלן ס ט שו 12), וכולם אץ זרעם כלה בקרקע. ועיץ בבה א.

162 תרומות פ ח 151 או במוצאי שביעית עם ישראל מותר. 8. המפריש חבילי תלתן של מעשר, הרי זה פודה את העץ ואת הזרע. ר נתן בר יוסף או שתילי בצלים עד שלש שנים אםורין, מיכן והלך מותרץ. 9. תלתן שנפלה לתוך הבור של מים, ר מאיר אוסר, ור יהודה מתיר. אמ ר שמעץ במה דברים אמורים בזמן ששקעה, אבל לא שקעה הרי זו מותרת. תפוח שרםקו ונתנו לתוך העיסה וחמצה, ר יוסד, אומ אץ חימוצו חמוץ. אחד נותן טעם לשבח ואחד נותן טעם לפגם, זה וזה אסור דברי ר מאיר. ר שמעץ אומ לשבח אסור, לפגם מותר, כגץ החומץ שנפל לגריםץ. 10. גריםץ שנפלו לתוך הבור של מים, תמרים שנפל על גביהן [יץ, גרוגרו שגפל על גביהן] שמן, הרי זה אסור, ור שמעץ מתיר. 11. שאר של תרומה שגפל לתוך העיסה והגביהו, ואחר כך נתחמץ ל! המפריש וכו/ עיין במשכ פ י מ ו. «עד שלש וכו/ עיין ילוש פ נו ה ז, מ ו ע ל יי! תלתן וכו/ משנ פ י מ יה. «חפוח וכו/ משני פ י מ ב; בבלי מנחות ה לן.» ר יוסה וכו/ ירוש כאן פ י ח ב, מ ז ע א; חלה ש כ ב יא ל מ ש / ו 3 י נ ד א פ א ה א, נ ז ע א; שבת פ ג ה ג, ה ע ד; פסחים פ ב ה ד, כ נו ע ב. אחד נותן וכו/ ילוש, פ י ה ב, מ ז ע א (ועיי ש ה ו, מ ז ע ב); ערלה פ ב ה ה, ס ב ע א; ע ז פ ה ה ג מ ד ע ד; בבלי ע ז ס ז ב/ «כגון החומז וכו/ משנ ע ז פ ה מ ב. שאר וכו/ ירוש ערלה פ ב ה ג, ס ב ע א. 1 7 אי ד אוסר א אום. בסוצאי ן א סוצאי. ישראל ן א ישר. סותר ב ד סתום. הספרי* א הפריש. של םעשר ן א על סעשר!שעין. 18 העץ... הזרע ן א הזרע... העץ. בר ד כרבי א בן. אי ך אוםר א אום. שתילי ן א שיתלי. 19 סיכן ד סבאן. והלך ד א יאילך. פותרין ב ד סתום. תלתן ן א תילתן. לתוך הבור ד בכור. 20 אס ב ר. 21 זו פותרת ן א זה מותר ב פתוח. ד אפר בפה וכי ד בריא. דברי ן א ד שרסקי א שריסקו. 22 וחסצה ן א וחיפצה. יוסה ך א יוסי. אופ ך אופר. הפוץ ן א חיפוץ. 23 זה תה א הרי זה. ר שסעון ן א וחכם. אוס ך אוסר. 24 גריסין ד תריסי!. הבור ן א בור. חפרים א ונריסין. 25 שנפל ן א שנתן. ןיין... נביהןן ן הושלם ע פ ד ב חסר. גרוגרו שנפל א ע ם ע. 20 פתיר ב ד סתום. שאר ד א שאור. ן א ו ג ר ו נ ר ו ת ] n v ה ר י ן ה ( א ן ז ס ר מ ס ע ו ן חרוסה ד חרום. לחוך העיסה והנביהו ן א לעיסה הנביהו. 17.במוצאי שביעית וכו. ממני שבוודאי גידולי שממית רבו על העיקר. (הרץ). המפריש וכי. כנראה שנסתרסו כאן הבבות, וצריך לנרוס כאן את הםימא: ר נתן בר יוסף וכו. וכן מפורש בירושלמי שגורן רביעית מותרת בטבל בדבר שאץ ורעו כלה. תלתן. הוא צמח בעל שלשה FoenumGraecum.18 Trigonella.שתילי בצלים וכו. כלומר, של טבל (כלעיל שו 16), עיץ מימ לעיל שו 17 דיה הממריש. 20. אומר וכוי. רימ סובר שמכיוץ שקרא שם תרומה על העץ חלה עלמ שם תרומה, ודמו כתבלץ, אבל דיי סובר שאץ בעץ משום קדושה כלל (אלא שחייב ליתנו לכק),ואץ כח בזרע גרידא ליתן טעם בבור של םים. ועיץ בבהיא. 21. לא שקעה וכוי. אם אץ התלתן שוקעת כולה במים סימן שעדיץ לא הניעה לסוף בישולה, ואץ בה כח ליתן טעם. עיץ בבהיא. 25.ור שמעון וכו. מפני שהוא סובר נותן טעם לפגם מותר. 26. ו ה נ ב י הו וכו. כדץ תרומה שנמלה למאה חולץ, ובפרט כאן שהאיסור ניכר.

163 152 תרומות פ ח מותר. 12. שאר של שביעית שנפל לתוך העיסה, ידע בו ואחר כך נתחמץ, אסור. 13. שאר של תרומה ושל שביעית שנפלו לתוך העיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחמצו, אסור לזרים. ר לעזר בי ר שמעון מתיר לזרים. היה בזה כדי לחמץ ובזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחמצו, אסור לכהנים. ר לעזר בי ר שמעון מתיר לכהנים. 14. יין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם, והן מותרץ. (נפל על גבי יץ) וכן שמן של תרומה שנפל על פירות, ידיחם והן מותרין. וכן על גבי יץ, יקפה אותו, והיין מותר. נפל על גבי ציר, יקפינו כדי שיבטל טעם שמן שבו. 15. כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן שמן טהור, או שסכן שמן טהור וחזר וסכן שמן טמא, ר ליעזר או אחר הראשון אני בא. וחכמים או אחר האחרון. שר ליעזר או יהא אדן סך את כליו שמן טמא וחוזר וסכן שמן טהור, כשהן מוציאין אין מוציאץ אלא מן הראשון. וחכמים או יהא אדם סך את כליו שמן טהור וחוזר וסכן שמן טמא, כשהן מוציאץ אין מוציאין אלא מן האחרץ. כלים שסכן שמן טמא ועבו משתמש בהן 28 של חממה וכו/ ימש הכ ל ה מ, ס ב ע ג. 31 יין של חממה וכו/ כל הברייתא להלן מקוואוח פ א ה ל. 34 כלים וכו/ משכ ערלה פ ב מי ג. 27 סותר ב ד סתום. שאר ד א שאור. לתוך העיסה ן א לעיסה. 28 אסור ד סותר. סתום. שאר ד א מאור. שנפלו ד א שנפל. 29 ונצטרפו ן ך וניצטרפו. וחסצי ד א וחיםצו. לעזר ך אליעזר א אלעזר. בי ר ך א ברי. 30 ובזה ד ובזי. ונצטרפו וחסצו ן א חסר. וחסצו ך וחיםצו. אסור ד אסר. 31 לעזר ד אליעזר א אלעזר. בי ר ד ברי. א חסר. שסעון א חסר. פירוח ן ך יין. 32 ידיחם... יין) ך חסר. והן א והם. יין ן א היין וכן... יין ן א חסר. פירות ד הפירו. 33 ידיחם ך ידיהן 34 יקפינו א יקפנו. שסן ך שוםן. בשסן א שסן. 36 שסן ד בשסן. ליעזר ך אליעזר א אליע' אי ד אופר א אופי. 36 וחכפים ך וחכפי א וחכפ. אי ך אופר א אופי. אחר ך אח. שר א [שהיה] ר. ליעזר ד אליעזר א אליע»י ד אופר א אופי. אדן ד א אדם. את ן א חסר. 37 שפן ד בשסן. כשהן א שכשהן. 38 וחכםים ן א וחכפ או ך אוסרים א אוס. את ן א חסר וסכן ן ך וסך. כשהן א שכשהן. 39 שסן ד שוםן. וננמ ד וננבם א ונינמ ב ונגנבו. בהן ן א בהם. י ד ע ב ו וכוי. 27. מותר. ממני שאנו תולים שהעיסה נתחמצה בעיקר מחמת עצמה ומן הריח של השאור. שהרי בשביעית אינו צריך להגביה, וכבר בטל בידיעה,עיץ מ ש לעיל ם*ו שו אסור. שהרי כאן 29. לזרים. אבל מותר לכהנים, מסני שאץ באיסור שביעית כדי לחמץ. הוכח שמחמת האיםור נתחמצה מתי ר לזרים. ור שמעון ר לעזר בי ר שמעון. צ ל: ר שמעון, כגי הירושלמי. >ח ד). 30. אסור וכוי. בירושלמי העמידוה לשיסתו במשנתנו (ערלה רסיב< ששני איסורים אינם מצטרסץ. 31.מתיר לכהנים. מםניששאור כשנפלה שביעית לבסוף ומגמה,וטובר תנא זה שנותןטעם לסגם אסור. של שביעית נסל לבסוף והוא נותן טעם לםגם. אבל אסור לזרים, מסני שהוא חולק על אביו וסובר ששני 33. וכן על נבי יין וכו. כלומר, שמן שנםל על גבי יץ, והוא צף למעלה. איסורים מצטרםים. 34. כלים ש ס כן וכוי. דרכם היה לסוך כלי עור כדי לרככן, והיו סכץ אותם בשמן עד כדי שביעה, כלומר, השמן שניסך בתחילה יוצא ראשון הראשון וכוי. 35. אחר ועד שיצא השמן מצד השני. 36. יהא אדן וכוי. ר אליעזר וחכמים מייעצים כיצד להשתמש בשp טמא (שהוא מתר מצד השני. בזול) לסיכת כלים, ולשמור על הכלים שלא ישארו בטומאתם. ואומר ר אליעזר שיהא אדם סך מתחילה 38. שמן בקצת שמן טמא, וכשיסוך אחיכ בשמן טהור יצא הטמא מצד השני, וינגבז, זיטביל את הכלי. וכוי. כלומר, עד כדי שביעת העור. וכשיסוך אחיכ בשמן טמא, יצא כל הטמא מן הצד השני. טהור 39. ונגבו וכוי. כלומר, זהטביל אחיכ את הכלי. ושמן בלוע מנגבו, ויטביל את הכלי. עיץ בבה א. אינו מטמא, והוא בטל על נבי הכלי. ועיץ בבה א.

164 תרומות פ ח בטהרה. חזרו ויצאו מהן משקץ, טמאץ. 16. קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. חלב, לא יבשל בה בשר. חולץ, לא יבשל בה תרומה. תרומה, לא יבשל בה חולין, ואם בשלן הרי זה בנותן טעם. 17. היו לפניו שתי קדרות, אחת של תרומה ואחת של חולץ, ולפניו מדוכה אחת של תרומה, נתן לתוך אחת מהן ואץ ידוע לאי זו מהן נתן, הריני או לתוך של חולץ נתן. היו לפניו 45 שתי מדוכות, אחת של חולץ ואחת של תרומה, ולפניו קדרה אחת של חולץ, נתן מאחת מהן ואץ ידוע מאי זה מהן נתן, הריני או מתוך של חולץ נתן. 18. היו לפניו שתי קדרות, אחת של חולץ ואחת של תרומה, ולפניהן שתי מדוכות אחת של תרומה ואחת של חולץ, נתן משתיהן ואין ידוע אם מזו לתוך זו ואם מזו לתוך זו, הריני או תרומה לתוך תרומה נתן וחולץ לתוך חולץ נתן אם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שיני הרי זה אסור, שלא התירו ספק דמוע אלא לדבר שיש לו מתירץ. 20. חתכה אסורה שנתערבה בחתכות, אפלו הן אלף, כולן אסורות. הרוטב, בנותן טעם. אם נמחה, הרי זה בנותן * קדירה וכו/ בבלי זבחים ל ו ב ; חולין ל ז א ; שם קי א ב/ הממה לא וכו/ עיין ירוש כאן פי א ה ה, מ ח ע א. «היו לפניו וכו/ עיין לעיל פ ו סהי א ר ג. 50 אם היה ; מ יר ל 47 ה י ן ל ע כ י ן ן כ ן / 3 3 ל י פ ס ח י ם מ ד א/ ואילך. ש.!5 חתכה וכו/ להלן חולין פ ז ה ז. ועיין Y D ש ף 7 4 ו מ ש נני ל ע יין ל וכף. במשנ שם פ ז מ ה. 0* קדירה ד קדרה. שבשל ן א שבישל. 41 חלב לא ד חסר. יבשל ד בישל. חולין... בנוחן ן כיה ד א. 42 בשלן ן א בישל. חרוםה ד חרום. בה הרוסה ד תרום. א חסר. בה תרומה ( נתן ן ואחת ד ואחד. 43 תרוםה... חולין ן א חולין... תרומה. ד א קדירות. קדרות כ כנותן. 48 חולין... תרוסה ן של ן א חסר. ד הרי אני אומר. הריני או ד לאתה. ** לאי זו א ונפל. 48 נתן א ונתן. ד קדירה אחת א שתי קדירוח ןאחת של תרוםה ואחתן. קדרה אחת א תרופה. חולין. ולפניהן ן 47 קדרות א קרירות. נתן ב סתום. ד אוסר א אומי. אי ד מאת א סאייי פאי זה ן א לזו. יו ד ע לתוך ואץ ידוע ך תפלו לתוך שתיהן. ן אי ולפניו. 48 נתן משתיהן א זו ואינו * 9 לתיר זו א לזו. או ד אוסר א אום. נתן ן א חסר (ביפ<. נתן בד סתום. 60 אם ד מ י. 61 דפוע ן א דיםוע. לדבר ד א בדבר. חתכה ן ד ואם א חסר. סעשר ן א וסעשר. שעי ן ד א חחיכה. אסורה ן א חסר. בחתכות ד א בחתיכות. 62 אפלו ן א אפילו. נסחה ן א נסחית..חולין... בה תרומה. ליתא בכייע ובבבלי, ומראה שצריך למוחקה. 44.ל תו ך של חולין וכו. כלומר, והיא אסורה, שהרי טעם התבלין שבמדוכה ניכר, ואם יטעמו אותה אץ לומר כאן.תוליז,. עיין בבהיא. 46.מ תו ך של פ יכ ן כ ה, ול יתברר בוודאי שהתרומה בתו 0 ילין וכו. שהרי כאן הססק הוא בתבלץ, ואי אסשר לברר אם הם של תרומה או של חולץ, אנו תולץ שמשל חולין נתן, מכיוון שתרומת תבלץ היא מדרבנן. ועיץ בבהיא. 50. אם היה טבל וכו. כלומר. וכוי. אם היתד. אחת של חולץ ואחת של טבל, אחת של חולץ ואחת של מעשר ראשץ וכו, שתיהן אמורות, שהרי אץ לו מתירץ כנגדו, וכמו שמירשנו לעיל מיו שו 74, עיייש. 51. חתכה אסורה בכי ע ובראשתים חסרה המלה.אסורה (והיא נכנסה לכאן מן המקבילה בתוםםתא חולץ<, וכאן המתה לחתיכה של קדשי קדשים. עיין להלן. ועיץ בבהיא. 52. כולן אסורות. מסני שחתיכה היא חשובה ודרכה להימנות (כדבר שבמניין), ואמה בטלה. הםאירי): ורוטב שם מלל לתבשיל הבשר והירקות והמרק והתבלץ. הרוסב. מירש הר מ (חולץ מיז מ ה, לסי נוסח

165 154 תרומות פ ח, פ ט טעם. 21. חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולץ, וכן פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה חתיכות של חולין, הרי אילו יעלו. ר יהודה 55 אף לא יעלו. 22. חתיכה של חטאת טמיאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה, וכן פרוסה של לחם הפנים טמא שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים טהור, הרי אילו יעלו. ר יהודה או לא יעלו. וכן במנחות, וכן בחלות תודה. הטבל רץ נסך, מין במינו כל שהוא, ושלא במינו בנותן טעם. ושאר כל האסורץ בץ במינן בץ שלא במינן בנותן טעם. פרק ט 1. דג טמא שכבשו עם דג טהור, וכן גרב שמחזיק סאתים שבו משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל דג טמא, צירו אסור. ר יהודה או רביעית בסאתים. ר יוםה או אחד מששה עשר בו. אמ ר שמעץ בן מנםיא אץ לך גרב שמחזיק סאתים שאין בו משקל עשרה זץ ביהודה שהן חמש סלעים בגליל 53 חתיכה וכו/ ירוש ערלה פ ב ה א, ס א ע ד; בבלי יבמות פ א ב/ 55 חחיכה וכו. בבלי הכ ל. 58 הנובל וכו/ בבלי ע ז ע ג ב/ ועיין לעיל פ ה שו 87. ויין כסך וכו/ בבלי הכ ל; משנה שם פ ה מ ח.» דג וכו/ משנ פ י מ ח; חר כ שמיני פ ד ה ע, נ רע א; בבלי חולין ל ע ב/ 53 טעם בד סתום. 54 חתיכות ד א פרוסות. אילו ד אלו אי ד אוסר א אוס. יעלו I ד סתום. טסיאה ד א טטאה. שנתערבה ד שנתערב. 58 חטאת טהורה ן א חולין טהורין. טטא א חסר. בסאה ד בפא. 57 לחם הפנים טהור ן א חולין טהורין. אילו ד אלו. או ד אוס. וכן בםנחות ד חסר. 58 בחלוח ד בחלו א בלחסי. ויין ד יין. כל מהוא ן א בכל שהן. «5 האסורין ן א האיסורין. בסינן א בםינו >ב'פ<. 1 סאתים כיה ד א ב פאתים. מכו א ויש בו. 3 זח ד זין א זחים. חסש ד עשר מליל ב סחוח. 4-2 ת... בנליל א חסר. צירו כיה ד ב צייו אי ד אום. 3 בסאתים דבסאחי. יוסה אי ד יוסי אוסר. אחד ד אח. 4 חסש סלעים ד עשרה סלעי. בגליל ב ד פתוח. 53. חתיכה של חטאת וכוי. כלומר, נכיצד 1, חתיכה וכו תמחו. וברייתא זו דבוקה להלכה שלפניה ומפרשת אותה. 54.יעלו. שהרי נמחו, ובטלה חשיבותן. עיץ בבהיא. 55. לא יעלו. ור יהודה לשיטתו(זבחים טיח מיו ועוד) וסובר שמץ במתו אתו בטל. 57. י ע לו וכו. וכולן בנימחו עםיקינן, וכדלעיל. ועיץ בבהיא. 2. צירו אסור. כלומר, בץ דנ טמא שכבשו עם דנ טהור ובץ נדב (חבית נדולה) שיש בו סאתים ציר טהור ובו משקל עשרה זוז דנ טמא, בשניהם כל הציר אסור. ועיץ בבהיא רביעית בסאתים. כלומר, רביעית הלונ ציר טמא בסאחים ציר טהור אסור. והיא אחת מקציב שבק, שהרי הקב הוא ארבע לונין, והסאה היא ששה קבים. 3.מששה עשר בו. כלומר, מנדב בן סאתים, והיתו שלשה לונץ (סאה. כיד למין). ואמרו בירושלמי שכל לונ הוא p מאתים זמץ מחץ שכאן), תמצא ששלשה לינץ מחזיקים שש מאות זץ. ולסי ר יוסי אץ דנ טמא אוסר אלא משקל עשרה זץ בשש מאות זץ, והימו כשיש בנרב עשרה זין של איסור, וכנגדו חמשים ותשע מעמים של היתר. כלומר, ר יוסי סובר שדתו כשאר איסורים, וצריך ששים כנגד האיסור. (הנרציה ראטאטורט). ועיץ בבהיא. 4. שאין בו וכוי. ציל: שיש בו וכוי, מי הראב ד. ואנו למדים מדברי ר שמעון בן םנסיא שאץ התיק חולק עם ר יועדה, אלא שהתיק נתן סימן במשקל הדנ. ור יהודה במדת הציר. ועיץ בבהיא.

166 תרומות פ ט 55! 5 דג טמא, שאץ בו רביעית. אמ ר יוםה בי ר יהודה במי דברים אמורים בזמן ששולה ומגיח לפניו ומצא בו כשיעור הזה, אבל אם היה בוטל וזורק ראשץ ראשץ, אע פ שמצא בו יתר מכשיעור הזה מותר. ואביו ואמו לא ידעו כי מה הוא כי תאנה הוא מבקש מפלשתים. 2. דג טמא שכבשו עם דג טהור, מדיחו ומותר. דג טמא מליח ודג טהור תפל, אסור. דג 10 טהור מליח ודג טמא תפל, מותר. דג טמא שבשלו עם דג טהור, רואץ אותו כאילו קפלוט, כאילו הוא בצל, אם יש בו נותן טעם, אסור. ואם לאו, מותר. 3. אילו הן מיני חוםית, הלוף והשום והבצלים והקפלוטות. ר יהודה או אין לך מיני חוםית אלא קפלוט בלבד. 4. ר יוםה או כובשץ בצלים של תרומה בחומץ של חולץ, ואץ כובשץ בצלים של תרומה בחומץ של תרומ/ ואץ צריך פ י ה ז, מ ז ע ב. ל ואביו וכו/ שופעים י ד, ד/ 5 -י בזמן ששולה וכו/ ירוש 8 דג עמא וכו/ תו כ פ ל סה ו, מ ע ע ל; ימש פ י רה ז, מ ז ע ב. ועיין בבלי חולין קי ג א/ 11 כאילו קפלוע וכו/ ירוש פ י סה א, מ ז ע א; מע ש פ ב ה א, כ ג סע ב; ערלה פ ב ה ו, ק נ ע ב; נזיר פ ו ה א, כ ד ע ד; שם ה י, כ ה ע ג; בבלי חולין ל ז ב/! אילו הן וכו/ בבלי כדרים כ ח ב/ 8 אט ד אסר. יוסה ך א יוסי. בי ר ך א בר. בסי וכו ד בריא א במה וכו. 6 ולי ד ששולח. וםניח ן א חסר. כשיעור ד כשעור. 7 ראמון ך חסר. אעיס ד א אף על פי. שטצא א שנפצאו. בו ן א חסר. יחר ן א יוחר. סכשיעור ך םכשעור. סוחר ב ד א פתוח. 8 ה יא 6 היא. הוא סבקש ספלשתיס ן א תר. 0! חפל ן א םליח (ובנליון בכ י הסופר: חסל). ם ו ת י ד פות. שבשלו ן א שבישלו. אותו ן א אותן. 11 כאילו ך כאלו!הוא]. קסלוט... בצלן א בצל... קסלוט. כאילו... בצל ד חסר. הוא ן א חסר. בו ד חסר. נותן ן א בנותן. אלו. חוסיח ד הסיוח א חרסית. והקפלוטות ן א והקפליטוח. או ד 0 יחי ד פות. 12 אילו ד אוסר א אופי. 3! לך( ב לך ןחוסיחן >תטחק חוסיח עיי נקודה). חוסיח ד חסיות א חרסית. בלבד ן כ ד סתום. א חסר. יוסח ך א יוסי. או ד אוסר א אוס. בצלים ד בצלין. ואין... חרוט א חסר תרום ד הרוסה. צריך ך צרי. 6. ששולה וכו. כלומר, ששלה בבת אחת עשרה זין דנ טמא והניח לפניו כדי לאבלו וזורק ראשון ראשון וכו. כלומר, כשנטל לאכול מצא דג טמא וזרקו, ואחיכ מגא עוד דג טמא, אעםיי שיש בו עשרה זץ בצירוף הדנ שזרקו, מותר, ממני שאץ ציר דג טמא אמור אלא דווקא אם יש בו דג טמא שמחזקו (כן מירשו בירושלמי). ומכיוון שבטעם האחרונה לא היה בו עשרהזץ דנ טמא מותר עיי עילה. (ירושלמי). ועיץ בבה א.?.ואביו ואמו וכוי. מסוק זה נוסף מן הנליון כפירוש ל.עילה ב ב ה א. 8. דנ טמא וכו. בתחילה דברנו על איסור הציר, ת ן א נ ה. עיץ שבירושלמי, כלומר, אבל הדנ עצמו מכיון שהוא שלם מדיחו ומותר, וכבוש אינו כמבושל. עיין בבה א. 9. טמא מליח וכו. המליח טולמ מיד, והתפל בולע לפני שמתחיל לטלוט. 0 ו. טמא ת מל וכו. מראה שהנירסא הנכונה היא בגוף כי ע: טמא מליח וכוי, ודווקא בטמא מליח וטהור תםל אסור. אבל בשניהם מלוחים מותר. עיץ בבהיא. שבשלו ומ. מכיוון שהם מץ במינו, ואי אמשר לעמוד על טעמו ה ב *ל או קטלוט (כרישץ בעלי ראשים, עיץ בבה א), שאץ לך נותן טעם י ה י ם ו ר כ א יל משערץ את האי מתר מהם. עיץ בבהיא. 12. חוסי ת וכוי. חםית הוא שם כולל למעי הבצלים והשומים, בנינוד לירקות. והברייתא מבארת את משנתנו מ י מיי. הלוף. מץ מהממים הטמונים בארץ,.Arum ועיץ בבהיא. והקסלוטות. עיץ מיש לעיל שו 10 דיה שבשלו. 13. כובש ין וכו. כלומר, אעמיי שטעם הבצל 4 ו.ואין כובשין ומי. ממני שהחומץ אמו משביחו החי משובח מתר מימ מותר לו לכבשו כדי שיתקיים. אלא מקיימו, תמצא משתמש בחומץ של תרומה לא לאכילה אלא לשמירת אוכלץ.

167 תרומות פ ט 156 לומ בצלים של חולץ בחומץ של תרומה. ר עקיבה או כל המתבשלץ זה עם זה מותרץ, אלא עם הבשר. בשר בבשר אסור. וכולן שנתבשלו זה עם זה הרי אילו אסורץ. 5. ר ליעזר או כבד אוסרת ונאסרת. ר ישמעאל בי ר יוחנן בן ברוקה או שלוקה אוסרת ואינה נאסרת, מתובלת אוסרת ונאסרת. ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות, אם יש בהן בנותן טעם אסורות, ואם לאו מותרות. ביצים ששלקן ומצא באחת מהן אפרוח, אם יש בהן בנותן טעם אסורות, ואם לאו מותרות. גיעולי ביצים מותרץ באכילה. ביצים מוזרות נפש יפה תאכל. מצא באחת מהן דם, זורק את הדם ואוכל את השאר. 6. אוכל דגים וחגבים בין חיץ בין מתץ ואינו חושש. יץ של תרומה שנפל לתוך המורייס, אסור לזרים. ר לעזר בי ר שמעון מתיר לזרים. 5! ר עקיבה וכו/ משכ פ י מי א. «כבד וכו/ בבלי חולין קי א א/ ועיין במשה הכ ל ובבלי שם ק י סע ב. בילים מהורות וכו/ בבלי הכ ל ל ח א ; ירוש כאן פ י ה י, מ ז ע ב. גיעולי וכו/ ילוש הכ ל; בבלי הכ ל ס ד ב/ «2 וחגבים וכו/ עיין ירוש שבח פ ע ה ז, י ב ע ב; בבלי שבח ל ב/ שכפל וכו/ עיין לעיל דמאי פ א חכ ד; שביעיח פ ו ה ה; ירוש פי א ה א, מ ז ע ג; ע ז פ ב ה ו, מ א ע ג. ועיי ש דמאי פ א ה ג, כ ב ע א, ומשכ כאן רפי א. 15 לוט ך א לומר. בחומץ ן א בשפן. עקיבה ד א עקיבא אי ך אוםר א אום. 6! אלא ד א חסר. בשר j א ובשר. שנתבשלו א [שנחערבון ונחבשלו. אילו ד אלו. אסורין ב ד סתוס. ליעזר ד א אליעזר או ד אוסר. כבד א הכבד. תאםרת א [ואינה! נאסרת. ישמעאל ן א ישסע. 8! בי ר ד ברבי א בנו של ר. ברוקה ן א ברוקא. או ד אומר. שלוקה... מתובלת א מתובלת... שלוקה. מתובלת א [הכבד ן מתובלת. אוסרת ד אוסר. 18 ביצים ד ב צ י ם ) ב ' פ ( ששלקן ד ששילקן. 20 אסורות ד אסורו סותרות ד סותרת ביצים ששלקן... גיעולי ביצים א גיעולי בצים... ביצים ששלקן. ביצים ששלקן ן ך בצים ששילקן. 21 סותרות ך סותרת [בצים ששילקן וםצא באחח םהן אפרוח אם יש בהן בנותן טעם אסורות ואם לאו םותרתן. ביצים ד א בצים. סותרין א פותרות. 22 ביצים ד ביצי. יפה ן א היפה 23 השאר ב ד א סתום. אובל ד א אוכל [אדם]. וזיין ד חיים. בין ן א וכין. םתין ך א סתים. חושש ב ד א פתוח. 24 לעזר בי ר שםעון ד אליעז ברבי ישסעאל א שסע בן אלעזר. לזרים ד לזרי ב ד סתום. 15. כל המתבשלין וכו. כלומר, ירק של תרומה בירק של חילץ, והוא מכיר את הירק של תרומה ומסלקו, ואץ כאן אלא חשש של נתינת טעם, והקלו בתרומת ירק דרבנן. 16. ב ש ד בבשר וכו. כלומר, בשר שנתבשל מתחילה עם ירק של תרומה ונאסר, ואחיכ נתבשל עם בשר של היתר. (הרשים). שנתבשלו וכו. בכי ע: שנתערבו ונתבשלו וכוי. כלומר, שמקודם נתערבו ואחיכ נתבשלו, ויש כאן חשש שמא נשאר בירק של חולין מגוף התרומה. 17. ונאסרת. ציל: ואינה נאסרת, כני כייע, ם יחוסי תויא, משנתנו והבבלי.ומםרש שם: ממני שהיא טולטתואמה בולעת. 21.גיעולי ביצים וכוי. כלומר,נמלי ביצים. םליטי ביצים, שהן בלי קליםה או בקרום דק ואדום, מותרות, ואין כאן אבר מן החי, עיץ בבהיא. 22. ביצים מוזרות וכוי. כלומר, ביצים שאמן משריצות, ואםילו ישבה עליהן התרננולת ימים רבים ונתקלקלו, מותרות באכילה לבעל נטש ימה וחזקה, שהרי בביצים הללו אץ שום אםשרות שיתרקם בהן אסרוח. ועיץ בבהיא. מצא באחת וכו. כלומר, באחת מן הביצים המוזרות, אוכל את השאר אם הוא בעל נסש יםה. אבל זורק את הדם, אעסיי שאץ לחשוש לאסרוח, משום נזירה. עיץ בבהיא. 23. אוכל דגים וכוי. לסי הגירסא שלפנמו םירושה, שאם הוא בעל נסש יסה יכול לאכול דגים וחנבים חיים וכוי. אבל בכל הנוסחאות: אוכל אדם דנים וכוי. ולאו דווקא בבעל נםש יםה עסיקמן. ועיץ בבהיא. 24. המו ר יי ס. ציר שהיו מכמים אותו מקרבי דנים והיו נותנים יץ ושמן לתוכו.

168 תרומות פ ט 157 * 7. נותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך המוריים, כדרך שנותן את התבלין. לא יסחטם להוציא מהן משקץ. בתבלץ מותר, מפני שהן מלאכתן. צורר את התבלין ונותנן לתוך התבשיל, אם בטל טעמן מותרין, ואם לאו אםורין. אץ עושץ את היין אילנתית, ואת השמן ערב, ואם עשה את היין אילנתית, ואת השמן ערב, סך את השמן, ואץ סך יין וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה, יין וחומץ אץ 30 דרכן לסיכה. 8. דבש תמרים, ר ליעזר מחייב במעשרות. אמי ר נתן מודה ר ליעזר שפטור מן המעשרות, אבל אומ היה ר ליעזר שלא יאכל מן הדבש עד שיתקץ את התמרים. מודה ר ליעזר שאם תיקן תמרים כן, ודובשן באםפמיא שמותר. דבש תמרים, ר ליעזר מטמא משם משקה. אמ ר נתן מודה ר ליעזר שאין זה מטמא משם משקה, על מה נחלקו, על שנתן לתוכו 35 מים, שר, ליעזר מטמא משם משקה, וחכמים או הולכץ אחר הרוב. 9. זתים של תרומה טהורץ ייעשו שמן, טמאץ לא ייעשו שמן. ענבים בין טמאות בין טהורות לא ייעשו דברי ר מאיר. ר יעקב או משמו, מודה ר ליעזר לר» נותן וכו/ עיין במקורות הכ ל. בתבלין וכף. עיין לעיל ולהלן מע ש פ ב ה ב אין עושין וכו/ להלן שר 56; להלן שביעיח ומע ש הכ ל. ועיין במשכתכו רפי א. 2 9 סך את השמן וכו/ להלן שף 55; שביעית ומע ש הכ ל. ועיין במשכ שביעית פ ח מ ב; ל. 30 דבש תמרים וכו/ ירוש פי א ה ב, מ ז ע ד. ועיין ד מ ; 3 ש 3 ח פ, ש כ ע מע ג. 33 מעמא וכו/ משכה הכ ל. ועיין בבלי ברכות ל ח א/ 34 שכהן במשכ פי א מ _36 35 זתים של הממה וכו/ הנ ל. ה ז ו י מ ש, ח ו כ ן ן מ / ע י י ן ל ה ל ן מ כ ש י ר י ן פ & ל ירוש פי א ה ג, מ ז ע ד. 26 דכילה ד דבלה. וגרוגרות ן א ןאון גרוגרות. את ן א חסר. התבלין ן א תבלין. ן א שהיא. 27 וגותנן ן א וגותן. לתוך ן א ח ס ר < ש ה ן ן ך י ס ח ט י ם ס ו ת ר ן 8 ג,ס ח ט ס ס ר.»2 אילנתית (השני) ד אלגתית. «2 שהשסן ד השסן. א ח אין... לסיכה ן ד לתך. בסעשרות ן ך אליעז א אליעזר. ליעזר ד תפרי. תםרים ך סתום. לסיכה ד דרכו. ירכן סודה... נתן ן א חסר. נתן ן ביה ד א. ב לעזר. אפ לן ך א איר. ד כפעשרו א בסעשר. סודה 32 התפרים ד התםרי. אופ ד אופר. הסעשרות ד הסעשרר. ליעזר ךאליעז (ב פ). פודה ד פודי. סשםןדסשום. תסרים ד התסרי. כן דחסר. 33 ליעזר ד אליעזר. תיקן ד תקן. ר ליעזר ד סוד ר אליעזר. סשקה ן א פשקין. םשם ד א סשום. זה ן א חסר. א אליעזר. ד ליעזר ן אס ד אסר..3 סודה ן א סודה ןהיהן. או ד אוסרים א אום. וחכםים ן א והכס. א סשום. ד משם ד אליעזר א אליע ןאופ ן. 3 ליעזר א טפאין. טםאוח ן ך א טםאים. טמאין ן א מהורים גוהירד תלויה). 36 טהורין ן ד א זיתים. זתים ליעזר ן סודה ן א סודי. ד א חסר. סשםו ך אומר א אוס. או 37 טהורוח א טהורין. ד א אליעזר. 28 אילנתית. מירשו בבבלי: יץ ישן ומים צלולץ ואסרסמץ. ערב. כלומר, לפטמו בבשמים לשם סיכה, והוא מוציאו מידי אכילה לגמרי. 29.יין וחומץ וכו. המלה.וחומץ' באה לכאן, 5 5 ולמדנו צ ל: ואץ סך יץ, שהשמן דרכו לסיכה, יין אץ דרכו וכו. 31. שלא יאכל באשגרה משו וכו. כלומר, טעם האיסור הוא מסני שסרש מן האיסור, והיינו מטבל שכבר נטבל למעשרות. עיץ בבהיא. 32. תמרים כן וכו. כלומר, שאם תיקן את התמרים נרידא כן (-כאן, כלומר באיי), הותר דובשן אסילו באסממיא, ממני שאץ כאן יותר יוצא מן האיסור. עיץ בבה א. 36. לא ייעשו וכו. רימ סובר שכל המירות אץ משנים אותם מברייתם, חוץ מזיתים טהורים בלבד, ממני שהשמן חשוב יותר מן הזיתים, אלא שבםמאים חושש שלא יבוא לידי תקלה ויאכל מק בשעה שםוחטם.

169 158 תרומות פ ט יהושע מתים טהורין שייעשו, על מה נחלקו על זתים טמאץ, שר ליעזר או, לא ייעשו, ור יהושע או ייעשו. וענבים טהורות ייעשו, וטמיאות לא ייעשו. אמ ר יהודה מודה ר יהושע לר ליעזר בזתים טהורים ובענבים טהורות שייעשו, על מה נחלקו על הטמאות, שר ליעזר אף לא ייעשו, ור יהושע אף ייעשו. אמ ר לא נחלקו ר ליעזר ור יהושע על זתים טהורץ שייעשו ועל ענבים טמאץ שלא ייעשו, על מה נחלקו על זתים טמאים ועל ענבים טהורות, שר ליעזר אף לא ייעשו, ור יהושע אף ייעשו. 10. תרומה ניתנה לאכילה ולשתייה ולסיכה, לאכל דבר שדרכו לאכול, ולשתות דבר שדרכו לשתות, ולסוך דבר שדרכו לסוך. כיצד לאכל דבר שדרכו לאכל, אץ מחייבין אותו לאכל קניבתו של ירק, ולא פת שעיפשה, ולא תבשיל שעיברה צורתו. ר חעיה סגן הכהנים אומ תרומה שנפסלה מלאכל אדם, והכלב יכול לאכלה, מטמא טומאת אוכלין, ושורפין אותה במקומה. כיצד לשתות שדרכו לשתות, [אץ] מחייבין אותו [להיות] גומע אניגרון וסגיגרון, ולשתות יין בשמריו. 11. והחושש בשיניו לא יגמע את החומץ ופולט, אבל מגמע ובולע. מטבל ואינו «הממה ניחנה וכו/ משנ שביעים פ ח מ ב; ימש שם פ ח ה ב, ל ח ע א; מע ש פ ב ה א, כ ג ע ב. ועיין להלן שביעית פ ו ה א ואילן. שנפסלה וכו/ ימש חלה פ ד רה ו, ס רע א. ועיין בבלי פקחים נו ו ב ; מ ה 50 / jאין מחייבין וכו/ להלן שביעיח פ ו ה ג; ימש שביעית ומע ש הנ ל. 51 והחושש וכו/ מקומח הנ ל; משנה שבת פי ד מ ד; תוספתא שם פי ג ה כו; בבלי בילה י ח ב/ 38 מתים ד בזיתים. טהורין ן א טהורים. 'יעמו ד שייעשו [שטן ן. זהים ן א חסר. טםאין ך טמאים א הטמאים. ליעזר ד אליעזר א אליע או ד אוטר. 39 לא ן א חסר. ייעשו ן א יעשו. אי ך אומר א אום. ייעשו א [לא] יעשו. וענבים... לא ייעשו א חסר. וטטיאוח ד וטטאוח. אס ך אסר. 40 ליעזר ד א אליעזר. מתים ד א בזיתים. ובענבים ד ובענבי א וענבים. טהורוח א טהורין. 41 על ן א ועל. הטטאות ד א הטסאים. ליעזר ד אליעזר א אליע. או ן ד אוסר א אום (ב'פ< ע ו ד א יע ו עטו א יעמו. «אם ד אטר א אי. ר ד רבי. ליעזר ך א אליעזר. זתים ד א זיתים. שייעשו ן א שיעשו. 43 טםאין ד א טםאיס. ייעשו ן א יעשו על (!) ן א ועל. זתים ד א זיתים. טסאים j א טםאין. טהורות ן א טהורין. 44 ליעזר ן ך א אליעזר. או ד אוסר י יע עו א יע ו יי' ייעמי ד חסר. יהושע ן א יהוש. ייעשו ן א יעשו. ניתנה ד נועה. 45 לאכל j ב לא כל ד לאכול. לאכול א לאכל. 48 לאכל ב לא כל ד לאכול א אכל. דבר ן כ ה א ד דבי ב חבר. שדרכו א!שאין] דרכו. לאכל ד א לאכול. 47 לאכל ך לאכול. א חסר. קניבתו ד א קנובת. של א חסר. שעיפשה ן א שעיפישה. שעיברה ך שעברה. 48 אופ ד אוסר. מלאכל ד טלאכול. והכלב יכול לאכלה ן א וכלב אוכלה. 40 טטמא ן א מטםאה. טופאת ד טופא. ושורפין אותה א ושורפה. שדרכו ד [דבר] שדרכו א [דבר שאין ן דרכו. 80 [אין 11 כיה ד א ב חסר. אותו ן א אתו. [להיות] כיה ד ב א חסר. נוטע ן א לשתות. וסנינרון ן א סנינרון ולשתות ן כיה ד א ב ולשין. בשםריו ב ד סתום. 61 והחושש ד א החושש. בשיניו ך בשניו. ינםע ד ינטע [בהן]. החוםץ ד החוט. ופולט ד א ןויהא] פולט. םנסע ד מנס א טגפע [ופולט]. מטבל ך א ופטבל >א טטבל< [כדרכון. 40. לד לי ע ז ר. צ לנור ליעזר. 47.ש עי בר ה צורתו. כלומר, מתקלקל מחמת הזק שעבר עליו 49. במקומה. כלומר,על אתר,לאלתר,ואץ צורך לחכות עד זק בעור חמץ בערב המםח. עיץבבה א. וסניגרון. מוריים של יץ ומורייס של חומץ. עיין בבהיא. 50.אניגרון

170 תרומות פ ט, פ י 159 חושש. 12. [החושש] בגרונו, לא [יערענו] בשמן, אבל נותן הרבה לתוך [אניגרון] ובולע. 13. כיצד לסוך דבר שדרכו לסוך, םך אדן שמן על גבי מכתו, ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית, ויתן על גבי מכתו. 14. החושש בראשו וכל מי שעלו [לו] חטטין, סך את השמן ואינו סך יץ וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה ויץ וחומץ אין דרכו לסיכה. 15. יץ של תרומה אץ עושץ אותו אלנתית, ואץ עושץ אותו זלח, ולא יתן משירי הכום בידיו, ולא יטול שירי הכום בידו, והאשה לא תדיח בו את בנה. רבן שמעץ בן גמליאל אף יץ של תרומה שנטמא או שנתגלה שופך ושונה, ואינו חושש. פרק י/ 1. גלעגי זתים, גלעגי תמרים, וגלעני חרובין, כולם אע פ שאין מכנסן אסורץ. ושאר כל הגלענץ, מכנסן אסורץ, שאין מכנםן מותרין. 2. קלפי פולין ושמשמץ, יש בהן אוכל, אםורץ אץ בהן אוכל, מותרץ. קלפי מלפ/ החושש וכו/ חוספ שניעיח ושבח הכ ל; ירוש הכ ל; בבלי ברםח ל ר א/ 53 סך אדן וכו/ חוספ הכ ל. 54 החושש וכו/ חוספ, הכ ל; ירוש שביעיח ומע ש הכ ל. ועיין לעיל דמאי פ א שו יין של חממה וכו/ עיין לעיל שו זלח. עיין 5 5 סך וכו/ עיין לעיל שו חו כ בהר סוף פרש א/ ק ו ע נ(לעכיין שביעיח), ומ ש להלן שף 59. «5 והאשה וכו/ עיין להלן שבח פי ב (ד פי ג) הי ג ומ ש בבה א. «5 שופך וכף. עיין בבלי פסחים כ ב ; ב ק קכרז א/ נ גלעכי וכו/ עיין במשכ פי א מ ה; ירוש שם רה ד, מ ז סע ד; להלן עוקלין פ ב ה י. קלפי מלפ וכו/ עיין להלן עוקלין פ ב ה י. m W 3 3 פ עוק צין ה לן עיין ל פ ו לץ ו מ / 3-2 קלעי ת ר ו 0 ה 8 2 ח י» ד סתום. [החושש] ן כיה ד א. ב חסר. ןיערענון ן כיה ך. א יי רנו (ומליון: ר). ב חסר. הרבה ד [שפן ן חרבה א ןשסןן הרבה. 68 ןאנינרון] ן כ ה ד א ב חסר. ובולע טו ל ן א יטיל. ובסטלית ך ובםטלת. סכחו ד סחוס. ד ס. 64 י ד סתום אין ך א א סן. 68 לסיכה "» וכל א חסר. פי ן א וסי. [לון ן כיה ך. א בו. ב חסר. שהשטן ן א שש ן ך ן. לסיכה ד לסיכ. סתום. א לסוך. עושין ך עושי. ד ץ סן ך. ד לסיכ א ל «אלנתית ד א אלתתיח. עושין ך עושי. זלח ד אניםלון א זלף. יתן ן א יתן [אדם]. בידיו ס ר. 88 תדיח ן א תדוח. נסליאל ן א נסל. או ך אוס. א בידו ולא... בידו ך א ח ד תרום. 69 שנטמא ן א שניטמא. ושונה ן א ושותה. 1 נלעני ד נרעני א גרעיני. זתים ך א זיתים. בלעני ד נרעני א ונרעיני. תסרים ד חסרי. ונלעני ד וגרעני א ונרעיני. כולם ן א חסר. אע פ ך א אף על פי. טכנסן ן א סכתסין. י הנלענץ ד הנרעני א הגרעינין. םכנסן ן א הכניסן. אסורין ד אסורי. שאין ך שאי. א חסר. ד. 0 m n קלפי ן א קליפי. 3 פולין ך פולי. ושםשסין ן אושוסשסין. סכנסן א פשליכן. פוחרין ב אין בהן אוכל א ואם לאן. קלפי ן א קליפי. פלפ ך סלפפין א פלפפון. 52 לא יערענו וכו. כלומר, לא ינרנרנו. 53.ובולע. כלומר, מנדנד ובולע, אבל לא יפלוט. ועיין כ ו. עיץ לעיל שוי» 2. ז ל ח. כלומר, זלף, וכיה בכי ע ולא בבה א. 57. א לנתית ו יטיל... בידו. ליתא בד ובכי ע,והיא טםחא כמולה שנכנסה מן הנליק. 59.שומך ושונה וכו. כלומר, שופכו מעט מעט לתוך מים השופכץ שבביתו כדי שריח היק יבטל את ריח השומכץ. עיין בבה א. 1.נלעני וכו. כלומר, נרעיני וכו. 3.מלפ. כלומר, מלפפץ, וכ ה בכייע.

171 160 תרומות פ י אע פ שאץ בהן אוכל, אסורץ. קלפי אתרוג אסורץ, גלעני אתרוג מותרץ. מעי אתרוג אסורץ, מפני שהקיאות אוכלות אותן. קלפי אבטיח ומעי אבטיח וקנובת ירק של תרומה, ר דוסא מתיר לזרים, וחכמים אוסרין. ר יעקב או משמו הבכרות והסייפות אסורות, באמצע קיץ מותרות. כשם שאסורות לאכל בתרומה כך אסורות בטבל, ומעשר טבל, ובמעשר ראשץ שלא ניטלה תרומתו, ובמעשר שיני והקדש שלא נפדו. 3. הניצולות והרקבונית של תרומה אסורות, העלו אבק מותרות. 4. סובץ של חדשות אסורות, של ישנות מותרות. עד מתי חדשות אסורות, כל זמן שבגי אדם רגילץ לחבוט בץ הגרנות. ר אחא או שלשים יום. תלתן של תרומה שחפה בה בת כהן ראשה, אין בת ישראל רשיית לחוף אחריה, אבל מעעת שערה בשערה. 5. קטניות של תרומה, אין עושץ אותן [טחינין]. ר שמעץ מתיר בכרשנץ. 6. כמה יהא 5 ומעי אבעיח וכו,. משכ, עדיוח פ ג מ ג.» וקכובת ירק וכו,. משכה הכ ל; ילוש כאן פי א ה ד, מ ח רע א. ועיין תו כ אמור פרק ד, הי א, ל ז רע א, ולעיל דמאי פ ד שו 7.,» והקדש. עיין במשכ פי א מ ה.»! קובין וכו,. משכ, הכ ל. עד מחי וכו,. ירוש פי א ה ד, מ ז סע ד. חלחן וכו,. להלן מע ש רפ ב. כמה יהא וכו,. משכ פי א מ ח. ועיין להלן שו,.55 * אעיפ ד א אף על פי. קלפי ן א קליפי. אםורין אחסר. גלעני ד גרעני א גרעיני. 8 סעי דחסר. אסורין I א אסרין. שהקיאוח א שהקאות. אוכלות ד אוכלו א אוכלין. אותן דחסר. קלפי ן א קליפי. «וקנובח א וקניבח. וחכסים ן א וחכם או ד אוסר א אום. 7 םשםו ן א חסר. הבכרות ד הכברות א בבכורות. והסייפות א וסייפות. אסורות ד אסורו א אסור קיץ ד קייץ א הקיץ. סותרות א סותרי. כשם ן א וכשם. שאסורות ן ך שאסורו א שאסור. לאכל ד לאכול. א חסר. 8 אסורות א אסור. וסעשר טבל ן א חסר. וסעשר ד ובמעשר. ובסעשר ד וסעש. ניטלה ך נטלה. 9 שיני ד שני. והקדש ד והקרי. נסיו ב ד סתום. דעיצולות ד הסצולית א הסצולות. והרקבונית ד והרקבוני א והרקכיבית. תרוסה ד תרוס. 10 אסורות ד אסורו א אסורין. סותרות ד סותרו א סותרין. אסורות ן א אסורין. של ן א ושל. 11 סותרות ן א טותרין. לחבוט בין ן א לחבט מן 1 2 או ד אוסר א אופ. שחפה א שחיפת. ראשה ן א ןאתן ראשה בת ישראל רשיית ן ך ר«א בת ישראל. 13 ישראל א ישרי. רשיית א רשאה. אחריה ד אחרי. מעננת ן א סעננת. בשערה ב ד סתום. 14 ןטחיניןן ן כ ה ד א ב חסר. ר ן א ודי. בכרשנין ד א בכרשינין. ב ד סתום כסה א וכסה. 5. מעי וכו. כלומר,נרעיני וכוי. ש ה קיאו ת. כלומר, בני אדם שבוחלים במאכל רגיל, ורודמים אחרי דברים חמוצים ובוסר שמקהים את השנים. 7. הבכרות וכו. זעכון הוא בכי ע: בבכורות וסייסות אסור (-אםורין). והברייתא מבארת את משנתנו (מי א מיד) ששנתה: עוקצי חאנים וכו אסורים לזרים. ועליה אמר ר יעקב שאמם אסורים אלא בתאנים בכורות שעוקצן עדיין לא נתקשה, וכן בתאנים שבאות בסיף העונה אץ עוקצן מסמיק להתקשות. ועיין בבה א. 8. ו מ ע ש ר סבל. ליתא בכייע, ובא לכאן באשגרה ממקומות אחרים. 9. הניצולות וכו. כנראה שניצולת הוא זרע דץ שהוא ריק באמצע, ואינו עושה קמח, ורקבונית הוא זרע רקוב. עיץ בבה א. 13. אחריה. כלומר, בשמרי התלתן. מעננת ומי כלומר, דוחקת ומסבכת שערה בשערה, ושמה אח כ את התלתן שנדבק בה,שהרי התלחן כבר בטל על גבי נוף הכמת, ונתחלל. 14. טחינין. כלומר, אץ טוחנץ את הקטנמת, כדי לתת בק דבש ותבלץ, מ«י שאסור לשנות את התרומה מברייתה.

172 161 תרומות פ י בתרומת מעשר של דמיי ויוליכנה לכהן, אחד משמנה בשמינית. במי דברים אמורים בשל דמיי, אבל בשל ודיי הרי זה אסור. במי דברים אמורים בטהורה, אבל בטמאה אפילו כל שהו. וכן אתה או בתרומת מעשר שבשאר כל הפירות, אם יש כשיעור הזה נותנה לכהן, ואם לאו משליכה לאור ושורפה. 7. פרתו של ישראל שילדה בכור, מאכילה כרשנץ של תרומה. רבן שמעון בן גמליאל אף ולא עוד אלא שתכה לה כרשנץ. נותן אדן כרשני תרומה לתוך שובכו, ואינו חושש. 8. עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה, הרי אילו אוכלץ בתרומה. לא יצא הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלט, בחזקת שכהן גדול קיים. 9. בקרו של כהן שהיה עומד אצל בקרו של ישראל, וכן כליו של כהן שהיה גארג אצל כליו של ישראל, הרי זה מדליק עליהן שמן שריפה. ישראל שהיה יושב בחנותו של כהן, הרי זה ממלא לו את הנר שמן שריפה, עולה לעלייה ויורד לדות לעשות צרכיו של כהן, ולא לעשות צרכיו שלישראל. אם היה שותף עמו בחנות, הרי זה מותר. וכן כהן שהיה מסב בתוך ביתו של ישראל, הרי זה מדליק לו את הנר שמן שריפה, אע פ שעמד כהן והלך בעהורה וכף. עיין ימש פי א סה ה, מ ח ע א. «מאכילה וכף. עיין נמשכ פי א מ ע ובמקבילות.! עבד כהן וכף. להלן יבמות פ ע ה ב; גיעין פ א ה ה ופ ב הי ב; בבלי שם ג רע א. לא ילא וכף. תוספתא יבמות וגיעין פ ב הכ ל. «בקרו וכף. ירוש פי א ה ז, מ ח ע ג; שבח פ ב ה א, ד, סע ג. ס ש ס ו נ ה. 0-15! בסי וכו ן 1 8 יט ד א דמאי. ויוליכנה ן א ויוליכנו. משפנה ן א ד בדיא א במה דבר אמור. 1 דמיי ך א דמאי. ודיי ך א ודאי. הרי ן א חסר. זה ד אפילו כל מהוא א כל שהוא. בפי וכו ך בריא א במה ופו. 17 בטמאה ך בטמא. אפילו ד אפי הו ן ד א הוא או ד אופר א אום. בתרופח ד בתרופה. 18 הפירות ד הפירר. יש ד איש [בהן. הזה ד הוה. נותנה ד נותג. לאור ד א באור. 10 בכור ן א חסר. פאכילה א נהר זה] מאכילה. כרשנץ ד כרשינין א כרשיני. של ן א חסר. 20 שמעון ן א שפע. נפליאל ן א נפל וס. ןלא ן א לא. שחכה ד שזכו א שזכה. כרשגין ך א כרשינין. אדן כרשני אי ד אומר א א א פתוח. לא ד ולא ב ד א אדם כרשיני. 21 חושש ב ד סתום. 22 אילו ך אלו. בתרופה ן ע ר. 24 שהיה גארנ ן י י מ ר א ל ( א ( ך א ס ק ל ט ן > 3 2 ק י י ם ( ב ך ס ת ן ^ ה ר ן צ ח ( א ח נ ו ת. לו ן א חסר ן א ב ב ח נ ו ת ו ש ה י ה ( ך ע ה ^ ד י ה ( ך ^ א ש ה י ן נ א ר ג י ן לרות ד לדו. לעשות ן א [נכנס] לעשות. לעשות ן א חסר. 27 ישראל ן א ישר. פוחד ן א סוחר [כהן שהיה בתוך ביתו של ישר םיסב ולא לצרכיו של ישר אם היה שותף בחנות הרי זה סותר). וכן ן א חסר. ר פ ה. אע-פ ד א אף על פי. ש ד ן ד א ט י ס ב < g j י ע ר א ל ( א י ע ר / ל ן ( א ח ס ר ש ר י פ ה ן סס ב 15. בשמינית. כלומר, של לוג, והוא קורטוב. ומדברים כאן ביין ושמן, עיין בבהיא. 17. בטהורה א. 19. מאכילה וכו. ציל: a r J ב ב ה «י. D כ ת. ב ט מ א ה א ב ל ב ט ה ן ד ה ן כ ן < כ ג י, ל. ג. כ ר. ו מאכילו, כלומר. מאכיל את הבכור כרשנין של תרומה מקגיינו (כגון שירש מאבי אמו כהן, וכדומה). 20. שיזכה וכו. כלומר שזכה לה כרשינין מתרומה שלא באה ליד כהן עיין בבה א. רואינו חושש. שמא יבואו יונים מן ההטקר ויאכלו את התרומה. עיין בבהיא. 24. כליו. כ ל י מ י לשון יחיד, כלי שלו שמן שרימה..שמן של תרומה שניטמא, ולשרימה עומד (שבת כינ ב ). 26. לדות. כלומר, לחדות, ווץא בור שהיו מחזיקים בו חביות של יין ושמן, או חטים ושעורים. 27. מותד. כלומר, לעשות צרכי עצמו, כדי שיתפנה מהרה לצרכי השותפות.

173 162 תרומות פ י לו, אץ מחייבץ אותו לכבותו עד שיתכבד, מאיליו. ישראל שנכנס לתוך ביתו של כהן להדליק לו את הנר ומבקש לילך, טובל לו פתילה בשמן שריפה. וכן בת ישראל שנכנסה אצל בת כהן ומבקש 1 ת] לילך, טובלת לה פתילה בשמן שריפה. בת כהן שהיתר, בידה נר מלא שמן שריפה בערב שבת עם חשיכה, הרי זה נותנת לתוכו חולץ כל שהן, ומדלקת. 10. סך כהן עצמו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו. סך כהן עצמו שמן של תרומה ונכנס למרחץ, אין הזר נמנע מלמשחינו, אע פ שניסך הימנו. לא יתן כהן שמן של תרומה על גבי טבלה של שייש להתעגיל עליה. רבן שמעץ בן גמליאל מתיר. 11. שמן של תרומה אין סכין אותו בידים טמאות. נפל על גבי בשרו משפשפו אפי, בידים טמאות. שמן של תרומה אץ חוסמץ בו תנור וכירים, ואץ סכץ בו מנעל וסנדל. לא יסוך את רגליו והוא בתוך המנעל, לא יסוך את רגלו והוא בתוך הסנדל, אבל סך את רגלו ונותנה במנעל, סך את רגלו ונותנה בסנדל. סך כהן עצמו שמן של תרומה ומתעגל על גבי קטבוליא, ואינו חושש. 31 בת ישראל וכו/ ירוש הכ ל; שביעיח פ ד ה ב, ל ה ע ב. 32 בת כהן וכו/ ילוש פי א הכ ל; שבת הנ ל, ד ע ד. 34 סך וכו/ בבלי כליתות ז א/ 35 לא יתן וכו/ להלן שביעית פ ו ה כו ואילן (לעניין שביעית); ירוש שם פ ח ה ח, ל ח ע ב. ועיין להלן שבח פע ז (ד פי ז) הי ד ומש ש. 39 לא יסוך וכו/ להלן שביעיח פ ו הי א (לעניין שביעיח); ירוש שם פ ח ה ח, ל ח ע ב; להלן שבח פ ג (ד פ ד) הנו ז (לעניין שבח); ירוש שם פ ו ה ב, ח ע א; סנהדרין פ י ה א, כ ח ע א; בבלי שבח קמ א ב/ 29 שיחכבה ן א שכבה. פאיליו ד פאליו. ב ד א פתוח. לתוך ד לתר. 30 את ן א חסר. ופבקש לילך א חסר. פחילה בשפן שריפה ן א כשפן שרי הפתילה. שריפה ד שרפה וכן... שריפה א חסר. 31 ישראל ד ישרי. שנכנסה ד שנכנס. ופבקשןתן ן כיה ד ב ופבקש. 32 שריפה ד שרפה >ביס< ב א פחוח. כהן ן א ישרי. שהיתה ן א שהיה. בערב ן א ערב. 33 זה ד א זו לתוכו ן א לתוכן. שהן ד שהו. ופדלקת ך ופדליקו. תרופה ד חרופ. 34 ופביא ן א מביא ישראל ן א ןשלן ישרי. חרוסה ד חרום. 35 אין א ואין. םלםשחינו ד סלשסשינו א פלפשחו. אע פ ד א אף על פי. היםנו א סםנו לא יתן... שםן של חרוסה ן א שסן של חרוםה... לא יסוך יחן ן א יסוך. 36 טבלה של שייש ד טבלא של שיש. להחעניל ד א להתענל. שסעון בן גפליאל א שפע בן נפלי. פתיר ד סתום. 87 נפל על ן א חסר. בשרו ד בשר. פשפשפו ך טשפשף 38 אפי בידים טפאוח א ואינו חושש ב ד פתוח אפי ד אפלו. של ן א חסר. ואין א אין 39 תליו ן א תלו. לא... תלו ן א חסר. תלו ד רנליו. והוא ד והיא אאו. 40 ומתנה בפנעל ד ונותנ לפנעל. סך את תלו ן א חסר. תותנה ן א או. 41 כהן ד הכהן. תרוסה ך תרוס קטבוליא ד קטבוליא!חדשה] א קיטבליא [חדשה]. 30. טובל לו וכוי. כלומר, בשביל הפנס של ישראל. 33. חולי ן כל שהן וכוי. כדי שלא תראה כאילו מדליקה את הקדשים כדי לשורמם בשבת. עיץ בבה א. 34. ומענלו ומי. ממני שהשמן כבר נתחלל על גבי הכהן. 36. של שייש וכוי. כלומר, אע מ ששייש אינו בולע, מימ אי אפשר שלא ישאר על גבי השיש קצת תרומה, ונמצא שמאבדה בידים. ואץ תרומה מתחללת אלא עינ הנוף. 37. מש מש מו. כלומר, מננבו. עיץ בבהיא. 39. ל א י ם ו ך וכוי. כלומר, לא יצוק את השמן לתוך המנעל או לתוך הסנדל, כדי שתיסוך רנלו. 41. ם ך כהן וכוי. כלומר, מכיוון שסך את נוסו תחילה, הרי כבר נתחלל השמ עיג נוסו, וכבר מותר אח יכ להבליעו לתוך הקסבוליא (עור שמציעים אותו תחת הנוף).

174 תרומות פ י שמרים של תרומה, ראשון ושיני אסור, ושלישי מותר. ר מאיר או, שלישי בנותן טעם. שיני, ראשץ אסור ושיני מותר. ר, מאיר או, שיני בנותן טעם. ושל הקדש, ראשון ושיני ושלישי אסור, ורביעי מותר. ר מאיר אף רביעי בנותן 45 טעם. 13. שמרי גרם שיבשו, אסורין בחנייה, חרסן של זב ושל זבה, ראשון ושיני טמא, ושלישי טהור. במי דברים אמורים בזמן שנתן לתוכו מים, לא נתן לתוכו מים אפלו עד עשירי טמא. ר ליעזר בן יעקב אף שלישי, אע פ שלא נתן לתוכו מים טהור. 14. לוקחין ושואלין מימי רגלים מכל מקום, ואץ חוששין שמא של נדות הן, שלא נחשדו בנות ישראל להיות מכנסות מימי רגליהן 50 בשעה שהן נדות. 15. אין מערבץ תרומה תבואה וקטנית כאחד, אבל מערבץ שמשמין באיפילים, ואיפילים בעדשים, וכל דבר שדרכו ליכבר. משחרבה יהודה מהרה תבנה, התחילו לערב תבואה בתבואה, וקטניות בקטניות, אבל לא תבואה בקטנית, ולא קטנית בתבואה. 16. כהן שנתנו לו תרומה, ומצא «שמרים וכו/ ירוש פי א ה ה, מ ח ע א; בבלי ב ב ל ז א/ «שמרי גויס וכוי. עיין ימש דמאי פ א ה ג כ ב ע א, ובבלי ע ז ל ד א/ חרסן וכו/ להלן בוהמה פ ח ה ג;. «שלא נחשדו וכו/ חוספחא הכ ל. ועיין ז 3 ח >ם m ל, D W הכ ל. n ירוש משנ נדה פ ז מ ג ובמקבילוח. או ן ושלישי סותר ך אחסר. «ראשון ושעי אסור ד א ראשון אסור ושני םות >א שיני סותר<. מ יני. 43 שיני ך אחסר. ראשון אסור ושעי פותר ן מ י א ש ליע י ן ך א ו מ. א ד אוסר יהודה. ד ורבי םאיר ר סותרן. (שלישי אסור >א שיני) ושני ראשון סעשרן ד א ןושל א מ ליש י. 44 הקדש ד חדש. ושעי ד ושני. ש י נ י ( ך ח ס ר. א ן ט ר א א ן ס ד אר ן א ו ס. 46 בתייה ן א בתאה. חרסן ד החסד. א רביעי או ך אוסר א ורביעי בפי וכו ושלישי טהור ן א שלישי אסוד. ך ושני. 4 ושעי א: לשון כלי חרס. ימליון א אפילו. עד ן א חסר. ד א ] 3 ^ W לא. 7 4 אפלו ד לא א בפה וכו. ד בריא פ י. 48 פיס ן א חסר. א אף על ד ך א ן ם ר א א ו ט / א ע -פ ן א א ל י ע ז ד יןן, ^ ך ן ליע ז ר ד א ין. 49 נדות ן א נידוח. נחשדו ד נחשד. להיות ן א ח ס ר > ן א ץ ן סכל סק ו ם 60 בשעה ן אחסר. שהן נדות ן א כשהן נידות ב סתום. וקטנית ן פכנסות ד להיו סכנסר. באיפילים ן א שופשםין. ד שופשפי 51 שפשפין א כאח ח. כאחד ן א וקיטנית. ד וקטני ליכבר ד א ליכבד. וכל ן א כל. ואיפילים ךחסר. א ןוכןן איפילין. א באיפולין. ד באפילים 63 בקטנית ן א בקיטנית. בקטניות ד בקטניו א בקיטנית. וקטניות ן א וקיטנית. 62 תבנה א תיבנה. שנתנו ן א שניתנה. בתבואה ב ך סתום. קטניח א קיטנית. 42. אסור. כלומר, אעםיי שנתן עליהם מים ומצא כמדה שנתן. 45. חרסן וכו. כלומר. עביט חרס של מי רגלים. 47. לתוכו מים וכו. כלומר, אלא מי רגלים של טהור. 50. אין מערכין וכוי. ממגי שמבטל את היסה על גבי הרע. 51.באיסילים. כלומר, בסולץ. 52.ה ת חי לו לערב וכו. כלומר, נהגו לעשות כן אף בחולין (מחמת עגיותן<,ומ כיוון שכן הנוהג הרגיל אף בתולין, התירו לעשות כן בתרומה אבל לא וכו. ואסור לערב אסילו את הרע בימה, מפני שנראה כאילו משנהו מברייתו.

175 164 תרומות פ י בה דברים אחרים, הרי אילו אםורין, שהכל משליכין לבית הדמע. 17. אין 55 מביאין תרומה מן הגרן לעיר ומן המדבר לישוב, אבל מקום שחיה אוכלתה ובהמה אוכלתה התקינו שיהא מביא ונוטל שכרו מכהן, מפני חלול השם. 18. עשרה אין חולקץ להם בבית הגרנות, אלו הן, חרש, שוטה, וקטן, טומטום, ואנדרוגינוס, נשים, ועבדים, וערל, וטמא, והנושא אשה שאינה הוגנת לו. וכולן, נותנין להן תרומה מתוך הבית חוץ מן הטמא והנושא אשה שאינה הומת לו. סליק פירקא וסליקא מםכתא דתרומות. **-*ג אין מביאין וכו/ ימש דמאי פ א ח ב, כ א ע ד; בבלי חולין קל ד ב. ועיין לעיל שו 15 וקנון. עיין להלן חגיגה פ א עשרה וכו/ בבלי יבמוח צ נו ב/ ולהלן מע ש פ ג הי ב כוומנוום ואנדרוגינוס. א/ ה ב; ספרי זוטא שלח, ריש עמ 289; בבלי סוכה מ ב «נשים ועבדים. בבלי יבמות הנ ל; ירוש שם פי א ה ה, עיין להלן בכורים פ ב ה ו. נבלי הכ> ועיין לעיל פאח פ ד «5 מן הנומא. י ב ע א; כתובות פ ב ה י, כ ץ ע ד. שוי בה ד בו. אילו אסורץ ד אלו אסוד. מהכל פשליכין ד שפשלימין. הדמע ב סתום. 65 הגרן ד א הגורן. לישוב ד א ליישוב. טקום ד בסקו א בסקופ. מחיה ן כ ה ד א ב שהיה. אוכלחה ן א חסר.»» אוכלתה ן א אוכלחן. סכהן ן א חסר. חלול ן א חי לול. 87 עשרה ד עשרי. להם ן א חסר. בבית ד בין. הגרגות א הגרנות [להןן. אלו הן ן א חסר ן ך שאין. 89 להן מ א ינ ה 68 ואגדרוגיגוס ן א ואגדרגיגוס. גשיס ועבדים ד גשי ועבדי. תרוסה ד להם חרופ. סתוך ן א בתוך. חוץ ד חסר. 54. לבית הדמע. כלומר, שהיו נוהגים להשליך בחםזה דברי עיר למקום התרומה מחמת סחד האנסים, שהיתה עליהם אימת קדשים. עיין בבה א. 55. מן הנדן וכוי. ממני מאץ בעהיב חייב לסמל בתרומה אלא אם הביאה כבר לביתו, אבל מורן הכתים הם שמחזרים עליה. עיץ בבהיא. 56. ממני חלול השם. כלומר, חילול התרומה שנקרא שם שמים עליה (תרומה לה ). עיין בבהיא.

176 מסכת שביעית [פרק א, [ 1. שלשה אילנות בתוך בית סאה, הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן, ובלבד שתהא מטעתן ממטע עשרה לבית סאה דברי ר מאיר ור יהודה. ר יוסה ור שמעץ או אץ חורשץ להן אלא צרכן. כמה ריוח יהא ביניהן, רבן שמעץ בן גמליאל אף כדי שיהא בקר עובר בכליו. 5 רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהא מותרץ בעבודת הארץ עד ראש שנה. אחר אילן העומד בתוך קביים, ושגים העומדץ בבית ארבע קבץ, אץ חורשץ להן אלא צרכן. שלשה אילנות של שלשה בגי אדם, ושדה של אחד, אע פ שבעל השדה חורש מפני צורך שדהו מותר. 2. זקנה ונראה כנטיעה, הרי היא כנטיעה, ונטיעה נראית כזקנה, הרי היא כזקנה. מה ב. 4-3 כמה ריוח וכו. משכ פ א מ ח; להלן ב ב 1 שלשה וכו/ משכ פ א מ פ ד הי א. ועיין להלן שף 14 ובבלי ב ב פ ג א/ 5 רבן גמליאל וכו/ ירוש פ א ה א, ל ג ע א; שבח פ א היד, ג ע ד; נבלי מרק ג ב/ * שלשה וכו/ ירוש חנ ל ה ו, ל ג ע ב. ועיין במשנ פ א מ ח. זקנה ונראה וכו/ ירוש חנ ל ה ז. 165! אלו ן א אילו. 3 בשבילן ד בשבילי. ספטע ן א פטע. 3 ור ן א ר. ר יוסה I ר כ ן. 4 ריוח ד א ור יוסי. ור שטעון ן א חסר. או ך אופר א אוס. צרכן ן א צו א ן ydrמסעון ב סחוח. «שיהא ד א שיהו. 0 שנה ן א השנה. אחר ד חסר. ב פתוח. העוסד ן א עוסד. בתיו ד בביח א ביח. קביים ך קבים. ושנים ך ושני. העוםדין ד העוטרים א עופדין. בבית ארבע קבין א בית ארבעת קבים. 7 להן ד להם. צרכן ן א ןכדין צורכן. ושדה ן א והשאר א [הרי זה] ד אחד ד אחר. אעיפ ד א אף על פי. השדה ן א שדה. צורך ן א צריך. סוחר סותר ב ד סתום. זקנה ן א זקינה ב וקנה. תראה ן ך א תראית. כנטיעה ד כנטועה. הרי היא כנטיעה ד חסר. היא ן א זו. תטיעה ן א נטיעה. נראית ד א תראית. כזקנה ן א מקינה >ב פ<. ה ר י ה י א ד א חסר. כזקנה ך חסר. 1. ו תו ר ש ין ובו. כלומר, בערב שביעית, מפני שאמו מתכוץ להכץ את הקרקע לשביעית אלא להעבות את מע האילנות. 2.ממטע עשרה וכו. כלומר, שלא יזע רחוקים אחד p השני יותר מן המרחק של עשרה אילנות נטועים בבית סאה במרחקים שוים. ועיין בבהיא כמה ר יו ח וכו. כלומר, אסילו אם יש הרבה אילנות בבית סאה. מהו הריוח הקטן ביותר שביניהם שיוכלו להתקיים. 4. שיהא בקר וכוי. מירשו בתלמוד ששיעורו ד אמות, ובפחות מיכאן םוםס להעקר, ודינם כשדה לק.». א ח ר אילן וכו. בכי ע: אחד אילן עומד וכוי. וכנראה שציל: אילן אחד וכו. בבית א ר ב ע וכוי. כלומר, באמצע בית ארבעה קבים (במרחק ד אמות אחד מן השני), והראשון עומד באמצע בית הקביים, ונמ«א שיש בין האילן הראשון והשני ריוח של בית נ קבים (חצי סאה), ואמם נטועים ממטע עשרה לבית סאה. יעיין בבה א ונראה כנטיעה. כלומר, אילן שנגמם במחות מסמח מן הקרקע והוציא חליפין הרי ועא למעשה אילן זקן, אלא שנראה כנטיעה. 9. נ ר א י ת כזקנה. כלומר, שהיא נתלה ועושה הרבה סירות.

177 166 שביעית פ א! בץ זקנה לנטיעה, זקנה עד עצרת, נטיעה עד ראש השנה, זקינה מעין שלשה, נטיעה מעץ עשרה. ושדה קנים נדונת כנטיעות. 3. שלשה קישואץ ושלשה דלועין וארבע נטיעות הרי אלו מצטרפין, ובלבד שתהא מטעתן ממטע עשרה לבית סאה. כמה ריוח יהא ביניהן, רבן שמעון בן גמליאל או כל שתחתיו וחוצה לו מלא צמד וכליו. אי זו היא נטיעה, ר יהושע אומ 5! בת חמש, בת שש, בת שבע. [אמר ר מפני מה אמרו, בת חמש, בת שש, ובת שבע], אלא אומ אני, גפנים בני חמש, תאנים בני שש, וזתים בני שבע. 4. מוכרין ומוציאין זבלים ערב שביעית מישראל החשוד על השביעית, ומן הגוי ומן הכותי אפי בשביעית מותר. עד מתי מותר לזבל, כל זמן שמותר לחרוש, מותר לזבל. 5. משקץ את הנטיעות עד ראש השנה. ר יוסה 20 בן כיפר או, משם ר, ליעזר, בית שמיי או, משקה (את) על הנוף ויורד על העיקר. בית הלל או על הנוף ועל העיקר. אמרו בית הילל לבית שמיי ז. רבן שמעון וכו. מ 1 1 קישואין וכו. ירוש הכ ל ה ח, ל ג ע ג. ועיין במשכ פ א עיין לעיל שו 4. ר יהושע וכו/ ירוש ספ א ל ג ע ג; ערלה פ א ה ג, ס א ע א. ועיין במשכ שפ א. ל! מוכרין וכו/ ירוש רפ ג, ל ד ע ג. «עד מחי וכו/ ירוש פ ב רה ב, ל ג ע ד. «משקין וכו/ משכ פ ב מ ד. בן כיפר וכו/ ירוש פ ב ה ד, ל ג ע ד. 10 זקנה ן א זקינה (ביטא השנה ד שנה. זקינה ד זקנה. שלשה ב שלשה [ונטיעה נראית כזקנה הרי היא כזקנה סה בין זקנה לנטיעה זקנה עד עצרת] 11 נטיעה ד ונטוע. מעין ד חסר. נדונת ד ניתו א נידתת. כנטיעות ד כנטועה א כנטיעה. קישואין ן ך קשאין. ושלשה ד שלשי. 12 דלועין ן א דילועין. וארבע ן א וארבעה. נטיעות ד נטיער. אלו א אילו. סצטרסין ד א טצטרסין ןוחורשין כל בית סאה בשבילן ן. טטטע ך חסר. א טטע 13 כסה א וכסה. ביניהן א ביניהם. שםעון בן נסליאל ן א שסע בן נסל או ך אוטר א אום. 14 סלא צםד ב צסר א כםלא צסד ןבקרן. אי זו ן א ואחו. אוס ד אוסר א אר. 15 בת... בת א ובח... ובח ןאסר... שבע ן ן כיה ד בחסר. אסר ן א א. בת שש ן אחסר. ובת א בה. 16 אום אני ד סדיני. חםש ב חםש ןסלעים בני חסשן. חחים ן א זחים. שבע ב ך סחוס 17 פישראל ן א פישר. 18 אפי ד אפילו א אף. 19 לחרוש ך לחרש. טשקין את הנטיעוח ד סשקים אח הנטיער. יוסה ד א יוסי. 20 בן ב ןאו ן בן. כיפר או ד כיפה אפר. םשם ר ליעזר ד א םשום ר אליעזר. שם ד א שסאי או ד אוסר א אוס. (את< ך א חסר. 21 העיקר ד העקר א עיקרו. בית הלל א ובית הילל או ך אוסר א אופ. ועל ן א חסר. העיקר ד העקר א עיקר. הילל ד הלל. שס j ד א שםאי. 10.עד עצרת. כלומר, חורשין בית סאה בשביל שלש מק עד עצרת. מעין שלשה. כלומר, הזקינות צריכות לעשות מירות מעץ שלשה אילנות רגילים, כלומר, שהן ראויים לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי. עיץ בבהיא. 11. מעין עשרה. כלומר, אם היו שלש, אפילו ק עושות ככר דבילה אץ חורשים בשבילן כל בית סאה, אלא דמן לעולם מעץ עשר נטיעות, ואםילו אמן עושות כלום 13. ביניהן וכוי. כלומר, בץ הנטיעות, אבל בץ הקשואץ והדילועץ לא איכסת לנו, שהרי דרכם למטע בצסיסות. עיץ בבהיא. 15. ממני מה וכוי. כלומר, ולא אמרו.עד בת שבע ומכל שכן צעירה יותר 16.נמנים וכו. וכל אחת כדמה דווקא. 17.מוכרין ומוציאין וכוי. כלומר,מוכרים לו,ומוציאים זבלים לתוך שדהו של החשוד כל ערב שביעית, שהרי אץ שום איסור בהוצאת זבלים אסילו בזמן איסור החרישה בשני סרקים של ערב שביעית. אבל לסרוק את המשסלות אסור, ממני שהוא כמזבל בידים. 19.שמותר לחרוש וכוי. כלומר, בשדה לק עד הססח, ובשדה אילן עד העצרת.

178 שביעית פ א 167 אם אתה מתיר לו מקצת התר לו את הכל, אם אין את מתיר לו את הכל אל תתיר לו מקצת. 6. ומכוונץ את הנטיעות עד ראש השנה. ר יהודה אומ אם היו מבורכות לפני שביעית נוטלן אף בשביעית. 7. אלו הן עוגיות, אילו בדידין שבעיקרי אילנות. מותרין ומשמטין בקנים. מקום שנהגו לותר ולשמט לפני החג, מותרץ ומשמטין לפני החג, לאחר החג, מותרין ומשמטין לאחר החג. 8. פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ר יהודה או מקום שנהגו לסוך, אץ סכין, מפני שהיא עבודה. מקום שלא נהגו לסוך, םכץ. ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית הכל שק שאץ סכין אותן ואץ מנקבץ אותן. וכן היה ר יהודה או הלוקח פגה מחברו בשאר שני שבוע, אף במקום שנהגו לסוך, םכץ. לא יקנח שרף בעיקר, מפני שמתריפו, אבל מקנחו בעלין. 9. תאינה שנתקלפה, אין טחץ אותה בטיט, מפני שהיא מלאכתה. אץ תולץ תחובץ בתאנה, ואין מרכיבין ד. 4 אלו הן וכו/ להלן מו ק פ א ה ב; ירוש, שם ג ע ל ע 3 ה 3 י מ ש, «ומכרוכין. ס א קה א, פ ע ב; בבלי שם ד ב/ ועיין להלן פ ג שו, ומש ש.» מוחרין ל ג ע ד. ל פגי וכו/ משכ פ ב מ ה; ב ה 3 פ כ אן וכו/ להלן מריק סלל; ירוש 33 אין חולין וכו/ ירוש פ ד ה ד, ל ה 3/ י נ נ ז כ, 3 3 ל ה. ה הכ,^ מ ש / י ע ב. ר. אין ן א אי. את ן ד אתה. ה ת י אתה א את. לו ן א להם ע פ<. התר ד א את ד א חסר. 23 אל ן א חסר, והושלם מליון בכיי אחר. לו ן א להם. םקצת ד פקצ. סתום. וםפוונין א םכוונין. 24 אום ן א או. סבורכות ן א סכורכות. שביעית ן א השביעית. נוטלן אילו. 2 אילו בדידין ד אלו בדירן. א ב ך ס ת ן ם א לי ן ^ נ ן ט ל י ן ב ש ב י ע י ת ך פקוס ד טקר.»2 לותר ן א להתיר. ולשטט ך ולשטש. החנ ב ןוטשםטין לפני החנן. פותרין ן א םתירין. וםשפטין ד ופשסשין. לאחד ך לאח א אחר. 27 סותרין ד סותרי' א סחירין. וסשםטין ד וסשפשי. לאחר ך לאח א אחר. שביעיח... לשביעיח ד שביעי... לשביעי. א. 29 שביעיח ב ד שביעיח (סוחר ן. 30 אוחן א ש נ ה ג ו מ ל ן 2 9 מ לא נ ה נ ו ך א ן פ ר < 8 _ 2 א ו ן 28 א חס י ואין ד ואי. פנקבין ד סקנחי א פקנחין. אוחן ן א אחו. או ך א אום. סחברו א סחבירו. 31 סכין ד סבן. בעיקר ד בעקר. 32 שסתריפו ך שסחרי. בעלין ן א בעלים תאינה ד חאנה. טחין ך טוחין. 33 אותה ד אות. ספני ך חסר. שהיא םלאכחה ן א שםלאכחה. תחיכי! ד תחופן. בחאנה ן א בתאינה. ואין ד ואיי 23. ומכוונין ומי. כלומר, מיישרץ ומכוונין אותן שילבו למעלה על הערים, ולא יטפסו לצדדין. 24. מבורכות וכו. צ ל מבורכות (כני כי-ע). ודרכם היה לכרוך את הנטיעות בעלי קנים כדי שלא יתעקמו. ואם נתארכו הנטיעות עתר מדאי ואינו רוצה שיםססו למעלה, נוטל את הכריכות בשביעית, ואץ כאן עבודה. 25. ב די דין וכוי. בדיד הוא כלי ברזל שהיו עושים בו את החמירה מסביב לאילן, והחמירה עצמה נקראת על שמו. וכנראה שהכלי היה מותאם לעומק העוניה. עיץ בבהיא. מותרין ומשמטין וכו. כלומר, מסירים את יתרץ ראשי הנמנים העולות על חודי הקנים, וכן משמטץ אותן מעל הקנים שלא יטסםו יותר מדאי. וכ ז מועיל לסרי, ועושה כן בשביל מירות ההיתר שנדלו בששית. 31. בשאר שני וכוי. כלומר, ואחיכ הניע שנת השביעית, מותר לו לסוך את הפח. ואסילו במקום שנהנו לסוך, שהרי אץ הגסנים שלו, ואץ לו עניץ אלא במידות, והם של היתר. 32.שמתרימו. כלומר, שמתריבו ומשממו. 33. תחובין וכוי. כלומר, תאנים שוטות, תאמי מדבר. והכוונה לסעולת ההמראה.(caprificatio) עיין בבהיא.

179 168 שביעית פ א בתאנה, מפני שהיא עבדה. ר שמעץ בן לעזר או במועד צורר, ובשביעית 35 חותך. 10. םוקרץ את האילן בסיקרא, וטוענץ אותו באבנים, ואץ חוששין לא משם שביעית ולא משם דרכי האמורי. 11. מםקלץ, מקווצץ, מקטפץ, ומסתתין, ומצדדין, ומגמזץ עד ראש השנה, ונוטל את הרואה. ר שמעץ בן לעזר או אף םמץ את הגפנים בשבי. 12. חורשין שדה בית השלחץ ומשקין אותן שלשים יום לפני ראש השנה. ר אף עד לפני ראש השנה >* שלשים יום, כדי שיטע וישריש, וקרע וישריש. אץ בודקין את הזרעים בגללים, אבל בודקץ אותן באדמה ובעציץ. ומשיירץ משביעית למוצאי שביעית, ומקיימץ את העלויים שבגג, אבל אץ משקץ אותן. 35 סוקרין וכו. להלן שבח פ ז(ד פ ח) הנו ו; ימש הכ ל; מע ש פ ה ה א, כ ה ע ד; בבלי שבח ס ז א וחולין ע ז נ. 36 מסקלין וכו. עיין במשכ פ ב מ ג; ירוש שם ה ב, ל ג ע ד; בבלי ע ז כ ב. ל 3 ומלדדין וכו. מכילחא דרשב י כ ג, י א, עמ 157; ייוש ובבלי הכ ל. ונועל וכו. ירוש פ ב ה ד, ל ג ע ל. 38 חורשין וכו. ירוש הנ ל ה ב. «אין בודקין וכו. ירוש פ ד ה ד ל ח ע ב. לעזר ך אליעזר שטעון בן ן א חסר. עבדה ך א עבודה. א בתאיגה. 84 בתאנה ד בתאני ואין אותו ן א אתו. ד יופך כ ד סתום. 88 חוחך ד אוסר א אום. או א אלעזר. האסורי ך אסורי. (ביס). ד א טשום 36 טשט חוש ין ד א חושש. א ואיגו. ד סקוטסין סקטסין א טקווצין ןוטקסציןן. ד טקוצין טקווצין א חסר. ד ססלקין. ססקלין אף ד אוסר. אי ד א אלעזר. 88 לעזר 37 וסצדדין וםגסזין ן א חסר. א וםקטפין. אן ן ך א אום. 38 ר ד רבי. שדה ן א חסר. בשני ד א בשביעית. ססין ן א סיסין. ד אין. הזרעים ד חסר. וקרע וישריש וישריש ן א וישרש (בימ). ד א שלשה יסי >א יטיס). 40 שלשים יום 42 העלויים וסשיירין ד וסשייר. אבל ד א ןובעציץן אבל. 41 בגללים ך טללי. ד הזרעי. א העלואין. 34. צורר. כלומר, קושר ומהדק את ענף ההרכבה ומחנקו עיי זה ומבטל לפי שעה את פעולתו. 35. םו ק ר ין וכוי. כלומר, צובעים אותו בקו אדום, כדי להודיע שהאילן מנתר את מידותיו, ושמא יתםללו עליו העוברים והשבים. עיץ בבהיא. וטוענין וכוי. כדי להכחיש את כוח האילן שלא ינבל את מידותיו מרוב pw שבו. 36.מקווצין. כלומר, נוטלימ את הקוצים. מק מ מין. כלומר, קוסמים חלק מן השרשים. 37. ומסתתין. כלומר, את האבנים מסביב השרשים, שלא יכבידו עליהם עתר מדאי. ומצדדין. כלומר, תולין אק עליה שלא תטסם למעלה, אלא שתתפשט מן הצד. ומנמזין. כלומר, נוטל את הגמדות, את הענפים. עיין מיש לעיל תרומות פיה שו 28 דיה וגמזיות. את הרואה. כלומר, את התולעת שכבר נפקחו עמיה.(nymph) עיץ בבה א. 38. ס מין וכו. כלומד, מסמץ ומעוורץ את עמי הגפן עיי שמן ושרף, כדי להכחיש את כוחה. עיץ בבהיא. 39. אותן. כלומר, את תסיעות שבתוכה. עיץ בבהיא. 40. ויזרע וכוי. פירשו בירושלמי: ויזרע אורז וכוי. אין בו ד ק ין וכוי. כלומר, כדי לראות אם הם מצמיחים וימים לזריעה. 41. באדמה וכוי. כלומר, אמילו באדמה, ומכיש בגללים. ו מ שיי ר ין וכוי. כלומר, ומשיירץ אותן בעציץ. 42. את העלויים וכוי. כלומר, את האהלים שבמקרא,(aloe) והיו מגדלים אותם בעציצים לשם ריח טוב.

180 שביעית פ ב 169 פרק ב 1. מרבצץ שדה ערב שביעית, כדי שתעלה ירקות בשביעית. ולא עוד אלא אף בשביעית מרבצץ אותה, כדי שתעלה ירקות למוצאי שביעית. בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית, מרבצץ עליהם מים, כדי שיהא נוחים ליעקר. 2. הלוף שהעלה תמרות בשביעית, לא יטול הימנו בשביעית, 5 מפני מראית העץ. בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית, או שיצאו משביעית למוצאי שביעית, מרבצץ עליהן מים, כדי שיהו נוחץ ליעקר. 3. הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה, עלתה לו שנה, ומותר לקיימן בשביעית. פחות מכן, לא עלתה לו שנה, ואסור לקיימו בשביעית. פירות נטיעה זו אסורץ עד חמשה עשר בשבט. אם ערלה, 10 ערלה. אם רבעי, רבעי. 4. פול המצרי שמנע ממנו מים שלשים יום לפני ראש השנה, מתעשר לשעבר, ומותר לקיימו בשביעית, אם לאו אסור לקיימו בשביעית, ומתעשר לשנה הבאה. במי דברים אמורים בשל שקי, אבל! מרבלין וכו/ בבלי מר ק ף ב/ ל הכונוע וכו/ להלן ר ה פ א ה ח; ילוש כאן פ ב ה ו, ל ג ע יד; ערלה פ א ה ב ס א ע א; ר ה פ א ה ב, כ ז ע א; בבלי שם ה. 0! פול המכרי נו סע ב; מש שמחוה ספ ז. ועיין במשכחכו פ ב מ ו ובמקבילוח של וכו/ משכ פ ב מ ע. י! טרבצין ד א סרביצין. ערב ך א בערב. בשביעית ד בשביעי. 2 אף א אפילו. בשביעית ד בשביעי. סרבצין אותה ן א פרביצין אותן. שביעית ן ך שביעי. 3 לשביעית ן ד לשביעי. סרבצין ן א סרביצין. עליהם ך עליהן א אותן. טים ן א חסר. שיהא ד שיהיו א שיהו. * נוחים א נוחין. ליעקר ב ד סתום. שהעלה ן א שעל. לא ימול ן א איןנוטלין. היפני ד הפנו א מפנו. בשביעית א חסר. 8 םראיח ד םראר.»-» בצלים... ליעקר ן א חסר. 6 שביעית ד שביעי. פיס ד פי. ליעקר ב סתום. 8 ופוחד ן א ואפור. פחות ד סחו. מכן ן א סיכן. לק םו ן נט יע. זו ן א חסר. 10 רבעי ד סתום. הפצרי ן א פצרי. סי ד א לקייפן. «פירוח נטיעה שלשים ד שלושים. 11 לפני ראש השנה ן א חסר. לקייפו ך לקייסן. אם ן א ואם. 12 ופחעשר ן ד ופחעש. בפי וכי ד בדיא א בפה דבר אפור. שקי ך שקי א שוקי. ז. מ ד ב צ ין וכוי. כלומר, מרביצץ מים, השקאה פורתא גרידא. ירקות. כגון אותם ירקות שדה שלא גזרו עליהם משום שביעית(משנ רפ ט<. 4. ה ל ו ף וכוי. עיץ לעיל תרומות פיט שו מ ם ג י מראית וכו. ממני שהתמרות הרכות גראות כאילו גדלו בשביעית מתוך הארץ. בצלים וכו. נוםחא כמולה לעיל שו 3 גוועסימה כאן.או שיצאו וכו?, ובכי ע חסרה בבא זו. 7. ו ה מ ב ר י ך. כלומר, כוסף את הזמורה בארץ ומכסה בעפר, ומפסיקה אחיכ מאביה. 9. נטיעה זו וכוי. כלומר, שנטעה שלשים יום למני ר ה, ואעמיי שעלתה לה שנה, מימ אם חנטו מידותיה לאחר ריה של שלישית, לסני ט ו בשבט, הסירות אסורות משום ערלה. 10. שמנע וכו. כלומר, שלא מדל העיקר, כדי שיתרבה הזרע על חשבון העיקר, והוכיח שזעא מנדל אותו לזרע ולא לאכילת הירק, וממילא אץ הולכים בו אחר לקיטתו. 11. ומותר לקיימו וכוי. כדי לזרוע אותו במוצאי שביעית, שהרי הוא של ששית. 12.ומתעשר וכוי. כלומר, בשאר שני שבוע. שקי. כלומד, בית השלחץ שמשקין אותה בקביעות.

181 170 שביעית פ ב בשל בעל, שמנע הימנו שתי מריעות דברי ר מאיר. וחכמים או שלש. 5. ר יוסד, בן כופר אמ משום ר שמעץ שזורי במי דברים אמורים בזמן שזרעו לירק וחשב עליו לזרעו, אבל אם זרעו מתחלה לזרע, ומקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו השריש לאחר ראש השנה, אין מעשרין הימנו על מקום אחר, ולא ממקום אחר עליו, אלא כונס גרנו לתוכו ומעשר הימנו עליו. נמצא מעשר מן החדש על החדש, ומן הישן על הישן, מעשר עני ומעשר שיני לפי חשבון, נוטל את העישור ועושה אותו מעשר עני ומעשר שני. אם זרעו בתחלה לזרע וירק, או שזרעו לזרע וחשב עליו לירק, זרעו מתעשר לשעבר, וירקו בשעת לקיטתו. 6. אמ רבן שמעון בן גמליאל לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על הגמור שהוא לשעבר, ועל שלא הנץ שהוא לעתיד לבוא, על מה נחלקו על התורמל, שבית שמיי או לשעבר, ובית הלל או לעתיד לבא. נמצאת או שלש מדות בירק. פול המצרי 20 לזרע וירק וכו. עיין ירוש פ ב ה ח, ר יוסה וכו. בבלי ר ה י ג ב ; ממזוח ל/ 3/ עיין > 2 שלש מדות וכו. אמ רבן וכו. עיין להלן מעשרוח פ א ה ה. ל ד ע א. ירוש הכ ל. 13 היפנו ן א פפנו. פריעות ד פרבעות. וחכפים ד וחכפי א וחכי. אי ד אופר א אופי. שלש כ ד סתום. 14 יוסה ד א יוסי. כופר ד כפר א כיפר. אס ן א אוי. משום ך םשם. שםעון ן א שסע. שזורי ד שחורי. בסי וכי ד בדיא א כסה דבר אפור. 18 וחשב א וחישב. לזרעו ן א לזרע. זרעו ך זרע. פתחלה ן א פתחילה. ופקצתו ד ופקצחן א פקצחו. 16 השריש לאחר ד השרי לאחי. 17 אחר ד אחי. נרנו א נורנו. 8! היפנו ד הפנו. נפצא ד נפצי. 10 עני... שיני ן א שני... עני. שעי ד שני. העישור ן א עישורו. אוחו א חסר. ופעשר ד ופעש. 20 שני ן א שיני. בחחלה ד פתחלה א פחחילה. וירק ן א ולירק. וחשב ן א וחישב. 21 בשעח ד א פשעח. לקיטתו ד לקוטתו. ב ד סתום. אם ד אסר. 22 שסיי ד א שפאי. הלל א הילל. שהוא ן א חסר 23 שהוא ן א חסר. על א ועל. שם ד א שסאי או ד אופר א אופ. 24 הלל ן א הילל או ד אופר א אופ (ב פ<. נסצאת א נםצאחה. סרות א סידוח. 13.ב ע ל וכוי. שדה שהיא חיה ממי גשמים, רש בה הרבה לחלוחית, אלא שאם זרע בה ירקות (ולא תבואה) הוא משקה אותה לעתים קבועות בידים, אבל לא בכל שעה כמו בבית השלחין. מריעות. מריעות הן מריאות, מריות, מרביעות, כלומר,.עונות ההשקאה בידים. עיץ בבה א בזמן שזרעו וכוי. כלומר, ולמיכך צריך מניעת מים, שאם לא מנע ממנו מים דמו כירק שהולכים בו אחר לקיטה. 15. מתחלה לזרע וכוי. כלומר, שהולכץ בו אחר השרשה (כשיטתו במשנתנו מ ב מיח). 16. ומקצתו וכוי. כלומר, רש כאן תערובת של שתי שנים. 19. מעשר עני וכוי. כלומר, קורא על כולו שם מעשר עני, ואח כ קורא על כולו שם מעשר שני, ובקריאתו לא יתקדש אלא החלק האמיתי של מעשר עני ומעשר שני שבו. ועיץ בבה א. 20. לזרע וירק וכו. כלומר, שכיוון לזרוע חלק מן המולץ ולאכול את התרמילץ ושאר הטולץ כשהן לחץ. 22.על הנמור וכוי. כלומר, מול המצרי שכבר נתבשל, ועשה קצוצץ נמורץ. 23.על התורמל וכוי. כלומר, שעשו תרמילים קטנים ורכים שעדיץ לא נדל בו הטרי. 24.ש לש מדות וכוי. והמדה הראשונה לא נזכרה כאן בםירוש, והכוונה לכל ירקות שהולכים בהם אחר לקיטה, ואץ בה לא מחלוקת ולא חילוקים, והיא כבר רמתה בברייתות שלעיל. עיץ מ ש בבה א. מול המצרי וכו. זו היא מדה שניה ובו אם עשה קצוצים נמורים למני ר ה מתעשר לשעבר, אעסיי שזרעו לירק.

182 שביעית פ ב שזרעו לירק אע פ שהשריש(ו) לפני ראש השנה ולקטו לאחר שנה מתעשר ובשעת לקיטתו עישורו, ומתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו. אם עשה קצוצים גמורין לפני ראש שנה, זרעו מתעשר לשעבר, ררקו בשעת לקיטתו. 7. השבת והכםבר שזרען לירק, אע פ שהשרישו לפני ראש השנה ולקטן לאחר ראש השנה, מתעשרץ ובשעת לקיטתן עישורן, ומתעשרץ 30 מזרען על ירקן ומירקן על ירקן. אם הביאו שליש לפני ראש שנה, זרען מתעשר לשעבר, וירקן בשעת לקיטתן. השבת שזרע לזרע, מתעשרת זרע, ופטורה זירץ וירק. זרעה זירץ(לירק) מתעשרת זרע וזירץ, וירקה פטור. כל ירקות שזרען לזרע, בטלה דעתו, ירקן חייב, וזרען פטור. 8. התבואה והקטנית שזרעה לזרע, בטלה דעתו, זרען חייב, וירקן פטור. הפול והשעורץ 35 והתלתן שזרען לירק, בטלה דעתו, זרען חייב, וירקן פטור. 9. השחליים והגרגיר שזרעו לזרע, מתעשרץ זרע וירק, זרע לירקן, מתעשרץ ירק תרע.» השבה וכר. ירוש מעשמה פ ל ה ה כ א ע ב. ועיין במשכ, שם פ ד מ ה כל ירקות וכו/ עיין להלן כלאים פ ב ה ח. 4 הפול וכו/ ירוש מעשרוח פ ד ה ו, כ א כ ח א. 35 השחליים וכו/ עירובין הכ ל. ועיין במשכ מעשרוח מ 3 ץ ע < ג; 3 3 לי רע פ ד מ ה. 2 8 אעיפ ד א אף על פי. שהשריש(ו) ד א שהשריש. ולקטו לאחר ן א וליקטו אחר. ענה ן ד א ןראש! השנה. 26 וכשעת ן א כשעת. ופתעשר ן א פעשר. על ן א ועל (ב'פ<. ופירקו ן א פירקו. אם ן א ואם. 27 קצוצים ן א קציצין. שנה ן א השנה. טתעשר ד טתעש. בשעת ד בשע א טשעת. 28 לקיטתו ד לקיטתו!עישרו]. סתום. השבת ד השב. והכסבר ד והנסבר. א חסר. שזרען ך א שזרעו. לירק j א לזרע. אעיפ ן ש. 29 ולקטן לאחר ן א וליקטו אחר. עישורן ד עשורן. ה ש ר י ש ך ש ה ש ר,ש ן א ן פ י < ש ה ש ר י ש ו ע ל ד א אף וסתעשרין א וםעשרין. 30 סזרען על ירקן ד םזרעו על ירקו. ירקן ך זרעו א זרען. אם ן א ואס. ר ע ו.!3 וירקן ן ד וירקו. בשעת ד בשע א כשעת. לקיטתן ד לקוטותן. ז ד שנה ד א השנה. זרען שזרע ד א שזרעה. סתעשרת ד םתעשרות. זרע ן א לזרע. 32 (לירק) ך א חסר. חיריןן בחרין (וירד תלויה). פטור ד סטו [זרעה ירק סתעשר זירין וירקן א פטור [זרעה זירין םתעשרת זירי! וירקן. 33 הרען א תרעו. פטור ב ד סתום. התבואה ך התאינה. 34 והקטנית ד והקטניות א והקיטנית. ה ע ו ל... פטור ן א חסר. 36 זרען ך זרעו. וירקן כיה ד א. שזרעה ד א שזרען כ חרקו פטור ב סחוס. 30 שזרעו ך א שזרען. םחעשרין... לירקן ד חסר. זרע לירקן א זרען ירק. חרע ב ד פחוח. 25.מתעשר וכו. הרשים מעתיק בשם התוספתא: מתעשר כולו וכוי. כלומר, אף הזרע חייב במעשרות, (בניגוד לזרעו לזרע, שירקו מטור p המעשר). 27. קצוצים גמורים וכו. כלומר, תרמילים שכבר נתבשל בהם המרי. 28. השבת והכםבר וכו. שבת הוא הירק שנקרא אניטו,(anethum) וכומבר הוא נד שבמקרא.(coriandrum) וזו היא מדה שלישית שבירק, שאם הביאו שליש למני ריה זרען מתעשר לשעבר, אעטיי שזרע כולן לירק. 29.מת ע שדין וכר. לסי ני הרשים מיל (שו 25) ציל אף כאן: מתעשרין כולן, כלומר, הירק והזרע. 32.ז י ר ין. מירש הרימ שהם הנבעולים שבראש השבת. וירקה ססור. ציל: וירק (ולא מתר), כלומר, מתעשרת זרע וזירץ ררק. עיין בבהיא כל ירקות וכוי. כלומד, כל שאר ירקות. 34. שזרעה לזרע וכו. ציל: לירק וכו. וכיה ברימ השחליים והנרניר. שחליים הם תחלי בארמית sativum),(lepidium ונרדד הוא בךחרדל מצד sativa).(eruca

183 172 שביעיית פ ב רבן שמעון בן גמלי, או, בצלץ הקיצינץ שרבצן לפני ראש השנה, מתעשרין לשעבר, ומותרין בשביעית, ואם לאו, אסורץ בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה. 10. היתה שנייה ונכנסה שלישית, אץ מורכץ ואץ מונעין מהן מים, כדי שיהא מעשר עני. היתה שלישית ונכנסה רביעית, מורכין ומונעץ מהן מים, כדי שיהוא מעשר שני. ומותר לדק ברגל, וכך כל אדם נוהגץ. 11. כל ירקות שהושקו לפני ראש השנה, מותר לקיימן בשביעית. אם היו דקץ, אסור לקיימן, מפני מראית העץ. אין מחייבין אותו לשרש את הלוף, אלא מניחין כמות שהוא, אם היה צומח למוצאי שביעית מותר. 12. אין מחייבץ אותו לשרש את הקירנם, אבל גוזזה בעלץ אם צמחה למוצאי שביעית מותרת. 13. התבואה והקטניות שהביאו שליש לפני ראש השנה, מתעשרין לשעבר, ומותרין בשביעית, ואם לאו, אםורין בשביעית, ומתעשרץ לשנה הבאה. ר שמעץ שקורי או פול המצרי שזרעו מתחילה לעמיר, וכן «3 היחה שכייה וכו/ ילוש פ ה ה ל, ל ץ ע א. אין מחיינין וכו/ ימש פ ע ח א, ל ח ע ד. ר שמעון וכו/ משכ פ ב מ ח. הקיצינין ך הקיצוני( בצלין ן א בצלים. א אופי. אי ד אופר 37 נפלי ד א גפליאל. בשביעית 38 לשעבר ד לשעב. ד השני. השנה שרבצן ן א שריקנן. א הקצוצין. םורכין ך סודכין ונכנסה שלישית א נכנסת לשלישית. 89 הבאה ב ד סתום. ד בשביעי. 40 רביעית ד רביעי. סורכין ן ך םודכין שיהא... כדי א חסר. םהן ך סהם. א םרכיבין. שהושקו 42 כל ן א חסר. וכך א וכן. שני א שעי. ד א שיהיו. שיהוא 41 סהן םים ד סהם. לקיימן ן ך לקיימן [בשביעיחן 43 אסור א אסורין. ד א רכין. דקין אם ן א ואם. ד שהושקן. שהוא ד פניהן א סניחו. פניחין א אבל. 44 אלא א חסר. אותו ן אין ן א ואין. א חסר. הקירנס א אחו. 46 אוחו ן ב ד סחוס. סותר א ציםחו. צוסח ן ד א חסר. היה א שהו. השנה 48 והקכניוח ן א וקיכניח. אם צםחה א ואם ציסחה. בעלין ד בעלים. ד הקונדס א הקנרס. שיזור, ך לשל. 48 לשנה ד וסחעשרי. וםחעשרין ד בשביעי (ביס). 47 בשביעיח ד שנה. סתחילה ד פתחילה פול... לעסיר. פול... מתחילה ד א אופ. או א שזורי. א חסר. 37. הקיצינין שרבצן וכוי. צ ל: שרכק, כלומר בצלים שמגדלים אותם לורע, ושותלים אותם בקיץ (קיימים, קייצייש, שרכן(הרכץ< את צוארם, כדי שלא יעשו זרע יותר. 38. ומתעשרין וכוי. כלומר. בשאר שני שבוע. 39. מור כין וכוי. צ ל: אץ מרכינץ (עיץ בשנויש, ופירושו כלעיל שו 37. וכצ ל להלן: מרכינץ ומונעץ וכו. 40. כדי שיהא וכו. כלומר, לסיכך אסרו עליו להרכץ, כדי שיכנס לשלישית בלי הרכנה רתחייב במעשר עני. 41. מעשר שני. ציל: מעשר עני, כבירושלמי, כלומר מותר להרכינו בשלישית, כדי שישאר בחיוב מעשר עני. ל ד כן ברגל. צ ל: לרכן ברגל וכוי, כלומר, לדרוס על כל התמרות של הבצלים כדי להרכינן, ואינו חושש שמא לא הרכץ יסה כשדרם על כולן יחד 42. שהושקו וכו. ציל: שהוקשו, כלומר שנתקשו, ואמם נדלים מתר, מותר לקיימן כדי לזורען במוצאי שביעית. ד ק ין וכוי. כלומר, קטנים וצעירים (עיץ בשנו ם), מראים כאילו נזרעו בשביעית. 43. אין מחייבין וכוי. ואעם י שהלוף נדל בארץ שלש שנים, מותר להניחו בקרקע בשביעית, ממני שדרכו בכך ואץ כאן חשד. 44. מותר. מםני שיש בו רוב היתר. 45. הקירנס. בכייע: הקנרס, והוא קרוב לסונ הדרדר,Kvvapos),(artichoke ואף הוא מתקיים הרבה זמן בקרקע, אלא שמנדל עלים בכל שנה. 48. לעמיר וכוי. כלומר, לעשות את הסולץ גורן, ולא לאוכלם בכל שעה כשהם לחים. עיץ בבה א.

184 שביעית פ ב 173 פולים הגמלונין, וכל כיוצא בהן, מתעשרץ לשעבר, ומותרין בשביעית, ואם לאו, אסורין בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה. אמ בן עדי לפני ר עקיבא משם ר יהושע אף משהשרישו. חזר ר עקיבא להיות שונה כדברי בן עדי. 14. אין מלקטין עשבים מגבי זבל, אבל מלקטין הימנו קישושות. נותנין עליו קש, או תבן, כדי שירבה. נותנץ עליו מים, כדי שיסרח, ועודרין אותו כדי שיתפח. אין מוסיפץ לא על המקופלות ולא על האשפות דברי ר מאיר. ר יהודה או מוםיפץ על המשפלות, ואץ מוסיפץ על האשפתות, ר שמעון או אף על האשפתות, ובלבד שלא יפחות משלש אשפתות לבית סאה. 15. המדייר את שדהו, עושה סהר בית סאתים. נתמלאת, עוקר מתוך הסהר, ועושה אשפתות בתוך שדהו כדרך המזבלץ, וחתר ועושה סהר אחר. אמ ר, יודה במי דברים אמורים בזמן שהיתה צאנו מועטת, אבל אם היתה צאנו מרובה, אפי בית כור, אפי בית כוריים, מותר. ר שמעץ בן לעזר או תוקע יתד באמצע ומקיף לו ארבעה םהרים מארבע רוחותיה. היתה ז. 54 אין מוסיפין וכו. ימש פ ג ה א, ל ד ע ג. 3 מ פ, ש ה ש ד ש ו ן כ ן / ע י י ן 3 מ ש כ,!5 מ ג. 57 המדייר ע ובלבד וכו. עיין ימש פ ג ה ב, ל ל פ ג מ מ מ ז ע ץ ו כ ו / מ ש פ, 5 ד. ר שמעון וכו. ימש פ ג ה ג, ל ד ע ג. ג מ // פ 3 מ ש כ וכו. עיין ו כ ן. 60 ומתעשרין ן א וטותרין. לשנה ד לעני. אמי ן ד אסר. ו כ ל ן א,!,לין. א י* פולים ך א ע ק י. 61 סשם ך א פשום. הוסע ן א יהוש. עקיבא ן א עקי. ן ע ק,ב א ד א ע ז א,. עז ד א ע ז א, 8 זבל ן א הזבל. היפנו קישושות ד פפנו קישושר. ע ז ן ( p א כ ב ן. א ח ס ר. כדברי ן 63 קש אקע. או ן אחסר. נוהגי, ן אמתן. פיס ד סי. שיפרח ד שיפרח. ש פ ו ת. 65 או ך אופר א אופי. על הפשפלות... האשפחוח ן א חסר. ה א י ד ע לי «על האשפוח ן סוסיסי[ על האשפתות ד םוספין על האישפתת.»6 או ך אופר. האשפתות ד האשפת. אשפתות א שפתות. 87 עוקר ן א עיקר. 58 וחחר ועושה ן א ואחר עושה. אחר ן א אחת. אפ ד אפר. בריא א במה דבר אפורים. אם ן א חפר. היתה ד הית. ד < יודה א יהודה. בסי ובו ד א אפילו,כיפ). בוריים ך כורים. שמעון ן א שסע. לעזר ך אלעזר א אלע א י ד אופי לו ך א לה. היתה j ך הית ו א ם 49 ו כ ל כ י ו צ א וכו. כנראה שהכוונה אף לכוסבר ושבת שורען לגורן. ועיין לעיל שו אף משהשרישו. לאו וכר. כלומר,אם לא הביאו שליש למני דיה, וכשאר קטניות עיין בבה א. כלומר, מתעשרץ לשעבר ובו. ור יהושע אינו מחלק בין זרע לעמיר ובין זרע לזריעה, ובשניהם אנו הולכים. 5 2 קישושות. כלומר, קשים קטנים הממוזרים על נבו, ומכיוון שהם אחר ההשרשה, ודמו כאורו ודוחן. 53. כדי שירבה. כלומר, שאף הם ירקבו, וירבו תלושים לא החמירו בו בזבל. ועיין במשנ מיד מ א. ועוד ר ין אותו וכו. שאץ איסור חרישה אלא את הזבל, ממני שאץ איסור לרבות זבל בשביעית. 54. אין מוםימין וכזי. במשנתנו(רם'נ) בקרקע,ובסרט כאן שאץ כוונתו לשם חרישה, עיין להלן שוי 46. התירו לועציא זבלים לאשםתות שבתוך שדזע אחרי שכבר סמקו עובדי עמדה בשביעית (כלומר, אחרי עמת העבודה), וכבר אץ כאן חשד. ואמרו שם שעושה שלש אשסתות לבית סאה, ומוציא לכל אשסה עשר קופות (.משסלות ) בנות חמש עשרה סאץ לכל אחת, כלומר עושה ערימה בת מאה וחמשים סאה לכל אשפה. 57. ה מ דייר וכו. כלומר,שרוצה לעשות דיר בתוך שדהו ומעמיד שם את צאנו והם ממילים גללים,ונמצאת»5. כדרך וכוי. כלומר, סהר. כלומר, נדרות צאן, וועא סהר הוא דיר. שדהו מזדבלת מאליה. כסי שנתבאר לעיל שו 54.

185 174 שביעית פ ב כל שדהו בית סאתים, לא יעשה כולה סהר, אלא משייר הימנה מקצת. מפני מראית העץ דברי ר מאיר, ר יוסה מתיר. 16. עוקר מסהר זה ונותן לתוך סהר אחר, ובלבד שלא יחזיר לראשץ דברי ר, מאיר, וחכמים מתירץ. 17. עוקר משדה זו ונותן לתוך שדה אחרת, ובלבד שלא יחזור לראשץ דברי ר מאיר, וחכמים מתירין. 18. עוקר מסהר זה ונותן לתוך סהר אחר, ובלבד שלא יהא בינו לחבירו בית שמנה םאץ דברי ר, דוסתאי בי ר יהודה. ר יוסה בן כיפר אמ משם ר ליעזר בית סאתים. ובית סאתים זו חולב וגוזז לתוכה, ומכנים ומוציא דרך עלייה. 19. בכל עושץ סהרין, באבנים, ובמחצלות, בקש, ובקנים, ובקילחות, אפילו שלשה חבלים זה למעלה מזה, ובלבד שלא יהא בץ חבל לחבית שלשה טפחים, כדי שיכגס הגדי. 20. אץ מדיירץ לא בשבתות ולא בימים טובים ולא בחולו של מועד אפילו בטובה. אם באו מאיליהן, אץ מםייעין אותן. ואין מותר להשיב שומר ולנער את הצאן, אם היו מדיירץ לשבתות ולמועדים מותר ומותר להשיב שומר ולנער את הצאן. ר אומ מדיירץ בשבת בטובה, ביום טוב במזונו, בחולו של מועד ואפילו נוטל שכרו. ימש *» כל שדתו וכר. עיין במשכ הכ ל. ובית סאתים וכר. ירוש הכ ל. 72 אין מליירין וכר. הכ ל; בבלי מו ק י ב א. 62 שדהו ך שריהו. יעשה ן א יעשנה. סהר א [ביתן סהר. הימנה ן כיה ד א ב הפינה. מקצת ד פקצ א מקצחה. 63 מראית ן כיה ד א ב סראייח. ר יוסה ד רבי יוסי א וחכמ. מתיר ן א מתירין ב ד סתום. מסהר א ןסתוך] סהר. 64 אחר ן א זה וחכמים ן א וחכמי. 66 םתירין ב ד סתום עוקר... סתירין ד חסר. משדה א [םתוךן שדה. יחזור ן א יחזיר. 66 וחכםים א וחכם. סחיי ין ב סחוס. מסהר זה ן א םתוך סהר זו. 67 אחר ן א אחרה. להכירו ד לחברו א ןלביןן הכירו. ביח שפנה ד בית שמת אשםונה בית 68 ביר ד בר א ברי. יוסד ד א יוסי. כיפר ד כופר אם ד אמר א אומי. משם ן א משום. ליעזר ד אליעזר א אלעזר» יו ד א זה. חולב ונחז ד חולב חה נחז א נחז וחולב. דרך ד בדרך. עלייה א העלייה. 70 סהרין א סהרים. ובפחצלוח ד וסחצלות. בקש ן א ובקשין. אפילו ן א ואפילו. 71 פזה ד פזה [חה לפעלה סזהן. חבל א קנה. לחבירו ד לחברו. טפחים ד טפחי. 72 הנדי ב ד סתום. ביסים טובים ד ביט טובי. 73 בחולו ד בחולי. אם ן א ואם סאיליהן ד סאליהן. ססייעין ן א טסיעין. 74 ואין א ואינו. להשיב ן א להושיב. ולנער א [ולא] לנער אם... הצאן אחסר. ולסועדים ד ןלחדשיםן ולםזעדיס. 76 סוחר ך חסר ר אוס ד רבי אופר. 76 בפזונו א מפנו. בחולו א ובחולו. ואפילו ן א אפילו. 63. עוקר וכוי. חתר לרישא, לריש הט ו, לשו דרך עלייה. ציל: דרך עליה (כגי מימ), כלומר, אעטיי שאינו חולב וגוזז שם מותר לו להעביר את הצאן מה ומה, אעמיי שהן מטילין גללים. 72. אין מ דיי ר ין וכו. כלומר, אטור לומר לגוי בחול שידייר לו בשבת, אעסיי שאץ כאן מלאכה גמורה, ואעמיי שאמו משלם לו, אלא מחזיק לו טובה גרידא. 73. אם באו וכוי כלומר,אם הצאן באו מעצמן(עיץ בירושלמי) אץ מסייעץ אותן שיכנסו לפנים מתר. 74. להשיב שומר. כלומר, אעסיי שהן בסנים אסור להושיב שומר (אעמ י שאץ בשמירה משום מלאכה). ולנער וכוי כלומר, אםילו באו מאליהן אסור להסיע את הצאן ממקום למקום, כדי לנערן שיטילונללים. 75. מותר כלומר, מותר לסייעם ומותר להושיב שומר לסייע את הצאן, שהרי הם מדיירים בקבלנות, וכאילו של נוים הן. (רשיי מרק).

186 175 שביעית פ ג 10 פרק ג 1. לא יפתח אדם מחצב כתחלה בתוך שדהו, עד שיהו בו שלש מרביות, שהן שלש על שלש על רום שלש. אמ ר יהודה במי דברים אמורי בזמן שמתכרן לעשות שדה, אבל בזמן שאץ מתכוין לעשות שדה אפי דבר מרובה מותר. 2. אמ רבן שמעון בן גמליאל במי דברים אמורים בזמן שאץ מתכוץ לעשות שדה, אבל בזמן שמתכוץ לעשות שדה אפילו כל שהו אסור. 3. סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנה, אם יש בו כשיעור הזה מותר, ואם לאו אסור. 4. אבגים תושבות שהמחרישה מזעזעתן, אם יש בהן שתים של מסר שנים שנים, הרי אילו ינטלו. ר נחמיה או בונץ מדריגות על פי גאיות בערב שביעית, ובשביעית סומך להן עפר, ונותנן על פי גאיות. 5. מםקלץ דרך רשות הרבים דברי ר יהושע. ר עקיבא אומר כשם שאץ לו רשות לקלקל כך אץ לו רשות לסקל. ואם סקל, יוציא לים או לנהר או למקום הטרשץ. מסוקלץ מפני דרך היחיד, ומפני דרך הרבים,» לא יפחח וכו/ משכ פ ג מ ה. * אמ ר יהודה וכו/ ימש פ ג ה ו, ל ד ע ד. 4 אמ רבן וכו/ ירוש הכ ל. י אבכים וכו/ משכ פ גמ ז. ועיין בימש שם. * ר נחמיה ח. > מסקלין וכו/ להלן ב ק פ ב הי ב. ג ה ח ל ל ע ל < ן ע י י ן 3 מ ש כ ה כ ו ש ם מ פ ו כ ו / י מ ש, יעיין במשכ כאן ספ ג.! כתחלה ד בחחלה א כתחילה. בתוך ן א לתוך. סרביות ן א םורביות. 2 על רום ן א ברום. אם I ד אסר. א חסר. ר יהודה ן א חסר. בסי וכו ד בד א א כסה דברים אסורים. 3 מסן ן א חסר נט ליאל ן א מסע בן גסל. א אפ ילו.. סותר ד סות. סתום. שמעון בן ל, ד *' 11 א אין. אפי א ט ן ר. *אין ן א חסר. 8 םתכוין ן א שמתמין. שמחכרן א [ אי א א ב פ ה ד ב ר - ד - כ 0 י יכו ד ב ע ה ו א. «ואיגד ן א ואינר. םסנה ן א םםנו. ן ך א ע ה ו ך ל ע מ ו > א פ י ל ו ( ך א פ,. ן n w y V ת כ ו ץ. ס ב י ס ת ן ם < ע ה פ ח ר י ע ה ס ז ע ז ע ת ן ( א N R N N M ס ז יע ת ן. 8 ססוי ך סשר א סשאוי. שנים שנים י אסור ן מנין ך אוסר א אום. או גחסיה ן א נחמיא. עמלו ן א יעמלו. ך אלו. אילו י «ים «ם פדריגות א פדרינוח בתין. פ ך נבי. בערב ן א סערב. שביעיח ך שביעי. ובשביעיח ( N R W ד נ א יי. 10 פסקלין ד ססלקין. אופר ן א או. כשם ד א ג ב, א בשביעית. פי ן לן ן א לא. לסקל ן א יסקל. סקל / א סוקל. א ץ פ (. ר ך ] מ ב א [ < ר ש ן ת ( א ח ס ו ) ב. א כד»! הטר ין א הטרשים. ססוקלין ך ססלקין א פםקלין. היחיד ן א יחיד. הרבים ד הרבי. י. לא יסתח וכו. כלומר, אם היה מכוסה בעמר. מרביות. כלומר, מרביעית, מרבגים, שכבות. 3. ד ב ר מרובה וכו. סי הרש ם, אמילו קולות אחרות, כנון נתינת מים בטיט על גבי העשבים, וכדומה. 5. כל שהו וכר. כלומר,אמילו עבודה כל שהיא,ואמילו התחיל מערב שביעית. 6.ואינד ו כ י *יל: ואיגר (כגי כייע<, כלומר, מ. והיינו שהמלע הוא כמין חי ת שוכבת, ותתתיתו צף בקרקע, וצלעו יעליון מצא למעלה. ואעימ שהאיגר גלר ועומד מערב שביעית, אמו מתיר את התחתית השקועה בקרקע. 7. תו ש בו ת וכו. מי הדמב ן:.כל שהוא מוסף על דבר ומיטלסל הימנו נקרא להם תושב. וסלע הוא חלק P ז ז א יץ, אבל כאן מדברים באבנים שהיו סעם תלושות ונתיישבו בארץ. 8. מסוי וכו. כלומר, משא וכוי מדרינות וכר. כדי לרדת לתוך השדה שבגאי. עיין בבהיא. 9. סומך להן וכו. כלומר סומך עמר למדריגות שנבנו בערב שביעית תותנו גכצ ל, עיין בבהיא< על סי הגאי סמוך למדריגה. 12.הטרשין. כלומר, הסלעים.

187 176 שביעית פ ג ומפני הספד. 6. ועושץ ספחים בראשי גגות ומקיימץ [אותן], ואין חוששין לא משם שביעית, ולא משם עבודת הארץ. 7. זיתי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, מםקלין, מקווצץ, ממלין נקעץ שתחתיהן עפר, ועושץ עוגיות מזו לזו, ולא עוד אלא אף זיתי שביעית שיצאו למוצאי שביעית מותר לעשות כן. 8. בראשונה היו או מלקט אדם זתים מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו, את הגם הגם. חזרו להיות נותנין זה לזה בטובה. התקינו שיהו מביאץ מן המצוי ומן הקרב, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. 9. בראשונה היו אומ, מלקט אדם צרורות וחרסין מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבית, את הגס הגם. משרבו עוברי עבירה, חזרו לאסור. 10. שדה שניטיבה, אץ זורעץ אותה במוצאי שביעית. אי זהו שדה שניטיבה, כל זמן שבני אדם חורשץ חמש, והוא חורש שש. שש, והוא חורש שבע. שמיי הזקן או אלו היתה שעה פגרה גוזרני עליה שלא תזרע. בית דץ של אחריו גזרו עליה שלא תזרע. 11. אץ חוכרץ גירץ מישראל החשוד על השביעית, בראשונה וכף. משכ רעיל חרכ בהר פ א ח ל, ק ו ע א. «למוצאי שביעיח וכו/ «! והלב וכו/ ירוש חנ ל; בבלי סנהדרין כ ו א, ; «החקינו וכו/ ירוש פ ד ה א, ל ח ע א.» שדה וכו/ משנ פ ד מ ב; ירוש פ ג ה ג ל ל איכ ר פ א, ה, הול בובר, עמ 68.» איזהו שדה וכו/ עיין יפוש ע ג; בבלי מו ק י ג א ; ניכוין מ ד ב ; בכורוח ל ד ב/ אין חוכרין וכו/ משנ פ ד מ ג. פ ד רה ב, ל ה ע א. 3! הספד ד [דרך] הספ א העפר. ב ד סתום. ועושין א עושין. בראשי ד שבראש א שבראשי. [אוחןןן כיה א ד אותו ב חסר. 4! סשם ד םשו א סשום. םשם ד א סשוס. 1 ססקלין ן ך ססלקין סקווצין ד סקוםן א םקוסין. סםלין ד ססלאין. נקעין ן א נקעים. עוגיות ד עוגיות [לגפנים). 1 סזו לזו א סזה לזה. אף זיתי ן א של. שיצאו ד שיוצאו. ד! ען ד סתום. או ן ך אוסרי ה יו א שיהא. מ י ן ך 9 נ ע יה ו ב ר ו. א אוסרי[. זתים ד זיתין א זיתים 8! סתור ד םתו. הכירו ד ח פביאין א פביא. הפצוי וסן הקרב א הקרוב וסן הםבוי. 20 אוס ד אוסר. 21 חבירו ד חברו. עבירה ד עברה. חזרו א התחילו. לאסור ד לאיסור א לוסר. 22 שניטיבה ד א שניטייבה. זורע [ א טקייטין. בטוצאי שביעית א בשביעיח. אי זהו ד א אחו היא. מיטיבה ן א שנטייבה 23 זםן ן א חסר. שפ ד א שמאי אי ד אופר א אופ. אלו ן א אילו. נחתי ן א נחר תזרע ן א תיזרע. 28 חזרע א התרע. 13.ומסני הם ס ד. כלומר, כדי לעשות מקום להספד. ספחים וכוי. שמא צ ל: טפחים (טפיחיש והם כדים שממלאים אותן עמר, ועולים בהן צמחים מן הזרעים שהצםורים מביאים לשם (עיין בבה א), ומקיימת אותן אסילו אם עלו בהן צמחים. 14. זיתי וכוי. כלומר, וכבר הביאו שליש בערב שביעית, ואץ בהם קדושתשביעית. 15. עוגיות וכוי. נתבאר לעיל ס א שר 7 ו.זתים 25. וכו. צ ל: אבנים, עיץ בבהיא 18. את הנס וכוי. סירשו בירושלמי שמלקט מתוך שלו את הנם הנם (ומניח את הדקים), כשם שהוא מלקט מתוך של חבירו בץ דקים בץ נסים. נו תנין וכו. כלומר,נותנץ ללקט. 19. מן המצוי וכו. כלומר p ההסקר לעקל וכו. כלומר, אם ליישר (להסיר את העיקול, דוגמת למקל, לדשן),והתכןץ לאבנים כדי להשתמש בהן, או לעקלקלות(לעיקום, לאיסור), כלומר. שכיוון לייסות שדה חבירו, כדי שיחזיק לו טובה. 20. צרורות וכו. כלומר, לא אבנים גדולות בלבד היו מתירץ ללקס, אלא אסילו צרורות וכו, אעם י שנראה יותר כמתקן שדהו. 23. ח ו ר ש י ן ח מ ש וכו. כלומר, חמש תרישות בתלמ, והוא תורש שש, דהיינו חרישות עתר דקות. ועיץ בבהיא. 25. ני ר ין וכו. כלומר, אץ חוכרץ מישראל חשוד שדה חרושה במוצאי שביעית, מסני שאנו מניחים שחרשה בשביעית, תמצא החוכר מחזיק ידי עוברי עבירה.

188 שביעית פ ג אבל לוקחין הימנו שדה זרועה, שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לזרוע. 12. המקבל שדה מן הגוי, פוסק עמו על מנת שהגוי זורעה. 13. הנכרי והכותי שחרשו, אץ עושץ אותן בית הפרס, שלא גזרו אלא עד מקום שיכולץ לגזור. אין מגדלץ בהמה דקה, אבל מגדלץ בהמה גסה, שלא גדרו אלא גדר שיכול לעמוד. 14. הקוצץ קורה של שקמה, הרי זה לא יחליק ולא ידריג, אלא מכוץ כדי שתהא קיצתה שוה. ר יהודה אף מקום שנהגו לדריג יחליק, לחליק ידריג. הרי זה מגביה טפח וקוצץ. וכן היה ר יהודה או הלוקח בתולה של שקמה מחבירו בשאר שני שבוע, הרי זה מגביה עשרה טפחים וקוצץ. גמצאת אף שלש בתולות הן. 15. בתולת אדם, בתולת אדמה, בתולת אילן. בתולת אדן, כל שלא גבעלה מימיה. בתולת אדמה, כל שלא געבדה מימיה. רבן שמעץ בן גמליאל אף כל שאץ בה חרס. בתולת ל* הנכד וכר. משכ אהלות פי ז מ ג. ל ח ע < 3 פ ד ה ש ד ח ז מ ע ה < י מ ש, 2 9 אין מגדלין וכו/ בבלי ב ק ע נו ב/ ועיין במשנ שם פ ז מ ז ולהלן ב ק פ ח הי יא שלש בחולות וכו/ ירוש כדה פ א ה ד, ח ע ל פ ד ח ה ז ו כ ו / י מ ש, ה ק ו צ 30 ץ. 36 חרס. מקומח הכ ל; להלן אהלוח ר ס כ מ ע ע א; בבלי שם ח ב ; מדרש שמואל פכו ז ה ה. 6 מקום ד סקר. לזרוע ד סתום. 27 זורעה ב ד סתום. 28 סקום ד מקו. שיכילין ן ד א שהן ן ק.!8 םכוין ן ד מציין. כדי שתהא ח ל י ד כולין «גדרו ן א נזרו. 30 שיכול ך שיוכל. הקוצץ ד הקוצץ. יחליק ן קיצתה ן א שיהא קיצתו. או ך אומר. לדריג ד לדת א לחליק. 32 יחליק וכו ן א ידרינ להדריג יחליק. הרי זה א ח ס י וקוצץ ד א וקוצץ ןטטח ן. או ך אוסר. 33 בתולה של ן א בתולת. מחבית ד מחברן. 84 או ה. 3 בתולת ב ח ן ל ן ך ב ת ו ל ת ך ב ת ן ל ן ^ ^ ן ך א ^ ^ ^ ך א ן ט ר א ב בתולת ןבתולתן. אילן ן א שקמה. פתוח. בתולת ד בתולות. אדן ד א אדם. כל ן א חסר. נבעלה כיה ד א ב נבלעה. 36 כל ן א חסר. שמעון בן גמליאל ן א שמע בן נמל. או ך אומר בתולת ד בתולות. 26.אבל לוקחין וכוי. כלומר, במוצאי שביעית. ואעס י שהחשוד חרשה בשביעית, מימ מכיוון שהזריעה היתה במוצאי שביעית, לא מרו. שהן יכולין וכו. כלומר, לא מרו אלא שלא לקנות שדה ניר מכעון שיכול עדיין להשינ שדה שאמה חרושה, ויחרשנה ויזרענה, אבל אם כבר עבר זמן הזרע, יא יכול לזרוע יותר באותה עתה, לא נזרו. 27. המקבל וכו. כלומר, בשביעית. והמקבל יעשה את המלאכות המותרות בשביעית, כנון שמירה וכדומה. עיין בבה א. 28. שחרשו וכי. כלומר, שדה שהיה בה קבר, וחוששים שהמחרישה הוליכה ומזרה בתוך השדה שברי עצמות כשעורה, שמטמאים במנע ובמשא. ולםיכך אסרו לכק להכנם לתוך בית הםרם(שדה שנחרש בה קבר), שמא לא ירניש ויסיט עצם כשעורה שיכו לין לגזור. והרי נוי ומתי לא ישמעו לנו שלא לחרוש את הקברות, תמצאנו מרבים בתי סרס בישראל, ואץ רוב הציבור יכול לעמוד בנדרה זו. 30. של שקמה וכו. מנהגם היה לקצץ בקורה של שקמה לעצים, והיא היתה חוזרת ונדלה. והנזע של בתולת שקמה היה דק, ולסיכך קצצו אותו, כדי שמדל ויתעבה, ואסור לקצוץ אותו בשביעית, מסני שהיא עבודה לטובת האילן. אבל כאן מדברימ כשקמה שאמה בתולה, ואץ כאן טובת האילן, אלא הקוצץ קוצץ לעצים, ולסיכך מותר. ובלבד שלא מהונ כשם שנוהנ בשאר שני שבוע, שמתקן את האילן אחרי הקציצה. 33. ה ד י זה מ נ ב י ה וכו. במשנתנו >ס ד מיד,) אמר ר יהודה שאעסיי שאסור לקצוץ בתולת שקמה בשביעית(עיין מיש לעיל), מימ אם קוצץ ומניח י טסחים, אץ האילן מתעבה יותר מחמת הקציצה, ואץ כאן עבודת האילן אלא קציצה לעצים. ולמיכך אמר כאן אף לעניין מקח וממכר, שהמוכר יכול לדרוש שהלוקח יטרח דקצץ עד י טסחיס, כדי שהמע הנשאר מדל ויתעבה. ועp בבה א.

189 178 שביעית פ ג אילן, כל שלא נקצצה מימיה. 16. אין עוקרין גדר שבין שתי שדות, אחד גדר של עצים ואחד גדר של אבנים. במה דברים אמורים בזמן שמתכוין לעשות שדה, אבל לעצים מותר. 17. המשרש עיקר חרוב וסדן שקמה, לעצים מותר, ולשדה אסור. 18. מחפירות שניטל מהן אילן, הרי זה לא יחפה בעפר, אבל מכסה באבנים או בקש. 19. הקוצץ בקנים, הרי זה מגביה טפח וקוצץ. רבן שמעון בן גמליאל או מקום שנהגו לקוץ יתוך, לתוך יקוץ. הרי זה מגביה טפח וקוצץ. אין מטילץ את הקנים בחישת הקנים, מפני שהיא מלאכתן, רבן שמעץ בן גמליאל מתיר. וכן היה רבן שמעץ בן גמליאל או מותר לאדם ליטע אילן סרק, כדי לעשות סייג בשביעית. 20. אין מלמדץ את הפרה אלא בחולית בלבד. רבן שמעון בן גמליאל או אף בתוך שדה חבית מותר, ובלבד שלא יסמוך לה מענה. אבה שאול [אומר] מגרר בחרשץ וגוממו מעם הארץ, ובלבד שלא יקוץ בקורדום. 4 1 הקילז וכו/ משכ פ ד מ ו. «כבן שמעון וכו/ ימש ע ד ה ה, ל ה ע ב. «אין מעילין וכו/ ירוש הכ ל ה ד (כל הברייחוח עד שו, 48). ני 0 38 כסה וכו ך בד א נקצצה ד ניקצצה. כל ן א חסר. אילן. אילן ן א ןשקסהן סחפירות ן א םחפרות. אסור ב ד סתום. 40 ולשדה א לעדה. אסורים א אסור. ד בקני א קנים. הרי בקנים בד סתום. בקש ד כסה א יכסם. 41 יחפה ד שגוטל. שניטל זה א חסר. 43 שםעון א שסע אי ד אופר א אוט. לקוץ א לחחוך. יחוך ד יחחוך א יקוץ ד בחיצוח. בחישה א חסר. הרי זה «יקוץ א יחחוך. ד לחחוך א ןפקום שנהנו) לקוץ. לתוך אוסר ד 45 או ן סחיר ן כיה ד ב סוחר. רבן... סתיר ן א חסר. 44 שהיא סלאכתן א שםלאכתן. ד אדם. סיינ ד סחוח. בשביעית ד סתום. 46 בחולית ד א בחילת. 47 או ך אוסר א אום. חבירו ד חברו. אבה ד א אבא. 48 ןאוסר] כיה י א אי ב חסר. פנרר ך טנדר א סכרך. בחרשין א בחורשין. ונוםםו ד וגוססץ א וגופם. 37. שתי שדות וכו. כלומר בין שתי שדותיו, ממני שמגדיל את שטח הזריעה, תמצא מתקן שדהו לזריעה בשביעית עיין בבהיא. 39. עיקר חרוב וכו. דרכם של אילנות הללו להכות שרשיהם לתוך עומק הקרקע. 40. מחמירות וכו. כלומר, המהמורות שהוציא ועקר מהם את שרשי החרוב והשקמה הנ-ל,והוא ירא שמא יסול הנוסל לתוכן. 41. ל א י ח ס ה וכו. כלומר, לא יכסם(כני שאר הנוסחאות) וימלאם בעמד י 4 42 הרי זה מ נ בי ה וכו. כלומר, שיהא ברור שא מתכוין לתקן את שדהו לחרישה. 42. י תו ר- לתיר וכוי עיין בשנו ם. ולמנמו ציל: יתוק. לתוק (כני הירושלמי) וכו, כלומר, מתק. ובמקום שנהגו לנתק יקוץ. ועושה כן כדי להוכיח שאמו קוצץ לטובת הקנים כדי שינדלו. 43. מנביה וכו. כלומר, וצריך גם להנביה וכו, כדי להוכיח שאמו מתקן את שדהו לחרישה או לזריעה. את הקנים וכו. כנראה שציל: אש בקנים וכוי. ודרכם היה להצית את הקנים, כדי שיגדלו אחיכ יותר יסה. ואם מצית את הקנים, הרי עובר נם על עבודת הארץ, ונם על עבודת האילן. עיץ בבה א. בחישת הקנים. כלומר, ברחישת (םבך< הקנים הגדלים באגם. 44. מתיר. ממני שרשביג מתיר להלן לנטוע אילן סרק בשביעית, ואץ כאן עבודת האילן. ומכיוץ שסתם רחישת קנים הוא באגם (עיץ בבה א), הרי הקרקע אמו ראוי אלא לנטיעת קנים, כלומר לנטיעת אילן סרק, וממילא אץ כאן אף עבודת הארץ. עיץ בבהיא. 46. בחולית וכו. כלומר, במקום חולות, ואץ חולות ראויים לזריעה. 47. לה מענה. כלומר, שלא יממוך את החרישה לקו המענה, כדי שלא ייראה שהוא חורש לצורך הקרקע. 48. מנר ר וכו. עיץ בשנו ס. וציל: מברה, כלומר, כורת ביער ^ n a W K אלא לעצים מלשץ הכתוב (יהושע י ז, ט ו, י ח). עיץ בבהיא. וגוממו וכו. ומוכח אבל לא לתיקץ הקרקע. שהרי השרשיס יעכבו את המחרישה. ב קור דו ם. כלומר, משנה מנוהג שאר שני שבוע, כדי שלא יראה שזעא משתמש בקורדום ע מ לחמור בו.

190 179 שביעית פ ג, פ ד 21. פגץ של שביעית, אץ חולקץ אותן בשביעית, בסייפות מותר, מפגי שהיא מלאכתן. בקיר ובכפגיות מותר. 22. מאימתי אדם רשיי לקוץ את האילן בשאר שגי שבוע, משיבא לעוגת המעשרות. 23. אץ מוכרץ שדה אילן לחשוד על השביעית, אלא אם כן פוסק עמו על מגת שאץ לו באילן. ר שמעון מתיר, מפגי שהוא אומ לו אני מכרתי את שלי, צא ותבע את שלך. פרק ד 1. ר יהודה או הפרסאות, שביעית שלהן מוצאי שביעית, שהן עושות לשתי שנים. אמ לו הרי הן אצלך בטבריה, ואינן עושות אלא בנות שנתן. 2. הטומן את הלוף בשביעית, ר מאיר אומ דרך ארץ טומנו בעציץ, כדי שלא יצמח, אע פ שאץ ראיה לדבר, זכר לדבר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. 3. הלוף שעברה עליושביעית, ר ליעזר 4 9 פגין וכו/ ירוש פ ד סה ו, ל ה ע ג ><» מאימחי וכו,. משכ ספ ד. אין מוכרין מ ע ש ר ו ה פ ח ע י ץ 3 נ ה א.» ר שמעון וכו/ ימש מעשמת פ ה ה ג, מ ש כ / וכו/ כ א ע ד.» ר יהודה וכו/ משב רפ ה; חו כ בהר רפ א, ק ה ע ד. אמ לו וכו/ ירוש פ ה היא, ל ה ע ד.» הכוומן וכו/ עיין במשכ פ ה מ ב. *וכתחם וכו/ ירמי ל ב, י ד. 5 ר, ליעזר וכו/ ירוש פ ה ה ג, ל ה סע ד. ועיין במשכ פ ה מ ג ב תילקץ. ד א. חולקין ן כיה שביעית ך א!ערב ן שביעית. של ן א חסר. * 9 «ץ א פגי. סותר א בקור. 60 בקיר ן א שפלאכתן.»-60 שהיא סלאכתן ן ד ובסייפות. בסייפות א ר מ א י. 61 בשאר שני שבוע ן א חסר. סשיכא ן א סשיבוא. הסעשרות ד ר מ י, ן ת ו ס. ד ס כ ת [ ה א ילן. 83 פוסק ן א פסק. על פנת שאין ן א שיתן. 63 שהוא ן א חסר. א ] כ. אילן ן ב ד סתום. א שאט. או ד אוסר 0 ן *אי. 3 בטבריה ך א בסבריא. ואינן ן א שאין. שגתן ד סתום. ל א 0 ן צ א. ן ד א ן ט ר. 1 אן ן ד טסנו. טוסגו ד רבי אוטר. ר םאיר אום ד בשביעי. בשביעית ד הטוס. הטיס! מ י. ונתתם ך ןשנאסרן ונתתם. חרש ך חרס. על א א ף ) א ן א ף ( ד * אע פ א אליעזר ד ליעזר ן ד שעבר. «שעברה חולקין ומ., ל: אץ שולקין וכו, בהגהת המטרשים עיט הירושלמי. ואסור לשנות טירות 49 אין כלומר, בתאנים הבאות בסוף הקיץ. והסגים הקשים שלק בםייסות וכו. שביעית מברייתם. 50. בקיר וכו. צ ל: בקור (כני כי ע<, כלומר, במוח אמם ראויים לאכילה אלא עיי שליקה. וכםניות ק סדי הדקלים הזכרים, ואמן מידות נמורים. ומותר לשולקן, ממני שדרק של ראשי דקלים. הנירמא נמתרמה כאן, וגיל: משיבא לעמת המעשרות בשאר שני 51. בשאר שני וכו. בכי כלומר, אילן וכוי. שדה אבל לסני כן אסור לקוץ, ממני שממםיד מידות שביעית. ביע. שדה שיש בה אילנות שכבר הוציאו מידות, ממני שהחשוד לא יםקיר אותם, תמצא שועא מסקיע בידים וכוי. 53.א ת שלי 5 2.אלא אם כן וכו. שהרי אחרת לא ישמע לו. סירות שביעית מן הה סקר. כלומר, את השדה ואת עצי האילנות נרידא, אבל לא את המרי. עליק. p עושות מידות בשנה זו, ועדיין הסירות של השנה שחלמה כלומר, 2. לשתי וכו. כלומר, ממממו בקרקע כדי שישתמד ולא יתקלקל, ובשביעית צריך לתקן שלא יצמח. 3. הטומן וכוי.

191 שביעית פ ד 180 או, אם שהא שלש שנים, נותן לעניים רביע. אם שהא שתי שנים, נותן לעניים שליש. שנה אחת, נותן לעניים מחצה. 4. מאימתי מותר אדן ליקה הלוף במוצאי שביעית מכל מקום, ר יהודה או, מיד. אמ ר יהודה מעשה והיינו בעין כושי והיינו אוכלין לוף במוצאי החג של שביעית על פי ר טרפון. אמי לו ר יוסה משם ראייה, עמכם הייתי, ומוצאי פסח היה. 5. אץ מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית, אחד זרעים הנאכלץ, ואחד זרעים שאין נאכלין. בית שמיי או לא ימכר לו שדה בשביעית, ובית הלל מתירץ. 6. ואי זו היא ארץ ישראל, מנהר דרומה של כזיב והלך. סמוך לעמץ ומואב ארץ מצרים שתי ארצות הן, או נאכל ונעבד, או לא נאכל ולא נעבד. 7. עיירות ארץ ישראל הסמוכות לספר, מושיבץ עליהן שומר, כדי שלא יפוצו גויים ויבחו פירות שביעית. 8. עיירות המותרות בתחום ניר ונאסרו, כגץ ציר, וצייר, וגשמי, וזיזיץ, רגרי טב, ודגב חורבתא, וכרכא דבית חרב. 9. עיירות האסורות בתחום ציר, אשנץ, ובצת, ופומא ציבא, וחגיתא עיליתא, וחניתא ארעיתא, ריש מיא, ובית בדיא, ועומק, ומזץ. י מאימחי וכו/ משכ פ ח מ ה.» אמ ר יהודה וכו/ ירוש פ ה ה ה, ל ץ ע א. 2! בית שמיי וכו/ בבלי ע ז נרו ב/ «ואי זו היא וכו/ להלן חלה פ ב ה ו סמוך לעמון וכו/ ירוש פ ו ה א, ל ו ע ד. עיירות המותרות וכו/ ירוש דמאי פ ב ה א, כ ב ע ל (כל הברייחוח עד שו 22), בשינוי סדר. 8 אי ד אוסר א אום. שהא ד א שהה >ב'פ). לעניים ד לענים. רביע ן א רובע. שנים ד מניי ד שנה I א [אם שהה ן שנה. סחצה ב ד סתום. פותר ד פות. אדן ד א אדם. 8 במוצאי ן א למוצאי. סכל א בכל או ד אוסר. אס ד אסר א א. אוכלין ד אוכלי. בסוצאי ן א לסוצאי. 10 אם ד אסר. יוסה ד א יוסי. ראייה ד א ראיה. 1 נ לחשוד א לסי שחשוד. הנאכלין א גאכלין. 12 שסיי ד א שסאי. או ד אומר. יםכר ד א יסכור. 13 סתירין ב ד סתום. ואי זו א אחו. ישראל ן א ישר. דרוסה ד דרום. כזיב א אכזיב והלך ד והילך א ואילך. 18 נעבד ד סתום. הסמוכות ן א סמומת פושיבין א פוסיפין. 18 נדים ד א נוים. ויבחו א ויבזו. ניוי ך ניתו א נואי 7! ונשפי ד ונשפי א ונושפי. חיזיון א חיזין. ותב ד ותב א תב. וכרכא ד וברכה א ומדכא 8! חרב כד סתום. ציר ד צורא א צור א«ץ ד א שנץ. ובצת ן ך ובצח 19 עיליתא ד עוליחה. וחניתא ד וחניתה. ריש פיא ד דאשפיא א דשסיא. ובית ד וכיח ןפזיל] בריא ד א בריא ועוסק ד א ועסק. ומון ד פזיל א ומיין ב ד סתום. 6.שלש שנים ומי. כלומר, חוץ משביעית עיין בבהיא. 8.מכל מקום וכר. כלומר, ואסילי מחשוד. 9.של שביעית. ציל: של מוצאי שביעית, כני הירושלמי אין מוכרין וביי ממני שאנו חוששים שמא יזרע אותם למוצאי שביעית, תמצא המוכר מאבד אוכלי שביעית. עיץ בבהיא 12. שאין נא כ לין. כלומר, לאדם. והסעם שקדושת שביעית חלה אף על מאכל בהמה, ואסור לזרוע אותו במוצאי שביעית. 13. מתירין. מסני שאנו תולים שלקחה כדי לוורעה למוצאי שביעית, ויובירה בשביעית. 14. ארץ מצרים וכו. ציל: ולארץ מצרים (כני הירושלמ 0 וכו. כלומר, העיירות שבין איי, שנוהנת בה קדושת שביעית, ועמץ ומואב ומצרים שאץ בp קדושת שביעית, p שתי ארצות. והםמוכות לאיי p כאיי גמורה, והםמוכות לחויל p כתויל נמורה. וההלכה של.נאכל ולא נעבד אמה נוהנת שם ואץ שם שלש ארצות לשביעית (משנתנו רסיו<. ועיין בבהיא. 15. לסמר. כלומר, לגבול חויל 17. ונאסרו וכוי. כלומר, אחרי שנתיישבו שם ישראל והחדקו ב^ עשאון כאיי לעניץ שביעית. והמקומות שנזכרו כאן (עד שו 30) נתבארו בבהיא.

192 שביעית פ ד עיירות שחייבות במעשרות בתחום סוסיתא, ועינישת, ועץ תרעא, ורומברך, עץ יעריט, וכפר יערים, רגב, צפיא, וכפר צמח. ר התיר כפר צמח. 11. תחום ארץ ישראל, פרשת אשקלץ, וחומת מגדל שר ושיגה, ודור, ושורה דקיסרה, שורה דעכו, וריש מייא דגעתץ, וגעתץ גרמא, וכברתא, וכזגיתא, וקצטריא דגלילא, וקובעיא דראתץ, ומילתא דכור, וכוריי רבתא, 25 ותפניא, וםנפתא, וסחרתא דיתר, וממציא דגתא, ומספד, ומחרשת, וגחלא דיפצאל, ועולשתא, ואולם רבתא, ומגדל חרוב, ונקבתא דעיץ, וכזישא, ותיקרת וכרכא דבר סיעורא, ותרעלא עילייא דקיםרץ, וקגת, ורקם דדוגרא, וטרכונא דמתחם לבצרה, ויגר שהדותא, ונמרץ, ומלח דזרואי, רבקא, וחשבון, ונחלא דזרד, ורפיח וחוגרה, ועמץ ומואב, ורקם גיאה, וגינייה» דאשקלץ, ודרך הגדולה ההולכת למדבר. 12. מודה ר עקיבא שאץ זורעץ ואץ חורשץ ואץ מגכשץ בםוריא, לפי שאין כיוצא בהן מותר בארץ. שכל שכיוצא בו מותר בארץ, עושץ אותו בסוריא. אץ עושץ אותו במחובר בקרקע בםוריא, אבל עוקרץ ואיגד על ידיהן, ובלבד שלא יהא הוא ג. 30 מודה וכר. עיין במשכ ל ע Y D ה א ל י מ ש, 7. ע מ, 2 2 ת ח ן ם ן כ ן / ק ע ל י ע ק ב < י, ^ ה כ ל. 33 ובלבד שלא וכו/ להלן חלה פ ב ה ה. ^י ן נ נ ן ש י ן ן כ ן / מ ש כ / מ 3 י 3 2 פ ן 20 שחייבות ן א חייבות. סוסיתא ד ציציתה א ציצית. ועינישת ן א ועיני שת. 21 ודוסברך ן א ורומכוך. עין א ועין. יעריט ד יערים. דנב ד דבב א תב. צפיא ד הצמיא א צסיה. צמח ב ןצ 5 א ן צסח (הנקודות הן ר ב י תחום... לסדבר ד חחום ארץ ישראל פרשת אשקלון וחופר פנדל שרשינה ידור סיפן סחיקה< י ד ושורא דקיסרא שורא דעכו וריש פייא תעתין חעתון נרםא וכברתא וכזניחא וקצטרי תלילה וקובעאיא דראחין ופלתא דכו וטריי רבתא ותפניא וסנפתה וסחרתא דיתר ופפציא תתא ופדפ וטחרש תחלא דיפצאל ועולשת ואולם רבתא ופנד חרוב ונקבתא דעיון ופישא ותיקרא כדבא סיננזדא ותרעלא עיילייא דקיסרין וקנת ורכה וטרכתא דטחח לבצר וינר שהדותא ונפריס ופלח דחראי ויבקא וחשבון ונהלא ורפח וחתרה ועפון וםואב ורקם נאה מיננ ה דאשקלון ודרך הנדולה ההולכה לסדבר א חחום ארץ ישר פרשת אשקלון חופת פנדל שרשן דקיסרי ושורא דרור ושורא דעכו כבריתא ריש פעון רנעתן ורנעתן נרפא אגר זניתא וקצטרא דנליל וקביא רעיתא תפלית סניפא ופחרתא דיתיר פופחא דבור וםםציא דעכתא פי שפר עילי רבתא ופחרשת מגדל חרוב ונקיפתא רעיון תיקרת וכפרא דבר סגנרא וחרננלא עילאה דלעילא פן קיםרין בית סוכת סכל ורקם דחגרא טרכונא דבחחום בצרה חשבון ויוקפא נחלא חרד וינוד םיכותא גסרין טלי חזרואי פו די. 31 זורעין ואין חורשין ן א חורשץ חורעין. סגכשין בסוריא ן ורקם גיאה וגיגיא דאשקלון. 30 מודה ן א ד ם ו ת. 32 שכיוצא ד כיוצא. אוחו ן א אחו. ד םכגסין בסורי. שאין כיוצא ן א שכיוצא. סותר ן אי 11 א יאץ. עושין ך עושי. אוחו ן א חסר. במחובר ד בסחוב. 33 בקרקע ד בקרק א לקרקע. יא בסור ד בםורייא. אבל... ידיהן ן א חסר. ואינד ד ואוגד. 29. ועמון 22. מרשת אשקלון. היא הדרך הצדדית המורשת מדרך המלך שהולכת מאשקלץ לצידץ. צריך למחוק מלים אלו(ואמן בכי ע ובמקבילות) שהרי עמת ומואב אמן מאיי(כמי שמוכח לעיל ומואב. עקיבא וכו. במשנתנו(מיו מ ב): כלל אמר ר עקיבא כל 30. מודה ר 4 י עיין משיש בבהיא). ש ו 4 שכיוצא בו מותר באיי, עושץ אותו בסוריא. כלומר, אסילו עקירה, בצירה ומסיקה שק במחובר, מותרות בשדה נוים בסוריא, משומ שאף באיי הן מותרות במוסקר. ובעושה בשינוי משאר שני שבוע. אבל מודה ר עקיבה עיין בבהיא. בזריעה וחרישה וכו שאסורות בםוריא, מסני שאץ כיוצא בק מותר באיי בשום «ים אין ע ו שין וכו. חתר 32. או תו...או תו וכו. ציל: אתו(כני כייע)..אתו, כלומר, עמו, עם הנוי. 33. ו א י ג ד ומי. ציל: ואונד לדברי התיק של משנתנו מיל, והוא אוסר בםוריא כל מלאכת שביעית במחובר. (כגי ד), כלומר, הם >הנוינ» עוקרים את הבצלים p המחובר, והוא אונד בשבילם בתלוש, אבל לא להסך.

193 35 י' 182 שביעית פ ד מלקט והן אוגדץ על ידיו. בוצרץ ודורך על ידיהן, מוסקץ ואוטם על ידיהם. במי דברים אמורים במוצא פירות בתוך ביתו, או ששלח לו חבירו פירות, אבל הלוקח לו מן השוק הרי זה מלקט ביד, ואינו חושש. 13. בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית, או שיצאו משביעית למוצאי שביעית, [אם עשו כיוצא בהן] מותרץ, ואם לאו אסורץ. אמ ר יוסה מעשה שזרעו כרם גדול בצלים בצפורי, למוצאי שביעית זרעוהו שעורץ, והיו פועלץ * יורדין ומגכשץ בתוכו, ומביאין ירק בתוך קופותיהן, ובא מעשה לפני ר יוחנן בן גורי ואמ אם עשו כיוצא בהן מותרץ, ואם לאו אסור. 14. אוכלין על הירק מן האפיל על הבכיר, מן הרחוק על הקרוב. הותר מקום אחד, הותרו כל המקומות. השום והלוף והבצלים הותרו יבשץ הותרו לחץ. לחץ, לא הותרו יבשץ, עד שתגיע הגרן. אץ מץ מתיר את מינו, ואץ מתירץ 45 את מינן אלא על פי חכם. וכולן למוצאי שביעית [חייבץ במעשרות]. בצלים וכו/ עיין במשכ פ ו מ ג. «אוכלין וכו/ משכ, כ 2 ו מ ד. *3 בוצרין ודורך א בוצר ןוחרכןן דורך. םוסקין ן א וטוסקין. ואוטם ן א והן עושין. 86 ידיהם ן א ידיהן. בפי וכי ד בדיא א במה... אסור. בסוצא ן א במוציא. פירוח ד פירות ןלחבירון. בתיך ד א מתוך. ששלח ן א ששילח. לו חבית ד לו חברו א לחבירו. 86 הלוקח לו א בלוקח. חושש ב ד סתום. 38 ןאם... בהן ן ן כיה ד א ב חסר גוהושלס מליץ). לאי ד לא. אסורין ב ד פתוח אס ד אסר. מסה ד א יוסי. 80 גדול א גדיר. בצלים ד בצלי. בצלים בצפורי ן א בציפורי בצלים. שביעית ד שביעי. שעורין א שעורים. פועלין ן א פועלים. 40 בתוכו ן א לתוכו. בתוך קופותיהן ן א לתוך קופותיהם. ובא מעשה לפגי א ובאו ושאלו את. 41 אסור ד א אסורין ד סתום. 42 על הירק ך עלי ירק. האפיל ד האפול א האפל. פן א ופן. 43 הסקוסות א הבכורות. השום ד הלוף א [הותר] הלוף. והלוף ד השום א והשום. הוחרו א חסר. יבשין ד א יבשים. לחין ן א לחים. 44 לחין ן א לחים. לא ן א חסר. יבשין ד יבשים א יבישים. הגרן ד א הגורן. מין ן א המין. 46 סינן ן א סיני [חייבין בסעשרוחן ן כיה ד א ב חסר. 34. בו צ ר ין וכו. כלומר, p בוצרץ וכו. ויש כאן קיצור לשון, עיין בבהיא. ואוטם. כלומר, ואוטן. ועוסן, עושה את הזיתים במעטן. 35. במוצא וכוי. ציל: במוציא (כד כי ע) סירות מתוך >כד ד וכי ע< ביתו וכוי, כלומר, אימתי אסרו במשנתנו(סיו מיד) ליקח ירק בםסרי איי(בסוריא) במוצאי שביעית לסני שעשה כיוצא בו, אלא במוציא סירות מתוך ביתו וכו, ויש לחשוש שמא לקט אותם משדהו שבאיי, אבל אם החשוד לוקח מן השוק (ויודעים שאץ לו שדה משלו) הרי חזקתו שלקח בםוריא, ומותר מיד. ועיין בבהיא 36.מ לק ס ביד ומי. ציל: לוקח מיד וכוי. 38. כיוצא בהן וכו. כלומר,אם עשו כיוצא בp בהיתר והיינו שהבצלים שנכנסו לשביעית כבר נגמרו לגמרי בששית, וכן הבצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית עבר עליהם כיכ הרבה זמן, שכבר עשו כיזצא בp בצלים שנזרעו בשמינית. מותרים, ואץ בהם קדושת שביעית. והברייתא נסמכה למשנתנו מיו מינ. עיין בבהיא שזרעו כרם נדול וכו. כלומר, שזרעי בצלים בערב שביעית בכרם נדוד (כעץ כד כייע וראשונים), והיינו כרם שגדדו את גסניו, כדי שלא יעברו על כלאים בכרם. ועקרו את הבצלים בשביעית, כדץ. 40. ו מ בי אין ירק וכו. כלומר, מ! הבצלים שהעלו ססחים במוצאי שביעית. 41. כיוצא בהן וכוי. כלומר, ודמם כדץ בצלימ שיצאו משביעית למוצאי שביעית. 42.ע ל הירק וכוי. אוכלץ ירק במוצאי שביעית על סמך הירקות שםתבשלים מהר. 44. הגרן. כלומר, שכבר ראויות לגורן, וכר יוסה לעיל שו 10. את מינו. ציל: אלא ממו.

194 50 55 שביעית פ ד ירק שנטעו בערב ראש השנה של שביעית, הרי זה לא יטול ממנו בשביעית, עד שיתיר את החדש. ר שמעץ בן לעזר אומ נוטל הימנו שלו ומכנים לתוך ביתו, אע פ שאץ כיוצא בהן נמכר בשוק. 16. בראשונה היו אומ אץ כובשין ואין מייבשין ואץ מביאץ יבשת וכבשת מחוצה לארץ לארץ. רבותינו התירו שיהו כובשץ ומיבשץ ומביאץ יבשת וכבשת מחוצה לארץ לארץ. אץ מביאץ ירקות מחוצה לארץ לארץ. רבותינו התירו שיהו מביאין ירקות מחוצה לארץ לארץ. כשם שמביאץ ירקות מחוצה לארץ, כך מביאין קטנית ותבואה מחוצה לארץ לארץ. 17. רבי ובית דינו התירו ליקח ירק במוצאי שביעית מיד. 18. פירות שביעית שבאו מחוצה לארץ לארץ, אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במניין, אלא הרי הן כפירות הארץ. 19. מביאץ שתלים וקרמלים מחוצה לארץ לארץ, אבל 8 י * 9 אין כובשין וכו/ עיין חו כ בהר ספ א, ק ו ע ג, ולהלן פ ו הכ א, שר 60.!5 אין מביאין וכו/ בבלי נדרים נ ג ב ; סנהדרין י ב א/ רבותינו וכו/ ירוש פאה ס ה ה א, י ח ע ד; כאן פ ו סה ד, ל ז ע א; פ ז ה ב, לי ז עי ב; תרומות ספ ו, מ ד ע ב; שקלים פ א ה ב, מ ו ע א; הכ ל. 53 רבי וכו/ משנ ד ; 3 3 לי ח ע / 3 י ס כ ה ל ר י ן כ ף א ה ע ד. ^ כ ד ר י ם ע / / ן ה י ג פ ו מ ד; ירוש פאה פ ז ה ד, כ ע ב; דמאי פ ב ה א, כ ב ע ג; כאן פ ו ה ד, ל ז ע א; ב ב פ כו ה ז, ח ע א. 55 אין מוכרין וכו/ עיין במשכי פ ח מ ג ל ה ג י ז ע א. 54 פירות וכו/ ירוש פ ח ולהלן פ ו הי ז. 47 את ן אחסר. שמעון ן א שסע בשביעית ן אחסר. בערב ראש השנה ן א בראש. ירק א וירק. 48 אעיפ ד א אף על פי. שלו ומכניס לתוך ן א שאינו מכניס בתוך. אומ ד אוסר. א חסר. לעזר ד א אלעזר. סייבשין ד מיבשין א ומייבשין. ואין מביאין בהן א בו. בשוק ד סתום. אומי ד אומר א אומרין. 40 ואין ן א חסר. וסביאיןן אסביאין. 60 כובשיןוסיבשיןן אחסר רבוחינו... לארץ ךחסר. וכבשה אוכובשה. דחסר. 61 םביאין ירקוח מחוצה ד סביאי ירקו סחוצ. לארץ ן א לארץ ןוכובשין וסייבשיןן. וכבשח א וכובשה. 63 קטניח וחבואה ד חבואה לארץ [לארץ ן. ד לארץ כשם ך וכשם. 63 כשם... לארץ ן א חסר. 64 בםוצאי ן א למוצאי. ליקח ך לקח. רבי ן א ר. לארץ ב ד סתום. וקטניוח א המאה וקיטגית. בסרה... בטשקל 66 אותן ד אותט. דחסר. מחוצה לארץ שביעיח ן אחסר. בד סתום. סיד וקרמלים ד וקרוםליס 60 הארץ ב ד סתום. הרי ן אחסר. במניין ן א בסידן. א במשקל... במידה. א וקרוסנין. 46. ירק וכו. כנראה שהכוונה לחסיות שהזכיר לעיל (שוי 43), ודרכן לשהות בארץ כמה שנים (עיין לעיל שר 6), ואמרו כאן שלא ימול מק בשביעית (משום ממחי שביעית), אלא מחכה עד שיתיר החדש (כני כי ע. ולמנעו בסימ: את החדש), רהיו מותרות. עיין לעיל מיב שו ש לו וכו. שמא ג ל: עליו, כלומר, נוטל את העלים שלו(של הירק), ואעסיי שעדיץ אץ כיוצא בו p החדש, שהרי סוף כל סוף צמח p ההיתר. עיץ לעיל סיב שו ש י ה ו כ ו ב ש י ן ובו. בכייע הסדר יותר נכץ: שיהו מביאץ יבשת וכו וכובשין ומייבשץ. כלומר, שמתחילה התירו להביא כבשת וייבשת מחרל, ואח כ התירו לכבוש ולייבש בארץ עצמה, משום כובד המסים והרעבץ. ועיץ להלן שו 61 ומשיש. 53. ק טנית וכוי. כלומר, אעמיי שאסשר להכץ אותן מערב שביעית ואמן מתקלקלות כירקות לחים. 56.שתלים וקרמלים וכוי. מהות הקרמלים לא נתברר, אבל מתוך הירושלמי אנו מדעים שהם סמורים p המעשרות, והם עושים כמץ דלועים בשרשיהם. ומתירה הברייתא להביא אותם מחו ל כדי לשתלם במוצאי שביעית מיד, שהרי עייץ אמם ראויים לאכילה, ולא נחשדו ישראל על זריעה בשביעית, ולסיכך מותר להכניסם מחו ל בשביעית. וברייתא זו נשנתה למני שהתירו להביא ירק מחויל.

195 184 שביעית פ ד לא מחוצה לארץ לארץ לאכל עליהן בארץ. אין מביאץ ענבים מחוצה לארץ לארץ ודורכץ אותן בארץ, ולא זתים מחוצה לארץ לארץ ועוטנין אותן בארץ, ולא חושני פשתן מחוצה לארץ לארץ ושורץ אותן בארץ, אבל מביאין גרוגרות וצמוקין וחושני פשתן מחוצה לארץ לארץ, אבל לא מחוצה לארץ לארץ לעשותן בארץ. ר התיר שיהו מביאץ אותן מחוצה לארץ לארץ לעשותן בארץ סמך לחוצה לארץ. 20. כל אילן שחגטו פירותיו קודם חמשה [עשר] בשבט, הרי הן לשעבר, לאחר חמשה עשר בשבט, הרי הן לעתיד לבוא. ר גחמיה או במי דברים אמורים באילן שעושה שתי בריכות בשגה, אבל אילן שאץ עושה אלא בריכה אחת, כגץ הזתים והתמרים והחרובין, אע פ שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט, כאלו לא חנטו אלא לאחר חמשה עשר בשבט. רבן שמעץ בן גמליאל אומ מהוצאת עלץ עד הפגץ חמשים יום. מן הפגים ועד שיתץ וגובלות חמשים יום. ומשיתין ונובלות עד התאנים חמשים יום. ר אומר כולן ארבעים, ארבעים יום. *» כל אילן וכו/ ירוש פ ה ה א, ל ה ע ד; בבלי דה נו ו ב/ ד» רבן שמעון וכו. ירוש הכ ל.»» חמשים וכו/ בבלי בכורוח ח א/ 67 מחוצה לארץ לארץ ד א מארץ לחוצה לארץ. לאכל ד לאכול. אין סביאין ן א ולא. 68 ועוטנין ד ועוטנן. 69 חושני ד א חוצני. אבל ד חסר. 60 גרוגרות ד גרוגרו. וצםוקין א וציםוקין. וחושני ד א וחוצני. לארץ לארץ ד לארץ >ס'א< א לארץ בארץ. 61 םחוצה לארץ לארץ א סארץ לחוצה לארץ. לעשוחן ן א ועושין אוהן. ר ד רבי א ור. שיחו... אותן ן א חסר 6 2 לארץ ד חסר. לעשותן א ועושין אותן. בארץ ד לארץ. ססך ד סמוך. לחוצה ן א חוצה. 63 ןעשרן כיה ד א ב חסר. לאחר א אחר. בשבט ד חסר. 64 לעתיד ן א חסר. לבוא ד לבא א להבא ר א [אי] ר אי ד אוסר. א חסר. בסי וכי ד בריא א בסה דבר אסורים. שעושה א העושה. 65 בשנה א חסר אילן א באילן שאין ד שאינו. א חסד (והושלם בנליון). עושה אלא א העושה (וחוקן: עושה, ומליון הושלם: אלא). בריכה ד ברך. הזהים ד א הזיחים. והחסרים דוהתסרי 6 8 אעיפ ד א אף על פי. סירותיו ן א סירותיהן. כאלו ן א כאילן. לא ן א חסר 6 7 אלא ן א חסר. לאחר ן א אחר. שםעון ן א שסע. בן נםליאל ד חסר. נסליאל ן א נסל. אוס ד אוסר 68 ה«ין ד הפני. פן הפנים א פהפנים. ועד א עד. שיחין ד א שיהיו. ונובלות ד א נובלוח. ופשיחין ך ומשהן א םשיהיו. 69 ונובלות ד א נובלות ר ד רבי. אופר א אופ. ארבעים ן א חסר. כלומר, כדי לאכול את העלים שלהם, שהרי העלים הם כשאר ירקות וכו. עליהן 57. לא כ ל ועדיין לא התירו להביא ירק מחויל. 58. ו דור כין וכו. כלומר, כדי לדרוך אותם בגת בארץ ואעסיי שמעולם לא גזרו על הבאת מידות האילן מחויל, אבל אסור להביאם כדי לדרוך אותם בגת בארץ, שהרי אסור לעשות כן בסירות הארץ (סיח מיו), וכבד אמדנו (לעיל שו 56-55) שמירות חויל 59. ו לא חושני וכוי. ציל: ולא חוצני(כני ד וכייע) וכו, כלומר קני סשתן לסני בסירות איי לעניץ זה. 60.מ בי אין וכוי. ממני שכבר התירו להביא יבשת מחויל, כלעיל שו 50. הכתישה והשרייה. 62. סמר 61. לעשותן בארץ. ממני שעדיץ לא התירו לכבוש ולייבש בארץ. עיץ מיש לעיל שו 50. כלומר, בארץ סמוך לחרל, והיינו בםםרי(בגבולות) א י, ממני שאץ שם חשד, וכולם יודעים שבאו וכו. ונובלות וכוי. כלומר, שיתץ (-שחיתץ) הנובלות. וכן היא דרכה 68.שיתין מחויל. ועיץ בבהיא. התאנים 69. ע ד של תאנה שמוציאה מתחילה שיתץ, והן נושרות p האילן לסני בשולן. עיץ בבהיא. וכוי. ומירשו בירושלמי שיש בא! 0«p לתאנים שאמן חונטות כאחת, ואמן נגמרות כאחת, ולמיכך מונה מאה ימים למסרע מעשיית התאנים, ויודע אם חנטה מניה למני חמשה עשר בשבט או לאחריו. והיה אם רוצה לאכול שיתץ מתה חמשים יום.

196 שביעית פ ד וכולן קודם הזמן הזה, הרי הן לשעבר, לאחר הזמן הזה הרי הן לעתיד לבא. 21. מעשה בר עקיבא שלקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו כדברי בית שמיי וכדברי בית הלל. ר יוםה בי ר יהודה כדברי רבן גמליאל וכדברי ר ליעזר. אמ ר יוסה העיד ר אבטלם משם חמשה זקנים שאתרוג בשעת לקיטתו למעשר. ורבותינו נמנו עליו ואמרו באושא שאתרוג בשעת לקיטתו 75 למעשר ולביעור. ר שמעון או אתרוג שנכנס מערב שביעית לשביעית, או שיצא משביעית למוצאי שביעית, פטור מן המעשר, ופטור מן הביעור. אין לך שחייב במעשרות אלא דבר שגדל בחובה ונלקט בחובה, אין לך שחייב בביעור, אלא שגדל בשביעית ונלקט בשביעית. 1 ל מעשה וכו,. ירוש בכורים פ ג ה ה, ס ה רע ב; דה פ א כןה ב, כ ז ע א; בבלי א. 3 ל ר, יוסה וכו. בבלי דה כדו א ; סוכה י 3 מ ו מ נ ף ו א/. ר ה י ד מ 3 ץ ז / א,. עי מ א/ <ל ורבוחיכו וכו. ירוש בכורים פ ב ה ה, ס ה ע א; בבלי הכ ל. *ל ר שמעון וכו/ בבלי דה הכ ל. ך א שמאי. שמיי ן א שליקט. שלקט ן א וטעשה. 71 סעשה ן א להבא. ל לעתיד לבא ן אגמל. נטליאל ן ד יהודה [אוט!. יהודה ד א יוסי בר. יוטה בי ר א הילל. 2 להלל העיד ר אבטלס ך א אבטלים >א אבטולמוס) יוטה ך א וסי. אס ר ך בר. 7 3 ליעזר ד א אליעזר. נסנו ן ורבותינו ב ירבוחינו. 74 לטעשר ן א למעשרות. ח. כ ע ע בשעת ן א סשם ן א משום. העיד. בשעת ן א אחר א אתרוג. שאתרוג ן ד א חסר. ואסרו א חסר. עליו ן ד ז«ו שביעית פטור וכו ן ך משביעי. 70 משביעית ך אוסר א אופ. או ד למעשרות. «ל לסעשר ד [דבר] שחייב ך א שאין. 7 ל אין וסן. א ן מ ן ופטור ן א חסר. ד שביעי פטר מן הטעשרות. לך ב לך [ש 1 דל 1 א ואין. אי ד אין דבר ן א חסר. בסעשרוח ן א בסעשר. שחייב. ונלקט בשביעית ד ונלק שגדל ד [דבר! שנדל. 78 בביעור ד בביער. (והנקותח סימן מחיקה<. בשביעי. 70.קו ד ם הזמן וכו. כלומר, אם מצא שחנטו לטני הזמן הזה שנזכר לעיל גשו 63), דהייגו טיו בשבט. 71. באחד בשבט. כלומר, בשנה שלישית (או ששית) לשמיטה. ור ע סובר כרינ (בכורים מיב מיו) שאתרונ בשעת לקיטתו עישורו, אלא שלביש (דיה ס א מיא) שנת האילן הוא באחד בשבט, והיא כבר שנה שלישית (או ששית) וחייב במעשר עני, אבל לביה (שם) שנת האילן הוא טיו בשבט, ועדיין היא שנה שניה (או חמשית) לעניין האילן, וחייב במעשר שני. וריע המריש מעשר שני וסדאו וחילקו לעניים, ויצא ידי שניהם. 72. כדברי רבן גמליאל וכו. כלומר, שהולך באתרוג אחר לקיטה, וכר אליעזר שהולך אחר חנטה, ואתרוג זה חנט קודם ט ו בשבט של אשתקד, והוא לקטו באחד בשבט של שלישית, והרי לרינ שועלך אחרי הלקיטה חיובו מעשר עני, ולריא חיובו מעשר שני, ונהג מיל. ועיין בבהיא.

197 186 שביעית פ ה פרק ה 1. פירות שביעית שיצאו חוצה לארץ, מבערן במקומן דברי ר,. ר שמעץ בן אלעזר או מביאן לארץ ומבערן בארץ, שנ בארצך תהיה כל תבואתה לאבל. 2. אץ מביאץ תרומה מחוצה לארץ לארץ. אמ רבן שמעץ בן גמליאל אני ראיתי את שמעץ בר כהגא שהיה שותה יין של * תרומה בעכו, ואמ זה בידי מקלקיא, וגזרו עליו שישתהו בספינה. 3. עלה תמכא והחרחביגה, עלי ורד ועלי מילת יש להן שביעית ולדמיהן שביעית, ויש להן ביעור ולדמיהן ביעור. עיקר הבלבםץ, עיקר ורד, ועיקר מילת אץ להן שביעית ולא לדמיהן שביעית, אץ להן ביעור ולא לדמיהן ביעור. 4. ר מאיר או דמיהן מתבערץ בראש שגה. אמרו לו להם אץ ביעור קל» וחומר לדמיהן. אמ להם מחמיר אני בדמיהן יותר מן העיקר, שמן של שביעית מדליקין בו מכרו ולקח בו אחר אץ מדליקץ בו. 5. חלשישות,! פילוח וכוי. ירוש פ ו ה ה, ל ז ע א; בבלי פסחים פ ב ב/ ועיין במשכ פ ו מ ה ובחו כ בהל *אמ 3 אין מביאין וכו/ משכ, ספ ו. י בארצך וכו/ ויקרא כ ה, ז/ פ א ה כו, ק ו ע ג. < ר מאיר «עלי ורד וכו/ ירוש כאן פ ז ה ב, ל ז ע ב. רבן וכו/ ירוש חלה פ ד הי ב, ס, ע ב. חלשישוח וכו/ ירוש פ ז אמ להם וכו/ ירוש פ ז רה ג, ל ז ע ב. וכו/ משכ פ ז מ ב. רה ד, ל ז ע ג. 1 חוצה ד לחוצה. י ד רבי. ג שסעון בן אלעזר א שסע בן אלע. או ך אוסר. לארץ א חסר. וםבעח ד וסכרן. בארץ ן א חסר. «ד שנאסר. בארצך ך בארץ 3 לאבל ד לאכול. א חסר * אם ב אסר. שםעון בן גסליאל ן א שסע בן נסל. אח ן א חסר. בר ד א בן.» ואם ד ואסר א וא. בידי א ןבא] לידי סקלקיא ד א םקלקליא >ובגליון א מסיקיליאה). בספינה ב ד סחום. עלה א עלי. 8 חםכא א חסכה. והחרחבינה ד והרחבינ א וחרחבינה. ורד ד א וורד. םילת ד םלת. ולדםיהן א ולדםיהם. שביעית ד שביעי. 8-7 ויש... לדמיהן שביעית א חסר. הבלבסין ד הםלפפין. 8 להן א להם. לדסיהן ן א לדסיהס. ביעור ב ך סתום " סאיר ן א יהודה אי ד אוסר א אוס. דסיהן א דסיהם. שנה ד א השנה. להם ן א להן 1 0 וחוסר א וחוס. לדסיהן ד לדמיהם. להם א להן. בדסיהן ד א בד ס ים. n אחר I ד א ןשסןן אחד. חלשישות ד הלשישוח א הלששיח. 1. מידות וכוי. במשנתנו(מיו מיד.) שנינו שאץ מוציאין מידות שביעית לחו ל, ונחלקו כאן מה דינם. במקומן. בירושלמי םירשו שאסור להעבירם ממקום למקום ומבערן במקומם ממש. ולכל הדעות אסור לאוכלם בחויל. ואם רוצה להחזירם לאיי ולאוכלם שם הרשות בידו(רשיי). 3. א י ן מ ב י א י ן וכו. כרי שלא יזע הכהנים מרדסים אחריה ויסמאו בארץ העמים. ולא עוד אלא שרוב התרומה כבר הוכשרה ונטמאה בארץ העמים עלה תמכא וכו. התוםסתא מדנימה את הכלל שנשנה במשנתנו «דז םיא ומיב): כל שהוא אמו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית, וכל שאינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית, אץ לו ביעור ולדמיו ביעור וכו. ר מאיר אומר דמיהם מתבערים עד ראש השנה. ומיב המינים הללו נתבאר בבהיא, עיייש. 10. מחמיר וכוי. מסני שהדמים מתנתקים p המץ שמכר, והרי יכול לקנות בהם מץ שאינו מתקיים בארץ, תדע לך שהוא כן שהרי שp של שביעית וכוי. ועיץ בבהיא. 11. ח ל שישו ח ובו. ומשתמשים בp לצבעים, וקדושת שביעית חלה עלי^

198 שביעית פ ה 187 חלביצץ, והירענה, והבורית, והאהל יש להן שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. 6. עיקר חרוב, ועיקר האגה, ועלי האוג, והפרחבלץ, והאורז אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור. 7. דץ, ובצר, 15 וזרע סטים נזרעין במוצאי שביעית, מפני שהוא מלאכתן. 8. הצבעץ והפטמץ לוקחין מורםן מכל מקום ואץ נמנעץ. נבילה. ואץ מוכרץ אותה מחרוזות מחרהות, אבל מוכרץ אותה איברין איברין על גבי מטות. 9. לא יהא מביא כלבים כופרץ, וחולדות הםגאין, וחתלץ, וקיפות למכרן לגוי ולישכר עליהן, אבל מורים וגבינת בית הומקי והפת והשמן שלהן 20 מותר למוכרן לגוי ולישכר עליהן. 10. לא יהא לוקט ירקות שדה ומוכר בשוק, אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו. ר שמעץ בן לעזר או אף יסכור פועלין רכנים לתוך ביתו. לקח הבכור למשתה בנו או לרגל ולא (ל)צריך * 2 והירעכה וכו/ ילוש הכ ל ה ב, ל ז ע ב. ועיין נבלי שבת ל א/ כדה ס ב אי. 1 3 עיקל חרוב וכו/ ילוש הכ ל רה ב. דין ובצל וכו/ ילוש לפ ז, ל ז ע ב. ל ינן ע א. 8! כבילה. פיסקא קנוועה ממשכ פ ז ה ז פ נן מ ש ו כ ו. י 3 ע ין הצ 3 3 ה א. 20 לוקנן וכף. עיין במשכ פי ז מ ג. «לקח וכו/ משכ מ ג. עיין פ ז מ ד. 13 חלביציז ד א והלביצין. 13 ביעור ב ד סתום. עיקר ד עקר. ועיקר ד ועקר. האגה ד האבא א הגא. 14 והפרחבלין ד והסרחבלי א וסרח לבין. אין ך אי. להן ד א להם. ולא לדסיהן ן א ולדמיהן. כיעור ב ד א סחוס. דין ן א חסר. 15 סטים ד סטין א סטיס. בםוצאי שביעית ן א לפוצאי שביעי. שהוא טלאכתן א שסלאכתן. 18 גבילה ד חסר. 17 טוכרין ן א טביאין. איברין איברין ן א חתיכות חתיכות. סטות ן א טוטות. ב ד סחום. 18 כופרין ד צופדין א כופרים. וחולדוח ן א וחולדח. וחתלין וקיפו א וקופות. למכרן ן א טוכרין. 19 ולישכר ד ולירכ א ולשכור. עליהן ד א והחולין. וקיפות א עליהם. מוריס ד מורויס א הסוריים. ונביגח ן א וגבינה. בית ן א ובית. הוסקי ד הוגיקי א היגיקי. והפח כיה ד. א הפת ב וחסח. שלהן ן א שלהם. 20 למוכרן ך למכרן. לנוי א להן. ולישכר ד ולישה א ולשכור. עליהן ן א עליהם. ב ד סתום. שדה ן א חסר. ופוכר ן א ופוכרן. 1 בשוק א לשוק. סוכר ך סוכ. לעזר ך אלעזר א אלע. או ך אוסר א אוס. יסמר ד ישכור א ישכיר. ם. ולא ן א ואמו. (ל)צריך ד א צייר ט יס 2 2 סועלין ויכניס ן א פועלים וי 15.נורעין וכו. וכולן ממי כביסות, ואף עליח חלה קדושת שביעית. וכו. 12.והירענה כל הממים הללו אמם ראויים לא למאכל ולא לצביעה (והדי כאן מדברים בזרע סטים, ולא בגוף נמנעין. 16. ואין יעיין בבה א. הסטים), תורעים אותמ, ומה שגדל מהם ראד לצביעה. סיסקא נבילה. א ין חוששין שמא מםמחי שביעית זעא, מסני שלא נחשדו על הסםולת. כ ל ו מ י א לקח לעצמו והותיר מותר למכרן. קטועה ממשנתנו (מיז מימ: שאץ עושץ סחורה וכו בנבילות וכוי. כלומר, מוטות (כני מטות. כלומר, כדרך בשר כשר. עיין בבהיא. וכו. 17.מחרוזות בתלמוד: מירשו המנאין. 18. וחולדות בבהיא. עיין כדרך נבילה. וראשונים), כי ע בכי ע ובראשונים: וקוסות, כלומר, קוםים. ו קי סו ת. חולדה ששוקיה דקים וגדילה בץ הסנאים. בית הומקי. ציל: בית הוניקי(כעץ ד כייע וראשונים), וכוי. כלומר,ולהשתכר בהם. 19.ולישכר 22. ו י כ נ י ם כלומר, גבמת ביתאמיקי, גבמה הבאה ממדמת ביתמיאה. וכולם אץ איסורם אלא מדרבנן. אותם לביתו, אבל לא ששוכר שיכניסו את הירקות אותם כלומר, ששוכר וכר. ציל: ויכניסו, שילקטו.

199 188 שביעית פ דז לו, מותר למוכרו. ר אף אומ אני שלא ימכרנו אלא לדמיו. 11. לולבי האלה והבטנא והאטדץ והאדל, ר מאיר או ללולבין עם העלין אין ביעור. 25 וחכמים אף לעלים עם הלולבין יש ביעור. ר שמעון או ללולבין אץ ביעור, אבל לעלים יש ביעור, מפני שנשרו מאביהן. וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית, או שיצאו משביעית למוצאי שביעית, נידונין כאילן, חוץ מן האדל שנידון כירק. 12. העיד ר יהודה בן ישעיה הבשם לפני ר עקיבה משם ר טרפון שיש לקטף שביעית. עלה זתים ועלי קנים ועלי חרובין 30 אין להן ביעור, לפי שאינן כלץ. 13. הוורד חדש שכבשו בשמן ישן, ילקט את הוורד והשמן מותר. ישן בחדש, חייב בביעור. 14. החרובץ חדשץ שכבשן ביין ישן, ילקט את החרובין והיין מותר. ישנץ בחדש, חייבין בביעור. 15. רבי לעזר אומ חבילי אזוב והםיאה והקורנית שהכניסן לעצים, אץ מסיקין בהן. למאכל בהמה, מסיקץ בהן. ר שמעון אף אף קלחץ של לולבי האלה וכו. עיין ימש ם : סה ו, ל ז ע ג. * וכולן וכו. ירוש הכ ל. 29 לקעף וכו. משכ פ ז מ ו; בבלי נדה ח ב. ועלי קנים וכו. ירוש פ ע ה ו, ם. 33 אזוב ל ע ע א. 30 הוורד וכו. משכ פ ז מ ז. 31 החרובין וכו. משכ ש וכו. ירוש ע ז שה ב, ל ז ע ב. ועיין במשכ פ ח מ א. 23 ר' ד רבי. או ן ך א אומי. שלא ן א לא. ימכרנו ד ימכור. לדמיו ד א בדמיי ך סתום. 24 והבטנא ד והבטנה א והבוטנה. והאטדין ן א והעיטודין. אן ן ך אומר א אום. ללולבין ן א לולבין. העלין ד העלים. אין ן א יש להן. 28 וחכסים א וחכמי. או ד אומרין א אומי. לעלים עם הלולבין א עלין עם לולבין. יש א אין [להם ן. ר שסעון ן א חסי אי ך אומר. א חסר. 26 אבל ן א חסר. לעלים ך לעלי א לעלין. ביעור ד ביער. מאביהן ן א םאיביהם. וכולן ד וכולו. 27 לפוצאי שביעיח א חסר. 28 שנידון ד שנדון. כירק ב ד סחוס. י ד א חסר. הבשם ן א הבסם. עקיבה ד עקיבא א עקיב. 28 טשט ן א טשום. לקטף שביעית א לקט בשביעית. עלה ן ך א עלי. זהים ד זיתים. קנים ן א נפנים. 30 להן ד להם. שאינן כלין א שאין כלים. הוורד ן א וורד. שכבשו ד שכבש. 81 את ן א חסר. בביעור ב ד סתום. חדשין א החדשים. 33 אח ן א חסר. ימין א ישנים. בביעור ד בביעי ב ד א סחום. 83 לעזר ד א אליעזר. אום ד אוסר. חבילי ך חבולי. אזוב א חסר. והסיאה ד וחפיאה א סיאה. לעצים ך לעצי. 34 םסיקין ן א ססיק (ביס). אי ך אופר א אום. אף קלחין א קלחים. 23. לדמיו. בשאר הנוסחאות ובראשונים: בדמיו. והיא היא. והכוונה שלא ימכרנו אלא בדמע שקנאו, ולא ירויח בו לולבי האלה וכוי. והרי ללובים כשהם לעצמם אץ ביעור, ממני שאץ ממם כלה מן השדה, ולעלים כשהם לעצמם יש ביעור ממני שממם כלה. והשאלה היא מה דמם כשהעלים הם מחוברים ללולבים. וטיב הממים נתבאר בבה א, עיי ש. 26. שנשרו. כנראה שצ ל:שנשרץ, כלומר,שסוםם לישור מאיליהם מן הלולבים. וכולן וכוי. כלומר, הממים שנזכרו בשורה כאילן. והולכים בהם אחר חנטה. 29.לקטף. עץ בשמים, ובתלמודים מירשוהו: צרי. 30. הוורד חדש וכוי. כלומר, וורד של שביעית שכבשו בשמן של ששית, ואץ כח במרד חדש ליתן טעם בשמן ישן אלא אם כן שהה בו זמן מרובה. 33.וד.סיאה וכו. טיב הממים נתבאר בבהיא אין מסיקין וכו. צ ל: ממיקין וכו אץ מסיקץ, כהנהת המםרשים.

200 שביעית פ ה 189 בין השלחין שיבשו, אסורין בהנאה. 16. חציר וירקות שדה שליקטן להטין בהן, אין רשיי להטין בהן. למאכל בהמה, רשיי להטץ בהן. 17. עידית שלקטה למאכל בהמה, הרי זה צריך לבער. נתנה תחת הכר, הרי היא כמבוערת. 18. תבן של שביעית אץ נותנץ אותו לא לתוך הכר, ולא לתוך הטיט. אם נתנוהו אחרים, הרי הוא כמבוער. 19. תנור שהסיקו בתבן ובקש של שביעית יוצן. מוכרין (אוכלין) אוכלי אדן ואוכלי בהמה ליקח בהן אוכל אדם, ואץ מוכרין אוכלי בהמה ליקח מהן אוכלי בהמה, ואץ צריך לומ אוכלי אדם ליקח בהן אוכלי בהמה. 20. פירות שביעית אין מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולעופות. אם הלכה בהמה מאיליה לתחת תאינה ואוכלת בתאנים, לתחת חרוב ואוכלת בחרובין, אץ מחייבץ אותו להחזירה, משם שנ בארצך תהיה כל תבואתה לאכל. 21. מאכילין את אכסניא פירות שביעית, ואץ מאכילין לא את הגוי ולא את השכיר פירות שביעית. ואם היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע, או שקצצו מזונותיו עליו, מאכילין אותו פירות שביעית. חציר וכו/ ימש הכ ל. 38 תבן וכו/ ימש פ ע ה ז, ל ע ע א. >» מוכרין וכוי. ירוש פ ז ה ג, ל ז ע ב. «פימת וכו/ עיין משכי רפ ח; תו כ בהר פ א ה ז, ק ו ע ג. < ב א ר צ ך וכו/ ויקרא כ ה, זי.»< מאכילין וכו/ חו כ הכל; ירוש דמאי פ ג ה א, כ ג ע ב. ועיין במשכ פ ח מ ד. 8 6 בין ד א ביה. שיבשו ך שייבשו. בהנאה ן א בהן. ב ד סתום. חציר א החציר. (ב,ן<. אין ן א חסר. רשיי ד א רשאי (ב-פ<. ק ט ן ( ך ש ל ק ט ן < 8 3 ל ה ט י ן ( א ל ה ט,ל ש לי mnd.37 עידית ן א העירית. הרי זה ן א חסר. הכר ן ב ד ן א ] א י ר ע א / ב ה ן רש ן ד הכד. 38 כמבוערת ן ב סתום. לא ן ד חסר. הכר ד הכד. 8 א 0 ן א חסר. ח ס ר. אוכלי ד אוכל. אדן ך א אדם א ד «< ובקש ן א וקש. (אוכלין< ן ב ה ם. 43 צריך ן א מוכרין. לוט ד לומר. א חסר. אוכל אדם ן א אוכלי בהמה. מהן ד בהן א ה..4 תאינה ד תאנה א התאינה. ואוכלח ד ט א לי ם א יליה ן א ח ס ר., 4 3 א ם כהן ן א בהם. לתוך. חרוב ן א החרוב. ואוכלת בחרובין ן א והיא ד בתאנים א ןוהיתהן אוכלת תאינים. לתחת ן אוכלת חרובין. 45 משם ך משו. א חסר. «ן א שנאם. בארצך ן א ןולבהםחך ולחיה אשרן בארצך. ך ל א כ ו ל. 48 מאכילין את אכסניא ן א [אץ] סאכילין אכסניין. ואין ן א ח ס ר ל א כ ל ן ל א כ ל ת ה יה... סאכילין לא ן א ולא. 47 ואם היה ן א חסר. חודש j ד חדש. 48 שקצצו ן א שקצץ. 35. שיבשו וכו. כלומר, והם עכשיו כעצים בעלמא, מימ כבר חלה עליהם מקודם קדושת שביעית ואםורים בהנאה אחר שביעית, ואץ מסיקים בהם להנאתו. 36. ל ה טין וכו. כלומר, שלקט אותם כדי לטנן (ללחלח) בהם חטים. ומכיוץ שאסור ללקטם עימ להטץ, נותנים עליהמ חומרי מאכל אדם, ואסור להטץ בהם. ר ש יי וכו. שהרי מותר ללקטם למאכל בהמה, ולמיכך מותר להטץ בהם חיטים שהם מאכל אדם, והם אמם נססלים למאכל בהמה ע י הטמון, וראויים לה אף אחריו. 37. עידית וכוי. צ ל: העירית (כני כי ע). והכוונה לצמח,Asphodelus ובסורית: עירתא, עיץ בבה א. ח חת הכר וכו. כן היה דרכם לסור צמחים הללו תחת המשכב, כדי להבריח את תחשים, עיין בבהיא. 46. א ת א כ סני א וכו. הכוונה לחיילות המלך שהמ מאכסנים אותם בבתי היהודים, והיו סמוכים על שולחנם, ודינם כבן בית. את הגוי. כלומר, כשאינו סמוך על שולחנו, מסני שאסור להאכיל לנוי סירות שביעית ולא את השכיר. מסני שסורע חובו מדמי שביעית. 48. או שקצצו וכו. כלומר, שיאכל אצלו סתם (בלי סכום ידוע), הרי הוא כשכיר שבת, דהימו בבץ ביתו.

201 190 שביעית פ ה, פ ו 22. אין בית דץ פוסקין לאשה פירות שביעי/ אבל ניזונות היא משל בעלה. 23. ספחין של שביעית אין תולשץ אותן ביה אבל חורש כדרכו. ובהמה רועה כדרכה. פרק ו 1. שביעית ניתנה לאכילה, לשתייה, ולסיכה, לאכל דבר שדרכו לוכל, ולשתות דבר שדרכו לשתות, ולסוך דבר שדרכו לסוך. 2. כיצד לוכל דבר שדרכו לוכל, אץ מחייבץ אותו לוכל קניבתו של ירק, ולא פת שעיפשה, ולא תבשיל שעיברה צורתו. 3. כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות, אץ מחייבין אותו להיות גומע אניגרץ וםניגרץ, ולשתות יץ בשמריו. החושש בגרונו אל ירערעגו שמן, אבל גותן שמן הרבה לתוך אניגרץ ובולע. החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ויהא פולט, אבל מגמע ובולע, ומטבל כדרכו, ואיגו חושש. 4. כיצד לסוך דבר שדרכו לסוך, סך אדן שמן על גבי מכתו, ובלבד שלא יטול במוך ויתן על גבי מכתו. החושש בראשו, וכל מי שעלו בו חטטץ, סך את השמן ואץ סך יין וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה p וחומץ אין דרכו לסיכה. 5. יץ של שביעי שנפל לתוך המורייס, צריך לבער. ר לעזר בר שמעץ או הרי הוא כמבוער. 6. נותן אדם «< אין בית דין וכוי. ילוש מעשרות פ ג ה א, כ ע ב; כהובוח פ ז ה א, ל א ע ב; שם פי ג ה א, ל ה ע ד.» שביעית וכו/ עיין לעיל תרומות פ נו, שו, 44 ואילן, וש כ. שכפל וכר. עיין לעיל שם, שו 24 ואילן, וש כ. «< שביעי ד א שביעית. כעלה ד סתום. 0* כדרכו א [הוא] כדירכו. 81 בדרכה ן א!היא] כדירכה 1 ניתנה ד נתנה. לשתייה א ולשתייה. ולסיכה ד ולסיכ לאבל ד א לאכול. ב לא כל לאכל. א חסר ד 2 לוכל ד א לאכול. שדרכו א שדירכו לסוך ב ד סתום. לוכל 8 לוכל ד א לאכול >ב'פ<. קניבתו ד קנובת א [לא! קנובח. של א חסר. שעיפשה ן א שעיפישה. לשחי ד 4 שעיברה ד שעברה. צורתו ב ד סתום. לשתות דבר ד לשתו דבר. א חסר. לשתות 8 אותו ן א אחו. להיוח ד להיר. א חסר. נוסע א לשתות. אנינרוי וסנערזן ך אננרון ואסננרון. בשפריו ב ך פתוח. 6-5 החושש... ובולע א חסר 8 אל ד לא. אנינרון ד אערון. 7 בשיניו ד בשניו. סנסע ד טנמיע. וםטבל j ד וסטביל. 8 חושש ד סתום. שדרכו ן א שדירכו. אדן ד א אדם.» ובלבד שלא א אבל לא. יטול בסוך ן א יטיל בסוך [ובמטלית]. -11 החושש... לסיכה א חסר» דין ד יין. דרכו ד דרכן. שביעי ד א שביעית. 12 צריך לבער ן א אסור לזרים. לעזר ך א אלעזר. בר שםעון ן א חסר אי ד אוסר א אוס. הרי הוא כםבוער ן א סוחר לזרים. ב ד סתום. 49. אין בית דין וכוי. כלומר, כשבעלה איני לסניני, וביי מומקין לה מוונות מנכסי בעלה כפריעת חוב. ואץ מורעין חוב ממירות שביעית. 50. אין תו לשין וכו. מסני שסםחים דרכם לצמוח שלא בצמימות, ובשאר שני שבוע תולש אותם ביד, ובשביעית צריך לשנות. חורש כדרכו. כלומר, במוצאי שביעית, ואינו חושש לא משום זבל ולא משום שמא יצמחו. ובבהיא שערתי שציל כאן: חולש בחרבו. כלומר, כורת בסכינו, כדי שיהא ניכר השינוי, עיייש. ובשביעית עסיקינן בכל הברייתא. 1. שביעית וכוי. כל הברייתות כאן(עד שו 25) נתבארו לעיל תרומות ס ס שו 44 ואילך: שם שו 23 ואילך: שם מיי שו 35 ואילך.

202 שביעית פ ו 191 דבילה וגרוגרות לתוך המורים, התבשיל, כדרך שנותן את התבלין, ולא ישחטם להוציא מהן משקין. ובתבלץ מותר, מפגי שהיא מלאכתן. 7. צורר את התבלין וגותן לתוך התבשיל, אם בטל טעמן מותרץ, ואם לאו אםורץ. 8. אץ עושין את היין אילגתית ואת השמן ערב, ואם עשה את היין אילגתית ואת השמן ערב, סך את השמן ואץ סך יץ וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה, יין וחומץ אין דרכו לסיכה. 9. לא יתן אדם שמן של שביעית על גבי טבלה של שייש להתעגל עליה. רבן שמעץ בן גמליאל מתיר. שמן של שביעית אץ סכץ אותו בידים טמאות. גפל על גבי בשרו, מפשפשו אפי בידים טמאות. 10. שמן של שביעית אץ חוםמץ בו תנור וכירים, ואץ סכץ בו מנעל וסנדל. 11. לא יסוך את רגלו שמן והיא בתוך מגעל ובתוך םגדל, אבל סך את רגלו וגותגה למנעל, סך את רגלו ונותנה לסנדל. 12. סך אדם עצמו שמן של שביעית, ומתעגל על גבי קטבלא חדשה, ואינו חושש. 13. אץ מפטמץ שמן של שביעית, אבל לוקחץ שמן ערב לסיכה מכל מקום. 14. שמן של שביעית מדליקץ בו. מכרו ולקח בו שמן אחר, אץ מדליקץ בו. 15. שמן של שביעית אץ גותגץ אותו לתוך המדורה. ר יוסי אומ צובע בו עגיץ, וגותגו לתוך מדורה. 16. מסיקץ בגפת ובזוגץ של שביעית, אבל כ. 25 אין מפעמין וכו/ ימש ו ש ^ 3 5 ש ף פ י, ה ר ו מ ו ח ע י ל ל»! לא יח ן ו כ ו / נ נ י ץ פ ח ה ב, ל ח ע א. ועיין לעיל שו 16. מדליקין וכו/ משכ פ ח מ ב; לעיל פ ה, שו 11 (וש כ); להלן פ ז, שו 14. ישחטם ד א יסחטם. את התבלין ן א תבלין. הטוריט ד א חטר. 13 וגרוגרות א או גרוגרות. א שסלאכתן. שהיא סלאכתן ן א אסור. מותר ן ד ובחבלי. ובתבלין א סהס. טהן א אסור. אסורין ן א סותר. פותרין ן א גטל. בטל ן ד וגותגן.» מוחן ב ד סתום. 17 ואין אילנתית ן א אלונתית. ואת ן א ןולאן את.»! אילגתית ן א אלונטיח. כ ד סתום. ן א ואין יין והופץ. דרכו ן א דירכן. 1 טבלה א ץ ך ט י י ן י 1 8 י י ן ו ח ו ס ץ,ץ ן נו. א ואי ך חסר. מסן 21-1 שטן... טטאות ן א חסר. נ 0 ליאל ן א חסר. בן רבן א ור. א טבלא. חוססין ן כיה ד א. 21 של ן א חסר. ד אפילו. אפי ך טשפשפו. פפשסשו ד חסר. 8 0 נכי ד והוא. פנעל ן א הסגעל והיא 22 וסגדל ב ד סחוט. ן). ב חוטסין (וכגראה שחוקן: חוססי י ו ה ו א [ ב ת ו ך. 28 סגדל ן א הסגדל. אח ן א ןהואן אח. לסנעל ן א בפגעל. ר נ ל ובחיר ד ןולא יסוך אח קטבלא ן של ן א חסר. 24 עצפו ד א ןאתן עצפו. לסנדל ב ד סתום. סך... לסנדל ן א חסר. מקום ב ד סתום. לסיכה סכל םקום ן א סכל סקום לסיכה. «2 של ן א חסר. ד קטבליא א קיטבליא. אותו ן א אחו. 27 של ן א חסר. סדליקין ן א פדליק (ביפן. של ן א חסר. 2 6 שסן... בו ד חסר. וממין ן סדורה ן א הטדורה. ב ד סחוס. ונותנו ן א וגוחנן. 28 עניץ ך עציץ א עציו. אום א או. ד א ומנין. 13.המורים התבשיל. יש כאן הרכבה של שתי נוסחאות. 25. אין מטסמין וכוי. מפני ששרשי הבשמים בולעים את השמן ומםםידים אותו, אבל לוקחץ שמן ערב (שמן סוב מותן ריח) בשביעית אמילו מאדם שאינו מכירו. עיין בבהיא.»2. אין מדליקין ובו. עיין מ ש לעיל פיה שר ה מ דורה. ממני ששמן ניתן להדלקה, ולא לשמיכה לתוך המדורה כדי להתחמם בה צובע בו עני ץ וכו. כלומר, מובל אניץ של פשתן בשמן של שביעית ונותנו לתוך המדורה, כדי שתתלקח האש, וזו היא הדלקה ולא הסקה, ודרכו בכך. 28. בנפת ובזונין וכוי. כלומר בפסולת של זיתים ומנץ של ענבים, שאעם ראויים אלא להסקה, ואץ בהם קדושת שביעית.

203 192 שביעית פ ו אין מדליקץ באגוזץ ואץ מסיקץ בזתים. 17. אץ מוכרין פירות שביעית לא >* במדה ולא במשקל ולא במנק, ולא יהא ממלא את החבית ומוכרה כמות שהוא, כלכלה ומוכרה כמות שהוא, אלא או לו חבית זו אני מוכר לך בדינר, כלכלה זו אני מוכר לך בטריסית. 18. לא ימלא את הכלכלה ויוצא ומוכרה בשוק, אבל בשאר שני [שבוע] אסור, שזו דרך הרמיות. 19. בית שמאי או אץ מוכרץ פירות שביעית במעות אלא כפירות, כדי שלא יקח בהן 35 קורדום, ובית הלל (אי) [מתירץ]. 20. אץ מוכרץ פירות שביעית לחשוד על השביעית אלא מזץ שלש סעודות. במי דברים אמורים בדבר המתקיים, אבל דבר שאץ מתקיים, אפי מאה סעודות מותר. אין מוכרץ ואץ לוקחין מן הגר ומן הכותי פירות שביעית. אחרים או מוכרין לכותי עד ארבעה אסרות. 21. הלוקח מן הגחתום ככר בפגדיץ, שאלקט ירקות שדה 40 ואביא לך, מותר. ר יהודה ור נחמיה אוסרין. חמשה שהיו מלקטץ 2 9 אין מוכדן וכר. משכ פ ח מ ג; לעיל פ ד שר 55 וש כ. 35 לחשוד וכר. עיין במשכ מעשמח פ ה מ ג(ומ ש בבה א לעיל שפ ג); שוכה פ ג מי א; בבלי שם ל ע א, ; ירוש, שם סהי ב, כ ד ע א 39 הלוקח וכו/ משכ פ ח מ ד. < ר יהודה וכו/ ילוש פ ח ה ד, ל ח ע א; מע ש פ ג ה א כ ל ע א ועיין ילוש כאן פ ח סה ו, ל ח ע ב. חמשה וכו/ ילוש פ ז ה ד, ל ז ע ג.» באגחין ד א באגחים. מתים ד א בזיתים. שביעית ן א חסר. 30 במדה ן א במידה. במשקל בסנ ן ד במניין... במשקל. במניין א כמיניין. יהא ממלא ן א ימלא. שהוא ן א שהיא.!3 כמות ד כמו. שהוא א שהיא אי ד אוסר א אום. לו ן א חסר. סוכר לך ן א םוכרה. 32 סוכר לך ן א םוכרה. בטריסית ב ד סתום ויוצא וסוכרה א ויצא ויםכרנה. 33 אכל ד א אף. ןשבוע ן ן כיה ד א ב חסר. שזו ן א תו. הרםיות ד סתום. 3 4 אי ד אופר. בסירות ד פירוח. שלא יקח בהן ן א שיקח בהם. 35 הלל א הילל (אי > ד א חסר. ןטחירין] כיה ד א ב חסר כ ד סתום. 38 סעודות א סעודוח [בלבד]. בסי ד א בטה. אפורים ן א אטור. ן א חסר 87 דבר א בדבר. אס" א אפילו. סעודות ד סעודו. םותר א ץ 3 8 א ח ר י ם I א ו ח כ ט אי ד אוסרין א אום. ארבעה א ארבע. 39 אסדות ן א איברות. ככר I א פככר. כפנרימ ד א בפתדיון. שאלקט ד ןואמ לו] שאלקט. 40 אוסרין ן א אומי. ך פתוח 30. מ מ ל א וכוי. כלומר. לא ימלא את החבית ואת הכלכלה עימ למוכרה, מסני שסתם חבית וכלכלה היו של מדה, מראה כאילו מוכר במרה. עיין בבהיא. 31. ח ב י ת זו וכו. כלומר, חבית שמלא לעצמו. עיץ בבה א ו כ ר. * ל: אף (כני מטבע ששרה שלשה איםרים ) 3 3.( tressis.א ב ל בשאר ד וכי ע) בשאר שני שבוע, שזו דרך וכוי, כלומר, ממני שהמוכר בלבד מדע מדתה, והוא מערים על הלוקח ומוכר לו במקר. 35. קור דום. כלומר, דבר שאמו לאכילה. 36. א לא מזון וכו. ממני חייו של ע ה הלוקח. אבל לא ימכור לו מתר, מסני שהוא חשוד על הבעור בזמנו ועל סחורה במיתת שביעית והתורה אמרה.לאבלה.ולא לסחורה. ולמיכך מותר למכור לו הרבה מדבר שאיט מתקיים, ממני שאץ חוששץ למחורה בזמן מועט. ומכיש שאץ לחשוש כאן שמא לא יבער. 38. מן הנוי וכו. אץ לוקחץ מן הגוי מסגי החשש שמא קנה מישראל סירות שביעית, ממצא שנתסםו הדמים בקדושת שביעית, והוא מוסר דמי שביעית לנוי. וכותי הרי דמו כישראל חשוד. וסשיסא שאץ מוכרץ לשניהם מירות שביעית. ועיץ מיש בבה א ארבעה אסדות. סירש הרשים שהוא מזץ ארבע סעודות געיץ במשנת סאה סיח םמ א<, שתים לו ושתים לאשתו. ומוכרים אף לכותי(ולגי הרשים אף לגוי) ממני חייו של הלוקח. 40. מותר. סירשי בירושלמי.שירקות שדה (המותרים משום םסחים) מצויים', ומכיתן שהבטיח להמציא לנחתום ירקות בשביל הכבר חייב להעמיד לו מקחו. תמצא שאץ כאן סריעת חוב אלא חליסץ. עיין בבהיא. או ם ר ין. מירשו בירושלמי שהם סוברים.שאץ ירקות שדה מ»יץ', ואץ כאן חליםץ אלא הבטחה לשלם, ואסור לסרוע חוב מדמי שביעית.

204 שביעית פ ו 193 ירק, לא יהא אחד מוכר לכולן, אלא אחד מוכר שלו ושלהן. 22. חמשה אחין שהיו מלקטץ ירק, אחד מוכר על ידי כולן, ובלבד שלא יעשאוהו פלטיר. חנוני שהיה מבשל ירק של שביעית, לא יהא מחשב שכרו מירק, אבל מחשב הוא מיין ומשמן שכר בטלה. 23. לא יאמר אדן לחבירו 45 העל את הסירות האילו לירושלם לחלק, אלא או לו העלם כדי שנאכלם ושנשתם אני ואתה. 24. וכן לא יאמר אדם לעני הילך סלע זו והבא לי לקט היום, הבא לי שכחה היום, הבא לי פיאה היום, אלא אומ לו בלקט שתביא היום, בשכחה שתביא היום, בפיאה שתביא היום. 25. וכן בן לוי. שהיתה בידו סלע של שביעית ומבקש ליקח בה חלוק, הולך אצל חנוני 50 ואומ לו תן לי בזה פירות, ונותן לו, והלה אומ לו הרי פירות האילו נתונין לך במתנה, והוא אומ לו הרי סלע זו נתונה לך במתנה. פירות שביעית אין לוקחין בהן מים ומלח, ר יוסח או לוקחץ בהן מים ומלח. פירות ה כ ל. 44 לא יאמר וכו. משכ מע ש פ ג מ א; ימש כאן פ ח ה ד, מ ש י ו כ ו / «חכוכי 3 ק ע א. 46 וכן לא וכו. ירוש הכ ל. «וכן בן לוי. ירוש הכ ל. ז p ע ; 3 3 לי ל חע א י כ ן ו נ ה מ א א/ 52 מים. עיין במשה ן ל ח ע ; ל 4 9 ש ה י ח ה ב י ל ן ן כ ן / w ) ח ה פ ח מ ח ובימש שם. כו לן. שלא ן א חסר. יעשאוהו I ל א 41 ל כ ן ל ן ן ך ל כ ל ם א ח י ן ך א ן ץ ד ] מ ן! י 42 ע ליד, כ ו ל ן ן ט ר. 4. הוא ן א חסר. אדן ד א אדם. לחבירו ד לחברו. פ ל ד יעשוהו א שעשאו. 43 פלטיר ן ך א א אוסר ד העל ד העלה א העל [לין. את המירות האילו ן א פירוח הללו. האילו ד האלו. או ן {. 48 ושנשתם ן א ושנשתם ןבירושלם ]. ואתה ב ד פתום. ר ו מ לי- מ נ א ב ל ם ( ף נ א ב ל ם ] ב, ח ס ר. כיי ד א יו א זה. 47 הבא ן א והבא וב פ). פיאה ן א פאה. אוס ן ך אופר. 48 בשכחה שחביא היום ד חסי בן לוי I ד חסר. «4 שהיחה ן א שהיה. ופבקש ן א וביקש. 0 ואום ד ואופר א ואו. בזה פיתח ן אפן חפירות. אום ן ך אופר. האילו ד האלו א הללו ב האילן א א ו.» ן א זה. נחתה ן א גחון. במחנה ב פחוח. שביעיח א ו ס ן ד ח ס ר. ן ב ס ו ע ה «אימ... א יוסי. או ן ך אומר א אומי. בהן ך א בהם ד א שבידו. 5 בהן ן א בהם. יוסה ן 41. מוכר לכולן. סירש הרש ם משום שנראה שלקטו עימ למכור, ומיגנייא מילתא, ונראית כסחורה. לו ושלהן. כלומר, מוכר את שלו גלבד, ואח כ מוכר שלהם במעחד. 42. אחד מוכר וכר. פירש הרשים שבאחים לא מרו, ומצוי הוא שכל אחד מלקט לעצמו ואתד מהמ מוכר עיי כולן. 43. ט ל מיד. כלומר, חנווני קבוע. ופירשו בירושלמי שלא יהא מוכר באותו מקום בכל שעה. ועיין בבהיא. 44. שכר בטלה. יציל: ושכר בטלה. כלומר, מחשב את שכרו בעד היין, השמן (שאמם של שביעית) ושכר במלתו(ולא שכר טרחתו), וממילא נמצא שאץ בידו דמי שביעית כלל. ועיין במשנת סוכה סינ מייא. 45. לחלק. ממני שהוא נותן לוחלק בעד ההבאה,תמצא פורע חובו בסירות שביעית שנאכלם ושנשחם וכו. ואץ כאן אלא הזמנה לסעודה, והמביא טורח בשל עצמו לעצמו ובשביל חבירו במתנת חנם. ועיץ בבהיא. 46. והבא לי וכו. תמצא שהעני לוקט בשביל עשיר שאינו משלם לו אלא שכר סעולה, והרי עשיר אסור במתנות עניים, אבל אם אמר לו: בלקט שתביא המם ובו, אמו אלא קתה ממנו את לוי. כלומר, אף בן לוי דמו כעני, שאסור לומר לו הילך ב ן הלקט, והעני מלקט לעצמו. 48. וכן םלע והבא לי מעשר, ממני שנראה כאילו מקבל מעשר בעד ישראל וכו. ועיץ בבה א. 49. ש ה י ת ה וכו.»'ל: 1 מי 1 שהיתה וכי עיין בבהיא. חלוק. כלומר, והרי אץ לוקחים מדמי שביעית אלא דבר הראוי 50. סירות. והסירות נתםםימ בקדושת שביעית. והדמים מצאים לתולץ, והתנותי אוכל את לאכילה. לדעת ממני שמים ומלח אמם מזון ומלח. 52. מים בקדושת שביעית, ועיץ בבהיא. המירות התיק.

205 194 שביעית פ ו שביעית אין נותבין אותן לא לתוך המשרה ולא לתוך הכבוםה. ר יוס אומ נותנץ אותן לתוך הכבוסה. 26. החמרין והגמלץ והםפנץ שהיו עושין 55 בשביעית, שכרן משביעית. 27. זתים של שביעית אין עושץ אותן בקתכי. רבן שמעץ בן גמליאל מתיר. רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו עושין אותן בקתכי. ר יהודה אומ טוחנין ברחים שלא נטחן בה בשאר שני שבוע. ר שמעץ או כותש ומקפה בעריבה. 28. ענבים של שביעית אץ דורכץ אותן בגת, אבל דורכץ אותן בעריבה. ר יהודה אומ דורס באצבע בחבית תאנים של שביעית אין עושץ אותן גרוגרות, אבל [עושץ] אותן דבילה. ר יהודה אומ ממעיך ומעיב ביד. מפרדין דמונים לעשותן פרד, וסוחטץ ענבים לעשותן צמוקץ. אץ לוקחץ תרומה בדמי שביעית, שלא יביאוה לידי פסול. ור שמעץ מתיר.» לחוך המשרה וכו/ ירוש פ ח ה ה, ל ח ע ב; כדרים פי א ה א, מ ב ע ג; בנלי סוכה מ, א, ; ב ק ק ב א/ 54 החמרין וכו/ ירוש פ ח ה ו, ל ח ע ב; ע ז רפ ה, מ ד ע ג; בבלי שם ס ב א/ ועיין במשכ פ ח מ ה. 55 זהים וכו/ משכ פ ח «p חו כ בהר פ א ה ג, ק ו ע א 56 החקיכו וכו/ ירוש פ ח ה ו, ל ח ע ב.»5 ענבים וכו/ משכ, וחו כ הכ ל. 62 אין לוקחין וכו/ בבלי זבחים ע ה ב/ ועיין במשכ פ ח מ ז. «יוס ד א יוסי «אוט ד אוסר. אותן א אותו. לתוך א לחוך ןהסשרה או לתוךן. הנמסה I א זיתים. ד זתים ן א שביעית. 65 סשביעית ן א ושהיו. שהיו ן ד והגמל. והנסלין ד סתום. ב שיהי I א חסר. מתיר רבן גמליאל ן א שמע בן נמל. 66 שמעון בן גמליאל ן ד בקתבי א בקינבי. בקתכי ך א בריחים ברחים א טוחנו. טוחנין ן ד אוטר. אום ד בקחבי א בקיגבי. 87 בקחכי ד שיהיו. ע נ ב ים של ן א עינבי ו ם. 68 שםעון א שסע או ד אוסר א אום. בעריבה ב ד סת א בהט. " א תאמי. ד תאינים 60 תאנים ב ד סתום. בחבית ד דורכין. דורס ד אוסר.» אום דבלה ד דבילה ב. ד א ונליון כיה ןעושיןן ן ד נדנדות. נרונרות א חסר. של א טפררין ד 1 ספרדין רסונים ן ב וטנניב. ד א וטננב וסנניב ד א טטעך. םסעיך ד אוסר. אום א יביאוהו- ן ב יא ו ה י א צימוקים. ד צמוקים 62 צםיקיו א פרר. ד פריך פרי ריםונין. א הפסול. 63 פסול 54. לתוך הכבוםה. ור יוסי עושה כביסה בחיי נפש, (ירושלמי). ועיין בבה א. 55.שכר! משביעית. כלומר, מותר לשלם להם מסירות שביעית, מותנים זה לזה מתנת חנם. בקתכי *יל בקתבי(כני ד), בקטבי, בקוטבי, והיא כנראה בד קטנה, עיין מיש בבה א. 56. התקינו וכוי. כלומד י', (בנו של רבי) ובית דעו התקינו ותהינו למעשה כשיסת רשב נ זקינם שנחלקו עליו הרבים, וסתם משנתנו שלא כמותו. 57. שלא נטחן וכו. כלומר רחים חדשה שעדיין לא טתנו בה, ואינה טוחנת יסה, והוי ליה שינוי. 58. ומק ס ה וכו. כלומר כותש את הזיתים ומקמה את השמן להין הערבה. 60- איז עושין וכוי. צ ל: עושין אותן גרוגרות אבל אץ עושין אותן דבילה, כני הרשים בתוםמתא. עיין בבה א 61. ו מ נני ב וכוי. כלומר, שלא יטחוט את הדבש כשממעך את התאנים, אלא מנגב ביד. ועיץ בבהיא מסר דין וכוי. כלומר, מוציאין את המרדות ערעיני הרמוניש מתוך הרמונים, ומעמידים מהן ערמה ממני שדרכן בכך, שהרי אחרת אדם מתלכלך כשאוכל את הרמץ כמות שהוא וסוחטיז ילך לאבוד. א ח ר ת ענבים וכו. כלומר, םוחטין אותן לשם ימם, ומותר לעשות צמוקים מן המשואר, שהרי 62. שלא יביאוה וכוי. כלומר, את השביעית, שמא יגע בה טמא, ואץ לה תקנה אלא שרימה. ועיץ בבהיא.

206 שביעית פ ז 195 פרק ז 1. אץ מחללץ (פירות) מעשר שיני על פירות שביעית, ואם חלל יאכלו כחמור שבהן. פירות שביעית ופירות מעשר שיני שנתערבו, יאכלו כחמור שבהן. פירות שביעית שלקח בהן דברים אחרים, יאכלו כחמור שבהן. פירות מעשר שני שלקח בהן דברים אחרים יאכלו כחמור שבהן חומר בשביעית שאץ במעשר שני ובמעשר שני שאין בשביעית. שהשביעית עשה בה את המופקר כשמור, ופסולת אוכלץ כאוכלין, ואוכלי אדם כאוכלי בהמה, וקליפי אגחץ וקליפי דמונים כיוצא בהן, מה שאץ כן במעשר שני. 3. שביעית מתחללת על הכל, ומעשר שני אין מתחלל אלא על. מעות בלבד. 4. שביעית מתבערת מכל מץ ומץ, ומעשר שני אץ מתבער 11 אלא באותו מץ בלבד. 5. שביעית היא ודמיה אסורץ, ומעשר שני או הוא או דמיו אםורץ. 6. [שביעית] אץ לוקחין בה זבחי שלמים, מה שאץ כן «אין מחללין וכו. ימש מע ש פ ג ה ב, נ ד ע א; פסחים פ נן ה ז, ל ז ע א. י וקליפי וכוי. משכ פ ז מ ג.» מעוח בלבד. עיין להלן מע ש פ ב שו 40 וננלי סוכה מ א א. היא ודמיה וכו. משכ פ ח מ ז; חו כ בחל פע ה ג, ק ז ב ; ירוש פ ח ה ז, ל ח ע ב; בנלי סוכה מ נ, ; קידושין כ ח א ; ע ז נ ד ב. 1 >פירוח< ד א חסר (והנקודות בכיי סימן סחיקה<. שעי ד חסר. חלל ן א חילל. 2 כחסור ע נ י. 4-3 שלקח... שכהן ן א חסר. 4 פירות ן א ופירוח. נ י ן ך מ י א ע ב ה ם. ן ש ב ה ן ד כחסור. כהן ב ד סחוס. «חוסר ן א יש. בשביעית ך בשביעי. שני ן א שיני גב פ). ובסעשר ש א י. «את ן א חסר. ואוכלי ן א אוכלי. 7 כאוכלי ן א ואוכלי. ן ך 9 א ץ א ויש בסעשר. «חץ ד אגחים. רפתים ד ריפונין א ריסונים. p ך כך. 8 שני ן א שעי (ב פ<. סחחללת א סתחלל. וסעשר ן א סעשר. 0-8 על סעות ד באותו סין.» בלבד ב ד סתום. פין וסין נ ו. 10 בלבד ב סתום. אסורין ן א אסורות. א א י ן א ץ ו פ י / י ס ע ש ף ע נ י ( א ט ע ע ר מ י ג י. ד ס י «' א שעי הוא ד הר. 11 אסורין ב ד סתום. ןשביעיחן ן כיה ד א ב חסר. לוקחין ד לוקחי. זבחי ן א זיבחי. שלסיס ך שלפי. שאין ד שאי. 2. כחמור וכר. כלומר, אםודץ לאמן וטעמץ מחיצה כמעיש. וטעמי! בעור כשכלה סעו p השדה 3. דברים וכו. כלומר, דברים שנוהגת בהם קדושה, כגון תרומה מע ש וכדומה, יאכלו בשביעית. המו מ קר וכו. כלומר, שאף בסירות שהסקיר בשביעית כדץ נוהג בהם 6. את בחומרות של כולם. ו ס ס ו ל ת וכו. שהרי שביעית בקדושה, מה שאץ כן מעיש שאמו נוהנ בסירות שהסקיר לסני נמר מלאכה. 7. כ או כ לי ב ה מ ה. כלומר, שאוכלי בהמה אץ קדושתם נסקעת נוהגת אף בקש וכתבן ובאוכלי בהמה. מהם כל זp שלא נסםלו מאכילת בהמה, אף אוכלי אדם נשארים בקדושת שביעית עד שיסםלו מאכילת בהמה כיוצא בהן. כלומר, (כלב), מה שאץ כן במע ש שקדושתו מורחת ממנו אחר שנססל ממאכל אדם. 8.ומעשר שני וכוי. כלומר, כאוכלץ,שהרי לעניין שביעית אף צביעה היא בכל.כל שהוא צורך לכם. כלומר, כל מץ מתבער בזמנו, כשכלה מימ מן מין וכו. 9. מכל עיץ בבה א. סירות מע ש. מין וכו. שמא צ ל: באותו זמן, כלומר, בזמן שקבעה משנתנו (מע ש מיה 10. באותו השדה. שביעית, והסרי אינו יוצא בקדושת שהדמים נתסםים כלומר, וכוי. ודמיה היא 8 יה מקדושתו.

207 שביעית פ ז 196 במעשר שיני. 7. חומר במעשר שני, שהמעשר שני קונה את הקנקן, ואסר דמיו, עירוביו ספק עירוביו כל שהוא, טעץ חומש, וטעון וידוי, ואסור לאונן, ולא הותר לאכילה אלא בפדיון, ואץ מדליקין בו את הנר, מה שאין כן בשביעית. 8. אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללץ אותו על חיה ועוף, ועל בהמה בעלת מום, בץ חיץ בץ שחוטץ דברי ר/ וחכמים או לא אמרו אלא בזמן שהן שחוטץ. 9. אחד שביעית ואחד מעשר שני אין פורעץ מהן מלוה וחוב, ואין משלמין מהן גמולץ, ואץ פודץ בהן שמיץ, ואץ עושץ בהן שושבינות, ואץ פוםקץ מהן צדקה, אבל משלחין מהן דבר של גמילות חסדים, וצריכין להודיע, ונותנץ אותן לחבר עיר בטובה. 10. שלש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל, שלשתן של שלש שלש. למה הוזכרו ההר העמק והשפלה, לפי שאץ אוכלין מי בהר על שבעמק, ולא מי שבעמק על שבהר, אלא הר והרו, עומק ועומקו, שפלה ושפלתו. ובסוריא לא אמרו שלש ארצות, אלא אוכלץ מן הראשץ שבה עד שיכלה האחרץ שבה. ר שמעון אומי לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה, ושאר כל קונה וכו/ משנ מע ש פ ג «חומר וכו/ להלן מע ש פ ב, שו 42; בכורים פ א, שו 21.» אחד שביעיח וכו/ ירוש מע ש פ א ה ג, מי ב; ועיין להלן מע ש פ ב, שו 106. אין פורעין וכו/ עיין לעיל פאה פ ד, שו, 51 וש כ. ועיין כ ב ע ד; בבלי קוכה מ ב/ שלש ארלוה וכו/ משכ פ ע מ ב; בבלי פסחיס ירוש מע ש פ א ח א, כ נ מ ב ה כ ל סה נ מ ש / י ו כ ו / ו ד א ו ב ק» הר והרו וכו/ ירוש פ נו ה ב, ל ח ע ל. כ ב ב/ ר שמעון וכו/ משכ פ נו מ ג. 12 שיני י «' «י א שיני (ביש). שהסעשר ד א שמעשר. 3! עירוביו ך עירוביז עירוביו ד ערובו א עירובו טעון ד א וטעון. ואסור ד ואסר..! הותר ך הית ב ס י י י ו I א " דייו מיליקין ד סדליקי. שני ן א שעי. 16 חיץ בין ן ד חיים ובין י ' י י י ב י ' ו ח כ ס י ם I י ו ח כ ס " א י ח כ 0 או ד אוסר א אום. 17 שני ן א מיני 1 8 טחן ן א סהם. בהן א בהם. 19 של ן א חסר. 0 וצריכין ד וצריכי. ל I ם ה. העסק I א י ל ן וח 1. לס ה ד ש ל י מ 2 1 מ ל ע ח ו I א 1 ייז ל ד שלש ןארצ א והעסק שאין ן כיה ד ב א שהן. סי בהר ד א םבהר >בא ריוח ושלש נקודות אחרי סלה זו). 23 סי שבעסק ד סבעסק א טשכעסק. שבהר א טשבהר. והרו ד א והורו ב והרי. עוסק I כ ל ן א חסי א ועסק. ועוםקו ן כיה י א ועסקו ב ועוסקי. 24 שבה ד חסר. 36 אוס ד אומר. 2 י א ת *?*W כלומר. אם זלף r לתוך הקנקן וגפו.ואח כ קרא עליו שם מע ש קנה מעשר, וחייב לאכול כנגד הקנקן ואס ר דמיו. פיסקאזובאהלכאןבאשנרהמןהמקבילהבבכורים,ואמהשייכתלכאן שהרי אף שביעית אוסרת את דמיה. עיץ בבה א. 13. עירו ביו וכו. כלומר, בץ תערובת של מע ש וודאי ובץ תערובת של ססק מע ש אוסרת בכל שהוא, שהרי מע ש הוא דבר שיש לו מתירץ, מסני שאפשר לסדותו 14. לאכילה. כלומר, מחוץ לירושלים. 15.מעשר שני וכו. כלומר, דמי מע ש. 17.אחד שביעית וכר. כל הברייתא מבוארת לעיל, עמ ש 59. ל ש ארצות וכר. ואץאוכלץבכל מדמה ומדמה אלא עד שיכלה האחרץ שבה p השדה למה הוזכרו וכו. כלומר, במשנתנו פיט מיב. 22. מי בהר וכו. כלומר, מבהר (כני ד וכי ע), מה שבהר על סמך מה שעךיץ לא כלה בעמק. וכן להסן. 23. הר והרו וכו. כלומר, כל מה שבהר דינו כהר, ואפילו שפילה שבו, וכל מה שבעמק דמו כעמק, ואפילו הר שבו. (ירושלמי).

208 שביעית פ ז 197 ארצות אוכלין והולכץ עד שיכלה מבית אל, ומיגורדה של קיםריץ. אי זהו הר שלה, זה הר המלך. שפלה שלה, זה שפילות לוד. עומק שלה, מעץ גדי ועד יריחו. 11. אי זהו עומק שבגליל, כגץ עוםר וחברותיה. ר שמעץ בן לעזר או אי זהו הר שבעבר הירדן, כגץ חרים וכגבור גדוד וחברותיה. 30 שפלה שלה, חשבון וכל עריה שבמישור דיבץ ובמות בעל, ובית בעל מעון. עומק שלה, כגון בית גמרה [רמתא] וחברותיה. רבן שמעץ בן גמליאל או סימן להרים מילץ, סימן לעמקים דקלים, סימן לנחלים קנים, סימן לשפלים שקמים, אע פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב. 12. אוכלץ מבית המלך עד 35 שיכלה מבית אל, אע פ שאץ ראיה לדבר, זכר לדבר, ב ני מ ן זאב יטרף, זו ארצו שחוטפת, בבקר יאכל עד, זה יריחו שמוקדמת, ולערב יחלק שלל, זה בית אל שמאחרת. 13. אוכלין ברגילה עד שיכלו אגוטרי, ובגי גליל העליון עד שיכלו לופסי בית דגן וחברותיה, בגליל התחתץ עד שיכלו אוזניות של שמעץ אנא. 14. אוכלץ בתאנים הר שלה וכו/ ירוש פ ע ה ב, ל ח ע ד. ועיין במשכ פ ע מ ב. «שבעבר הירדן וכו. ד. 30 חשבון וכו/ עיין יהושע י ג, י ז.!3 רבן שמעון ח ע ל ה 3 ירוש/ ע נן _33 32 סימן לשפלים וכו/ עיין במשכ פ ע מ ב. י פ ס ח י ם כ ג א/ 3 3 ל הכ,י. ר ו ש, ו כ ו. י 33 ואה הארזים וכו/ מ א י, כ ז. 35 בכי מ ן וכו/ בראשיח מ ע, כ ז. 36 זו ארלו וכו/ ב ר פל ע, ג/ עמ 1276; חכחומא ויחי, סי י ד; הול בובר, סי נףן. 37 אוכלין וכו/ ג. 39 אוכלין וכו/ בבלי פסחים כ ג א/ ק זע ה ה, 3 פ ר ש, ה ף כ 3 ה ר ^ p פ ע מ ה. מ ש כ,» ארצוח ד ארצו. והולכין ד והולכי. וסיגורדה ד וםיגדרה א וםנידרה. קיסריון ד קיסרון ה ו א. 37 שפלה ן א ושפלה. שלה ד חסר. זה ד א זו. א קיסרין. אי זהו ך אחה הו א אחה ע ט ק. 28 יריחו ב ד סחוס. אי זהו ד א אחה הוא. עוסק ן ו א ן ד א ש ס לח < ע ן ט ק שפילוח ן א ש ס ע. «2 לעזר ד אליעזר א אלעזר. או ד א אוס. ן ע ו ס ר ( א נ י נ י ס ר ש ט ע ו ן א ע ט ק. אחהו א איזה הוא. הרים ד הריס. ועבור ן א חסר. גדוד ד גדור. א חסר. וחברוחיה ד וחברוחיו. 30 שסלה א ושפלה. 31 עופק ן א עפק. נפרה ד נפרא. [רסתא] ן כ ה ד א ב חסר. שםעון ב ן ג ם ל. 33 או ך אוסר א אוס. 33 לשפלים ן א לשפלה. אע ס ך א אף ש ם ע בן גטליאל ן א >א ואף) על פי. ראיה ד ראייה. הארזים ן א הארץ. 34 בשקפים ד בשקפים. לרוב פ לרב. ת א ל. אע פ ד א אף (א ואף) על פי. בניסן פ ד בגיסין. ב י ת ל א א חסר. 35 סביח אל ד פבי ד א זו. 87 זה בית אל שסאחרח ן א זו יריחו שסאוחרת. ב ד סחוס. ברנילה ן ן m ר. 36 בבקר ד בבוק,טי. 39 בגליל ן א וגליל. אחניות ד אחניו א אזניות. שםעון ן ב ד ברנליה. 38 ובג ן כיה ד א. ד ט עז אנא בד סתום. בתאנים ן ך בתאנה. 27. הר שלה וכו. כלומר, של יהודה. 29. חדים וכגבוד וכוי. ציל: הרי מכוור וגדור וכו, כגי הירושלמי ומקבילות. עיין בבה א. 30. ש בפישור וכו. ציל: אשר במישור וכוי, והוא המשך הפסוק ביזצשע י ג, י ז. 32. סימן להרים וכו. יש כאן הגדרה מדעית לצורת שטחי הארץ ע ס הצמחים שהם מגדלים. וסימן להר הם העצים שקוראים להם עכשיו גבסעות) אודן וכוי. 34.מ בית המלך וכו. בית המלך הוא תחום הר הפלד מ מ כ ר לעיל ) ש י 7 ט יעיין בבה א. 38.אגוטדי וכוי. טיב הצמחים אגוסדי ולופסי לא נתברר לי. ועיץ בבהיא. 39. אוזניות וכוי. צ ל: אוזניות של שמעונייא, כלומר, של שמרץ (יועשע י ט, ט ו<, בהגהתו מכתה של ר ש קליץ. עיין בבהיא.

209 198 שביעית פ ז «עד שיכלו פגי בית וגי. אמי ר יהודה לא הוזכרו פגי בית וני אלא למעשרות בלבה פגי בית וני ואהיני טובניא חייבין במעשרות. 15. אין אוכלין על הרפיחץ שבעכו. ר יוסי או אוכלץ על הרפיחין שבעכו(אוכלין על הרפיחין) ועל הדיפרא, אבל לא על םיפוניות. ר יהודה אומ אף על םיפוניות. ר יוסי [אומ ] דיפרה שביכרה עד שלא יכלה הקיץ, אוכלין «עליה. אוכלץ בענבים עד שיכלו דליות שבאכל. אם יש אפילות מהן אוכלץ עליהן. ושאר ארצות אחת לזתים ולתמרים. אוכלין מתים עד שיכלה אחרץ [שבתקוע]. ר ליעזר בן יעקב או אף של גוש חלב, כדי שיהא עני יוצא ולא יהא כלביא רובע, בץ מראשו בין מתחתיו. אוכלץ בתמרים עד שיכלה אחרון שבצוער. 16. רבן שמעץ בן גמליאל או אוכלץ על מה 50 שבכיפץ ואץ אוכלץ על מה שבשיצץ. ושאר כל פירות האילן, כגון העוגסין «* ר יהודה וכו/ פסחים הכ ל; עירובין כ ח ב/ «אין אוכלין וכו/ ירוש פ ע ה ד, ל ע רע א. «אוכלין וכו/ ירוש הכ ל. ועיין במשנ פ ע מ ד. «דיפרה שביכרה וכו/ ירוש הכ ל. «אוכלין בענבים וכו/ בבלי פסחים כ ג א/»» אחה לזחים וכו/ משכ פ ע סמ ג. י* של גוש חלב וכו/ ירוש פ ע ה ג, ל ח ע ד; בבלי הכ ל. «בחמרים וכו/ ירוש הכ ל; בבלי הכ ל; שם כ ב א/ «רבן שמעון וכו/ בבלי הכ ל. 40 פני בית וני ד מי בית עני. בית מי ן א ביתיאני. בית וני ד בית אוני א כיתתי. למעשרות ן א [לעינין ן סעשר. 41 בלבד ן א חפר. בית מי ד בית אמי א ביתייני. טובניא ן א דפובניא. חייבין בפעשרוח ן א חייבות בפעשר. 42 על ן א את. הרפיחין ד הספיחין א הרחיפין >ביפ<. אי ד אופר א אופי. שבעכו ן א חסר אוכלין על הרפיחין ד א חסר. 43 סיפמיות ד שיפמיות א סיפומיות ר... סיפמיוח ן א חסר. אוס ד אופר. 44 סיפמיות ד היפמיות. [אוס 1 כיה ד א אי ב חסר. דיפרה ד א דיפרא. שביכרה ן א שביכירה. עד ן כיה ד א ב על. שלא יכלה ד א שיכלה. 48 בענבים ד בענבי. שיכלו ן ד שיכלה. שבאכל ד שבאשכול א שבאשכול ןשל אבלן (ובכיי ישנן שתי נקודות לפני הסלים הסוסנרות ולאחריהן. ואף הסלים עצפן פנוקדות). אפילות ד אפיל. 40 עליהן ד עליהם. ארצות אחת ד ןכלן ארצו אחד. לזתים ן א לזיתים. מתים ד א בזיחים. 47 אחרון ד האחרון.!שבתקוע] ן כיה ד א מליון ב. ליעזר ד אלעזר א אליעזר. או ד אוסר א אוס. של ך על. נוש ן א גש 48 ולא יהא סביא א ויביא. בין ד ובין. 40 אחרון ד האחרון. שבצוער ב ד סחוס. בן נסליאל א חסר או ד אוסר א אוס. פה ן א בין. 60 שבכיסין ד שבכופין א הכיפין. םה שבשיצין א ןשלן בין השיצים. העונסין א העונסים. 40.אלא למעשרוח. כלומר, אעמ י שהם דקים וקםנים. 42.הרמיחין וכוי. עיין בשנויס, וכנראה שצ ל: הטםיחץ כבמשנתנו. וםירש הערוך שהם כמין כדים בראשי מות והצמודים מקננים בהם, והם צוברים זרעים לתוכם. ועיין מיש לעיל מ ג שו 13 ד ה ממחים. 43. ה ד י מ ר א. כלומר, על המירות השניות של אילן העושה שתי בריכות בשנה. מי מוניו ת. כלומר, סתווניות, סירות הבאות בסוף הקיץ ובסתיו. 45. ש ב א כ ל צ ל: שבאבל,והוא אבל כרמים שנזכרה בשוסטים ייא, ל נ. גרשיי). 46.ושא ר ארצות וכוי. בד: ושאר כל ארצות וכוי. והמלה.ושאר היא באשנרה ממשנתנו(סיס מ 0, וכאן צ ל: כל ארצות וכוי. 48. רו ב ע וכוי. כלומר, רובע קב זיתים, מסני שסחות מכאן אץ בו כדי סיסול, ודמו ככלו. 50. שב כימין וכוי כלומר, על התמרים שנשרו ונשארו בתוך כמות התמרים, בץ הלולבים, אבל אץ אוכלץ על מה שנשר לתוך הקוצים שמסביב לדקל, מסני שאץ החיה מחםשת שם. (סירוש הגאונים ורש י). ה עונס ין. האגסים. ושאר הממים נתבארו בבה א.

210 שביעיית פ ז 199 והקרסטמילין והפרישץ והעוזרדץ, אוכלץ מה שבהר על שבעמק וממה שבעמק על שבהר. 17. ר, שמעץ בן אלעזר [אומר] כולן כחרובץ. אוכלין עליהן עד שתרד רביעה שניה. אוכלין על הירק של השלחץ, לפי שאינו כלה. שורשי קולםי כרוב שיבשו אםורץ בהנייה. ר שמעץ או שורשי קולםי כרוב אע פ שיבשו אוכלץ עליהן. כיוצא בו, מגביב ויביש צריך לבער. 18. מאימתי פורשץ משבילץ שבשדות, עד שתרד רביעה שנייה. אמ ר יוסי במי דברים אמורים בזמן שהשנים כתקנן, עכשיו שנתקנסו שנים, אפי לא ירד אלא גשם אחד בלבד צריך להלך. רבן שמעון בן גמליאל או גשמים שירדו שבעת ימים זה אחר זה ולא פסקו, יש בהן כדי רביעה שנייה. 52 כחמבין. ילוש פ נן ה ג, ל ח קע ד. «מאימתי וכו/ ירוש ב ב פ ה ה א, נרו ע א; בבלי העניה ו ב ; ב ק פ א א/ ב/ ועיין במשנ פ נו מ ז. י«גשמים שירדו וכו/ להלן העניה פ א ה ד; ירוש כאן פ נו ה ז, ל כו ע א; נדרים פ ח ה ו, מ א ע א; בבלי העניה ו א ; נדרים ק ג א/ 61 והקרסטםילין ד והקר טםילין א והקרוסטםילין. והעחרדין ן א והעחררין. מה ד א סםה ב ח ס ר. 63 שניה ד א שנייה. ב ך פתוח. 63 שבהר ב ד סחוס. [אוסרן ן כיה ך. א אופ. ח ין..6 שאינו ן א שאין. בהגייה ך א בתאה. שסעון השלחין ד ןבי ן שלחין א!ביתן השל א שס עי או ד אוסר א אופ. שורטי ד חסר. אעיס ד א אף על פי. סנביב ן ד ד ב ש א ד ב ש.»6 לבער ב סתום. פשבילין ד פשבולין. עד שתרד ד א סשתרד א סנבב. ויביש 6 7 אס ד אסר. בסי ד א בסה. דברים אסורים ן א דבר אסור. כתקגן ד א בתיקנן. שנתקנםו ן א שנתקייסו. 68 שגיס א שגים ןאילון. אפי ן א אפילו. 69 או ן אוסר. בהן ן א בהם. 51.על שבעמק. כלומר, ובלבד באותה מדמה. 52.כחרובין. כלומר, שאץ להם שלש ארצות, ואוכלץ עליהם עד שיכלה האחרון שבהם בא י. 53. עליהן וכו. כלומר, את העלימ (. ר בי ע ה שניה. כלומר, הגשם השני, והוא כיג במרחשץ. שלהם (של עונסץ וקרססמילץ וכו של השלחין. כלומר, ירק שחמתו כ כ מרובה שנתקיים אםילו בבית השלחץ (ארץ יבשה וצמאה למים), אינו כלה אסילו בשםמית, ואוכלים עלמ את ממו. 54. קו ל מי כרוב וכו. כלומר, שרשי בדי כרוב שיבשו, ואמם רנילים למאכל אדם, אסורים בהנאה, ואץ מםיקים בהם (עיין לעיל מיה שו 34 ואילו). והלשץ היא באשגרה מלעיל (מיל), וכאן הכוונה שאץ אוכלץ עליהם ירקות, הואיל ויבשו, ואץ דינם כברישא. 55. אוכלין עליהן. למי ריש מכמון שעדיץ לא הוקשו כעץ, עדיין אוכלים עליהם. כיוצא בו מגביב וכו. כלומר,אם יבשו כל כך שבירק אחר כמצא הוא כבר מגבב ביבש לאכילת בהמה בלבד. הרי דמו ככלה p השדה אפילו לריש, ואץ אוכלים עלמ ירקות לחים, מפני שאץ אוכלים מן הלח על היבש אפילו לריש. 56. מאימתי פור שין וכו. ברייתא וו מדברת בכל השנים (ולא באה לכאן אלא אגב רביעה שניה), ומחמת חשש מל אתמן עלה, ומשתרד רביעה שניה אסור להלך בשבילץ שבשדות על זרים. ועיץ בבהיא. 57. שנת קנמו וכו. כלומר, שנתקלקלו. 58.צרי ך להלך. נראה שציל: צריך לה 1 מ]לך, כלומר, צריך להמלך ולזעדע בטיב השדה, שמא קשה לה הדריסה אפילו אחרי הגשם הראשון יעיין בבהיא.

211 200 שביעית פ ח פרק ח 1. בראשונה היו שלוחי בית דץ יושבין על פתחי עיירות. כל מי שמביא פירות בתוך ידו נוטלין אותן ממנו, ונותן לו מהן מזון שלש סעודו/ והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר. הגיע זמן תאנים, שלוחי בית דין שוכרין פועלין, עודרין אותן, ועושין אותן דבילה, וכונסץ אותן בחביות, ומכניםץ אותן 5 לאוצר שבעיר. הגיע זמן ענבים, שלוחי בית דץ שוכרין פועלץ, בוצרין אותן ודורכין אותן בגת, וכונסץ אותן בחביות, ומכניסין אותן לאוצר שבעיר. הגיע זמן זתים, שלוחי בית דין שוכרין פועלץ, ומוסקץ אותן, ועוטנץ אותן בית הבד, וכוגסין אותן בחביות, ומכניסץ אותן לאוצר שבעיר. ומחלקץ מהן ערבי שבתות, כל אחד ואחד לפי ביתו. הגיע שעת הביעור, עניים >» אוכלין אחר הביעור, אבל לא עשירים דברי ר יהודה, ר יוסי אומ אחד עניים ואחד עשירים אוכלץ אחר הביעור. ר שמעץ אומ עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור. 2. מי שיש לו פירות לחלק, מחלקן לעניים. מי שיש לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור, מחלק מהן לשכניו ולקרוביו וליודעיו, ומוציא ומניח על ביתו, ואומ, אחינו בית ישראל כל עניים אוכלין וכו. משנ פ נו מ ח; הרכ בהר פ א סה ו, ק ו רע ג. 11 י שמעון וכו. ירוש פ ע ה ס, ל ע ע א. מחלק וכו. עיין במשנ חנ ל. נוטלי[ I א לתוך. 3 בתוך ן ד ע רו. עיירות א פיתחי. פתחי ן א טחזרין. 1 יושבין ן 3 אותו ן א חסר ד א סעודות. סעוח א חסר. טחן ן ד א ונותנין. ונותן א [היון נוטלין. ד ועושי. ועושין א ועודרין. ד עודרי 4 עוררין ך ביד. בית יין א תאינים. ד תאני תאנים בחביות ך [בהן בחביות א וםכניסין. 6 וכונסין 6 מצרין א ובוצרין. ד חסר. וכונסין... בחביות וסוסקין א פועלים. פועלין ן ד ביד. בית דין ד זיתי א זיתים. 7 זתים ד וםכניסי. וסכניסין ך ןזםןן שעת» שעת א וסחלק. וסחלקין ד אוצר. אותן א בבית. 8 בית j א טוסקין. ר א ודי אוס ד אופר. 1 נ אוכלין ד אוכלי. שפעון ן א שפעי. אום ד אח. 1 0 אחר םחלקן ן א ןסחליףן פחלקן מהםוסנר תוקן: פחליקן, ונפחק עיי ד חסר סי... לעניים ד אוסר. ישראל כל ד ואוסר א ואו. ואום א ןפחחן ביתו. 14 ביתו א לשכיניו. 13 לשכניו ן נקודה). א ישר. 1.בראשונה וכו. כלומר, כשהיתה יד ביד תקיפה. 2.שמביא טירות ומי. סי הרמבין.שהביא מן הבכירות* מ פ נ י *עייין לא הושיבו שומרים, עיץ לעיל דמאי פיא שו 7. ועיין מיש להלן שוכרין סועלין וכוי. ביד נהט כאן בכל הדברים האסורים ליחיד. ומסתבר שהושיבו שומרים על הכרמים ועל השדות, עיץ בבהיא. 4. עוד ר ין וכוי. הנכון הוא בריש דיר: ו או ר ין וכו, כלומר מלקטין את התאנימ, עיץ בבהיא. 7.ועוטנין וכוי. כלומר, מכניסים למעטן. 8. בית וכוי בכי ע ובראשונים: בבית וכוי. 12. מי שיש לו וכו. הברייתא חוזרת לזמנים ולמקומות שלא היה שם אוצר ביד. ומלמדת הברייתא לאדם שיש לו הרבה מידות והוא יודע שלא יוכל לאוכלם (לא אותם ולא את דמיהם) למני זמן הביעור, מוטב לו לחלק את הסירות לעניים למני זמן הכעור, ויקיים מצות צדקה, שאם יגיע זמן הבעור יצטרך להסקירם, ושמא מכו בהם עשירים. 13. מחלק מהן וביי כלומר, מזון נ סעודות לכל אחד (כממורש במשנתנו), ואמו רשאי ליתן מתר מכאן לכל עני ועני. עיין מיש לעיל.

212 שביעית פ ח 201 מי שצריך ליטול, יבא ויטול. חוזר ומכנים לתוך ביתו, ואוכל והולך עד שעה שיכלו. 3. הקפת החנות אינה משמטת. אמ ר נראץ דברי ר יהודה בכותב מעות, דברי חכמים בכותב פירות. 4. כתובת אשה פגמה וזקפה הרי זו משמטת. פגמה ולא זקפה, זקפה ולא פגמה, הרי זו אינה משמטת. 5. המלוה את חבירו על המשבץ, אע פ שהחוב מרובה על המשכון, הרי זה אינו משמט. 6. המלוה את חבית על המשכץ, או בשטר שיש בו הפותיקי, הרי זה אינו משמט. וכשם שהשביעית משמטת מלוה, כך שביעית משמטת שבועה. דבר שהשביעית משמטתו משמטת שבועתו, ודבר שאץ השביעי משמטתו אץ משמטת שבועתו. ר שמעון או הוא משמט ואץ יורשץ משמיטין, שנ שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו. 7. ר יהודה או פרוסבול המקושר, הדיינין חותמץ מבפנים והעדים מבחוץ. אמרו לו אץ מעשה בית דץ צריכץ קיום. 8. חמשה שלוו בשטר אחד, כל מי שיש לו קרקע הקפת החנוה וכו. משכ פ י מ א. ועיין ספרי ראה פי קי ב, עמ 173. ל! כחובה אשה וכו. ירוש פ י ה א, ל נו ע ב; בבלי ניכוין י ח א/ «! המלוה וכו. בבלי ב מ מ ח ב ; 0. 3 הפותיקי מ ע י ג ן ע י י ן 3 מ ש כ / ע ן ע י י ן י מ ק / ע י p p ^ ^ ש 3 ן ע ן ח מ ל ב,. «משמעה f 3 מ p 3 ^ א,. 3 3 ל י ג י נ ן י ן ב. ע ע / / י י ן / / ^ ^ ן כ ן / ע י י ן י מ ש, אין משמעה וכו. עיין להלן כתובוח פ ע סה ג ש 3 ו ע ו ת cp 22_3 > r מ ש כ / ו ע ה. שב ש מ ו ע וכו. «ואין יורשין וכו. עיין בבלי גיעין ל ז א ; ב ק ל ו סע ב. ובבלי שבועות מ ח ב. דברים ע ו, ב. > יבא א חסר. ויטול ן א יטול. לתוך ד לתו. 18 שיכלו ד שיכולו. סתום. החנות I ד החנו א חנות. אינה ד ןםשסטת דברי רבי יהודה וחכםים אום ן אינ א אין [טשםטח דברי ר יהודה וחכם אום ] אס ר ד א ר. יהודה ד יהוד. 17 סעוח ן א סירוח. דברי ד א ודברי. חכסים ס ר. 18 סשסטח ד פשסטוח. ב סחוס. א חכם. סירות ן א םעות. 8-17! הרי זו ן א ח חכייו ד חברו. אע פ ך א אף על פי. הרי זה ן א חסר. זה ד זו. סשםט ד םשסיט. ב סתום. 2 0 חבייו ד חברו. הפותיקי ד אפותקי. 21 פשפט ד טשטיט. שביעיח ן א חסר. דבר ד ןשנ חה דברן דבר. 22 שהשביעיח ך שהשביעי. השביעי ד השביעית א שביעית. 23 או ך אופר. סשסט ד פשסיט. שנ ך שנאט. 24 אשר... ברעהו ן א חסר. ברעהו ב ך סחום. או ך אוסר ד ס ע מ.»2 בית דין ך ב ד. א אוס. פרוסבול ך א פרחמל. 25 והעדיס ך והעדי. םעשה קיום א קייום. אחד ד אח. 16. ה ק ס ת החנות וכו. מימקא ממשנתנו דמיי, והתוספתא מכוונת לדברי ר יהודה שס: הראשון הראשון משמט. 17. מעות וכו. כלומר, אם החנווני כותב על סנקסו את סכום הכסף שחייב לו הלוקת, ולסיכך כשקנה סעם שניה נזקסה הראשונה במלוה ומשממת. אבל אמ כותב את מדת המירות, וכשבא לשלם מחשב את המעות וגובה ממנו, הרי עדיין לא פקע מהם דק הקסה, ואמה משמטת. ועיין בבהיא. סנמה וכוי. כלומר, שקבלה מקצת הכתובה תקפה את השאר במלוה. 19. אינו משמט. כלומר, ואפילו את עודף ה ח ו ב ועיין בבה א. 20.על המשכון וכו. כלומר, על משכנתא, על קרקע. עיין בבהיא. 21. שבועה. כלומר. אם הודה במקצת למני שביעית, תתחייב שבועה, ולא נשבע, שביעית משמטת את השבועה, אעמ י שיש כאן עדיין תביעה, שהרי שביעית אמה משמטת מלוה שכמר בה. ועיין בבהיא. 22. שאין השביעי וכו. כגון שבועת הארימץ, השותמין, הקמת חנות וכדומה עיין בבהיא םרוםבול המקושר וכוי. שזעא כותב את הנוסח בסנים, בוסל אותו, והעדים חותמים מבחוץ. וחוזר וכותב את הנוסח מבחוץ. עיץ בבהיא.

213 202 שביעית פ ח כותבץ עליו פרוזבול, וכל מי שאץ לו קרקע אין כותבץ עליו פרחבול. רבן שמעון בן גמליאל או אפי אחד שיש לו קרקע, כותבץ עליו פרוזבול. 9. ללוח קרקע, ולמלוח אץ קרקע, כותבץ עליו פרוזבול. למלוח קרקע, וללוה אץ קרקע, אץ כותבץ עליו פרוזבול. לו אץ קרקע, ולערבין לו קרקע, ולחייבץ לו קרקע, כותבץ עליו פרוזבול. 10. עציץ נקוב כותבין עליו פרוזבול, ושאינו נקוב אץ כותבין עליו פרוזבול. ר שמעון אומ אף שאינו נקוב כותבץ עליו פרוזבול. ר חוצפית אומ כותבץ לאשה על נכסי בעלה. אימתי כותבי פרוזבול, ערב ראש השנה של שביעית. כתבו ערב ראש השנה של מוצאי שביעית, אע פ שחחר וקורעו לאחר מכן, גובה עליו והולך אפי לזמן מרובה. רבן שמעץ בן גמליאל אומ כל מלוה שלאחר פרחבול הרי זה אץ משמיט. 11. הגוזלן, ושהלוה מעותיו בריבית ושעשו תשובה והחזירו גזילן, כל המקבל מהן אץ רוח חכמים גוחה הימנו «ללוה קרקע וכו/ עיין ירוש פ י ה ו, ל נו ע ד. ועיין במשכ פ י מ ן ולערבין לו וכו/ בבלי ניכוין ל ז א/ ועיין ירוש הכ ל. 31 עליז וכו/ בבלי הכ ל. ועיין במשכחכו פ י מ ז ובירוש שם. 33 ר חולפית וכו/ עיין בירוש פ י ה ו הכ ל ובמשכ פ י מ ו. 37 הגוזלן וכו/ ירוש פ י ה כו, ל ע ע ד; בבלי ב ק ל ד ב/ 27 עליו... עליו ן א לו... עליו פרוזבול רבן ד פרוסבול רבן. 28 שטעון בן נטליאל I א שסע בן נסל אי ד אפי א»י ד א אסילו. עליו א לו. פרחמל ך פרוסבול. ב ד סתום. 29 ללוה ן א ללווה. פרחבול ד פרוסבול לסלוח... פרחבול ד חסר. 30 וללוה ן א וללווה. לו אין ד לו אין ןלון. 31 לו ן א חסר (ביפ<. סרחבול ד פרוסבול ב פרחבול ןלו אין קרקע ולערבין לו קרקע ולחייבין לו קרקע כוחבין עליו כוחבין עליו פרחבולן ב ד סתום. 32 פרחבול ד פרוסבול >ביפ<. שפעון א שפע. 33 נקוב ן ך נקב. פרחבול ד פרוסבול. חוצפית ד חוצפו א חיצפית. אוס ד אופר א או. 34 בעלה ב ד פחוח. כותבי ד א כוחבין. פרחמל ד סרוסבול א נעליו! פרחבול. ערב... כחמ ן אחסר. שביעית ך שביעי. 38 השנה ד השני. שביעית ד שביעי. אע ס ד א אף על פי. שחחר ן א שחזר. וקורעו ד א וקרעו. פכן ן א סיכן. 36 אסי ד אפילו א ואפילו. 37 שלאחר פרחבול ד שלאח סרוסבול. אין ד א אינו. םשםיט ן א סשסט ב ד סתום. הנחלן ד א הנזלן. ושהלוה ן א ופלוה 38 ושעשו ד א שעשו. נזילן א נזילו. כל ד ןאין סקבלין סהןן כל. אחסר. סהן ן א סהם. כותבי וכו. כלומר, לכתחילה יכתוב את הפרוזבול לפני שביעית, מפני שאץ ב ד נזקקין 34. אימתי לו לכתוב פרוזבול בשביעית, אבל ע*ם החוב אמו משתמט עד סוף שביעית, ואם כתב בערב ר ה של פרוזבול 37.שלאחר ועיץ בבה א. מוצאי שביעית כשר וטיבה את חובו, כמפורש להלן. כלומר, אפילו לוה אחרי שכתב את הפרוזבול איטי משמט, ממני שהוא מיימה את כח ביד לנכות את וכוי. תשובה וכוי. בד ובכייע: שעשו 38. ושעשו חובותיו להבא, והוא חולק על משנתנו. עיץ בבהיא. תשובה, ואף למנעו המירוש כן, עיין בבהיא.

214 מסכת כלאים [פרק א ] 1. כל הזוגות שמנו חכמים, מין במינו אינן כלאים זה בזה, ושאר ירקות השדה וירקות העה, מץ במינו איגן כלאים זה בזה. השבת והגופגץ, הכיםבר והכרפס, אע פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה. הקישואץ והדלועץ, והאבטיחים והמלפונות, אינן כלאים זה בזה, ותורמין ומעשרץ מזה על זה דברי ר מאיר. ר יהודה ור שמעץ אומ כלאים זה בזה, ואץ תורמץ ומעשרין מזה על זה. 2. הוסיף ר עקיבא השום והשמנית, והבצל והבצלציל, והתורמוס והפלוסלוס. אמ ר שמעץ לא היה ר עקיבא שונה אלא בשני זוגות אילו, אלא התורמוס והפלוסלום אינן כלאים זה בזה. 3. בתחום אריח היו מרכיבץ תפוח על גבי אוזרד. מצאן תלמיד אחד, אמ להם אםורץ אתם, הלכו וקצצום, ובאו ושאלו ביבנה אמרו יפה אמר [אותו] תלמיד(אחד). 4. בשוקי של צפורי היו מרכיבץ קרוםטמיל על גבי עוגס, מצאן תלמיד אחד, 3 הקישואין» הזוגוח וכו/ ירוש פ א ה א, כ ו ע ד; שם ה ד, כ ז ע א; בבלי פסחים ל נן א/ * ותורמין וכו/ עיין נמשכ חממות ספ ב וכלאים פ א מ ב. וכר/ ילוש פ א ה ב, כ ז ע א. * בחחום אריח וכו/ יפוש פ א ה ד, כ ז ע א (שחי הבבות 8 היסיף וכו/ משכ פ א מ ג. עד שו, 13). ועיין נמשנ פ א מ ל. ותופגין ן א הגופנין. 1 השבח ן א חסר. תנה ן א תעה. 2 השדה ן א חסר. נו. אזן ד אי והדלועין הקישואץ ד הקשואין. 3 אע פ ך א אף על פי. א והכוסבר. הכיסבר ד הכוסבר כלאים ד כלאי. והפלפונות ך והפלפתו א והסלפפונות. 4 והאבטיחים ד והאבטיח. א והדילועין. ןי. 6 ר יהודה ן א ור יהודה. ור שטעון ן א [ר יוסי] ן ת ר ס י ן ) ו ב ץ ה ש ו ר ן ת ת לר ה א ד ו ת ו ר ס, ותורפין ן עקיבא זה ב ד סחוס. «ופעשרין ן א ופעשר. תורםין ן א חורם. אוס ד אופר. יי שסעין והבצלציל ן א והבצלצול. והשפניח ד והשטני. והשום. והשסנית ן א השומנית השום ד עקיב. בשני ן א רבן שסע ןבן גסל ן. ר שםעון ן אם ך אסר א א. 7 והפלוסלוס ד והפלוסלום. א חסר. כלאים ד כלאי. והפלוסלוס ד והפלוסלום. אלא ן א אבל. י. ד א ל 8 אילו ן א בשתי. (אחד) ן ב חסר. ד א. (אוחו] ן כיה אסר ן א אס. 10 אסרו ן א ואסרו. להם א להן. קרוסטםיל ך קרוסחסין 11 בשוקי של צסורי ן א בשקי של ציסרי. ד א חסר. ופנליין ב הונה: אות,. סצאן ך םצאו. עונס ד עתם. א קרוםטסל. אבל מין מזוג אחד עם מין מזונ השני הוא כלאים. ו. שמנו וכו. כלומר במשנתנו מיא מיא. 2. חש בת וכו. כל המינים נתבארו בבה א; והברייתא מלמדת שהם כלאים, אעפ י שכולם ממשמחה אחת. אבל עיין בבה א. ולדברי ר ע אף אילו אעם כלאים. 6. הוסיף וכו. סימקא ממשנתנו מיא מינ. 9. אוזרד. צ ל: אוזרר, בשני וכוי. הנר א פניה: שתה בזונות וכוי ועיין בבה א. אלא 7. שונה כלומר, בשדה בית שקיא, בבית וו. בשוקי וכו. כלומר, חוזרר, חיזרר, שהוא מין תמוח מדברי. השלחץ. 203

215 204 כלאים פ א אמ להן אסורין אתם, הלכו וקצצום, באו ושאלו ביבנה אמרו מי פגע בכם אינו אלא מתלמידי בירב שמיי. 5. ר נחמיה או דלעת ארמית ומצרית כלאים עם הרמוסה. 6. חמשה דברים נאמרו בדלעת יונית, אסורה בסיבוך על גבי זרעים, עוקצה טפח, אוסרת כל שהוא, ומביאה את הטומאה וחוצצת בפגי הטומאה, והנודר מן הדלועין אין אסור אלא בדלעת יונית בלבד. 7. תרעול טווס ותרעול פםיאני, אע פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה. 8. נר יודא אמר פרדה שתבעה זכר, אין מרביעין עליה לא מן הסוס ולא מן החמור אלא מן הפרד. שור ושור הבר,] חמור וחמור הבר, חזיר וחזיר הבר, אע פ שדומץ זה לזה, כלאים זה בזה. 9. חמשה דברים גאמרו בשור הבר, אסור משום אותו ואת בגו, וחלבו אסור, וקרב לגבי המזבח, וחייב במתנות, וניקח בכסף מעשר לזבחי שלמים, אבל לא לבשר תאוה, והרי הוא כבהמה לכלדבר. ר יוסי אומ זהו תאו הכתוב בתורה, ומותר משום אותו ואת בנו, וחלבו מותר, ופסול מגבי מזבח, ופטור מן המתנות, וניקח בכסף מעשר לבשר תאוה, אבל לא לזבחי שלמים, והרי הוא כחיה «ר נחמיה וכו/ ירוש פ א ה ב, כ ז ע א; בבלי כדרים כ א א/ ועיין במשכ פ א מ ב. חמשה וכו/ כל הברייתא בירוש שפ ב, כ ח ע ב. -*! אשורה בשיכון. משכ y D נופח. משכ עוקלין ספ א. כל שהוא. משכ ערלה פ ג מ ז. ומביאה p וכו/ משכ אהלוח רפ ח.»! והכודר וכו/ להלן כדרים פ ג ה ו. ל«חמגול וכו/ ירוש פ א ה ו, כ ז שע א; ב ק ספ ה, ח ע א; בבלי שם כ ה א/ ר יודא וכו/ בבלי כתובות קי א ב ; חולין ע ט א/ ועיין במשכ פ ח מ ד ופ א מ ו. 1 9 שור וכו/ ירוש ב ק הכ ל. ועיין במשכ פ ח מ ו. חמור וכו/ עיין במשכ פ א מ ו. 3* ר יוסי וכו/ שפרי ראה פי ק, עמ 160. ועיין במשכ פ ח הכ ל. 12 אט ך אסר. הלכו ד הולכו באי ד א ובאו. 13 בי רב ד חסר. א בית. שסי, I ד א שםאי. ב ד סתום. או ד אוסר א אוס. וטצרית ד וטצרית [ויוני ]. 14 עם הרטוסה א [היוונית כלאים ן עם הרםוצה. יונית א יוונית. 18 בסיבוך ד לסכך. שהוא ד שהיא. וסביאה ן ך וםביא א טביאה. 18 הטוסאה ן א פתוח. והנודר ן א הנודר. הדלועין אין ן א הדילועין אינו. אסור ד אסר. יונית א יוונית. ל! בלבד ד סתום. ותרננול ן א חסר. פסיאני ך פסאני א ופיסית,. אעיט ד א אף עלפי. 18 בזה ן א סתום [ר יודא... הברן ן כיה ד ב חסר. יודא אפר ן א יהודה אופ. פרדה j ב ד פדרה א פירדה. עליה ן א אוחה. 19 הפרד ן כיה א. ב ך הפדר. וחפור הבר ד וחפור חבר. 20 אעיס ד א אף על פי. שדוסין j ך שדופ. 21 וקרב ך וקרוב. הפזבח ד א שבח. 23 זהו אזה. הכתוב ד א האפור. ופוחר ן א פוחר. 24 פנבי ד נכי א לנכי. פן הפתנות א םפתנות. 25 הוא ן א היא. כחיה ד כחייה. הרמוסה. צ ל: עם נהיונית כלאיש עם הרמוסה, עיץ בשנרס ובבהיא. ודמומה הוא כתיב 14.ע ם 15. ב ם י כ ו ך אחר לרמוצה, כלומר מץ דלעת מרה שאץ אוכלים אותה אלא אם ממתקים אותה ברמץ. אבל מ מ ח. וכו. ממני שעליה רחבים ומסתבכים בזרעים, תראה כאילו זרע ירק יחד עם זרעים. כלומר, כל שהוא. אם העוקץ הוא יותר מטםח מונע בו אינו כנוגע בדלעת, ואינו מסמא אותה. כלומר, מרד עם מרדה המרד. 19. מן דלעת של איסור אמה בטלה אפילו באלף של היתר. שאמותיהן שוות.

216 30 35 כלאים פ א 205 לכל דבר. וחכמים אומ תאו בריא לעצמו, שור הבר בריא לעצמו. 10. אין נוטעץ שרביט של רמץ ולא עקצין של רמץ בצד סדן של שקמה, ואין נותנץ זמורה בין שתי קורות, כדי שתבלע ביניהן, ואץ נותנין שני מינץ בשפופרת אחת, כדי שיבלעו זה מזה, ואין מרכיבץ זתים ברכב של תמרה, מפני שאילן באילן. 11. אץ מרכיבין כשות על גבי האיזמא, ולא תרד על גבי ירבוז, מפגי שירק בירק. 12. אין מרכיבץ כשות על גבי האגא, מפני שירק באילן. ר יהודה מתיר ירק באילן. אילן בירק, רבן שמעון בן גמליאל מתיר משום ר יהודה בן אגרא איש כפר עכו. 13. הנותן מעה של תורמוס בצד מעה של דלעת, כדי שתבקע הארץ מפניה, חייב. 14. הזורע דבר המצמיח, על גבי ביצים, ועל גבי חילת, חייב, על גבי סלע, ועל גבי אמת המים, פטור. ודבר שאץ מצמיח, בץ על גבי ביצים, בין על גבי חילת, ובין על גבי אמת המים, פטור. 15. הזורע והמנכש והמנפה עובר בלא תעשה, ר עקיבא אף אף המקיים עובר בלא תעשה. וזורעים זרעים וזרעוני אילן כאחד. הזורע חרצנים עם החטים הרי זה לוקה את 2 7 אין נועעין וכו/ עיין במשכ פ א מ ח.! זחים ברכב וכף. ימש פ א ה ז, כ ז ע ב והמנכש m כ זע 35 שלע וכו/ ירוש פ א ס ו נ ן ה מ ג / 3 ר ק ן כ ן / 3 3 ל, 3 י 3 אילן המקיים ה א, ל א ע וכו/ בבלי מרק ב ב, ; מכוח כ א ב ; ע ז ק ד א/ ועיין ירוש פ ח וכו/ מקורוח הנ ל. ועיין במשנ פ ח מ א להלן מכוח פ ה ה י, חו כ קדושים פ ד הע ז, פ ע ע ב; 38-«3 תורעים זרעים וכו/ ירוש פאה פ א ה ה, נו ז ע ג. שפרי כי הלא פי ר ל, עמ 262> חרלנים עם החכוים וכו/ ירוש הנ ל; בבלי ע ה א ל א / p כ ^, y ועיין חולין פ ב ב/ 26 וחכמים ד וחכמי א וחכם. אום ך אומרים. בריא ן א ביריא. לעצמו ן א לעצמה. ס ן ן. עקצץ ך עקצי א עוקצין. רסון ד א ריסון. ר י בריא א ביריא. 27 רפון ן א ח ס ר. שתבלע ד שתרבע א שתיבלע. 9 זתים» ואין נותנץ ן א ולא. כדי ן א ד ח ס ר. 30 שאילן ך ןשהי) אילן. באילן ב ד סתום. אין ד א זיתים. תםרה ד ואי א ואין. םרכיבין כשות ן ך מרכיבי קשו. האיזמא ד האזםאזםא. 31 שירק ואין. סרכיבין ד םרכיבן. גבי ן א ן ד ] ע ה י 1 י ר ק ב י ר ק ( ב ך ס י 1 ן ס < א ץ ר ק. יהודה ן ד יהודי. אילן א ואילן. י { a 3 ש י ר ק ד ] ש ה ו א [ ד ת א ג א. ן ה א ג א א חסר. טעון א שפע. 33 גמליאל ן א גסל. משום ן ד םשם. ר ן א ר ןשסע ] גוגםחק עיי גקודות). ב ק ע. 3 שאין ן א שאמו. ביצים ד בצים. 37 חילת ן פ ( < ע ת ב ק ע { א מ ת י ד פ י נ ה ) ב. 84 מעה ן ע (. ובין ן א בין. והמנכש והפנפח ן א והפחפה והמנכש. והסנסח ד והחופה. ס ל ג ב י ד א הילת ןבין על 38 עובר j ד עובי או ד אופר א אופ. חורעים ד חורעי א זורעין. 39 זרעים ךזרע. א חסר. חרעוני j א זרעוני. כאחד ן א כאחת. החטים ן א החיטין. את ן א חסר 29. ברכב וכו. כלומר, בענףוכו. 34. כדי שתבקע וכו. כלומר, כדי שגרעין התורמוס הבוקע את הארץ בכח ימתח את הקרקע אף במני נרעין הדלעת, ואינו מתכוין להרכבה. עת בבהיא. 35. ביצים וכו. כלומר, עינ בצעים או במקום חולות. 37. אמת המים. סיםקא וו היא באשגרא מן הרישא, שהרי על נבי אמת המים סםור אסילו נתן דבר המצמיח. כי ע<, כלומר שמחסה את הזרעים בעסר. ו ה מנס ח. צ ל: והמחסה >כגי

217 206 כלאים פ א >* הארבעים. 16. כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט. במי דברים אמורים בדברים הנופלים שלשת וארבעת קבין לבית סאה. באמת זרעוני עה מצטרפץ אחד מעשרים וארבעה בנופל למינו, בץ שנפל לתוך אחרים, ובין שנפלו אחרים לתוכו. היתה שדהו זרועה חטין, ונמלך לזרעה שעורים לא יזרע עד שייפך. לא הפך, ימתין עד שתתליע. עד כמה היא מתלעת עד «מקום ששהת שלשה ימים, במקום הטינה, אבל לא במקום הגריר. שמקצת היום ככולו. 17. אין מחייבין אותו להיות חורש חריש דק, אלא חורש חריש גס כתלמי הרביעה. רבן שמעון בן גמליאל או זנב הסוס היתה נקראת, סוף שעפרה של זו גוגע בעפרה של זו. אם צימחה, והוריד לתוכ >» כל קאה וכו,. פיסקא ממשכ, רפ ב. «שלשח וכו,. ירוש פ ב רה ב כ ז ע ד. באמת וכו/ משכ פ ב מ ג. «היחה שדהו וכו,. משכ, שם מ ג. «עד כמה וכו/ ירוש, פ ב ה ג, כ ז ע ד. «במקום הנףנה וכו/ ידוש, הנ ל. ועיין להלן מנחות פ י הל א, ידוש, חלה פ א ה א, נ ז ע ג, ובבלי פסחים נ ה א/ «אין מחייבין וכו/ משנ, פ ב מ ג. וכל הברייהא בייוש, פ ב ה ג, כ ז ע ד. 40 הארבעים ן א ארבעים. ד א סתום. סאה ד סאי. בה ן א בו. רובע ך א רובע [זרע] אחר ן ך אחד בטי וכוי ד בריא א בסה וכר. 41 הנופלים ן א הנוסלין. שלשת ב שלשת [וארבעים] מנפחק עיי נקודות). וארבעת ד וארבע. לבית ד חסר. באפת ד באפה א באפת [אפרו], זרעוני ד זירעוני. 42 ננה ד המה א נינה. םעשרים וארבעה ד פעשרי וארבע. שנפל j א נפל. אחרים ך אחריי. 43 ובין ן א בין. אחרים לתוכו היתה ד אחרי לתוכי הית. לתוכו א פחוח. הטין ד א חיטין. לזרעה ן כיה ד א לזורעה ב חרעה. 44 שייפך ד א שיופך. הפך א היפך. שתתליע [ ד שתיתלע א שיתלע. נא. 4«ככולו»4 מקום ן א חסר. ששהת ד שישהה. א חסר. הטעה ד הציגה ןנ חדשי [ א הטי ב ד סתום. חורש ד חסר חורש חריש ן א חסר. 47 נס ד נס. כחלמי ד בחלומי. בן נפליאל ד חסר. נפליאל א נטלי אי ד אופר א אופי. 48 נקראת ד ניקרית. שעפרה של זו ד עפרה. לתוכי ד לתוכה. א חסר. 40.רובע וכוי. כלומר,רובע הקב,והוא אחד מכיד בטאה. ופירשו בירושלמי: ימעט. או שוחת מן הרובע, או מוסיף על המאה. 41. ה נ ו ם ל י ם שלשת וכוי. כלומר, אםילו זרעונים דקים שאמם נזרעים ששה קבים בשטח בית סאה אלא רק נ או ד קבים, מימ אמם אוסרים אלא ברובע קב, אף שהוא יותר מאחד מכיד בבית סאה. באמת. כלומר, אבל, בקושטא, עיץ בבה א זרעוני גנה וכוי. כלומר. שהם דקים מאד מזרעים קב או חצי קב לבית סאה. 42. ב נ ו מ ל למינו. מן הנזרע במינו בבית סאה. 43. שנם לו אחרים וכוי. כלומר, שנמל לשדה מץ אחר שהוא נדול מי כיד p הזרע שנזרע בתחילה. 44. עד שייסך. כלומר, עד שהוא יהמך וינענע את הקרקע רעקר את הזרע ממקומו, ויוכיח בזה שאמו רוצה בהשרשתו של הזרע הראשון. ואם יצמח הזרע הראשץ אחיכ יעקור אותו. עיין בבהיא. ע ד שתתליע. כלומר, אם אינו רוצה להסך, ימתץ עד שהזרע יתליע וישתת, ויתחיל למשט שרשים, ולא יהא כאן לא זרע ולא צמח, וממילא יוכל לזרוע מין אחר, וכשיצמח הראשון יעקרנו. עיץ בבה א. 45. הטינה וכוי. כלומר, בשדה לחה ורוה הזרע מתליע בשלשה ימימ, אבל במקום הנדיר (או הגריד), דהימו בקרקע יבש וקשה, צריך להמתץ יותר שמקצת היום וכו. כלומר, ומקצת היום. עיץ בבה א. 46. אין מ חיי בין וכוי. הברייתא מבארת כאן את מהות ההסיבה שלעיל שו כ ת ל מי הרביעה. כלומר, תלמים קטנים (בנינוד לתלמי סתיח שהם רחבים) שעושים אחר הרביעה הראשונה. עיץ בבה א עמ 136, שו מוף שעמר ה וכוי. כלומר, סוף עמר התלם שסזרה המחרישה לצדדין נונע בעסר שנסל מן התלם השני.

218 207 כלאים פ א, פ ב בהמה וליקטתו, הרי זה מותר. 18. נטועה ונמלך לזורעה, מגריע עד פחות 50 מטפח, זורע ואחר כך משריש. גורע עד פחות מטפח, ובא ומצא עליו על גבי תבואה מותר [לשעבר], ואסור לעתיד לבא, עוקר אי זה מהן שירצה, ומקיים אי זה מהן שירצה. 19. שדה שעלו בה עשבים, אץ מחייבין אותו לופך, אלא חורש בשעה שמחפה והופך. מכבכב ונוטל את הגם מלפגי פועלין, ואץ בזה משום מכסה., פרק ב 1. הרוצה לעשות שדהו שורות של תבואה ושורות של מנים הרבה, עושה שלשת תלמים מפולשץ מראש שדה ועד סופה. ר לעזר בי ר שמעץ ואבא יוסי בן חנן איש ואני או דץ ארך חמשים אמה. כמה רחבו, מלוא עול השרוני, דומה לעול של כרמים. תחלתו כשיעור הזה, אע פ שאץ סופו y D מ ל.!5 מוחל וכו. ילוש פ ב ח ל, כ ז ע ל. «עשבים 4 9 ממעה וכו. עיין במשב יכי עיין במשכ פ ב מ ח...! חלוצה וכו. משכ פ ב מ ן. ל לעזל וכו. ילוש פ ב ה ו, כ ח ע א. ועיין צהצן, «חחלחו וכו. ילוש פ ב לח ו, כ ז ע ל. שו ה א 0 ג ר ע. םשריש ן 50 ן 0 ן ן ן ה f א ) ר י ע ( ד 0 נ ב, ^ ( ך ^ ^ h ן ל י ק 0 ת ן ( א 9i אסשרש. גורע! א נריע. ובא ן א בא. עלייןדעלין. 5 [ zלשעבר ן ן כיה ד א. בחסר. לבא ן א חסר. םהן ד ב ן. 3. לופך ד להפך א לייפך. בשעה שסחפה ן א בשעת אמץ. 5 ופקיים ד ופקי. פהןןאפין. בהן הפכה. וחוסך ד והיפך א הופך. סכבכב ד ופכבכב א םברכיב. את ן א חסר. הנם ן א הגס [הגס ]. 54 פועלין ן א פועלים. מכסה ד סכסח. 1 פנים ד א פינין. 2 שלשת תלפים ן א תלסים שלשה. תלםים ד תלפין. שדה ן א השדה סוסה ד סופו א ראשו. לעזר ן ך אלעד א אלעזר. בי ר ד א בר ב בי ר!בא],ונפחק הסוסנר עיי נקודה).» שסעון א שסע. ואבא ב ואבא [At] (ונמחק הסוסנר עיי נקודות). חנן ן א חנין. ואני ן ד יוני א יאגי אי ד אומר א אומ. דין ן א דיו. ארך ך א אורך. רחבו ד רחב א רוחבו. מלוא א סלא א אף (א ואף) על סי אי! ד * עיל א העול. תחלתו ן א תחיל,. בשיעור ד כשעור. אעיפ ן ס ו פ י ד שאי סופו א שסופו. 49. מגריע ומי. כלומר, מגדע ומגדע את הנסנים וגומם אותן. 50. נודע וכו. כלומר, אם נודע >«T פיעל) וכו. ולסני הרש ם היתה כאן, כנראה, הגירמא: גרע. 52.ע ש בי ם וכו. כלומר, עשבים שהם קשים לשדה וסופו לעוקרם, והוא רוצה לזרוע בשדהו מץ אחר. 53. חורש וכו. כלומר, חורש כדרכו כשהוא זורע את המץ השני, ובשעה שהוא מחמה את הזרעים בחרישתו הוא הוםך 3 קיקע. מ כ ב כ ב וכו כלומר, מסיר את הכובים, ומכסה את הקוצים. ועת בבה א. 54. מ כ ס ה. כלומר, מכסח (כני ד< ואעמ י שאמרו במשנתנו >מ ב מ מ: אם נכש או כיסח אומרים לו עקור את הכל, שאני הכא שאץ כאן בכיסוח הקוצים והצמחים הנסים משום התחלת עקירה, שהרי אץ כוונתו אלא שלא יעכבו את המחרישה. עיץ בבה א. 1. הרוצה וכו. מפני שאץ איסור כלאי זרעים אלא אם השדה זרועה בערבוביא, אבל אם שטח הזריעה נראה כשדות מיוחדות מותר. ועיץ בבה א ם ש בשם מיה מ להר מ רסיג. 3. דין וכו. כלומר, ייין וכו, ואמו צריך שיהו מסולשים. רחבו וכו. ציל: רחק (עיץ ני ד), כלומר, רוחבם של התלמים.

219 208 כלאים פ ב כשיעור הזה. היו לו שתי שדות, אחת זרועה חטים ואחת זרועה שעורים, היה חורש ומכניס חטים בתוך שדה שעורים, או שעורים בתוך שדה חטים, מותר, מפני שחטים נראות בתוך שדה לחטים, ושעורים נראות בתוך שדה לשעורים. 2. ר ליעזר בן יעקב או אפי חטה אחר חטה נכנסת לתוך שדה שעורים, או שעורה אחר שעורה נכנסת לתוך שדה חטץ, מותר, מפני שחטים נראות לתוך בסוף שדה לחטץ, ושעורים נראות בתוך שדה לשעורין. 3. היו לו שתי שורות, אחת זרועה חטים ואחת זרועה שעורים, מותר לעשות ביניהן תלם להיות זורע אחת חטה ואחת שעור. היתה חטה [אחת] מובלעת בתוך שדה שעורין, או שעורה אחת מובלעת בתוך שדה חטים, אסור. 4. היו לו שתי שדות, אחת זרועה חטים ואחת זרועה שעורים, אין מותר לעשות ביניהן תלם של מין אחר. בפשתן מותר, מפני שרוצה לבדוק את שדהו, ובלבד שיהא תלם מפליש מראש שדה ועד ראשו. ר ליעזר 5 היו לו וכו/ משפ פ ב מ ז. ר ליעזר וכו. 7 יפוש פ ב ה ז, כ ח ע א. 11 היו לו וכו/ ימש הכ ל ה ז.» אין מותר וכו/ משכ פ ב מ ז. ר ליעזפ וכו/ עיין לעיל, שו כשיעור ד כשער. הזה בד מתוח. שדות ן א שורות. חטים ן א חיטין. שעורים I א שעורין. 8 חטים בתוך א חיטין לתוך. שעורים א שעורין. או שעורים בתוך ן א ושעורין לתוך. חטים א חיטין. 7 שחטים א שהחיטין. בחיר ד א כסוף. 8-7 לחטים... שדה ד חסר. לחטים ן א לחיטץ. ושעורים ן א ושעורץ. בתוך ן א כסוף. 8 לשעורים ן א לשעורין ב ד סתום. ליעזר ד א אליעזר או ד אוסר א איס. אפי ד א אפילו. חטה אחר חטה ן א חיטה אחת. 9 שעורים א שעורין. או שעורה אחר שעורה ] א ושעורה אחח. הטין ד חטים א חיטין 0! שחטים ד שחטץ א שחיטין לתוך ד א חסר (והסופר מחק סלה זו בטעות). בסוף ן א כסוף. לחטץ א לחיטי ושעורים ד א ושעורין. נראות ד נראו בתוך ד בסוף א כסוף. n לשעורין ד לשעורים. חטים א חיטין. 12 ביניהן א מהן. להיוח זורע ד להיר זורע א זרעה. חכה א חיטים. שעור א שעורים ןאחת חיטה ואחח שעורה ן. 13 חטה א חיטה. ןאחחן ן כ ה ד א. ב חסר בחוך א לחוך (כיפ). שעורין א שעורים. 14 חטים ד חסין א חיטים. אסור ב ד סחוס. שדות א שורות. חטים א חיטין. שעורים ד א שעורין. 5! אין סותר ד אין פות א אסור. ביניהן א ביניהם. תלם א תלם ןאחדן. אחר ך אחד. בפשתן ד ובפשתן א ופשתן. שרוצה ד שרוצ. 18 תלם א תלם ןאחדן. פפליש ד א מפריש. ליעזר ד אלעזר א אלע 5. שתי שדות וכר. ומכיץ שנראה לעץ שהן שתי שדות אץ כאן ערבוביא, ואפילו שתיהן מלו עייז בבה א. 6. חורש ו מ כני מ וכו. כלומר, ע י החרישה בשעת הזרע הכניס במחרישה שלא בכוונה קצת חסים לתוך השדה שרצה לזורעה שעורים. 7. בתוך שדה וכוי. בכי ע ועוד: כסוף שדה וכוי כסוף שדה וכוי. 8.חטה אחר חסה וכוי. כלומר, ברציסות, ובלי הםסק של מץ אחר ביניהן, וח נראות כשורה מיוחדת. ור א בן יעקב מתיר לעשות כן אמילו לכתחילה. ועיץ מיש לעיל שו לתוך וכו בתוך וכו. אף כאן בכייע: כסוף וכו כסוף וכו, ועיץ בשנו ם. n.שתי שורות וכוי. ציל שתי שדות וכוי, כני הירושלמי. והכל הוא מדברי ר אליעזר בן יעקב, והוא מתיר לזרוע אםילו בתלם אחד שני ממים, אמ כל אחד יכול להצטרף למינוע שבשדה הסמוכה. 13. תמה אחת וכוי. כלומר, אחת, אחת מובלעת, ובמיהן מץ אחד. עיץ בבהיא. 15. ב משתן וכו. ממני שהוא מזיק לתבואה, ומוכח שלא זרעו אלא לבדיקת השדה, ועתיד לעוקרו.

220 כלאים פ ב 209 בי ר, שמעון ואבה יוסה בן חנן איש ואני אומ דיו ארך המשים אמה. ר אומ מותר אדם לעשות בתוך שדהו שורה של חרדל, חריע. כמה הוא ארך השורה, עשר אמות ומחצה. 5. אץ מקיפץ חרדל חריע אלא לחיסית 20 בלבד דברי ר מאיר. ר יהודה אומ לכל מקיפץ חרדל חריע חוץ מן התבואה. רבן שמעון בן גמליאל אף לערוגיות קטנות של ירק מקיפץ אותן חרדל חריע. סומך שורשי אילן שיבשו, שהן גבוהץ עשרה טפחי. אילן שאין גופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, זורע תחתיו זרע, וסומך לו מין אחר מבחוץ. 6. היו משוכות מן הגדר שלשה טפחים, לא יפחות משלשה 25 תלמים מפולשין, כדי שיהיו גראץ כשורה. דרך היחיד, ודרך הרבים, וגדר שגבוה עשרה טפחים, אץ עולה למדת רובע, גמוך מעשרה טפחים, עולה למדת בית רובע. כמה היא מידת בית רובע, עשר אמות ומחצה ח ע א. #! אין מקיפין וכף. ימש הכ> שומן m y D כ ו כ ו / י מ ש, ו מ / ר א ל! וכו. ימש הכ ל. 23 אילן וכו. משכי פ ב מ ח. א. יוסה ן ד א יוסי ו א ב א ן ך א ש מ ע / ן א ב ה ^ ] ך ב ף ב י א ב י ו ט ע ן ן ף, ז, 3 1 ימי א יאני. אום ד אוסרין. דיו ד דין ד P ד חסר. חגן ן א חנין. ואני ן א ר ןיוסין. אום ן ך אופר. 18 אדם ן א חסר. ד א א ן ו י י, { ך ר ב, ארך ן בתיי א לחוך. שורה ן א שורו. חריע ך חסר. כפה ן א וכפה. הוא ן א חסר. איי ד א אורך.» השורה ד השוד א השדה. אסוח ך אסר. לחיסית ן א לחרסית. 0 יהודה א יהוד. אוס ך אוסר א אוי. סקיפין ן א סקי ין ןחריע וחרדל ר שפע או לכל פקיפין]. 2 1 גסליאל א נסל אי ד אוסר א אופי. לערוניות ך לערוניוח א ערוגות. של ירק ן א חסר 2 2 אותן ד אוחו. חריע ן א הריע. ב ד פחוח. סוסך ך הססוך. שורשי ד לשורשי א שרשי. עשרה א ס ו ט ך..2 פבחוץ ב ד סחוס ן ד ס ע ש ר ה < ( א ט פ ח י ם < 8 א י ל ן { ך ן א י ל ן י ו ס ו ם ך ד ר ך וגדר.. וכ ין. 25 שיהיו ך א שיהו. נראין ד נראי. דרך ן א כ סשוכות ד מושכות א ס* רובע ד ונדר שהוא נמוך פי טפחים עולה למד בית רובע אבל הגבוה עשרה מפחים אין עולה לסירת בית רובע א ונדר שספוך עשרה טפחים עולה למידת בית רובע ונבוה מעש אינו עולה למידת בית רובע. 27 כמה ן א וכמה ל חרדל וכו. מפגי שהשורה גיכרת בהפסק עומקה- ואץ כאן הקפה (סמיכות גמורה). ועיין 1 9.אין מקיפין וכר. כלומר, אץ מממיכץ אותם עד שיגעו ויתחברו כבה א. חריע כרכום זה בוה(מלשץ אץ תורמץ אלא מן המוקף) לחיםית בלבד. ואמרו לעיל(תרומות ם ט,שו 12 ): אילו הן ממי חוסית. הלוף והשום והבצלים והקפלוטות. וםזבר ר מאיר שהם מזיקים לחיסית (ולחיםית בלבד), ומומו לעוקרם, ולא נתכוין אלא לבדיקת השדה. 21. התבואה. צריך להשלים ע מכי ע: ר שמעון אומר לכל מקיסץ חרדל וחריע. והוא סובר שהם מזיקים אפילו לתבואה. ועיין בבה א מקיסין אותן וכו. כלומר, אפילו מכל הצדדים, ממני שבכגון דא הם בוודאי מזיקים לירק, ולא גזי עי אלא לבדיקה. 22. שורשי וכו. ציל: לשורשי וכו, כד ד. 23. ומומך וכו. מסני שהנוף מססיק, ודמו כנדר 24 משוכות וכוי. כלומר, שהשורות היו ארוכות יותר מן הנדר, והיו יוצאות נ טסחים מכל צד, שלא מנד הנדר. 25.ו דר ך הרבים וכו. כלומד, דדך הרבים שתחילתה וסוסה שש עשרה אמה, אבל אמצעיתה שבתוך השדה צרה, וכן גדר שהוא גבוה עשרה טפחים, אבל השורות p ארוכות מן הגדר,ויוצאות לכל צד(כלעיל שוי 24). ועיץבבה א. 26. אין עולה וכוי. במשנתנו פ ב מ מ: הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מץ וכו מקרחת לבית רובע תורע בתוכה כל מץ שירצה. ובמיי שם: כל שהוא בתוך בית רובע עולה במידת בית רובע וכו. ומשלימה התומםתא שדרך היחיד ודרך הרבים וכו, אעס י שאץ מסםיקים כאן מ מ אץ עולים, וצריך בית רובע חוץ מהם. ועיץ בבה א.

221 210 כלאים פ ב על עשר אמות ומחצה, מרובעות. ר יוםה אומ אפילו ארכה כשנים ברחבה. 7. עבודת ירק בירק אחר, ששה טפחים. רואץ אותה כאילו היא טבלה מרובעת. אפי אץ שם אלא קלח אחד, גותגץ לה עבודתה ששה טפחים, בין מן האמצע, ובץ מן הצדדץ. היו קלחץ נוטץ לארבע רוחותיה, הרי זה מותר, מפני שנראית כסוף שדה. 8. החרדל והפולין והשיפון, אע פ שזרען לירק [אין] זורעין אותן בערוגה. פולין הגמלונץ ופול המצרי בזמן שזרעו לזרע זורעץ אותו בערוגה, לירק, אין זורעץ אותו בערוגה אחת, ושאר ירקות שדה וירקות גנה, אע פ שזרען לזרע, אין זורעץ אותן בערוגה אחת. 9. מותר אדם לעשות בתוך שדהו תלמיות קטנות של טפח, טפח, וליתן לתוכן שלשה, שלשה מינין, אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. מותר אדם לעשות בתוך שדהו ערגיות קטנות של ששה, ששה טפחים וליתן לתוכן חמשה מיגץ, ארבע על ארבע רוחות ערוגה, ואחת באמצע. ומותר אדם ה. 29 עבודת 2 8 ל יושה וכו/ ילוש עימבין פ ב שה ז, כ ע ב. ועיין במשכ שס פ ב שמ ירק וכו/ בבלי שבח פ ה ב/ ועיין במשכ כאן פ ב מ י. 31 כונףן וכו/ עיין במשכ פ ב מי א. 32 החלדל וכו/ ילוש פ ג לה ב, כ ח ע ג. ועיין במשכ פ ג מ ב 36 חלמיוח וכו/ עיין במשכ הכ ל. ** עלגיוח וכו/ משכ פ ג מ א; שבח פ נו מ ב. יוסה ד א יוסי. ארכה ד אורכי א אורכו סרובעות ד פרובעת. 28 על... ומחצה א חסר. טפחים ן א טפחים ןבין מן האמצע בין ם! ד אחד. אחר ד עבדח. 29 עבודת ברחבה א ברוחבו. טבלה ן ך טבלא כאילו היא ד כאלו היא. אחסר. אוחה ד אוח. רואין ן א ורואין. הצדדיןן (עיין להלן שו 30). עבודתה ד עבדחה א עבודתן. טפחים ד טפחי נוחנין לה א נותן לו. 30 אסי ד א אפילו. א כטבלא. הרי זה ד אחסר. 32 כסוף ד בסוף 81 מטין ן דגוטין [לון בין... הצדדין ן א חסר (עיין לעיל שר 29). ד שזרעו. 33 [אין ן ן כיה 1 שזרען אעיס ד א אף על סי. והשיפון ד והשיסין. שדה א שדהו. אחת I ך,ורעי. 3 ז ן ר ע ין ן > סולץ... אחח א חסר. ד בערמ. בערובה ב א חסר. ן א נוסא קמנה ט 0 ח»3 חלפיוח קטנוח של טפח אחת ד חסר. ד אף על פי. 35 אע פ ד חסר. באסצע מיכן ד פכן (ב פ). 37 שלשה ן א חסר. לתוכן א לתוכה. עשוקה טפח (עיין להלן שר»<. ך ארב ארבע רוחוח ד חפשה [חטשהן. 39 חפשה מותר... באסצע א חסר. א פתוח. ופותר א סותר. רוחו. 29.ש ש ה טפחים. כלומד, מכיון שכל ערוגה היא בת ששה טפחים, היא נראית בפני עצמה ואץ כאן ערבוביא, עיין בבה א טבלה מרובעת וכוי. כלומד, ואפילו יוצאים ממנה מנומים כראשי תור, מותרים, ממני שהם נראימ כחלק מן הערוגה. עיץ בבהיא. 30.p ל ח וכוי. כלומר, אמילו אץ בכל הערתה אלא קלח אחד, דמה בזרועה כולה, ונותנץ לו עבודתו (כני כי ע), ואפילו הוא בטוף הערונה >p הצדדץ<, נותנץ לו את כל הערמה, ומותר לסמוך לו ירק אחר ועיץ בבה א. 32.והשי פון וכוי. צ ל: השופץ (כבמשנה וכבירושלמי), כלומר, השפוטץ, הקטנים (בנינוד לגמלתץ שלהלן), ודמם בזרעים, ואץ נזרעים בערוגה רץ להלן שו 3), ואפילו כהכשר ערמה. 34. לזרע זו ד עין וכוי. ציל: לזרע אץ זודעץ וכו, לירק זורעץ אותו וכוי, כמו שהניחו הממרשים ע מ הירושלמי. 35. אין זורעין וכוי. צ ל זורעץ וכו (עיץ לעיל שו 34), וכהכשרמ בערמה עיץ להלן שו אד ב ע וכוי. תחלקו הראשונים בשעור הרחקתם, אם צריך נ ממחים, או םמח ומחצה. עיץ בבהיא.

222 כלאים פ ב 211 לעשות בתוך שדהו גומא קטנה שהיא עמוקה טפח וליתן לתוכה ארבעת מינץ והופכן לארבע רוחותיה. 10. ומותר אדן לעשות בתוך שדהו תלם להיות גוטע קישואין ודלועין, אבטיחץ ומלפפונות, ופול המצרי, והופכן אלה לצד זה ואלה לצד זה, ובלבד שלא יהא ביגו לבץ חבית ששה טפחים. 11. הנוטע שתי שורות של קשואין, שתי שורות של דלועץ, שתי שורות של אבטיחין, ושתי שורות של מלפפונות, ושתי שורות של פול המצרי, אפי כל שדהו מותר. 12. קצר דברי שניהם, ר ישמעאל או עשר אמות, ר עקיבא או שמנה אמות. מעשה היה בכפר פגי והודה ר נחמיה כדברי ר ישמעאל. 13. שורה של דלועין בירק, כירק, ארך ששה טפחים ורוחב מלואו. אחד שורה של קישואין ואחד שורה של ירק אחד בתבואה, ארך עשר אמות ומחצה על רחב ששה טפחין. ושורה של ירק בירק, ארך ששה טפחים ורחבו מלואו. של דלועין בירק, בין שורה לחברתה שתים עשרה אמה, וכן בתבואה. של תבואה בירק אחר, ארך מראש השדה ועד >» גומא וכו/ ימש פ ג ה ה, כ ח ע ד. ועיין במשנ פ ג מ ה. «הכונוע וכו/ משכ פ ג מ ד. «קלל וכו/ ילוש פ ג ה ו, כ ח ע ד. «של דלועין וכו/ עיין במשכ פ ג למ ז ומ ג.» במבואה וכו/ ילוש פ ב ה י, כ ח לע ב. ועיין במשכ פ ג מ ז. «דלועין 3 ילק וכו/ עיין במשכ פ ג סמ ו. ><' כתוך א לחוך. נוסא קטנה שהיא עסוקה טפח ן א תלפיות קטנות של טפח ןטפח ן >עיין לעיל שר 88). ב ע ה.!4 לארבע ן א בארבע. קטנה ד קטני. עסוקה ך עסוק. לתוכה ארבעת ן א לחוכן אר ת ו ך. 42 ודלועין ן א ל רוחותיה ב ד א סתום. וסותר ך וסות א סותר. אדן ך א אדם. בת ן ך א ויילועין. אבטיחין ד אבטיחים. הסצרי והופכן ן א סצרי הופך. אלה ן ך אלו א אילו. 43 זה ו ם. 44 קשואין ן א קישואין. א אילו >ביפ<. ואלה ן ך ןאלו א ואילו. חבירו ד חברו. טפחיפ ב ד סה (. 46 אבטיחין ד אבטיחים. ילועין א דילועין שתי... של פול ן א שתי שורות של סול (ופה שמתים חסר אפ ד א אפילו.»4 סותר ב ד סתום. קצר ך א הקוצר. דברי ך דבכרי. א חסר. ישסעאל ן א ישסע אי ד אום. 47 עקיבא ן א עקי. או ד אופר. שפנה ך א שפונה. והודה ד יהודה ןועשהן א והורה. 4 8 ' טעאל ד סתום. שורה ן א שדה. דלועין ך דלועי א דילועין. כירק ך א חסר. ארך וע ין. 60 ארך עשר... וםחצה ן א עשר... וסחצה אורך. רחב ד יל א אורך. 40 קישואין ן א ם. 51 ארך ן א אורך. ורחבו ן א ורוחב של... בתבואה ן ח י ד א רוחב. טפחין ד א טפ וב ין. 62 של ן א ושל. ארך ן ך א חסר. ן ך ( 6 3 # 3 ץ ע ו - ^ ) ע,ץ 3 מ נ ף ס א חסר. 2 *.ומול המצרי. חסר בתשהינ ובריח, ומראה שבא לכאן באשנרה מלהלן שו 45, וכאן הכוונה לד ממים נרידא, מוטעם בד רוחות התלם ובהמסק על יד הקרנות. 43.ובלבד שלא יהא וכו. כלומר, ובלבד שיהא וט, עיין מיש על םיגנון וה בבה א לשביעית מיו שו סול ר ק, עיץ לעיל שו 34 ומשיש. 46.ק צ ר וכוי. ציל: קצב (כני לי המצרי. ומדבר י ם כ ש ן ד ע ו הרשים) דברי שניהם ומי. והברייתא מבארת את משנתנו (מינ מיו) המדברת בשדה זרועה בצלים ומבקש ליטע בתוכה שורות של דילועים, תחלקו בה ר ישמעאל ור עקיבה כמה צריך להיות ההססק בין השורות של הדילועים שיש במיהן שורות של בצלימ. עיץ בבהיא. 47. והודה וכו. ציל: והורה, כני כייע. 48. כירק. כלומר, כירק בירק. 49. מלואו. כלומר, כאורכו, ששה ממחים. ירק אחד וט. ציל; ירק אחר, מי הראשתים. 51. ו ר ח בו ומי. ציל: ורוחב וכו (כני כייע וראשונים), כלומר ששה מסתיים, כלעיל, שוי וכן בתבואה. כלומר, וכן הדין אם רצה לנטוע שורה של ייליעין בתוך שדה תבואה. אחר. מלה זו היא באשנרא p הרישא וp הסיסא, וצריך למוחקה.

223 212 כלאים פ ב ראשו על רחב שלשת תלמיים של פתיח. של ירק בירק אחר, בין שורה לחבירתה ששה טפחים, ושל תבואה על רחב שלשה תלמים של פתיח אחת שורה של קישואין, ואחת שורה של דלועין, ואחת שורה של אבטיחין, ואחת שורה של מלפפונות, ואחת שורה של פול המצרי, מקיים קלח אחד לזרע, וצריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה טפחים, ורחבה ארבעה. 15. גוי שהרכיב הפרסק על גבי עובש, אע פ שאין רשיי לעשות כן, גוטל הימנו יחור ונוטע במקום אחר. הרכיב תרד על גבי ירבוז, אע פ שאץ 60 ישראל רשיי לעשות כן, נוטל הימנו זרע וזורע במקום אחר. 16. ישראל שקיים כלאים בתוך שדהו, אץ אחיו הכהנים נכנםץ לתוכה, אלא רואץ אותה בציון בית הקברות. אץ עושץ עם ישראל בכלאים, אבל עוקרץ עמו כלאים, מפגי שממעט את התפלה. אץ עושץ עם הגוי בכלאים. ובעיירות המובלעות, כגון בית עגה אימה וחברותיה, עושץ עם הגוי בכלאים. כשם 65 שהכלאים בארץ, כך הכלאים בחוצה לארץ. 57 קלח אחד וכו,. ירוש ספ ג, כ נו ע א. ועיין בבלי פסחים ל נו ב/ 5 גר שהרכיב וכו/ ימש פ א ה ד, כ ז ע א. אין עושין וכו/ ימש qp ערלה, ס ג ע ב. ועיין בבלי ע ז ס ג 3. «עם הגוי וכו/ ירוש הכ ל. «כשם וכו/ משכ קדושין פ א מ נו. ירוש הכ ל. «* על ד מל א עד. רחב מלמח ד א רוחב מלטה. חלטיים ד תלטים א טפחים מל ירק... פתיח דחסר. פתיח ן א פתיח ןמורה מל דילועין בירק ביןמדה לחבירתה מתים עטרה אטות וכן בחמאה ן >עיין במנו ט לעילמו 51 <. 54 לחבירתה ן א לחברתה. רחב ן א רוחב. 65 אחת וכו ן א אחד מורה מל דילועין ואחד מורה מל קישואין ומל אבטיחין. 66 אבטיחין ד אבטיחים. ואחת וכו ן א ומל פלפפונוח ומורה מל פול הםצרי והפקיים. 57 קלח אחד ן א חסר. וצריך ן א צריך. ורחבה א על רוחב. 68 הפרסק ן א פרסק. עובמ ן א עמס אעיס ד א אף על פי. מאין ד מאין ןימראל] א מאינו. רש ד א רמאי. 8 היפנו ד הפנו. יחור ד אחסר. ונוטע ד ןוחח [ ונוטען א ןוחחר ן ונוטע. ירבה ד ירבח. אעיפ ד א אף על פי. שאין ן א מאינו. 60 ימראל ן א חסר. רמי' ד א רמאי. אחר ב סחוס. 61 אחיו א חסר. לתוכה ן א לתוך מדהו (ותוקן: לחוכה). 62 אותה ד חסר. בציון j א כציון. ימראל ד הנוי א ימרי. עוקרין ן ד עיקיו 0 א אופה עפו ן א היפנו. 63 החפלה ן א העבירה. ב ד פחוח. 64 ביה ן א בח. איסה ן ך או 65 שהכלאים ן א טכלאיט. הכלאיס ן א כלאיס. 53. ש ל פתיח. כלומר, תלמים רחבים שעושים בני אדם, כשמתחילים לפתוח את האדמה בחרישה ראשונה. ועיין בבהיא, הע ושל תבואה וכוי. כלומר, ושל תבואה בתבואה ממק אחר. 55. אחת ום ואחת וכו. ציל: אחד וכו ואחד וכו ואחד (עח ני כייע), כלומר אחד זה ואחד זה כולם שרם, וצריו מחיצה ביניהם עיין להלן. 56. מקיים וכו. כלומר, 1 ואחח מקיים וכו גכהנהה הנר א) כולם דמם שוה, והם כלאים, וצריך לעשות מחיצה וכוי. ועיין בבהיא. ובכי ע: עוגם (אגם). ובירושלמי: אנוז. 58. עובש וכוי. כלומר, חובש, מין תפוח 59. ת ר ד וכי עיין בבהיא ם א שוי ה כ הני ם ומי מירש בארז שבישראל חבר עםיקינן. ולא היה מקיים כלאימ בתוך שדהו, ואנו ממזיקים שיש שם קבר והזרעים אסורים במאה, ומותר להניחם, והמ משמשים (הכלאים) ציוץ קברות. 62. בציון. ציל: כציון, כני כי ע וארז. ואסור לעוקרם, אעס י שהם כלאים עיין להלן. עוקרין עמו וכו. כלומר, עוקרץ אצלו שלא ברשותו, עיץ בבה א. 63. ע ם הנוי וכו. כלומר, אצל הנוי(עיץ שו 62), בשדהו של נוי, מסני שאץ קנח לנוי באיי. 64. המובלעות וכוי. כלומר, עיירות נוים המובלעות בתחום איי(עיין רשיי נימק ד א ) ודינן כחויל,ובשדה הנוי עסיקינן, דומיא דרישא כשם שהכלאים וכר. מכאן ואילך (לרבות מינ) מדברים בכלאי הכרם.

224 כלאים פ ג 213 פרק ג 1. אי זו היא קרחת הכרם, כרם שחרב אמצעו ונשתיירו בו ארבעה וחמשה גפנים, בין מארבע רוחות, בין משלשת רוחות, ובין משתי רוחות זו כנגד זו. אי זו מחול הכרם, בץ שני כרמים דברי ר יהודה. וחכמים אומ אם אין שם (אלא) שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם. היו שם שתים עשרה אמה, נותנין לו עבודתו וזורע את המותר. 2. יש במחיצת הכרם להקל ולהחמיר. כיצד, מחיצה סמוכה לגפנים, זורע חוצה לה עד שמגיע לעיקר מחיצה, שאילו אין שם מחיצה נותגץ לכרם ארבע אמות (משוכה) וזורע את המותר. היתה משוכה אחת עשרה אמה, לא יביא זרע לשם, שאילו אץ שם מחיצה נותן לכרם ארבע אמות וזורע את המותר. 3. מחיצת הכרם שנפרצה, אומ לו גדור, גדרה ונפרצה, אומ לו גדור. אם נתיאש הימנה, הרי זה קדש, וחייב באחריותה. כמה תהא מטעתה, שלש כגגד שלש. ניטלה אחת מן החיצונות, כמה יהא ביגיהן, שתים כגגד שתים מארבע אמות עד שמונה, והזנב מארבע אמות ועד שמונה. היו שתים כעד שתים» קרחה וכו/ משכ רפ ד. ועיין ניכוש שם. 3 מחול וכו/ משכ פ ד מ ג. «שהים עשרה וכו/ מ ב שם. * יש במחילה וכו/ בבלי עימבין ל ג 6. < מחילה וכו/ בבלי ב ק ק ה. 3! והזכב וכו/ עיין ד מ פ ש ^ש ן כ ן / נ נ י י ן 3 מ ש כ / ס ע ^ ב 3 ב, ק ע א. מ ו שם. בין ד ובין. 2 וחמשה ן א וחפש. ארבעה ן א ארבע. בו ד חסר.! אמצעו ן א אפצעיחו. וחכמים ן א וחכמי. 3 אי זו ן א איזהו. ב ין. וב ין ן א רוחות ן א חסר. משלשת ד משלשה א משלש. עבודחו ן 8 שתים עשרה ד שתי עשר. אמה ן א אמות. אס ן א חסר. 4 איטי ד אוסרים. א נותן. נותנין ן ד חסר. 7 םחיצה ד במחיצה. במחיצח הסותר ב ד סתום. א [כדי] עבודתו. 0! אום ד אוסר א אוםרין ע א לו. 9 שאילן ן ך גסשוכהז... הסוחר ן א חסר. 8 >סשוכה< ד חסר. באחריוחה ן קדש ן א קידש. 11 הימנה ן א הימנה ןולא ן גונסחק הםוסנר עיי נקודות <. אם נחיאש ן א נחייאש. (ביס <. ביניהן ן ד נטלה. 2«ניטלה ך םטעת. טטעחה תהא ן א היא. כמה ן א וכסה. ד באחריות. שתים ועד ד עד. א יזנב. והזנב ן ך שמנה (כיפ). שמתה 18 עד ן א ועד. א ביניהם. ד שתי (כיפ). 1. קרחת וכוי. במשנתנו(רסיד< מבואר שאם אץ בקרחת הכרם שש עשרה אמה אסור לזרוע שם. ואם יש שם שש עשרה אמה זורע בשממה האמות האמצעיות ארבעה וחמשה וכו. ציל: חמשה, חמשה וכוי. עיץ בבהיא. 3.מחול הכרם וכו. ר יועדה חולק על החכמים, וםובר שאץ קרתת הכרם אלא אם כן מעי הנמנים שבשני הכרמימ מכוונים אלו כננד אלו, אבל אם אץ הכוורות (הקורות) מכומות, ומעי האחד הם מגד החללים של השני, אץ להם דץ קרחת הכרם אלא דץ מחול הכרם. (ירושלמי) וחכמים אומ וכו. יש כאן קיצור ממשנתנו(סיד מיב), והמונה: וחכמים אומרים 1 בץ גדר לכרש, כלומד,זהו מחול הכרם.ואם אץ שם וכר. 5. עבודתו. כלומר, ד אמות. 10. אומ לו וכוי. כלומר לבעל הכרם, ממני שהזא המזיק ואוסר את הזרעים. ומדברים כאן שהזרעים הם של אחר. נתיאש ומי. כלומד, נתרטה תתרשל, עיין בבהיא. 11.תהא מטעתה וכו. הברייתא מסרשת את משנתנו (רסיד.): כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גסנים לבית סאה, תטועות כהלכתן, הרי זה נקרא כרם יל. עיץ בבהיא.

225 214 כלאים פ ג (פוחת) מארבע אמות ועד שמונה, והזנב [פחות מארבע אמות, יתר על שמונה, או שתים כעד שתים פחות מארבע אמות, יותר על שמונה, וזנב] מארבע ועד שמונה, הרי זה אינו כרם, עד שיהו שתים כעד שתים מארבע אמות ועד שמונה, והזנב מארבע אמות ועד שמונה. 4. כוורת מכוון, ונוף אץ מכוון, הרי זה כרם. נוף מכוץ, וכוורת אין מכוץ, הרי זה אינו כרם. היו דקות ולא היו מכוונות, העבו ונעשו מכוונות, הרי זה כרם. כיצד יודע אם היו מכוונות אם לאו, מותח את החוט לעיקר גפנים, אם היו כולן גוגעות בחוט, הרי זה כרם. אחת נכנסת ואחת יוצא, הרי זה אינו כרם. 5. ר שמעון אומ חרץ שגטוע כהלכתו, או שהיה מוקף כשובך הזה עגול, הרי זה אץ חריץ. כרם שנטוע ערבוביא, אם יש בו לכוץ שתים כעד (שתים) שלש, הרי זה כרם, ואם לאו אינו כרם. זה היה מעשה ובאו ושאלו את רבן גמליאל, ואמ להן צאו ושאלו את יוםה בן גיאלי שהוא בר ובקי בהלכות הכרם. יצאו ושאלוהו, אמ, להם אם יש בו לכוץ שתים כעד שלש, הרי זה כרם, ואם לאו אינו כרם. ר שמעץ אופף כרם שנטוע על פחות מארבע אמות, או יתר על שמונה, הרי זה אינו כרם. 6. כרם שנטוע כהלכתו ה. נ ערבוביא כוורח וכו/ ירוש פ ה ה א, כ כו ע ד (כל הברייהא). ועיין במשכ רפ וכו/ משכ הכ ל. ר שמעון וכו/ משכ פ ה מ ב. ועיין ירוש כאן פ ה ה ב, כ ע ע ד; מיר פ כו ה ג, כ ז ע ד; בבלי ב ב ק ב ב/ ועיי ש פ ג א/ 4! >פוחת< ד א חסר. מארבע אסות ד סארב אסר. שסונה ד שסוגי. והזנב ן א וזנב ן ך [און יתר [פהות... חנב] ן ביה א ב חסר. פחות פארבע ד פסו פארב. ית ר צ! שפונה ד שפנה. פחות ד חסר. יותר ד נער שפנה או] יתר. שסונה ד שטנה. חנב ד והזנב 1 6 סארבע ד א מארבע [אסות]. ועד שסונה ד עד שסנה. הרי... כרם ן א חסר. שיהו ד שיהיו.»7-1! מארבע אמות ועד שפתה ן א חסר. ד! והזנב א חנב. שמונה ד שמני. כוורת ן א כורח 1 8 ונוף... נוף ב נוף... ונוף! וכוורת א וכורת היו דקות... כיצד יודע j א כיצד ידוע. היו דקות. «! העבו ד סיעתו א העבון. כרם ן א [אינו] כרם. 20 יודע אם היו מכותות ן א ידוע אם םכוון. אח ן א חסר. לעיקר א על נבי. 21 בחוט ן א כאחת. יוצא j ד יצאת א יוצאה. הרי ה זה ן א חסר. כרם בד סתום אוט ד אוסר. חרץ ד חריץ א עריס. שנטוע ן א [שהי לון נוטע. כהלכחו א כהילכתו. טוקף א טבוון. 23 הרי זה ן א חסר. אין ד אינו א ואיני חריץ ן א ערים. בו ן א חסר. 24 >שתים< ד חסר. שלש א חסר זה היה... אינו כרם א חסר. מעשה ד סעש 25 ואס להן ד איל ושאלו ב ושאלו [אח רבן גמליאל ואם להן צאו ושאלו] יוםה ד יוסי ניאל' ד נולאי. בהלכוח כיה י ב כהלכוח.»2 אמי להם ך אמר להן 2 7 אינו ד אינה. אוט ד אוסר. שנטוע א הנטוע. סארבע ד חסר. 28 יתר על ן א יותר. שמונה ד א שמנה (א סשםתה< [אםוח]. הרי זה א חסר. כהלכחו א כהילכחו. 17. כוורת מכוון 14. יתר על וכו. כלומר, או יתרוכר. וכיה בדובריבמיץ. וכן הטירוש להלן אינו כרם. כלומר, ומרחיק כלומר, אם הקורות והמעים מכוונים אלו כנגד אלו וכוי. וכו. 22. חרץ וכו. אץ חרץ אלא ערס, ערים (עיין בבהיא), כלומר ששה ססחים וזורע, כדץ שורה יחידה. והערים נטוע כהלכתו, שאץ בץ כל אחת חמש נסנים המודלות על הנדר שצריך להרחיק ממנו ד אמות. כלומר, שהיה או שהיה וכו. צ ל: א (-אלא) שהיה וכו. מח ד אמות ולא יתר על שמתה. כלומר, שתים כננד שתים בתוך השורה כננד שלש וכוי. עגול כמנדל הזה שהוא ענול. שלשלש. עיץ בבהיא.

226 כלאים פ ג 215 ושורה אחת יוצא ממנו, כשהוא מודה נותן לכרם ארבע אמות ולשורה 30 ארבעה טפחים. היה נטוע כהלכתו וגפנים החיצונים נראץ מבנתים, כשהוא מודד מבפנים, נותן לכרם ארבע אמות ולשורה ששה טפחים. 7. גפן שנטועה במדריגה נותן לה עבדתה. 8. הזרעים והירקות שנטועין במדריגה נותנץ להם עבודתן. 9. היו לו שתי שדות זו למעלה מזו, התחתונה נטועה כרם והעליונה אין נטועה כרם, זורע [את העליונה עד שמגיע לעיקר 35 התחתונה. העליונה נטועה כרם והתחתונ אין נטוע כרם, זורע] את התחתונה ואת המדריגה עד שמגיע לעיקר גפגים. 10. גפן שנטועה בנקע עמוק עשרה ורחב ארבעה, נותנץ לה עבודתה למטה, פחות מיכן, נותנין לה עבודתה למעלה. חריץ שעובר בכרם עמוק עשרה ורוחב ארבעה, ר ליעזר או זורעין בתוכו שלשה זרעונץ, אחד מיכן, ואחד מיכן, ואחד באמצע. 40 אמי ר ליעזר בן יעקב נראץ דברי ר ליעזר (בן יעקב) בחריץ מבורץ. 11. הנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים הזרעים מ y/ D מ ש כ / 3 ג פ ן ו כ ו / כ ע ע ל.! ה ס ה א פ מ ש י 3 כ ח ים ו כ ן / 30 מ ג. 33 היו לו וכר. ירוש הכ ל. 36 בנקע וכוי. משכ ע ל/ ך ה 3 פ מ ש / וכו/ עיין י ע א. 38 חרץ וכו/ עיין במשכ פ ה מ ג. 3 9 שלשה ל/ ש / 0 מ ש / 3 י ד < וע יין מ פ ה וכו/ עיין במשכ פ ג קמ ב.!< הנוטע וכו/ משכ פ ה מ ה. «2 ושורה ד ושור. כשהוא ד כשהר. לכרם ך לבר. אטות j ד אסר ארבעה... ולשורה ן א חפר. 30 החיצונים ד החיצתין. גראין ד םראין. כשהוא ד כשהו. 31 ולשורה ד ולגפנים. 32 בסדריגה ן ד בפדרנה >ב'פ< א כסדרינה (ב פ<. נותן ד א נותנין. עבדחה ן א עבודחה. ב ד סחום. שנטועין ן ה ן. 34 אין ן א אינה. א הנטועין. 33 להם ד א להן. עבודחן ד עבדיהן. ב ד סתום. לו ד ל [אח... זורען ן כ ה ד ב חסר. אח ן א חסר. 35 והחחחונ אין נטוע ן א והתחחונה אמה נטועה. את א חסר. 36 הםדרינה ד הסרתה. לעיקר ד לעקר. נפנים ן א חנפנים. בנקע ן כיה ד א. ב בכרם. 37 ורחב ך א ורוחב. ארבעה ן א ארבע נותנין לה עבודתה לטטה... ארבעה I א חסר. סיכן ד פכן. 38 לפעלה ב ד פתוח. ליעזר ך אליעזר א אליע. 39 או ד אופר א אוס. בתוכו ן א לחוכו. זרעתין ד זירעונין א פינין. סיכן ד פכאן >ביפ<. 40 אם ר ליעזר וכי ד ר אליעז בן יעקב אפר א א ר אליעזר וכר. ליעזר ך אליעזר א אליע. (בן יעקב< ד א חסר. סבוי ץ א הפבורץ. 41 ארבעים ן א ארבע. 29. יוצא ממנו וכו. כלומר, שהיא נמשכת לאורך הכרם ממנו ולהלן. 30.ארבעה טפחים. «'ל: ששה טפחים. עיץ בבהיא. נ ר אין מבנחים וכו. כלומר, שהשורה החיצונה אינה מכוונת ננד הכרם, וגםניה עומדות ננד הבנתים (החללים) של גםני הכרם, ודינה כשורה יתידה, ואמה מצטרפת לכרם. ומדברים כאן שהשורה החיצונה רחוקה מן הכרם יותר מד אמות ופחות מח אמות. ועיץ בבהיא. 32. שנטועה וכו. כלומר, על יד הכרם שמתחת למדריגה, והיא אינה מצטרמת עמו. וכן הדין בזרעים ררקות הנטועים במדרינה שאמם מצטרםים לגטועים בארץ. 37. עבודתה וכוי. כלומר, ששה מפתים. 40.מבורץ. כלומר, מפורץ, מםולש. 41. ארבעים וחמש וכו. כלומר, הזורע ירק מסביב הגםן האמצעית, ומדברים בכרם רגיל שיש בו ד אמות בץ גסן לגסן חוץ ממקום מעי הנסנים. ולסיז יש כאן יותר ממיז אמה מן הירק עד השורה הרביעית,ולא נתקדשו אלא השורה האמצעית ושלש שורות משני צדדיה, כלומר שבע שורות של שבע גםנים(שלש נסנים מכל צד), מים נםנים. אבל ועאיל ואם אתה מודד באלכםץ מגמן האמצעית עד הקרנות של השורות החיצתיות את מוצא יותר מטץ אמות, הרי נוסלות ארבע נסנים שבקרנות, תמצא מקדש מיה נמנים.

227 216 כלאים פ ג אימתי, בזמן שנטועות על ארבע ארבע, או [על] חמש חמש, היו נטועות על שש שש, או על שבע שבע, הרי זה מקדיש שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות לא מרובעות. ר שמעון בן אלעזר אומ תוקע בארץ ומודד שש עשרה «אמה לכל רוח, עגולות לא מרובעות, מפני שנראות בקרן טבלה. 12. ר שמעון בן יהודה אומ משום ר שמעון הזורע וסיערתו הרוח לאחריו, מותר, מפני שהוא אונס, סייעתו הרוח לפניו, [אסור]. בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם, אסור לו ואסור לכל אדם. אחר מכל מקום שקיים ירקות שדה בכרם, אסור לו ומותר לכל אדן. הלשישות והלבוצין והברכוייר והבולפסץ 50 והרכפה והכרכום והקינרס והחמיתה והחלמית והםיאה והאזוב והקורנית והקישואץ והדלועץ והאבטיחים והמלפפונות, ופול המצרי מיני זרעים, הרי הן כלאים בכרם. 13. האירוס והקיסוס ושושנת המלך מיני זרעים, ואינן כלאים בכרם. ר דוסתאי בן יהודה אומ מיני דשאים הן כלאים. 14. החשיפה «ר שמעון וכו/ ירוש פ ה ה ז, ל ע א. «הזורע וכו/ משכ פ ה מ ז; ספרי כי הלא פי ר ל, עמ 263. < בעל הביח וכו/ ירוש פ ה ה ן, ל ע א. 50 והקיכרס. משכ ספ ה. 51 ופול המלרי. עיין ירוש פ ח ה ה ל א ע ג 52 האירוס וכו. משכ פ ה מ ח. 53 החשיפה וכו/ ירוש פ ה ה ח, ל ע א. 43 או ן א חסר. נטועות ן א נטועין. ב. ד א מליון ןעלן ן כיה 42 שנטועות ן א שנטועין. אוסר. אוס ד אלעז 44 אלעזר לכל... ססני א חסר. סקדיש ד א סקדש. אוס s4 ב ד סחום. טבלה א עמלה. ן ד א כקרן. ר ק ב 45 שנראות ן א שנראית. לאחריו סותר ן אחסר. וסיערתו א והסעורחו. ר שסעון ד ר ןאליעזר ברן שםעון. ד אוסר א או. 47 סייעתו ד סיערתו. [אסור ן כיה ד א ב חסר ד פחוח אסור... בכרם ן א חסר 49 וסותר ד ומותי אדן ד א אדם ב ד פתוח. הלשישות א הלשישית. והלבוצין ד והלכיצין והכרכום והקינרס 50 והרכפה ד חסר. א והכרפסא. והברכוייר והבולפסין א והבורכייר והכולפסין. והאזוב ך והאיזוב. ד והכרכום והקמר והחפיח והחלפיח א וחפיטא והחילםיח הכמרים והכרכום. וכי והאבטיחים א חסר. והפלפפונוח ד והמלפונוח והדלועין א והדילועין. 81 והקישואין \ ד והקשואין. ושושנת א והקיסוס. והקיסוס ד והקיעום בכרם ב ד סתום. 52 הן j א זה. מיני א טין. 63 דוסתאי ד דוסתאיי. בן א ברי אום ד אומר. מיני דשאים מיני א מין. ד ושושנ. החשיפה כלאים ד [סמי] כלאים א כלאים ןבכרם] ב ד סחום. הן ד א [הרי] הן. א סין דשאין א השיפה. 42.על חמש חמש וכו. ואעסיי שבנסיעה כזו נוסלות עוד שמנה גסנים, מ מ הואיל וסתם כרמים נטועים ד על ד, הרי אץ העץ מבחינה כץ מטע ד על ד וכץ מטע ה על ה, ולסיכך עשאוהו כסתם כרם. (תירס). 43. שש שש וכוי. וכאז כבר העץ מבחמה היסב ורואה שכרם זה אמו נטוע כסתם כרמים, ולסיכך העמידוהו על דמו. 44. תוקע בארץ וכו. הנריא מניה תוקע 1 יתד 1 בארץ וכו. ור שמעץ בן אלעזר חולק על התיק בכרם נטוע חמש על חמש, ואמו אוסר בו אלא ליז נמנים. (ר יתה ברינ). ועיץ בבהיא. 45. בקרן טבלה. כלומר, בכרם נטוע חמש על חמש נראות החיצתיות כעומדות בקרן טבלה, ואץ מצטרסות לנסנים האסורות, ואץ לנזור בהן אטו כרם נטוע ד על ד. >הנ ל<. 48. א ח ר מכל מקום וכוי. כלומר ישראל אחר שעבר על יד כרם נטוע כלאים ולא עקרמ (עיץ לעיל סיב שו 62). נאסרו אף לו. 49. ה ל שישו ת וכוי. סיב הממים נתבאר בבאור הארוך. 51. מיני זרעים וכו. צ*ל: מץ (כני כייע) זרעים, כלומר, וסול המצרי(שהוא מץ זרעים), כולם כלאים בכרם, כדץ ירקות בכרם. עיץ בבהיא. 52.ה אי רו ם וכוי. טיבם נתבאר בבה א. 53.ה ח שי ם ה וכו. טיבם נתבאר בבורא.

228 כלאים פ ג, פ ד 217 והאיטן והגמי, וכל הגדילין באפר, מיגי דשאים, הרי הן כלאים בכרם. 15. הקנים והחגץ והוורד והאטדץ מץ אילן, ואיגן כלאים בכרם. זה הכלל, כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק, וכל שאץ מוציא עליו מעיקרו הרי זה אילן. 16. החצב, ר ישמעאל אומ כלאים, וחכמים אומ אין כלאים. כשות, ר טרפץ אומ אץ כלאים, וחכמים אומ כלאים. אמ ר טרפץ אם כלאים בכרם, תהא כלאים בזרעים, ואם אץ כלאים בזרעים, לא תהא כלאים בכרם. 17. צלף, בית שמיי אומ כלאים בכרם, ובית הלל או אין כלאים. אילו ואילו מודים שחייב בערלה. פרק ד 1. רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו מרחיקץ ארבע אמות מעיקר גפגים לגדר. העושה מחיצה לכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, ביטל ארבע אמות שבכרם. 2. העושה מחיצה לגפן עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, ביטל ששה טפחים שבגפן. 3. בכל עושץ מחיצה, באבנים, «הקנים וכו. ירוש הכ ל; בבלי עירובין ל ד ב. 5 כל המוציא וכר. ילוש ספ ה, ל ע א; קל נן א. 60 ללף וכו. ימש ש 3 ה א 5 8 כ ש ן ח ן כ ן / 3 3 ל, מ ע ש מ ה c p 7 כ הכ ל; בבלי ברכוה ל ו א. ועיין ירוש כאן פ ח ה ה, ל א ע ג. העושה וכו. עיין במשנ פ ד מ ג. ועיין להלן שו 31 ואילך. > בכל עושין וכו. עיין לעיל שביעיח פ ב, שו 70; להלן עירובין רפ ב (כי ע רפ ג); משנה שם פ א מ ע ומ י. «והאיטן א והאיטס. הנדילין ד הגדלין. דשאים ן א דשאין. הרי הן ן א ואינן. בכרם ן א ו א ט ד ין. אילן ן א אילן ןהןן M עליו ן ס ת ן ם < M ן ה ח ג י ן ( ך ו ה ח ב י ן < ן ה א ט ד ץ ך ב מ א ין ן א שאינו. עליו טעיקרו ד עלי ר ק. י א ] B [ R ן ק ר ו.,ר ק א ] ס י ן י ר ק ן פ ע, j ט ע י ק ר ן ח ס ד. ד אילן ב ד סתום. ישסעאל ן א שסעון. אומי ד חסר. וחכמים ד וחכמי א וחכם. א י. אין ן א אינו. וחכםים ן א וחכמי. אום ד כ ל א,ם ן ד א ן ס ר י ם < א י ן ( א א י נ ן > 8 8 כ,1 פ ן או ד אוםרין אט ד אמר. 80 ר טרסון ן א להם. ואם אין ן א אם אינו. בזרעים ן א בכרס. 80 בכרם א בזרעים ב ד סחוס. צלף ן א הצלף. שמיי ד שמיר א שמאי. אומ ד אוסר. בכרם ן ד א חסר. 61 הלל ן א הילל. או ך אוסר א אוס. אין ן א אינו. אילו ואילו ד אלו ואלו. ק ר. 8 העושה ד העוש. נבוהה עשרה j ד נכוה עשר. ביטל ן עי ס ן! סעיקי ד סעקר א ד כטל. 3 העושה ד העוש. עסוקה ן א גבוה. ורחבה ן א ורוחב. 4 ביטל \ ד בטל. ששה טסחיש א ארבע אמות. שבגפן ב ך סחוס. 54. נאסר. כלומר, באחו. 55.והוורד. צ ל: והוורד (כמו שנשתבש במקרה בהוצ צוקרפנדל). *«ך בבהיא. 68. או מ כ ל אי מ. ממני שהחכמים סוברימ שכשות היא כירק (כמסורש לעיל מ א שו 31 יאילר<. 61. ש ח י י ב בערלה. ממני שלחוםרא עושים ביש את הצלף כאילן מעיקר נמנים וכו. כלומר, אם יש לו חמש נמנים ואינו רוצה להדלותן על הנדר, מוטב שירחיקן מן הנדר ד אמות, כדי שיוכל לזרוע בנתימ בהרחקת ו מפחימ מן השורה ועיין בבהיא. 2. ל כ ר ם וכוי. כאן מדברים בכרם ממש(ולא בשורה אחת של חמש נפנים), וכרוצה לזרוע מאחורי הגדר. 3 עמוקה ומי. בכייע לנכץ: נבוה, כלומר. נבוהה.

229 218 כלאים פ ד ובמחצלות, בקש, ובקנים, ובקולחות, אפי שלשה חבלים זה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים, כדי שיכגס הגדי. 4. ר לעזר אומ חריץ שהעבירו על גבי הריפין, והרי הריפין כמחיצה, ובלבד שלא יהא ביגו לבין חבית כמלואו. 5. ר, יהודה או חריץ שהעבירו על גבי קנים, והרי קנים כמחיצה, צריך שלא יהא בץ קנה לחבירו שלשה טפחים, כדי שיכנס הגדי. ר יוםה אומ אם היו קנים מדוקרנין ועשה להם פיאה מלמעלה מותר. 6. נמצאת אומ שלש מדות במחיצה. כל שפחות משלשה צריך שלא יהא ביגו לחבירו שלשה טפחים, כדי שיכגס הגדי. וכל שהן שלשה, משלשה עד ארבעה, צריך שלא יהא ביגו לבין חבית כמלואו, כדי שלא יהי פרצות כבנין, היו יתרות על הבניץ אף כעד הבניין אסור. כל שהן ארבעה, מארבעה ולמעלה, צריך שלא יהא בינו לבץ חבית כמלואו, כדי שלא יהא פרוץ כעומד, אם העומד כפרוץ, כעד העומד מותר, כעד הפרוץ אסור, אם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כעד הפרוץ מותר, ובלבד שלא [תהא] פרצה יתירה על עשר אמות. אם היו קנים מדוקרנין ועשה להן פיאה כמלאה אומ וכו/ ירוש פ ד ה ד, כ נו ע ב; עירובין פ א ה ח, י נו סע ב; סוכה פ א ה א, כ 3 סע א; בבלי עירובין ע ז א/ ועיין להלן עירובין פ ב (כי ע פ ג) ה ב, ומשכחכו כאן פ ל מ ד. מדוקרכין וכו/ המקורוח הכ ל; בבלי עירובין י א ב/ א פ י ן א אפילו. 6 ובסחצלות א בסחצלוז. בקש ובקנים ד בקשים ובקני א בקנים ןבקשץ. שלשה חבלים ד נ חבלי. םזה ד םזה שה לפעלה פזהן. 6 לחבית ד לחברו. שלשה טפחים ד ג טפח. שיכנס ן א שיקפץ. הנדי כ ד סחום. לעזר ד אלעזר א אליעזר ח ר יץ ן א ערים 8 ר לעזר... ר יהודה א ר יהודה... ר אליעזר. ד אוס ד אופר. והרי א הרי. כםחיצה ד כםחיצ. 8 כסלואו ב א סתום. יהודה ד יהוד. אי א אוס. חריץ א ערים. «קנים ד קני. והרי א הרי הן. כסחיצה ן א מחיצה צריו ד צרי א ובלבד. לחבית שלשה ד לחברו שלש. 0! יוסה ד א יוסי. אום א איי סדוקרנין ועשה להם א פדוקרניב עושה אותן. פיאה ד פאה. 1! סותר א וסותר. נמצאת ן א נטצאחה אום ד אומר. מדות ן א מידות. >1 בינו א בין [קנהן. לחבית ד לחברו. שיכנס ד א [שלא] יכנס. וכל שהן שלשה ן א כל ששלשה. 3! משלשה עד ן א וסשלשה ועד. בינו ד בינן. 14 סרצות I הבני 1 ד ד פרוצת. כמין ד בבניין א כבינין. היו ן א אם [סרצותן. יתרות ד יתרו א יתירות. הבניין א הכינין (ביס). שהן ן א חסר. ארבעה ד ארבע א שארבעה. 6! מארבעה ן א ופארבעה. חבירו ד חברו 6! אסור ד אסר. 7! היה עומד ן א העופד. 18 [תהא] ן כיה ך. א יהא. ב חסר פרצה ד א פירצה. יתירה ד יחרה. אסות ד אסר. ועשה ן א עושה. להן ך א להם 7. חריץ וכו. כלומר, ערים >עיין לעיל סיג שו 22), דהיינו חמש נסנים שהדלה אותן על נבי ריםין והן סריגות גמישות מעצי ערבה (רםסות). עיץ בבהיא. והרי הרי מין וכו. כלומר, הרי(וכן בכייע* הריםץ דמם כמחיצה, ומסמיקים. וכן מירושו להלן שו 9. ועיין בבהיא. 0 ו.מדוקרנין ומי כלומר, עשויים כמץ דיקרן, מסוצלימ מלמעלה, והעביר חוט בץ הםיצולים של הקנים, והיקף זה נקרא מיאה, ומםסיק בערים, כשיטת הראביד. עיץ בבהיא. מיאה. כל מידי דמקיף ולא מגץ קרו לה מיאה. 11. מותר. ואסילו יש בץ קנה לחבירו ריוח נדול, מסגי שהמיאה כמחיצה, כמפורש להלן שו אף כננד וכו. שהרי יש כאן מירצה נ, ואץ בעומד מקום חשוב, מקום ד ססתים. אבל כשאץ בץ קנה לחבית ג טםחים, אעסיי שהםרוץ מרובה על העומד מותר, ממני שמחות מנ כסתום הוא.

230 20 2s 30 כלאים פ ד 219 מלמעלה, אפי יתירה על עשר אמות מותר. 7. כל מחיצה שעשויה שתי ואין עשריה ערב, ערב ואין עשריה שתי, הרי זו מחיצה. ר יוסה בי ר יהודה אומ אץ מחיצה, אלא עד שתהא עשוייה שתי וערב. מעשה שהלך ר יהושע אצל ר ישמעאל לכפר עדן והראהו גפן שמודלה על מקצת תאנה, אמ לו מה אגי להביא זרע תחת המותר, אמ לו מותר, שאין אדן מבטל תאנתו מפני גפגו. העלהו משם לבית המגונץ והראהו משם גפן שמודלה על מקצת קורה, ובו סדן של שקמה ובו קורות הרבה, אמ לו תחת קורה זו אסור, והשאר מותר, שאגי רואה שכל קורה וקורה באילן אילן בפני עצמו. ר שמעץ בן לעזר אומ אם היה מפציע בץ קורה לחבירתה, כאילו אילן אחד. 8. אילו הן פסקי חריץ, חריץ שחרב אמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מיכן, וחמש גפנים מיכן, אם אץ שם שמנה אמות לא יביא זרע לשם, שמוגה אמות ועוד, גותגץ לו עבודתו חורע את המותר. 9. כמה הוא ועוד, אחד מששה טפחים באמה. העושה מחיצה לכרם גבוהה עשרה טפחים ואץ רחבה ארבעה, לא בטל [את ארבע אמות שבכרם. העושה מחיצה לגפן גבוהה עשרה ואץ רחבה ארבעה, לא בטל] ששה טפחים שבגפן. כל מחיצה וכו/ ימש עימבין פ א ה י, י נו ע ג. ועיין במשכ, שם ספ א. מעשה ד. 4 שאין אדן וכו/ ימש פ ו ה ל, ל ע יג ל שמעון מ ש כ Y D מ כו. שהלך ו א י ל ן ה ן ן מ / מ ש כ / ^ D / Y כמה הוא וכוילוש פ ו ה ה, ל ע ג. 31 העושה וכו/ עיין לעיל שף 2 ואילך. 1 9» " ד א אפילו. יתירה I ד יתרה. שעשרה ן א העשויה. 0= ואין j א ואינה (ב פ<. עשרייה ד ב ר ב י א בר. אום ך אופר. אין ן א אעה. יוסי. 1 בי ר ן א. ך פ). יו ס ה ב - ד עשויה < ע ע ה.» לכפר ד בכפר. עזין ן א עזיז. א ש ה י א ן ס י < ע ע ן י י ה { ך ע ע ו, ^ א ח ס ר <, א ל א א אדם. תאנתו ן א תאינתו. ד 3 תאנה ן א חאינה. אם ן ד אפר >ביפ<. מותר ן ד פו. 4 אדן ן ' "י ד נפנן א נופנו. העלהו I ד העלה. הסנינין ד הפנמי א המנינין. משם ד א חסר. 5 אפ ח ס ר. j7 אילן בפני עצמו א בפני עצמו אילן ןהואן. ן א ב א יל ן א כ ל.. e2 מ כ ל א א.. ד אמר ד א ל ע ז ר א א לע. אומ j ך אומר. מפציע ן א מפסיע. לחכירחה עיו ד ישמעאל. לעזר ן ן א,ל, ן ך אל, חריץ ן א חריס >ב <. אמצעי ד א ל ח כ ר ת ה < w ב א י ל ן ך ב א ל ן א כ ן ל ם. פ). שמנה ן א שפונה. 30 שמונה ד שפנה. א אמצעיתו «בו ן א חסר. מיכן ן ד מכאן (ב א ו ב פ ה.» היא ן ך היא. העושה ן א והעושה. נבוהה ן א נובהן., כ ם ה כ ד ס ת ו ם. המיתר ן 3 טפחים ד א חסר. ואין רחבה ן א ורוחבן מבין השורות לוי: אין<. בטל ן ך א ביטל ןאת... כסל] כ ה י ב חסר. א ן א חסר. העושה ן א והעושה. 33 בטל ן א ביטל. ששה טפחים ן א ארבע אסיח. שכנסן ב ד סתום. 2 6.אסור. כלומר, ואטילו במקום לא פשטה שם 25.ובו סדן וכו. כלומר, בבית המגתץ. נו. 27. ממציע וכו. כלומר, אם הגסן עתיד להססיע ג ב י מ פ נ י ש א ד ם מ ב ט ל א ת ש ק מ ת ו ע ל הגפן, ולהתסשט באותה שנה על שאר הקורות אמור. ור ש p אלעור אינו מחלק בין שקמה ובין שאר אילן סרק, ואם הדלה על בד אחד, אסור לזרוע אף תחת שאר הבדים. ועיין בבהיא. 28. ח ר י ץ וכו. כלומר, ערים, עיין מיש לעיל שר 29.ש 7. ם שמנה וכו. צ ל: שם נאלאן שמנה וכר. 30.ע בו ד תו וכר. כלומר, ששה טסחים משני הצדדים, ורשאי לזרוע מתים. ואעס י שיש כאן שני עריםים, אץ ערים אומר אלא מכננדו, אבל לא p הצד. עיין בבהיא. 31. ס ט ח י ם. הראשונים לא נרםו כאן מלה זי. ועיין בבורא.

231 220 כלאים פ ד 10. זמורה של גפן שהיתה מודלה על גבי תבואה, אפי היא מאה אמה, 35 כל הגפן כולה אסורה, היא ופירותיה. תבואה שגוטה תחת הגפן, מחזיר ואינו מקדש הגפנים. והירקות שנוטץ לתוך הגפן, (תבואה) אבא שאול אומ ר עקיבא אומ יחזיר, בן עזיי אומ יספר. היו שרשין יוצאץ בתוך ארבע אמות, הכל מודים [שיעקור]. שרשי פיאה יוצאץ בתוך ארבע אמות שבכרם, אפי למטה משלשה טפחים, מותר. 11. המבריך את הגפן בארץ, אם «אץ על גביו עפר אלא כל שהו, מותר לזרוע מיכן ומיכן ואסור לזרוע [על גביו. הבריכה שבסלע, אף על פי שאץ עפר על גביו אלא שתי אצבעות, מותר לזרוע] על גביו דברי ר מאיר. ר יוםה או שלש אצבעות. רבן שמעץ בן גמליאל אומ בית שמיי אומ עשר אמות, ובית הלל או ששה טפחים. 34 זמולה וכר. שפלי כי חצא שי ר ל, עמ 263. ועיין במשכ ספ ו ופ ז למ ז, וילוש קפ ו, ל קע ג. 35 חבואה וכו/ משכה פ ז מ ז. «ל עקיבא וכו/ ילוש פ ז ה ה, ל א ע א. 38 שלשי וכו/ ילוש פ א ה ח, כ ז ע ב; פ ה ה ג, כ ע סע ד; פ ו שה ב, ל ע ג. «3 המבליך וכו/ משכ לפ ז, ילוש שם, ל ע ד; בבלי ב נ י נו ב/ 34 של נפן שהיתה פודלה ן א שבגפן שפודלה. אפי ד א אפילו. היא ן א הנפן. 85 שנוטה I ד שנטעה. תחת א לתוך. 38 סקדש ן כיה ד א ב סקר. פהוח. הנפנים ד הנפג לתוך ן א חחח. >חבואה< ד א חסר. אוס ד אוסר. 37 אום ך אוסר. P ד ובן. עזיי ד א עזאי. אום ד אופר א או. יספר ב ד פתוח. בתוך א לתור ת וך. «3 אפי ל א 3 8 אםות ד א אסות ןשבכרםן. ןשיעקורן ן כיה ד א שעוקר ב חסר. בתוך ן ד א אפילו. לסבה ן א חסר. טפחים ד טפחי. 40 על נביו עפר ן א עפר על נכה. שהו ן א שהוא. פיכן וסיכן ואסור ד פכאן וסכאן ואסר ןעל... לזרוע! ן כיה ד בחסר. נבין ן א נבה הבריכה ן א הרכיבה. שבסלע א בסלע. עפר על גביו א על נבה עפר. 42 נביו ך א נבה יוסה ד א יוסי או ד אופר א אופ. 43 אום ד אופר. שמיי j ד א שפאי. אפות ן א חסר הלל א הילל או ד אופר א אוס. ששה א עשרה. טפחים ד סתום. כלומר, אסילו הזמורה ארוכה מאה אמה, תמצא שעיקר הגסן מרוחק מאה וכו. היא 34. אסי p התבואה הרבה יותר מכשיעור, מ מ הכל אסור, שהרי יש כאן תבואה בכרם, חחח הזמורה ממש מקדש וכוי ואינו כלומר, הזמורה עצמה, דהיינו העץ. ועיין בבהיא. 35. היא וכו. מםני שבתבואה אנו הולכים אחר עיקר התבואה, שהרי כתוב כרמך לא תזרע כלאים, ואמו כתוב 37. יסמר. ממני שדרכו של ירק להמז (עיץ לעיל שביעית מיב שו 45 ובבלי שדך לא תטע כרם. היו ש ר שין וכו. כלומר, אם היו שרשי הגסן יוצאים לתוך ביצה ליד א ) ואמו מססיד הרבה במיזה. סיא ה וכוי. כלומר, שרשי עשב הסואה (אודם הצבעים) 38. שרשי ד אמות שבץ הכרם והתבואה. יוצאץ לתוך ארבע אמות שבכרם. מקט עשב זה ממני שדרך שרשיו להתמשט הרבה, עיין בבה א למטה וכו. בבהיא שערתי ש.אסילו' כותתו כאן: אף אילו וכוי, כלומר, אף שרשים הללו שדרכם 39. א ם י המבריך וכו. כלומר, שכמף זמורה להתםשט, אף הם מותרים אם יצאו למטה מנ טםחים של הכרמ. 40. כ ל של הג^ והטממה בארץ, וחודה יוצא p הקרקע בריחוק של יותר מששה ממתים מעיקר הגםן. 41. הבריכה וכוי. כלומר, אם זמורת הבריכה עוברת דרך וכו. כלומר, סחות מג טסחים. שהו 43. עשר אמות. בכייע חמרה המלה.אמות',וקנכץ,וצ'ל: עשרה,כלומר, עשרה ממחים. וביש סלע. כלומר, כשם ששה וכוי. סוברים שדץ נp קבורה בארץ, כדץ נלויה, שיש לה אויר עשרה כננדה. שנותנים לה p הצד, כך נותנים לה למעלה, כשיש עסר על נבה.

232 כלאים פ ד, פ ה תבואה שהשרישה הרי זו אסורה ומקדשת ומתקדשת. גפנים שהשרישו 45 הרי אילו אםורין ומקדשץ, אבל אץ מתקדשץ עד שייעשו כפול הלבן. מקצתן עשו כפול הלבן ומקצתן לא עשו, את שעשו כפול הלבן אםורץ, ואת שלא עשו כפול הלבן מותרץ. 13. המעביר עציץ גקוב בכרם, אם הוסיף מאתים אסור, אבל אץ מתקדש עד שיניחנו תחת הגפן. ר שמעון אומ אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד. פרק ה 1. כלאי הכרם מותרי משום גזל, ופטורץ מן המעשר. 2. כלאי זרעים אםורין משום גזל, וחייבץ במעשרות. 3. סוס שילדה מן החמור, מותר עם אמו, ואם היה אביו חמור, אסור עם אמו. חמור שילדה מן הסום, מותר עם אמו, אם היה אביו סוס, אסור עם אמו. רחל שילדה [מן עז], מותר עם אמו, אם היה אביו עז, אסור עם אמו. עז שילדה מן «חבואה וכו. משכ פ ז מ ז; ספרי כי חצא פי ר ל, עמ 263. ועיין בירוש פ ז ה ה, ל א ע א. ל* המעביר וכו. משכ ספ ז. «ר שמעון וכו. ירוש פ ז רה ו, ל א ע א; שבח ספ י, י ב ע ד; בבלי שם צ ה סע א. ועיין במשכ כאן הכ ל, ולעיל שביעיח פ ח שו סוס נ כלאי הכרם וכו. להלן שקלים פ א ה ג. ועיין ירוש כאן פ ב ה ה, כ ז ע ד וכי עיין לעיל פ א, שו 18 ומש ש. י. אין ן א לא. שייעשו ד א *יעשו. א ל ן ך 4 8 א יל ו 4 4 ו ס ק ד מ ת ן ס י ן ק ד ת ( א פ ק ן ד מ ת ן פ ק ד ע הלבן א לבן..4 מקצתן ן ך סקצ. כפול הלבן ן א חסר. את ן כיה ד א ב עד. א ת. 47 הלבן ן א לבן. מותרין ן א פותרות. ן א ו א ת א א ס ו ר ו ת. ן הלכ ן ( ד א ל ב ן א ס ו ר י ן 48 מאתים ד מאתי. ח ו ם. 2 זרעים ן ן זרעי. משום ד משו. ס ד! סותיי ד א מותרין. המעשר ן א הסעשרות. ב במעשרות ד בסעשרי. ב ד סחוס. 2-«סוס... חמור... רחל... עז ן א חסור... וסוס... עז... ורחל. סוס א וסוס. החסוד ד חמור. 4 רחל ן א ורחל. 6 ןמן עז] ן כ ה ד א. ב חסר. האסורה ומקדשת וכו. כלומר, אסורה, והיא מקדשת את הגפנים ואוסרת אותן במאה ומתקדשת כ ע צ מ ה 4 5 א ם ן ך י ן כ ל ן מ ר א ם ו ר ץ ב א כ,לה וםקדשץ את התבואה במאה עיין בבהיא. 46. מקצתן עשו וכו. כלומר, מקצת הגפנים עשו כסול הלק ומ. ועיין בבהיא. 47. מות ר ין וכי. מותרץ לאו דווקא, אלא אץ מתקדשין, ומותרץ בהנאה(אבל לא באכילה). עיין בבה א. המעביר וכי. כלומר, שהחזיקו באויר הכרם, דמו כזורע בקרקע שלמעלה באויר הכרם, שאסור ואמו מתקדש. 48.עד שיניחנו וכו. כלומר, על הקרקע. 49.הכשר זרעים וכו. ממני שהתורה דיבתה בטהרת זרעים, שכל זרע זרוע מהור, ואץ צורך בשדה, וכל זמן שאץ הסםק במו ובץ הקרקע והוא חי ממנה דמו כמחובר לעניץ זרעים. ועיין בבהיא. 1. מותרי וכו. כלומר, אם אדם ראה כלאי הכרם בשל חבירו, אסילו עלו מאליהם, מותר לעקרם. 2. ו ח יי ב ין וכוי. כלומר, אם בעה ב עקר אותם. מן החמור וכו. ציל כאן בכל מקום.מין (כני הראשונים) במקום: מן. כלומר סומ שילדה מץ חמור, אבל נם אביו סוס, פותר להרביעו עם סוס.

233 222 כלאים פ ה רחל, מותר עם אמו, אם היה אביו רחל, אסור עם אמו, ואץ קרב לגבי מזבח. 4. כוי מטילין עליו שגי חומרים. אין קושרץ את הסוס לא לצידי הקרון ולא לאחר הקרון, ולא את הלפדקים לגמלים. ר מאיר מתיר. אם היו מסיעין בירידה ובעלייה, הכל מודים שהוא אסור. 5. לא יקשור סוס לפרד, ופרד לחמור, וחמור לערוד, מפגי שמגהגץ זה את זה. אם עשה כן, ר מאיר מחייב, וחכמים פוטרין. ר יהודה אומ בני סוסה ובגי חמורה כאחד, אוםרין זה את זה. וחכמים או כל הפרדות מץ אחד הן. 6. איסי הבבלי אומ אסור לרכוב על גבי פרדה, מקל וחומר, ומה אם במקום שמותר ללבוש שני חלוקות כאחד הרי הוא אסור בתערובתן, מקום שאסור לנהוג שתי בהמות כאחד אינו דץ שאסור בתערובתן. אמרו לו הרי הוא אי והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון. אמ להן אץ משיבץ מתקוע. אמרו לו הרי הוא אומ אין קושרין ופו. ל כוי וכו. משכ בכורים פ ב מי א. ועיין להלן שם פ ב, שו 4, ומש ש. 8 מחיר. ספרי כי הלא פי רל א, עמ 264; ירוש כאן פ ח רה ג, ל א ע ג משנחכו פ ח מ ד. כל הפרדוח ר יהודה וכו. עיין לעיל פ א, שו 18, ומש ש.» מסיעין וכו. ילוש הכ ל איסי הבבלי וכו. ירוש פ ח ה ב, וכו. ירוש פ ח ה ד, ל א ע ג; שבח רפ ה, ז ע נ 1 3 «וחרכבמם וכר. 1 3 שמוהר וכו. להלן, שו 35. ל א רע ג; מדרש הנאים, עמ מ א א, ל ג. 6 ואין קרב ן א ופסול. 7 פזבח ב סחוס. עליו מני חופרים ן א אותו לשני חוםרין. לציד, ד לצדי א לצדדי. 8 את ן א חסר. הלפדקים ד הלפרקיס א הליבדקס. לנפלים ר ן א לנםלין ור. 0 פסיעין ף א ססייעין ובעלייה ד ובעליה א ופעלה. שהוא אסור א שאסור. 10 שטנהנין ן א שפנהיגין. u והבסיס א וחכם. ר יהודה אום ן א חסר. אום ד אוסר. בני... ובני ן א כן... וכן. סוסה ן א סוסיא. 1 2 א ו ס ר יז I א א ס ו ר י ז א ת I א ע ם ו ח כ ט י ם א י ח כ ם ' או ד אוסר א אום. הפרדוח ן א הפרדות ןכולןן. הן ב ד סתום. איסי ד אסי אום j ד אופר. פרדה א פירדה. 14 חלוקות א חלוקין. הוא ן א זה. לנהונ א לנהג 16 כאחד ד חסר. שאסור ד א שיהא אסור. אוי ד אוסר א אופ. 16 הפרדה j א הפירדה אשר... נחון ן א חסר. 7! אתו i ב אתי ד אותו אל B על. נחון ד ניחין. אום ד אופר. 6. ואין קרב וכו. כלומר,בץ אם בא מכלאים,ובץ שנראה שלא ממין אמוואביו, מסול לנבי מזבח, מפני שבק כלאים ובין נדמה פסולים לגבי מזבח. 7. כוי וכוי. בסיבו נחלקו התנאים,יש אומרים שהוא איל הבר וי א זה הבא מן התיש ומן הצמה, וי א שהוא בריה בסני עצמו. ואסור להרביעו בין עם חיה ממיט ובין עם בהמה ממיט. ועיץ בבה א ל צי די הקרון וכוי. מסני שהם לסעמים ממייעימ אחד לשני. ועיין בבהיא. 8.את הלסדקים וכו. כלומר, חמור לובי, ואעס י שזה מושך לכאן, תה מושך לכאן. עיין בבה א. מתיר. שהרי ברניל אץ מסייעים אחד לשני, ואץ כאן.יחדו. 9. ב י ר י ד ה וכוי. ובזה אף רימ מודה, שהרי בירידה ובעלייה הם מוכרחים לסייע אחד לשני. לא יקשור וכו. מםני שאסור לנהוג בכלאים, אעסיי שאץ עליהם משא. ואם עשה כן, נחלקו בו ר מ וחכמים. ועיץ בבה א. 0 ו. לערוד כלומר, לחמור בר. 11. בני סוסה וכוי. כלומר, בני סוסה שאביהם חמור ובני חמורה שאביהם םום אםורץ זה עם זה (כגי כייע וראשונים). 12. כאחד. כלומר, דווקא על שניהמ כאחד. אבל מותר לרכוב על כל אחד לחוד, שלא כאימי הבבלי להלן. עיץ בבהיא. 17. מתקוע. מליצה של מאי. והריש סירש שזו היא המליצה שנזכרה ביבמות גק ס ב ), והכוונה לאדם שרגיל לתקוע את עצמו($קוע) לדבר הלכה, ודן בעצמו ואינו שואל סי חכמים. (שרת הרשביא). ועיץבבהיא.

234 223 כלאיים פ ה ויעש דוד הישר בעיני ה ולא סר מכל אשר צרהו רק בדבר אוריה החתי. 7. כלב מץ חיה, ר מאיר או מץ בהמה. מההפרש 20 בין ר מאיר וחכמים, אלא שהכותב חיתו לבנו, ר מאיר אומ לא כתב לו כלב, וחכמים או כתב לו כלב. הכותב בהמתו לבנו, ר מאיר או כתב לו כלב, וחכמים אומ לא כתב לו [כלב]; 8. כלב כופרין מץ חיה. הירודין והנעמית הרי הן כעופות לכל דבר. שאץ בהמה טמאה יולדת מץ טהורה, ולא טהורה מץ טמאה, ולא גסה מץ דקה, ולא דקה מן גסה, ולא אדם מן 25 כולן, ולא כולן מן אדם. 9. כל שיש ביישוב יש במדבר, הרבה במדבר שאין ביישוב. 10. כל שיש ביבשה יש בים, הרבה בים שאץ ביבשה. אץ מין חולדה בים. 11. החוסם את הפרה, והמזויג את הכלאים, פטור. אין לך שהוא חייב אלא הנוהג והמנהיג בלבד. 12. צמר הגמלים וצמר הרחלים. במי דברים אמורים בזמן שטרפן זה בזה והביא פשתן ביניהן 30 וטרף, אבל העושה חלוק של צמר הגמלים כולו וכולו צמר הארנבים, 1 9 יי ע ש וכו/ שם נף ו, ה/ «! כלב וכו/ משנ פ ח מ ו. מה הפלש וכוי. עיין ה ן, מ ע א. כלב כופלין וכו/ עיין ירוש הכ ל. הימדין ילוש כאן פ א וכי ילוש פ ח ה ה, ל א ע ג. שאין וכו/ להלן נכורוה פ א ה כו; בבלי שם r א/ ביבשה וכו/ ילוש שבח פי ד ה א י ד ע ג; בבלי חולין קכ ז א ; חכחומא ויקלא סי ח/» החוסם וכו/ להלן ב מ פ ח הי ב; מכוח ליש פלק בחלא; בבלי ב מ ל ב/ «למל הגמלים וכו/ משכי לפ כו. 2 8 שנולפן וכו/ עיין ילוש פ נו ה א, ל נ ע א. צוהו כל יפי חייו. B ויעש דוד הישר פ אשר עשה דוד את הישר. דוד ן א חסר. צוהו 1 9 אי ד אופר א אום. 20 וחכמים ד וחכסי א לחכם. חיתו ד א חייתו. לא ד א חסר ב הכותב... כ א!לאן ד» וחכמים א וחכמי. או I ך אוסרי א אופ. כתב ך א ן מ ף י 3 ת ב ( ף ] ל א [ כ ת ב. 22 אומ ך אומרים. לא ד חסר. א ח ס ר < א ן,, ] כ לב ן!כלב] כיח י. ב חסר. ב ד ס ום. כופרי, ן א כופר, חידודין, א הירורין. 3 ודעעמית ך והנעמיח א מן. טהורה ן א הטסאה. ד א והגעסיות. לכל דבר ן א חסר. טמאה ן א טהורה. מין ן * טהורה ד טהור א ןבהטהן טמיאה. מין ך סן א ןיולדחן מן. טמאה j א הטהורה. מין ד א מן.. 5 בולן ן א כולם. אדם 4 ל ן ס כ ו a ס ן כ ו לן ן א _ 28 ^ נ ס ה א א ןישן במדבר. 6 ביישוב ן ב ד סתום. הרבה ן א הרבה ןיש ד א האדם ב ד סתום. במדבר ן וצסר ן א חסר. M m m 28 j^q^ { ב ס ת ן ם < ן ה ס ז ר ג ( י 3 כן שטרפן... וטרף» הרחלים ד הרחלים!אסור] א והרחלים. בסי וכו ך בד א א בםה ו ס ע ת ן ו ט ר ף ע ט ה ם ן ט ר פ ן ז ה ב ז ה. 3 של ד שכולל א שכולו. הגסלים ן א נםלים. כולו א שהביא ד א חסר ומלו ד וכולל. הארנבים ן א אתביים. 19. מה הפרש וכו. ותנא זה םובר שאפילו אם כלב מין חיה, אף הוא כלאים עם כלב כופרי גםטני אינו מינו<, ולמיכך שאלו, מה המרש. ועיין בבה א. 22. ממרץ וכו. כלומר, כומרי (כד כי ע), והוא דומה לשועל. הירו דין וכו. * ל: הירורין(כד כי-ע) וד 1 א, כנראה, מין עוף שמשתמש ברנליו יותרמבכנפיו. עיין בבהיא. 23.ש אין וכו. כלומר, אץ וכו. עיץ בבהיא. 27.ה חוס ם וכוי. כלומר, שהוא חסם, ואחר דש, או שהוא זיוונ ורתם אותם בקרץ, ואחר נהג. 28. הנוהנ וכו. כלומר, המושך בהם או המנהיג אותם (ברגליו. כשרוכב עליהם) או במקל וצמר הרחלים. סיםקא קטועה ממשנתנו (רמ נ»: צמר נמלים וצמר רחלים שמרםן זה בזה, אם רוב מן הנמלים מותר. ומסרשת התוססתא: בדיא וכו, שהרי בצמר נמלים וצמר רחלים אץ כלאים כלל. 29. ש מ ר ט ן וכוי. כלומר, ובטל צמר הרחלים ברוב של גמלים.

235 224 כלאים פ ה וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחר של פשתן, אסור. 13. בגד שיש בראשו אחד כלאים, לא יתכסה בצד השיגי, אע פ שהכלאים מונח בארץ. 14. חלוק של צמר שגיפרם ופירפו בחוט של פשתן, ושל פשתן שניפרס ופירפו בחוט של צמר, אם תופרן אסורין משום כלאים, ויוצאין בהן בשבת. 15. לובש אדם שתי חלוקות זו על גבי זו, אע פ שפונדתו חגורה עליו מבחוץ, ובלבד שיתן את המשיחה ויקשור בין כתפיו. 16. בלארי נשים, אץ בהן משום כלאים, ואם תופרן מקבלות את הטומאה, ואסורות משום כלאים. 17. מטפחות תיבה, אץ בהן משום כלאים, מטפחות ידים, ומטפחות ספרים, ומטפחות ספוג, אין בהן משום כלאים. ר ליעז אוסר דברי ר מאיר. ר יהודה או ר ליעזר מתיר, וחכמים אוםרץ. 18. לא יתן את המרדעת 1 על כתפו] אפילו להוציא עליה את הזבל. ור לעזר בר שמעון מתיר. 19. בגד שאבד בו כלאים, לא ימכרנו לגוי, ולא יעשנו מרדעת לחמור. ר שמעץ בן לעזר אומ לא יעשה הימנו אימרא המפורסמת, ל נ ה ג, פ נו ימש וכו. 36 בלאלי ע ד. ל א שם, ילוש וכר. בלאשו שיש עיין בילוש וכו/ «ל מאיל משכ פ נו מ ג. וכו/ 8 מנופחות ידים ע א. ע ז בבלי פסחים מ ב ; «שאבד וכו/ משנ ש נו מ ד. -» לא יהן וכו/ הכ ל נדה ס א ב/ ס ה ב ; ד ס ת ו ס. 82 המיני I 31 וחוט אחר ד א וחוט אחי של פטתן ד פשתן [בצד זה] אסור ב ן ך שנפרם ש נ יפ ר ס ד השני אע פ ד א אף על טי. שהכלאיט א שראשו [אחד ן. 8, א שנפרס פסחן שגיפרט... טל א חסר. פשתן ד פשת. 34 שגיפרט ך שנפרס חופרן אסורין ן א חסדן אסור. בהן א בהט. «גבי ד גב. אעיפ ד א אף ^ פ י 8 3 עליו א לו. ויקשור ד א ויקשור [בהן. כתפיי ד א כתיפיו. ב ד סתום " בהן א בהם. 38 כלאים ב ד סתום. ידיס א ידיים. 89 ספרים ן א ספריים. פשוט ך סמו א אליעזר. סתיר I ד י' א ןר א] ר ליעז ד א אליעזר. י» אי ד אוסר א אום. ליעזר ד םתי אוסרץ ב ד סתום. 41 ןעל כתפו ן כיה ד. א על כתיסו ב חסר. אפילו j א חסר. עליי I ד עלי א עליו. ור א ר. לעזר ד א אלעזר. בר ד א בר. 4 סתיר ב ד סתום. כלאים I א. איסרא I ל א ] א ף ן ד כלאי. 43 טרדעת ד טרדע. לעזר ד א אלעזר. לא ן ד איסרה אסור. ואעפיי שהיתר מחברם. יעח בבה א. 33.שניסרם וכו. כלומר, שנקרע, שנפרם מחבר אותו בלולאה (או בקרם), כדי להחזיק את הקרעים. 36.ובלבד שיתן וכר. * ל: ובלבי שלא יטרוף (כגי הר מ< את המשיחה וכו. כלומר, שלא יכרוך את שתי המשיחות ויקשרן בין כתפיו. TV בבלי שבת ניד א. ועיץ בבה א. ב ל א ר י וכו. כלומר, תשמישי המרחץ, והכוונה כאן לכלים שמםתמגיס בהם אבל אץ לובשים אותם. 38.תיבה וכו. כלומר, שמחפים בק את תיבות הממרים. ידים וכוי. כלומר, שמנגבים בק את הידימ. 39. אומר וכוי. כלומר, בשלשתן. עיץ בבה א. 41. הזבל מפני שהמרדעת מצילה אותו מן הריח, ואת בנדיו p המעוף. 42. לנוי. ממני שאנו תוששים שמא ימכרנו לישראל, והרי הכלאים אבדו בבגד ואמם ניכרים. 43. מ ר ד ע ת וכוי. שמא ישכח ויעשה ממנה טלאי לבגדו. אימ ר א וכוי. כלומר,אף לא יעשה מבנד זה אימרא(והוא חימוישנותנימ על שמת הבגד מלמעלה או מלמטה) מפורסמת (והיינו ניכרת לעץ מיד שהיא של צמר ע מ הצבע שלה), רתנה על גבי בגד של פשתן ואעיפ שעכשיו אץ לחשוש שמא ימכרנה לישראל, שהרי הישראל יראה שהיא של שעטנז, יש לחשוש שמא יסירנה מן הבנד.

236 כלאים פ ה 225 אבל יעשה ממנו תכריך למתים. 20. עיט של צמר שנתנו בפשתן, מותר. עשה שני ראשיו בצד אחד, אסור. 21. צמר שנתנו בפשתן להיות אורג עליו, הרי זה אסור, שבשעה שהיה ליגוז היה ניטוה. אמי ר שמעון בן לעזר למה נקרא שמו שעטנז, מפני שמיליז את אביו שבשמים עליו. 22. ר חנניה בן גמליאל אומ לא יקשור סרק של צמר ושל פשתן לחגור בו את מתניו, אע פ שהרצועה באמצע. 23. הפוקרית, והציפה, אין בהן משום כלאים, ואם תפרן מקבלץ טומאה ואסורץ משום כלאים. 24. פשתן שצבעו בחרת, לא ימכרנו לגוי, ולא יעשנו אימרא לפשתן המפורסמת. בכרים ובכסתות, הרי זה מותר. 25. איסטפליגית, מלוגמא, ורטייה, אץ בהן משום כלאים. 26. המת, והבהמה, והאוהלין, והאכסילון, והגרגס, והאסטמא, וקלע ואילץ, ** חמ יך וכו/ משכ פ ע מ ד. «ר שמעון וכו/ משנ פ ע סמ ח; חו כ קדושים ספ ד,. 26 י* ר חנניה וכו/ ספד הכ ל. ובמשנ פ ע סע ב; ספרי כי הלא פי רל ב, עמ 5 פ ע מ ע בסתם. 50 פשחן וכו/ ירוש פ ע ה ב ל ב ע א. איסעפלינית וכו/ ל. 53 והאסעמא. להלן שבח פ ד (בד פ ה) ה ז; ירוש שם ג ע עיין ימש סע ע, ל פ ו ה א, ז ע ד; בבלי שם נ ז ב/ סותר ך עיפו א עייט. עיט ד סתום. לפחים ן א לפח., ד היפנו א טהם. MOD»4 הרי צםר שנתנו ן א הנוחן צםר. ב ד סתום. אטור 46 ראשיו בצד ין א ראשים לצד. ד טות. י לעזר אט ך אסר. ניטוה א ניטווה. א למין. ד לנזח לינת ן ד אסר. אטור זה א חסד. ר' ך רב ד סחום. עליו א חסר. את ן ד א שסליז. שסיליז 47 ספני ן א חסר. א אלעזר. ד 4 9 אע פ ן א אף על פי ח ס ר. אח ן א ד סדק. סרק ד אוסר. 48 אוס חמיה א חנניא. שהרצועה באםצע ד שהרצוע באסצ ב ד סתום. הפוקרית ן א הפקריח. אין ד ין. בהן ן א בהם. ד איינטפלינית איסטפלעית ב סתום. 62 סותר ב ד סתום. כלאיס ד תפרוץ. תפרן ואם א אם. והאכסילון א אהולין. ו לין. א אי ל,. 6 8 ו ה א ה ן ך ס ת ו ס כ ל א י ם ( ס ל ן נ מ ה < ך ( ט ל מ פ א ס פ נ ת וקלע ואילון א וקלא והאסמפא ן א והאיצטסא. א הנדנים. ד חסר. והנרנס I א והכליסיס. ד והאכסלו אילן. עיט וכר. לא נתברר לי פירושו. ושמא הכיתה 44. תכריך וכוי. שהרי התכריכים אסורים בהנאה. כלומר, שתחב וקשר את שני ראשי העיט, וכר. ראשיו 45. שני למטסחת שעוסה בה את הסחורה. כלומר, בשעה ציל: לונו(כני המסרש לתו כ) וכו. 46. לינוז וכו. אפילו קשרם בצד אחד, אסור. שהוא מותח, או סורק, במלנז(והוא כמו מזלם את הצמר, כדי להכשירו לטוייה, יש לחשוש שמא יאחז בו קצת דורש שטענז כמו שעטלז(בהחלטת נוץולמייי), 47.שמיליז וכו. מן הפשתן, ויטווה יחד עם הצמר. כלומר, רצועת פשתן סרוקה. 48. מ ר ק וכו. שנורם להרחיק מעליו את אביו שבשמים. ועיין בבורא. 50. ב ח ר ח 49. ה מ ו ק ר י ת וכוי. כלומר. ניד צמר ומוכים של צמר וכוי. ועיין בבה א. יעיין כבהיא. וכו. כלומר, בצבע שחור שצובעים בו צמר, דש לחשוש שמא ימכרנו לישראל, והישראל יחשוב שהוא צמר. י 5 אימ ר א וכוי. מפני מראית העץ, שיחשבו שהאימרא היא של צמר. ועיץ מיש לעיל שו 43 דיה אימרא. 52 א י ס ס ם ל ינ י ת וכוי. צ ל: איםםלנית >כד כי ע וראשונים), והיא חחבושת של חלב ושעות. ועיץ בבהיא. 53. ה מ ת וכו. כלומר, מותר להלביש את המת ואת הבהמה כלאים, ואץ כאן איסור משום מלביש כלאים, וכן מותר לשבת באוהל העשד מכלאים, ממני שאמו נוגע בנופו, ואעמיי שהוא מק עליו ממני הצמה ומפני בארינ. מעץ מסרק, והיו משבצים אותו בבהיא שהוא תכשימ שערט ו הא כ סי לון. הגשמים. עיץ על הראש. ור שנותנים והאם ט מ א. לא ידעתי סירושו. ו הגר ג ם. בבהיא. עיי ש ןאילןן. * ל: וקלע ווילץ >כד הראב ד). זהזא קלע שתולץ בו את הוילץ. עיץ וקלע בבה א. בבה א.

237 226 כלאים פ ה ובגדי כהנים, ובגדי כהן גדול, אין בהן משם כלאים. 27. בגדי כהן גדול, 55 היוצא בהן למדיגה חייב, שבמקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור, מפני שהן רארץ לעבדה. 5 למדינה וכו/ בבלי יומא ס נו א ; תמיד כ ז ב ; במ ר פי נו, י נו; חנחומא חקח סי' י ז; הול בובי שם, סי מ/ ס ב ע ב. ועיין יפוש ע נו סה ב, ל ב ע א. 84 בהן ן א בהם. סשם ד א םשום. כלאים ד סתום. 58 היוצא בהן לסדינה ן א מיצא בהם בםדינה. שבסקדש ד א ובםקדש. בין שלא ד ובין מלא. 88 לעבדה ך לעובדה א לעבודה. 55. למדינה חייב. שלא ועתרו להם כלאים אלא בבגדים שהם ראויים לעבודה. ועיץ בבהיא.

238 מסכת מעשרות 10 [פרק א ] 1. גרבן למעשרות לחייב עליו משם טבל, משתגמר מלאכתו ומלאכת מכנםתו. כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל, כגון ירק, חייב בתחלתו וחייב בסופו. כל שתחלתו אוכל ואין סופו אוכל, [כגון המקיים ירק לזרע, חייב בתחילתו ופטור בסופו. כל שאין תחלתו אוכל אבל סופו אוכל], כגץ פירות אילן, פטור בתחלתו וחייב בסופו. ר ישמעאל בי ר יוסה אמ משם אביו אפי לא הבאיש אלא גרגר אחד באשכול, כל אשכול כולו הרי זה חייב. האלסרץ, ההפרםקין, והאםטרובילין, משייעשו קלפה. האגחים והשקדים משייעשו מגורה. ר יהודה אומ משייעשו קליפה. באי זו קליפה אמרו, בקליפה תחתונה שעל גבי אוכל. נהוראי בן שינייא אמ משם ר שמעון תפוחין קטנים פטורץ, תפוחי נמילה חייבין בץ גדולים בץ קטנים. 2. [ר ישמעאל בר יוסי אמ משם אביו שקדי המרי חייבץ בין קטגי בין גדולי ], שקדים מתוקץ משתפרוש קליפתן» גרכן וכו/ בבלי ב מ פ ח ב/ כל שחחלתו וכו/ משכ פ א מ א. ירק לזרע וכו. עיין ירוש פ א ה א, מ ח ע ד. 4 כל שאין וכו/ עיין במשכ הכ ל ובירושלמי שם. «ר ישמעאל ד. 6 האלסרין וכו/ ירוש דמאי פ יא ה א, כ א סע ג(רע ד בד ו). ועיין ירוש כאן פ א ה ב, מ ח ע יכו/ ירוש פ א סה ב, מ ח ע ד. י האגוזים וכו/ משכ פ א מ ב.» כהוראי וכו/ ירוש פ א ד. 0! ר ישמעאל וכו/ ירוש הכ ל; בבלי עירובין כ ח ב ; "יי מ בו ע א יעייןיבמשכ פ א מ חולין כ ה ב/ משתנסר ך א םשתיגטר. א משוס. םשם ד סשו לחייב ד חייב. נ נתן א גורנן. בתחל ו ן א בחחילחו. (ומליון: כגון<. טון ן א בסין שתחלתו ן א שתחילתו. טכנסתו א טוכנסו. ס ו פ ו א ע ו. 4-3!כנון... אוכלן ן השלמתי עיפ א יד ב חםר ן א ו וא ין סו פ ו תו. 3 שתחלחי א שתחיל סירות סופו ן א בסופו. 4 תחלתו ן א בתחילתו. בתחילתו ך ב חלתו. 'יק לזיע ד זרע לירק. אס ד אום א אי. בי ר יוסה ך א בר יוסי. «בחחלתו ן א בתחילתו. אילן א האילן. י «' אשכול ד א האשכול. «גרגר ד גת. הבאיש ד הביא איש. אפי ן א אפילו. פשט ן א סשום. ההפרסקין ן ד האפרסקי א הפרסקין א האילסרין. האלסרץ ד האלסרי חייב ב ד פחוח. האגחים ך א האנחין. 7 והאסטרובילין ובו ד והאסטרובלין סשיעשו קליפ א והאיסטרובילין סי שיעשו קליפה. א פשיעשו. חחתוגה ום ן א או. סשייעשו ד א ס ע יע מ ו. 8 א ן ד ו ה מ ק ד י ן < ס מ י י ע מ ו והשקדים ן ד אס ד אסר א אום.» שיגייא ד שיניא א שמאי. אוכל ן א האוכל. גבי ד גב. א התחתמה. ה. 10 בין ן א ןאיבוד] בין נפילה ד נפילא א סי נםל םשם ר שסעון חפוחין ן א םשום ר שסע חפוחים. קטני א קטנים ןר שפעון פוטר את הפלפמות בקוטנם סשיקדיחון ד קטנים בין ן א ובין. נתלים ד גדולי. א חסר. שקדים ד עקד א שקדים ןהםרים ב >ע ן להלן שר 1 ) ןר... נדולי ן ן כיה ד מ ת ו קץ ן א ופתוקין. פשתסרוש ן ך פשתפרו א סשיפרש. פ 0 ן ר ץ [. ס ד ו לי קטנים חייבין מ 6. האלסרין. 5. הבאיש וכו. התחיל להתבשל. 1. גרגן וכו. כלומר, של כל הטירות. מגורה. 7. ו ה א מ מ ר ו ב י ל י ן. מידות ארז(בבלי עץ ייד א ). פץ אגוז( hazelnut ) עיין בבה א. גמילה וכר גיל: [מי 1 נמילה (עת 9. ח מוחי כלומר, הקליטה החיצונה, הקשה, שבה אגור המרי. בשנו ס), מילמילה, כלומר, תמוחי דבש. עיין בבהיא. 227

239 228 מעשרות פ א החיצונה. 3. ר שמעון פוטר את המלפפונות בקוטנן משיקרחו. 4. הםיאה והאזוב והקורנית משייבינו, וכל האובין אדומין משייבינו. 5. היתה שנייה ונכנסה שלישית, הרי הן של שלישית. היתה ערב שביעית ונכנסה שביעית, הרי הן של שביעית. רבן שמעון בן גמליאל אומ לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על הגמור שהוא לשעבר, ועל שלא הנץ שהוא לעתיד לבוא, על מה גחלקו על האובין, שבית שמיי אומ לשעבר, ובית הלל אומ לעתיד לבוא. היה מפקיץ ראשץ ראשון, ומשליק ראשון, כיון שגמר כל צרכו הרי זה חייב. 6. תורמץ קשואץ ודלועין אע פ [שלא] פיקס, אבטיחים ומלפונות אע פ שלא שלק. מלפפונות שעתיד לעלותן מן היורה, אינו חייב עד שיעלן מן היורה. ירק שאגדו בשדה ועתיד לעשות ציגוק לשלוק, כיץ שאגדו הרי זה חייב. המלקט בשדה, כיץ שליקט כל צרכו הרי זה חייב. היה עתיד לקלע בשום, 12 השיאה וכו/ ירוש שביעית פ ז ה ו, ל ז ע ג, עיי ש. רגן שמעון וכו/ עיין לעיל שביעיח פ ב שו 21. «היה מפקץ וכו/ ירוש כאן פ א ה ה, מ נו ע א. ועיין במשכ פ א מ ה. ירק שאגדו וכו/ ירוש הכ ל.» המלקכו וכו/ עיין במשכ פ א מ ה. ד ר ישמעאל פט אח הטלפפוגו בקטנן משיקדחו. ר שטעון... משיקרחו ד החיצוני. ב ד סחוס. 13 החיצונה טשייבימ והקורנית ד והקותי. 13 והאזוב ד א והאיזוב. הפיאה ד הסיא. א חסר (ויענו לעיל שו 0!). משייביגו אדומין ן א אדומים. א האיכוס. ד האובי האובין וכל א וכן. א משיביגו. ד משיניצו א אט רבן ד רשבינ אומ 8! רבן... אום ד הית.»! היחה ב ד סחוס. א משיכינו. ד משיניצו ד וביה א ובית הילל. 16 הנמור ן א טנמור 6-18! ובית הלל ד א שמאי. שס שסעון בן נםליאל. ד שהו. א חסי לבוא ד א לבא. ד! האובין ך האונין א האיביז שהוא שהוא ן א חסר. ומשליק I מפקיץ א ובית הילל. ד וביה הלל ובית א שבית שטאי. ד שביש שבית שסי' ראשון ד ראשון ןראשוןן כיון ב כין (ובין השורוח חלויה א משליך... וססקק. ד פקסיץ... ומשליק ד קישואין א הקישוא,! «! קשואין ד סתום. חייב צרכו א צורכיו. שנסר א שליקט. וייו). פיקס ד קיפץ א שילק ןשלאן כיה ד א ב חסר. אעיס א אף על פי (כיפ). ודלועין א והדילועין. פלפפונות 0 שלק ן א פיקץ. ופלפתות ד ופלפסונוח א והפלפונוח. ד אבטיח א אבטיחין. אבטיחים שיעל[ ד היוד (ביפ). היורה לעלוחן א להעלוחן. ד שעתידין. שעחיי א פלפנוח. ד פלפפונו מ ו ק. שאנת I ן א ל מ לו ק ל ותו. א לעש ד לעשוחן לעשות!3 שאגדו ד שנאגדו. א שיעלה. ד לקליע לקלע ד חייב ןהסלקט בשד כיון שליקטן. חייב 22 צרכו א צורכו. א שאנדו ןכשדהן. א ליקלע. : 12. מ שי ק דחו. ציל: עד שיקרחו (כהגהת המפרשים), כלומר, עד שיפלו שערותיהם, והיינו קרוב לוטן בשולם ה סיא ה והאזוב וכי עיין מיש על המינים הללו בבהיא שביעית פיה שו משייבינו. כלומר, משיסריחו ויביאו אביונות עיין בבה א. וכל האובין וביי מ ם ת ב ר ת ה ג ה ת ב ע ל ח 'י ש צ 'ל י כ ל האשובין נומאדומץ וכוי. 14.ש ל שלישית. כלומר אם הבינו בשלישית חייבים במעשר עני, ולא במעשר שני. 17. על האובין. מראה שציל: על האיביז (עיין בשטים), על הייבון, כלומר, אם הביט (עיין לעיל שו 13) בשלישית. 18. מ ט קי r וכו ומשליק וכו. כלומר, שהיה מסיר את הסקס (ממקמ) מן הקישואים והדלועים, ואת השלקיק מן האבטיחים, והכוונה לנטילת השער (או הקרום העליון) שלהם עיין בבהיא. 19. תו ר מי! וכוי. ממני שבדעתו הדבר תלוי, ויכול לאוכלן בלי מיקומ ושילוק, ולמיכך אץ כאן נמר מלאכה קבוע ותורם אסילו לכתחילה לסני נמר מלאכה. 21. צינוק לשלוק וכו. ציל: ציטק לשוק (כגי כייע והירושלמי), כלומר, שעתיד לעשות את הירק אטדות קטטת לשוק. עיץ בבהיא.

240 מעשרות פ א 229 ולאגד בבצל, אינו חייב עד שיקליע ויאגוד. שובלץ הפולטות מן הגרן, ומחפורות של כרי, וקצצין של קטגיות, כיון שגתמרח הגרן לא יאכל עד שיעשר. קטניות, משיכבור. נוטל מתחת כברה ואוכל. 7. המקדיש את הבור עד שלא שולה וקופה, ומששילה וקיפה בא גזבר ופדאו חייב. הקדישו עד שלא שילה וקיפה, ובא גזבר ושילה וקיפד, ואחר כך פדאו, הואיל ובשעת חובתו פטור, פטור. היין משיקפה. אע פ שקיפה, קולט מן הגת העליונה ומן הצנור, ושותה. השמן משירד לעוקה. אע פ שירד, נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסין ונותן להמיתה ולתמחוי, אבל לא יקבל בכלי להיות משתמש ממנו [והולך]. 8. היה אוכל והותיר, וחשיבה בלילי שבת, מותר. אמ ר שמעון בן לעזר במי דברים אמורים בזמן שאכל והותיר וחשיכה בלילי שבת, אבל לא יתכוין ויתן לתוך אגיגרון הרבה בשביל שיותיר ויכניס לתוך ביתו. מ ן. 25 קנוכיוח משיכבור. פ א מ ו. נועל וכו. ילוש פ א פ א ו כ ו / נ נ י י ן 3 מ ש כ / 3 לין 2 3 שו ה מ מ ע ע א. «הקדישו וכו/ ירוש הכ ל. ועיין במשכ פאה פ ד מ ח וחלה פ ג ז.!3 היה אוכל וכו/ ירוש הכ ל. ועיין הממוה פ ח מ פ א ו כ ן / מ ש כ / 28 ה י ץ מ ד. מ ג ולעיל שם פ ז שו 36 ומש ש. א שיבליט. ד שבלין שובלין ך א שיקלע. שיקליע בבצל ן א בבצלים. 23 ולאגד א ולאיגוד. ד קטגיו קטגיות א וםחסורת. 24 וטחטורות ן ד א הגורן. הגרן א הפליטות. הפולטות נוטל טשיכבור ן א כדי שיכביד. 25 קטגיות ן א קיטגיות. ורן. ך א הג הגרן א קיטניות ך וסששלה א טששולה ב וטששילה ןבאן (וגטחק.באי עיי גקודות).»2 וטששילה כברה ן א כברא. ד גמול. ד ואחיכ. כך ואחר ך ושלה. ושילה גזבר ן א גיזבר. ד שלה. 27 שילה ד א גיזבר. גזבר הצמר ן א הציגור. שקופה. פי על שקיפה ן א אף אעיפ ד משיקפ. פשיקפה ד חסר.» פטור א לעוקא. לעוקה ך לעוק טשירד ן א פשיורד. ך ןהציגו ן השסן. השטן ב ד פחוח. ושוחה ד הפפי 30 הפסין ד הסלול א הסאפל. הפפל ד העוקל. העקל אעיפ שירד א אף על פי שיורד. 31 [והולך! ספנו ן א היפנו. פיטה. א להם ד לחסית לחפיתה מותן א נותן. א הפסים. םע. 32 לעזר ך א אלעזר. בפי ב לילי ן א לילי. שטעון ן א ש ב ד ס ת ו ם. ח ס ר. ב א. ד כיה לילי. 83 ויתן ן א ליתן. אנינרון ך אנגרון. ויכגיס א ך ב ליל א א ב ס ה ן כ ן / ב ל י ל, ן ב ד - ד וכר ן ד ויכני. 23. הפולטות וכו. כלומד, שבלים קשות *המוץ דבוק להן ואמו נפרד על ידי הודייה ברוח. עיץ כבה א. 24.ומחפורות וכו. כולן פםולת של תבואה היא, עיין בבה א. 26. שולה י קו פ ה וכו. כלומר, עד שלא שלה והעלה את החרמים והזגים מתוך היץ, וקפה אותם אם הם צפים למעלה. ומש שי ל ה וכו. כלומר, ששילה שלא מדעת המבר. וסוברת ברייתא זו שמרוח לא מדעת הבעלים אינו מובל למעשרות, וממילא אינו מומר אם נעשה בשל הקדש. עיין בבהיא. 29 -לעוקה. כלומר, לנומא שלמני בית הבד שהשמן יורד לתוכה. מן העקל. עקל היא רשח עשויה מנצרים כמק כסיסה, וםוחמים בתוכה את השמן מן הנמת. ומן הממל. כלומר, מחחת האבן המאונכת שמםרכים בה את הזיתין ומבין ה מ מין. כלומר, מן השמן שזב ץ הנסרים. 30. להמיתה זכו. כלומר, לקערה עגולה גחמיםה) ולקערה נדולה >חמחיי<. בכלי וכו. כלומר, לא יקבל בכלי שמן הרבה, כדי לתת ממנו לחמיתה ולתמחוי, אלא מקבל בחמיתה עצמה. (הרשים). 31. היה אוכל וכוי. כלומר, היה אוכל p החמיתה (החמיטה) והתמחד והותיר וכו לא נסבל, משום שאץ שבת מובלת בדבר שלא ממרה מלאכתו. (הניל). 33 לתוך אנינרון וכו. כלומר, לתוך יין מהול בציר ושp Mv6yapov) ממני שהוא קבע, ואטילו לא קדשה עליו השבת נמבל.

241 230 מעשרות פ א, פ ב 9. המקפה בעריבה, והמקפה בכלי, נותן לחמיתה ולתמחוי. המערה ממיחם למיחם ומאלפס לאלפס ומקדירה לקדירה, מותר ליתן לשני ואסור ליתן לראשון. הסוחט ענבים בתוך ידו, פטור, בתוך הכוס, הרי זה חייבי 10. הבדדין המדליקין מבד לבד, אין חוששץ משו גדלו של בעל הבית, שכך נהגו. 11. היה דש בחבית ומעגיל במגורה, נשברה חבית ונפתחה המגורה, לא יאכל מהן עראי. ור יוסה מתיר, מפני שהתחתונות צריכות לעליונות. פרק ב 1. החמרין ובעלי בתים שהיו עוברץ ממקום למקום, אוכלין ופטורין עד שמגיעין לאותו מקום. לפיכך אם ייחד להן בעל הבית בית בפני עצמן, אם לנין שם, חייבץ לעשר, ואם לאו פטורין מלעשר. מעשה שהלך ר יהושע אצל רבן יוחנן בן זכיי לברור חיל והיו בני עיירות מוציאין להן תאנין, אמרו לו מה 34 המערה וכו,. עיין להלן שבה פ ג (בדפ פ ד) ה כו, ובמשכ כאן פ א מ ז ובמשכ שבה פ ג מ ה ובירוש כאן ושם. 36 בתוך הכוש וכו. ירוש פ ד שה א, כ א ע ב. 3 היה דש וכוי משכ פ א מ ח. 39 מפני וכו. ירוש שפ א, מ כו ע ב.! החמרין וכו. עיין משכ פ ב מ ג. 3 מעשה וכו. ירוש דמאי רפ ג, כ ג ע ב; כאן פ ב ה ג, מ ע ע ד. 36 וסאלפס לאלפס ן א וםאילפס לחםיתה א להם סימה. 34 בעריבה והסקפה ד בערבה והפקופה. ד ופקדרה לקדרה» לראשון ב ד פתוח. בתוך א לחיי לקדירה ופקדירה לאילסס. פשו ך ם ם 37 הפדליקין א פדליקין. חייב ב ד סחוס. פטור ד א [הרי זה] פטור. >ב פ). א סשום. גזילו כיה ד ב נזילן א נזילה. הבית א פתוח. 38 נהגי ב ד א סתום. ומעניל I לאכול. א אסור ד 39 לא יאכל הפנורה א פנורה. חבית ונפתחה ד החבית ונפחה. ד ופעלה. ור יוסה ד א ר יוסי. סהן א סהם. 1 בחים ד הנחי. עוברין א עוברים לפיכך ד חסר. להן א להם. עצסן ן א עצםי 4 זב ד א זכאי. להן ך א להם יהושע ד יהוש. פלעשר א לעשר. ב ד פחוח. 3 ואם א אם. חאנין ד חאנים א תאינים. אס ד אפר א אס לו ד חסר. 34.המק פה וכו. כלומר, המקמה יין בעריבה וכו על מנת ליתנו להמיתה מיד, דמו כמקסה ב ח מ י ת ה ע צ מ ה ד ו מ ה ל ש מ ז >עיין לעיל שי 30< עיין בבהיא. 35. מותר ליתן יכי' כלומר, מותר ליתן טבל שלא נקבע למעשר לתוך המיתם או האלפס השני, שהוא מערה לתוכו, מפני שכלי שני אינו מבשל. אבל אסור ליתן לתוך המיחם וכו הראשון, שהוא מערה ממנו, ממני שהראשון היה על האש, ואש קובע למעשרות. 37. ה ב ד ד י ן וכו. כלומר, טועלי בית הבד שנוטלים שמן מבד של בעה ב ומדליקץ בו והולכים לבית הבד אחר של אותו בעהיב אץ חוששים משום מל,ואף אץ בהדלקה עראית זו משום הנאת כילוי של טבל. 38. ו מ עגיל במגורה. כלומר, עושה ענולי דבלה בתוך מגורה ^ שהתחתונות וכו. כלומר, התאנים התתתתות ניתנות מן התאנים העליונות הדוחקות ולוחצות עליהן ואם נשברה החבית בשעת הדישה, עדיץ לא נגמרה מלאכה אסילו בחלק אהד מן הסירות. ןעיץ בבהיא 1. או כ לין וכו. כלומר, אםילו בבתים ובחצרות, עד שמגיעימ לאותו מקום של סוף מגמתם. ולסגי כן אץ תצר תבירו וביתו קובעים להם למעשרות. 2. אם ייחד וכוי. כלומר, אם בדעתם ללץ בבית שייחד להם בעה ב חייבים. וייחוד מקום בלא למה, וכן ליגה בלי ייחוד מקום, אינם קובעים.

242 מעשרות פ ב 231 אנו לעשר, אמ להם אם לנין אנו חייבין לעשר, ואם לאו פטורין מלעשר. הגיעו למקום ליגה, אפי שתי שעות, צריכין לעשר. ר מאיר או, הגיעו למקו שביתה, אפי ביום השני, חייב לעשר. 2. התורם גרוגרות ועתיד לדורסן, תמרים ועתיד לדושן, ר ליעזר אומ לא יאכל מהן עראי. וחכמים אומ אוכל מהן עראי. מודה ר ליעזר לחכמים בתורם שבלץ ועתיד לעשותן גורן, ענבים ועתיד לעשותן יין, זתים ועתיד לעשותן שמן, שיאכל מהן עראי. ומודים חכמים לר ליעד בכלכלה של פירות שתרמה עד שלא גגמרה מלאכתה, שלא יאכל ממנה עראי. ור שמעון מתיר, מקל וחומר, ומה אם בשעה שיש עליה זיקת שלשה מעשרות אוכל ממנה עריי, שעה שאין עליה אלא זיקת שני מעשרות דין הוא שיאכל הימנה עריי. 3. הלוקח גרוגרות ועתיד לדורסן, תמרים ועתיד לדושן, ר מאיר אומ לא יאכל מהן עריי, ומעשרן דמיי. וחכמים או אוכל 6 ר, מאיר וכו. משכ הכ ל. י ביום השני. ירוש פ ב ה ג, מ ע ע ד. ההורס וכר. עיין במשכ פ ב מ ד; בירוש שם ה ד, מ ע ע ד ובבבלי בילה ל ה א.» מודה וכו. ירוש הכ ל. בכלכלה יוכו. משכ וירוש הכ ל. 2! מקל וחומר וכו. ירוש הכ ל. הלוקח וכו. ירוש פ ב ה ד, מ ע ע ד הנ ל. ועיין בבלי בילה ל ה ב. ועיין משנתנו ספ ב ובירושלמי שם. 8 לעמי ד לעש. אם ך אפר. אנו ד אנו [אנו!. הניעו ן א העיעו. 6 אפי ך א אפילו. שחי א לשתי. צריכין ן א חייבין. או ד אופר א אום. הניעו ן א [אם] הניעו. לסקי ך א לסקום. י אפי ביום השני א אפילו ליום השיני. חייב ך א פטורין. לעשר ן א םלעשר. תמרים ד תמרי. 8 לדושן א לרוכשן. ליעזי ד א אליעזר. אופ ן ד אומר (כיפ <. םהןןאםהם. וחכםים ן א וחכ. אוכל מהן ן א יאכל מהם» ליעזר ד אליעזר א אליע. לחכמים ן א לחכמי. שבלין ן א שובלין. לעשוחן ן א לעשוחם.! זתים... שמן ד חסר. זתיס ן א זיתים. לעשותן ן א לעשותם. מהן ן א מהם. חכמים ן א חכמי. 11 ליעז ד אליעזר א אליע. בכלכלה של ן א בכלכלת. פירות ד תרומה א תאינים. שתרםה ד חסר. א כ ל. 12 ממנה ן א מהם. 13 מעשרות ד מעשרו. אוכל א ש י כ ל ן מלאכתה א מלאכי. שלא יא א [הרי הוא] אוכל. ממנה עריי ד א הימנה (א מהן< עראי. שעה ן א בשעה. עליה ב עליה ןזיקת שני] (ונמחק המוסנר ע י נקודות). אלא ן א חסר. שני ן א שלשה. דין ד [אינן] דין..! הימנה ן א מהן. עי" ד א עראי. 1 לדושן ן א לרוכשן. אופ ד אומר. מהן ן א מהם. ער ד א עראי. ים ד א דמאי. וחכמים ן א וחכמי. או ך אומר א אומי. 5. אם לנין וכו. מירשו בירושלמי שחזקה שייחדו מקום לר יהושע ולבגי לווייתו. 6-5.הגיעו למקום וכוי. חוזר לרישא אם לנץ שם חייבץ לעשר. 6. שתי שעות וכוי. כלומר, אפילו הגיעו למקום. 8 לא יאכל וכו. מפגי שר אליעזר סובר שתרומה נ ה ב ש ת י ש ע ן ת ב ב ן ק ר ח י י ב ץ ל ע ש ר מ י ד. לי קובעת אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשרות. 9.בתורם שבלין וכו. ממני שעיקר גמר מלאכה לא גאמר אלא בגורן, יקב ויצהר בלבד, ואץ תרומתו מועילה לעשות את הפירות הללו כנגמרה מלאכתן. ועיץ בבה א..בכלכלה וכו. שהרי מיד שליקט כל צרכו נקבעה הכלכלה למעשרות (משגה מיא מיה), ומכיוץ שתרמה הרי כבר אמו יכול להוסיף עליה(שלא יערב טבל גמור עם טירות שהורמה תרומתן), תמצא שתרימת הכלכלה היא היא שעושה אף גמר מלאכה למעשרות (ע מ הגריא בשנויא), ובדבר שממרה מלאכתו אף החכמימ מודים שתרומה קובעת. 12. מ ת י ר. ר שמעץ תולק על עצם הדץ, וסובר שתרומה אינה קובעת אסילו בדבר שממרה מלאכתו (אם בדעתו להכניס את המירות לביתו), וממילא מתיר אף בכלכלה. 13.שלשה מעשרות וכו. כלומר, תרומה, מעשר ראשץ ומעיש. 1 5 לא יאכל וכו. ר מאיר סובר שמקת טובל בדבר שלא (או מעשר עני בשלישית ובששית). 8 ו א ילך. ומעשרן דמיי. ממני שבני אדם רנילים לעשר (כל ש ו ע י ל ל ו ע י ץ ת ו. ממרה מלאכ המירות, חוץ מדק תירוש ויצהר, עיץ לעיל שר 0 את סירותיהם למני שממרה מלאכתן.

243 232 מעשרות פ ב מהן עריי ומעשרן דמיי. ומודה ר מאיר לחכמים בלוקח שבלין ועתיד לעשותן גורן, ענבים ועתיד לעשותן יין, זתים ועתיד לעשותן שמן, שיאכל מהן עריי. ומודים חכמים לר מאיר כפירות שאץ צריכי גמר מלאכה, שלא יאכל מהן עריי. 4. הבוצר כרמו לשוק שאם לא מצא להן שוק מחזירין לגת, זיתיו לשוק, שאם לא מצא להן שוק מחזירץ לבד, אוכל מהן עריי ומעשרן ודאי. 5. אמ לו צא ולקט לך תאנים מן התאנה, אוכל מהן עריי ומעשרן ודיי. צא ומלא לך כלכלה זאת, אוכל מהן עריי ומעשרן דמיי. במי דברים אמורים בעם הארץ, אבל בחבר אוכל ואין צריך לעשר דברי ר. רבן שמעון בן גמלי אומ בד א בעם הארץ, אבל בחבר לא יאכל עד שיעשר, שלא נחשדו חברין תורמין שלא מן המוקף. אמ ר רואה אני את דברי מדברי רבן שמעון בן גמליאל, מוטב יתרמו חבירי שלא מן המוקף, ואל יאכילו את עמי הארץ טבלים. 6. אמי לו צא ולקט לך תאנים מן התאגה, אוכל ואיגו חושש משם גזל. צא ומלא לך א, כל בבלי עימבין ל ב לא ולקנו וכו,. עיין במשכ, פ א מ ה. הבוצר וכו,. המקורות הכ ל; נחשדו וכף. שלא מ ע ע ג. ועיין בירוש, פ ב ה א, הברייתא. הנ> מ ע ירוש לא ומלא וכו,. בבלי עירובין ל, בי; גיעין ל, בי; חולין ז א,. שע ג.»! עי" ד א ארעי. ומעשרן דם ד וםעשרו ודאי א פעשרן דפאי. ופודה ן ך א פודה. לחכפים ן א לחכפ. שבלין ן א שובלים. 17 זתים ן א זיתים. שיאכל ד שאכל א שאוכל ער ד א עראי. 18 הכפים א חכפ,. צריכי ד א צריכין. 9! עדיי ן ך א ארעי. ד סתום. פחזירין ד סחזירן. 20 שאם ד א אם. פחזירין ד סחזירן. ער I א ט ר.!2 תאנים א ס ן ך ד א עראי. וםעשרן ד וםעשרין. ודאי ד א סתום. זו. םהן I פן החאנה א חאינים סן ההאינה ער ד א עראי ודיי ד א ודאי. 22 זאת ד זה א א םהם ער ד א עראי. ופעשרן א טעשרן. דם ד א דסאי. בפי וכי ד בד א א בפה וכוי. ג ם ליאל א גסל בעם א בעטי «ואץ א ואינו. ר ד רבי. שםעון א שסע. נפלי ן ך אום' ד אופר. בדיא א בפה דבר אפור. 24 חברין כיה ד ב חםרין א חברים. 28 אם ך אםר א אי ר ד רבי [יהודה]. דברי א דבריי. נםליאל א נפל. 26 יחרפו ן א שיחרםו. חבירי כיה ד ב חסרים א חברים יאכילו ב יאכלו (ובין השורות חלויה יויד). טבלים ב ד סתום. אם ד אםר 2 7 לו י לי לו ד לי. תאנים ד תאני א תאינים. התאנה ן א התאמה. םשם ד א םשום צא וסלא לו ד צאו פלא לי. 18.ש אין צ די כי וכו. כגון זיתים וענבים לאכילה, דלאו בני גורן נינהו. וכולם מודים שמקח קובע בדבר שגגמרה מלאכתו. 19.שאם לא מצא וכו. כלומר, אימתי אמרו (משני מיא מיה) שגמר מלאכת המירות קובעת דווקא במוליך לשוק על מנת למכור בכל םגים, אבל במוליך לשוק בתנאי ובכוונה למכור במחירים נוחים לו דווקא, דמו כמוליך לביתו ואץ המירות נקבעים בלי ראיית מני הבית. 20. אוכל מהן וכו. כלומר, הלוקח ממנו, שהרי בענבים ועתיד לעשותן יץ כיע מודי שאץ המקת קובע בהן (לעיל שו 17). ומעשרן ודאי. שהרי המוכר חשב להחזירן לגת אם לא ימצא לקוחות, וביץ ובשמן כ ע מודי שאץ מעשרץ למגי גמר מלאכה. 21. עדיי וכו. תנא זה סובר שאץ מתנה כמכר, ואינה קובעת, ואם רוצה לאכול אכילת קבע מעשר ודיי, שהרי אץ בעהיב מדע כמה יאכל כדי שיעשר עליו ממקום אחר. 22. אוכל וכו. כלומר. אם דעתו לחמות את הכלכלה אוכל ממנה עראי, ומעשרה דמאי, ממני שקבע לו מרה, וחוששים שמא עשר עלמ ממקום אחר. בעם הארץ ומי. כלומר, שהנותן הוא עם הארץ.

244 מעשרות פ ב 233 כלכלה זו, (אוכל ו)הרי זה חושש משם נגזל]. בין כך ובין כך מוציא עליהן תרומה ומעשרות משל בעל הבית, ואינו חושש. אמ לו צא ולקט לך עשרים תאנים מתוך שלי ואני אמלא כריסי מתוך שלך, המלקט במניין חייב, הממלא כריסו פטור. 7. ר לעזר בי ר צדוק או המצרף שלשה תאנים בתוך פיו פטור, ארבע הרי זה חייב. אמ לו צא ולקט לך כלכלה גדולה, אין פחותה מסאה, בינונית, אץ פחותה מתרקב, קטנה, אץ פחותה מקביים. 8. המביא תאנים מן השדה לאכלן בחצר שפטורה מן המעשרות, שכח והכניסן לתוך ביתו, מוציאן לחצר ואוכל מהן עריי. 9. המביא תאנים מן השדה לאכל בחצר שפטורה מן המעשרות, שכח והעלן לראש הגג, אפי בתוך ביתו אוכל מהן עריי. 10. המביא תאגים מן השדה לאכלן לראש גגו, שכח והכגיםן לחצר אחרת, לא יאכל עד שיעשר. ר יוסה בי ר יהודה אומ מעלן לראש ג.!3 ר לעזר וכו/ ימש פ ג ה מ, כ ע ד. 3 כלכלה ע מ נן ה א, 2 9 לא ולקנו וכו/ ירוש פ ב קע ב., ג המביא האניס וכו/ ירוש, פ ג ה א נ m ס ע D 3 ס ה א ה ו כ ו / נ נ י י ן י מ ש, ג 7 ןל 37 המביא חאנים וכר. עיין ירוש הנ ל, נ רע ג. ועיין בבלי בילה ל ה ב/ כגי הר ח שם.» זי א חסר. (אוכל ו< ד א חסר. םשם ד א סשום. [גזלן ן כיה ד א. ב חסר טיציא עליהן א עושה אותן. 29 םשל ן א!על סירות] של. אס ד אסר. 30 תאנים א חאינים. הםלקט במניין ן א הלוקט בסינין. 31 כריסו ך כרסו. לעזר ד אליעזר א אלעזר ני ר ן ך א בר. צדוק ן א שמעון. או ד אומר א אום. שלשה חאנים ן א שלש חאיניס. " P א לחוך. 32 ארבע ן א ארבעה. אס' ך אמר. 33 םסאה ד סאה א ממאה. אין ן א אינה א. 34 תאנים ד תאני א תאינה. לאכלן ן ס ב י (ביס). פחוחה ד סחוח >ביפ). המביא ן א היה א לאכלה. הםעשרות ד הםעשר. והכניסן ד והכניס א והכניסו. 36 ער ך א עראי. המביא ן א כ ו ל א לאוכלן. 36 הננ ן א גנו. אפי ד א אפילו. ל ד א היה םביא. תאנים ן א חסר. לאכל כתו 1 ד בחי א לחוך. 37 ער ך א עראי ב ך סחום. הסביא חאנים ן א היה מביא תאינים. לאכלן א לאוכלן. לראש ד א בראש. ננו ד גבן. שכח ן א ןלאן שכח. 38 לחצר ד לחוך חצר. אחרת ד חברו א הכירו. עד שיעשר ן א סהן עראי. יוסה ד א יוסי. בי ר ד ברבי א בר. 28. כלכלה זו וכוי. המלה.זר היא אשנרה מלעיל >שו 22: זאת), ואינה בכי-ע. וכאן מדברים בכלכלה סתם, ולפיכך חושש משום נזל עד שיראה לו, או שימרש לו את מדת הכלכלה. בין כך וכו. כלומר, בץ קבע לו מדה ובץ לא קבע לו מדד. מעשר על המירות שלקט ממירות אחרים של בעהיב, מסני שהנותן בעץ יסד. נותן, וכותתו היתה לתת לו כלכלה מלאה של חולק. 30. במניין חייב וכו. שהרי יש כאן מקח, והוא משלם בעד התאנים במחיר הרשות שנתן למוכר למלא כריסו משלו. אבל הממלא כריסו סטור, מסני שלא נתן לו מדה, והרי הוא יכול לאכול יותר מעשרים תאנים שנתן לו, ומוכח שאץ כאן מכר אלא מתנה, ולא נתכוץ הנותן(שבקש ממנו עשרים תאנים) אלא להנם את דעתו של המקבל שיאכל בלי היסוסים. (ירושלמי). 31. שלשה תאנים וכוי. כלומר, שלש תאנים בבת אתת אינו עדיץ צירוף לדעתו, ומקת אימ קובע בהן. 33. מת ר ק ב. משלשה קבים. 34. שמסורה וכוי. כלומר, לחצר שאמה משתמרת, כממורש בירושלמי. 35. מוציאן וכו. אבל במקום החיוב אסור לאכול, אעסיי שהכניס לשם שלא בכוונה. 36. בתוך ביתו וכו. כלומר, אוכל מהם עראי אסילו בתוך ביתו, מכיוץ שהכניסן לבית דרך סטור (דרך הנ 0. אבל ברישא מדברים שהכניס לביתו מחצר שאמה משתמרת דרך חיוב (כנון דרך ד אמות שלמני מתחו). ועיין בבה א. 38.לחצר אחרת וכוי. ברייתא קשה מאד, ורבו בה הנוסחאות. ובבה א שערנו שציל: והכניסן לחצר הבית >עיץ בשנרם ובבהיא) וכו (והמלה.ושכח היא אשגרה). כלומר, כוונתו היתה להכניסן לננ מאחורי חצר הבית, תמלך והעבירן דרך חצר הבית, כבר נתחייבו לדעת רבי, שהרי הכנים מדעת לחצר החייבת.

245 234 מעשרות פ ב גגו ואוכל. המוציא פועליו לשדהו, אץ רשיי להאכילן אלא אם כן עישר, והן אץ רשאץ לאכל אלא אם כן עשירו. אם היה בעל הבית מוציא ונותן לפניהן בעץ יפה, אוכלין ואין צריכין לעשר. 11. האומר לחבית הילך איםר זה ותן לי בו חמש תאנים, אוכל אחת אחת פטור, אם צרפן חייב. אם היה בעל, הבית מוציא ונותן לו, אוכל ואין צריך לעשר דברי ר מאיר. ר יהודה אומ בין כך ובין כך אוכל אחת אחת פטור, אם צרף חייב. 12. הלוקח גרוגרות מן המקצה, לא יאכל עד שיעשר דברי ר, מאיר. אמ ר יהודה במי דברים אמורי בלוקט מתוך שלו, אבל בלוקט בתוך של חבירו אוכל ואץ צריך לעשר. 13. פעלים שהיו מנכשץ בשדה, ומעדרין בשדה, לא יאכלו מן הזית ומן התאנה אלא אם כן נתן להן בעל הבית רשות, לפיכך אם נתן להם בעל הבית רשות אוכלץ ומצטרפץ ופטורץ. במי דברי אמורים בזמן שאץ להם עליו מזונות, אם יש להם עליו מזונות אוכלץ ופטורץ, ואם צורפו חייבץ. 14. פועלץ שהיו עוררין בתאגים, וגודרץ בתמרים, ומוסקין בזתים, אוכלין 39 המוציא וכו/ עיין במשכ פ ג מ ב. «האומר וכו/ עיין במשכ פ ב מ ה. ועיין ירוש שם. י* פעלים וכו/ עיין במשכ פ ג מ ג, בירוש שם, כ ע ג, ובבלי ב מ פ ע גי.!5 פועלין וכו/ בבלי הכ ל, כל הברייהא. 39 ג ד הננ. ואוכל ב ד פתוח. הטוציא ד הטי* פועליו ד א [אתן פועליו >א פועלי! < לשדהו ן א לשדה. אין ן א ןחוא ן אין. ימיי ד א ר אי < אין ד אינן. לאכל ן ך א לאכול. עשירו ד עשרו א עישירו. אט ד ואם. לפניהן א לפניהם. 41 להכירו ד לחברו. «ותן I א חן. אחח פטור ד אח ופטור. צרפן ן א צירף. 3< ואין ן א ואינו. אום ן ך אוסר. 44 פטור ד ופטור. א חסר. אם ד ואם. צרף א צירף. 46 הפקצה ד א הפוקצה. אט ד אסר א א. יהודה ד יהוד. בסי וכי ד בדיא א בפה וכו. 46 אםורי ן א אפורים. בלוקס סתוך א בליקט לתוך. בתוך של ד סתוך של א םשל. הכירו ד חברו. אוכל ן א חסר. ואין א אינו. 47 פעלים ד א פועלים. «התאנה א התאינה. להן ד א להם. 49 וטצטרפין ופטורין א ופצרסין וחייבין. בסי וכו ד בדיא א בסה דברים וכי 6 0 עליו ד עילוי (ב פ<. אם יש ך ןאבל] אם יש א אבל יש. צורפו ד צירפו א צירפן. 61 פועלין ן א פועלים. בתאנים ן א בתאינים. ונודר [ א וגודדין. בזתים ד א בזיתים. התורה להם התירה שלא כזו מלאכה בשדה שעושים פועלים כלומר, וכוי. 39.המוציא למרוע חובו במדה, הרי אינו יכול להם מזונות בעה ב >עיץ להלן), ובעה ב קצץ משל לאכול כלומר, אם אץ מאמינים לבעה ב וכוי. רשאין 40.אין וצריך להאכילן חולץ. בטבל, כלומר, שלא קבע להם מדה כלל, הרי אץ כאן לא מריעה ימה וכו. 41. בעין ועיץ בבה א. לי ללקוט בי ה נ ח כלומר. וכוי. בו לי 42.ו חן בבה א. ועיץ מקח. ולא חוב צריך וכוי. בבה א שערנו שצ ל: אמלו א ( אחת) צריך וכו, שהרי ביד המוכר ישנן 43 אוכל ואין 44. ה לו ק ח וכוי. כלומר, הנומל נרונרות ממקום שטיחת התאנימ לייבוש, על מנת לאוכלן הרבה תאנים. 45. ל א י א כ ל וכוי. ממני שאץ אוכלים על המוקצה אלא במקומו, ומוכח שעדיץ לא ממרה במקומ אחר. 46. של ח בי רו וכו. כלומר, אמילו הוציא מן מלאכת רוב התאנים, ועוד שהוא מחזיר את המותר. 47. לא יא כ לו וכו. שהרי אינם עובדים במידות האילנות המוקצה לחצר, אץ חצר חבירו קובעת לו. 49. או כ לין וכו. שאץ כאן אלא מתנה בעלמא עת לעיל ואץ להם רשות לאכול במידות p התורה. 51. עוד ר ין וכר להם וכו. כלומר, מתםת תנאי, ודינם כמקח. ועיץ בבהיא. 50. יש שו 41. גיל אורץ וכו, כלומר, מלקטים תאנים, וכאן הרי אוכלים p התורה, כדץ מועל במתובר בשעת נמר מלאכה-

246 מעשרות פ ב 235 ופטורין, שהתורה נתנה להם רשות. לא יספית במלח ויאכל, אלא אם כן נתן לו בעל הבית רשות, ולא יאכל בהן פתו, אלא אם כן נתן לו בעל הבית רשות. 15. השוכר את הפועל לנכש בבצלים, מקרטם עלה עלה ואוכל. לא יאחז קלח בידו ויאכל, אבל מקרטם הוא במחובר בקרקע ואוכל. 16. פועלין שהיו עוקרין בבצלים, ואוגדים בבצלים, אוכלין ופטורין, שהתורה נתנה להם. 17. מצא כריכות ברשות היחיד אסור משום גזל, וחייבות במעשרות. ברשות הרבים, מותרות משם נגזל], ופטורות מן המעשרות. והאלומות בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים אסורות משם גזל, וחייבות במעשרות. מצא תבואה ממורחת, העשויה כרי אסורה משם גזל, מפוזרת מותרת משם גזל. בין כך ובין כך עושה אותה תרומה ומעשרות על פירות של בעל הבית, ואינו חושש. מצא כלכלה מחופה, אסורה משם גזל וחייבת במעשרות. כיצד הוא עושה, עושה אותה דמים. 18. מצא קציצות, לא יהא קוצץ והולך בהן, לפי שנחשדו רוב אדם ג. 57 מצא וכו. עיין להלן ב מ פ ב ה ה; ירוש שם פ ב ה א, ג מ ש ו כ ר ו כ ו / מ ש כ ח כ ו פ 54 ה מצא תבואה וכו. ירוש פ ג ה ג, ח ע ב; בבלי שם כ ב ב ; משכ שם פ ב מ א ומ מצא כלכלה וכו. ימש הכ ל. כ ע ג 83 נתנה א זכתה. להם ך להן. רשות ן א חסר. יספית ד א יספות. ויאכל ן א ואוכל. 83 לו ן א להם. ולא... רשות ן א חסר. נתן ד נותן. 84 בבצלים ן ד בכצלי. סקרטם ן א םקרטים. יאחז ן ך א יאחח. 85 קלח בידו ן א ןאחן הקלח לחוך 'יי אבל ד אלא. םקרטם ך טקרטסו א פקרטים. הוא ד חפר. בסחובר כ ה ד א ב בסחובר. בקרקע ד ובקרקע א לארץ. פועלין ן א פועלים. 58 בבצלים ד בבצלי. ואונדים ך א ואוגדין. וסטוי ץ ד פטורין. נתנה ן א זכתה. להם ך להם ןרשותן. ב ד סתום. 57 ברשוח ך ברשוי. אסור ד אסורו א אסורה. וחייבוה ן א וחייבת. 58 סותרות ך סותרו א פותרת. טשם ד פשו א פשום. ןנזלן כיה ד א ב חסר. ופטורות ך ופטורו א ופטורה. הסעשרוח ד הםעשרו. והאלוםוח א האלופות. 68 בין ברשות ן א ובין ברש. םשם ך א םשום. בפעשרות ב ד פתוח. 60 העשויה א עשויה. םשם ד םשו א סשום. םשם ד א םשום. 61 עושה אוחה ן א הוציא עליהן. מ ש ל. 62 פחופה ד פחוסי. םשם ד םשו א םשום. על פירות ד על פירו. א חסר. של ן א כ ך. 63 קציצות ן א קצוצוח. והולך בהן במעשרות ד בםעשרר. כיצד הוא עושה ן א בין כך ובין א וםהלך בהם. לפי ן א ספני. אדם ן א ןמין אדם. 52 לא י ם סי ת וכו. כלומר, אעםיי שיש לו רשות לאכול, אבל אץ לו רשות להטעימם במלח, כדי לנרור את התאבץ. 53. מתו וכו. מסני שעל ידי הסת אוכל הרבה גרש י). 54. לגכש וכו. ובניכוש אינו אוכל p התורה אסילו בבצלימ שניכש >עיץ בבהיא), וכאן אינו אוכל אלא מחמת תנאי וקציצה, ודעו כמקח. 55.קלח וכוי. כלומר. שיש בו הרבה עלים. 56. עוקרין וכו. כלומר, שעושץ במחובר בשעת נמר מלאכה, ובתלוש למני נמר מלאכה, הרי אוכלץ מן התורה. 57. כריכות וכו. כלומר, אלומות קטנות. וחייבות וכוי. כלומר, אסורות משוט טבל, ואמ החוירן לבעלים חייבות במעשרות, שהרי לא היו המקר מעולם. 58.ו ה א לו מות וכו. כלומר, עומרים נדולים שאמם נדרסים, ואמם מתגלנלים ממקום למקום, ואץ הבעלים מתייאשים מהם. 61 עושה אותה וכו. צ ל: מוציא עליהן תרומה ומעשרות משל בעל הבית (כעץ ני כייע, עיץ בשנויס), כלומר, מתוך הכלכלה עצמה. עיץ בבהיא. 62. כיצד וכו. כלומר, כיצד הוא עושה, כשרואה שחסידות מתתילימ להתקלקל, עושה אותה עלמ דמימ, וממריש מתוך הכלכלה עצמה, וישלם לבעלים דמי טבל 63. ק צ י צ ו ת וכוי. כלומר, מצא תאנימ קצוצות ששוטתימ אותן לייבשן, לא יהא קוצץ מהן ומהלך בהן, מסני החשד שלא יחשדו בו שקצץ p התאנה והתרחק ממנה שלא יתממ כעב, אלא אוכל במקומו.

247 236 מעשרות פ ב עליהן. 19. היתה לו ערימה של בצלים ושל גרוגרות ושל חרובין בראש גגו, 65 בורר ואוכל, בורר ומניח על השלחן, בורר ומשליך לפגי בהמתו. ר, שמעון בן אלעזר או אין בהמה אוכלת עריי בחצר. וכולן שהכניסן מן השדה לעיר, לא יאכל מהן עריי, לפי שאץ סופו להחזיר את המותר. 20. לעולם יהא מאכיל פקיעי עמיר עד שיעשם חבילות. ר שמעץ בן אלעזר אומ משם ר עקיבא כל שאחד פותח ואחד נועל, [כגון] שגי שותפץ, שגי דיורץ. הגגות 70 פטורין אע פ שהן של חצר חייבת, מעלן לראש הגג ואוכל. בית הכנסת, ובית התלמוד, אם יש בהן בית דירה [אין] אוכל בהן עריי, ואם לאו, אוכל בהן עריי. האוריות, והאוצרות שבשדה, העשויות למיכנס אוכל בהן עריי, לבית דירה, אץ אוכל בהן עריי. ר נחמיה אופף חצר הנעדרת הרי היא כעה ואוכל בה עריי. 21. סוכת היוצרין, אחרים אופף משם ר נתן הפנימית חייבת והחיצונה *ל פטורה. 22. תאינה שעומדת בעה ונוטה לחלץ, אוכל כדרכו ופטור. אם <» היחה לו וכו. עיין במשכ פ ג מ ד.»» וכולן וכר. ילוש פ ג ה א, כ שע ב. *» ר שמעון בן אלעזר וכו. ירוש פ ג ה ו, כ ע ד. ועיין במשכ פ ג מ ה, בבלי כלה מ ז נ 7 הגגות וכו,. עיין במשכ פ ג מ ו. ל בית הכפשת וכו. ירוש פ ג ה ז, כ ע ד. 73 ר נחמיה וכו. ירוש פ ג ה י כ שע ל 7 4 שוכח היולכין וכו. משכ פ ג מ ז. 75 חאינה וכו. עיין במשנ פ ג מ י ובבלי ב מ פ ח א. ועיין ימש פ ב ח ב, מ ע ע ד. בצלים ד בצלי. גרוגרות... חרובין ד נרונרו עריסה ד ערמה. 64 עליהן ן א עליהם ב ד סתום. 68 השלחן א השולחן. שםעמ א סעי» אי ד א אום. ער ד א עראי. וכולן גנו ד גגו. חרובי. לפי ן אחסר. 68 פקיעי ן א בבקיעי 87 ער ד א עראי. השדה ד השד. שהכגיסן ן א וכולם שהכגיסם. «6 עקיבא משם ן א םשום. שםעון בן אלעזר ד שמעו בן אלעז. ר ן א ור. חבילות ד חבילו. ד עקיב גועל ב פחוח [כגון] ן כיה ד א ב חס י יחסין ד שותסי. שני ן א ושני. דיורין על י אעיס ן א אף 70 פטויין ד פטורי. א בגגוח. הגנות ד הננו א דייורין. ד דיורי מעלן ד סעלין. הגג א גגו ואוכל ב ד פתוח. הכנסת ך הכנס חייבת ן א אחת א עראי. ד 7 1 ער אוכל בהן א אוכלין פהן >ביפ<. [אין] ן כיה ד א ב חסר. בית דירה ד בי דיר א האורייאות. והאוצרות שבשדה ד והאוצרו שבשד האוריות ד האודיו 72 ער ד א עראי >ביס<. 73 אין אוכל בהן א לא לבית ן א בית. בהן ן א סהן. לסיכגס ד לסכגס. העשויות ן א עשויות. הגעדרת ד הגעדרית. כמה ן א כגיגה גחסיה אוס א גחסיא או. ער ד א עראי. יאכל םהן. ואוכל א ואוכלין *7 ער ד א עראי ד סחוס. היוצרין ד היוצר. אחרים ד אחרי. אום חאיגה ד תאגה. 76 סטורה ד םחום. גתן א גחן ןאוטרין]. םשם א משום. ד אוסרי. א חסר. אם ן א ואם. ופטור א סטור. אוכל א לוקט. מגה ן א בגיגה. 65. ב ו ר ר ו א ו כ ל וכוי. כלומר, בורר את היבש ומחזיר את הלח למוקצה, ובורר ומניח על השלחן שבראש ננו, והרי כולמ מודים שאוכלימ על המוקצה במקומו. ועיין בבהיא. 66. ע ר יי בחצר. כנראה שריש בן אלעזר סובר שחצר קובעת אפילו בדבר שלא ננמרה מלאכתו. ועת בבהיא. 68. מ ק י ע י ע מ י ר וכוי כלומר, לעולם מאכיל לבהמתו פקיעין(כלומר, זירים מחוברים זה בזה) של תלתן, מפני שאמה נטבלת עד שתיעשה חבילה, עיץ בבהיא. 69. שאחד פותח וכוי. כלומר, זו היא חצר שאמה משתמרת, ואמה קובעת למעשרות הננו ת מטו ר ין וכוי. כלומר, הננות הטטורץ, אעפ י שהפ בתוך החצר המשתמרת, מותר להעביר את הטירות דרך החצר ולהעלם לראש הננ, ואמם נקבעימ, וכר מסי בר יהודה לעיל היי, שו האוריות. כלומר, מחסני תבואה, אוצרות. 74. המנימית וכוי. ממני שהוא דר בה. 75. אוכל כדרכו וכוי. כנראה, שציל: לו ק מ (כני כי ע) כדרכו,והימו שבדעתו ללקוס את הכל, וכל זמן שעסוק בלקיטה עייין לא ננמרה מלאכת התאנים. ועיין בבהיא.

248 מעשרות פ ב, פ ג 237 ליקט והניח על השלחן, אפי אחת חייב. אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו נטוע בחוצה לארץ, הואיל ומקצתו נטוע בארץ כאלו כולו נטוע בארץ דברי ר/ רבן שמעון בן גמליאל אומ חצר הנטוע בארץ ישר הרי היא כארץ ישראל, חצר הגטוע בחוצה לארץ הרי הוא כחוצה לארץ. פרק ג 1. ר שמעון בן יהודה או משם ר שמעון המהבהב בשדה הרי זה חייב. 2. השוחק את השום ואת השחלים בשדה הרי זה חייב. תינוקות שטמנו תאנים לשבת, שחורות ומצאו לבנות, לבנות ומצאו שחורות, םפיקן אסור, ספק מוכנן אסור. כלכלת השבת, בית שמיי פוטרץ, ובית הלל מחייבין. ר יהודה אומ 5 הלל עצמו היה אוסר. 3. המלקט כלכלה לשלח לחבירו, לא יאכל עד שיעשר. ר יהודה אומ הלל עצמו היה אוסר. 4. המעביר תאנים ממקום 7 6 אילן שמקלהו וכר. ירוש ערלה פ א קה א p ע ד; בבלי גיעין כ ב א ; ב ב כ ז בי.! המהבהב וכו/ ירוש פ ד ה א כ א ע א. ועיין ירוש כדרים פ ו ה א, ל נו ע ג, ובמשכ כאן רפ ד. השוחק וכו/ ירוש פ ד ה א, כ א ע ב. חיכוקוח וכו/ עיין במשכ פ ד מ ב, בבלי בילה ל ד 3. 3 שחורוח וכו/ עיין במשכ, בילה פ א מ ד ובירושלמי כאן ושם, ובבבלי שם י ב/ «כלכלת וכו/ משכ, פ ד מ ב; עדיות פ ד מ י; הושפתא שם פ ב ה ל. 8 המעביר וכו/ להלן עדיוח הכ ל(בכי ע); בבלי ביצה ל ה א/ חייב. זהן חייב ן א [הרי אפי ך א אפילו. השלחן ן א השולחן. ד והפניה. 78 והגיח כ א לן ן א כאילו. 78 ר ד רבי. שסעון בן א ר ץ. ל ך ח ס ר ב א ר ץ ( א ן ב ח ן צ ה [ ן ג ט ו ע 77»7 ישראל ן ישר ד ישראל. חצר ן א חצר. אופר. ד אופ גמליאל א שפע בן נפלי. חצר הנטוע ן א חסר. הוא ן א היא א ישר. ד א השחליים. השחלים ב ד סחוס. חייב ד א סשום. םשם א אופ. ד אופר 1 או אסו ן. [ספקן ד אסור אסור שססיקן. ד א ןהרי אילו אסורוח ספני] 3 ספיקן חאנים א חאינים. אוס ן הלל ן א הילל. ד ובי. וביח ך א שםאי. שסיי 4 השבח ן א שבת. סוכגן א סוכן. לחבירו ן הפלקט ן א הלוקט. ב ד סחוס. ד אוס. אוסר 6 הלל ן א הילל. א או. ד אוסר חאגים ן אוסר ב סחוס. ד לעצסו. עצסו ה לל ן א הילל. ד אוסר. 8 אוס ד לחברו. א תאיגים. 76 על השלחן וכו. כלומר, בביתו, ושלחן בביתו עושה אכילת קבע, ואסור אפילו כפירות שלא נגמרו מלאכתן עיין בבה א. 77. כאלו כולו וכוי. סירשו בירושלמי שרבי סובר ששרשי אילן חיים זה מזה, ואםילו השרשים של חרל מנקים משרשי איי, ודמו כאילו כולו נטוע באיי. ועיין בבהיא חצר וכו חצר וכוי. צ ל: הצד וכו הצד וכוי, כני הירושלמי. 1. המהבהב וכו. כלומר, המהבהב את השבלים באור, כדי שיהמ מעץ קלי, נטבלו ממני שאש טובל. 2. תינוקות וכוי. ויש להם מחשבה במקום שהמעשה שלהם מוכיח על מחשבתם, ולמיכך אם מוכת שהכמו לשבת, ההכנה לכבוד שבת טובלת. 3. שחורות ומי. כלומר, שנתתלף מקו^ ומצאו שחורות במקום לבנות ולבנות במקום שתורות, אמורות משום ססק, שהרי סמק מוכן לשבת סובל. ועיץ בבהיא. 5.ה ל ל עצמו וכוי. כלומר, וחבירמ חלוקים עלמ >רש 0. כלכלה וכוי. כלומר, כלכלת שבת, ואעם י שלא ליקמה לעצמו, אלא לשלח לחבירו, נטבלה. ועיין בבה א.

249 238 מעשרות פ ג למקום, ועברה עליהן שבת, למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. ר יהודה אומ הלל עצמו היה אוסר. 5. סוכי תאיגה ובהן תאנים, מכבדות תמרה ובהן תמרים, הכניסום תינוקות או פועלין פטורץ, הכניסן בעל הבית חייבין. הכניס שובלין לתוך ביתו לעשותן עיסה, פטור. לאוכלן מלילות, ר (מאיר) מחייב, ר יוסה בי ר יהודה פוטר. 6. המקליף שעורים, שתים פטור, שלש חייב. ובחטים, שלש פטור, ארבע חייב. 7. אמרו לפני ר ליעזר אע פ שמחזירן למעטין הזה הרי הוא מחזירן למעטן אחר (טהור). כסבר שזרעה לזרע וחשב עליה לירק מתעשרת זרע וירק. חרדל שזרעו לזרע(ים) וחשב «עליו לירק מתעשר זרע וירק. נהגו בירקות התיר(לזרע) דברי ר ליעזר. אמי (לו) ר יהושע בן קבוסיי מימי לא גם לבי לומר לאדם צא ולקט תמרות של חרדל וכבוש, והוי פטור מן המעשרות. המטליא לא נהגו בה חכמים היתיר, 0! הכניס וכו/ ילוש פ ד ה א, כ א ע א; בבלי ביצה י ג א/ המקליף וכו. ימש פ ד ה ד, נ א ע ב. ועיין במשנ פ ד מ ה. 3! למעען אחל. ילוש פ ד ה ג, נ א ע נ (עיין בבה א הע 21). כסבל וכו/ עיין במשנ פ ד מ ה. חלדל וכו/ עיין במשנ פ ד מ ו. נהגו וכו/ ילוש פ ד ה ו, כ א סע ב. ל יהושע וכו/ ילוש פ א ה א, מ ח ע ד. 7 ועברה עליהן א ועבר עליהם. 8 אוס ד אומי א או. הלל א הילל. תאינה ד תאנה חאנים א חאינים. חפרה ן א חסר.» הכניסום א הכניסן. םועלין ן א פועלים. הכניסן א ןאםן הכניסן. 0! שובלין ד שבלין. פלילות ד סלילו. >סאיר< ך א חסר 1 1 םחייב ן א פוטר. ר ד ור. יוסה ד א יוסי. בי ר א בר. סוטר ן א םחייב. ב ד סתום שעורים שתים ד שעורי שחיים. שלש ד של א ומלש. 12 ובחטים ד ובחיטי א ובחיטין. פטור א חייב. ארבע חייב ן א וארבע סטור. לפני ר ד לרבי ליעזר אע ס ד א אליעזר אף על פי 1 3 שםחזירן ד שסחזירין א ןשאין] םחזירן. לסעטין ד לפעוטן. פחזירן ד כפחזירן. לםעטן ך א לםעטין. (טהור) ד חסר. א [פטור] טהור. כסבר א כוסכר. 14 םחעשרח ד פחעשרוח. חרדל שזרעו ן א וחרדל שזרעה. לזרע(ים) ד לירק א לזרע לירק ד לזרע. זרע כיה ד א- ב ירק. החיר ן א היתר [כסותכם]. (לזרע) ד א הסר. ליעזר ד אליעזר א אליע אס ד אסר. 6! (לו) ך א הסר ב! קבוסיי ד בן קבוסיו. א חסר. םיסי א סיס. נס ד נם. לוסר לאדם ן כיה ד א ב לאדם לומר ולקט ן א ולקט [לך]. 17 הפעשרות ד פחוח. הםטליא א אסיטליא. היתיר ד החיר א היתר 8. סו כי תאנה וכוי. כלומר, ענפי תאנה וכפות תמרים. 9. מטו ר ין. מפני שאפשר שהתינוקות הכניסום על מנת לשחק בהם(ולא לאכילה), ואץ המעשה מוכיח על המחשבה. ומעשה המועלים(ומחשבתם) אינו מחייב את בעה ב. ועיץ בבהיא. 10. מלילות וכו. כלומר, שמשםשף את השכולים ואוכל את הזרעונים כמו שהם, והוי ליה כמכניס אגווימ בקלימותיהם, וכבר ננמרה מלאכתן. וו- 2 ו. שלש חייב. מסני ששלש עושות גורן בשעורים אע מ שמתזירן וכוי. ציל: אע מ שאין מחזירן וכו, כגי כייע. וברייתא זו מבארת את משנתנו(סיד מיג): ר אליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב, ומן הטמא מסור, ממני שהוא מחזיר את המותר. כלומר, אם נטל בסתם ידימ pv) בחזקת מסואבות) זיתים מן המעטן הטהור נטבלו ממני שאינו יכול להחזיר את המותר, שהרי נטמאו הדתים, ולא יחזיר זיתים טמאים למעטן טהור. וחכמים חולקים עליו, ואמרו לםניו שיכול להחזירן למעטן אחר. ועיץ בבהיא. 13. כ מ בר וכוי כוםבר הוא גד שבמקרא,(coriander) ועיקרו לזרע שבו, אבל אם חשב עליה אחיכ לירק, באה במחשבת ירק,ומתעשרת זרע וירק. 15. נהגו בירקות וכוי. ציל: נהנו בירקו(כני הירושלמי), כלומר,נהנו בירקו של חרדל היתר. אמילו אמ זרעו לירק, מסני שעיקרו לזרע, ובמלה דעתו אצל כל אדם. עיץ בבהיא 17. המסליא וכוי. סירשו בבבלי שהיא תרכובת של זרע כרסם וזרע סשתן תרע תלתן שנשרו יחד

250 25 30 מעשרות פ ג 239 לא למעשרות ולא לשביעית. כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחה שאין תורמין ממין על שאינו מינו. 8. העוקר שתלים מתוך שלו ליטעון בחוצה לארץ, ולזרע, ולהפקיר, ולמכרן לגוי, הרי זה חייב, מפני שמוציאן מידי מעשרות. ר יהודה אמ משם ר לעזר בן עזריה המשלח לחברו שתלין ואטונין והוצגי פשתן מעשרן ודיי, מפני שנחשדו רוב אדן עליהן. וחכמים אומ הרי הן ככל הפירות ואין מעשרן אלא דמיי. 9. בצלי שהשרישו זה בזה בקופות, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית, אם היו טמאין לא עלה ידי טומאתן, ומותר לתלוש מהן בשבת. השרישו זה בזה בקרקע עלייה, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית, ואם היו טמאץ עלו ידי טומאתן, ואסור לתלוש מהן בשבת, ואם תלש פטור. גפלה עליהן מפולת והן מגולין, הרי אלו כנטועץ בשדה, אםורין בשביעית, וחייבץ במעשרות. 10. גומות הלוף, בורר גסה גסה ומניח (בתוך ידו) דקה דקה, [בתוך ידו] הרי זה פטור, בארץ ובכלי, הרי זה חייב. אמ ר שמעון בן לעזר לא גחלקו בית שמיי ובית הלל על הבורר בארץ שהוא פטור, כשהוא חורם וכו. עיין ירוש פ ד ה ו, כ א ע ג.! העוקר וכף. עיין ירוש פ ה רה ב, ה מ א. «בקופות פ 3 מ ש כ / ע ג ן ע י י ן א כ א ה ה פ ק ע ג < ל / י ס ן ל ס ן כ ן / י מ ש, כ א בית שמיי ה מ פ ע ע ^י י ה ן 3 ו / מ ש כ / ע ה ה ב כ א ע / / ד ק ר ק ו כ ן / י מ ש, וני. עיין במשכ ביצה פ א מ ח.»«חורם ן א חטר. טכל אחד ואחד ן א םן כל אחת ואחת.» שתלים ן א שותלין. ליטעון ן ד ליטען א לטעון. 0 ולזרע ן א לזרע. ולהפקיר ך ולהפקי א ולהפקר. ולמכרן ך ולםוכרן א לםוכרן. שמוציאן א שמוציאין. מידי ן כיה ד א ב פית. 21 אפ ך אופר א אופי. םשם ן א םשום. לעזר ד אליעזר א אלעזר. לחברו ן א להכירו. ואטונין ן א ועטינין. והוצני ך וחוצני. 22 ודיי ד א ודאי ן א אין. דט ך א דמאי. ו א ץ א יו ד אדם א ןבני] אדם. וחכםיס ן א וחכפ. אומ ד אופרין. 23 כ ד סחוס. בצלי ד א בצלים. בזה ן א חה. 24 הן ד זה. בחזקחן ן א כחזקתן. טםאין ד טםאי. עלה א כחזקתן. ד ד א עלו. ופוחר א פוחד. 25 טחן ד א בהן. בשבח ב ך פחוח. בזה ן א חה. בחזקחן למעשרות ד לםעשרר. 28 ואם ן א אם. טפאין ן מכאן ואילך עד סוף פכילתין יש בידינו קטע פן הגניזה, ואגו סספגיס אותו ג. ואסור ד ואסו א אסור. םהן ן א םהס. ואם ן א אם. 27 אלו א אילו. 28 בפעשרוח ג בטעשרוח: ןה ן (כלוסר, הלכה ה. ועיין להלן שר 36,»4, 67). גופות ן א נופח (בתוך א. 30 שמעון ג שסע. לעזר נ ידו > א ג חסר. «ןבחוך ידון ן כ ה א ג ב ד חסר. אפ ד אפר י א ג אלעזר. שט ד א שמאי ג שפי. הלל ן א הילל. הבורר ך הבור. 18. כשהוא תורם וכו. במשנתנו ספיד: הצלף מתעשר תטרותואביונותוקסד 0,ומשלימה התוספתא שאץ תורמץ מאחד על השני. 21. ואטונין והוצני וכו. כלומד, זיתים p המעמן געטינץ) שעדיץ אץ כיוצא בח נמכרימ בשוק, ומשתן שעדיץ לא נכתש ולא נשרה. 22. מעשרן וכו. כלומר, המקבל מעשרן וודאי, מסני שרוב בני אדם שולחים אותם טבלים, וממילא מטור המשלח מלעשרן, שהרי אינו מוציאן מידי מעשרות, והמקבל יעשרן ככל המירות וכו. וחייב המשלח לעשרן, ממני שהמקבל לא יעשרן אלא דמאי (ולא יתרום, ויעכב את המעשרות לעצמו, כרץ דמאי), ונמצא מוציאן מידי מעשרות. 24. בחזקתן וכוי. כלומר, כמו שהיו, ואיטי חושש לא לתוסםת הגידולים ולא לםםיחי שביעית. 25. בחזקתן וכוי. כלעיל.והטעם הוא, ממני שאינו רוצה בהשרשתם, אבל עלו מידי טומאתם, משום שהתורה ריבתה בטהרת זרעים, כמבואר בירושלמי. 28. בורר גמה וכוי. כלומר, אם הוא בורר מתוך נומת הלוף את המבושל, מבושל, ומניח ומשאיר שם את הדקים והקטנים, הדץ הוא שאם ברר לחוך ידו מטור ואוכלן עראי, אבל אם ברר והניחם על הארץ, או שברר לתוך כלי נטבלו.

251 240 מעשרות פ ג ועל הבורר בכלי שהוא חייב, על מה נחלקו על הבורר ביד, שבית שמאי מחייבץ, ובית הלל פוטרין. 11. המפקיר את שדהו, שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו. אם אמ הרי שדי מופקרת יום אחד, שבת אחת, חודש אחה שנה אחת, שבוע אחד, עד שלא זכה, בינו לבין אחר יכול לחזור בו, מי שזכה בינו לבין אחר, איגו יכול לחזור בו. 12. וקושר את בהמתו על גבי הפקה אבל לא על גבי לקט שכחה ופיאה, אבל עוקר ומשליך לפניה. אסיפת תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים, אסיפת ענבים ומשמר שדהו מפגי ירק, אם היו פועלין עוברין ביניהן, אם היה בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו חייבין, ואם לאו הרי אלו פטורין. 13. הזורה תבנו סתם ולקחו אחר, אפי להוציא ממנו פטור. אמ רבן שמעון בן גמליאל מודין בית שמיי ובית הלל שלא ימכור אדן גדיש של תבואה, ועביט של ענבים, ומעטן של זתים, אלא לחבר ולעושה בטהרה. מוכר לו חטים אע פ שיודע בו שאיגו גובל עיסתו בטהרה. 32 המפקיר וכו/ ירוש פאה פ ו ה א, י נו ע ב; כדרים פ ד ה י, ל ח ע ד; בבלי שם מ ג אסיפה וכו/ ירוש דמאי פ א ח א, כ א ע ג; בבלי פסחים ו בי. «3 הזורה וכו/ עיין במשכ פ ה מ ד. מודין וכו/ ירוש דמאי פ ו ה ז, מה ע יג ועיין במשכ שם פ ו מ ו וכאן פייה מ ד. מ ב ית ן ד ש ב י. 32 שםאי I 31 ועל הבורר ן א חסר. שהוא ן א הרי זה. הבורר ן ד ה ב ו ר. ג ס הלל א הילל. את ד חסר. ושלשה ג שליטה. 33 אט ד ג אסר משזכה נ אחת ד אחד. 34 אחד ד א אחת בעו לבין ד הו כין הו בין. פי שזכה 3 6 אי" נ איו בו בדג סחוס וקושר א הקושר ג קושר. 86 ופיאה ד ומאה סופת. תאנים I ד לפגיה ב ד פתוח ג לפגיה [י] גכלוסר ה 'י עיין לעיל טו» <. אסיפת א נ תאינים. 37 ומשפר א פשפר ןאתן >ב פ< ג פשפר (ביס). ענבים ד ענבי. אסיפת ענבים I ד חסר. אם ג חסר. 38 ביניהן א ביניהם. אם היה א ואין. פקפיד ן כיה ד א נ ב ספקיי עליהן א עליהם אלו חייבין א אילו סטורין. «8 אלו סטורין ן א אילו חייבין. פטורין ג סתום חבט ן א חיבגו. אחר ד אחד אפי ד א נ אפילו. סס ד היפנו. 40 פטור ב פחוח. אם I נ» טעי 1 I ג * 0 עי גסליאל א ג גטל. טודין א םודים. שטיי ד א שפאי נ שפי. ובית I נ וב ' ה ל ל I א יילל»P ד נ אדם. א חסר. 41 עגבים ד עגביי. וטעטן ד וסעטין א ומעוטן. זתים ד ויחי'. ולעושה ן א שעושה. 43 טוכר א טכר. חטים ן א חיטים נ חטץ. אע ט ד א נ אף על פי. בטהרה ב פתוח. 32. שנים ושלשה וכו. כלומר, אם הסקיר סתם, יכול לחזור בו בתוך שלשת ימים הראשוגים וממילא חייב במעשרות אם חזר בו. תו היא תקנת חכמים עיין בבה א. 33. יו ם אחי וכי, כלומר, אם המקיר לזמן, ומילתא דלא שכיחה לא מרו בה. 34. בינו לבין אחר וכי' כלומר בין היא בין אחר. מי שזכה ובו. כלומר, משזכה. 35.וקושר וכו. ואיני חושש שמא הםקירו לאדם נרידא. ולא לבהמה. 36. לק ס ומי. ואסילו הוא עני, שהרי בדול את שאר העניים, אבל משעקר. וכבר זכה, יכול להשליך למני בהמתו. אםיםת תאנים. כלומר עתת םייסי התאנים, כשכבר נאספו הקייצות. 39. להוציא ממנו וכוי. כלומר, אםילו לקח על מנת להוציא חסים שנשארו בתק סמור. מסני שהמוכר מכרו כתבן, והחסים בסלות לנכי התבן. והן הםקר. 42. חטים וכוי. מסני חייו של הלוקח.

252 45 50 מעשרות פ ג 241 וכן לא יתן אדם לשכנתו תבשיל לבשל ועיסה לאופות לו, אלא אם כן יודע שקוצר, לו חלה, ועושה בטהרה. וכן בן לוי. [הרי] שנתמנו לו עריסין ועושין בזתים, הרי זה מפריש עישור זתים ושמן טבל מתוך ביתו, ואם אמ מה שזתים האילו ראויץ לעשות מעשר בדרומו ותרומת מעשר בדרום דרומן. 14. הלוקח שדה ירק בםוריא עד שלא באו לעונת המעשרות פטור, משבאו לעונת המעשרות חייב. מלקט כדרכו ופטור דברי ר עקיבא. וחכמים או אף משבאו לעונת המעשרות חייב לפי חשבון. מודים חכמים לר עקיבא שאם מכר לו תבואה לקצור, וענבים לבצור, וזתים למסוק, שלוקט כדרכו ופטור. 15. אי זו שום בעל בכי, כל שאץ לו אלא דור אחד מקיף את העמוד. אי זהו 4 3 לא יהן וכו. עיין לעיל דמאי ספ ד ומ ש בבה א כאן. «הלוקח וכו. משכי פ ה מ ה.» ר עקיבא וכו/ בבלי חולין קל ו א. ועיין ירוש פ ה ה ד, כ א ע ד. ועיי ש רה ד, ומקבילות. 51 בעל בכי וכו/ ימש פ יח ה ז כ נ ע א. ועיין במשכ פ ה מ ח. 3 <»* וכן... בטהרה ד חסר. 43 לשכנתו תבשיל ן א לשכינתו תבשיל ג תבשיל לשכינתו. לבשל ] ב ה [. 44 לו א ג לה. וכן יודע ג א ג לבשל [לון. לאומות א נ לאמות. יודע ן א בין השורות בכיי הסופר עצטי. ב ר א חסר. שנחםנו א נ שהיו (אבל ג א חסר. ןהרין ן כיה בין השורוח בג: שנחסנח. עריסין ן א אריסץ. ועושין ן א עושין ב ןועושקן ועושין (ונמחק המוסגר עיי גקודות). 45 מתים ן א בזיתים. עישור ד עשור. זתים ד א נ זיתים. ושסן א נ שמן. ואם י א אם אס ך אמר א אום. מה ן א ןכלן מה. שזחים ך א שזיחים. 48 האילו ד האלו א אילו. מעשר א ג מעשרן. בדרומו ד א ג בדרומן. מעשר ן א מעשרן. דרומן ג דרומן: ןז ן (עיין לעיל י 28). 47 שדה ן א שדי. לעוגת ן א לעתות. המעשרות ן א מעושרות. סטור ן נמחק בג עיי קו, ובין השורות תלוי: חייב. סשבאו ג וסשבא. 48 המעשרות ד המעשרו א מעשרוח. חייב ן נמחק בג לוקט. עקיבא ג עקיבה. וחכמים א ג וחכמי. או ג עי' קו, ובין השורוח חלד: פטור. מלקט א ד אוסרים א ג אומי. 49 משבאו ג משבא. המעשרות א ג מעשרות. פודים ג םודין. חכמים א ג חכס עקיבא ג עקיבה. 50 לקצור ן א לקצור [חיתים לקצור]. חתים ד א ג חיתים. ופטור א סתום «אי זי ד איזה א איזהו. בכי ן א חסר. דור ד זור א דיר. מקיף ן א הםקיף א י ז ה ו ד אחה הוא ג אי זה ה. 43. לאומות לו וכו. צ ל: לאםוח לה וכוי שקוצה לה (עיין בשנרנ וכר. כלומר, לא ימציא לשכינתו 44. וכן בן לוי. הבשיל ועיסה אלא אם יודע שהיא עושה בטהרה, ומחמת גרם טומאה אתינן עלה. שנתמנו הרי יק לא יתן מעשרות לבן לוי אלא אם כן יודע שהוא עושה במהרה. עיין בבה א. לי וכו. כלומר, חבר שנתמנו לו אריםין(כגון שירש או קנה שדה ואריסין בתוכה), שהרי החבר לא יוריד כלומר, כשמתקן את חלק האריס, מסריש 45. מ מריש וכו. לכתחילה אריסין ע ה לתוך שדד!. (כצ ל במקום: ואם אמ ) מה שזיתים האילו ואומר זיתים טהורים ושק סד%ר כננד העישור של האריס והוא מסריש מן הזיתים על הזיתים של האריס ראויים לעשות שק מעשרן בדרום השק שהמריש מביתו. צ ל חייב >עיין בשנרס), שהרי נתתייבו ברשותו. 47. ממור. עיין בבה א. ומן השק על השמן ק מליון כתיקץ לשו 47 (עיין מש ש), ונכנסה שלא במקומה, וצריך למוחקה. מלה זו באה 48. חייב. 50. לקצור וכו. כלומר, שאינו קונה אלא לכשיקצרנה, תמצא שלא קנה אלא בתלוש, ועיין בשנו ס. בכי. שם מקום,(Baalbek) ומסרשת התוססתא את סימניו, 51. בעל ואין כאן תוססת נידולים. כלומר, שורה אחת מקימה את העמוד המניםי, וכו. אחד דור כדי שידעו למה התכוונה משנתנו. ואינו עשוי סדקים, סדקים.

253 מעשרות פ ג 242 בצל של רכפה, כל שאין עוקצן מעוך לתוכו. רבן שמעון בן גמליאל או כל שאין לו [אלא] קליפה אחת. אלו הן גריסין הקלקין, אלגוסץ המרובעין. רבן שמעון בן גמליאל או אין לך מרובע מששת ימי בראשית. אלו הן עדשין מצריים, אילו שגלגליהן חרץ. רבן שמעון בן גמליאל או כל שאץ בו צרור. ר מאיר או אף הקלקם, שעקסיהן קטגים והלקטיהן מרובין. 16. ר יוסד או [אף] הקנטין של מטה מהן. כגון אילו שהוצרכו חכמים ליתן בהן סימן, לפי שאץ כיוצא בהן בארץ ישראל. אבל האלרסין וההפרםקץ והאצטרבילין לא צרכו ליתן בהן סימן, לפי שכיוצא בהן בארץ ישראל. פירות לא הילכו בהן חכמים לא אחר הטעם, ולא אחר הריח, ולא אחר המראה, ולא אחר הדמים, אלא אחר הרוב בלבד. ושאר זרעוני גנה, כגון זרע קשואין ודלועץ, וזרע לפת וצנונות, ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין פטורין מן המעשרות, ונלקחין מכל אדם בשביעית. ר יהודה או לא אמרו אלא זרעוני עה בלבד. ר יוסה אומ אף זרעוגי שדה כגון זרע אסטיס ובקיא. 54 אין לך מרובע וכו/ ירוש הכ ל; כדרים פ ג ה ב, ל ז ע ד; שבועוה פ ג ה נן, ל ד ע ל. 55 שגלגליהן וכו/ ירוש כאן הכ ל. 56 ר, מאיר וכו/ ירוש, הכ ל. ועיין במשנה הכ ל ר יוקה וכו/ ימש הכ ל. ועיין במשנה הכ ל. כגון אילו וכו/ ירוש דמאי פ ב ה א כ נ ע ב. 59 פירוח וכו/ לעיל דמאי פ ד שו 23 וש כ. «ושאר וכו/ משכ פ ה מ מ. *» זרע אסעיש וכו/ ירוש פ ה ה ז, כ ב ע א. M ב צ ל י ד ב ע ל י כ פ ה I א י א אין עוקצן ד מאין עוקצו [בצלן א שעוקמו נ מאיו «PW גםליאל א נמלי או ד אוסר א אום. כל א שי. 63 [אלאן ן ביה ד א ג ב חסי I א אילו אלניסיז I א אילו נס י 1 מעון א ג מסע. נסליאל א נ נסל. או ד א אום גס ין. 85 מצריים ן ד סיצריס בראשיח I י ב יא י אלו א [אין] אילו. עדשין ן כ ה ד ג. א עדשים ב א המצריים ג המציייח אילי ד ג אלו. שגלגליהן ן א שגלוגליהן. שמעין ג שמע. גמליאל ן א ג נטלי ן ך שעקציהו ע ע ק ס יה ן ק ס ג ה ק ר ק ס. א ה ק ו ל ק ה ק ל *יי I י א י ם י אי ד אופ. הקלקס ד א [אילו! שעיקסיח נ [אלון שעוקציהן. קטגים והלקטיהן ד קטנין והלקטיהון. מרובין ד א נ סתום יו ה I י א יוסי «או ד אוםי א אום [אף! כיה ד א ג ב חסר. הקנטין ן א הקיטין נ הקוטיז אלו. שהוצרכו ך א צרכי ג ש סטה ב א ג שלםטה. טהן ג 1 [טי! >יעיין לעיל שי»< אילו ד חכםים ד חכם" ג חכסין. 68 שאין כיוצא ן א שכיוצא. האלרסין ן א האילאסרין ג האלןךץ. וההפרסקין ד והחפרסקין א הפרסקין ג והאפרסקין. והאצטרבילין א והאיסטרובילין. 89 צרכו ך א צרכו ןחכסים] ג צרכו [חבט!. בהן א בהם (ביס). שכיוצא ן א שיש כיוצא. ישראל ן א ישר. הילכו ן ך הלכי א קישואץ. ודלועין ן א ודלועיח ד 0 בהן ן א בהם. חכמים נ חכס. 61 גנה א נ געה. קשואין ג ודלעים. 62 וצנונות ד וצמו. ושאר... גגה ד חסר. גנה ן א נעה. פטורין ד פטורי. וגלקחין א וני ק חי ו י אי ד א אופי. ננה א נינה. יוסה ד א יוסי..6 אוס ד אופר. אסטיס ן א ג סטיס 5 2 י ש ל ר כ פ ה ש ם מ ק י ם ב ח י' ל עיק*ז * ל: עוקצו עיץ בשנו ס. 53.אלגוםין וט ציל: אילו גטץ וכו (כגי כי ע), כלומר אילו הגריסץ הגסץ המרובעין. 65. צרור. כנראה שכן בבה א ו ע ת ב ו. קראו לחלק הקשה של העדשה. 56.ה ק לק ס וכו. לא נתברר לי טי 57.ה קנ טין יכו עיין בבהיא. 58. שאין כיוצא בהן וכו. ולמיכך נתנו בהם מימנים. כיי שידעו לאילו ממים התכוונה מ«תני ועיין בבהיא. הא לד סין וכי. עיין לעיל מ א שו 6 ובבה א שם 59.שכיוצא בהן וכו. והרי מכירים אותם, ויודעים במה דברה משנתנו. 62.ושאר ורעוני נגה ליתא ב ד ועיין בבהיא. 64. אטטיס ובקיא. אטמים היא,isatis ומשתמשים בו לצבע עיץ לעיל שביעית מיה שו 15. וביקיא היא,vicia מין כרשמץ.

254 מעשר שני [פרק א ] 1. מעשר שני אין מוכרין אותו, ואץ ממשכנץ אותו, ואין מרהינץ אותו, ואין מחליפין אותו, ולא שוקלין כנגדו דינרי זהב, אפילו לחלל עליהן מעשר שני. ולא יתנם לשולחני להתנאות בהן, ולהלוותן להתעטר בהן, אם בשביל שלא יעלו חלודה הרי זה מותר. כיצד אץ מוכרץ אותו, לא יאמר לו הילך 5 מאתים ותן לי מנה. כיצד אץ ממשכנץ אותו, לא יכנס לביתו וימשכננו(על) מעשר שני שלו. 2. כיצד אין מרהינין אותו, לא יאמר לו הילך מעשר זה ויהא בידך, ותן לי עליו חולין. כיצד אץ מחלפין אותו, לא יאמר לו הילך יץ ותן לי שמן, הילך שמן ותן לי יין, אלא אומ לו הילך יין, מפני שאץ לי שמן, והלא אומ הילך שמן, מפני שאץ לי יץ. נמצאו מחליפץ ואץ מחליפץ, ועושץ 10 (סוכה) טובה זה עם זה. 3. מעשר שני אין נותנץ אותו לא על גבי צינית, ולא על גבי חית, ואץ עושץ אותו קמיע. 4. אץ מחללין מעשר שני על אסימץ, מ א. 2 ולא שוקלין וכו/ ירוש פ א ה א, כ ב ע ג;» מעשר שני וכו/ משכ פ א בבלי שבס כ ב ב/ * אין מוכרין וכו/ ירוש רפ א, כ ב ע ב. 5 אין ממשככין וכו/ ירוש הכ ל, כ ב קע ב. «אין מרהיכין וכו/ ירוש הכ ל, ע ג. י לא יאמר וכו/ משכ, פ א מ א; ימש חכ ל, כל הברייחא. אין מחללין וכו/ משכ פ א מ ב; עדיוח פ ג מ ב; שפרי ראה סי ק ז, עמ 167; בבלי ב מ מ ז ב/ 2 ואין ן ד ואי אותו ן א אתו. ואין םרהיגין ן א אין סרהינין ך ואין מהרהחינין. 1 שני א שיני. ד ס ע ש. 3 שני ך שני ןאחרן א שעי ןאחרן. ולא א לא מעשר טחליפין ד סחליפי. א אין ב ה ם. 4 חלודה ד חלוד. ן א ב ה ן ס. לא ילוה אות א ב ה ם > } ^ n ] ן ל,,- א ן ב ה ן להתנאות שני ן א שעי. (על) ד א חסר. 5 סאתים ד סאתי. פותר ב ד פתוח. הרי זה א חסר. חולין ד חולי. לי ן א חסר. תן. ותן ך וי 7 ויהא ן א יהא. טרהינין ד פהרחיגין. לי ד סתום. לו ד חסר. שאין לי ן כ ה ד א ב לו 8 אופ ן א אופר. יאפר ך יאסי. ס ח לפ י ן ד א פחליפין. ד ע א י. לי ן כיה ד א. ב לו. ועושין ן א עושין ן ע א ץ י. נ ל א ן ה ל ה א ו ס ד א ן 0 ן א» והל קסיע ב ד סתום. ואין ן א אין. א ן ת. ת ך ז ן, ח ית ן 11 שני ן א שעי. «(סוכה< ד א חסד. «' א שעי. 2.ולא שוקלין וכו. 1. אין מוכרין וכו. כל הבבא מפורשת להלן בתוספתא עצמה. כלומר, אם משקל המעיש ידוע לו, לא ישער כנגדו וכוי הילך מ את י מ וכו. כלומר, של מעיש ותאכלמ בקדושה, ותן לי מנה של חולץ. 8. שאין לי שמן וכו. ולשת זו משתמעת לשתי מנימ. א. שאץ לי שק, ולמיכך אני נותן לך יין נרידא. ב. עאץ לי שמן, וטוב תעשה אם תתן לי שק במקום יץ. ויש ברשות המקבל להבץ את הדברימ כרצונו. 10. צינית וכו. מכה על גבי הרנל, ודרכם היה לתת סלע עליה. (ח "י< ועיין בבהיא. 11. תית. ציל: זזית, חזזית געיץ בשמים), כלומר, ילמת. אמימון. כלומר, נסכא של כסף, או כמף עשוי כמץ מסבע, אבל בלי צורה, עיץ בבהיא. 243

255 מעשר שני פ א 244 ור דוסה מתיר. אבל פרוטות קטנית הניתנות סימן במרחץ, הכל שרן שאין מחללין אותו עליהן. 5. אין מחללין אותו לא על מטבע מרוד, ולא על מטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו. 6. כיצד, היו לו מעות כזכיות ומעות ירושלמיות אין מחללין אותו עליהן, אם חלל לא קנו מעשר. אבל מטבע היוצא משום מלכים הראשונים מחללין אותו עליהן. אין מחללין אותו לא על מעות שכן בבבל, ולא [על] מעות שבבבל [כן], אבל אם היה כן, והיו לו מעות בבבל, מחללץ אותו עליהן. כיצד אץ מחללין על המעות שאץ ברשותו, היו לו מעות טמונות בקצטרא ובהר המלך, או שנפל כיסו לבור, אע פ שיודע שהוא שם, אין מחללין אותו עליהן, ואם חלל לא קנה מעשר. 7. כיוצא בו, מי שבא בדרך ובידו מעות, וראה אנס בא כנגדו, לא יאמר הרי הן מחוללץ על מעות שיש לי בתוך ביתי, ואם עשה כן דבריו קיימץ. 8. היה טעון כדי יץ וכדי שמן, וראה אותן שנשברו, לא יאמר הרי הן עשויות תרומה פרועות וכו/ בבלי ב מ הכ ל. אין מחללין וכו/ ימש פ א ה ב, כ ב ע ד; בבלי נ ין ל ז ב/ ועיין במשכ פ א מ ב. כילד וכו/ ירוש ובבלי הכ ל, כל הברייתא.» מעות ב /» כדי 3 ק קכףן ג ב לי ו כ ו / נ א כומוכוה וכו/ ירוש הכ ל; בבלי שם ל ח א/» מי ש יין וכו/ בבלי חכ ל. ועיין לעיל דמאי פ ח הי א. פ ר ו ט ו. קטיח I ן ך פ ר ו ט ו ת ד ס ח י. 1 2 יי' א יי. דוטה ד א דוטא. טחיר ד קטני א קטנות. הניתנות ד הנחנו א והגיתנות. - שאץ טחללץ ן א שסחללין. 18 אוחו ב אוחי 1 עליי?ון. מטבע א הטטבע. טרוד ד טרור א טרוד. 4! טטבע א הטטבע. ברשותו ב דטתים כיצד היו א כיזה צד היה. טעות ד טעו. 6! כזכיות א בחביות. ומעות ירושלמיות ן ך וטטעות ירושלםיו. אם חלל א ואם חילל קט ד קט [עליהן] א קנה. 18 משום ד םשם א לשום. הראשונים ד הראשוני אין א [כיצד! אין. אוחו לא א חסר. מעות שכן ן א המעות שמן (ומליון: שהז< [ע ן ן כיה ד א ב חסר. טעות ד טעו א המעות. ןכןן ן א ןוהןן כאן. ב ד חסר. כן ן א כאי 1 8 טעות י טעי עליהן ב ד סחוח. הסעות ד הסער. שאין ן א שאינן.» היו ן א היה לי I ד לי. טסונות ד חסר. בקצטרא ד בקיסטר א בקסטרא. ובהר ד וביה א ןאון בהר. כיסו לבור I ד ןטסונוחןן כיסו לבו. אע ס א אף על סי שיידע ד שידו. שהיא I ד שהו א שיש. שם I סתים- ד א שם ןסעווון. אין טחללין ד אי טחללי. עליהן ואט חלל א עליהט אט חילל. מעשר ן ב לו. ואם I ד " ובידו א והיה בידו. סעות ד טעו. יאטר ד יאט. טעות ד טעו. לי ד א אס. «וראה ד ודא. שנשברו ד א שנשתברו. עשויות ד א עשויין. 12. פרוטות קטנית וכוי. כלומר, פרוטות קטנות (כני כי'ע< שאנשים פרטים טובעים אותן, והן מתקבלות בבית המרחץ כתשלום בעד הרחיצה. וטיב עניעמ נתבאר בבהיא. 13. מרוד וכו התוספתא ממרשת בבא זו להלן. 15. כזכיות וכו. כלומר, מעות שטבע בן כוזיבא בשעת המרי על גבי והוא מטבע מרוד. ירושלמיות וכו. כלומר, המטבע העתיק הירושלמי, שאינו יו צ א צורתו אלא לסי משקלו ותכונות אחרות שבו(עתיקותו, מציאותו בשוק וכדומה), והוא מטבע שאינו יוצא 16.היוצא וכו. כלומר, אעטיי ששוב אץ טובעימ כמותו. 17.שכן בבבל וכי כלומר, על מעות של כן (-של כאן), של איי, שהן בבבל, וכן על מעות של בבל והן כן(«כאן)בא'י שהרי אמן יוצאות שלא במקומן. אבל אם המחלל כאן, והיו לו מעות של בבל בבבל מחללץ עליהז שהרי הן יוצאות במקום שהן נמצאות 19. בקצטדא וכו. כלומר, במבצר התמום ע-י הצבא הרומאי, או בהר המלך שהיה מיושב עיי נויים. ועיץ בבהיא. 21. כיו צ א בו וכו. כלומר, כשם שאינו מחלל על המעות שבקצטרא וכו כן לא ירים תרומה מכדים המשתברים וכו, עיץ להלן הריה! מ ח ו ל לין ובו. כנראה, שציל: הרי מחוללץ עלניהן! וכו. ועיין בבהיא.

256 מעשר שני פ א 245 ומעשרות על פירות שיש לי בתוך ביתי, אם עשה כן הרי זה אסור. 9. לוקחץ 25 חיה ועוף לבשר התאוה, אבל לא לזבחי שלמים. מי שגזרו שיהא בשר התאוה מטמא את הידים, אמרו אין לוקחין חיה לבשר התאוה, אבל לוקחין עוף לבשר התאוה. ר לעזר בן יהודה איש אבלין אומ אף לא העוף לבשר התאוה, שכן הגת שנעשת על גבי בשר תאוה טמאה לקודש, טמאה לתרומה. 10. הלוקח חבית בירושלם, פתוחה צריך לאכל כעד הקנקן, סתומה אין צריך לאכל 30 כנגד הקנקן. במה דברים אמורים בשל יץ, אבל בשל ציר, ושל חומץ, ושל מוריס, ושל שמן, ושל דבש, בין פתוחה בין סתומה אין צריך לאכל כגגד הקנקן. דיתבאות של תמרה, ופוטליאות ודרוםות של תמרה אץ אוכל כעדו. אם היו קופות הרי זה אוכל. ושאר כל הדברים אין אוכל כעדן. לא כעד החרצנץ, ולא כעד המין, ולא כעד הגפת. 11. הלוקח צבי בירושלם אץ 35 צריך לאכל כעד העור. שחוט, צריך לאכל כעד העור. 12. אץ משכירץ 24 לוקחין וכו/ ירוש פ א ה ג, כ נ ע ד. ועיין במשכ פ א מ ג, ספרי ראה עי ק ז, עמי מי שגזרו וכו/ ירוש הכ ל. ועיין להלן כדה פ נו הי ח. פחוחה וכו/ עיין במשכ פ א מ ד. 30 בשל יין וכו/ עיין להלן פ ב, שו 107, ומש ש. 32 ופונוליאות וכו/ ירוש פ א ה ג, כ ב ע ד. ד ככגד החרלכין וכו/ עיין במשכ פ א מ ג. מ 3 3 קושוח וכו/ ירוש הכ ל. ועיין במשכ פ א ג. 35 אין משכירין וכו/ להלן כגעים פ ו ה ב; אבוח דר ן מ פ א י ן 3 מ ש כ / ו כ ן / ע, <3 הלוקח כו ב פל ע, כ ד ע א; בבלי יומא י ב א ; 7 מגילה כ ו א/ א תאוה. 20 התאוה ד התאו הי שגזרו ן א משגזרו. 28 התאוה ן א תאוה >ב-פ<. 24 עשה ד עשי. יהודה ד יהודה [אוטרן. בן ן א בר. לעזר ד אליעזר א אלעזר. 27 התאוה ן א תאוה (בימ). עוף א העוף. טמאה ך וטהור 38 על גבי בשר ן א לבשר. שכן ך א שכל. לא ד חסר. אכלי! ד אכלי א איבלייס. א כ ו ל, 30 במה וכו ד בד א. בשל ן א של. א כ ל ן ך ל, I O K ל L, n ל א ב ל ( ך א ט ה ו ר ה. א לאכל ך לאכול. סתומה. בין סתומה ד ובין 31 םוריס ך א סוריים. א של. י ל ד חסר. מגדו ן תמרה ן א תרוסה. א ופטליאות. ופוטליאות ) ד חסר. א דורכאות. 83 דיתבאות ד ריתכאות הגפת ן כיה ד א. ב הזפת. אין ן א חי 34 החרצנין ן א החרצגים. 33 כגגדן ד במדן. א כמדן. צריך ן א ןאיןן צריך. העור ן כ ה א ב העיר. ד א. העור ן כ ה >ב-פ<. 3 5 לאכל ד א לאכול ב סתום. ד ב העיר כלומר, המירות אמורים משום מכל, משום שאץ התרומה חלה כלל, בכגון דא. עיין בבהיא. 24. אמור. 28. הגת שגע ש ת וכו. * 5 לא לזבחי וכר. כלומר, ואם לקח אץ המקח נתפמ בקדושת מעשר כלל. 29. צריך כלומר, גת שעבד בה אדם שאכל בשר תאוה, דמו כאבל אוכלים טמאים, והוא טמא לקודש. לא כ ל וכו. כלומר, אוכל חולץ משלו בקדושת מעיש כגגד שווי הקנקן, שהרי אץ הקנקן טמל ליץ, ודמו ממני שיץ אמו צריך וכו. סתומה אין כאילו קנה כלים בכסף מע ש, שצריך לאכול כננדן. צריך 31. אין משתמר יסה אלא בקנקן סתום, והקנקן טפל ליין ובטל על נבו כקליסה לסרי. לא כ ל וכו. ציל: צריך לאכל,שהרי כל הממימ הללו אץ מתקלקלימ אמ שומכימ ומערימ אותמ מכלי 32. דיתבאות וכו. כנראה שצ ל: ריכבאות, והן אל כלי, ואין הקנקן בטל על נבם >ר יוגה בר ג). ודרוםות וסוטליאות מכבדות של תמרה. כמות תמרים, והן בטלות לתמרים. עיץ בבה א. וכר. םוטליאה GrdreXXa) הוא מל מיוחד לתאנים ולתמרימ, והוא נמכר יחד אם הסירות, ואמו חשוב, ובטל על גבי הסירות. ודרוסות הם הסלים שדורסים בתוכו את התמרימ, ואף הוא בטל על נבי התמרים. 33. היו קומות וכו. כלומר, אם הכלים שהתמרים בתוכם היו קוסות (ולא סוטליאות או עיין כבהיא. ושאר כל וכו. במשנתנו(ס א מ ג) מבואר שאמו אוכל דרוסות), אינם טמלימ לתמרימ, ואוכל כננדן. כנגד הקלסות של האגוזימ והשקרימ, ומשלימה התוםסתא שהיה בשאר כל הדברים שאמם אלא ססולת.

257 מעשר שני פ א בתים בירושלם, מפני שהן של שבטים. ר לעזר בי ר שמעון אומ אף לא המטות. 13. עורות של מקדשץ, בעלי אשפיזין באין ונוטלין אותן בזרוע. לולבי הזרדין והחרובץ, עד שלא ימתיקו [אץ] נקחין בכסף מעשר, משימתיקו נקחין בכסף מעשה אבל הלוף והחרדל והתורמסין, ושאר כל הנכבשץ, בין משימתיקו בין עד שלא ימתיקו נקחין בכסף מעשר. בנות הריע נקחין בכסף מעשר, ואין מטמאות טומאת אוכלין. חלות הריע, אמ ר יוסה בא ר יוחנן בן נורי אצל ר חלפתא אמ לו חלות הריע מה הן שילקחו בכסף [מעשר]. אמ לו, לא ילקחו. אמ לו אף אני אומ כן, אלא שעקיבה אמ ילקחו. 14. קור נקח בכסף מעשר, ואץ מטמא טומאת אוכלין. כפניות נקחות בכסף מעשר, ומטמא טומאת אוכלין. ר יהודה אומ קור הרי הוא כעץ לכל דברי אלא שניקח בכסף מעשר. כפניות הרי [הן] כפרי לכל דבר, אלא שפטורות מן המעשרות. ר שמעון אמ משם ר ליעזר כורכום אין ניקח בכסף מעשה 38 לולבי וכו. עיי! 36 -ל 3 לא המעות וכו. אבות דדן כו א פל ה, כ ב ע ב; בבלי הכ ל. «חלות הליט להלן שבח פ ח (ד פ ע) ה כו; עוקלין פ ג ה ע. ועיין במשכ, שם פ ג מ ד. ע ע ה ד, כ ה וכו. משכ עוקלין פ ג מ ה. ועיין ספרי ראה פי, ק ז, עמ 168, ירוש עירובין «קור וכו. להלן עוקלין פ ג ה י; בבלי ע ד חגיגה פ ג ה ד, ע ע ע ג, בבלי כדה כ א ב,. «קור וכו. משכ עוקלין פ ג מ ז; תוספ שם פ ג הי א; ירוש שביעית עירובין כ ח ב. פ ד ה מ ל ה ע ג; בבלי הכ ל. ם ר. 37 הסטות I 3 לעזר ד א אלעזר. בי ר ד א בי. שםעון ן א צדוק. אום ד או ב ד סתום. א רטיטות. עורות ן כיה ד א ב עירות. םקדשין ד קדשים א םוקדשין ב םקיטין ןיס יקו] יםתיקי ב ן ס ת,ק ו, 3 8 אששחץ ד אשסזין א אושפחין. באין ן א חסר ונוטלין א נוטלין. ןאיןן כיה ד א "ליון ב בחסר נקחי! ד נקחי. «3 נקחין א ניקחין. והתורססין ך ותורסוסין ח ר יע א הדיעא. נקחיו I א והתורטוסין. 40 בין ן א ובין. נקחין ן א ניקחץ. מות ן א מת. הריע ד ד נקחות א ניקחות. 41 פעשר ד טשער נ ינין. ואין פטפאות ד ואין פטסאו א ופטסא. חלות ד חליי ת א חלח. הריע ד חריע א הריעא אט ד אפר א א. יוסה ד א יוסי. 42 ר ד חסר. חלי הריע ן א חלח הריעא. םה הן ן א סהו. ןפעשר] כיה ד א ב חסר. 43 לא ן א אל. אופ ן א אוטר שעקיבה אט ד א שעקיבא אומי. 44 נקח ד א ניקח. ואין ן א ואינו. טטטא ן א םיטסא. נקחית I נ יי ד א ניקחוח. 48 וטטטא ן א וטטטאות אום ד אוטח. 48 ןהןן ן כיה ד א. ב חסר. כפרי א סשום ר אליעזר ד שפטורות ן א שהן סטורוח. 47 טעון א שסע אס ד אוסר א או. סשם וכו כרכים אין א אינו. 36. ממני שהן וכו. כלומר, שהבתים קנויים לכל ישראל, וירושלים לא נתחלקה לשבטים. עיץ בבהיא 37. אשמיוין. כלומר, הבעלים המארחים. 38. לולבי הורדין וכו. כלומר, קצוות הענםים הרכים של הזרדץ (קנים), שהיו אוכלים אותם עיי כבישה בחומץ, או במי מלח, ולכבישה זו קוראת התוםמתא.המתקה. 39.ה לו ף וכוי. לוף הוא מץ מהמינימ הטמונים בארץ, Arum ותורמוס הוא,lupinus עיץ בבה א. 40. בנות הריע וכו. כלומר, גרגירי הזרע של קורטמא. עת בבהיא. 41. ח לו ת הריע וכוי. כלומר, הריע (תריע) עצמו, שאמו לאכילת נוםו אלא לטעם וריח שבי עיץ בבהיא. 44. קור וכו. מוח של ראשי דקלים. כמניות וכו. מגי תמרים רעים שלא בשלו בל צרכם. 47. כור כ ו ם וכוי. כנראה שהוא כרכומ שבמקרא >שה ש די, ייד),.saffron

258 מעשר שני פ א 247 לפי שאין בו טעם אלא למראה. אמ ר יהודה בן גדיש לפני ר ליעזר של בית אבא היו מוכרין ציר בירושלם. אמרו מי אמר, שמא דגים מוכרין עמו. 15. הלוקח בהמה לזבחי שלמים, בשוגג יחזרו דמיה למקומה, במזיד תיעלה ותיאכל במקום. [בזמן] הזה תמות. אמ ר יהודה במי דברים אמורי בזמן שמתכוין ולקחה מתחילה לשום שלמים, אבל במתכוין להוציא מעות של מעשר לחולין, בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן. אם היתה בהמה בעלת מום, בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן, אם היו פירות טמאין, בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן. 16. לוג יין שנפל לתוכו לוג דבש, והרי בו שני לוגין, השבח לפי חשבון. תבשיל של מעשר שני שתיבלו בתבלין של חולין, השבח לפי חשבון, ושל חולין שתיבלו בתבלין של מעשר שני, אל יוציא מעשר שני שלו בפדיון. 17. קפליט של מעשר שני ושל חולין שניתבלו זה עם זה, השבח לפי חשבון. 18. היתה לו עיסה של מעשר ואפאה, השבח מ ב י ן כ ז א/ 50 הלוקח וכוי. משכי פ א מ ו; בבלי קידושין כ ה ב. י ע, ש ן כ ן / 3 3 ל 3 ן ג ד י 48» ר יהודה וכוי. בבלי הכ ל כ ו 6. בעלת מום וכוי. עיין לעיל שביעית פ ז ה ס ומש ש. 3 מ א. 56 תבשיל וכו,. ילוש פ ב סה א, כ כ ע ג. 59 עיסה פ ו כ ו / מ ש כ / יין 55 לוג וכו. עיין במשכ פ ב מ 6. ליעזר ד א אליעזר. לפני ד ספני. בן ך יהוד בין. יהודה 48 לפראה א סראה. דנים ד א דדן. אפר ן א יאפר. א א ןלון פי. אסרו פי ך אינסי 49 ציי ד צרי. 61 ותיאכל תיעלה ד א תעלה. לסקופה ך לפקוס. שלפים ך שלמי. 80 לזבחי שלפים א חסר. בפי אפ ר יהודה ד אפר ר יהוד. ןבזפןן כיה ד א. ב חסר (ובפקופה ריוח ריק). ד א ותאכל. 63 מעשר ך סעשר ןשנין. 52 פתחילה ד סתחלה א בתחילה. וכ י ד כדיא א כסה דברים אפורים. דפים לסקופן ן 54 בין במזיד ן א ובין במזיד. היתה ד היה. בין בשוננ ך בשונג. לחולין א חולין. 56 והרי ן א והיו. למקומן ב ד סתום. 58 דםים ד דסי. ם. טסאין ן א טםאי א דמיה למקומה. בתבלין ד בתבלי. א שניתבלו. שתיבלו ך שטבלו שני ן א שיני. למין ד לוני,. קפליט ן בפדיון ד לפדיון א לפידיון. 68 שני ן א חסר. שני ן א שיני. 57 שחיבלו ד א שחבלו. פעשר ואפאה ד סעש ןשנין חשבון ב ד סחום. 59 עם ד אם. שני ן א שיני. ד קפלוט. ואפא. 50. ב ש וננ וכו. כלומר, שנתכוץ לשלם במעות של חולק, מתן בטעות מעות של מעיש, והרי אם קנה שלמים במעות של מע ש לא יצא ידי תובת נדרו, ויש כאן מקח טעות. עיין בבהיא. במזיד וכו. כלומר, שנתכוין לקנות בהמה לשלמים במעות מעיש, כדי שיתחללו המעות עליה, תעלה ותיאכל במקום, כדמה. 51. במי דברים וכו. כלומר. בדיא שיש לתלק בץ שונג למזיד אלא אם קנה לשם שלמים, אבל אם כיוון להוציא לחולק מעות מעיש, ולאכול את הבהמה כבשר תאוה. 53. בין בשוגג וכו. כלומר, בץ שלא ידע שהמעות הן מעות מעיש ונתכוץ לקנות תולץ בשגגה, ובץ שעשה כן במזיד אץ המקח קיים: בשוגג, משום מקח טעות, ובמזיד משום קנס למוכר. עיץ בבה א. 54. בעלת מומ וכוי. בבא זו אמה מדברי ר יהודה, וכולמ מודימ בה, משומ שאץ המעות מתתללות על בהמה בעלת מומ מחוץ לירושלים, גזירה שמא יגדל עדרים, עדרים. עיץ בבהיא. 56. והרי בו וכוי. כלומר, והתערובת שוה יותר מאשר היץ והדבש יחד לסגי שגתערבו. 58. שלו ב ס דיון. ציל: שלא במדיון, כלומר, והתבלץ אמם בטלים לגבי התבשיל של חולץ, וכאילו הם עדיץ בעולם. ק ס לי ט וכו. קסליטץ הם כרישץ שיש להם ראש, עיץ בבהיא.

259 248 מעשר שני פ א, פ ב לפי השבץ. ניפילה הפת, ניקדח התבשיל הפגם לשני. בורר את [החטים] וטוחנן ומרקידן, דיים שיפדם כשער החטים. ר יוסה אומ מקום שמחשבין את הוצאה פודין את החטים ואין פודין את הככרות, מקום שאין מחשבץ את הוצאה אף פודין את הככרות. שמן של מעשר שני וראשי בשמים של חולין שנתערבו, השבח לפי חשבץ. זה הכלל אמ, ר יוםה, כל המותיר במדה, שבחו ניכר השבח לפי חשבון, לא הותיר במדה, שבחו ניכר השבח לשני. פרק ב 1. תלתן של תרומה שחפה בה(את) בת כהן ראשה, אין בת ישראל רשיית לחוף אחריה, אבל מעגנת שערה בשערה. תלתן של מעשר שני ויאכל צמחונות. ושל תרומה, בית שמיי אומ כל מעשיה בטהרה, ובית הלל או כל מעשיה בטומאה חוץ מחפיפתה דברי ר מאיר. ר יהודה אומ בית שמאי או <» זה הכלל וכו/ עיין במשכ הכ ל.! הלחן וכו/ לעיל חרומוח פ י ה ד. * הלחן וכו/ משכ פ ב מ ג 3 ושל תרומה וכו/ משכי הכ ל. וכל הברייחא בימש פ ב ה ג, כ ג ע ג. 60 ניפילה א נפלה. ניקדח ד מקדח א והקדיח ב ניקרה. התבשיל א [את! התבשיל. הפגם ך הפני. ן א טחנו ו ט ו ח נ ן ן ם ר ק יד ן ב ח ס ר. לשני ב פתוח. בורר ן א בירר. ןהחטיסן ן כ ה ד. א החיטין. והרקידן. שיטדם ד שייפרט. החטים א חיטיט. יוטה ד א יוסי. אוט ד אופר. 82 הוצאה א ההוצאה. פודין וכו ן א סודה את החיטין ואינו סודה. הבכרות ן כיה ד. א הטכבדות ב הבכרות א ש ע י. בשםים ן א ןשל] ש נ י ן סקום... הככרות א חסר. 3 הככרות כיה ד ב הבכרות. בססים. חולין ד חולון. 64 שנחערכו א חסר. אם א שאם. יוסה ד א יוסי. הסותיר I ד הסותי א שהותיר. בפדה ד בפד א בפידה. 68 בפרה ד בסד א בסירה. ניכר ד נכר 1 תלתן ן א תילחן. >אח< ד א חסר. ראשה א לראשה. בת ד חסר. ישראל ן א ישר רשייח ד רשאי א רשאה ב ושיית. 2 מעננת א מעננת. שערה בשערה ד בה בשער. שני ך חסר. א שמאי. ד א שיני ויאכל ד יאכל א חאכל. 3 צמחונות ד צוםחניוח. ושל ד של. א חסר. שמיי אום ד אומר. טעשיה ד מעשה הלל א הילל או ד אומר א אומי. 4 בטומאה ן א בטהרה אוט ד אוטר. בית שטאי ד ב או ד חטר. א אוט. 60. הפגם לשגי. שהרי אץ אחרעת מעיש עליו, תפדה לפי שוויו של עכשיו. 61. דיים שים דם וכו. שהרי היה יכול לפדות את החטים לפני כן, ולקנות בדמיהם כל מה שירצה שמחשבי! את הוצאה וכו. כלומר, שהאומה מחשב את הוצאות טרחתו, הדץ הוא שאם רצה לפדות חמץ סודה שהרי אמו חייב לאכול מת דווקא, ויכול למוכרן, ולקנות בדמיהן בשר או יץ. 62. את ה כ כרוח כלומר, אם כבר עשה ככרות מן החטים, איט יכול למדותן כשער החמימ, שהרי נלה דעתו שרוצה לאכול פת, ואם רצה לפני כן לאכול את החטים חיות היה אמור. עיץ בבה א. שאין מחשבין וכוי. כלומר, שהאומה אמו מחשב שכר טרחתו, אלא מסתמק בקיבר, בסובץ ובמורםן שהוא מוציא, פודה את הככרות כשער החטיס, ולוקח את הסםולת לעצמו כתולץ, שאץ קדושת מעיש חלה עליה, כרץ קלטות שאינו אוכל כנגדן. 64. במדה וכוי. לדברי ר יוסי אץ השבח לסי חשבון אלא דווקא אם הותיר במדה ושבחו ניכר, אבל אם לא הותיר במדה, אעס י ששבחו ניכר השבח לשני נרידא. 2. אחריה וכוי. נתמרש לעיל, עמ 160, שוי 13 ואילך. 3-2.ויאכל צ מ תונו ת. ציל: תאבל >עיץ בשנוימ צמתונות, כלומר, כשהתלתן רכה, ואץ בה משום הססד אוכלים. 4. בטומאה וכו. ביה לא חששו לטומאת תלתן של חרומה, מסני שאמו אוכל נמור, אבל החמירו בתמימתה, כדי שלא יראה כאילו סך תרומה במומאת הנוף.

260 מעשר שני פ ב כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה, ובית הלל אומ כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. כרשינץ של מעשר שני יאכלו צמחונין. של תרומה, בית שמיי אומ שורץ בטהרה, ושפין ומאכילץ בטומאה, ובית הלל אומ, שורץ ושפין בטהרה, ומאכילין בטומאה [דברי ר יהוד. ר מאיר אומר בית שמאי אומר שורץ ושפין בטהרה, ומאכילין בטומאה], ובית הלל אומ כל מעשיהן בטומאה. אמ ר 10 יוסי זו משנת ר עקיבא, לפיכך הוא אומ ינתנו לכל כהן, וחכמים לא הודו לו. 2. אין שורץ(את) תמרים להוציא מהן שכר תמרים, ולא צמוקין להוציא מהן מי צמוקץ, אבל שוחקן ועושה אותן טרימא. בתבלץ מותר, מפני שמלאכתן. צורר את התבלץ ונותנן לתוך התבשיל, אם בטל טעמן מותרין ואם לא אםורץ. 3. אין עושץ את היין אלנתית ואת השמן ערב. ואם עשה את היץ אלנתית ואת 15 השמן ערב, סך את השמן ואץ סך יץ וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה יץ וחומץ אין דרכן לסיכה. 4. מעות חולץ ומעות הקדש שנתפזרו, משלקט לקט הקדש. אחד מעות במעות, פירות כפירות, ורמונץ ברמונץ, וכל דבר שדרכו 1 0 לפיכך וכו,. משכ, חלה פ ד מ נו; ירוש שם הי א, ס ע ינ. אין שורץ וכו,. עיין משכ תרומות פי א מ ג. ועיין לעיל תרומות פ ע ה ז, שביעית פ ו ה ו, בבלי ברכוה ל ח א,. 12 שוחקן וכו,. בבלי הכ ל. בתבלין וכו,. לעיל תרומות ושביעית הכ ל. לורר וכו,. לעיל תרומות הכ ל, שביעית הכ ל ה ז ואילך. אין עושין וכו,. תרומות ושביעית הכ ל. 16 משלקע וכו,. עיין במשכ, פ ב מ ה ובירוש, שם ה ו, פ ג ע ג. שני ן א שיני. כרשינין של ן א כרשיני. 6 םשרייתה ן א סשירייתה. אום ד אוסר.» הלל א הילל. אוס ד אומר. ש ט י י ד א שפאי. אוס ד אופר. 7 בטהרה ושפין ן א ושפין בטהרה ב בטהרה וטפין. הלל ן א הילל. אופר א אופ. 8 אומר ן א אופ. 9-8 [דברי... בטופאהן ן כיה ד ב חסר. ושפין בטהרה א בטהרה שפין. אס ד אפר אומ ך אוטר. הלל ן א הילל. 9 ובית ד ובי. ««ושפין בטהרה א בטהרה שפין. 11 >את< ד א חסר. וחכטים ן א וחכפ [אופ ן. ינתנו ד יתננו א תתנו. 0! אומי ד אופר. א א 12 צסוקין ד צסוקים א צימוקים. סהן ן א םהס. צסוקץ ד צמוקים א ציסוקיס. חסרים ד חמרין. אסורין ב ד סתום. לא ד א לאו. ונותנן ן א ונחנן. 13 צורר ן א צרר. טי יםא ד טריסה. וא ין ן א ואינו. יין והופץ ן א את החופץ. 16 אין דרכן ד אי ד ח ס ר. 5! " א! ואם... ערב ן 7! הקדש ד להקדש א להקדיש מאף משלקט לקט ן א פה שליקט ליקט. לסיכה ן א לסוך. דרכו. ברסונין ן ורמונין ד רמונין א ורימונין. אחד ן א אחד נלון. ב כ חלויה.לי בין השורוח. קרי: להקדש). א ברימונים. 5. חוץ מחסימתה. לדעת ר יהודה, כולם מודים שהתסיסה נעשית בטומאה, ממני שכבר נמאסה כשנתנו אותה על הראש חוץ משרייתה. כלומר, בשרייה כיע מודים שנעשית בטהרה. כדי שלא לטמא אותה בידימ בתחילת מעשיה. 6. כרשינין וכו. כלומר, דינם כתלתן, מסני שהוא מאכל בהמה, ואעם נאכלים לאדם אלא בשני בצורת. 7.ו ש ס ין וכו. דרכמ היה לשרות את הכרשינים כדי שתרד קלםתם, ואתיכ שםץ אותם כדי להסיר את הקלסות שלא ירדו בשרייה. 10. ל כ ל כהן. כלומר,אסילו לבקעיה,שהרי חזקתם מאכל בהמה,וכל מעשיהט בטומאה. 11. אין שורין וכר. מסני שאץ משנים סירות מעיש ומיתת תרומה מברייתם, חוץ מזיתים וענבים שעושים מהם שמן ויץ. 12. טרימא. כלומר, שחק, ששותקים את התמרים ונותנים דבש ושומשמימ לתוך השחיקה, ודבש התמרים נשאר בתוך השתק. י מותר. כלומר, מותר לשוחקם ולםוחסם, מסני שדרכם בכך. ועיץ מיש לעיל, עמ 157, שר 28 ואילך. 16.משלקט לקט וכו. כלומר, מה שלקם (עיץ בשנו מ< כולו להקדש עד שישלים את מנייןההקדש. 17. שדרכו וכוי. צ ל: שאין דרכווכו.

261 250 מעשר שני פ ב ליבלל. אבל דבר שאין דרכו ליבלל, מה שלקט לקט לשניהם, ומה שהותיר הותיר לשניהם. 5. סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו, מביא בסלע מעות. בן עדי אומ בשתים. סלע של חולין ושל הקדש שנתערבו, בורר את היפה שבהן, ואו אם הקדש הרי הוא הקדש, ואם לאו, הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה. ושנייה הרי הוא מותרת. 6. סלע של מעשר שני ושל הקדש שנתערבו, מביא בסלע מעות, ואומ סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על מעות האילו. בורר את היפה שבהן, ואומ אם הקדש הרי הוא הקדש, ואם לאו, הקדש בכל מקום שהוא ומחולל על זה. נוטל את השנייה ומחלל את המעות עליה. 7. סלע של מעשר שני ושל חולין ושל הקדש שנתערבו, מביא בסלע מעות, ואו סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על מעות האילו. בורר את היפה שבהן, ואומ אם הקדש הוא הרי הוא הקדש, ואם לאו, הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה. נוטל את השנייה ומחלל את המעות עליה, ושלישית הרי זה מותרת. מפני שאמרו מחללין נחשת על הכסף, וכסף על הזהב, כסף על הנחשת מדוחק, אבל לא זהב על הכסף. ר לעזר בי ר שמעון אומ כשם שמחללין כסף על גחשת כך יחללו זהב על הכסף. אמ לו ר, ומפני מה מחללין כסף על נחשת. שכן מחללץ כסף על הזהב, לא יחללו זהב על הכסף, שאץ מחללץ זהב על הנחשת. ר לעזר 30 מפני ג ע ג י ז כ ה 19 סלע וכו/ משכי פ ב מ ו; בבלי ב מ כ ה ב/»* בן עזיי וכו/ ילוש פ נ שאמלו וכו/ עיין במשכ, פ ב מ ו ומ ז ל לעזל וכו/ ילוש פ ב סה ז, כ גיע ג. 8! שלקט לקט ן א שליקט ליקט. לשניהם ן כיה ד א- ב בשניהם. י! לשניהם ד סחוס. שגי I א שעי. 0 P א ובן עז ד א עזאי- אוס ד אוסר «ואו ד ואופר. הקדש I ד א הקדש [הוא!. ואם א אם «הוא ד היא א זו. סוחרת ד סוחרוח. ב סחוס. שני ן א שעי שנחערבו... לאו הקדש ד חסר. 3 סלע א בסלע. שני ן א חסר. בכל ן א כל א םחולל ד " סחוללח ן א סחחללת ואום א ואו. הקדש ן א הקדש [הוא!. 5 וםחולל ן ב 2 8 ע ל י ה י י ס ת י ם ' ע נ ' י ל I א ' r ל ואי ד ואוסר א ואום. שני ן א מעי. 28 מחוללת א סחולל. על םעות ד עליה א על הסעות האילו ד האלו. היפה ד היפי. שבהן ן א שבהם ואום ד ואס א יאי י ואם א אם >" זה ד א זו. פוחרת ] ב ד פחוח. שאמרו ן א נ סה 1 אסרו. 31 הכסף ן א כסף. הזהב ן א זהב. הנחשת ד הנחש א נחשח. 32 לעזר ך אלעזר א אלע בי p ד א בר. שסעוןןאשסע. אוס דאוסר. יחללו ן א סחללין. 33 אס ד אסר. ר ד רבי. ומסני אליעזר א אלע ד א פפני. נחשת ד הנחשח. שכן סחללין ן א כך יחללו. 34 הזהב ן א זהב. לעזר 18.ש א ין דרכו וכו. ציל: שדרכו וכו, לקט לשניהם, כלומר, למי חשבון. 19.מביא בסלע וכו. םיסקא קטועה ממשנתנו (מ ב מ*ו<. ונתבאר שם שהוא אומר: מעיש בכל מקום שהוא מחולל על המעות, וחוזר ומתללן על הסלע הימה שבתערובת. ועיץ בבהיא. 20. בשתים. כלומר, מביא מעות של נחושת בשתי סלעים כנגד כל התערובת, ונוהנ כמו ברישא, ונזרו עליו לעשות כן, כדי שלא ישאיר את הנתושח למעיש עיין בבה א. 26. סלע וכו. כלומר, שיש כאן שתים קודש (אחת הקדש ואחת מעיש< ואחת חול, ולמיכך מתלל מתחילה את המע ש, כדי שתשאר אתת גרידא של קודש. 29. בכל מקום וכו. ונמצא שנשארו לו שתי סלעים של חולץ, וסלע אחת של מעות נתושת למעיש. 31. וכסף על הזהב וכוי. ותגא זה סובר שזהב הוא כמטבע לגבי כסף שנחשב כמרי לגבי זהב. 32.כמף על נחשת וכוי. כלומר, אעסיי שכסף תשוב סמי, מימ מתללץ אותו מדוחק על נבי נתושת, ממני שמעות של נתושת הרימוה יותר (מצומת יותר בשימוש), ומשומ כך מחללץ זהב על כסף, משום שכסף חריף יותר כ ם ף ע ל הזהב. והרי בזה אף אתה מודה, כסי שמוכח ממשנתנו(סיב מ ז<.ור א ב ר שמעץ משיב לו על שתיק להלן

262 מעשר שני פ ב בי ר שמעון או מעשר שני של זהב מחללין אותו על מעות שבירושלם. במי דברים אמורים בשל דמיי, אבל בשל ודיי הרי זה אסור. אף בדמיי מחללין אותו אכלץ על אכלין. מעשר שני(של דמיי) של זהב שעשאו כלים אין לו פדיץ. אם היה של כסף הרי זה מותר. מעשר שני של דמיי שנתערב בשל ודיי יאכלו בחמור שבהן. 8. חומר בהקדש שאין במעשר שגי, ובמעשר שני שאין 40 בהקדש. הקדש מתחלל על הכל, מעשר שני אין מתחלל אלא על מעות בלבד. הקדש אין עולה מאיל, מעשר שני עולה מאיל ושלא מאיל. הקדש נכנם לירושלם ויוצא, מעשר שני נכנס לירושלם ואין יוצא. (חומר במעשר שני, שמעשר שני קונה את הקנקן, ואוסר דמיו, ועירובו, ספק עירובו כל שהוא, אסור לאונן, וטעון חומש, וטעון ודר, ולא הותר לאכילה אלא בפדיון, ואין 45 מדליקין בו את הנר), מה שאין כן בהקדש. 9. חומר בהקדש, שההקדש חל על הכל, ומועלין בו, ולא הותר לאכילה אלא בפדיון, מה שאין כן במעשר בשל דמיי וכו/ עיין משכה הכ ל; דמאי פ א מ ב; להלן פייר, שו על הכל. ערכין פ ח מ א; מעילה פ ו מ ב; תו כ בחקותי רפי ב, קי ד ע ד; ספרי ראה פי ק ז, עמ 167. מ א א/!4 הקדש מעות בלבד. לעיל שביעית פ ז ה ג; ספרי הכ ל(ומקבילות); בבלי סוכה ל ב א/ 42 חומר וכו/ לעיל שביעית פ ז ה ז, ש ם ה ן כ ן / ל ה ל ן ח מ ן ר ה פ ד ה י ; 3 ב 3 לי ע ו ל אין ב. 46 על הכל. משכ חמורה פ ז מ ב. ח מ וש כ ואין מדליקין וכו/ משכ שביעיח פ מעות שני ן א שעי. אי ך אומר. שמעון ן א שמע. א כר. 3 6 ב ר ד ברכי אף ודיי ד א ודאי. 36 דמיי ד א דמאי. א חסר. במי וכי ך בד א. ד המעות. שני ן א שיני. >ב פ). אכלין ד א אוכלין 37 אותו ן א אתו. בדסיי ד א בדםאי. א אבל שני ן 38 פדיון אם היה של ן א פידיון ושל. אין ן איש. שעשאו ן א שעשאום. > ל דם יי > ד א חסר. (ב פ. <. בחפור ן א כחםורשני ן א שעי ו ד א י. ד, 1 n ן ס א, ד ם י, ן ש ינ י. א 39 א א ד ך 41 הקדש אין ן א שהקדש פעוח ך הפעו א הפעוח. פעשר שני ן א ופעשר שעי. 0* הקדש א שהקדש. פאיל עולה ן א חסר. שני ן א שיני. ןואיןן םעש. ד סעשר א סאילך. מאיל ד סכאן א' נו א ו ש ה ק ד ש. 42 לירושלם ן ה ק ד ש ך ] ם כ א ן [ ן א י ל ך א ס א י ל ך < ן ע ל א ס א י ל ( ך ן ש ל א א ן ש ל א ס א,ל ך (חופר... הנר) יוצ. ד יוצא לירושלם ן א חסר. שני ן א שעי. יי*א ד לירוש ויוצ. קונה ד קוני. 43 שני ן א שעי. שני ד שני ןפבהקדשן א שיני. המוקף ישנו אף בך וא. ועיין בפירוש. א ש א ינ ו. 44 וטעון ן א טעון (כיפ). ן ך ן ע י ר ן ב י ן א ע י ר ן ב ו < ש ה ן א ן ן א ו ס ר ( ך א ן ס ף א ן א ן / ן ע י ר ן ב ן שההקדש ן א שהקדש. 45 בהקדש ב ד פתום. בפדיון ן א בסידיןן. ולא ן א לא. ויו א וידוי. בפדיון ן א בפידיון. 46 הותר ד הות א היתיר. 36. בשל דמיי וכו. הכל הוא מדברי ר א בר שמעון, והוא סובר שלא התירו ביה (במשנתנו הנ ל) מראה שצ ל: וכו. אף ב דמיי לחלל כסף על זהב אלא בדמאי, אבל לא בוודאי. שמחללין מחללת אף אכלין על אכלין ומכיש שבדמאי כלומר, רבי השיב בדמיי וכוי. איל כדבריך. בדמאי, להעמיד את משנתנו זהב על כסף, ובזה אף ביש מודים, וממילא אי אמשר אין לו מדיון. מסני שיש כאן םנים חדשות, ודיט כאילו אבד הכסף מן העולם. עיין בבהיא. 38. מותר. ברייתא זו היא כר ישמעאל וכר דוםא שםוברימ שמחללץ על אסימון ועל נסכא של כסף, י מ מ י לא לא יצא הכמף מידי חילול מעולם, ואף עכשיו יכול לחזור ולהתיכן, מה שאץ כןזהב שאץ מחללין ו. 4 אין עולה מאיל וכו. ציל: מאיל, מאילך וכו. כלומר, על נסכא של זהב לכיע. עיץ בבהיא. הקדש לבדק הבית אינו עולה לקדושה יותר חמורה (.להקדש עילויי) משעה שנעשה הקדש לבדק הבית, מה 42. ח ו מ ר שאץ כן מעיש שיכול להקדישו אתרי שהסרישו רכול היה להקדישו לסני שהםרישו. עיץ בבהיא. וכו. כל המוקף אמו שייך לכאן, ובא באשגרה משביעית ובכורימ, עיין מיש לעיל, עמ 196, שו במעשר 46. אלא ב מ דיון וכו. מה שאץ כן מע ש שיכול להעלותו לירושלים ולאוכלו בלי סדיון. 2 י יאילך.

263 מעשר שגי פ ב 252 שני. 10. ר מאיר אי(אף) אץ מחללין כסף ופירות על הכסף, אלא אם יש עמו פרוטרוט. וחכמים מתירץ. ר יעקב או משמו שלשה דינרי כסף, ודינר הי מעות והי פירות. ר שמעץ בן לעזר אומ שמיי הזקן או יניחנה בחנות 50 ויאכל כעדה. 11. היו לו שתי מגורות, אחת של תרומה ואחת של מעשר שני ומצא ביניהן פירות, קרוב לתרומה יפלו לתרומה, למעשר שני יפלו למעשר שיני, מחצה על מחצה מטילין אותו לשני חמרין. ר יוסה בי ר יהודה או תיבה שנשתמשו בה חולין ומעשר שני, ומצא בתוכה מעות, אם רוב הניחו חולין, חולין. אם רוב הניחו מעשר שיני, [מעשר שיני]. אמ להםר שמעץהרישלמים 55 שיש בהן חזה ושוק שהן אםורץ לזרים. ר שמעץ בן יהודה אמ משם ר יוסה כך אמרו בית הלל לבית שמיי, אי אתן מודץ כפירות שלא גגמרה מלאכתן שאם יפדה מעשר שיגי שלא יאכל בכל מקום, אף פירות שגגמרה מלאכתן מ נן; עדיות 47 ר מאיר וכו/ משכי פ ב מ ח; עדיות פ א מ נו «שלשה וכו/ משכ הכ ל הכ ל מ י. 50 שתי מגורוח וכו/ עיין משכ שקלים פ ז מ א. 5 ר, יוסה וכו/ בבלי פסחים ז א/ 56 אמרו וכו/ ירוש פ ג ה ו, כ ד ע ב. ועיין במשכ פ ג מ ו. א אם [כה ד 7. שני ן א שעי. ב ד סחים אי ד א איס >אף< ד א חסר. הכסף ן א כסף. אם 4 8 פרוטרוט ן א סראטרוט. וחכמים ן א וחכם ב וחכסים 1*11. סווייץ ד מחיי. אי ד אוסר א אוס. דיניי I ד דינרין. 49 הי מעות ד ה סעוח א הימעות. והי ד וה א והאי. לעזי ד א אלעזר. שמיי ך א שסאי. אי I ד חסר. א אומי. יניחנה ן א ניחנו. 60 ענדה ן א בםנרן. לו ן א לפניו. שני ן א שעי.!6 ביניהן ן א ביניהם. לתרופה I י ל ת י ו מ ' ש נ י I א מיני י י פ לי- יי ד חסר. 62 אוחו ן א עליו. לשני חמרי 11 א שני וזוםרין. יוסה ד א יוסי. בי ר יהודה א חסי בי ר ד בר. אי ך אומר א אום 8 3 שנשתמשו ן א שנשתמש. שני ומצא א שעי ומצאו. הניחו ד העיחו. M אם ן א ואם. שעי י «י >ב פ<. [סעשר שיני] ן כ ה ד א. ב חסי אס ד אמר. להם א לו. ר שמעון ן כיה ך א. ב י שלטים. הרי א והלא. 65 שיש א יש. שהן א ואין. לזרים ב ד פתוח. יהודה א אלע א שםא' ד אס ד אמר א אופ. סשם ן א סשום. יוסה ד א יוסי. 6 הלל ן א הילל. שםיי שאם ב א' ד אין. אתן םייין ד א אתם פודים. כפירות ד בפירו. 67 שאם יפדה ן ביה ך. א שיפדו יפרח. שיני ד שני. שלא א שלהם. מלאכתן ד פלאכתן [שיכול להפקירן להוציאן מידי תרום ומעשי האפרו בפירו שננםרה םלאכתןן. 48. ס רו טרו ט וכו. כלומר, אש אץ לו דינר שלם מדמי מע ש, אלא שיש לו חמש מעין של כסף והצי מעה טרוטות, ומידות בחצי מעה, ומכיוון שהטרוטות מחללן לכתחילה על הכסף לכיע, מותר לו לחלל את הכל על סלע של כסף. עיץ בבהיא. 49. הי מעות וכו. במשנתנו >מ ב ם ט< נתלקו התנאים, כיצד סורט אדם סלע של מעיש בירושלים, וסוברים שם כל התנאים(חוץ מביש) שלא יםרוס את כל הסלע לסרוםות(שמא יחלידו הסרומות), ומםרשת בבא זו: ודער ה מעות וא (כציל) מירות, כלומר. נוסל בעד הסלע ג דינרץ של כסף (עיץ במשנתנו הנ ל), ובדינר האחרון נומל ה מעות בנחושת ובמעה אחת מידות, כדי שיהא מוכח שהוא מורט כדי לקנות אוכל. עיץ בבה א. 54. הרי שלמים ובו. במשנתנו >מ'ג מ מ התיר ר שמעון לקנות תרומה בכסף מע ש, ואף שהוא ממעט באכילתו(שהרי תרומה אסורה לטבול יום ולזרים), בק ו משלמים שנקחים בכסף מע ש, אף שיש בהם מנול נותר וטמא. והשיבו לו התכמים ששלמים קלים מתרומה, שהרי הם מותרים לזרים. וכאן השיב להם ר שמעץ, שהרי אף בשלמים יש חזה ושוק האסורים לורים. 55. ר שמעיז בן יהודה וכי במשנתנו(מ ג מיו) אמר ר שמעון בן יהודה שאם נכנסו לירושלים סירות שלא נגמרה מלאכתן למעשרות כיע מודי שיכול להוציאם, להמריש מעיש ולמרותו מתוץ לירושלים, אבל אם הכנים לשם סירות שכבר ממרה מלאכתן, סוברים ב ש שקלסום מחיצות, ודמם כאילו כבר הורמ מעיש שלהם, שאין לו מריץ אלא אםכןגטמא. וביה מתירים,כל זמן שלא הומרש מהם מע יש. 57.ש ל א וכוי. צ ל: שלה,שלהם,עיץ בשנו ם

264 מעשר שני פ ב 253 כיוצא בהן. (אמרו להן בית שמיי לא אם אמרתם כפירות שלא נגמרה מלאכתן כיוצא בהן) אמרו להן בית שמיי לא אם אמרתם כפירות שלא גגמרה מלאכתן 80 שיכול להפקירן להוציאן מידי תרומה ומעשרות. אמ להן בית הלל אף פירות שממרה מלאכתן יכול לעשותן תרומה ומעשרות על מקום אחר. [דבר אחר] אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שייתמו. 12. אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ, יש למעשר שלו פדיון, החזיר נופו לפנים אץ למעשר שיני שלו פדיון. היה עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים, אין למעשר שיני שלו פדיון, החזיר 63 נופו לחוץ יש למעשר שני שלו פדיץ. בתי בתים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ, פתחיהן לחוץ וחללן לפנים, בית שמיי אומ אין פודץ בהן מעשר שני כאלו הן מבפנים, ואץ אוכלין בהן קדשים קלים כאילו הן בחוץ. ובית הלל אומי מכנגד חומה ולפנים כלפנים, ומכגגד חומה ולחוץ כלחוץ. אמ, ר יוםה זו משנת ר עקיבא. משנת ראשנה, בית שמיי [אומ ] אין 70 פודץ בהן מעשר שני כאילו הן מבפנים, ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאילו הן מבחוץ. ובית הלל אומ הרי הן כלשכות, את שפיתחה לפנים 8 2 אין חייבין וכו/ להלן פ ג, שוי 37, וש כ. אילן שעומד וכוי. עיין במשכ פ ג מ ז, 3» החזיר וכו/ ילוש מעשרוח ספ ג. 65 בתי ה ה י ד י ב נ ר כ י ן פ ר ו ח y D p ל ה ל ן מעש בחים וכו/ משכ פ ג מ ז; להלן ערכין פ ה הנו ו. >» אמ ר יוסה וכו/ ירוש פ ג סה ז, כ ד ע ב. ה ם ( (אסרו... בהן< ד א חסר. «9 להן 58 בהן א בהן!שיפדו סעשר שעי של א להם ביח שמיי ד ןב הן לכיש א בית שסאי. אפרתס ד אפרח. נגמרה ן א מסרו. ד י ן א ידי. אמ ך אמר א אמרו. להן ן א להם. 6 0 שיכיל ד [שאין] יכול ןלעשותןן. סי הלל א הילל. 61 שמסרה ד שננסר א שננסרו. יכול ן א יכול ןהואן. ןדבר אחר] ן כיה ד א. מ ו ונופו נוטה לחוץ יש ן כ ה ד א ב ונוטה נוטה לפנים אין. ר י ש י ב חהר. 62 שיירופו ך א 63 למעשי ד למעשר [שני] א לפעשר ןשינין. פדיון ך א פידיון. החזיר ד החזי א החזירו. ני ד חסר..6 פדיון ן א פידיון >ביפ<. בחוץ ן א לחוץ. למעשר שיגי ד למעש שני. החזיר ן ד א החזירו. 65 שני ן א שמי. פדיון ן א פידיון. בתים ן א בדין. לפנים ד לפני. 66 פתחיהן ד סחחהן א [און פתחיהן. שמיי ך א שמאי. אומ ך אומר. בהן םעשר ך םהן פעש. שני ן א שיני. באלו. 68 הלל ן א הילל. אופ ן ד י כאלו א כאילו. מבפגים ן א בפנים. בהן ן א בהם. כאילו ד אומר. חומה ד א החוסה. חוסה ן א החוסה. 60 אם ך אסר. יוסה ד א יוסי. ראשגה ן א שסאי. [אופ ] ן כ ה ד א. ב חסר. 70 שגי ן א שעי. כאילו ד כאלו. ד ד א ראשוגה. שמיי קלין. 71 כאילו ך כאלו. מבחוץ ן א בחוץ. ובית ד ובי. הלל ן א ק ל,ם ן פבפגיס ן א כמיס. אוס ד אומר. א הילל. 62. עד שיירומו. כלומר, כל זמן שלא הורמו המתנות אץ שום חיוב על הבעלים, ויכול לשרוף את הכרי אם ירצה, וממילא אץ המחיצה קולטת אותן. ועיץ בבה א. 63. יש למעשר וכו. שהרי המירות המ בגוף גרידא, ואי אסשר לתלוש אותמ מבלי שיהיו רגע אחד במקום הנוף. אין למעשר וכר. שהרי כשתלשן היו רגע אתד באויר ירושלים, וכבר קלטו אותם מתיצות. והעמידוה בירושלמי כחיק של משנתנו (מ נ מיו) אליבא דביש הסובר שאף מירות שלא נגמרו מלאכתן נקלטים במתיצה. 65. יש למעשר וכו. ואף שהיו מתחילה בירושלימ אץ מחיצה קולטת מידות מתוברים לכ ע. בתי בתים וכו. צ ל: בתי בדים >עיץ בשנו מ), כלומר, בית הבד שבנוי מתוץ לחומת ירושלים, אבל הקיר שנמצא בו המתת הוא בתוך החומה, וסתוח לירושלים, או להםך.

265 254 מעשר שני פ ב כלפנים, ואת שפתחה לחוץ כלחוץ. 13. לשכה בנויה בקודש ופתחה לחול, תוכה חול ומה קודש. [אין] אוכלין בה קדשי קדשים, ואץ שוחטין בה קדשים קלים, ואין חייבץ עליה [משום] טומאה. 14. בנויה בחול ופתחה לקודש, אע פ שאץ מקיימין כן, תוכה קדש ומה חול. אוכלין בה קדשי קדשים, [ושוחטץ בה קדשים קלים], וחייבין עליה משום טומאה. 15. בנויה בקודש ופתוחה לחול ולקודש, כולה קודש. בנויה בחול ופתוחה לקודש ולחול, כולה חול. בנרה בקודש ובחול ופתוחה לקודש [ולחול], כגון לשכת בית המוקד, תוכן ומותיהן, מכמד הקודש ולקודש קודש ומכמד החול לחול חול. אם לאכילת קדשים הכל הולך אחר פתחה. אם לעניין טומאה מכמד חומה ולפנים הכל הולך אחר פתחה. היתה בנויה בחומת ירושלם, אוכלין בה קדשי קדשץ, ואין שוחטין בה קדשים קלים. היתד, בנויה בחומת עזרה, שוחטין [בה קדשים] קלץ, ואץ פודץ בה מעשר שיני. בית הבנוי בחומה, ר יהודה או כאילו הוא מבחוץ. ר שמעון או כאלו הוא מבפנים. *ל לשכה וכו/ משנ פ ג מ ח. ירוש פ ג ה ז, כ ד ע ב. 3 ל וגגה וכו/ עיין להלן כלים ג ק פ א הי א, בבלי פסחים פ ו א/ שבועות י ז ב/ <ל בנויה וכו/ משכ הכ ל; בנלי יומא כ ה א/ ל שאין מקיימין וכו, עיין להלן, שו 85. ל^ל אוכלין בה וכו/ חו כ לו ספ ב,'ל א רע א; שם שמיכי פ א ה ו, מ ז ע א; ירוש הכ ל; בבלי זבחים כ ו א/ לל בכויה וכו/ ירוש פ ג ה ז, כ ד ע ב; בבלי הנ ל. *ל בנויה וכו/ משכ פ ג מ ח. ועיין ירוש הכ ל. 3«ביה וכו/ ערכין פ ע מ ה; תוספתא שם פ ה הי ד. ועיין ירוש מעשרות ספ ג ובבלי ערכין ל ב א/ 72 ואת א את. שפתחה ד שפתח. כלחוץ ד סחים בקוד ד כקדש. ופתחה ן א ופחותה 73 קודש ד קדש. [אין] ן כיה א ב ד חסר. קדשים א הקדשים. 74 [סשום] ן כיה ד א ב חסר. טומאה א קודש ד א סתום. בנויה ד בנוייה. 75 ופתחה א ופתוחה. לקודש ד לקדש. אעיס ד א אף על פי. קדש ועה ן דוננ אוכלין... טומאה אחסר. 76 ןושוחטין... קלים] j כיה ד בחסר. םשוםןדםשו. 77 טומאה] ד סתום. בנויה ד בנוייה. לחול ולקודש א לקודש ולחול. ולקודש... קודש ד ולקדש... קדש. כולה ד כלה בנויה ד בנוייה. 78 לקודש ד לקדש. ופתוחה... ובחול ן א חסר. חול ב ד פתוח. בנויה בקודש ד בנוייה בקדש לקודש ד לקדוש. «7 [ולחול] ן כיה ד ב חסר. לשכת ד חסר. א לישכת. הסוקד ד הסוקר. 80 ופכנגד תוכן וגנוחיהן א חסר. הקודש ד הקדש א הקודש [קודש]. ולקודש קודש ד ולקדש קד א טכנגד. לחול א ולחול. לאכילת קדשים א לעינין טופאה. פחחה א פיחחה. 81 לעניין טוסאה א לאכילת קדשים. חומה ד חומ א החוסה. ולפנים ד ולפני. הכל... פחחה ן א חסר. בנויה I ד בנוייה. 82 קדשץ ד א קדשים. ואין שוחטין א ושוחטין. בנויה ד בגדיה. א חסר. 83 בחומת ד בחום. ןבה קדשים] כיה ד א ב חסי קלין ד א קלים. ואין פודין ן א ופודין. שעי ד שני ב ד פתוח. הב ' י ה ב נ ו י י 4 8 אי ד אומר א אומי כאילו ד כאלו. סבחוץ ן א בחוץ. שסעון[ א שסע אי ד אוסר א אום. כאלו א כאילו. םבפנים ן א בפנים. 80. לאכילת קדשים וכו. כלומר, אם הסתה םתוח לקודש, ואף חללה הוא חציו בקודש, אוכל קדשי קדשים בכולה, ואםילו בחציו של חול, מסגי שהתורה ריבתה תצרות הרבה לאכילה. עיץ בבהיא 81. הכל הולך אתר מתחה. המלים הללו באו באשגרה משו 80. ולעגיץ סומאה אינו חייב אלא מכנגד חומת העזרהולםנים בתומת ירושלמ וכוי. המליםגתחלמו כאן משו 83,ומשם לכאן וציל: בתומת עזרה. 82.ואין שו חסין וכו. צ ל: ושוחסץ וכו, כגי כייע. ועיץ בבהיא. 83.עזרי שוחטין וכו. צילנירושלם אוכליןוכו ה בגוי בחומה וכו. כלומר,הבגוי בחומה בעיר מוקסח חומה, והמתלוקת היא לעגיץ גאולה, אם נמדה מיד תחלס לאחר ייב חודש, ואינו יוצא ביובל. עיץ בבהיא

266 100 מעשר שני פ ב כל הלשכות כולן בנויות בקודש. ר יוסח או תחומי ארץ ישראל שבכתובים נידונץ בחוצה לארץ. ר לעזר בי ר יוסה אומ נידונין בארץ ישראל. 16. מעשר שני שנכנס לירושלם ונטמא, בין שניטמא באב הטומאה, ובין שנטמא בולד הטומאה, בין מבפנים, בין מבחוץ, בית שמיי או הכל ייפדה ויאכל בפנים, ובית הלל אומ הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ [ממי שניטמא באב 90 הטומאה בחוץ, דברי ר מאיר. ר יהודה אומ בית שמאי אומ הכל יפדה ויאכל בפנים, חוץ] משנטמא באב הטומאה בחוץ, ובית הלל(שמאי) או הכל ייפדה ויאכל בחוץ, חוץ מה שנטמא בולד הטומאה מבפנים. ר ליעזר אומ ניטמא באב הטומאה, בין מבפנים בין מבחוץ, ייפדה ויאכל בחוץ. נטמא בולד הטומאה, בין בפנים בץ בחוץ, ייפדה ויאכל בפנים. ר עקיבא או 95 ניטמא בחוץ, בץ באב הטומאה בין בולד הטומאה, [יפדה ויאכל בחוץ. ניטמא בפנים, בץ באב הטומאה ובץ בולד הטומאה] ייפדה ויאכל בפנים. אמ ר שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על שנטמא באב הטומאה בחוץ, שייפדה ויאכל בחוץ, ועל שנטמא בולד בפנים, שייפדה ויאכל בפנים. על מה נחלקו על שנטמא באב הטומאה בפנים, ובולד הטומאה בחוץ, שבית שמיי או נפדה במקום ונאכל במקום, ובית הלל או נפדה במקום ונאכל בכל «כל הלשכות וכר. עיין לעיל שר 75. תחומי וכר. להלן ב ק ספ ח. ל מעשר שכי וכר. משפ פ ג מ ע. 86 כקודש ד בקדש. יוסה או ד יוסי אומי. שבכחוביס ך שבכחובי א שבכתובין. 86 בחוצה ד כחוצ. לעזר ן ד א אלעזר. בי ר יוסה ד בר יוסי. אחסר. אום ד אוסר. בארץ ד א כארץ. ישראל ב סתום. 87 שני א שזי. שנכנס ד נכנס. ונטסא ן א תיטסא. שניטםא ך שנטסא. שנטםא ן א שניטסא. 88 בולד א בוולד. םבפנים... פבחוץ ן א בפנים... בחוץ. שםיי ד א שםאי. או ך אוסר א אום. ייפדה א יפדה. 8 הלל ן א הילל. אומ ך אופר. ייפדה ן א יפדה. בפנים ן כיה א. ב בחוץ ך םבחוץ. 9 * ו ןססי... חוץ] ן השלפתי עיפ א. ב חסר. ססי ד חסר. שניטםא ד שנטםא. 60 בחוץ ד חסר. אוס ד אוסר א אום [חוץ סי שגיטסאן. אומ ד אופר. 91 ויאכל ד וייאכל. פשנטםא ד פה שניטםא א יפדה. ד אוסר א אופ. 92 ייפדה ד א פי שניטפא. הלל ן א הילל. >שסאי) ך א חסר. או סה שנטםא א סי שניטפא. בולד ן א בוולד. פבפנים ן א בפנים. ליעזר ך א אליעזר. אום ך אופר א אוי. 3«ניטסא ד נטטא. הטוסאה ן א הטופ. פבפנים בין מבחוץ ן א בחוץ ובין בפנים. ייסדה ד א יסדה. נטסא ן א ניטטא. 94 בולד ן א בוולד. בין בחוץ ייפדה ן א ובין בחוץ יפדה. בפנים ן י כ פ נ י או ד אוסר. 5 ניטמא ד נטמא. הטומאה ד הטופא. בין ן א ובין ןיפדה... הטוסאה] כיה א ב חסר. יסדה ויאכל ד יסד וייאכל. ניטסא ד נטפא. 96 בפנים ד בפני. י כי ן ד בין. ייפדה ן א יפדה. בפנים ד בפגי. ב ד פחוח. אס ר ד איר א א ר. 97 לעזר ד א אלעזר. ביח שמיי וביח הלל ד ביש וביה א בית שמיי וביח הילל. שנטםא ד שנטפ א שניטטא. 8«שייפדה א יסדה. שנטמא ד א שניטמא. בולד ך בולד ןטוטאהן א בוולד ןהטומאהן ב כולה. שייפדה ד שיפד א יפדה. 99 שנטמא ן א שניטמא. באב הטומאה ב באב הטומאה ןבאב הטומאה]. בפנים ד בפני. בחוץ ן א פבחוץ. שבית שמיי ך שביש א שבית שמאי. 00! או ד א אופ >ב פ<. בטקום ד במקו עיפו. ונאכל ך א ויאכל. ובית הלל ד וביה א ובית הילל. ונאכל ן א ויאכל. 85. כולן בגויות וכו. וההלכות של משגתנו (סיג מ ח< ולעיל הייד איק אלא להלכה, אס גודמן P. אבל אץ מקיימץ כן, כממורש לעיל שו 75. וכל הלשכות היו לכל המתות מקצתן בקודש. 100.נ ם דה במקום וכוי. כלומר, מתחילה סודה בירושלים, ואחיכ מוציאו. עיץ בבה א.

267 מעשר שני פ ב ם ^ המקומות. 17. הלוקח בכסף מעשר שני שנטמא, יפדה. ר יהודה אומ יקבר. אמרו לו לר יהודה, תחמיר בטפילה יתר מן העקר. אמ להם מציגו שהחמירו בטפיל יתר מן העקר, שהתמורה קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע, הקדש אץ חל (אלא) על בעל מום קבוע. אמרו לו ממקום שבאתה מה להלן תמימים אץ נפדץ ובעלי מומץ נפדין, אף כן טהורין לא ייפדו, טמאין ייפדו. 18. המשאיל קגקגיו למעשר שגי, אע פ שגפם לא קנה מעשר. במי דברים אמורים בשל יין, אבל של ציר, של חומץ, של מורים, של שמן, של דבשי בץ גפם בין שלא גפם קנה מעשר, בין גפם בין שלא גפם עולץ באחד ומאה בין גפם בין שלא גפם מקדשץ בכל שהן. אימתי אמרו קגה מעשר, בזמן שכולה מעשר, אבל אם הפקיד לתוכה רביעית של חולין, בין גפם בץ שלא גפם לא קנה מעשר. אמ ר שמעץ בן לעזר לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על הדורך באמצע חבית שמפתיח ואץ צריך לערות, על מה נחלקו על הדורך בגת שבית שמיי אומ מפתח ומערה לגת, ובית הלל אומ מפתח ואץ צריך לערות. ה י, כ ל ע ג 1 הלוקח וכו/ משכ פ ג מ י. 6 > המשאיל וכו/ משנ פ ג מי ב. ועיין ילוש, שם 7 בשל יין וכי לעיל פ א, שו 30; ימש הכ ל. no הפקיד וכו/ ירוש ספ ג כ ד ע ג 2 נחלקו וכו/ משנ פ ג מי ג. ם " לן ן א חסר ג 1 0 ד א ו ט ר. 101 המקומית א מקומות. שני ן א חטי. שנטמא ד א יטמא. אום ן חטיי ד סחסיי יחי א יותי ט! העקי ד טן העל א טבעיקי. אם I ד אמר. להם ן א להל סציגי א "איני! שהחטירי יכו ן א שה טורה טפילה טן העיקר. קדושה I ד חסר. בבעלה I ד בבעל «- *I I א *נו. (אלא) ן וכיח אף ד א. שבא ה ד שבא, 10 כן ד א פאו ל י 1 א טהויים " יי ד יפדו. טטאץ ן א וטטאיט. e 1 המשאיל ן א המשיל. קנקניו ד קנקני בייא ד א PW י א שעי אעיפ י א אף על פי. שנפט ד שנופפ א נפט. *,- 07. בפי וכו א בפה יכי. 7. של ן א בשל. ציר של חיטץ א חוטץ ושל ציר. של טיריט I ד ושל סורייט. ל I «ל I י א ו ל *> נפט ד גופם >י'פ< שלא א שאיני. בין שלא ן א ובין כשאיני ל \ ד עילי..1 נפט ד פט >ב'פ< בין שלא ן א יבין בשאינ, 0 מעשר ד סעש, בי! ם א חסי. בין נסם ד אע פ שנופם. בין שלא גפם ד חטי. אט I ד אמר. לעזר ד א אלעזי kk ן ו «א הלל א ה לל. הדורך א הדורס! באמצע חביח שמסתיח ן א באצבע בחבית י ז ב י ת ב ה ב י ת «יי I ד א מאי איס ד אוסר. הלל ן א הילל. אום ד אופי 1 במסילה וכו. כלומר, בלקוח בכסף מעשר יותר ממעיש עצמו שנכנס לירושלים שגסדה 102 תחמיר 106. המשאיל וכו. כלומר, שהכניס בהם יץ שכבר קרא עליו שם מעיש. אבל אם המים אם iס». ם ץ ש ל טבל ונסס ואחיכ קרא על הקנקן שם מעשר דעו כסרי עם קלםתו, וצריך מדיון אף כנגד הקגקז 107. בשל יין. כלומר, דווקא בשל יין, שאינו משתמר אלא אנב קנקנו הםתום, דינו כמרי בקלסתו אם 108. קנה מעשר. צ ל: לא קנה מעשר, כמו שמעהיק קרא עליו שם מעשר אחרי שגף את הקנקנים הםקיד לתוכי 109. מקדשין וכוי. Vx : אין מקדשיןוכו. במיהימ ובמלא ש. עיין בבהיא. וכו. דרכם היה להטקיד טבל בקנקן ולשמור אותו בטהרה, והיה ממריש ממנו על מקום אחר, ומלמדי* התוםםתא שאם נשאר בתוכה רביעית של מבל(ממני שלא היו לו ט רביעיות אחרות של טבל שיםריש עליהן< ותקנה ממקום אחר,ונמצא שהקנקן שומר אף על קצת חולץ,וממילא לאנתסס בקדושה. ועיין בבהיא. 111 ל א נחלקו וכו. במשנתנו >מ נ מי נ)נחלקו בישוב ה בנף חביות של טבל,ולב ש צריך למתות את כולןולערוח אותן לנת ואח כ יחרום(משום קנמ, עיץ בבה א), ולביה מםסיק במתיחה נרידא ה ד ו ר ך ב א ם» ע חבית וכוי. הנכון בכייע: הדורמ באצבע בתבית וכו. ומידו! זה לא היה היץ מעולם בנת, שהרי דדם וסחט את הענבימ בתבית ואחיכ נמה, וממילא מממיק אמ ימתח אותה ויתזירה לתתילתה, ואף ב ש מודים בזה

268 מעשר שגי פ ג פרק ג 1. המוליך פירות מעשר ממקום היוקר למקום הזול, או ממקום הזול למקום היוקר, פודהו כשער מקומו. אמ ר יהושע בן קרחא במי דברים אמורים בשל דמיי, אבל בשל ודיי פודין אותו כשער היוקר. פודין מעשר שני כשער הזול, כמו שחנוני לוקח ולא כמות שהוא מוכר. ר שמעון בן לעזר אומ כמות שחנוני לוקח מאותו המץ. 2. הפורט דינר כסף למעשר שני, כמות שחנוני לוקח ולא כמות שהוא מוכר. 3. מצרף דינר זהב למעשר שיני, כמות ששולחני פורט ולא כמות שהוא מצרף. 4. ד יה מוליכו ממקום למקום, ומשתכר עליו יתר על שירו רובע(על שיואו רבע) דברי ר יהודה. ר אלעזר אמי עד דינר. מעשר שיני אץ לו דמים, דין הוא שיאמר, הוא וחומשו מחולל על איסר זה. 5. מעשר שיני שאין דמיו ידועים נפדה על פי שלשה לקוחות, מ א. 3 בשל דמיי וכו/ עיין לעיל דמאי פ ה, שו 80. * המוליך וכו/ משה פ ד יעיין ילוש פ ד ה א, כ ד ע ד. פודין מעשר וכו/ משכ פ ד מ ב.» מללף. משכ הנ ל. ומשהכל וכו/ ילוש פ ד ה א, כ ד ע ד.» מעשל וכו/ ילוש שם ה ג. ג 3. ><«מעשל וכו/ להלן סכהדלין פ א ה ב ועלכין פ ד ה ב; ילוש כ יעיין בבלי ב מ פ ד שה ב, כ ד ע ד; בבלי סכחדלין י ד ב/ ועיין במשכ כאן פ ד מ ב וסכהדלין פ א מ ג. פקופו ן 2 פודהו ן א פודין אותן. או... היוקר ן א חסר. prr. 2-1 ] 1 מעשי ד א טעשר 3 דמיי ך א דפאי. 3-2 בפי וכו ך בריא א כסה וכר. קרחא ן א קרחה. אס ד אמר. א היוקר כמו 4 כשער ד בשער. שגי ן א שעי. מעשר ך מעש. היוקר ד א הזול. יי" ד א ודאי. מאותו 8 כמות ד כמו. א אלעזר. ד לעזר א שמוכר. שהוא מוכר ד שהיא מוכר א כמוח מצרף ד המצרף ב ד סחוס. 6 שהוא מוכר ן א שסוכר. כסות ך כסו. שני ן א שעי. ד באותו. 8 וסשתכר ב ד סתום. 7 שהוא סצרף ן א שסצריף. כמות ד כמר. מיני ד שני. א המצריף. (על... רובע ד רבע א רביעית. שיויו ד שוייו א שווהו. יחר ד חסר. א יוחד. א להסחכר. דין רסיס ן א זיתים. אין ן א שאין. שעי ך שני. א אום. י אמ ך אומר ר ב ע< ד א חסר. נפדה ידועים ן א ידועין. שיני ד שני. זה ב ד סתום. 10 איסר ן א איסור. הוא א דיו. א נפדין. 3. כשער כלומר, במקום שעומד בו, בץ שהוא בזול בץ שהוא ביוקר. מקומו. 2. כשער כלומר, ע ם המחיר של המין. 5.מאותו כלומר, אמילו עומד במקום הזול. ועיין בבה א. היוקר. המורט וכו. כלומר, המורט לעצמו דינר אותו מין ממש, ולא על סוג זול של אותו מין. עיין בבה א. 6. שחנוני לוקח וכוי. כלומר,מחשבאת של חולץ ולוקח מדומות של מע ש, כדי שיתחללו על הדינר. הדינר ביוקר, כמנהנ החנוני הלוקח מידות ומשלם בדינר, ולא כמנהנו בקבלת דינר בעד המירות שמכר. 7. טו ר ט וכו. כלומר, שעושה את סלעיו (של מע ש< דינרי זהב. ועיץ בבה א הערה 2. וכו. מצרף כלומר, כשהוא סורס את הדינר לסלעים של כסף, דהיינו נותן דינר של זהב ומקבל סלעימ, והוא מחשב את היה מוליכו וכו. בדינר שלוהב התירו להוליכו ממקום הזול למקומ היוקר, ממני שאץ הדינר ביוקר. זהב מצוי להוויל, ומעיש מרויח ואמו מממיד, ולמיכך קבעו לו שכר מועט, ואמרו: ומשתכר וכו. ועיץ בבה א.. 9 אין לו וכר. ציל:שאץ לו דמים דיו(כני כמו מ, 8. רובע וכו. כלומר, רובע שקל, והוא חצי דמר. ועיץ בשנוים) וכו. כלומר, שאץ בו שוה מרומה, דיו שיחלל אותו על אימר שכבר חילל עליו מעשר שמי, כלומר, סוחרים ובקיאים בשומא. וכו. 0 ז. לקוחות מסני שחזקחו שנשארו בו חולץ כל שק. (רשיי).

269 מעשר שני פ ג ולא על פי שלשה שאין לקוחות, אפי אחד מהן גר, ואפי אחד מהן בעלים. כופין את הבעלים לפתוח ראשון. אם אמר הרי היא שלי באיסר יכול לחזור בו. זה חומר בהקדש מבמעשר שני. 6. אין פודין מעשר שני אכסרה. כיצד, היו לו פירות מרקיבין ומעות מחלידין, לא יאמר כמה אדן רוצה ליתן בציבור זה וכמה אדם רוצה ליתן בכרי זה, אלא אומ כמה אדן רוצה ליקח לו פירות בסלע, וכמה אדם רוצה ליקח לו מעות בדינר. [סלע] כמה תהא חםירה ולא יהו מחוללין עליה מעשר שיני, לסלע ארבע איסרות, ולדינר איסר דברי ר מאיר. ר יהודה או לסלע ארבע פנדיונות, ולדינר פנדיון. ר שמעון אי שמנה פנדיונות, ודינר שתי פינדיאות. יתר על כן, מחללה בשויהא. בסלע עד שקל, ובדינר עד רובע, פחות מכן, אפי איסר אין רשיי לחלל עליה. היתה יוצא לסימון בסלע ולמטבע בשקל, לסימון בשקל ולמטבע בסלע, אין למעשר שני אלא כשער המטבע. 7. המוכר פירות לחבירו ונמצאו טבלים, רץ קלע וכו. עיין משכ ב מ פ ד מ ה; הוספהא שם פ ג אין פודין וכו. משפ פ ד מ ב כך עי ד; בבלי ה ד» יתל וכו. הוקפ הפ ל; ילוש ב מ פ ד הי ז; הו כ פ ג ה ז, ק ז ע ד. המוכר וכו. ילוש דמאי פ ז סה א, היהח יולא וכו. ילוש הפ ל. שם פ ב ב כ ו ע ב. ועיי ש פ ג קה ב, כ ג ע ג א 11 אין א אינן. לקוחות ד לקוחי אפי ד א אפילו. ואפי ד ואפילו א אפילי " אפי א אס היא ד הוא. א חסי באיסי ד כאוסר. 3! זה ן א חסר. שני ן א שיני >ב פ) אכסרה ד אכפרה ןאלא טעות] א אכסי א 14 םחלידץ א פחלודין. יאםר ן א יאסר ןלו). אח I ד א אדם» אוס ד איסי א אימ נלין- איו ד א אדם. פירוח ן כיה א וראשונים. ב ד סעי ת ןסלען כ ה ד א ב חםר. חפירה ד הסיה ולא ן א חסר. 7! יהי ד יהי, סחולליו I ד א טי ללין שיני ד ני לסלע ן א סלע. ארבע ן א ארכעה. איסרוח ד איסרו. ולרעד איסי I א י י ע י 1 1 א י ס י ) י ב ג ל י י ו : ל כ ל י ט ר למי' "י אי ד אוסר. לסלע ארבע ן א סלע ארבעי א פתדיון. שםעמ I ד 1 י א פ ו נ ד י ו נ י ת י ל י ' נ י I א י י ימליון: ל, עיין שוי 7. פנדיון ן א שס ע אי ד אופי א איס נ שפנה ד א [סלע] שפתה. פנדיונות ד פונדיאות א פתדיעית י ד י נ ר I טלייו א ל מוין שי «< שתי ד א שני. פינדיאות ד פמדיאוח א פונדיונות. יחר א ייחי ב רו* ד בשויה בסלע ד א סלע (א סלעה!<. 0 ובדער ן א ודינר. רובע ן א רביעית. סס I I ב פתוח. «ולסטבע I א א פ י ל ו י " ד א י א' לחלל ד להחל. עליה I א פ י P ' ד ולפטב שני א שעי. כשער א בשאר. לחבייי ד לחבר, 13.אכסיה וכו. כלומר, באומד. 17.ארבע איסרות וכו. כלומר, אחד מכיר בה, שהרי םלע ה א בת ד דינרץ, ודער יש בו שש מעץ, שהן שתים עשרה מתרימות, או כיד איטרים. 19.יתר על כ!. כלומר, אם מחתה יותר מן השיעורים שגזברו לעיל(לכל אתד כדעתו), אץ מהלל עליה כסלע ימה אלא בשויה, לסי ערך דמי הכסף שבה. עיץ בבהיא ב ם ל ע ע ד וכו. כלומר, ואף בשרה אינו מחלל אלא דוקא אם לא םחתה הסלע יותר משקל, אבל אם מתתה יותר משקל אסור לקיימה >מסני שאםשר לרמות בה, עיין בבה'א<, ואץ מחללץ עליה, כדץ מטבע שאינו יוצא. 20. אסי איסר וכו. כלומר, אפילי אם הסלע (או הרובע) נסתתה ונעשית כאיסר, עדיץ אפשר לרמות בה, ואץ מתללץ עליה. >ע פ הירושלמי בימ). עיץ בבה א. 21. לסימון בשקל וכו. כלומר, pn ירידת ערך המסבע שהיו מקבלים םימיז של כסף כסלע עיג צורתה, אבל הבעלים שהוציאו את הסימונים לא החשיבו אותו יותר משקל, כזמן טביעתו עיץ בבהיא.

270 מעשר שני פ ג 259 אחריו לתקנן. לא מצאו, אם בידוע שהן קיימץ צריך לעשר על ידן, אם בידוע שאינן קיימין אץ צריך לעשר על ידן. ספק שהן קיימץ ספק שאינן קיימץ, 25 מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהן. 8. המוכר פירות לחבית, והמוכר או טבלים מכרתי לך, והלוקח או מתוקנץ מכרת לי, כופץ את המוכר לתקן את שלו. הרי שלקחו מבית המלך את גרנו, אם מחמת החוב צריך לעשר על ידו, אם מחמת אונם אין צריך לעשר על ידן. 9. האוכל פירות מעשר שיני בין בשוגג בין במזיד, יזעק לשמים דברי ר. רבן שמעון בן גמליאל אומ בשוגג 30 יזעק לשמים, במזיד יחזרו דמים למקומן. 10. האוכל מעות מעשר שיגי בשוגג, יזעק לשמים, במזיד יחזרו דמים למקומן דברי רבן שמעץ בן גמליאל. ר אומ בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמי למקומן. 11. האוכל טבל של חבית, משלם דמי מעשר טבלו דברי ר. ר יוםה בר יהודה אומ דמי חולין שבו. ישראל שאכל פירותיו בטבלו, אע פ מתחייב בהן לשמים אין לכהן בהן כלום, 35 שנ בהן תרומה, אץ להן בהן עד שיורמו. וכן בן לוי שאכל מעשרותיו ; חר לין קל א א. 8 האוכל וכו,. ימש י ג ע ן י ן מ ד א ר ן ן ן כ ו / 3 3 ל ש לק ה כ י ג. 32 האוכל וכו/ בבלי קידושין כ ח ב ; כדריס פייר ב/ 34 ישראל ב ע כ פ א ה א, ח ע א. 35 חרומה. במדבר ה/ נו/ וכו/ בבלי חולין ק ל ב/ ועיין חו כ אמור שפ ו, צ א יד ו. 24 שאמן ן א שאין. שהן ן א חסר. ד 3 לתקנן א וסתקנן. אם ד חסר. ידן שאינן א אין. 25 וקורא ן א קורא. לסעשרוחיהן ן א למעשרותיהם. והסוכר ד א הסוכר. 2 8 אי ד אוסר א אוס. או ך א אום. םכרח ד א םכרחה. את ן כיה ד א. ב אוחו. הסוכר ד הםוכ. 27 שלקחו ן א שנטלו. םביח ד ןשלן כיח א כיח. נרנו א נורנו. 28 ידו אם ן א ידן ואם. אונס ן א האונס. ידן ד ידו. שזי ד חסר. «2 בין במזיד א ובין במזיד. ר ך רבי א רבן שמע בן נמליאל. רבן שמעון בן נסליאל א ר אום ד חסר. א או. 30 במזיד ן א ומזיד. דמים ד דסי האוכל... למקומן j ד חסר. מעשר ן א ןשלן סעשר. 31 בשוננ ן א שוננ. במזיד ן א ומזיד. למקומן ן א חסר. שסעון בן נסליאל א שמע בן נםל. 32 אוס ן א או. דמי ן א דמים. טבל ן א טיבלו. חבירו ד חברו. 33 משלם ד א משלם ןלון. סעשר טבלו ן א טבל. ר ד רבי. יוסח ך א וסי. אומי ד אומר. א אף על פי שסחחייב. בהן ן א בהם. לכהן בהן ן א לכהנים בהם. ד 34 בטבלו א בטיבלן. אעיפ םחחייב ןאלא] עד א אלא. שיורפו ד 35 של בהן ד שנאסר בהן א כ ה י גובנליון: שנ בהן). להן ן א לך. עד ד שירימו א סשיריסו. וכן ן א חסר. בן לוי שאכל ן כיה ד א. ב בח לוי שאכלה. 23. צריך וכוי. וכאן מותר לעשר על סירות שאינם ברשותו, מפני שהיא זכות ללוקח שלא יאכל טבל. 24 אין צריך וכוי. שהרי אץ להם כבר תקנה. 25.וקורא שם וכו. כלומר, מתקנמ מהמ ובהם, שהרי הם ספק טבל, שמא כבר נאכלו המירות שמכר בשעה שהםריש עליהם. 26. סבלים וכר. כלומר, הודעתי לך שהם טבלים, וקבלת עליך את המחיר. 27. צ ר י ך לעשר וכו. שהרי אסור לסרוע חובו בטבלים. 29. יזעק לשמים וכו. כלומר, יתסלל שיכוסר לו, ואין לו תקנה אחרת. דברי ר וכו. צ ל להםך: דברי רשביג. ר וכו, מי כייע והירושלמי. 30.יחזרו ד מ י ם יכי כלומר, אוכל בירושלים כננד שווי המירות ודמיהם (והביטוי.יחזרו דמים' הוא באשגרה מלהלן<. וקנסו אותו משום שעבר במזיד. ו 3.יחורו וכו. כלומר, אם אסשר, ואם לאו, אוכל כנגדן. ועיץ בבה א. 33. דמי מעשר וכוי. כלומר, משלם אף בעד המעשרות שבטבל. דמי חולין וכו. ר יוסהבר י סובר מתנות שלא הורמו, כמי שהורמו דמיץ, וטובת הנאה אמה ממץ. ועיץ בבהיא.

271 260 מעשר שני פ ג בטבלו, אע פ שמתחייב בהן לשמים אין לכהן בהן כלום, שנ בהן את אשר ירימו לה/ אין לך בהן אלא עד שירימו. 12. המביא פירות מן הגוץ לעיר, הפריש תרומה ונתנה לכהן, מעשר ראשון ונתנו ללוי, מעשר עני ונתנו לעגי, אין מחשב עמהן דמי הבאה. אבל אם קרא להן שם בגורן, הרי זה מחשב עמהן דמי הבאה. המוכר פירות לחבירו ואמ לו פירו שמכרתי לך טבלין הן, בשר, בשר בכור הוא, יין, יין נסך הוא, מה שאכלו אכלו, יחזיר להן את הדמים. ר שמעון בן אלעזר או דבר שהנפש קצה בו מה שאכלו אכלו(ויחזיר להן את השאר דבר שאין הנפש קצה בו מה שאכלו אכלו) ויחזיר להן את הדמים, ודברים שאץ הנפש קצה בו ינכה להן מן הדמים. 13. אין פודץ מעשר שני בירושלם בזמן [הזה], ואין מפרישץ מעשר שני בירושלם בזמן הזה, ואין מחללין מעשר שיני בירושלם בזמן הזה, ואץ מוכרץ מעשר שיני בירושלם בזמן הזה, ואין מוציאין מעשר שיני בירושלם בזמן הזה, ואם הוציא הרי אלו ירקבו. 14. מחללץ מעות על פירות בירושלם בזמן הזה, בית שמיי או זה וזה מעשר שיני, בית הלל או המעות כמות שהוא, וחפירות כמות שהיו. 15. בית הלל או מפריש אדם מעשר 48 מחללין 40 המוכר וכו/ בבלי בכורוח ל ז א/ 36 אח אשר וכו/ במדבר י ח, כ ד. וכו/ ימש שע א, כ ג ע א. 86 בטבלו ן א בטיבלו אעיס ד א אף על פי. בהן ן א בהם. לשמים ד לשמי. לכהן ן א לכהנים. של ד שנאפר. בהן אבהט. אח B א חפר. 37 הפביא ן א היה טביא. הגין ד א הגורן. 88 תתנה ד ונוהגה ה ן. 40 עפהן א נתנה. פעשי ד טעש. 30 עטהן ן א עטהפ. אבל א חסר. להן א להם. זה ן א א עפהם. הבאה ב ד פתוח. לחבית ד לחברו. פירי ד א פירות. טבלין ן א טבלים 41 בשר ד חסר. שאכלו ד שאכל. יחזיר ד ויחזיר 4 2 או ד אופר א אופי (ויחזיר.. אכלו) א חסר ויחזיר... בו ד חסר. א יחזיר. 44 ודברים ן א ודבר. ינכה ן ד וינכה. סן א אח. הדסים ב ד סחוס, 45 שני ן א שעי. מסן א חסר. ןהזהן ן כיה ד ב א חסר. ואין א אין. שני כיה ד. א שיני ב עני.»4 ואין סחללין... ואין טוכרין א אין סוכרין... אין סחללין. שיני ד שני (ביפ). בירושלם א בירושל. 47 ואין א אין. שיני ד שני. בירושלם ן א טירושלם. ואם א אם 4 8 אלו א אילו. ירקבו ב ד סחוס. פחללין ן א הפחלל. פירות ן א הפירוח. 40 שמיי ד א שסא' או ד אוסר א אוס >ב'ס). שעי ד שני. בית הלל ן א ובית הילל. 50 שהוא ד א שהיו. והסירות א הסירות הלל א הילל אי ד אופר. מפריש ן כיה ד א ב פסרישין. 41. י ח זי ר להן וכר. מסני שגסשו של אדם מישראל קצה באכילת איסור, ואינו גמה מן האכילה. 42. שהנס ש קצה וכו. כגון נבילות סריסות ושקצים ורמשים, סרט לבכורות מבלים ויק נסר 44. ינכה וכו. כלומר, מחזיר להם את ההמיש בין דמי תרומה או בשר בכור (שהם יותר בזול) ודמי חולץ. אין סו דין וכו. והנא זה סובר שקדושה ראשוגה קדשה גם לעתיד לבוא, ולמיכך אף בזמן הזה אץ מודץ מעיש בירושלים. 45.ו א ין ממרישין וכוי. שהרי אי אמשר לא לסדותו >כדלעיל) ולא לאוכלו (מסני שאמו נאכל אלא בשביה המקדש קיים). 46.ו א ין מתללין וכוי. כלומר, אץ מתללץ מעות מעיש על מידות, מםני שאץ קונים בירושלים אלא לשם אכילה, והרי אי אסשר לאוכלם. ואין מוכרין וכוי. ואעמיי שיש לו דמימ (שמא יטמא, ויפדהו). אין מוכרץ אותו כדי שתתםס הקדושה בדמימ, שהרי אץ מודץ מע ש בירושלים אםילו בזמן הזה 47.ואין מוציאין וכו. ציל: ואץ מוציאץ מע ש מירושלם (כני כי ע והרימ) וכוי. והטעם מסני שקלטוהו מחיצות. 48. מחללין וכו. צ ל: המחלל וכוי, כני כייע.

272 מעשר שני פ ג 261 ראשון של דמיי ותורמו ואוכלו, ואץ צריך להפריש שני. בית שמיי או צריך להפריש שיני, שיני או הורם השני הורם הראשץ, הורם הראשץ לא הורם השני. והלכה כדברי בית שמיי. 16. ראה אותו שהפריש מעשר שיני, נאמן על הראשון דברי ר ליעזר. וחכמים או נאמן על הראשץ נאמן על השיני, נאמן על השיני אין נאמן על הראשץ. הפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שיני ואכלן, על אותו המין נאמן, על מץ אחר אץ נאמן דברי ר ליעזר. וחכמים או אף על אותו המץ אינו נאמן, לא כל הימנו שיתקן את עצמו ויבא ויקלקלנו. 17. האומ מעשר שיני שבחפץ זה מחולל על איסר זה, ולא קבע לו מקום, ר שמעון אומ קרא שם. וחכמים אומ עד שיאמר לצפונו או לדרומו. 18. מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור יהודה ור יום שנכנסו אצל בעל הבית לכזיב, אמרו לא נדע היאך בעל הבית זה מתקץ את פירותיו. כיון שהרגיש בהן הלך והביא לפניהן דלוסקיס מלא דינרי זהב. אמרו לו היאך אתה מתקן את פירותיך, אמ להם כך וכך, אגי אומ מעשר 51 ביח שמיי וכו/ עיין ימש פ ד ה ח, כ ה ע כאמן וכו,. ילוש הכ ל; פאה פ ח ה ב, כ ע ד; דמאי פ ד ה ה, כ ד ע א. וחכמים וכו/ ירוש דמאי הכ ל. 59 ולא קבע וכו/ עיין חרומוח פ ג מ ה. ועיין להלן פ ד הי ב ומש ש. דם ד א דםאי. ותורסו ן א תורסו. ואין ן א אין. בית ן א ובית. שט ן ד א שטאי. א ו ' ד אוסר 52 שעי ד א שני. טעי או ד חסר. א שאני אוס. הורט ד הוד,. השני א השיני. 63 לא ן א ולא. השני ן א השעי. שסיי ד א שסאי. אותו ך א אחד. שיני ד שני. ליעזר ד אליעזר א אליע. והבסיס ן א וחבט. או ך אוטרים א אוט. הראשון א השיני. 68 השיני ד השני א הראשון. נאסן ד ןאעון נאםן. השעי ד השני א הראשון. הראשון מ י. אין ן א אינו. 87 ליעזר ף א אליעזר. ש ע י ן ך א ט ע ש ר. ן ך m n D 6 9 ן ט ע מ ר ה ש ע י. א והבסיס א וחכס או ד אוסרים א אום. הסין ן א סין. אעו ך אץ. שיתקן ד שיתקין.»» ויבא ויקלקלנו א ויבוא ויקלקלעו. האום ך א האוסר. שעי ך שני. 60 ולא ן א לא. קרא א קורא. וחכטיט ן א וחבט. אום ך אופר א אר. 60 לצפונו ן מכאן ואילך עד להלן סיד שר 48 יש א יוסי. 61 נדע ן א נודע. זה ד בידינו קטע סן הננחה, ואנו םסםנים אותו ג. לדרוםו ד ג סתום. יוס ד הזה. א חטר. טחקץ ד א מחקן. 62 בהן הלך והביא ן א בהם הביא. לפניהן ד נ לפניהס א להט. דלוטקיט ד דלוסקיא א דלוסקום. 63 אפ להם ן א א להן. וכך ן א חטר. אוט ד א אוטר. 51. ותורמו ובו. כלומר, מפריש ממנו תרומת מעשר ואובל את השאר, ואיטי חושש שמא הפריש ע ה מעשר ראשון ולא המריש מעיש, ונמצא שהמעשר שהמריש מבול למע ש. והמעם הוא שאנו מחויקים שאפ הפריש מעשר ראשץ בוודאי המריש אף מע ש. 52. שיני או וכו. כלומר, שאני >עיץ בשנוימ< אומר אם הורם השני עיי העיה בוודאי ד%רם אף הראשץ, שאימי חשוד להקדימ מע ש לראשץ, אבל אם הורם הראשון עדיץ אץ תוקתו שהרים אף אח השני. ולמיכך צריך לתקן מספק את המעשר ראשץ שהמריש לעצמו. 54. ד ב ר י ר י ל י ע ז ר. י אליעזר, שהוא שמותי, סובר כב ש לעיל שו אין נאמן וכו. ממני שהשני כולו שלו, אלא שעלע לטרוח ולאוכלו בירושלים, מה שאץ כן מעשר ראשץ שצריך ליתנו ללד. 56. ו א כ לן. כלומר, אכל את הסירות שהםריש עליהם, ואנו רואים שהוא אוכל מתוקן. 57. ש י ת ק ן וכו. שמא אינו מעשר אלא על מה שהוא אוכל, ולא על מה שהוא מוכר. 59. ו ל א קבע וכו. כלומר, לא קבע מקום למעשר בתוך הסירות. 61 לא נדע וכוי. כלומר, וכי לא נדע וכוי, כדי שנוכל לעמוד על בקיאותו בה תרומות ומעשרות. עיץ בבה א. 62.דלומקימ. כלומר, תיבה.

273 262 מעשר שני פ ג, פ ד שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה. אמ לו צא ואכול את פירותיך, נשתכרת 65 במעות איבדתה נפשות. 19. חבר שמת והניח פימת, אפי באותו היום כנסן הרי הן בחזקת מתוקנין. פרק ד 1. הפודה מעשר שני שלו הרי זה חייב בחומש. אחד הכונס מתוך שלו, ואחד לוקח, ואחד יורש, ואחד שניתנו לו במתנה, ואחד הלוקח מן הגר ומן הכותי פירות טבלים (אחד שירש ואחד שניתן לו במתנה) הרי זה חייב בחומש. 2. כיצד חייב בחומש, הפודה בסלע נותן חמשה דינרין. ר לעזר בי ר שמעון אומ הפודה בשקל נותן חומשה של סלע. הפודה במעשר שני אם רצה לדקדק ידקדק. כיצד חילל על הסלע ונמצאת רעה, על הטריסית ונמצאת רעה, יחליף. 3. מערימין על מעשר שני לפוטרו מן החומש. כיצד, אומ אדן לבנו ובתו הגדולים, לעבדו ולשפחתו העברים, הילך מעות האילו 5» חבר וכו. להלן מהרוח ש ט ה ו; ירוש, מעשלוח פ ג ה ג, כ, ע ג; בבלי פקחים ד ג/ נו א ; ע ז מ א ב ; כדה נרו ב/! הפודה וכו/ משכ פ ד מ ג; חו כ בחקוחי פי ב ה י, קכו ו ע ב; בבלי קידושין כ ד ב. «כילד וכו/ הו כ חכ ל; שם ויקרא חובה פ כ ה ח, כ ו ע ב; שם שפכ ב הי ב, כ ח ע ג; אמור פ ו ה ד, ל ז ע ד; קפלי כשא פי ג/ עמ 6; ילוש חרומוח רפ ו, מ ד ע א; בבלי ב מ כ ד א/ י מעלימין וכו/ משכ פ ד מ ד; בבלי גיעין ש ה א/ 64 שני א שיני. שבחפץ א שבחיסץ. אס דאג אסרו. פירותיך ן א םעוחיך. גשחכרח ד השחכרתה א השחכרת ג נשחכרחה. 6 בפעוח ן א פעוח. איבדחה ד אברח א ואיבדתה. נפשוח ב ד ג סתום חבר ב חבר ןחברן. סירות ד סירי אסי ד א אפילו. באותו I א אותו ב באתו. 66 הן ן א זה פתוקנין א הפחוקנין. 1 פעשר ד פעש. שני א שיני. חייב ד חיי ג חיב. אחד ד אח. הכונס ן א כונס 2 ואחד לוקח... בפתנה ד א חפר (ועיין להלן שו 3). שניתנו ג שניחן. הלוקח ן א לוקח. 3 פירות ד פירו. טבלים ן א טבלין. (אחד... בפחנה< ג חסר (ועיין לעיל שו 2<. אחד... ואחד ך אח... ואח. שניתן א שנתן. חייב ג חיב. 4 בחוטש ב ד ג סחוס. כיצד חייב ג באיזצד חיב. דינר [ א דינרים. לעזר ד אליעזר א אלע ג אלעזר ביי ד א בר ג בירכי. שסעון ן א שסע. אום ד ג אופר. א חסר. הפודה בשקל א סודה בסלע. בסעשר ד בסעש ג םעשר. שני ך חסר. א שיני * אם א חסר. ידקדק ב ד סתות חילל ד חלל על ן א חסר. 7 סעשר ד םעש. שני א ולבתו ד א שיני. כיצד ד כיצ א כיזה צד נ באיזצד * אוט ד אוסר. אדן ד א ג אדם. ובחו ולשפחתו ד לשפחתו. םעות א ןאתן הסעות האילו ד האלו. 64. שבח מ ץ זה וכו. כלומר, ואיגו קובע מקום של המעשר בחסץ, ואץ הסרשה חלה, ואוכל טבל טבול למעיש. את מידותיך. ציל: את מעותיו, כגי כייע וראשוגים. עיץ בבהיא. 2. ואח ד לו ק ת וכו. כלומר, טירות טבלים, כמסורש להלן. 5. בשקל וכוי. בכייע: בסלע וכוי ולמי דעתו מוסיף על הקרן תמישית הקרן, כלומר, נותן שש חמישיוח. ועיין בבהיא. 6.רצה לדקדק וכו. כלומר, אם רצה לדקדק על עצמו ליתן למע ש מטבע ימה, מוהר לו לחלל אתיכ את הרעה על הימה עיין בבהיא. ה ט רימית. מטבע של שלשה איטרים. 7.מערימין וכוי. שהרי אינו מוסיף חומש אלא דווקא אמ המעשר והפדיץ המ משלו.

274 מעשר שני פ ד 263 ופדה בהן את מעשר זה. אבל לא יאמר לו, פדה לי בהן את מעשר זה. אמ * ר יהושע בן קרחה בראשונה היו נוהגץ כן. משרבו הרמיין, אומ אדם לחבירו הרי הפירות האילו נתונין לך במתנה, וחוזר ואומר לו הרי הן מחוללין על פירות שיש לי בבית, ובלבד שלא יאמר לו הרי הן מחוללין על מעות שיש לי בתוך הכיס עד שיזכם בעל הבית לתוך ידו, או עד שישכור לו את מקומו. 4. מפקיד אדם מעשר שיני שלו אצל חבר, ושל דמיי אצל עמי הארץ. אבא 15 חלפי בן קרויא אומ בראשונה היו עושץ כן. חזרו לומ אפי חבר אין מפקידץ אצלו, שאין אתה יודע מי עומד אחריו. 5. נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש. ר ליעזר אומ יאכל, וחכמים או לא יאכל. אמ ר נראץ דברי ר ליעזר בשבת, ודברי חכמים [בחול]. 6. מי שלא קרא שם לתרומת מעשר של דמיי, ר ליעזר אומ יאכל, וחכמים או לא יאכל, אמ ר יוסה נראץ «בראשונה וכו/ ירוש פ ד ה ה, כ ה ע א. הפירוש וכו/ משכ, פ ד מ ה; בבלי ב מ מ ה ב/»! נחן וכו/ בבלי ב מ נ ד א/ ועיין ירוש פ ד ה ג, נ ה ע א; סנהדרין פ א ה ב, י נו ע א. ועיין בבלי ברכוה מ ז ב, ; שבח קכ ז ב, ; עירובין ל א ב ; פסחים ל ה ב/» בהן א בהם >ביפ<. את ג חסר. זה ד חסר. אבל לא ן א ובלבד שלא. לו ג חסר. את ן נ חסי אס ד ג אסר. 10 קרחה נ קרחא. נוהגין ד נהגין. כן ך א כך. הרםיין ד הרפאים א ג הרםאין. אוס ןדגאוםר. לחבירו ד לחברו. 11 הפירוח ן א פיתח. האילוןדהאלן. 12 פירוח גהסעוח. בביחובלבד לא ג ןבתוךן הבית אבל לא. לו ן א חפר. 13 בתוך הכיס ן א בכיפ. בעל הבית ן א חפר. או ג חסר. שישכור ן א שישכיר. 14 בא סדר ההלכוח הוא שונה פאשר בדג, ובםקום היד-היט שלפנינו הסדר בא הוא: ה ז, היד, היה, היט, היו, ה ח. והסופר סיםן בנליון ובין השורות שצריך לסרס ולשנות: היו, היה, היט. וכן הדפיס צוקרפנדל. םפקיד ך ספקי א ספקידין. אדם ך אדי. א ג חסר. שיני ד ג שני. שלו א נ של [ודאין. חבר ושל ד חברו של. דםיי דאג דפאי. עפי ן א עם. 15 חלסי ך חלקי א חילפא. בן ד סן. קרויא ד ג קרויה. אוס ן ג אוםר. בראשונה ן א בראשנה. לום ד א לופר. אפי ן ד א ג אפילו. 8! שאין א ג שאי. מי ן א םה. אחריו ב ד סחוס. 17 ליעזר דאג אליעזר. אום ד ג אומר. יאכל ד ג חילל. וחכמים ן א וחכמי. או ד אומר א אומי. לא יאכל ד לא ח 'לל ע מטושטש). אמ ד אמר. ר ד ג רבי א ר [יוסי]. 18 ליעזר דאג אליעזר. ודברי ג דברי. ןבחול] ן כיה ד א ונליון ב ב חסר ע טטושטש<. לתרוםח ן א חסר. מעשר ן א למעשר ןשינין. 1 9 ד ס י י א ג דמאי. ליעזר ד ג אליעזר א אליע. אומי ד ג אומר. יאכל ן א חילל. וחכמים ן ד וחכמי א וחכמי או ד נ אוסרים א אוס. לא יאכל ן א לא חילל. אם ד ג אסר. יוסה ד א ג יוסי.».וםדה בהן וכר. כלומר, מדה לעצמך. 10.הרמיין וכו. שהיו נוטלים את המעות לעצמם, והולכים להם. 11.ה מידות וכו. ומידות אינם נוחים לתמיסה ובריחה. וכשהוא נותן להם את המירות, הרי כבר יכול למדות אותם משל עצמו ע ל מידות וכוי. ציל: על המעות(כגי קנ נ< וכו. 13. ע ד שיז כ ם וכו. כלומר, לא יהלל לםני שיזכה לו את המירות בקגיין גמור, או עד שישכיר (עיץ בשגויס) לו את מקומן(אם חושש שמא יתסוס המקבל את המירות לעצמו). ואם מדה למגי כן חייב בחומש, שהרי הסירות והםדיון הם משלו. 14. מ מ קי ד וכו. כגראה שמדברים כאן במע ש אתר התורבן שהיו ממקידימ אותו בתקוה שמהר יבגה הבית. עיין בבה א. 16. ג תן לו וכוי. המלה.לו היא באשגרה מהלכות תרומה והקדש, וכאן היא מיותרת, והכווגה שגתן את הקרן בעד מע ש. 18. בשבת. משום כבוד סעודת שבת, התירו לו לאכול את הסירות, ולמחר ישלם את החומש ועיין בבהיא. לתרומת מעשר וכו. כלומר, שהמרישו ולא קרא לו שמ, הותר המעשר, ממגי שבדמאי הקילו בהמרשה כלי קריאת שם. עיץ בבהיא.

275 264 מעשר שני פ ד דברי ר ליעזר בשבת, ודברי חכמים בחול. 7. שני אחץ, ושני שותפץ, אב ובנו, פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני. אמ ר יהודה תבוא מאירה לאדם שנותן מעשר עני לאביו. אמרו לו מה אילו היו שניהם עניים. אשתו פודה לו את המעשר כדברי ר שמעון בן לעזר. אשתו אין פודה לו את המעשר. כל אילו שאמרו פודין זה לזה מעשר שיני, נותנין זה לזה מעשר עני. מודה ר שמעץ בן לעזר באשתו שאף על פי שפודה לו את המעשר, שאין נותנץ לה מעשר עני. 8. מפרישץ תרומת מעשר על פירות עם הארץ, אע פ שעושה תקלה לבאץ אחריו. כיצד הוציא פירות מתוך ביתו, ואמ לו הפריש על אילו, לא הפריש אלא עד מקום שהוא לוקח. 9. מחללין מעשר שני על מעות עם הארץ, אע פ שעושה תקלה לבאץ אחריו. כיצד הוציא מעות מתוך ביתו, ואמ, לו חלל על אילו, לא חילל אלא עד מקום שהוא לוקח. ופורט לו דינר לאלתר. אם מחמת החוב מותר, אם מחמת מלוה הרי זה אסור, עד שילך לתוך ביתו ויחזור. קטן שמוכר בשוק, מפרישין עליו מעשר שני. כיצד, >י שני אחין וכו/ ימש פאה פ ה ה ד, י ע ע א; בבלי קידושין ל 3 א/ 23 אשהו פולח וכו/ ימש פ ד ה ד, כ ה ע א; עירובין פ ז ה ו, כ ד ע ג; קידושין פ א ה ג, ק ע א; בבלי קידושין כ ד א/»* מפלישין וכו/ עיין לעיל פ ג, שו 22. בחול ן א בחול ןטי שלא קרא שם לםעשר ת ן. אחין ן א ג אחים א אליע. דג אליעזר 0 ליעזי אס ן ך אםר. שני ן א שמי. זה. 21 לזה א [עם ן אב ן א ואב. שגי. ושני א [און ך אלו. היו ן א חסר אילו סה ג חסר. אסרו ן א אם. ד םארה. 22 פאירה ד הבא. תביא אלעזר ג ד אליעז א אלעזר ןאום ן לעזר שסעון ן א שסע. 23 כדברי א ג חסר. ד שניה. שניהם ד סדה. 24 כל א חסר אילו ד אלו א באילו. שאסרו ן א אסרו. שעי ך שני. סודה [אסרן. באשחו ב באשחו ד א אלעזר. 28 לעזר ד סעש. מעשר נוחנין א נ ונוחנין. ג חסר. 28 אעיס ד א אף על סי לבאי! ג להבאין. כיצד ג באיזצד. ואם ד ג ואסר לו א לה. אילא. שהוא לוקח נ הפריש ד א נ הסר «אילו ד אלו. לא א ולא. אלא ן א וא. ד א ג אף על פי. שעושה ן א שעושי! אעיס «פעות ן א פירוח. שני א שיני. א שלוקח. ב ד סחוס. חלל ואסר. ג ד ואס ן 30 ביתו א אפונדתו. כיצד א כיזה צד ג באיזצד. ד לבאי. לבאי! א חסר ד א חילל על א על ןהםעות] אילו ד אלו א האילו. חילל ד חלל א יחלל. שהוא סותר ד טוח החוב ג חוב. 31 אם סחסח א אי םשום >ביס<. ופורט ג פורט. לוקח ן א שלוקח. כיצד שני ן א שיני. שפוכר ן א פוכר. ב ד ג סחוח. 82 ויחזור הרי זה א חסר. נ חסר. א כחה צד ג באיזצד. 21. טודין וכו. כדי להםטר מן החומש. 23.אשתו אין וכוי. כגראה שציל:!וחכ א] אשתו וכו שאין נותנין וכו. שהרי חייב במזונותיה, ואמור למרוע חובו במעשר עגי. 26.ממרישין וכו. כלומר, רשאי הוא חבר לתקן תרומות ומעשרות של ע ה, אעמ י שיש לחשוש שמא יקנו ממנו מירות הרבה, וימרישו p הפטור על החיוב. 28. לא ה מריש וכו. כלומר, חזקתו של ע ה שלא המריש אלא עד מקום שלקת מתן לתבר לתקנם, והשאר הם בחזקת שאינמ מתוקנימ. מ ת ל ל י ן וכוי. מירוש ברייתא זו הוא כמירוש הברייתא שלמניה. עיין בבהיא ו מור ט לו וכו. כלומר. טורט לו לעיה דינר אמילו מיד אחרי חילולו, ואמו חושש שמא נתן לו הע ה את הדינר שחילל עליו. 31. החוב וכוי. ואםילו אם מרע לו דינר בחובו מיד אחרי חילולו, מוחר, שאץ ע ה חשוד לטרוע חובו במעות מע ש, אבל הוא חשוד להלוות אותו, מפני שאינו יודע שאמור להלוות מעות מעיש. עיץ בבהיא. 32. ק טן וכו. שמא צ ל: מטן, סיטץ, כלומר, המוכר תבואה בכמויות נדולות. עיץ בבהיא.

276 מעשר שני פ ד 265 נתן לו טריסית, בין שהוא ביד הלוקח, בץ שהוא ביד המוכר, בץ שהוא בא באונקלי, ונפל מפריש עליו והולך. נטל הימנו דינר מפריש עליו והולך. ולא 35 עוד אלא שאדן מוציא דינר מתוך ביתו, מפריש עליו והולך וחוזר ומביאו לו באחרונה, ואו לו על זה חללתי. 10. לקח הימנו עשרה דינרין של זהב, לא יחלל על כולן אלא על אחד מהן. לקח ממנו עשרה כורין של חטה, לא יפריש על כל המגורה אלא על אחד מהן. לקח ממנו עשר חביות של יין, לא יפריש על כל האוצר אלא על אחד מהן. לקח הימנו עשר אגודות של ירק, לא יפריש 40 על כל האונקלי אלא על אחת מהן, שלא להפחיד את השוק בעיניו. 11. מוכר מעשר שני לשם [חולין]. לא ימכרנו לשם מעשר, מפני שפוגם את המעשר. יש לו חולץ ומעשר שני מעורבין זה בזה, ומבקש למוכרן, מוכר ראשון ראשון 4 - מוכר מעשר וכו. ירוש פ ד ה א, כ ד ע ל. 0 P 33 נתן א נותן. טריסית ן ך טריפים. שהוא ד שהיא «פ<. בין ן א ובין גב פ). בא ד ג חסר. א בו. 34 באונקלי ך באונקולי נ באינפלי (האותיות.אי טטושטשות). ונפל ן י א ג הסר םסריש ך טפריש. והולך ד והולך ןוחחר ומביאו] א והולך ןונטל היטנו רשות פפריש עליו והו לו 1 ג והולך ןנט... רשות מפריש עליו והולךן. נטל הימנו ן א ופורט לו ג נטל פפנו. פפריש ן א ופפריש. (. 35 שארן ד א ג שאדם. מוציא ן א מוציא ןלון. ו ה ו לך r n D D n ע לין ס ט נ ו, D n t J ך ] נ ט ל ג ו ה ן ל והולך ן ביתו א פונדחו. ומביאו ג מביאו. 36 ואו ד נ ואומר א ואומי. חללתי ד חללחו א ג חיללתי. הי«י א ג סםנו. עשרה ך עשרי. דינרין ן א דינרים. של זהב א חסר. 37 כולן א כולם. אלא נ אילא. מהן ן א מהם נ מיהן. ממנו ד הפנו א היםנו. חטה ד חטין א חיטין ג חטים. 3 8 אלא ג אילא. אחד ן א אחח. מהן ן א מהם ג מיהן. ממנו ד המנו א הימנו. 39 אלא ג אילא. אחד דאג אחת. פהן ג פיהן. ב ד פתוח. היפנו נ מפנו. יפריש ן א הפריש. 0* אלא ג אילא. ג סיהן. להפחיד ד א להפחית ג לדחות >?<..בעמיו ב ד ג סתום. פוכר ן א הפוכר שני א שיני. לשם א ג לשום (ביס). [חולין] ן כיה ד א ג ב חסר. שפונם ד שפנס. הפעשר ן למוכרן ן ומבקש ן א מבקש. סעורבין זה בזה ג חסר. שני ן א שיני. 42 וםעשר ך ומעשי. ד הםעש. נ לסכרן. 33. שהוא ביד וכר. כלומר, אץ הבדל בץ שהמטבע עדיין ביד הלוקח ובין שהוא כבר ביד המוכר מוחי לו ללוקח חבר לחלל עליה, וממור מן החומש. עיץ להלן ש הו א בא כאונקלי. הנכון בקת: שהוא באינמלי, כלומד, ואמילו אמ המוכר כבר נתן את המטבע לתוך המוזמק. 34. ונמל מטריש וכו. ציל: ונטל נהימנו רשות! ממריש וכר, כני כייע וקגינ. כלומר, מכיוון שנמל רשות מן המוכר מחלל על המטבע שביד המוכר, ומטור מן החומש. נטל הימנו וכו. כלומר, מיד אחרי שחילל לו מעיש, ואינו חושש שמא נתן לו אותו דינר שחילל עליו ולא עוד אלא וכו. כלומר, ולא זו בלבד, אלא שע ה מוציא דינר מתוך ביתו, וחבר מפריש (כלומר, מחלל) עליו והולך, ואחיכ מחזיר לו את הדינר, ואץ כאן משום מומר מעות מע ש לע ה, שהרי משלו נחן לו. 36. לק ח הימנו ובו. בלומד, לקח מן הסימון עשרה דינרץ שלזהב, כדי לחלל עליהמ את כל המע ש שבתבואה שהוא מוכר. 37. ע ל כולן וכו. כלומר, בבת אתת. כללו של דבר לא יחלל ולא יסריש הרבה בבת אתת, והטעמ ממורש להלן. 40. כל האוגקלי. כלומר, על כל האנודות התלויות A<Ly K ל ה מ ח י ד וכו. צ ל: להמתית(כני ד וכי-ע) וכוי, כלומר, שאם יסריש לעיה באונקלי(קרס כמוף., v\r הרבה מע ש בבתאחת, ימכרם בזול כדי שיתחללו על הכמף שהוא מקבל בעדו. ואף לא יחלל לו הרבה בבת אחת, כדי שלא להסחידו, כשיראה שעושה את כל הזהב מעיש. ו 4. לש מ חולין וכו. כלומר, כשאץ לו כטף לחלל עלמ את המעשר, מוכרו כדי שיתחלל על הכמף שהוא מקבל, אבל לא מכיר שהוא מעשר, כדי לא ימחתו לו ממחירו, שהלוקח מדע שהוא רוצה להססר p המעשר, תמצא מסחית את השוק וממם את המעשר. 42. מ עור ב ין וכו. כלומר, כשנתערבו לו קומה בקומה, ואמו מדע אי וו היא של מעשר.

277 266 מעשר שני פ ד ונותן לתוך האונפלי. נתנן כולן בכרך, נוטל דמיהן בכרך. אלו שרוצה מוכר לשם חולץ, ואלו שרוצה מוכר לשם מעשר שיני. 12. האומר מעשר שני מחולל «על סלע שתעלה בידי מכים זה, ועל דינר שיעלה בידי מכים זה, ר יוסד, אומי לא חילל, וחכמים אומ חילל. מודה ר, יוסה לחכמים באומר מעשר שני מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מכיס זה, ועל דינר חדש שיעלה בידי מכיס זה, שזה חלל. מודים חכמים לר יוםה באומר מעשר שני מחולל על סלע שהיתה ביד בני, ועל דינר שהיה ביד בני, שלא חלל, שאני או שמא לא 50 היתה בידו באותה שעה. 13. האומר מעשר שני מחולל על סלע שאפרוט מן הדינר, ועל טריסית שאפרוט מן הסלע, פורט לו דינר ונוטל הימנו [סלע. סלע ונוטל הימנו טריםית. נותן אדם לחברו טריסית טברית ונוטל המנו] צפורית, [צפורית] ונוטל הימנו גוברית. דינר ונוטל הימנו שני פנדיונץ, פנדיון ונוטל הימנו שני איםרץ. במי דברים אמורים בשל דמיי, אבל בשל ודיי הרי «כולן בכרך וכו. ירוש ע ז פ ה ה א, מ ד ע ג. ** האומר וכו. ימש דמאי עיין לעיל פ ב, שר 54 בשל דמיי וכו. פ ז ה ה, כ ו ע ב; בבלי עירובין לי ז ב מותן א מותן [לון. לתוך ד לחו. (ובאן נגמר ג). האוגפלי ד האונקלי א האינפולי. דסיהן ן א דפיהם. אלו א אילו פוכר לשם א פפריש לשום «ואלו א אילו. פוכר לשם ן א מפריש לשום. שעי ד שני. שני א שיני. 45 פכיפ א פן הכיס (ב'פ<. יוסה ד א יוסי. אום א אי 4 6 וחכםים ד וחכםי א וחכס. יוסה j ד א יוסי. לחכפים ד לחכמי א לחכם.»47-4 פעשר. מחולל א חסר. מעשר ד מעש. 47 םכיס א סן הכיס. חדש א חסר. 48 מכיס ן א מן הכיס ח ו לל ן א חסר חלל א חילל. מודים חכמים א ומודים חכם. יוסה ד א יוסי. מעשר... ם 4 סלע א סלע [חדשהן. בני א בנו. שהיה ביד בני א חדש שהיחה בידו. חלל ן א חילל. אי ד אופר א אופ. 60 בידו א ביד בנו. האוסר ד האוס. שני א שעי. שאסרום ך א שאפריש " טריסית ד טוריסי. שאפרוט א שיפריט. דינר א סלע. ונוטל א נוטל [סלע... הסמן כ ה ד ב חסר. סלע א דינר. 62 סלע ן א דינר. מוטל א נוטל. לחברו ן א לחבירו טבריח ן א טבריה, ובין.ברי חלויה י. ונוטל א נוטל. הטנו א היפנו. 63 ןצפוריחן ן כיה א ך צפור ב חסר. מוטל... דינר ד חסר. מוטל א נוטל. נובריח א טביריח. דינר... פנדיונין ן א חסר. פנדיונין ד פמדיו. פנדיון א פמדיון. 64 מוטל א נוטל. איסרין ד אסורין. בטי וכו ך בריא א כסה וכוי. דסיי א דסאי ודיי ד א ודאי. ואורב נוטל אחי כלומר, נותן את המעות של כל אחת ואחת בסוזמק מיוחד. וכו. לתוך 43. ונותן מהם ואומר, אם הוא מעשר הרי שסיר, ואם לאו הרי המעות שבשני מחוללין עליו. ומחללים כסף על כסף מדוחק, ובסרס בנידץ שלסנינו, שיש כאן ממק שמא היה הראשץ שנטל מעשר. ואץ כאן תילול כלל. אבל לא בכרך וכו. כלומר. כולן יערבבם יחד, שהרי במקרה זה, יש כאן חילול כסף על כסף בלי שום םסק. אם נתן את החולץ ואת המעשר בכרך אתד, ויש כאן תערובת ודאית, מוכר את שניהם בכרך אחד ונוטל את מוכר לשם וכוי. צ*ל: מ סריש לשם חולץ. ואלו שרוצה מ מר יש (כגי דמיהם בכרךאחד. כייע) וכוי. ואנו אומרים הוברר הדבר למםרע שהדמים הללו קבל בעד המעשר,וכחכמים להלן. עיין בבהיא 46. לא חילל וכוי. משום שאץ ברירה, וחכמימ םוברים שיש ברירה. עיין לעיל. 50.ש א מ רו ט וכוי כלומר, שמתכוץ שהמעשר יתחלל מכאן ולהבא, אחרי שיטרוט, אץ כאן עניץ של ברירה, והמעשר מחולל 52. ט ברי ת ונוטל וכוי. כלומר, אעמיי שיש כאן מטבעות ממקומות מיותרים מימ אינו לכשיטרוט. דינר 53. נוכרית. צ ל: םברית, עיץ בשנרס. מתלל כסף על כסף אלא בדמאי, כמסורש להלן. וכו. שמא ציל:מעה. ועיץ בבה א.

278 מעשר שני פ ד 267 זה אסור. אף בדמיי מחללין אותו נחשת על נחשת. נותן אדם לחבירו נולגית ונוטל הימנו דינר, דינר ונוטל הימנו פונדיון. אמי ר יוסה במי דברים אמורים בדמיי, ובדוחק, אבל בודיי ובריות הרי זה אסור. 14. היה עובר ממקום למקום ובידו מעות, אם עתיד לחזור למקומו [מחללין] כשער מקומו, ואם לאו מחללן בשויהן כשער אותו מקום. הפריש תרומה, ומעשר ראשון, ומעשר שיני, ולא קרא להן שם, ר, יוםה אומ נתקדשו. ר יהודה אומ, לא נתקדשו. ר או אם עתיד לקרות להן שם, אין בהן קדושה עד שיקרא להן שם, אם אין עתיד לקרות שם נתקדשו. פדה הימנו מעשר בסלע, ולא הספיק למושכו עד שעמד בשתים, מה שפדה פדה, ומדת הדץ ביניהן. פדה ממנו מעשר בשתים, ולא הספיק למשכו עד שעמד בסלע, מה שפדה פדה, ומדת הדק ביניהן, שמעשר שני פדייתו היא מכירתו. רבן שמעון בן גמליאל ור ישמעאל בר יוחנן בן ברוקא או אף הקדש פדייתו היא משיכתו. 15. המניח אסר 59 הפריש וכר. משנ פ ד מ ז.!» אם עחיד וכף. עיין לעיל חרומוח פ ג, שר פדה וכר. עיין במשכ, פ ד מ ו. *» רבן שמעון וכר. להלן ערכין פ ד ה ד; ירושלמי פ ד ה ו, כ ה כע א. 66 המניח וכר. משנ ש ד מ ח. כ ן ה ק ה א ם פ ע א; ש 6 4 *6 כדפיי א בדפאי. אוחו נחשת ד אותו נחושת. על נחמת ב פתוח. לחביי ו ד לחכרו. נולנית ד מלנית. 56 ונוטל א נוטל (כיפ). דינר ן א דינר [אחד]. דינר ד א חסר. פונדיון ד פונדיו א [שני] פונדיונין. אס ר ן ד איר. יוסה ד א יוסי. בפי ובו ד בריא א בפה וכר. 57 בדפיי ן א בדטאי. בוריי ד בודאי א בוודאי. אסור ד אסוי. פפקום ד פסקו. 68 לםקום ך לםקו'. ובידו ן א [והיו] בידו. לחזור ך לחזוי. [םחללין] ן כיה ד א ב חסר. ואם ן א אם. 69 מחללן ד א מחללין. בשויהן ן א בשוויהן. מקום ד סקו. חרופה ן ד הרומי. ומעשר ן א סעשר. שיני ן ך שני. 60 קרא ד קרי. להן ן א להם. יוסח ד א יוסי יהודי ד יהודי!«או ד א אום. לקרוח ד לקרר. להן ן א חסר. אין ד איי. קדושה ד קדושי שיקרא ד שיקרי. להן ן א להם. 62 לקרות ד לקרוי [להן ן א לקרות [להסן. נתקדשו ד פ ו ד ה. ןלא ן א לא. 63 שעמד ן א שיעמוד. בשתים ן ן פ ד ה ש ן ( נ ת ק ד ש ו < ב פ ת ן ח. ש ה פ ר י ד א!כיון כיה א ד בשחי ב בסלע. שפדה ד שפד. ומדת ך א מידת. ביניהן ן א ביניהם. ממנו ן א הימנו. ולא הספיק למשכו ן א לא היספיק למושכו. שעפר ן א שיעפוד. וסרת ן א סירת. 85 ביניהן ן א ביניהם. שפעשר שני פדייחו היא ן א שהקדיש פריאתו היה. מכירתו ד א משיכתו. שמעון בן נמליאל ן א שמע בן נמלי. ישמעאל ן א ישסע. 66 בר ן א בנו של. ברוקא ד ברוקה. או ד א אופי. הקדש פדייתו היא ן א פעשר שעי סדיאתו היה. אסר ן א איסר. 55. אף בדמיי מחללין וכו. כלומר, בדמאי אף מחללץ וכוי. נולגית. הנכץ בד: נולנית, כלומר, מטבע מארץ גולן. 56. דינר וכו. כלומר, דינר זול המלא סיח עיין בבה א. 57. ב ד מיי ובדוחק וכו. כלומר, בדמאי נאמילו בריוח] או בדוחק [אמילו בוודאי] ממקום למקום וכו. כלומר, לצרכי עצמו, ולא לשם העברת המטבע ממקומ למקומ. 62.מ ד ה הימגו וכו. כלומר, המוכר מעיש כדי שיתתלל על המעות שמקבל, והלוקת גתן לו את הכמף ועדיץ לא משך את המירות! ממצא שהמידות נחחללו כבר, אבל המירות המתוללץ עדיץ לא נקנו ללוקת. ח ו לץ, אלא אם המוכר רוצה לתזור בו, נותן ללוקת סלע של חולץ 63. ש ס ד ה ס ד ה וכר. הסירות הם ומקבל מי שםרע. ועיץ בבהיא. 64.שעמד בסלע וכו. תמצא שביד המוכר שתי סלעים של מעיש, והלוקח יקבל עכשיו סירות הולץ ששורים סלע, הרי מה שסדר. סדה, וכבר נתסםו שתי סלעים למעשר, אלא שהלוקח יכול לחזור בו ולקבל מי שמרע. והמוכר מחזיר לו שתי סלעים של תולץ. 65. ס ד יי ת ו וכו. כלומר, שלנבי םעיש אץ אנו ועלכים אתרי הקניין (משיכה) אלא הכל תלוי»p הפדייה. 66. אמר. כלומר, חצי מונדיון של חולץ, כדי שיאכל עליו מפירות מעיש שיתחללו עליו.

279 268 מעשר שני פ ד, פ ה ואכל עליו חציו, והלך למקום אחר, והרי הוא יוצא בפונדיון, ואכל עליו עוד אסר. המניח פונדיון ואכל עליו חציו, והלך למקום אחר, והרי הוא יוצא באיסר, ואוכל עליו עוד פלג. זה הכלל, עד שלא פדאו, מה שהשביח השביח לפי חשבון, ומה שפגם פגם לפי חשבון, משפדאו, מה שהשביח השביח לשני, ומה שפגם פגם לשני. פרק ה 1. מצא כלי וכתוב עליו אלף, דלת, ריש, תיו, הרי זו תרומה. יוד, מם, הרי זה מעשר. פי, שין, הרי זה שני. וחכמים אומ כולן שמות אדם הן. אבל מצא חבית מליאה פירות [וכתוב עליה תרומה, הרי זו תרומה, מעשר, הרי זי מעשר. אמר ר, יוסי אפילו מצא חבית מלאה פירות] וכתוב עליה תרומה, הרי אילו חולין, שאני אומ, אשתקד היתה מליאה פירות ופנה. אם היתה חדשה, אומ אני תרומה כנס לתוכה ופנה, וחזר ומלאה חולין. מודה ר יוסד שאם כתוב בחרס ונתון על פי חבית, בינייר ונתון על פי עגולה, אם תרומה, הרי זו תרומה, אם מעשר, הרי זה מעשר. 2. מצא כלי חרס וכתוב עליו מ י. ב. 5-* היחה! מלא וכר. משכ פ ד מי א; ימש פ ד ה ע, כ ה ע ב; בבלי יבמוס קנףן חדשה וכו/ עיין ימש הכ ל. ל בחרש וכו. משכ פ ד מ ע. 8 מלא וכו. משכ פ ל 67 והלך ן א הלך. אחר ד אח. ואכל ן א אכל, 68 אסר א איסר. חציו ד חצייו. למקום אחר ך לפקו אח. 68 באיסר ד באסר ואוכל ד ואכל א אכל. עוד ד חסר. פלג ך פלל. השביח ד השבי. 70 לסי חשבון א לשניהם. סנם א חסר. לפי חשכון ן א לשניהם. פשפדאו ד אח שסדאו א ומה שפדאו. מה ן א וםה. שהשביח ד שהשבי. נפי ן ד פי א א פה. שני ן א ןסעשרן שעי. וחכםים ד וחכמי א וחכמי. אום ן ך אומרים. כולן ך א כולם. הן א הם. 3 חביח פליאה ד חכי פלאה. 4-3 [וכתוב... סירות] ן כיה ד ב חסר. 4-3 זו סעשר ן א זה סעשר. 4 אסר ר יוסי ן א ר יוסי אומי. מלאה ן א מליאה. חרוםה א תרומה [ומעשרות]. 6 אילו ד אלו. אשתקד א אישתקד. מליאה שירות ד מלאה הרוסה. וסנה ך א ופינה. 6-6 אם... ופנה ד חסר. אם היתה חדשה ן א ר או. 6 אופ ן א או. ופנה ן א ופינם וחזר ן א חזר. יוסה ד א יופי. 7 כחרס ן א כחרס. ונתון ן א ונתן. פי ד נפי. בינייר ך בנייר א בניאר. ענולה ד א עגיל 8 עליו ד עליה. כלומר, יאכל עליו עוד אסר שלמ, ואץ אנו אומרים שבמקום הראשון נשאר ומי. עליו 67.ואכל בו רק חצי איסר של חולץ, אלא אומרים שהאיסר השביח לשניהם. והוא הדץ להמך, כמו שמסרש ולמעיש לחולץ כולו, ויש על חילל שלא כל ומן כלומר, וכוי. ס דאו 69.ש לא להלן. חלק בו. 1. אלף וכוי. אלף אות ראשונה, ומשמשת סימן לתרומה שהיא ראשית. ודליית הוא קיצור מ.דמע' מיי הוא קיצור ממרקון, מדיץ, ושיץ מ שני'. שין וכוי. 2. מי ורייש מ ראשית ותייו מ תרומה. 5.אם היתה וכו. כלומר, אסילו היתד, חדשה שאין וכו. כלומר, במירוש, ולא בקיצור. 3.תרומה 7. ב ח ר ס וכוי. שהרי כאן אץ טורח ליסול את התרס ואת הניר, ואם מינה את ההקדש לתלות כדאשתקד. היה מסיר את החרס.

280 מעשר שני פ ה 269 קוף, קרבן, הוא קרבן ומה שבתוכו קרבן דברי ר מאיר. וחכמים או אין דרך בני אדם להיות מקדיש כלי חרס. מצא כלי מתכות וכתוב עליו קרבן, אם היה ריקן אסור להשתמש בו עד שיודע שהוא של הקדש ונפדה. 3. מצא כלי חרם וכתוב עליו קרבן הרי זה קרבן, מעשר עיר, הרי זה מעשר עיר, לשם יוסף, לשם שמעץ, לא אמ כלום. לעלות ולאכלו בירושלם, הרי אילו חולין. מעשר סתם, מטילין עליו שני חומרץ. 4. האומ מעשר שני יש לי בבית ונמצא בעלייה, בעלייה ונמצא בבית, בכיס ונמצא בדליסקיס, בדליםקים ונמצא בכים, הרי אילו שני. 5. מעשר שיני יש לי, והלך ומצאו בין בבית בץ בעלייה, בץ בכים בין בדליםקים, הרי אילו חולין. כיס של מעשר שני יש לי בתוך הבית, והלך ומצא שם שנים, שלשה כיםץ, הגדול למעשר שני, ושנים הקטנים חולץ. לא יאכל מן הקטנים עד שיחללם על הגדול. שמונה של זהב יש לי בכיס, והלך ומצא שלשה דינרי זהב הרי אילו [שני. שמונ דינרי זהב יש לי בכים, והלך ומצא שמנה של זהב הרי אלו] של חולץ. שמונה של זהב יש לי בכים, והלך ומצא חמשים סלע או מאתים זוז. [מאתים זוז] או חמשים סלע, ואחר כך מצא שמונה דינרי זהב הרי אלו שני. 6. שמונה דינרי זהב 12 מעשר עיר וכר. יפוש פ ד ה כו, כ ה ע 3.»! האומ מעשר וכר. עיין במשנ קפ ד. 19 שמונה וכר. ימש שבועוח V D ה ג, ל ז ע א. 9 קוף א חסר. הוא ן כיה ד א ב היא. וחכסים ך וחכם. או ד אוסרים א אום. 1 0 מי ד א חסר. חרס ך חרש. ב פחוח. וכתוב ד כחוב. קרבן ן א קרבן [הוא קרבן וסה שבתוכו קרבןן. 11 שיודע ן א שידע. תפדה ב ד סחוס. 12 םעשר ד ןםצא כלי חרס וכתו עליון סעשר. עיר ד חסר. עיר ד עוד. לשם ן א לשום. 13 לשם ן א ולשום. אפ ד אסר א א. לעלות ך לעלו א לעלוחו. ולאכלו ן א לאוכלו. א, לו ד אלו. 14 חוסרין ד סתום. האום ד א האוסר. שני ן א שזי לי ד לו. 16 בדליסקים ן ד בדלסקים א בדלוסקוס (כיפ). 16 אילו ד אלו. שני ד ןסעשרן שני א חולין ב ד סתום. לו בין בעלייה ן א ובין בעלייה. 17 בין ד פעשר א [כיס! סעשר. שיני ד שני. לי ן בדליסקיס ד בין בדלסקים א ובין בדלוסקוס. אילו ך אלו. חולין ן א סעשר שעי. של ד חסר. שני א שיני. 8! בתוך הבית ן א בבית. והלך ך א הלך. שם ן א חסר. לםעשר שני ד שני סעשר מ ס ת ה א מ י. אילן ן ך אלו ןשני... ן ך א ק 0 נ י נ ן י 2 0 מ למ ה ן א 0 ע ע ף מ י ן י < ה ק 0 נ י ס א לו] כיה י ב א חסר. 21 של ך א חסר. שסתה ד שפנה א ןשסתה דינרי זהב יש לי הרי אילו שנין שפנה. זהב ד חולין. 22 והלך ך והילך.!סאתים זח] ן כיה ד א ב חסר. 28 ואחר כך סצא ן מ ס נ ה. אלו שני ן א אילו שיני [חולין]. ב ד א סתום. שפתה וכו ן בא ישנם ן ך פ פ ו 1 ה ס צ א. א והלך ו שני ענולים בתחילת הברייתא ובסוסה, והם כנראה סימני פחיקה. דמרי ד דינרין. 11. היה ריקן וכו. כלומר, ורוצה להשתמש בו, אמור להשתמש וכו. עיין בבה א. 13. לא אמי כלום. ואץ כאן הוכחה שהכלימ שייכים ליומף או לשמעון עיין בבה א. 14. שני חומרין. כלומר, ממריש ממנו תררמ ומורהו/ 15.בדליסקיס. בתיבה. 16.אילו שני. *'ל: אילו חולין, כני כייע. יש לי וכו. כלומר,ולא מירש את המקומ. 17. חולין. צ ל: מעשר שמי, כני כי ע. 19. ש ל ז ה ב וכו. כלומר, ממבעות של והב. ולשץ וו כוללת בץ דינרי והב, ובץ מטבעות אחרים של זהב שאמם יוצאים כיב בריוח כמו דינרי זהב. אבל דינרי זהב אץ משמעותו אלא דינרים דווקא. 20.שלשה דינרי וכוי. ציל: שמנה דמרי, כני ד והירושלמי. 21.ומצא שמנה וכוי. כלומר,זהב ממטבע אחר, ולא דמדים.

281 270 מעשר שני פ ה יש לי בכיס, והלך ומצא חמשים סלע או מאתים זוז. מאתים זוז או חמשים סלע, אחרכך מצא שמונה של זהב הרי אלו חולין. 7. הרי שם מנה ומצא מאתים, חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי ר. וחכמים או הכל חולין. מאתים ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל דברי ר,. וחכמים או הכל חולין. 8. היה חולה ומשותק, אמרו לו היכן מעשר שני שלך, הורן באצבעו כך וכך הן. שמא במקום פלוני הן, הרכין בראשו, בודקץ אותו שלשה פעמים, אם אמ על הן הן ועל לאו לאו, דבריו קיימץ. 9. היה מצטער איכן מעשר שיני של אבה, בא איש חלום אמ לו כך וכך הן, במקום פלוני הן, זה היה מעשה ומצאו שם מעות ובאו ושאלו את חכמים ואמרו הרי אילו חולין, שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. 10. האומר לבניו אפי אתם מתים אל תגעו בזוית זו הלכו ומצאו שם מעות הרי אילו חולין. 11. ראו את אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל, ואמ של פלני הן, של מעשר שני הן, אם כמערים לא אמ כלום, אם במתכוין לעדות דבריו קיימץ. 12. אמ להם אחד אגי ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל, לא אמ כלום. במקום פלוגי בשדה פלגית, דבריו קיימין. זה הכלל כל המצוי להם לא אמ כלום, 25 הרי שם וכו. משכ קפ ד; ימש כאן ובילה פ א ה ה, ס ע ג; בבלי פסחים י א ; בילה י ב/ 29 בודקין וכו/ עיין להלן גיעין פ ה (כי ע פ ז) סה א; ירוש שם פ ז ה א, מ ח ע ג; בבלי שם ע א א/ 30 היה מלנוער וכו/ ירוש פ ד ה כו, כ ה ע ב; בבלי שכהדרין ל א/ 34 ראו וכו/ בבלי הכ ל. 36 אמ להם וכו/ הכ ל. בבלי 24 חםשים סלע ד חפשי זח. חפשים ד חסמי 28 אחר כך טצא שטונה מל ן אהלך וםצא של. אלו חולין א אילו שיני ב ד א סחוס. הרי א היו. 26 שני ן א שיני. ר ד רבי א ר ןסאירן. וחכמים א וחכמי או ד אוסרים א אום. 27 וסנה סוטל א הסנה ןם ו ן נוטל. וחכםים א וחכם או ד אוסרי א אום. 28 וסשותק א (או! סשותק. שני ן א שיני. הורן ד א הראן. «2 שםא ן א שסא ןהם ן. פלוני ד פלני הן ן א חסר. הרכין א והרכין אס ד אפר. 30 הן הן לאו לאו ד א לאו לאו... הן הן קייסין ב ד סחוס. איכן ד א היכן. שיני ד שני. 31 אבה ד א אבא. בא ן א ובא. איש ד בעל. חלום ן א החלום. אס ן א ואס סלוני ד סלני. ופצאו ן א!והלכו! וסצאו. 32 שם םעות ן א סעוח שם. את חכסים ן א לחכסים אילו ד אלו. 33 אפי ך א אפילו. 34 הלכו א והלכו אילו ד אלו. חולין א ןסעוח! חולין ב ד סתום. אביהן ן א אביהם. 35 חיבה וסנדל ואם ד בתיבה ובסנדל ואפר. פלני הן א פלמי הם. של א ושל. שני הן ן א שיני הם. 36 כלום ה ן. 37 סעות ך כלם. בפתכוין ד כםתכוין. קייםין ב ד סתום אם ד א אסר. להם ן ך ל ד חסר. תיבה ד בחיבה א ובתיבה. וסנדל ד א ובסנדל. אם ד אסר. פלוני ך פלני 38 פלניח ן א פלוני. אם ד אסר. 31. איש חלומ. כלומר, שר התלומות. 33.אתם מתים וכוי. כלומר, מרעב. 34. חולין. שלא אמר כן אלא להפחידם שלא יבזבזו את המעות. 35. כמערים וכו. שעושה כן שלא יחזיקוזע לעשיר, או שלא יטלו אותן בנע. 36.במתכוין וכו. פירש י שמוסר בלשון צואה. 37.ש ה ט מין וכוי. כלומר, ואמר של מלוני הן, של מעיש p וכו, כמו ברישא. 38.ה מ צ וי להמ וכוי כלומר, להם,ולא למעיד.

282 מעשר שני פ ה 271 כל שאץ מצוי להם דבריו קיימץ. 13. אמ לו כובס טלית זו של אביך היית ולקחתיה ממנו נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם יש עדים שהוא של אביו ואמ לקחתיה ממנו אינו נאמן. אחרים אומ הקדיש םוקרין אותו בםיקרא, בית ע ז מפחמץ אותו בפחמין, בית מנוגע מטילין עליו אפר מקלה, מקום הרוג מצייגץ אותו בדם, מקום עגלה ערופה מציינץ אותו בהגירה של אבנים. 14. כרם רבעי עולה לירושלם מהלך יום לכל צד. במי דברים אמורים בכרם שיש בו חמש גפנים, אבל כרם שאץ בו חמש גפנים, ושאר כל האילן, הרי זה גפדה סמוך לחומה. רבן שמעון בן גמליאל או אחד כרם שיש בו חמש גפנים ואחד כרם שאץ בו חמש גפנים הרי זה עולה לירושלם. ומחלק ממנו לשכניו ולקרוביו ולמיודעיו ומעטר בו את השוק, אמ ר שמעץ אץ בזה עיטור השוק, אלא פודהו כשער מקומו ודמיו נאכל מעשר שני. 15. משחרב הבית, בית דץ הראשץ לא אמרו בו כלום. בית דץ האחרון גזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה. 16. מעשה בר אליעזר שהיה לו כרם בצד כפר טבי במזרח לוד, ולא רצה לפדותו. אמרו לו תלמידיו, ר משגזרו שיהא 3 י ר. 3!4 הקדיש וכו/ ימש פ ה ה א, כ ה ע ד. כ ח ן 3 ו ח פ 3 י ך ן כ ן / ע י י ן מ ש כ, 39 של א «מקום הרוג וכו/ ירוש הכ ל. ועיין להלן סוטה רפ כו וירוש שם פ נו ה א, כ ג ע ג. ה ה / א. «ומחלק וכו/ עיין ירוש פ ה ; 3 יצ / 3 ר ה ל א ) ה י ר ; ל, ו כ ו / מ ש כ, כ ר ם ר 3 ע, 44!5 מעשה וכו/ בבלי 50 האחרון גזרו וכו/ עיין במשכ פ ב מ ב ובבבלי הכ ל. ה ב, כ ו ע א. הכ ל. תה. 40 ולקחתיה י שאין א שאינו. קייסין ד סתום. אס לו ד אסר להן. היית ן א הי ס«ו ד ולקחחי היפנו. שהטה ד (הוא ן הפה. שהתיר ן א שהיחיד. מהוא ד שהיא אם... נאםן ן א חסר. 41 ואס לקחתיה ספנו ד ואוסר לקחתי היפנו. אוס ך אוסר. ה ק ד ' ד חסר. 43 עיז ן א עבודה זרה. בסחסין ך א בפיחסין. בית ד בי. סנונע ן א הפנונע. 43 סקופ ד חסר. בהגירה ד בהנירה. 44 בסי וכו ד בריא א במה דברי וכוי. ני א לו. כרם ן א בכרם. גפנים ך גפני. 40 נםליאל ן א נפל. או ד אופר א אום 48 ממנו ד הםינו א הימנו. ומחלק ן א מחליק. הרי זה ן א חסר. בו חסש ד בחוסש. ן * כי א לו. כשער 49 פודהו ן א פודין ןאוחון. אפ ך אפר א א. השוק ב ך פחווז. לשכניו א לשכעיו. מעשר ן א כפעשר. שני ן כ ה ך. א שעי ב עני נאכל ן א נאכלין. סקוסו ד א הזול. ד בשער. לחוסה ד סחוס. םסוך ן א חוץ.!5 זה ן א חסר. ש יה. שיהא ך 50 בו ן א לו. ד סחוס. ד ש ה י בצד כפר מבי בסזרח לוד ן א בסזרח לוד בצד כסר סבי. ע ה יה ן ע ש ה. טעשה ן א וס לו ד חסר. 6 2 לוד ד חסר 39. שאין מצוי להמ וכו. כלומר, אבל מצוי למעיד. 42.במיקרא. כלומר, בצבע אדום. ופירשו בירושלמי: זכר למזבח, שהיה חום הםיקרא חוגרו. 44. עולה לירוש ל ם וכו. כלומר, מירות הרבעי של הכרמימ מםביב לירושלים מהלך יום אחד חייבים הבעלים להביא את הפירות בעצמם, ילא את מדיונמ, כדי לעמר בהם את שוקי ירושלים. ועיץ בבה א. 46. סמוך לחומה. כלומר אפילו אם הכרם סמוך לחומה ומחלק ממנו וכו. חוזר לדברי התיק, כלומר, מעלהו לירושלימומחלקוכו, pi השיריים מעטר את השוק. 48. אין בזה וכו. כלומר,אמ מתירים אותו למכור את הרבעי. אץ בו מתמת עימור השוק, ממני שועא נמכר בזול, דעדיף לחלק אותו בין קרוביו, ולא יביאו לשוק כ לל. עיץ בבהיא. 49. מעשר שני. ציל: כמעשר שני, כגי כייע. ומכיווןשהרבעי מתחלל, הריימכרהו בשוק כחולץ. עיין בבהיא.

283 מעשר שני פ ה 272 נפדה זה סמוך לחומה אתה צריך לפדותו. עמד ר אליעזר ובצרו ופדאו. ושאר כל האילן, נטע רבעי כמעשר שני. 17. כרם רבעי, בית שמיי אף אין לו 55 חומש ואץ לו ביעור. ובית הלל אומ יש לו חומש ויש לו ביעור. במי דברים אמורים בשביעית, אבל בשאר שני שבוע יש לו חומש ויש לו ביעור דברי ר,., רבן שמעון בן גמליאל או אחד שביעית ואחד שאר שני שבוע, בית שמיי אומ אין לו חומש ואין לו ביעור, ובית הלל אומ יש לו חומש ויש לו ביעור. 18. בית שמיי או אין גוממין אותו, ובית הלל או גוממין אותו. 19. בית שמיי» אומ אץ פודץ אותו ענבים אלא יץ, ובית הלל אומ יין וענבים, אבל הכל מודץ שאץ פודץ במחובר לקרקע. 20. בית שמיי אומ אץ נוטעץ אותו ברביעית, שהרביעי שלו חל להיות בשביעית, ובית הלל מתירץ. 21. אילן שנטעו בערב ראש שנה של שביעית, אין מעשר שני שלו מתבער אלא בשביעית. 22. המקדיש מעשר שני, הרי זה פודה על מנת ליתן להקדיש את שלו ולמעשר 65 שני את שלו. 23. ר יוסד! אומ בערתי הקדש מן הבית זו חלה. < כרם רבעי וכו/ משכ פ ה מ ג; פאה פ ז מ ו; עדיוח פ ד מ ה; חו כ קדושים פרש ג ה ז ל סע א; בבלי קידושין כ ד ב/ בשביעיח וכו/ ירוש, פ ה רה ג, כ ו ע א; פיאה פ ז ה ו כ ע נ. «במחובר וכו/ עיין ירוש הכ ל. «המקדיש וכו/ עיין בבלי מכחוח פ ב א ; לעיל פ ב, שוי 41 «ר יוסה וכו/ משכ פ ה מ י; ספרי כי הבא פי ש ג, עמ 132. ב ע ר ח י וכו/ דברים כ ו, י ג א שסאי. ד 53 נפדה זה ד זה נפדה. זה א חסר. אתה צריך א צריך אתה. 64 שני א עיני. עסיי אי ד אופר א אופ. 55 חוסש... ביעור א חסר. ובית הלל א וחכס. אוס ןדאופר. חופש ן א חסי י לו ביעור ד א חסר בסי וכי ד בדיא א בסה דבר ובו. 57 שםעון בן ד חסר. א שפע בן. נסליאל א נטלי או I ד אופר א אוס ןאין לון. שאר ד א חסר. שני ן א שנת. שס ד א שסאי. אום ד אומי 58 הלל אהילל. אוס דאוסרים. חוסש... ביעור ד אחסר. ב דסתום. «6 שס 1 דאשטאי>ב ס<. אי ך אוסרים א אוס. הלל א הילל אי ד אופר א אוסר. אותוןבדסתום. 60 ובית ד בית. הלל 1 א הילל. וענבים ד וענב. אבל א חסר «מ ק ד א פודים. פודין ן א פודין ןאתון. לקרקע ב ד סתום ם ד א סא' אוס ד אוסר. 62 שהרביעי ד שהרביעיח. הלל I א הילל. 63 בערב ן א ערב. שנה ד א השנה. שני א שעי. בשביעית ב ד סחוס.»» «' I ש ע י. יוסה I א שעי. זה א חסר. להקדיע א להקדש עלו ן כיה ד א ב שלי.» «י ן א ד א יוסי אום ד אוסר. הקדע א הקודע. חלה ד חלה ןונם נתחיו ללוי, זו סעשר ראשון. לנר ליתום ולאלסנה, זו סעשר עני ואכלו בשעריך ושבעו, זו סעער ב ד סתום ושאר כל האילן וכו. כלומר, אפילו לתקנה ראשונה, דמו כמע ש לכל דבר, אינו עולה מן הסמוך לירושלימ, ואמו נפדה ואמו נמכר בירושלים. 56. בשביעית. מירשו בירושלמי שב ש סוברים שלא למדו נטע רבעי אלא מםעיש, וכשם שאץ מע ש בשביעית כן אץ נסע רבעי בשביעית לעניץ חומש וביעור. עיץ בבהיא. 59. אין נוממין וכו. הקדמתים היו נוהנים לנום את כרמיהם בהיר ארבע שנים הראשונות, ואסרו ביש לעשות כן בשנה רביעית, שלא יתרנל לעשות כן בשנה רביעית דווקא ויבמל מצות רבעי. עיין בבהיא. 62. בשביעית. ונמצא מצמצם באכילתו שהרי צריך לבערו כשחל זמן ביעור השביעית, מה שאץ כן רבעי שאץ לו ביעור כלל בשביעית (מתמת רבעי) לשיטת ביש. ועיין בבהיא. 63.בערב ראש שנה וכו. כלומר, ואנו יודעימ שנקלט בערב ד ה, ומתתילים למנות לו מסיי בשבט של שביעית, והמידות שחנטו עד מ ו בשבמ של שנה שלישית לשמיטה המ או ערלה, או נטע רבעי, ומטורימ מן המעשרות. והסירות שחנםו אחר ם ו בשבס בשנה זו חייבים במעשר עני, ולא במעשר שני ונמצא שאילן זה אינו מתחייב במעיש אלא בשנה רביעית של שמיטה, תמן הביעור שלו הוא בםםח בשביעית ועיץ בבה א. 65. זו חלה. שממרישץ אותה בבית. גהד מ).

284 מעשר שני פ ה דבר אחר כיץ שהפרשתו מן הבית אץ אתה זקוק לו. כל העסוקץ במצות, פיהם פתוח בתפילה לפני [ן&מקום, שנ ותגזר אומר ויק ם לך, ואומ ויסב חזקיהו פגיו וגר, ויאמר אנא ה זכר נא וגו/ 25. ואומ השקיפה ממעון קדשך וגו,, זו מקום השקפה, שג אמת מארץ 70 תצמח וצדק משמים גשקף. משמים. מאוצר טוב שבשמים, שנ יפתח ה לך את אוצרו הטוב את השמים. 26. וברך את עמך. הכל בכלל הברכה, שג ברוך אתה בעיר. 27. את ישראל. הכל בזכות ישראל, שג וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ. ואת האדמה. הכל בזכות המזבח שג מזבח אדמה תעשה 75 לי וגו/ 28. אשר נתת לגו. הכל לפי מתגות, שג ובתים מלאים כל טוב וגו/ 29. כאשר נשבעת. זו שבועתו של אברהם אבינו, שנ ויאמר בי גשבעתי גאם ה כי יען. לאבתיגו. הכל בזכות י» ה ש ק י ע ה וכו,. דברים ו י p ב וכו. ישעי ל ח, ב. ח. ו ה ג ז ר וכו. איוב כ ב, כ וברך וכו/!ל י פ ח ח וכו/ דברים כ ח, י ב. אמה וכו/ החלים פ ח, י ב. כ ו, נרו. גל וישכין א ח י ש ר א ל. שם כ ו, נרו. ל ב ר ו ך וכו/ שם כ ח, ג/ שם כ ו, נר ו. וכו/ שמוח כ/ כ ד. מזבח שם כ ו, כרו. האדמה. <ל ואח וכו/ שם ל ג, כ ח. 6 לכאשר וכו/ שם ף, י א. ובחים דברים כ ו, נרו. וכו/ כחח 7 5 אשר דברים לא בחי כ ו. וכו/ בראשיח כ ב, כףז. לל ויאמר וכי/ שם כ ו, נףו. כ ו, נףו. [ציןן כיון. אץ ן א אי. 7 פיהם פתוח ן א פיהן פותחין. בתפילה ב כ יןן ן 86 אחר ד אחי. ד בתפלה. ןהןסקום ן כיה א. ך הסקי ב םקום. שג ך שנאסר. אוסר פ אפר. לד א לך (ועל דרכיך טה אורן. ואום ך ואומר. 68 מי ד תוסר א אל הקיר ויתפלל אל הי ויאסר... ואום ן א חסר. ונו ד ונוסד. סתום. ואומי ד ואוסר. 69 ונו ד ונוסד א סן השסיס. זו סקום השקפה ן א ססעון קדשך השקיפה. שני ך שנאסר. 70 וצדק סשםים נ קף ד תר. נשקף ן א נשקף ןנם ה יתן הטוב וארצינו חחן יבולהן. משמים ך סן השסים. א חסר. מאוצר טוב א כיזה צד הטוב. 71 את השסים ן א ואת השסים (לתת סטר ארצ בע ולברך א כל מעשה ידיךן. ב ד סתום. 73 עסך ן א עסך [את ישר ן. הכל ן א הכל!היון. שנ ך שנאסר. בעיר ן א בעיר ןביוך אתה בשדה). ב ד סתום. 73 מכות ד מכו. ישראל ן א ישר. של ד שנאסר. וישכון פ ויסכן. ישראל ן א ישר בטח... ארץ ן א חסר. אל ארץ ד חסר. 74 הכל ד חסר. ד שנאסר. 75 לי ונו ד תוסר א לי חבחת עליו ב ד סתום. נתת פ א גתתה. סחגוח ן א הסתנות. שנ ד שנאסר. 76 תו ד תוסר א אשר לא סלאת. ד סתום. כאשר נשבעת ן א אשר נשבעחה. שבועחו ד שבועה א שבועת. של ן א חסר. אבינו ד חסר. 77 כי יען ד יען כי ןמו 1 א תזי לאבחינו ד א לאמתיט. כלומר, בערתי אץ פירושו השרשתי תתתי לכק, ללוי וכוי, אלא בערתי וכו. אתר 66. דבר כלומר, יש להם טתחון מתוח וכו. 87. פיהם אותו מן הבית כשהגיע זמן הבעור. עיין בבה א. אומר וכוי. וברישא (איוב כיב, כ ז< כתיב: ותגזר מה לבקש שתתקיים תםלתם. ועיין בבה א. השקיפה וכו. אומר, המתוודה כלומר, וכו. השקיפה ואומ תשלם. תדריך בכלל ומי. 72.הכל כלומד, מן השמים, וכמו שמפרש להלן. קדשך וגו. 69.ממעון כלומר, הברכה היא לפי מתנות. 75. למי כלומר, אסילו דברים שאמס חייבים במעשרות. המתנה, וכל מה שהמתנה מרובה הברכה מרובה.

285 274 מעשר שני פ ה שבטים, שנ שבועות מטות אומ סלה. ארץ. זו ארץ עצמה, מפאת קדים עד פאת ים נפתלי אחד. זבת חלב ודבש. 80 מלמד שהמעשרות נותנין טעם וריח ושמן דגן כפירות. 30. ר שמעו בן לעזר אומ טהרה נטלה את הטעם ואת הריח, מעשרות נטלו את השמן ואת הדגן. םליקא מעשר שני לשבועות וכו,. חבקוק ג/ ע. ארז. דברים כ ו, נו ץ. יל מפאת וכו. יחזקאל מ ח, ג. זבת וכו. דברים כ ו, נר ו. ר שמעו וכו. משכ סונוה פ כו מי ג; תוספתא שם פע ו סה ב; ירוש שם פ ע הע ו, כ ד סע ב. ך א אומר. אומ פ אמר שבועות פ שבעות. שנ ד שנאמר. 78 שבטים א השבטים. ים ד ים ןדן אחד פפאת קדים ועד פת ים ראובן אחד מפאת עד א ועד. 79 קדים ד קרי 80 תן I אחד ב ד פחוח. נפתלי א ונפתלי. קדים עד פאת יםן א ים ןדן אחד ראובן אחדן. 81 אום ד אומר שפעו בן לעזי ד א שםעון בן אלעזר. בסירות ב ד סתום. ד א ודנן. םעשרות א המעשרות. נטלה א נטל. 78.ארץ עצמה. כלומר, איי וחלוקתה לשבמים. 80.שהמעשרות נותנין וכו. כלומר בזכות מעשרות גשם וטל יורד לעולם, והטל נותן טעם ושומן וכח ההזנה >דיגון< בסירות.

286 מסכת חלה [פרק א ] 1. ר יוחנן בן גורי או אף הקדמית חייבת בחלה. ר ישמעאל בי ר יוםה או משם אביו אי זהו חלוט, הנותן קמח לתוך חמץ. 2. המעיסה חמץ לתוך קמח. וחכמים אומ אחד זו ואחד זו הנעשת באלפס ובקדרה פטורה, הנעשת בתגור חייבת. 3. המליי של ישראל, ופועלי גרם עושץ 5 בתוכו, חייב בחלה. המליי של גרם, ופועלי ישראל עושץ בתוכו, פטור מן החלה. 4. העושה עיסה לרבים חייב בחלה. העושה עיסה לאכלה בצק חייב בחלה. קמח קלי שגבלו ועשאו עיסה, חייב בחלה, עיסת ארגוגא חייבת בחלה, מפגי שחייב באחריותה עד שעה שימסור. 5. עיסת מעשר שני בירושלם חייבת בחלה. ספק מדומע חייב בחלה דברי ר מאיר, ור יוסד. 1 ר, יוחנן וכר. ימש פ א ה א, כ ז ע א; פסחים פ ב ה ל, כ נו ע ב; בבלי פסחים לי ה א. יעיין להלן שם פ ב הי ז (כי ע פ א הכ כו). ל ישמעאל וכו/ ילוש פ א רה ז, כ ח ע א; פסחים פ ב ה ו, כ נו ע ג. ועיין בבלי פסחים ל ז j/3 אחד וכו/ ילוש חלה ובבלי חכ ל. * המליי וכו/ ילוש פ ג ה ד, כ ע רע ב. ל קלי וכו/ ילוש פ א ה ז, כ ח ע א. עיסת אלכוכא וכו/ ילוש פ ג ה ד, כ ע סע א; בבלי פסחים ו א/ מעשל שני וכו/ ספלי קלח סי ק י, עמ 115; ילוש פאח פ ז ה ו, כ ע ג; מע ש פ ה ה ג, כ ו ע ב; בבלי פסחים ל ז ב, ל ח א ; סוכה ל ה א, ב, ; סכהדלין קי ב ב/ ספק מדומע וכו/ עיין לעיל תלומות פ ז, שו 28, משכה שם פ ז מ ה; להלן עבול יום פ ב ה ז; בבלי כדה מ ז א/ 1 אי ד אוסר. הקרסית ן א הקרוםית. 2-1 בי ר יוסה ד א בר יוסי. נ או ד אום. טשט א טשוס. אי זהו ן א איזה הוא. חסין ב ד סתום. הםעיסה ן א הםעיסא. 3 וחכסים ן א וחכס. אומ ד אוסר א או. זו... זו ן א זה... זה. הנעשה באלפס ן א הנעשין באילפם. ובקדרה ד א ובקדירה. 4 פטורה ן א פטור. הגעשת ד הגעש א הנעשין. חייבת ן א חייב ב ד סתום. המל" א הםלאי. 5 הסליי ן א הסלאי. ישראל ן א ישר. «החלה ב ד סתום. העושה ד העשה. לאכלה ן א לאוכלה. 7 בצק ן א בבצק. שנבלו ן א שקיבלו. ארנונא ד אתונה א הארגוגא. 8 שיטסור ב ד סחוס. 9 שני ן א שעי. ספק... בחלה ן א חסר. יוסה ד א יוסי 1. אף הקרמית וכו. במשנתנו רמ א: חמשה דברים חייבים בחלה, ומוסיף עליהם ר יוחנן בןנורי אף את הקדמית, שעושים ממנה לחם. ועיין על סיבה בבה א. 2. ח לו ס וכו. במשנתנו(סיא מ נחלקו ביש וביה במעיסה ובהלימה אם p תייבות בתלה, וממרש ר ישמעאל בר עסה את סיבן. ועיין בבה א. 4. המליי וכו. כלומר,המתורהוכו. 6. לרבים וכוי. כלומר,שיאכלוהרבימממנה,ואמהממקירה, אלא נותן רשות לאכול משלו לאכלה בצק וכו. ובטלה דעתו אצל כל אדם, וםומו לאמותה. מטבלה משעת גלגול, וחייבת בחלה אסילו אכלה בצק. עיץ בבהיא.?.ארנונא וכו. כלומר, עיסה שעושה על מנת למוסרה לשלמונות כמם ארנונא, ולסעמים אמם נצרכים להרבה לתם, ומוותרימ בטעם זו על מנת לנכות בםעם אחרת מ ע ש ר ש נ י וכו. שהרי יש לו בה היתר אכילה בירושלים. ועיין בבה א. 9.סמק מדומע חייב וכו. המלה.סמק היא באשגרא מלהלן, והכוונה לעץ מדומע וודאי עייןבבה א. 275

287 276 חלה פ א פוטר. וחכמים אומ מדומע פטור מן החלה, ספק מדומע נאכל משום דמע וחייב בחלה. 6. אמ ר אלעאי שאלתי את ר יהושע חלות תודה ורקיקי נזיר מה הן בחלה, אמ לי פטורות. וכשבאתי ושאלתי את ר ליעזר אמ לי, עשאן לעצמו פטור, למכור בשוק חייב. וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר לעזר בן עזריה אמ לי, הברית, אילו דברים נאמרו מהר חורב. 7. ר יהודה או עיסת כלבים מעצמה נכרת, עשאה ככרץ חייבת, עשאה לימודין, פטורה. כהן ששייר קמח בעסק עסתו, וכן אשד, ששיירה קמח בעיסתה, הקרץ והשאור מצטרפץ לחמשת רבעים לאסר את העיסה. אמ ר יהודה מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבע, מפני שעינו יפה בעיסתו. נחתום אחד מארבעים ושמונה, מפני שעינו צרה בעיסתו. וחכמים או לא מן השם הוא זה, אלא בעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן, נחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן 8. הלוקח מן הנחתום ומן האשד, שעושה למכור בשוק, צריך להפריש חלת «מדומע וכו/ משכ פ א מ ד. לעיל חלומות פ ז, שוי 29, וש כ.!1 אמי ל אלעאי ת וכו/ בבלי פסחים ל ח נ.» עשאן לעלמו וכו/ משכי פ א מ ו. 1 5 עיה כלבים וכוי. עיין במשכחכו פ א מ ח; ספד זונוא שלח, עמי 248. עשאח ככרי[ כ ה ן ן כ ו. עיין ילוש וכו/ ילוש פ א ה כו, כ ח ע א; בבלי בלכוח ל ז 3/»! פ ג ה א, כ כר ע א. אמי ל יהודה וכו/ ספלי שלח פי ק י, עמ 115; ימש פ ב ה ז, כ ח ע ד. ועיין במשכחכו פ ב מ ז. ס ע א. «הלוקח וכו/ ילוש פ ד ה ז, 10 והבסיס ן א והכס אום ד אוסר. 11 וחייב ן א חייב. בחלה ב ד סתום. אם ן ד אסר א אי אלעאי ד אלע א אילעאי יהושע ד יהו אס דאסר. וכשבאתי ן א כשבאחי. ליעזר ד אליעזר א אליע אס ד אסר א א. 18 בשוק חייב וכשבאחי ן א לשוק חייבין (תמחקו. ר עיי נקודות) כשבאתי. והרציתי דכרים ד והריצוחי דברי. 14 לעזר ד א אלעזר. אס ד אסר א א. הברית ן א ברית כ ים ן א הכלבים ד אלו. נאמרו סהר חורב א שנאסרו בחורב. ב ד סתום»«אי ד אוסר. כל ן א חסר ב ע ס ק ס ן ד ץ פ ט ו ר. ל ד ן נכרה א ניכרח. ככרין א כעכין >ב כבריןזא»! לימודין סט ו ר ה עסחו ד עיסתו א בעיסתו. אשה ד א האשה. 7! הקרץ ד הקפ'. לאסר ן ך א לאסור. העיסה I ד העסה י" אס ד אסר. סעשרים ד סעשרי. וארבע ן א וארבעה. 10 נחתום ן א תחתום ושמעה ד ושמנה. 0 וחכסים אי ד והכס אוסרים א וחכם אוס. «חלת ן א חלות. 10. ס מ ק מדומע וכוי. כלומר, משגת תרומות מיו מיו, והיינו קומה ממק של תולין ממק של תרומה שגמלה לתוך קומה של חולץ, שכל התערובת מותרת דמע וחייב וכוי. ציל: חייב (כגי כי ע כאן, בתרומות וירושלמי), והכוונה לחולין שגתערבה בהם אתת ממאה תרומה והורמה, שהם מותרים לורים- א ע פ י ש ל פ י ה ח ש ב י ז נ ש א ר ה מ ם ר י ב ת ר ו מ ה ע נ פ ל ה עיין בבהיא. 13. ת יי ב. מירשו בתלמוד, שמא לא יזדמגו לו לקוחות, ויאכלן בעצמו כחולץ. ועיין בבהיא. 14.הברית. לשון שבועה. 5 ו.עיסיז כלבים וכוי. במשגתגו(סיא מית): עיסת הכלבים וכוי, אם אץ הרועים אוכלץ ממגה איגה חייבת בחלה. 1 6 ב ע ס P ומסרשה ר יהודה, שאם עשאה לימודץ, כלומר, כגםרים >רש י), או כחשוקי החבית, פטורה. ע ס תו וכוי. כלומר, כהן המגבל בטהרה לע ה, וכשהוא מתעסק בבצק (עיץ הלשון במשגת םםחים סיג מיד< גשתייר שם קמת שלא גילוש. 17. הקר ץ וכו. כלומר, וכן סתיתי עיסה קרוצה, וכן השאור, כולם מצטרסץ לחמשת רבעי קב, כלומר, שיעור עיסה החייב בחלה. 19. שעיגו יסה וכו. כלומר, שגוחן בעין יפה, ואף באחת מכיד יש בה כדי מתנה.

288 חלה פ א 277 דמיי. מן בעל הבית ומן המתארחין אצלו, אין צריך להפריש חלת דמיי., לפי שחלת דמיי ניטלת אחד מארבעים ושמונה. ר שמעץ אופף אפי 25 לא עלה בידו אלא אחד מששים יצא. 9. [מי] שאץ יכול לעשות עיסתו בטהרה, יעשנה קבץ ואל יעשנה בטומאה. ר עקיבא אופף יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבץ, שכשם שקורא על הטהורה כך קורא על הטמאה. על זו קורא חלה לשם ועל זו קורא חלה לשם, אבל קבץ אין בהן חלק לשם. אמרו לפני ר עקיבא אין אופף לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה, עמוד 30 וקלקל בשביל שתתקן. 10. ר ליעזר או חלה ניטלת מן הטהור על הטמא. אמרו לפני ר ישמעאל והלא פלוני יש בדרום והיה מורה בהוראה הזאת. אפף להם לבוש שלבש בו אבא וציץ שנתן בץ עיניו, אם לא אלמד בו לכל מורה הוראות. אמרו לו משם ר ליעזר. אמ להם אף הוא יש לו במה יתלה. 11. האשה שהפקידה עיסתה, או שמכרתו, או שנתגתו במתגה, עד שתגלגל 35 בחטים ותטמטם בשעורץ, אץ [חייבת] בחלה עד שיהא בדגן כשיעור. אין אומ וכו/ עיין שאין יכול וכו/ משכ פ ב מ ג 2 4 ר שמעון אומ וכי ספרי הכ ל. 30 ר ליעזר וכו/ משכ פ ב מ ח, בבלי סונוה ל א/ בבלי קידושין כ ה ב ומכחוח מ ח א שהגלגל 34 שמכרתו וכו/ עיין במשכ פ א מ ז. 35 ועיין במשכ חרומוח פ ב סמ א. בחכוים וכו/ עיין במשכ רש ג. 8 8 ימיי ד א דסאי (כיפ ז. סן כעל ן א סבעל. וסן הטתארחיןן א וסחארחין. 24 למי שחלת דסיי ן אפילו. 28 עלה ן א עלח. בידו ד בידן. אחד ן ד א א י ן ך א ן פ ר. ך ח ס ר < א ו ם - ן ת ד ט ח ל א ש ד חסר יצא בד סתום. ןפין ן כ ה ד ב א חסר. 26 יעשנה ן א יעשנו ע פ<. בטוסאה ן א טסא. עקיבא א עקיי. בטוסאה ד בטוטא א טפא. 27 יעשנה ן א יעשנו. הטסאה ד הטוםאה א הטסיאה. 28 בהן חלק א להן חלה. 2 אסרו לפני ר ן א אס ר. אום ד אוסרי א אוסרין. שתזכה ן א שתחכה. א אליעזר. או ד 3 0 וקלקל א ןוקללן וקלקל מנסחק וקלל עיי נקודות). שתתקן ב ד סתום. ליעזר ד אוסר.!8 שסעאל ן א ןאליעזרן ישסעאל. והלא ד הלוא. פלתי ן א סלני. יש ן בא תלוי בין השורות. והיה ן א היה. בהוראה ד כהוראה א הוראה. 32 אם ד אסר. להם ן א חסר. אלסר ן א ילסוד. 38 םשם ר ליעזר אס ד בשם ר אליעזר אסר א סשום ר אלעזר א. להם ן א להן. יתלה ן א יתלא. 84 בסתנה ד בפתנ!סטור ן. שתנלנל ד שתתנלנל א שיתנלגל. 88 בחטים ותטסטם ן ד בחטי ותטסטום א בחיטין ותיטסטים. בשעורין ד בשעורים. (חייבת ן ן כיה ר א ב חסר. כשיעור ן כיה ד א כ בשיעור. 23. מן בעל הבית וכוי. הפני שלא נתשד בעל הבית ע ה שלא להשריש חלה על עיסחו שאוכל בעצמו ממנה. או שהוא מאכילה לאורחיו. 24. למי שחלת וכו. עיין בשנו מ. ואף למנעו הוא עניץ חדש, וציל: חלת דמאי וכו. 26. קבין וכו. כלומר, יעשנה קבץ, קבץ, דהיינו שיעור שאינו מתחייב בחלה. 29.עמו ד וחמא וכו. כלומר, שיטמא חולץ שאפשר להמריש מהמ חלה, כדי שיוכל לקיים מצות חלה. עיץ בבהיא. 30. שתתקן. כלומר, שתוכה. ונקט כאן תיקץ אנב הקילקול בידים שברישא. 32.אם לא אלמד וכוי. ממני שאף לו היתה קבלה בידו שמםרישים חלה מן הטו*ר על הטמא. 34.שה ם קי דה וכוי. ציל: שהמקירה וכו, או שמכרתו וכוי, כלומר, לאנשים הרבה ש ת ג ל נ ל בחטים ותטמממ ומי. כלומר, שתערב יטה את הקמח של חטים במים, או שתנבל את עיסת השעורים עד שיאטמו םדקיה. ובשיעור זה נטבלת העיסה לתלה. 35. כ ש י ע ו ר. כלומר, כשיעור חיוב תלה >תמשת רבעים) לכל אתד ואתד, ומשימא שתנאי זה עונה על מכירה ומתנה גרידא, ולא על המקר.

289 278 חלה פ א, פ ב גילגלה בחטים וטמטמה בשעורין, אע פ שאץ בכל אחד ואחד אלא כזית, חייבת בחלה. גולד לעיסה ספק טומאה עד שלא גלגלה, תעשה בטומאה, משגלגלה תיעשה בטהרה. וחלתה תלויה. באי זה ספק אמרו, בדבר הספק לחלה. וכן פירות שנולד להם ספק טומאה עד שלא נגמרה מלאכתן, ייעשו בטומאה, משנגמרה מלאכתן, ייעשו בטהרה, ותרומתן תלרה. באי זה ספק אמרו בדבר הספק לתרומה. 12. גר שגתגייר והיתה לו עיסה נעשית, עד שלא קרמו פניה חייבת משקרמו פגיה פטור, דברי ר עקיבא. ר יוחגן בן גורי או עד שלא תגלגל בחטים ותטמטם בשעורין חייבת, גלגלה בחטים וטמטמה בשעורץ פטורה. משם ר יהודה 1 בן בתירא] אמ משתעשה מקרצות. פרק ב 1. העושה עיסה מן החטים ומן האורז, רבן שמעון בן גמליאל [אומר] אין חייבת בחלה עד שיהא בדגן כשיעור, אץ אדם יוצא בה ידי חובתו ג. 38 וחלתה וכו. ף 37 כולד לעיסה וכו/ משכ פ ג מ ב; ילוש פ ג ה ב, כ נו ע א; בבלי כל ה בבלי הכ ל. ועיין ילוש הכ ל.» 3 וכן פילות וכו/ עיין ילוש חכ ל. «גל שכתגייל וכו/ משכ פ ג מ ו; ספלי שלח פי ק י, עמ 114. ל יהודה בן בחילא וכו/ ילוש פ ג ח א, כ נו ע א! העושה וכו/ ילוש פ ג ה ו, כ נו ע ב. ועיין במשכ פ ג מ ז. 89 גילנלה א גלגלה. בחטים וטסטסה ד בחטי וטוטטמה א בחיטין וטיטטטה. בשעורין אעיפ I ד א בשעורים אף על פי. בכל אחד ואחד א כל אחת ואחת. 37 חייבת ד חייב א חייב בחלה א חסר. גלגלה ד א נילנלה. חעשה א חיעשה. בטוסאה ן כיה א בד בטהרה. 88 םשגלגלה ן א וםשגילגלה. תיעשה ד תעשה. בטהרה ן כיה א. ד בטוסאה ב בטוםא. חלויה ד תלוייה בדבי ד בדבי. 30 סירות ד סירי. להם ד א להן. גגסרה ן א גגסרו. 40 ייעשו ד א יע י (ביס). בטוסאה ן כיה א ב ד בטהרה. סשגנםרה א וסשגגסרה. בטהרה ן כיה א. ב ד בטופאה 41 הספק ן א ספק. לתרוסה ד לתרו. שגתגייי ד שםתני. עיסה ד עסה. 43 געשית ד געשת. חייבת ד חייב. סטור א פטורה עקיבא ד עקיב «או ד אוסר. תגלגל ד תתגלגל בחטיט א בחיטים. ותטסטם כשעורי! ד ותטסטים בשעורי. 44 גלגלה בחטים וטםטטה ן א נילגלה בחיטי! וטיטטטה. טשט ד א ןאחריט אפרו] טשט (א טשוס). ןבן בתיראן ן כיה ד א ב חסר. אט ד א חסר ד. א אוט. ב חסר 1 החטיט ן א החיטין. וטן א ןאון טן. שטעון ן א שטע. ןאוטרן ן כיה 2 שיהא ד שהיא. כשיעור אין א כשיעור [הנוטל שאור טן העיטה שהורטה חלחהן ואין. בה ן א בהן בדבר הממק לחלה. כלומר. לוא היינו יודעים שבוודאי נגעו בה הטמאים היו אף החולץ נטמאים, אלא שבחולץ אץ אנו חוששים לממיקות ממין זה, ובחלה חוששים. עיין בבה א. 41. בדבר ה ם מק וכו. ומירושו כלעיל בסמוך. 45.מ ק ר צו ת. ר יהודה p בתירא חולק על עצם השיעור של המבלה לחלה, ומובר שאץ גלגול וטמטום מובלים, אלא החיוב תל כשהעיםה נעשית נריצות כמץ עונות דקות. 2. כדנן כשיעור. במשנתנו (מינ מיז): העושה עימה מן החטים וp האורז (כלומר, שאינו חייב בתלה), אם יש בה טעם דגן תייבת,ויוצא בה אדם ידי תובתו במםח. כלומר, אעסיישאץ בתטימ שיעור תמשת רבעים המחייב בחלה, מימ כל העיסה חייבת, מסני שהדק גורר את האורז ומהסכו לדק. ועליה תולק כאן רשב נ.

290 חלה פ ב 279 בפסח עד שיהא בה כשיעור. 2. הנוטל שאר מעיסה שלא הורמה חלתה, הרי זה מביא קמח ממקום אחר ומצרפו לחמשת רבעים, לחייב עליו לפי 5 חשבון. 3. קב מיכן וקב מיכן וקב חדש באמצע, קב מיכן וקב מיכן וקב שעורץ באמצע, הרי אילו מצטרפין. הוסיפו עליהן, קב מיכן וקב מיכן וקב של אשה אחרת, קב מיכן וקב מיכן וקב דבר שניטלה חלתו באמצע, הרי אילו מצטרפץ. קב מיכן וקב מיכן וקב הגר באמצע, קב מיכן וקב מיכן וקב תרומה באמצע, אץ מצטרפץ. 4. הוסיפו עליהן, קב מיכן וקב מיכן 10 וקב אורז באמצע, קב מיכן וקב מיכן וקב מדומע באמצע, אץ מצטרפץ. קב חטץ וקב שעורין וקב כוםמץ הרי אילו מצטרפץ. כשהוא תורם, תורם מכל אחד ואחד, שאין תורמץ ממץ על שאינו מינו. 5. חצי קב חטץ וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין, נוטל מן הכוםמץ. אמ ר אליעזר בן יעקב הנוטל חלה מן הקב, למה הוא דומה לתורם תבואה שלא הביאה שליש, 5 וקב חדש «הרי זה מביא וכו/ ירוש פ ג ה ז, כ כו ע ב. 3 הכונול וכו/ משכ פ ג מ ח.»-ל וקב של 5-* וקב שעורין וכו/ עיין בירוש הכ ל. וכו/ ירוש פ ד ה ג, כ ע ע ד. «וקב הגוי וכו/ ירוש פ ד ה ג, ל שכינולה וכו/ משכי פ ד מ ג. אשה וכו/ ירוש הכ ל. «וקב אוח וכו/ משכ הכ ל. ג.» וקב תרומה וכו/ משכ פ ד מ כ ע ע ד, הכ ל. חלי וכו/ ירוש קב חנוין וכו/ ירוש פ ד ה ד, כ כו ע ד. מדומע וכו/ ירוש הכ ל. הנועל חלה וכו/ ירוש פ ד ה ה, כ נו ע ד. ועיין במשכחכו פ ד מ ד. רה ד הכ ל. 3 כה א כדנן. כשיעור ב סחוס. שאר ך א שאור. חלתה ד א חלתה (ונותן >א ונתן) לתוך עיסה שהורםה חלתה ן. 4 ופצרפו ן א ופצרפן. 8 חשבון ב ך סתום. קב ן א (קב סיכן וקב סיכן וקב שעורין באסצע הרי אילו סצטרפיןן קב. סיכן... סיכן ד פכאן... פכאן (ב'פ<. 8 שעורין ד א שעורים. אילו ד אלו. סיכן... סיכן ד סכאן... םכאן. 7 אחרח ד א אחרת ןבאסצען. קב סיכן... פיכן ד וקב סבאן... סכאן. דבר שניטלה חלחו ן א חרוםה. באסצע ד באסצ. 8 אילו ד אלו. סיכן... סיכן ד סכא... סכאן. הנוי ן א הנרי (ובנליון בכיי סאוחר: הנר). באסצע ך באםצ. סיכן... סיכן ד פכאן... םכאן. 0 וקב... וקב סיכן ן ך חסר. חרוסה ן א אורז. סצטרסין ב סחוס קב... אורז באפצע א חסר. 10 פיכן... פיכן ד פכאן... פכאן. םדופע ן כ ה א ירושלפי ור ם. ב ד םרובע. כאםצע א באסצע ןקב סיכן וקב פיכן וקב דבר שניטלה חלחו באסצען. 11 חטין ד חטים א חיטין. עורין ד א שעורים. אילו ך אלו. כשהוא ד כשהיא. 12 סכל ן כ ה ד א. ב סבל. הטין ן אליעז. 14 הוא חסה ד הו דוס. לתורם ן ד ד חטים א חיטין. 13 שעורין ן א שעורים. אליעזר ן א לתרוטה (וחוקן:? 1 וןךם). 3. בה כשיעור. אף כאן הוא חולק על משנתנו הנ ל. וסובר שאץ אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, אלא אם יש בה כדת חטים בכדי אכילת מרמ. >ח ד). שלא הורמה וכו. כלומר, ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה, ונאמרה כל העימה משומ מבל מבול לחלה. 4. הרי זה מביא וכו. כלומר, מביא קמח מחות מחמשת רבעים שאינו חייב בחלה ומצרמו לשאור של הסבל שבטל ברוב מדאורייתא, ומדרבק הקמח והשאור (שלא במל מדבריהם) מצסרסים, וממריש מחיוב דרבק על חיוב דרבנן. (משנה ראשתה< יעיין בבהיא למי חשבון. כלומר, לסי חשבץ העימה החדשה והשאור. 11. וקב כוס מ ין וכו. כלומר, כשהוא באמצע, שהרי הכוםמץ מצמרפות עם החמים לחייבן בחלה, וכן מצטרמות עם השעורים. ועיין בבהיא. 13.נוטל מן הכוםמין. שהרי כאן אץ חיוב תלה לא בתמים ולא בשעורים, אסילו בצרוף עם הכוםמץ. אבל הכוממץ מצםרסות עם כל אחת מק, ובהן נרידא יש שעור חלה.

291 280 חלה פ ב שאין תרומתו תרומה. וחכמים אומ לתורם פירות שלא נגמרה מלאכתן, שאין תרומתו תרומה, חזרו לומ לא כך ולא כך, שהרי הקב הזה מצטרף הוא עם אחרים. קמח טמא שנתערב בקמח טהור ואץ בטמא כשיעור, כשהוא נוטל או,, הרי זה חלה, חוץ מן הטמא שיש בו. חטים טמאות שנתערבו בחטים טהורות ואין בטמאות כשיעור, כשהוא תורם אומ,, הרי זו תרומה 20 חוץ מן הטמאות שבהן. אמ ר, לעזר בי ר, צדוק אע פ שהיה רבן גמליאל פוטר את עריסיו בסוריא, היה אוסר מלערם. אם ערס הרי זה פטור. ובלבד שלא יהא הוא מלקט והן אוגדץ על ידו, הוא בוצר והן דורכץ על ידו, הוא מוסק והן עוטנין על ידו, אלא הן מלקטין והוא אוגד על ידיהן, הן בוצרץ והוא דורך על ידיהן, הן מוסקין והוא עוטן על ידן. וכן היה ר לעזר 1 5 שאין חלומתו וכו/ ילוש חלומוח פ ע ה א, מ ו ע ג. ועיין לעיל הממוח פ ב, שו 59 ואילך, ומש ש. שלא נגמלה וכו/ ילוש כאן פ ד הכ ל. ועיין בפ ג ה א כ ע ע א. «חזלו לומ וכו/ ילוש פ ד הכ ל 1 8 חיז מן העמא וכו/ ילוש פ ג ה א כ ע ע א. *- לבן גמליאל פועל וכו/ משכ פ ד מ ז. ועיין ילוש מעשלות פ ה קה ד, נ א סננ ל היה אוקר וכו/ משכ שביעיח פ ו מ ב. ובלבד שלא וכו/ לעיל שביעיח פ ד, שו 33 ואילך והבסיס... תרופה ד חסר. 8! וחכטים א וחכס. עפרה ן א נגסרו. 18 תרוסחו I א חרוםחן. לוס ד א לוסר. 17 הוא א חסר. אחרים ב ד סחוח. בקסח ן א [עם] קפח. כשיעור ד כשעור. 18 כשהוא ב כ ע ה יא [אי] או ד אופר א אופ. הטפא ן כיה ד א 3 החלה. שיש בו א שבו. חטים א חיטין. טסאות ד טסאו. 19 בחטים ן א [עם ן חיטין. אום ד א אופר. 20 שבהן ב ד סחוח. אם ד אסר א א. לעזר ד אליעזר א אלעזר. בי ר ד בר א בר. אעיס ד א אף על סי. 21 עריסיו ן ב ה ד. א האריסין ב עריסיו. היה אוסר ך א אוסר ן א חסר ה ו א ד יו. י א ן היה. אס ערס א ואם עירס. הרי זה א חסר הוא ד הו (כיפ). יד ו והן דורכין ד והן דורכי א ודורסין (ותוקן: ודורכין). 23 ידו א ידיו >ביפ<. הוא ד הר. א הסר יח עוטנץ א ועוטנץ- אלא א אלא [הוא פלקט והןן >ונםחק הםופנר עיי נקודות בתחילה ובסוף). והוא אוגר כ ה ד א ב והן אונדין. ידיהן א ידיהם. הן א חסר. 24 בוצרין ן א [בוצריןן מצרין (ונפחק הסוסנר עיי נקודות). והוא דורך ד והוא דורכן א ודורך. ידיהן א ידיהם. הן ן א חסר. והוא עוטן ד והוא עוסץ א ועומן ידן ד ידיהן א ידיהם. לעזר ד א אלעזר. 16. שאין תרומתו וכי. *יל: שאץ(-מאם) 1 תרם 1 תרומתו וכר מצטרף הוא וכו. ולפיכך אמו דומה לא לתבואה שלא הביאה שליש שאינה ראויה להצטרף, ולא לפיתת שלא נגמרו מלאכתם שאינם זקוקים לצרוף. 17. בטמא כשיעור. כלומר, כשיעור לטמא אתרימ, והיינו כביצה. 18. חוץ מן הממא וכר. והטמא אמו מתקדש כתלה, ואף אמו מצטרף לעיםה, ואם עלה בידו טמא בתוך התלה שהמריש, יש כאן תולץ טמאימ (שאץ בהט כשיעור לטמא את החלה) וחלה טהורה, והכל מותר באכילה. ועיץבבה א. 19. בטמאות כשיעור וכו. כלומר, כביצה, כלעיל שו 17. ועיץבבהיא. 20. חוץ מן הטמאות וכוי. כלומר, קובע מקום בכרי,וקורא שם תרומה, ואומר הרי זו תרומה על כל החטים חוץ מן הטמאות שבק, והטמאות מצטרמות לשאר הכרי, והתרומה חלה אף עליק. ועיץ בבה א. 21. מ ו ט ר את עריסיו וכוי. כלומר, היה פוטר את האריסיות (מספר רבים מ אריםות ), ממעשרות ומשביעית בםוריא, אבל היה אוסר לכתחילה לאדם בשביעית בםוריא. עיץ בבהיא. 22.ש ל א יהא הוא מ ל ק מ וכוי. כלומר, ובלבד שהוא לא יעשה במחובר והנוים בתלוש, אלא להסך הם עושים במתובר, והוא בתלוש, עיץ לעיל עמ 181, שו 32 ואילך ומשיש.

292 חלה פ ב בי ר צדוק אומ לא היה רבן גמליאל מחייב בםוריא אלא חלה אחת בלבד. 6. הלוקח מן הנחתום בסוריא, צריך להפריש חלת דמיי דברי רבן גמליאל. וחכמים אומ אין צריך להפריש חלת דמיי. מנהר דרומה של כזיב ואילך שתי חלות דמיי. ר שמעץ אומ אם לא תרם את הראשון כשיעור לא יאכל מן השני. חלת הגוי בארץ, ותרומת הגוי בחוצה לארץ, מודיעין אותו 3 שאינו חייב, והחלה נאכלת לזרים. 7. עשרים וארבעה מתנות כהונה לאהרן ולבניו בכלל ופרט בברית מלח. אילו הן, עשר במקדש, ארבע בירושלם, ועשר בגבולץ. עשר במקדש, חטאת, ואשם, וזבחי שלמי צבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר. 8. ארבע בירושלם, הבכורה, והבכורים, והמורם : מתודה ואיל גזיר, ועורות קדשים. 9. עשר בגבולץ, תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ראשית הגז, והזרוע והלחיים והקבה, ופדיץ הבן, ופדיון פטר חמור, 2 5 חלה אחה וכו/ עיין במשנ פ ד מ ח.»2 הלוקח וכו/ ירוש ש ד ה ז, ס ' 7 ע א. 2 7 מנהר וכו/ עיין לעיל שביעיח פ ד, שר 13. «2 חלח וכו/ לעיל חרומוח פ ד, שו 52; ירוש כאן פ ד סה י, ס רע ב; בבלי מנחות ס ז א/ 3 0 עשרים וארבעה וכו/ ספרי קרח 7 סי קי נו, עמ 142; ירוש פ ד הי א, ס ע ב; בבלי ב ק ק י ב ; חולין קל ג ב ; 7 חנחומא פרש במדבר סי כ ד; במ ר שם רפ ה. דפיי ן חלת ן א חלות. 26 הנחחום ד הנחתו. בלבד ב ד סחום. נ ' יי ד א ברי. 8 8 נ דרומה ן מנהר דמיי ך א דמאי. אומי ד אומר. 27 וחכמים א וחכמי. ד א דמאי. דסיי ן 28 חלות ן א אסוח. ואילך ד ואילו. כזיב ן א אכזיב. לדרוםא. א מינחל בארץ ן 29 מן השני ן א אח השנייה. אח ן א חסר. אם ן א חסר. א חסר. ד דסאי. וארבעה סתנות ד וארב 30 והחלה ד וחלה. מודיעין ן ך םזריעין. כ ד בחוץ. כיה א וראשונים. אילו ן א וברית. בברית ד ובברי ופרט ן א ובסרט. 31 לאהרן ד א [ניתנו ן לאהרן. מתנו. 33 שחי ן צבור ן א ציבור. 83 בנבולין ד בנבולי. ארבע ן א וארבעה. עשי ד עש. ד אלו. והםורם ן כיה ד א ב והמורם. והבכורים ן א והביכורים. 34 והעוסר ב ד סחום. א ושחי. ב ד סחום. א [שלן סוקדשין. קדשים ד קדשי ואיל ן א ומאיל. א ןמןן החודה. 35 מחורה ד מהוד והזרוע... ופדיון... ופדיון ן א ופריון... והזרוע ד מרוע. 36 ראשית א וראשית. עשר א ועשר. והקבה ן א והקיבה. ופדיון... והזרוע. 25. חלה אחת וכוי. ודווקא באריסיות שהקרקע הוא של גוי מטר רק גמליאל, אבל בחלה שנתחייבה ברשות ישראל, דץ סוריא כדץ איי. עיץ בבהיא. 26. הלוקח וכוי. נראה שאף בבא זו היא מדברי ר אלעזר בר צדוק הניל. 27. מנהר דרומה וכו. בבא זו מפרשת את משנתנו מיד מיח (ואמה מדברי ריא בר צדוק הניל<, והיא מממנת את נבולות איי וםוריא. 28. חלות דמיי. ועא לשון מושאל, והכותה שתי חלות מממק, אחת לאור ואחת לכהן. מו ח. הראשון כשיעור וכוי. כלומר, אם תרם את החלה הראשתה שהיא לאור פתות מכשיעור, הרי חלק מן השנייה מתקדש בקדושה כעץ דאורייתא, וממילא אץ הכק רשאי לאכול חלה טמאה. ועיץ בבה א. 31.בכלל ופרט וכוי. כלל, דכתיב (במדבר י ח, חי) לכל קדשי בני ישראל לך נתתיפ. פרט, דחשבמן כל חדא וחדא להודיה. ברית מלח, דכתיב (שם ייח, מ ) כל תרומת הקדשים ונו ברית מלח עולמ היא. (רב חנמאי נאוף. 32. שלמי צבור. כלומר, כבשי עצרת. 34. והעומר. כלומר, ושירי העומר אחרי הקמיצה שנאכלים לכהנים ו המו ר ם מתודה וכוי. כלומר, חזה ושוק וארבע חלות בקרבן תודה, תרוע בשלה מאיל נזיר ורקיק של קרבן נדר. 35. ועורות קדשים. כלומר, קדשי קדשים.

293 282 חלה פ ב והחרמים, ושדה אחוזה, וגזל הגר. 10. כל אילו ניתנו לאהרן ובניו בכלל ופרט וברית מלח, לחייב על הכלל ולחייב על הפרט. ליתן שכר לכלל וליתן שכר לפרט. העובר עליהן כעובר משם כלל, והעובר עליהן כעובר משם פרט. 11. אי זו היא ארץ ואי זו היא חוצה לארץ, כל השופע מטורי אמנים ואילך ארץ ישראל, מטורי אמגיס ולהלן חוצה לארץ. הגסין שבים, רואץ אותן כאילו חוט מתוח מטורי אמנים ועד נחל מצרים, מחוט ולפנים ארץ ישראל, מחוט ולחוץ חוצה לארץ. ר יהודה או כל שהוא כעד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנ וגבול ים והיה לכם הים וגו. הניםין שבצדדץ, רואץ אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד ים אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס, מחוט ולפנים ארץ ישראל, מחוט ולחוץ חוצה לארץ. 12. ספינה שהיא באה מחוצה לארץ לארץ, והיתה בה עיסה, עד שלא קרמו פניה חייבת, משקרמו פניה פטורה. >» אי זו היא את וכו. לעיל חרומוח פ ב, שו 43, וש כ. «וגבול וכו. במדבר ל ל וי 4 7 ספינה וכו. ירוש פ ב ה א, נ ח ע ב. ועיין במשנה שם רפ ב. 37 והחרסים א וחרסים. הגר ד נר ב ד א סתום אילו ד אלו. ניתנו ן א [עשרים כהונה 1 נ י ת נ ו [לי 1 ובניו ד א ולבניו. 38 וברית ד וברי. לכלל ד [על] ס ת ג ו ת כהונה ו א ר ב ע ה ס ת ג ו ת כהונה 40 םשם ד וסשום א םשום כעובר ד חסר.... והעובר 80 םשם ד א סשום. כלל. השופע ן א ששופע [ויורד]. ב לארץ (ועל הלסי ד נראית נקודה. כסיםן פחיקה<. ד הארץ ארץ כיה א הנסין ך הגיס,! ישראל ן א ישר. (ביס). א אפגוס אסגיס ד אפגון (ביס). 41 סטורי ן א סטורוס אפנון ד אםניס ן סטורי ן א סטורוס. [עליהן]. סתוח ן א טחוח «כאילו ד כאלו. א האניסין. סחוט א סן החוט. 43 סחוט א סן החוט אי ד אוסר שהוא כעד ן א שכנגד א אסנוס. 45 הים וגו ך הים ונמל לכס ד להם. של ד שנאסר. הוא א היא. 44 ישראל ן א ישר. א חסר ב ך פתוח כאילו ד כאלו. טקפלריא א סקסלוריא. ים ד א חסר. 40 אוקיינוס שהיא באה 7» לארץ I ב סחוס. ישראל א ישר. טחוט א טן החוט (ב פ). א [נחל] אוקיינוס. א שבאתה. 37. והחרמים וכו. כלומר, חרמי כמים, ושדה אחוזה שלא גאלוה הבעלים, והיא מתחלקת לכהגים ביובל. וגזל הגר. כלומר, אמ גזל את הגר וכמר בו בשבועה, ואחיכ הודה, ומת הגר בלי יורשים. משלם את הקרן וחומש לכהנים. 41.הנםין. האיים. 48.שלא קרמו וכו. והברייתא שלנו כר עקיבא (לעיל ס א, שו 42) הסובר שהעיסה נטבלת בקדימה אם בשעת נלנול לא היתה העיסה ב ת ו ר ת ח י ו ב כ לל עיין בבהיא.

294 מסכת ערלה 1. הנוטע לסיג, לקורות, ולעצים, פטור מן הערלה. אמ רבן שמעץ בן גמליאל במי דברים אמורים בזמן שנטע לסיג, ולקורות, ולעצים, דבר הראוי להם. גטע לסיג, לקורות, ולעצים, דבר שאץ ראוי להם, חייב בערלה. נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה מנק, תיל כל עץ מאכל. 5 מאמתי מונץ לו, משעת נטיעתו. 2. הנוטע לרבים חייב, ור יהודה פוטר. ר שמעון בן לעזר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה. [העולה לרבים מאיליו, פטור מן הערלה. 3. הנוטע בספינה, ובעציץ, ובראש הע, חייב בערלה] נטעו בעציץ שאינו נקוב, נשבר וחזר ונטעו בעציץ נקוב, אם יכול לחיות חייב, ואם לאו פטור (הא) כיצד יודע אם יכול לחיות אם לאו, 10 חופר לו גומא בארץ ונטעו בה, אם יכול לחיות חייב, ואם לאו פטור. 4. אילן העולה בין מן הגזע ובץ מן השרשים חייב. ר יהודה או העולה» המנוע וכו. משכ רפ א; תו כ קדושים דש פרש ג, ל ע א; בבלי סוגוה מ ג ב. רבן שמעון וכו. חו כ הנ ל; ירוש רפ א, ס ע ג. כל עז וכו. ויקרא י נו, כ ג. * הכונוע וכו. משנ ש א מ ב; חר כ הנ ל ה ל. «ר שמעון וכו. תרכ הנ ל; ירוש פ א ה ב, fe P ע א. י בספינה. משנ פ א מ ב. ובעציץ וכו. עיין ירוש הנ ל. אילן וכו. בבלי ב מ קי כו א. ועיין ירוש כלאים פ ו ה ב, ל סע ב; שביעיח ספ א, ל ג ע נ. פ ר. 2 בסי וכי ד בריא א בפה דבר! לסיג ד א לסיינ. לקורות ן א ולקורות. אם ך א נ. 3 להם ן א להם [חייב בערלה). גטע... ולעצים ן ס יי אסור שנטע ד שגט א שנטעו. לסיג ן ך א ל א חסי נטע ד [אבל] נטע. לסע ך לסיע. דבר ן א ודבר. 4-3 חייב בערלה ן א סטור סן הערלה. * וחשב א וחישב. מיין... םאכל ך א חסר. 8 סאםחי םונין ך א סאיםחי טונה. נטיעתו ב ד סחום. א [אוסר (א אום )] סשסו. הנוטע א!היה! נוטע. ד יהודה א יהוד. 6 לעזר ך א אלעזר. םשסו בערלה א בעורלה.»-8 [העולה... בערלהן ן השלסתי עיפ ך וא. עיין להלן בשנרס. ד םאיליו ן כ ה א וראשונים ד חסר. הערלה ד סחום. חייב ן א סטור. 8 בערלה ן א חסר. נטעו ד נזרעו. נעו.» (הא) ן ך א חסר (ואף ב ב נסחק עיי נקודות.) כיצד יודע ן א ביזה נשבר א ושברו. ונטעו ך חר צד ידוע אס לאו ן א חסר. אט דואם. 0! לו ן א חסר. תטעו ד א תוטעו. לחיות ד לחיו. n השרשיס ד השרשי. חייב ן א חייב [בערלה]. יהודה ד יהודי. או ד א אוט דבר הראוי ובו. בנון עצים שאץ להם ענסים מרובים ולא מידות ימים, ומשתמשים בהם להסקה, או אילנות שהקורות שלהם הן העיקר, ומשתמשים בהם למיץ, או שהם מתמשמימ ימה, תוםעים אותם לסייג. 5. משעת נטיעתו. כלומר, ולא משעת מחשבתו לאכילה. ועיין בבה א. לרבים. כלומר, לצורך הרבים. 9. חייב ואם לאו ממור. צ ל: מטור, ואם לאו חייב (כמשנתגו, וכהנהת כל המםרשים כאן), כלומר, אם יכול לחמת כעמר הישן, הרי דץ האילן כאילו נשאר במקומו. 10. ו נ ס ע ו בה וכו. כנראה שהנכון ועא בא ח: ונוטע בה, כלומר, חוסר לו (מעולה חוזרת) נומא בארץ במקום הסלעים, מוסע אילן סרק בה, ורואה אם האילן יהיה שם. ועצה מובה קמ ל שלא ימכן את אילן המרי בבדיקה במקום סלעים. ועיץ בבה א. חייב ואם לאו סטור. ציל: סטור ואם לאו חייב, כני הרשב א וא ח.

295 284 ערלה מן הגזע חייב, מן השרשים פטור. הקדישו ואחר כך נטע פטור. נטעו ואחר כך הקדישו ופדאו, מאימתי מונה לו, משעת גטיעתו. 5. גוי שהרכיב עץ מאכל על גבי עץ סרק, מונה לו משעת נטיעתו. ר יוםה או נוטעץ 5! יחור של ערלה, ואין גוטעין אגוז של ערלה, מפני שהוא פרי. ואץ מרכיבץ כפניות של ערלה. ר שמעץ בן לעזר אומ סמני ערלה עולץ באחד ומאתים, צובע בהן בלול והולכין אחר הרוב. 6. ר שמעון בן לעזר אומ בשר בחלב מותר בהנאה. בעלי מומץ אםורץ כל שהן. ר יוסד. או בעלי מומץ יבקר. 7. תנור שהסיקו בקלפי ערלה, אם חדש יותץ, 20 אם ישן יוצן. אפה ובשל בגחלים מותר. אפר בכולן מותר חוץ מעצי אשרה. אפר בגדים שנתגגעו, ועפר בתים שנתנגעו, אסורין בהגאה. שר 67 ומש ש פ ג, פאה לעיל ועיין ע א. ס א ה ל, פ א ימש וכו/ הקלישו 1 4 ר יוקה וכר. משכ ספ א; בבלי ע ז מ ח ב/ 3 גוי שהרכיב וכר. ימש פ א ה ג ס ע ל 1 4 ר שמעון וכר. להלן חולין פ ח הי א; בבלי»! קמני וכו/ עיין ירוש פ ג ה א ס ג רע א. קילושין נ ז ב ; מנחות ק א ב ; חולין קע ז א, ; בכורוח י א (ועיי ש ר א, ). ועיין מכילתא משפעים בעלי מומין וכר. בבלי בכורוח כ ה ב/ ועיין במשנ פ ג מ ג כספא פ כ, עמ בגחלים וכר. בבלי הנ ל. ««תנור וכר. בבלי פקחים כ ו ב/ ועיין משנ ע ז פ ג מ ע. «אפר בגדים וכו/ עיין תו כ תזריע, נגעים ספי ל, ועיין ירוש פ ג רה ג, ש ג ע א. ק ע רע א; ירוש פ ג ה ג ק ג ע א. 12 פן ן א ופן. השרשים ד השרשי א השרשין. הקדימו א הקדיש. ואחר כך ד ואחיכ. פטור ן א חייב [בערלה]. נסעו ד נטע. 13 הקדישו ד הקדיש. נטיעתו ב ד סתום. 14 סונה ן א ןסאיפתין פונה. יוסה ד א יוסי או ד אוסר א אוס,. נוסעין ד נוטעי. 16 ערלה א עורלה >ב פ). אנח ן א ןיחור] אנח. פרי א פירי. פתוח. 16 לעזי ד אלעזי א אלעי אום ד אוסר. ססני ערלה ן א סיסני עורלה. 17 בלול ד א בבלול. שסעון בן לעזר א עקיבא לעזר אום ד אלעזר אוסר. 18 יוסח ד א יוסי או ד אוסר א אום. י! שהסיקו א שהיסיקו. בקלפי ערלה ן א בקליפי עורלה 20 יוצן ן כיה ד א ב יושן. אפה ובשל בגחלים א [אם] אפה ובישל בגידולין. אפר ד אפה. בכולן ד בכולם א כולן. 31 אשרה א אשירה. אפר... ועפר א עפר... ואפר. בתים ד בתי. בהנאה ד בהנא ב ד א סתום. 12. מן הגזע חייב וכוי. צ ל: מן הגזע מטור מן השרשים חייב, כגי שבבבלי. הקדישו וכר. כלומר, הקדיש אח הקרקע, ונטע כרם להקדש. 13. הקדישו ו פ דאו וכו. כנראה שצ ל: הקדישו נחייב. הקדישו! ופדאו וכוי, כגי הירושלמי והר מ. ופירושו שאעס י שאם הקדיש את השתילים ונטעם מטור מן הערלה,מימ אם אח כ מדאם מונה משעת הנטיעה,ולא משעת הפדיון גו ט ע ין יחוד וכו. שהרי העץ אינו נאסר בערלה. 16. כ פניו ת וכו. כפניות הן מרי הדקל הזכר, ואינו מרי גמור. ועיין בבהיא סמני ערלה וכו. כלומר, אם נתערבו סממני צביעה של ערלה בסממני היתר עולץוכו. 17. צובע בהן וכוי. כלומר, אבל צובע בהן בבלול, כשנבללו תטרסו מי הצבע של איסור ומי הצבע של היתר. והולכין אחרי רוב ההיתר. 18. בעלי מומין וכו. כלומר, צמר של בכור בעל מום אוסר בכל שהוא. שהרי אסשר לשחטי ו ב ש ח י ט ת ו נ י ת ר ה צ מ י ש נ מ י ב ח ייי עיין בבהיא. 19. יבקר. ר יוסי לשימתו (בכורות סיה םמיה< שאמילו במומ ברור עקטעה רנל 0 צריך בקור מומחה, וכל זמן שלא ביקרו מומתה דינו כנשר הצמר מבכור תמ שאין שחיטתו מתירה את הצמר שנשר מחייו, ואינו אוסר בכל שהוא, אלא כמלוא היסט. עיץ בבהיא. ת דש וכוי. כלומר, שהתנור נתחמם בהיםק הראשון. 20. בנחלים וכוי. שהרי כל הנשרמין אמרן מותר, ונתלים דינם כאסר.

296 ערלה ספק הערלה בארץ ישראל אסור, בסוריא ובחוצה לארץ מותר. [כיצד, כרם ושדה שנטע ירק, וירק נמכר חוצה לו, ספיקו בארץ ישראל אסור, בסוריא ובחוצה לארץ מותר]. ר, יהודה אומ אף זה ספיקו בסוריא אסור. אי זהו בםוריא מותר, כרם שנטוע ירק ושדה ירק בצדו, וירק נמכר חוצה לו, םפיקו בארץ ישראל אסור, בסוריא ובחוצה לארץ מותר. הרי שנמצא נטועה קטנה בתוך שדהו, םפיקו בארץ ישראל אסור, בםוריא ובחוצה לארץ [מותר]. ר לעזר בי ר, יוםה אמ משם ר יוסה בן דורמסקית שאמר משם ר יוסה הגלילי שאמ משם ר יוחנן בן נורי שאמ [משם] ר ליעזר הגדול אץ ערלה בחוצה לארץ. «קפק הערלה וכוי. משכ פ ג מ נו; בבלי ברכוה ל ו א ; קידושין ל ח ב. «ר יהודה אומ וכו/ ירוש פ ג ה ח, ס ג ע ב. 28 ר לעזר וכו/ בבלי קידושין ל כו א/ א פתוח. ןסוחרן. א בסוריא בסוריא ד בסוריה ישראל ן א ימרי. גג הערלה ד א ערלה. שנטע ן 23 ושדה ן א חסר. כיצד ן א חסר. ב חסר ג!כיצד... פוחר] ן כיה ד אסור א מותר. ספיקו ד ספקו א ספק. 24 אופ ן ך אוסר. ישראל ן א ישרי. א שנטעו. בצדו א תוקן: בצירו. שנטוע ן א שנטעו. א ןספקן בסוריא. 28 בסוריא ד ספקו זהו א זה הוא. ספיקו ן 27 נטועה א נטיעה. שנםצא ן א שסצא. ישראל ן א ישר, א ספק. 26 ססיקו ד ספקו בסוריא ובחוצה לארץ ד בחוצה לארץ ובסוריא א בחוצה לארץ. ישראל אסור ן א ישר אסורה. א ספיקה. אס... בי ר יוסה ד א בר יוסי. לעזר ד אליעזר א אלעזר. 28 ןסותרן ן כיה ד. א סותרת ב חסר. סשם ן א סשוס עיס). «2 סשם... שאס ד חסר. שאסר ן א שאס,. יוסה ד אוסר... יוסי. א חסר. ך. א סשום ב חסר. ליעזר ד א אליעזר. ןםשםן ן כיה שאס ך שאסר. יוסה א יוסי. 30 ערלה א עורלה. 22.םסק הערלה וכוי. כל הברייתא עוסקת בטירות של טיס. 23.ושד ה שנטע וכוי. המלה.ושדה היא באשגרה מלממה ואמה בכייע ובמשנתנו, והכוונה לכרם שנטוע ירק. ובבהיא החלטנו שיש כאן תמרץ והשמטה, והתוססתא מבארת מתהילה ססק ערלה, ואתיכ סמק כלאי הכרמ. 27. נ טו ע ה קטנה וכו. כלומר, ומםתמק אמ עברו עליה שנות ערלה.

297 מסכת בכורים נפרק א, [ 1. אץ מביאץ בכורים קודם לעצרת, ואם הביא ימתץ עד שתבוא עצרת רקרא עליהן. 2. הקונה אילן אחד בתוך שדהו של חבית, הרי זה מביא ולא קורא, מפני שלא קנה קרקע דברי ר מאיר. וחכמים אומ לא מביא ולא קורא. ר יהודה אומ כל הגרים כולן מביאץ ולא קורץ, בני קיני חתן משה מביאץ וקורץ, שנ והיה כי תלך עמנו. ר יוסה אומ מאיר היה או כהנים מביאץ ולא קורץ, מפני שלא נטלו חלק בארץ ואני אומ כשם שנטלו לרם כך נטלו כהנים בץ מדבר מרובה בץ מדבר מועט. 3. הפריש את בכוריו ומכר את שדהו מביא ואינו קורא. והשני מהוא להביא מאותו המץ אינו מביא, ממץ אחר מביא וקורא. ר יהודה אף אף מאותו המץ מביא וקורא. 4. הרי שהפריש את בכוריו וקרא עליהן, וחזר וקנה שדה אחרת ונתבכרו לו מחמשת המינץ, אע פ שנתן לתוכו מאותו המץ! אין מביאין וכו/ עיין במשנ פ א מ ג; חלה פ ד ידי; מנחוח פ י ידו.! הקונה וכו. בבלי ב ב פ א א/ ועיין ירוש פי א ה ח ס ד רע ב, ומשנ, פ א ידו. «כל הגרים וכו/ משכ פ א מ ד; מכילהא משפעים פ כ, עמ 335; קפרי כי הבא קוף שי ש א, עמ 320. ועיי ש פי רל ע, עמ 318. ועיין בבלי מכוח י ע א/ ועיין ירוש פ א ה ד, ק ד ע א.» בני קיני וכו/ ילוש הנ ל והיה וכו/ במדבר י/ ל ב. ל ואני אומ וכו/ עיין משנ מע ש פ ה מי ד. «הפריש וכו/ משנ פ א מ ז. 0! הרי שהפריש וכו/ משנ פ א ידע. ועיין קפרי פי רל ע, עמ בכורים ן א ביכורים. ואם א אם. שתביא ד שתבא א שיבוא. a עליהן ב סתום. אחד I ד אחר. א חסר. שדהו ד א חסר. חבייו ד חברו. *-נ הרי זה א חסר. 3 ולא ן א ואמו. שלא קנה ן א שאין לו. וחכםים א וחכם. אום ד אוסר. «לא סביא ולא ן א סביא. קורא ד קרא א וקורא אום ד אופר. הנדים א הגידים. קורץ ן א קודאין. 5 בני ן א ומי. קיג עםגו ד ד קני. חתן ד א חותן. וקורין א וקוראיו «ד שגאםר. והיה ד והיה ןהטובן. עסגו ןמו ן. יוסה ד א יוסי «אום ד אוםר. סאיר היה ד א היה ר סאיר. או ד חסר. א אום כהגים ן א הכהגים. קורין א קודאין. ספג ן א חסר. ד אום ד אוסר א אר. סדבר ך סדבר סרובה בין א סרובה ובין. «בכוריו א ביכוריו. ופכר כיה ד א ב יפכר. והשני ן א קיגי. סהיא I ד םהו א סה הוא.» אד ד אוסר א איס > וקורא ב ד סתום. בכוריו ן א ביכוריו. עליהן א עליהם. ונתבכרו א ןאף על פין שנחבכרו. פחםשת הסעין א סשאר פעץ. אע-פ ד א אף (א ואף) על פי. שנתן א שנתבכרו. לחוכו ד לתוכן א לו *לא קגה וכו. כלומר, עלא קגה קרקע וכו. כלומר, מיחם בעזרה. (הרימ). 1.ימתין עמגו וכר. כלומר, והטבגו לך, שהמרישו לו תשגה על ידיתו. עיץ בבהיא 5.תלך מממק. nvnnd.11 וכוי. 1 'ל: מששת, כלומר. מלבד המץ כהגים וכו. כלומר, בערי הלויים. 7.גמלו כלומר. רש בידו עכשיו כל שבעת המינימ. עיין וכו. המין מאותו ועיץ בשגוימ. שהביא. בבהיא.

298 בכורים פ א 287 מביא ולא קורא, שאץ אדם קורא פעמים בשנה. 5. ר יהודה אומ עד באר הגולה חייב באחריותן, מבאר הגולה ואילך אץ חייב באחריותן. ר שמעץ בן יהודה אף משם ר שמעץ שגים אץ חייב עליהן חומש. רבן 15 שמעץ בן גמליאל אף אץ מביאץ בכורץ תמרץ חוץ מן התמרץ שביריחו, ואץ קורץ אלא על הכותבות בלבד. ר ליעזר אומ רמוגי עמקים מביאץ וקורץ. 6. חומר בתרומה שאץ במעשר שגי ובמעשר שגי שאץ בתרומה, שהתרומה אץ גיטלת אלא מן המוקף, ואץ גיטלת אלא מן הגמור, ואץ גיטלת מן הטהור על הטמא, ומדמעת, וחייבץ עליה חומש. וגוהגת בכל 20 הפירות, מה שאץ כן בבכורץ. וגוהגת בשאר שגים, מה שאץ כן במעשר שגי. חומר במעשר שני, שמעשר שני קונה את הקנקן, ואוסר דמיו, ועירובו וספק עירובו כל שהוא, אסור לאונן, וטעץ חומש, וטעץ ודר, ולא הותר לאכילה 11 ר יהודה וכי עיין קמרי ראה סי ע ז, עמ 142. ועיין במשנ ש א ימו, מכילחא דרשב י, <«ר שמעון בן וכו. ילוש ש א רה י, ק ד ע ב. עמ 159. ועיין לעיל שאח פ ד, שו 21 ומש ש. «למוכי עמקים וכו. ילוש הנ ל. ועיין במשכ *«-*> לבן שמעון וכוי. ילוש פ א ה ג, ס נ ע ד. - 0 נ בכל הפילוח. משכ» מן המקף וכו,. עיין נמשכ פיב מ ה וחלח פ א ירנן. ש א מ ג. «חומל וכו/ לעיל שביעיח פ ז, שו 12, נשאל שנים. עיין בבלי יבמוח ע ג סע ב. פ ב מ ג יש כ. ועיין ילוש כאן פ ב ח ב, ס ח ע א. ולא א ואמו. בשנה כ ך סתום. אוס' ד אופר. ««באר ן א בוי ואילו ד חסר. אין ן ד א איני איי ד אוסר א אופי. טשם ר שסעון ן א סשוס ר!סעי. חייב ן א חייבין. 5 ז שסעון בן נםליאל ן א שסע P נס ל' אוי ד א אום. בכורץ ד בכורים א ביכורים. תסרץ ד םחסרי א חסרים. החםרץ ך התפרי א החסרים. «קורץ ד קורי. הכוחבות ד הכוחבו א כוחבות. ליעזר ד ןשסעק בן] אלעזר א ןשםע בן] אלע. ר 0 יני ד א ריסוגי. עפקים ד עסקיי. דו בםעשר ד בםעש'. שגי ד שני!ובכורי ן א שעי!וביכורים]. «' א ייני!וביכורים). בתרופה ד בתרופ. 18 אין ן א אמה. הנםור ואץ ן א הנסור ואזה. «1 וסדםעת א סדסעת. וגוועת ן א גוועות. 20 בבכורין ד בבכורים א בפעשר שמי. תוהנת ן א ןוביכוריםן נוהגת. שני ן א שמי. 21 הוסר... שני ן א חסר. שםעשר שגי ן א הסעשר שיני. קתה ן ד קגה. ועירובו ד ועירוביו א עירוביו. «נ עירובו ן א עירוביו. אסור... וטעון... וטעון ן א וטעון... וטעון... ואסור. ודיי ד א רדד. 13. באר הנולה וכוי. כנראה שהיתה על נבול העזרה של קודש. עיץבבהיא. 14. שנימ וכוי. כלומר, אם אבדו הבכורים כלזp שהוא חייב באחרמתם,והפריש שניים תחתיהם. 16.הכותבות וכוי. כלומר, על הכותבות שביריחו. שק התמרים המשובחים ביותר. 17.ובמעשר שני שאין בתרומה. ציל: ובמעשר שני וביכורים שאץ בתרומה, כני כייע. והברייתא מתה להלן כמה דברים שנוהגים בתרומה ולא במעיש, ומהמ שנוהנימ בתרומה ולא בבכורים. וממרש מתחילה חומרי תרומה שאתם במעיש. 18. מן הנמור. כלומר, שאמו ממריש תרומה מדבר שלא ננמרה מלאכתו, מה שאין p במעיש (אמ עבר והמריש תרומה ומעשר ראשון), מותר לו להמריש, שהרי לעצמו הוא מפריש. 19. ומדמ ע ת ו ת יי ב ין וכוי. מה שאץ p מעיש שאמ אץ לו מדיון (כגון מתות משוה מרוטה) במל ברוב, וק אץ תייבץ תומש על אכילתו. ועד כאן הם חומרי תרומה שאממ במעיש בכל הטירות וכו. מה שאץ כן בבכורים שאץ נוהנים אלא בשבעה ממים. 20. בשאר שני מ וכו. מה שאץ p בםעיש, שאמו נוהג בשנה שלישית ושנה ששית. 21. קונה וכוי. כלומר. אמ קרא שמ מע ש על קנקן מתום של יין, קנה מעשר, וחייב לאכול אף כנגד הקנקן. ואומר דמיו וכוי. כלומר.מעיש מתהלל על p^n)^ אומר את עירוביווממק עירוביו אם יש לו פדיון, ממני שהוא דבר שיש לו מתירץ. 22. חומש. כלומר, כשמודהו, אבל לתרומה אץ מדמן ואץ חומש. ו ד ו י. כלומר, אפילו אץ א אלא מע ש בלבד מתודה. מה שאץ p בתרומה. עיץ בבורא.

299 בכורים פ א 288 אלא בפדיץ, ואץ מדליקי בואת הנר, מה שאץ כן בתרומה. 7. חומר בתרומה ובמעשר שני שאץ בבכורים, שהתרומה ומעשר שני נוהגץ בעמק ומואב, מה שאץ כן בבכורים. חומר במעשר שני ובכורים שאץ כן בתרומה שמעשר שני ובכורים טעונץ הבאת מקום, וטעונץ רדר, ואסורץ לאונן. ור שמעץ מתיר. וחייבץ בביעור. ר שמעץ אומ בכורים פטורץ מן הביעור. ר יוםה אומ, מעשר שני טעץ רדר ובכורים טעונץ רדר, מה מעשר שני טעץ ביעור אף בכורים טעונץ ביעור. אמ לו ר שמעץ מה למעשר שני טעץ בעור שכן דמיו טעונץ ביעור, תאמר בבכורים שאץ דמיהן טעונץ ביעור. וכן היה ר שמעץ אומ בכורץ לא אסרו גדוליהן לאכל בירושלם. מעשר. באי זה מעשר אמרו בדבר שזרעו כלה, נכנם לירושלם רוצא, בשאץ בו שוה פרוטה, ובשאץ לו פדיץ. ר שמעץ בן יהודה או משם ר שמעץ בכורים אץ חייבץ עליהן במחובר לקרקע. - בעמון ומואב. משנ ידים פ ד מ ג.» ואין מדליקי וכו/ משנ שביעיח ש ח מ ב.» בדבר וכו/ עיין ירוש פ ב ה ב, ש ה ע א.» חומר במעשר וכו/ משכ כאן פ ב מ ב.» שוה שמנוה וכו/ עיין לעיל מע ש פ ג שו 9 ובבלי ב מ נ ג א/ ועיין חרכ בחוקוחי פי נ «במחובר וכו/ עיין להלן פ ב שו 45 ובמשנ פ ב מ ד ופ ג מ א. ה י, קכו ו ע ב.» ב יייז א ב ייייז טדליק" ד א סיליקץ. בו ן א בה. 4 ובםעשר «י ן א וסע י שמי. שאין בבכורים ן א ןסהן שאין (קן בביכורים. שני ן א שיני. 26 בבכורים ן א בביכורים ד פתוח כן ד חסר בפעשר שני... ובכורים ן א בביכורים שהביכורים. 2 ירי I י י"* P א אסזי ץ. ל* שטעיו א סעי אום ד אוסר. בכורים ד ביכורץ א ביכורים הביעור ב ד פתוח. 2 יוסה ד א יוסי אופ ד אוסר. שני ן א שמי. דתי ךוחי. ובכורים א והביכוריט. שני ן א חסר. 2 בכוריט ד א ביכוריט אט ד אטר. שני ן א חסר. טעמ I ד שטעון. 80 בעור ד א ביעור. שכן ן א שכל. בבכורים ן א כביכורים. דסיהן ן א דטיהס» אוס ד אוסר. בכורין ד ביכורי א ביכורים. אסיו ד אטדו. גחליהן ד נידוליהן א נידוליהס לאבל ד לאכול א להיאכל כירושלס א לירושלם. נכנס ן א ת כ נ ס a שוה ן א שיוה פ יימ I א דייז או דאסר א אום. סשם I א סשום. 34 בכורים I ד בכורי א ביכורים עליהן א עליהם אלא בפדיון. כלומר.מחוץ לירושלים,מה שאץ p תרומה שהיא מותרת לבתים הדד. 26.ה באת מקום. כלומר, לירושלים, ואסורים מלאכול חוצה לה. 27.וחייבין בביעור. מה שאץ P תרומה ביד בה! שאתה חייבת בבעור. הדמים דוקא 30.ש א ין דמיהן ובו. שהרי בכורים אץ תוססים את 31. ל א אמרו וכו. כלומר, אם זרע במרים כבר בסלו, ולא אסרו אותם שיאכלו בירושלים מעשר. מלה זו היא מימקא ממשנתנו(מיב מ'ב<: יש במעשר ובכורים וכו וגדוליק אםורץ וכו וריש מתיר. 32.באיזה מעשר אמרו וכו. כלומר, באיזה מעשר התירו החכמים הראשונימ (שאני הילך בשיטתם) את נידוליהם. נכנמ לירושלמ ויוצא. כלומר, שנכנס לירושלים ויצא >כצ ל< אז לי 0 יייז >עיין בבהיא), ולא הםריתווע התכמים להעלותו לירושלים כשאין בו שיה ס רו ס ה. כלומר, או בשאץ בו שוה סרוסה, ואסילו לא נכנם לירושלימ, שהרי אי אפשר לסדותו, שאמו תוסם א ת D1W כ מ ב י א ר לה לז יעיין ב ב ה א. 33 וכשאין לו וכוי. שמא ציל: שאץ לו. כלומר. מסד שאץ לי ) ל מ ע ש י ב פ ח י ת מ מ י ה 0 יי סה) יייז יעיין מיש בבהיא.

300 בכורים פ ב פרק ב 1. כר כיצד שוה לחיה, דמו טעץ כסר כדם החיה. ר לעזר אומ חייבץ על חלבו אשם תלר. 2. כיצד שוה לחיה ולבהמה, מפשיט בו חבור כחיה וכבהמה, וגוהג בו גיד הנשה כחיה וכבהמה, אם אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה הרי זה גזיר. ר יוםה בי ר יהודה אופף כוי בריה לעצמו, 5 ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם חיה אם בהמה. 3. אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים, רש בו דרכים שוה לנשי, רש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים, רש בו שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים. 4. דרכים ששוה בהן לאנשים, מיטמא בלובן כאנשים, נושא אבל לא נישא כאנשים, ואץ מתיחד עם הנשים כאנשים, ואץ נזץ עם הבנות סשנה דסוס נ«ולי 3. אגדרוגיגום יש בו דרכים שוה לאנשים, רש בו דרכים שוה לנשים, רש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים, רש בו דרכים אינו שוה לא לאנשים ולא לנשים. 4. כיצד שוה לאנשים, מטמא בלובן כאנשים, וזוקק לייבום כאנשים, ומתעטף ומםתפר כאנשים, ונושא אבל לא נישא כאנשים, וחייב» כר וכו/ משכ פ ב ירכו; להלן חולין רפ ו. ועיין להלן בילה ש א קח ח ובמקבילוה. ר לעזר וכו/ ירוש פ ב ח ח, ק ח ע נ; יבמוח פ ד ח נ, ה ע ג; בבלי יבמוח קי ג א ; כריחוח הריני נזיר וכו/ עיין במשנ קפ נ; נ ונוהג בו וכו/ להלן חולין רש ז. י ז ב ; י ח א/ מינומא וכו/ משנ זבים פ ב ירא. «ר יוקח וכו/ בבלי חולין פ א/ נזיר פ ה מ ז. נושא ועיין להלן שם פ ב ה נ, ירוש שבועוח פ ב ח ב, ל ג ע ד, בבלי נדה כ ח א/ ב/» ואין נזון וכו/ עיין נמשנ ב ב ע כו מ ב. וכו/ משנ יבמוח שפ ח. ועיין בבלי שם פ ב 3. לעזר החיה ן א חיה. כדם ד כסו. כסר א כיסר. ויל ד חסה. 1 כיצד א כחה צד. שוה ד שווה א [*אינו! כיצד ן א כחה צד. נ תלי בד סתום. איס ד או,. ד אלעזר א אליעזר. נ כחיה ן חבור ד א חיבור. ולבהסה ד ולבהס א!ולאן לבהסה. לחיה א ןלאן לחיה. שוה. אסר ד א אס. א ובבהםה. וכבהסה ד וכבהס וכבהסה תוהג ן א ובבהסה נוהג ד כחייה.» ולא יכלו ן א לא יוכלו. בדיה ד ברייא א ביריא. בי ר יהודה ד א חסר. «יוסה ד א מסי. 6 אנדרתינוס ד אנדנרתינ בהסה ד בהס. חיה אם ן א חיה (הוא) או. חכסים ד חכסי א חכס.» בו ן» שוה ד שווה. לנשיי ד א לנשים. ד שוה ד שווה. שחה ד שתה. א אנדרנינוס. 11 סיססא ן ד א סססא. ששוה ד ששוו. 10 לנשים ב ד סתום. שוה ד שתה. א בו!דרכים]. ואין כאנשים ד כאנשי. «1 משים ן א נשים. פתיחד ן א פתייחד. ««נישא ן כיה ד א ב נושא. נ זו ז ד א ואמו ניזון. 2. מ מ שי מ בו וכוי. כמשנת חולץ (מימ מיס: ו. כוי וכוי. עיץ מיש לעיל כלאימ מיה, שוי אנדרונינומ. כלומר, אמ יש בו מימני זכרות המסשיס בבהמה ובחיה וכוי, לשמיח כדי אחיזה. כלומר, כשזב ממנו נוזל? 1 בך כמי בצק של שעורים, נעשה זב. בלובן וכוי. וו. מיממא תקבות. 12. לא נישא וכוי. כלומר. שאץ קידושין תוםםץ בו, אם נתקדש אבל אשה אינה נעשית זבה בלו^ 13. ואין נזון וכוי. כלומר,בנכםים מםועסים. כאשה. עייןבבהיא. שנרס לנוסח הנססח לסשנה הובאו בבורא.

301 בכורים פ ב 290 כאנשים, ואץ נעטף ומספר כאנשים ואץ מיטמא למתים כאנשים, ועובר על בל תקיף ועל בל תשחית כאנשים, וחייב בכל מצות האמורות בתורה כאנשים. 5. דרכים ששור! בהן לנשים, מיטמי באודם כנשים, ואץ מתיחד עם האנשים כנשים, ואץ זוקק לייבום כנשים, ואץ חולק עם הבנים כנשים, ואץ חולק בקדשי קדשים כנשים, ופסול מכל עדות שבתורה כנשים, ואם נבעל בעבירה פסול מן הכהונה כנשים. 6. דרכים ששוה לאנשים ולנשים, חייבץ על נזקו בץ איש בץ אשה, ההורגו במזיד גהרג, בשוע גולה לערי מקלט, אמו יושבת עליו בדם טוהר כאגשים וכנשים, ומביאה עליו קרבן כאנשים וכנשים, ונוחל בכל נחלות כאנשים וכנשים, וחולק בקדשי סשנה דפוס נפולי בכל מצות האמורות בתורה כאנשים. 5. כיצד שוה לנשים, מטמא באודם כנשים, ואינו מתייחד עם האנשי כנשים, ואינו עובר על בל תקיף ולא על בל תשחית ולא על בל תטמא למתים כנשים, ופסול מן העדות כנשים, ואינו נבעל בעברה כנשים, ונפסל מן הכהונה כנשים. 6. כיצד שוה לאנשים ולנשים, חייבים על מכתו ועל קללתו כאנשים וכנשים,, וההורגו שוע גולה ומדד נהרג כאנשי וגשים, רושבת עליו דם טמא ודם טוהר כאגשי וכגשים, וחולק בקדשי קדשים כאנשים וכנשים, ונוחל בכל הנחלות כאנשים וכנשים, ואם אמ הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר. 7. כיצד אינו שוה לא לאנשים ולא לנשים, אץ חייבץ לאעל מכתו ל«וחייב וכו,. עיין להלן דיה פ ב ה ז (כי ע רפ ד), בבלי שם כ נו א,. «באודם וכו,. עיין ק ו כ ו. עיין ירוש ח ו ל ירש לעיל שו, 11. ואין זוקק וכו,. להלן יבמוח קפ ב.» ואין יבמוח קפ ח ט ע ל» ושקול וכו/ עיין ירוש, הכ ל. ואס כבעל וכו/ עיין ימש הכ ל» אמו יושבה וכו/ עיין במשכ, כדה פ ג ידה; חו כ חזריע רפ ב, כ ח ע ל. 30 וכוחל וכו/ עיין במשכ, ב ב ש נו קמ ב. «וחולק וכו/ לעיל קוף חממוח, שוי 58; בבלי יבמוח ל נו 3'. כאנשים ד כאנשי א כאנשים ןוחייב בכל מצוות האסורות בתורה כאנשים). ןאין... כאנשים I י ח ס י י*'! א ואינו. 18 סיטםא ד פטסא. 6! תשחית כאשים ד תשחת כאנשי סצות א הסצוות. האסורות בתורה ד האסורו בתורה. א חסר. 8. כאנשים ד כאנשי. דרכים ד דרכי א דברים. ששוה בהן ד ששווה. «! פיסס ד מטס א סיססא. כנשים ד כנש". סתיחד א טתייחד. 0* האנשים ד האגשי א אנשים. כנשים ד בנש". לייבום ד ליבום א ליבסיס 22 קדשים ד קדשי א סקדש.» סכל עחת דלכל עיחת. שבתורה ד שבתור א בתורה *2 ואם א ואין. בעבירה ד בעברה. פסול א ופסול. 6 ששוה ד א ששוה!בהן ן. 8 ג נזקו I א הנזקין. בין א ובין. 8 לערי ן א לעיר. בדם ן א דם. 31 נחלות ן א הנחלות. וחולק ן א מוחל 14.ואין נעמף וכו. כלומר. אמו נעמף כעסימת אשה ולא ממתסר בתממורת אשה, אלא נומ כ«ש י ם יעיין בבה א. 17.ב כ ל מצות וכוי. כלומר. אמילו במצות עשה שהזמן נרמא. יעיין בבהיא. 19.באודם וכו. כלומר. בדם, תעשה נדה או זבה. 22.ואין חולק וכו. כלומר אמו יורש בנכסימ מרובים, אס יש לו אחימ. 24. מן הכהונה וכו. כלומר, p התרומה. אם הוא כק. 30. ונוחל וכוי. כאםר, אס אץ לו אחים.

302 בבורים פ ב 291 סשגה דפוס נפולי ולא על קללתו לא כאנשים ולא כנשים, ואינו נערך לא כאנשים ולא כנשי/ ואם אמר הריני נזיר שזה הגבול כאנשים וכנשים, ואם אמ הריני גזיר שזה איש ואשה הרי זה גזיר. 7. דרכים שלא שוה בהן לא לאגשים ר לא איש ולא אשה אינו נזיר. 35 ולאלגשים,אץחייבץעלחטאתו,ואץ מאיר אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא ולא יכלו חכמי להכריע עליו אם הוא איש או אשה. אבל טומטום אינו כן, פעמים שהוא איש פעמים שהוא אשה. שורפץ על טומאתו, ואץ גערך לא כאנשים ולא כנשים, אץ גמכר לעבד עברי לא כאנשים ולא כנשים, אם אמ הריני נזיר שאץ זה איש ואשה הרי זה נזיר, ר יוםה אופף אנדרגינס בריה לעצמו ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם איש הוא או אשה היא. אבל טומטום אינו כן, אלא או ספק איש או 8. כיצד מפרישץ את הבכורים, יורד אדם לתוך שדהו ורואה ספק אשה. תאינה שבכרה, אשכול שביכר, רמץ שביכר, קושרן במשיחה, ואופף הרי אלו 45 בכורים. ר שמעץ אופף חחר וקורא אותן בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע. מצוה להביאם בשבעה כלים, ואם הביאן בכלי אחד יצא. כיצד» כזיר וכו,. עיין להלן כזיר קפ ג. נ ואין כערך וכוי. משכ, וחוקפחא ערכין רפ א; חרכ נחוקוחי שרש ג ה ב, קי נ ע ד; בבלי שבח קל ו ב, ; בכורוח מ ב א, ; ערכין ה, ב, ; כדה כ ח בי. 5 9 הריני כזיר וכוי. עיין להלן כזיר הכ ל.»< ר יוקה וכוי. בבלי יבמוח פ ג אי. «כילד וכוי. משכי רפ ג; שפד כי חבוא פ י / ש א, עמי 320. «ר שמעת וכוי. משכי הכ ל. 5«חטאתי I בהן ן א בהם. *«שוה ד א שווה. אם ד אפר. ג 3 ואם א אם. אם כנשים ד משיי. 8 נ כאנשים ד כאנשי. אץ ן א ואינו. 7 נ כנשים ן ך כנשי. א טוסאחו. אום ד אוסר. יוסח ך א יוסי. 40 נזיר ן כיה ך. א [אסור ן נזיר ב אשה. אם ד אסר. א ואם לא. ןהואן עצסו 41 לעצסו ולא ן א ןבפנין א ביריא. בריה ד בריא אגדרנמס ד אנדרתינוס. שדהו הבכורים ד הבכורי א הביכורים. נ 4 כיצד ן א כיזה צד. היא ד הוא. 4 2 או ד א אס. תאמה ד תאנה. 44 תאמה... אשכול ן א אשכל... ותאמה. ורואה ן א רואה. כיה ד א ב שדה חבירו. קושרן ן רסון שביכר ך חסר. א וריסון שביכר. שביכר ד שבכר. שבכרה ר שבכר א שביכירה. אוס ן שסעון ן א שסע'. 45 בכורים ן א ביכורים. אלו ן א אילן. ואוס ד ואוסר. א וקושרן א ןשםן הביכורים. בכורים ד ביכורי אותן ן א עליהן. חחר ן א ןאף על פי כן ן חתר. ד אוסר. ואם הביאן בכלי אחד ן א אס הביא אחד. בשבעה כלים ד כשבע כלי. 46 להביאם א להביאן. כיצד א כחצר. 35 ע ל ח מ א ת ו. ציל: מומאתו. כד כי ע וראשונים, ומירו* שאץ אחרים חייבים על ביאת המקדש אפילו אם נגעו בלוק ואודם שלו כאחת. עיין בבהיא ואין שורמין וכו. כלומר, אץ שורםץ את התרומה. אם מעה באודם שלו, או בלוק שלו. עח בבהיא. 39. שאין זה איש וכו. כלומר. אם אמר שאם אימ איש (או אשד ). הרי הוא מקבל עליו נזירות, הרי הוא נדר. ועיץ בבהיא. 42. מוםמום. כלומר, שאץ בו לא מימני וכרות ולא מימני נקבות.

303 292 בכורים פ ב הוא עושה, מביא שעורץ ונותן מלמטה ודבר אחר על גביהן. חטץ על גביהן ודבר אחר על גביהן. זתים על גביהן ודבר אחר על גביהן. תמרים על גביהן ודבר אחר על גביהן. דמונים על גביהן ודבר אחר על גביהן. תאגים למעלה מכולן. ומקיפץ להן אשכולות של עגבים מבחוץ. לא היו עולץ יחידיים, יחידיים, אלא פלכים, פלכים. לא היו מהלכץ כל היום כולו, אלא שתי ידות ביום. חזני בית הכנסת עולץ עמהן. ולגץ ברחובה של עיר. לא היו נכנםץ לבתים, מפני אהל טומאה. וטעונץ עולה ושלמים. לא היו מתעםקץ בהן בחזירתן, כדרך שמתעםקץ בהן בהליכתן. 9. זמן עצי הכהני והעם בתשעה, וטעונץ לינה. לא היו מתעםקין בהן כדרך שמתעםקץ בבכורץ. 10. כל הדרך כולה הרשות בידו ליתנו לעבדו או לקרובו עד שמגיע להר הבית. הגיע להר הבית אפי אגריפם המלך נוטל את הסל על כתיפו ונכגם עד שמגיע לעזרה. הגיע לעזרה, דברו הלרם בשיר ארוממך ה כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. 11. הגתלות שעל גבי הסלץ היו עולות, ומה שבידן לכהנים. 12. תוספת הבכורץ מץ במינו, ועיטור הבכורץ מץ בשאינו מינו. 13. תוספת הבכורץ ושלמים.» ונועוכין וכו/ משכ פ ג מ ח. >* לא היו עולין וכו/ עיין במשכ פ ג מ ב. 55 לינה. קפרי ראה זמן וכו/ עיין משכ חעכיח פ ד מ ה. ירוש פ ג הy, ק ה ע ג. 5 לעזרה וכו/ משכ הכ ל; * כל הדרך וכו/ משכ פ ג מ ד. פי קל ד, עמ 190. משכ פ ג» הגחלוח וכו/ חהלים ל, ב/ וכו/ * ארוממך שה ש זוטא רפ ב. ועיין לעיל דמאי יי - הוקפה הבכורין וכו/ משכ פ ג מ י. מ ה; בבלי מכחוח כ ח א/ פ א, שו םכיא שעורין ונותן א נותן שעורים. סלסטה ד לסםה. הטין ן א חיטין. 47»» על נביהן ד סלססה. 48 זתים ד א זיתים ודבר... ודבר... ודבר... נביהן ך חסר ס ק יף. אשכולות 4 9 רסונים א ריסונים. 50 תאנים ד תאני א ותאמים. וםקימין ן א יחידי ד עולי. 51 יחיד ם ד ד אשכולת. ענבים סבחח ד ענבי םבחי עולין א יחידים. יחידייס ד א חסר. סלכים ד סלכי (ב ס<. םהלכין ד סהלכי. כולי א חסר. ג 5 חזני א חזנין ןובל] עסהן א עסהם. ברחובה כיה א ד ברחוב ב ברחיבה 53 כוסאה א הסת.»* בהן ד חסר. א עסהן. בחזירחן כ ה א וראשונים. ב ד בהליכה בהן א עסהם. בהליכחן כיה א וראשונים. ב בחזירה ד בחזיר ב ד סחוס. 55 הכתי א הכתים והעם ן א חסר. בתשעה ד בתשע ןבאבן א בחשעה... למה ד למי " שסתעסקין ד שסתעסק. בבכורץ ד בבכורי א בביכורים. ב ד סתום. כולה ן א חסר. ליתנו ד ליתנן א נזמו. 67 הבית ד הבי. הניע א היגיע. אס" ד א אפילו. 58 את הסל ן א סלו כתיסו ד כתפו. לעזרה ד לעזרי. הגיע ן א המיע. הלדם ד הלוי. 6 דליתני ן ך א דיליתגי. ולא... לי ן א חסר לי ב ד םתוס. 60 הנחלות ד הנחלר. הסלין ן כיה א ד הסלי ב חסלים. עולות א עולין. וסה ד א חסר. לכהניס ד א ןנותגיןן לכהגי >א לכהנים). תוספת ב ןתוספת הכהגים סין בפמו ועכור הבכורים םץ כשאמו סמון תוססת. 61 הבכורין ד הבכורי א הביכורים >ב פ<. סמי 3 ד סתום. הבכורין ד הבכורים א הביכורים. 55. בתשעה. 1 ל: בתשעה באב. כני ד. עיין בבהיא. 60.ומה שבידן וכו. כלומר, הגוזלות שבידיהם. ועיין בבה א.

304 בבורים פ ב 293 נאכלת בטהרה, ופטורה מן הודאי, ואץ צריך לומר מן הדמיי. [ועיטור הביכורים חייב בדמאי, ואץ צריך לומר בודאי]. 14. עיטור הבכורים ממץ על מינו, מדבר שהוא חייב בבכורים, פטור מן הוודיי ואץ צריך 65 לומר מן הדמיי. עיטור הבכורץ מץ כשאינו מינו, דבר שאץ חייב בבכורים, חייב בדמיי ואץ צריך לומ בודאי. עיטור הבכורץ ממץ על [שאינו] מינו דבר שאין חייב בבכורים, או מעמץ ומואב אפי דבר שחייב בבכורים, אין מקבלץ הימנו. 15. המוכר ספר תורה, אינו רואה סימן ברכה לעולם. כותבי ספרים תפלץ ומזוזות, הן ותגריהן, ותגרי תגריהן, וכל העסוקץ לשם 70 גבוה, אינן רואץ סימן ברכה לעולם. ואם היו עםוקץ לשם שמים הרי הן בכלל ברכה. 16. תגרי סמטה ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות איגן רואץ סימן ברכה לעולם. םליקא מםכתא וסליק םדרא בריך רחמנא דסייען ל מעמון ומואב וכר. עיין ירוש ש ג ה ו, ק ה ע ד. «המוכר וכר. עיין ירוש cpp מכילחין, ק ה ע ד, ובבלי מגילה כ ז א. כוחבי וכר. בבלי ששחים כ ב ; דא ר פי א, הול היגר, עמ 309; מק כלה ם : הול הכ ל, קוף עמ 340 ואילך. «ל הגרי וכר. מקורוח הכ ל. ג בטהרה ד בטהר. ופטורה ן א פטורה. הודאי כיה א וראשונים. כ ד הוידר. צריך לוסר ן ד ציל. פן אחסר. הדס ד הדםאי א בדפאי. ג»- 3»!ועיטור... בודאי] ן כיה א ב דחסר. 3» עיטור הבכורים ן א חוספח הביכורים.»» פפין ן א פין. שהוא וכו ן א שחייב בביכורים חייב בדפאי. היוד ד הוודאי.»» ג» צריך לוסי" ד צ ל. ג פן הדסיי עיטור ד סן הדםאי עטור א בודאי ועיטור. הבכורין ד הבכורים. אחסר. סין וכוי א סםין על שאינו סעו םדבר שאמו חייב בביכורים. חייב בבכורים ד חסר.»» חייב ן א פטור. בדם ד בדסאי א סן הודאי. צריך ד צרי. לום' ן א לוסר. מדאי עיטור ן א בדםא ועיטור. הבכורין ד הבכורי א הביכורים [שאינו ן כיה א וריס ב ד חסר. 7 דבר שאין ן א סדבר שאיט. בבכורים ן א בביכורים. אסי' ך א אפילו. בבכורים ך בבכורי א בביכורים. m ססר ד ספי. חורה ד א חורחו. ברכה ד ברכי. 6 תסלין ך א תסילץ לשם נכוה ד שלא לשום שסים א לנבוה. 70 ואם ד א אס. לשם ן א לשום. הן ן א הם. 1 ל ברכה ן א הברכה. כ ד סתום. ססםה א סיסטא. וסנדלי... וקוצצי ן א וקוצצי... וסנדלי. טובות ן א טובים. 3 ל לעולם ן ד לעולם ןוהעסוקין לנבוה אם היו עםוקין לשם שסים הרי הן בכלל ברכה). 74 סליקא וכו א סליק טירקא וסליק הסדר זרעים כולו חד סרי םסכחי ושבעץ וחסש סירקי. על מינו וכו. כלומר. אם העיטור הוא מםץ על מימ ומדבר שחייב וכוי, הרי העיטור כתוספת 64.ממין 65. עימוד הבכורין וכוי. מראה שציל: תוסמת הבכורץוכוי, כלומר, אם תוססת הבכורים בכורים. היא ממץ כשאינו מינו, או דבר שאץ חייב בבכורים וכגון תמרים שבהרים ומידות שבעמקימ) אמילו מץ בסיבו, 69.וכל כלומר, חוץ משבעת המינים. וכוי. חייב 67. שאין דתה כעיםור הבכורים. הרי םמסה 71. תנרי כלומר, מפני שקשה לדקדק כראוי בדברים הללו. עיין בבהיא. ה ע סו קין וכוי. כלומר, שמוכרימ במקומות נלרימ גבמימסאות הקרובות לריה), ושולםת בהם עץ רעה. וכוי.

305 אי י עד גכייץ י אטכ ^טע יי מייץ יכיקיעץ יידן *j פיכר ימ <W ענכי 0 מבחוץ י^א חיו עיל^ין יי יי ייס ייזייייים,^א פךיכיס כי^ס י^א ידיי רילי^ן כי^ידייס כייזי *א שיד יי י י; כייס חיני jra יזכנסת עולץ עךיץ ילהן בייויבה< W < vj ל^א ידי נכנ 0 *ן י^בתיס כיגגיאיי^ טמזאיז רע ^יגץ ען^יד יעו^כויס י^א ידיי ני; ;מזקין בחן כיעילה כי יך עוכיימעזץין גיץ גי^י יי יסז עגי יזכיל ייזעס כיזעיקז יטעיק י^ינה יא ידי נ*;עסיךן ביזו כדיך עיניתענזסיןמכיי ין כד יזייך כיי* יזי עויי/כיי-ו דימני vrjj^ או ל(מי«ס עך שמג^גי+זיחגימ תגיעףחד ידממ *ז>!* אני יעס יזגמ^ך טיפי ' 1 את W גר #70> ועמס עי שימגיע^עיייז יזטע^עיי יז יכיי חי^ייס נעיי איייממך י >ד?יס$י 7 חכיזלס מיו כגלןו ועטוי יזככודימ נץ בעואעי נמו יךספח חגגיי ז גוץבמינוועטוי ייככייץנוין^זיגימחנימיסכתיזמידין נאכמ 1 ג 8 ייזייז והפריח «ןי 7 י«יד יאץ גי יך ^מזי סץ למרי עףטיי ייבכיי ינז מנדן ע^מיני נדיזכי טייזיא יזייכ בכסי מז *טול נץ יזיור יי ו^יי ץי יך ^מיגיץ יזי 7 די מדמיי ידגגידץ גזןגעיאיני מינו ייבי סגאין yn בבגיי ס ידיב ממדי ואץ ך ריס גייא עןטוי יזככייץרמץ עיסעי יכי >*<דן חיינ ככביייס או נמ&זין ינמאכ אעי י כי עיחייכ בבבידיםאיו גוקכיץ יייגינו חנזיכיי 0 *י חוייזא*גי דואיז מיקי ביכהchiA נייעץ סכי יס ין^ין מלייזיק מן יימריחן ייעיי תנריחן יפי ימ 91 ייךן י^עוכ נבויז אינן יייא יןס*ץ ביכיז ייעיי^ן יאה ידו עןזיכךןן י^עיס עיכד ס יויי יץ muvoa מגיי ממטיז ומדי* במניה ילךד ילןרג ניאיי^ייז עויכיין *דגומאץסימןבימז! * ס ס כ ה א י ס ל י ק ס ד ר א ביץ* י חנזגא י סייגץ כתב יד ווינה בכורים פ ב עמ 292 שורה 49 ואילך

306 r *מוזיל ציתיד^ ינמד < vn!p11 וי# ט ^ ז * 1 * * * * T «t r r ^ z\i>*<»nv m!w ***** rvm! y < ^ 1 ** **r 4 ע ^ ד * מ * * כען^ ^^י?ד 3 *ן*>«^יי**יי**יס> 1 יג מג»J>3) * tv «*«5Yצויליץ ^ V ו> Jע\^יל ז^יסי^ ס ^ 6 * U! ^ J ו^יפי י* ליץע * גילן <*^1x&m פ ^ h ך י * ע \ יזייפיל * *ווי יייימ מר י ל^ 4 (ן יי-יי 1 ^כיי ז *זיל י*י**ייי*י *J1!* y ונם 1 t 4 ^ייךיפ י*י«03 ךי * 4 זי^ 4 רזי פגגד *ן י ץ»>u- r^jwm ^ייךול^ך****^ >י ך ^y^h ^י ה ^י ד**»י pךיל יז>ילי ^ פי**«\^ ב^פייג-ז *r יל פג 0 עכ י ס^ד*-* vrwj* ק^יי יעעייס * י ** *u^*! פ^י יס TJ^JLP י *V ^* 4 ה ג^-וי י* תעייס 1< *%~ v>rh \>^י י 0 ר ** 0 י* 3 י ג t>t^jb י^לי ףי י* ^y^j יד * * יOF יי כ 20 עיייץ >ו -> ז עג.*יגי«\י.ך^י י > ך ין* יד^ ו~י #יץי >ז/ו*ר די * זוז **' 4 *לד י ^*י* י פי^ *! *ידי* **- י ט יד יפ*זידב ללן^נ>^ך«י>פ«*פי*ד/*^פ 4 יפיס. י^יד^ 0 פ*דבר * V **ףג v uu 4 < * 1 * r~jmj>wידי*! 3 יי ***ל^^יי tnfiww אוי rt* יי^זי M>»H»! * ןי-י^< T! יד *יל t>w >^דייריו rb^jn^u ^ wr u*<n 1M*V>WI י^יףיו >ע«י*^*י^י ^ ע - ו ^ ן י ידיי 4 עג<- VH1 > עי^יי א^יי <^ HH» ^ ין יימיז >ו«י ^ת^.«וט ^דד r^cyh y^g^y W ו^ן 1 קל««\חייז r<m n 4^ ^יל 1 ך ^ סע^ח^ד fvrngm*»1m < ««טך«1 ^«יןr^Ai vvr** y«w *vw* *ץך«>(^«יזי W» K*lli yj! gi>u>< כתב יד ערפורט ברכות פ ג עמ 14 שורה 47 ואילך